פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 425)

מרוסקת

שלחת לעברי
קרן
שמש יחידה . 
לחוש בך ולו 
לשנייה .
הרוח לא ייבשה
דימעותי .
כענן 
נוגה ואפורירי,
מרוסקת
נשארתי בתוכי.
איריס לוי\@כל הזכויות שמורות-נכתב ב2011

     ערוך הודעה   הגב עם ציטוט    

לבדה

 

ערב סגול 
אפור 
ירח נוגע באדום ,
פוסעת משאירה צעדים של
מחשבותיה שנספגו 
על החול הקר .
שיערה מתבדר לצלילי ​
הבריזה .
שחר מעיר קרני שמש,
האופק רחוק קרוב 
אליה 
צועדת לתוך קצף 
הגלים
שמרעידים אצבעותיה ,
ובתוך ההמון רק היא 
עם עצמה.

 

@איריס לוי כל הזכויות שמורות.

 

חבל שיש אותך.

לולא את היה פחות... מחנק.

לולא את... אולי יכולתי להיות יותר אני.

-

סטרתי לעצמי.

לפעמים אני אדם כ"כ תמהוני!

אם האני שלי תלוי בזה שהיא לא תהיה היא, אז מה אני?

אין אני.

לא לי ולא לה.

וקל וחומר שאין מי.

לא לי.

אבל לה?

נראה שתמיד יש.

-

הנה עוד פיסת אגו.

שקט! מצלמים. 

חיוך יפה לשם, להאריך קצת את החצאית, להתנדנד יותר חזק..

יופי! מושלם.

עכשיו אולי תוכלי להיות כמוה.

אבל לא.

כשמנסים לחקות טוהר הוא נהיה תואר.

ותואר הוא חיצוני.

וטוהר הוא פנימי. כל כך פנימי.

וזה ההבל בינה לביני.

-

מכירים את הקול הזה?

יופי. גם אני.

יש את הקול הזה שאומר

שאומר שזה לא אמיתי

אבל זה כל מה שאני מכירה בעצמי.

אז מה?

תפוח אדמה.

זה הפתרון.

נלך לאכול עוד.

-

אנחנו דומים, אני והוא.

הוא כולו חוץ.

גם אני.

הוא תוכו כברו.

גם אני?

לא.

הוא תפוח אדמה.

אני לא.

אז מה?

אני גם אוכל.

של היצר הרע.

-

אחח... הוא חוגג עלי.

אבא שלי תמיד קרא לי כוסריה.

מין עיוות של סוכריה.

כוסריה מתוקה.

מעניין שביקשתי ממנו להפסיק.

מעניין אם גם לו אני מתוקה.

ליצר הרע.

מעניין.

מה הטעם של גועל נפש?

-

חבל, חבל שיש אותך.

אם לא היית...

אוך, הקנאה.

אוך, את.

אוך, אתה.

 

 

 

 

* חבל שלהוסיף פירוש רש"י לשיר זה הורס.

חבל  שאף אחד לא יכול להבין.

חבל שזה לא שיר.

חבל שגם הוא חיצוני.

חבל שאני לא היא.

חבל שאני.

חבל שיש אותה.

חבל שיש אותו.

 

את שיושבת כאן מולי
את שאפעם לא תדעי
את מביטה בי עכשיו
מנסה לקרוא בי את כל מה שהיה.
את לא תדעי לא לא תדעי לעולם
מה שחבוי בי וכבר כמעט נעלם

את, שהצתת בי אש שכמעט דעכה
לכודה בלהבות. מי יודע אם מים יצליחו לכבות.
את, את שלא אשמה
פשוט נקלעת לכאן בלי כוונה

את, את יכולה להיות רגועה
הילדה הזאת הולכת וגדלה
מעל הסלע שעמד בדרכי
הצלחתי לטפס ולראות
את הטוב מבין שתי העולמות

אז תודה לך. תמסרי גם לו.

מידות, מידות,

מספרים הם חורטים עלי,

מכמתים.

מקמטים.

 

מלבינים ידיים

שחורות מדיו בלתי מחיק

לכתיבה על גופות

כי נשמות

אי אפשר,

-

לכמת.

 

 

*העליתי כבר לפני זמן מה ושיניתי

 

 

לאיפה אתם שואפים שהיצירתיות שלכם תגיע? על איזה במות אתם רוצים לעמוד, ואיזה אתם רוצים להקים. אולי נצליח ליצור כאן צוותים להקים רעיוניות משותפים.

