@רק שמחה! ?

 

איי כואב לי

 

 

 

 

 

 

 

וואי. ב"ה שאין לי הודעות.

עושה לי טוב התקופה הזאת של להיות פנימה כזה.

 

אמממ אולי

לבד

 

 

 

 

 

 

איכשהו אין התאמה בין מי שאני רוצה שיהיה איתי למי שבפועל מוכן או עושה את זה

איך הלב כול לחייך כולו ממשפט

אחד

 

איך היום

והחיים

יכולים להשתנות

 

 

ולא, זה לא קלישאה

 

 

 

 

מילים כאלה

שנשארות

 

 

ולישון לא יעזור לזה כי אם אני אשן יקרה משהו עד מחר-

אני אשן.

 

וזה לא טוב כי זה יבריח ממני את כל מה שאני בורחת ממנו כל הזמן.

אז זהו, שאני לא.

 

בא לי *****. כמוהם.

 

נראה לי זה הרגשה מה זה טובה.

בית דפוס זול בירושלים/ עם משלוחים???
חייבת למתנות פרידה מחניכות והם הרבה אז צריכה זול...
אשמח למקומות ומספרים

לראות את הטוב.. 

תוודדהה

אחדות בירושלים.

נתחיל בסיפור: ביום ירושלים האחרון, יום ירושלים ה-49, יצאנו עם הישיבה לריקוד דגלים המסורתי. כדרך כל הישיבות, גם הישיבה שלנו הוציאה חולצות עם סמל הישיבה, הכינה דגל הכי גדול שיכול להיות כדי שכולם ידעו – הישיבה שלנו נמצאת כאן, ובגדול! שרנו שירים, רקדנו והשתדלנו שכולם ישימו לב מי זה החבר'ה השמחים כאן, שרוקדים בהתלהבות ובשמחה ומאיפה הם באו.

נכנסנו למרוץ מול שאר הישיבות. הגענו לשער שכם ועשינו מעגל גדול של שירי נשמה ודבקות, ופתאום אני רואה דגל גדול של ישיבה אחרת עומד במעגל שלנו! ישר קפץ לי לראש, איפה הדגל של הישיבה שלנו?! שחס וחלילה לא יחשבו כל הצלמים (וגם הצועדים, אבל זה פחות חשוב...) שהמעגל הוא בחסות ישיבה אחרת.

פתאום תפסתי את עצמי: איזה שפל... זה מה שאני חושב באמצע מעגל של שמחה וכיסופים על ירושלים שבידינו ועל הדרך שאנחנו עושים ונעשה בדרך לגאולה שלמה? זה התכלית של הצעדה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה? "לעשות שרירים" ולהוכיח שאנחנו הישיבה הכי טובה? לאן הגענו?! לצערי, אני לא בטוח שאני היחיד שמנסה לעשות "וואסח" ולהראות מי הכי טוב.

ירושלים, העיר הקדושה ביותר לעם היהודי, עיר הבירה שלנו, היא עיר שמאחדת את כל חלקי העם. לא סתם ירושלים שוחררה על ידי צה"ל ולא על ידי המחתרות. צריך אחדות בשביל להיות בירושלים; פירוד ושנאת חינם זה בדיוק ההיפך ממהות העיר והיום. ירושלים נמצאת ביום חגה ומתביישת.

זה לא חייב להיות ככה. אפשר להפוך את יום חגה של ירושלים ליום של אחדות, של שמחה אמיתית ונקייה בלי קטנוניות של "תראו אותי". אפשר להוציא חולצות אחידות לכל הישיבות עם אותה גלופה בלי שם או סמל של ישיבה מסוימת. אפשר לרקוד עם דגלי ישראל במקום עם דגלי ענק של הישיבות. כל כך טבעי ומתבקש.

מספיק שכמה ישיבות/אולפנות/מכינות/סניפים וכו' יחליטו להצטרף למהלך. מחליטים ביחד על גלופה משותפת ומדפיסים חולצות ביחד – והמצב כבר נהיה טוב יותר. המקומות האחרים גם יבינו את הצורך ויצטרפו ואולי נזכה ביום ירושלים ה-50 לחגוג באחדות.

מי שרוצה לקחת חלק ולעזור בתהליך שיצור קשר במספר 0532841718 -נעם.

בעז"ה נעשה ונצליח!

• אוהב/ת לבנות בלגו ?
• בגיל 16 ומעלה
• גר/ה בכפר סבא 
• פנוי/ה בימי חמישי משעה 13:00עד 15:30
• יש לי עבודה מעניינת להציע בשכר.
• עזרה למדריך - בחוגי לגו הנדסי - 
• בביס "פרס" בכפר סבא
• אפשר להתקשר - 0528355328

 אני מדריכה לבנות בכיתה ח' ומחפשת טקסט להכתרה משו בערך באורך של חצי שעה. אם למישו יש רעיון לטקסט או לקישור לטקסטים בסיגנון חודש אירגון אשמח לישמוע במייל:etyanoy@gmail.com תודה רבה

אני רוצה לעשות מסע אל עצמי.... אשמח אם כל מי שעשו לו או לא ויש לו רעיונות לשאלות למסע אל עצמי על רמה (כלומר לא רק אוכל אהוב וכו'...) שיכתוב, ישתף, יעלה לפה.

