כבר שנים שתופסים
את מקומו
שקרים של אין בית
ודמיונות שווא של יתמות:
הגוש בגרון שלי
מתגעגע לכתף חמה
שיוכל להתגלגל עליה
את כל הגלות
והבית. והאישה שבי
כמו קיבלתי אותה בירושה
מאמא שלא קיימת:
גם היא
כאילו לא.
גלות.הדובדבן שבקצפת
אוירוש לילה.
הסוף צורם. כואב. חזק מדי.
כאילו כל השיר עדין, מתחשב, מזיל דמעה מהעין, ואז הסוף דורס לך את הלב וגם הוא מתחיל לבכות.
המון אהבה
כאילו כל השיר עדין, מתחשב, מזיל דמעה מהעין, ואז הסוף דורס לך את הלב וגם הוא מתחיל לבכות.
המון אהבה
תיארת את זה מדויקחלילית אלט
אני לא מתאתי מילים להגיב, אחרת הייתי כותבת כשקראתי לראשונה
אהובות. תודה.הדובדבן שבקצפת
מדהיםסיהרא
את כותבת כל כר יפה. אין לי מילים.
את מצמררת, את.בלה לטקסאחרונה
חברים, אנחנו מתחילים להתכונן למפגש פסח..L ענק
חברים, אנחנו מתחילים להתכונן למפגש פסח, וכרגע יש לנו שני תאריכים פנויים.
או יום רביעי או ראשון בחוה"מ פסח. (כ' או ט"ז, 12/16)
.
עכשיו, המפגש הקרוב הולך להיות מאוד מאוד מיוחד.
בגלל שני דברים. הראשון הוא שזה בעצם המפגש האחרון שאני מקים.
לצערי ולשמחתי, אני נודד הלאה מניהול פסיפס. אני מעביר את השרביט לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
מנהל מוכשר מאוד, שבאמת יצליח לקחת את כל המרחב הטוב הזה למקומות טובים.
ועוד דבר, הוא שאנחנו חונכים את במת ההופעות.
יוצרים ויוצרות יקרות, אם יש כאן מישהו, זוג או כמעט להקה שרוצה להופיע לפני משתתפי המפגש
בהקראת שיר, בהצגת ספוקן וורד או בראפ, בנגינה, בשירה, או בריקוד
אתם מוזמנים לשלוח אלי או @פיתה@פיתה פיתה
ברוך השם שיש לנו מנחה, כך שאם בנות ירצו להופיע, זה גם יסתדר
מקסימום הבנים יחכו בחוץ וישחקו הנחש בא.
מה אנחנו צריכים לעשות??
א' - לכתבו כאן מתי נוח לכם, ואנחנו ננסה לבדוק מה מתאים למקום.
ב' - אתםן רוצים להופיע? רוצים שמישהו אחר יופיע? דברו איתנו.
מחכים לכם/ן מאוד
מפגשפסחתשע"ז
ט"ז אני אולי אוכל. כ' בטוח לא.ענבל
בס"ד
ב"הצלחה בהמשך!
ב"הצלחה בהמשך!
ט"ז לא בטוח אבל נראה לי יש יותר סיכוימגדלור באפלהאחרונה
מעילה בהקדש.הדובדבן שבקצפת
לב מגולגל, מעוך
בתוך סלילי עשן.
מה את יודעת, ילדה
מי גילגל ממך מה,
ואיזה חותם השאיר בך
אחרי שסימם אותך בשכחה
והזריק לך שגעון לתוך החדרים והעליות.
מה את יודעת מה קרה
בקודש הקודשים שלך?
כתיבה מיוחדתסיהראאחרונה
איך שאת מצליחה לאמר כל כך הרבה במילים ספורות...