(וסליחה על עודף השרשורים פתאום)

המון שירים שלי בתקופה האחרונה חוזרים על עצמם מבחינת מבנה, קצב ומשקל, ואלמנטים (אולי זה לא מדויק להגיד ככה. פשוט כי לא מצאתי מילה אחרת).

אם אני משנה, נניח, את הקצב, זה נשמע לי מוזר, לא נותן לי תחושה של שיר אלא של גיבוב מילים שלא הצלחתי לבטא דרכן את מה שרציתי. כנ''ל אם אוריד נקודותיים, פסיק, פסיחה.

זה קצת נותן לי תחושה שאני לא מצליחה ליצור, להתחדש, לחדש. כאילו אני כל הזמן עושה פרפראזה לאותו שיר.

 

קרה לכם?

אני יכולה לכתוב המון מילים חכמות ויפות

אבל בסופו של יום 

אני רק רוצה להציע לכם לשלוח מתנה וירטואלית.

 

איך? נורא פשוט

להיכנס לניק החמדמד הזה- פורים תשע"ז

הסיסמא היא 1234

להיכנס לפסיפס

ולשלוח איזה משלוח שאתם רוצים. בכותרת להגיד למי אתם רוצים לשלוח.

בקטוגריה פרויקט לסמן את אדר תשע"ז.

כל היצירות יעלו בבוקר פורים (או ביום שישי, ואז תדמיינו שזה פורים).

 

זהו.

מחכים לכם מאוד

 

ערב צח.

{כמעט}

 

 

 

 

הנופים והמרחבים במדינה /אסתר קאהן .

 

המדינה שלנו כמעיין עפיפון.

החרמון והגולן, אזור הגליל והים התיכון.

משור החוף והשפלה שפרוסה כמו מפה.

ובעל נשכח את הרי המרכז והרי יהודה.

את ים המלח וירושלים הבירה הקדושה.

באר שבע,ערבה וחלקה הדרומי של המדינה.

במדינה כמו שלנו הנוף משתנה מהקצה לקצה.

כל כמה זמן הנוף הוא מאוד שונה.

 

 

בס"ד

אדם אוהב פרפר
והוא עף לו
לבן וקל
קל גם לאהוב אותו אך
קשה לשכוח
זוכר רוח שבין כנפיו
שהייתה רגע ולעולם לא תחזור
זיכרון מתוק
רגע אחד אמתי
שזכיתי להרגיש
ועכשיו נשאר איתי
והוא- לא.

אצלו הכל היה מהיר
קצר ומרגש
אפילו פריחת החרציות שמחה אותו
ככה זה כשצריך להספיק הכל
וגם לאהוב
האמנם?
ואני וודאי אהבתי
הערצתי טוהר שבבריאתו
ואני- כשלעצמי, מה אני?
רק אדם
אוהב פרפר.

אשמח מאוד להארות לשיפור!

רגש. שברירי זיכרונות וגעגועים למציאות אחרת.

 קול דממה דקה עוטפת את חלל האוויר שעוטף אותי.

האולם עצום. אני באמצעו, קטנה. שבירה. שערותיי סומרות. טיפת הביטחון האחרונה אבדה לה. תחושת בדידות ממלאה את ליבי, לא משאירה מקום של ספק. הכול ידוע. הכול בוכים. דמעה של מלאכים.

העולם עצום. אני באמצעו, קטנה. שבירה. קפואה. לא מסוגלת להכילו. נותנת לקור לחדור עד לשד עצמותי. אין אפשרות לברוח.

זה כואב לאכזב
תחושה של תסכול מתפשטת בלב

....................................................

הרגשה של טעות
פגיעה ללא זכות
רצון לתקן שעבר

יש רצון לתקן
את אשר התבלגן
לפצות לשפר ולשמוח

לעודד לנחם
אבל בלי לרחם
אולי אף לחזור לימי קדם

אבל לא - אין לחזור
אף על פי רוב האור
הסיבה בעודה עוד קיימת

יש לחתור ולשאוף
גם אם יש, שינוי נוף
הן בחום הן בקור ניתן ללכת

הרי גם ילד או ילדה
שנפשו נפגעה
את זרתו ישלב בעוד זרת

בעצמי כאן פגעתי
כי אותי פה אכזבתי
לנפשי עוד אומר "לא אפול!"


וגם דרך שונה
בלבבי היא טובה
עמיקות ופריחה בה בדרך

?



שאלה: השיר הזה נראה לך אופטימי, פסימי או נטרלי?

רציתי לעשות פה בדיקה לגבי צורת הכתיבה הזאת
אשמח אם לאחר קריאה תאמרו לי אם הצלחתם לשמור על מקצב נכון למרות שאין משקל בשיר...
בכל מקרה כיף להיות במקום שלאנשים חשובה שירה ומילים...