תודה לכולם!!!!!!!!

המדריך.
 למי הוא דומה?

להורה? 
למורה?
לאח גדול? 
 או אולי לחבר טוב?

כולם משפיעים בצורה כזאת או אחרת על החיים של החניך. איפה אנחנו נכנסים?

המדריך הוא לא כמו הורה – ההורה הוא המחנך העיקרי. מי שדואג לכל צרכיו הפיסיים והמנטליים של  החניך. ההורה קרוב מאוד ולרוב גם דמות מוערצת ומודל לחיקוי. אבל האם החניך ישתף את ההורה בכל מה שעובר עליו? ההורה פעמים רבות קרוב מידי. החניך לא מספר לו הכול. מבושה, מפער הגילאים ו'שפה שונה' או פשוט בגלל מרד נעורים.

המדריך הוא לא כמו מורה – אין ספק שהמורה גם הוא גורם משמעותי בחייו של החניך. הוא זה שמספק  לו ידע על החיים ולפעמים אף ערכים. אבל המורה לא תמיד זמין בשביל החניך. הוא לא נגיש. לרוב החניך אינו יכול פשוט לגשת ולשתף אותו בדברים אישיים שקורים לו בחיים. וגם במקרה הזה יש פער גילאים גדול ומסגרת פורמלית וקשוחה שיוצרת ריחוק.

המדריך הוא לא כמו אח גדול – אחים גדולים תמיד יהיו שם בשביל החניך. הם יגנו עליו ויתמכו בו  כשיצטרך עזרה. אבל האח רחוק מלהיות 'מושלם' בעיניי החניך. החניך מכיר את אח שלו טוב, הוא חי איתו. החניך מכיר את איך שהוא מתנהג בבית. הוא מכיר את החסרונות שלו, את הריבים שלו עם ההורים ועוד. בנוסף לכך, פעמים רבות גם אחים הם קרובים מידי כדי שהחניך ירגיש בנוח לספר להם דברים שהוא מתבייש בהם.

המדריך הוא לא כמו חבר טוב – החבר תמיד יהיה שם בשביל החניך. הוא מדבר איתו בגובה העיניים  ואוהב אותו באמת. אבל חברות היא עניין הדדי ואם צד אחד לא משתף פעולה החברות לא מתקיימת. כמו כן, חבר טוב הוא לא בהכרח גורם משפיע חיובי. אין לו אחריות חינוכית.

המדריך אינו דומה לאף אחת מהדמויות הכתובות כאן למעלה. 
 אבל הוא לוקח מכל אחת את הדברים הטובים וזה מה שהופך אותו לדמות כל כך משמעותית.

המדריך מדבר לחניך בגובה העיניים. הוא קרוב אליו גם בגיל וגם בתחומי העניין. הוא "מגניב" והחניך רוצה להיות כמוהו. אבל למדריך יש גם אחראיות חינוכית, הוא לא סתם חבר. כמחנך האהבה שלו לחניך אינה תלויה בדבר ואינה בהכרח הדדית. הוא לא מצפה למשהו בחזרה מהחניך – הוא פשוט תמיד שם בשבילו. בנוסף, התקשורת החלקית של החניך עם המדריך גורמת לו להרגיש בנוח להיפתח ולשתף לצד יצירת דמות "מושלמת" של המדריך.

המדריך הוא מחנך ודמות לחיקוי כמו הורה, 
מלמד ומעצים כמו מורה, 
דואג כמו אח גדול 
ותמיד שם כמו חבר טוב.

המדריך הוא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בחייו של החניך,
 המדריך צריך להבין את זה.

 

מפרויקט מדריכים(רשימת תפוצה ששולחת טיפים למדריכים. להצטרפות-https://cp.responder.co.il/link.php?lid=10626701&sid=220029027&k=0a207539f8c6748b2bdc7a4d175087dd)

מומלץ!!

אני צריכה משחקים נחמדים וקלילים לכיתה א' שמדגישים את רעיון הקבוצה. יש למישהו?
וחוץ מזה אשמח לכל סוג של רעיון לפעולה כלשהי לכיתות א'

הובלות קטנות והובלות רהיטים בחברת הובלות במוצלחים 
הובלות קטנות בכל אזורי הארץ 
הובלות קטנות במרכז החל מ200 שקלים 
 

רק בנים...

 

רעיונות? 

תודה רבה!