הנשמה היא תמיד מתפללת [הרב קוק]שמחת ה'
נשמתי האהובה
תודה שאת איתי
תמיד מזכירה לי מה אני
גם כשאני לא מתפללת לה'
את תמיד מתפללת
ומשלימה אותי
מסלולשאג
אני עומד וצופה בה
רואה את המאמץ
רוצה לעזור לה
כשנופלת נלחץ
רואה את הנשמה
את הכאב, העליה
נזכר בתחושה
כשהייתי במסע
את עקבות מקדימי
כאילו שאני מאחר
כאב נפילותי
שבאו מהר
המסלול הארוך
הרים ופסגות
התסכול שבתוך
יש אין-סוף עליות???
ויש נפילות
דרדורים, עצירות
מעידות, אין תשובות
אין כלל כח, לעלות
והכל כאן לבד
העבודה היא מולך
הרצון הוא אחד
מציאת עצמך
היכן לחפש?
אולי אתיאש?
כל הזמן להתחפש
אכזבות לטשטש
לא רואה שום פסגה
רק שיפוע תלול
אין שום דרך ברורה
לא עוזר התרגול
אך הצלחתי לעלות
להתקדם ולשאוף
כן, קיבלתי מכות
ולא נפשתי בחוף
אבל הצבתי מטרה
ואחריה עוד אחת
ועליתי מדרגה
גם אם נפלתי מעט
גם עכשיו לא בטוח
לנפול עוד אפשר
אין זמן לנוח
לא היום לא מחר
אבל יש התקדמות
ולפעמים יותר קל
וכשיש גם ראות
רואים אופק מוצל
ועכשיו בא תורה
היא נמצאת במסע
לא יכול להקל לה
גם כשנופלת שבורה
נשמה מיוסרת
שרוצה עליה
רק בוכה, ממלמלת
לוחשת תפילה
אהמאהרון.
גשם גשם מיטפטףףף
גשם! גשם! אאאאאאאאיזה כיף!!
לי קנו מעילללל חדש
והיום אותו אלבש!
גשם! גשם! אאאאאאאאיזה כיף!!
לי קנו מעילללל חדש
והיום אותו אלבש!
משו שכתבתי..:נוצת זהב
כבולי אהבה
במבוך החיים,
שאותו הוא גבה
בבוא הימים
הולכים ושותקים
סובלי מעמס
רצוצים וחלשים
מהזמן שנמס
רקובים מבפנים
מחפשים משמעות
מתפוררים כמתים
ללא התחדשות,
מחזירים נשמתם
לק-ל הבורא
מביטים אל דינם
שבשמו הוא קורא
בזה אחר זה
גומרים תיקונם
גומרים עם העולם הזה
משיבים נשמתם
עטופים בלבן
עם ציצית תכלת
שהגיעה עד לכאן
ומתכסים במלט
עם אות מצבה
על גופם עומדת
"תהיה נשמתם צרורה"
לאון ולתפארת
אפילו לא גרביים
לא בגדים ומגדנות
לא לקחו הם לשמיים
רק הותירו לי זכרונות...
אמצע שיעור
ההיתי במוזה
זה מה שיצא...
כתוב ממש ממש טוב! (למרות שטיפה פסימי)שאג
הייתי אולי משנה את השורה האחרונה ל-"רק הותירו זכרונות"
חמש שורות לפני הסוף זה אמור להיות "לאון" או לגאון?
חמש שורות לפני הסוף זה אמור להיות "לאון" או לגאון?
און=גבורה כמו "און וחיל"נוצת זהבאחרונה
ותודה
מישהי צילמה לסנאפצאט את חברה שלה פותחת ארוןאנונימי12334
מישהי (חברה שלי) צילמה את חברה שלה
לסנאפצאט (מעיין אתר חברתי כזה עם תמונות)
פותחת ארון של מורה בכיתה של בית הספר היסודי שלה
(כיום אנחנו בכיתה ז)
האם יש חוק האוסר זאת? זאת עבירה פלילית?