שראשי נמלא טל
ולמרות הכל
כוחי כשל
רץ ובורח לא ליפול
והחרב על מפתן היכל
העבודה רבה, הרבה דרכים לסלול
אך הטעם ניטל
בקש עבדך, וכמה שביקש הוא למחול
היה רק מועד ונתקל
מנהמת ליבו היה צועק בלי קול
איה חיל וחומה? זועק אומלל
ורק בך חורבתי נחמתי, בשלך ניטל העול
נבניתי בך ואת נבנית בי כשפורפרת במיכחול
ברוך אשר שב וגאל

 

 

הלכתי לצד הכביש וחזיתי

בַּכֹּל שנפל מהרכבים

נייר ובד

וחפצים שלמים.

קרטון ושקית

במבה

 

כך כל אדמת היער.

 

וחזיתי שיבואו ילדים

 

ובמין פעילות קיץ מרוממת אדמה מן פְּסָלֶיהָ

משאריות המציאות שהתפזרו בה-

יאספו השברים אל מְקוֹמָם

ותשוב האדמה לחֻמָּה.

אולי אז

תהיה מוכנה הקרקע

ויבואו הנולדים

וישמטו מן המציאות מילים

שירים

שיודפסו.           ומכל פנים כשהם בקרקע

יהיה אפשר לראות את האותיות  מרחפות

באוויר הדבוק אל הדף.

 

וכפסולת

הזמן ימחק חלק מן הגוונים

ימרח שכבתצבע דהה על הדפים

וְיָרְאָה

 

רק

מה שהזמן החליט

שיפה לו

 

להישאר בולט ברחוב.

 

חזיתי

שאלך בצד הכביש

ואראה רחוב פלאי

כולו אותיות טמונות באדמה.

 

אחרי העיקול

פתאום

           ראיתי

שדרת ברושים וכולה גולגולים.

 

 

 

 

 - - - - 

 

תודה, לכל המגיבים היקרים

        שבזכותם כיף לפרסם כאן.

 - - - - 

 

דרך אגב, שמעתם כבר על הסדנא שנפתחת כאן בפורום?

יש בי מן לחץ שצורב לי
בלב 
כך הוא מופיע לעת ליל 
ואני מנסה להיות 
חזקה
זולגות הדמעות שוב ושוב
הגעגוע חונק .
מביטה בתמונה
בסרטון,
חיוכך כובש עיניך
תמימות 
פעימות הלב רוצות
רק אותך
לשמוע קולך לנשום 
ללטף פנייך 
ולו רק לרגע 
שאין ולא יהיה לי 
יותר .
פעימות הלב רוצות רק 
אותך
חיוכך כבש כבר עולם
אחר 
לא אוכל אותך 
להרגיש
זה הרגע שלא יהיה לי
יותר .
ליל מנוחה
איריס@כל הזכויות שמורות.

     ערוך הודעה   הגב עם ציטוט    

1.
אגרטל מתנפץ לרסיסים
אצבע זבה דם.
על אחד מהם מצויר בית,
על שני ענן בהיר.

אחד אחד,
נאספים לתוך שקית גדולה.
אולי מישהו ידביק
את השברים.


2.
אגרטל מתנפץ לרסיסים
אצבע זבה דם.
יש שנהפכו לאבק
יש המוטלים חסרי מעש.

אחד אחד,
מוכנסים לתוך שק.
אולי מישהו ימצא בהם
תכלית.



1 או 2 ?

 

 

 

שיר : צוק איתן /אסתר קאהן

 

עלה המרפסת ישבתי וחשבתי

ואזעקה שמעתי

למקלט ולממ"ד רצתי

 

רצתי לצעוק ולצרוח

את האויב להבריח

להוציא אותו מתוכנו

ולחיות בחרות בארצינו.

 

לפני כמה שנים

הדרום סבל מטילים

לפני כמה ימים

כמעט כל המדינה על גלגלים

 

הדרום סובל כמה שנים

וכיום מתייחסים, השרים ומטפלים

הרקטות והטילים במהרות לת"א והמרכז מגיעים

להראות לנו שעל הערבים לרגע לא סומכים

 

אזעקות וצבע אדום

נשמעות גם "בהרי אדום"

למרחבים המוגנים אנחנו רצים

 

ערבים את ילדיהם ונשותיהם מפקירים

אנחנו על משפחותנו וילדינן מגנים ושומרים

ילדים נשים וטף במקלט נמצאים

ולשמש ואור היום כמעט ולא יוצאים