לסנאפצאט (מעיין אתר חברתי כזה עם תמונות)
פותחת ארון של מורה בכיתה של בית הספר היסודי שלה
(כיום אנחנו בכיתה ז)
האם יש חוק האוסר זאת? זאת עבירה פלילית?
מוזמנת לשאול בפורום נוער וגיל ההתבגרותנפתלי הדגאחרונה
או בכל פורום אחר שיותר מתאים לנושא
ואם כבר דיברו על ראפ..מלחמה:נוצת זהב
ושם, אני לבד במערכה
עוד כדור עוב, סרועה על מדרכה
שומעת ת'צפירה,יש רק 20 שניות
והנה עוד פיצוץ ועוד כמה הפגזות
"אללה וואכבר" שומעת מסביבי
זוהי ישראל,מתי כבר תקלטי?
את גוש קטיף לקחו
השאירו את עוטף עזה
שלא יקחו לי גם את זה
בעוד איזה הפגזה
כאלו מה נראה לכם, ערבים יא בנדודים?
ישראל שלנו ותהיה לעולמים.
סעודיה,חיזבאללה,עזה ואירן
יימח שמם של אלא שלא יבואו עד לכאן
עכשיו גם דע"אש אלנו רוצים לחדור
אבל לא ניתן להם לארצנו לעבור
עורפים את הראשים,שורפים את הגופות
מתעללים בכל מי שפולש למחנות
עם מגוון של פיגועים פותחים באינטפאדה
רוצחים,מדממים ואז קוראים למד"א
מה רוצים כל אלו מארצנו הקטנה?
עם השטחים לקחו לנו ועכשיו את עמונה
לא מסכים אם הנאמר...הגאון 4אחרונה
אבל מדהים!!
שאריות.רוש לילה.
את מתעוררת מוקדם
וסביבך
מעט שאריות אכולות
של מפלצות
לילה
זה בסדר,
הכל בסדר עכשיו.
אני מאד מבין
שאת ככה
כי התריסים
סגורים
ואף אחד לא ישאל
למה את בוכה
ומה נגע בך
עד כדי כך חזק
שעורך משורטט,
כולו מחוספס
ואדום.
אדום כל כך.
כאילו הלב שלך
נכנס קצת
בכל פיסת עור
ויצא בכח
מקומט, כבר שחור.
שחור לילי.
אפל כמעט.
אני מאד מבין
שאת לא רואה צבעים
ואין לך כח להכיל
אחרים שרואים,
וטוב לך עם אדום
שחור
וקצת לבן
טוב לך עם שתיקות
עם מפלצות
ודם
אולי טוב לך גם איתי?
הרי כשאני מחבק
שולח אצבע
ואז יד
ולבסוף מחזיק בכולך
את נרגעת
כמעט נושמת
בעצמך
הייתי רוצה להישאר,
קצת יותר
ממה שאת מרשה לי.
אם הייתי יכול
הייתי בא
לפני עלות השחר
חורק יחד עם הדלת
כדי למצוא אותך
ככה;
על הסדינים המיוזעים
חסרת נשימה
וסביבך
שאריות קלושות,
ראיות אנושיות
דוממות,
כל כך יפות להחריד.
פועמות כמעט,
כאילו
הלב שלך לאט לאט
עובר הלאה
למקום אחר
בו לנשום יהיה קל
ונצרך יותר.
וסביבך
מעט שאריות אכולות
של מפלצות
לילה
זה בסדר,
הכל בסדר עכשיו.
אני מאד מבין
שאת ככה
כי התריסים
סגורים
ואף אחד לא ישאל
למה את בוכה
ומה נגע בך
עד כדי כך חזק
שעורך משורטט,
כולו מחוספס
ואדום.
אדום כל כך.
כאילו הלב שלך
נכנס קצת
בכל פיסת עור
ויצא בכח
מקומט, כבר שחור.
שחור לילי.
אפל כמעט.
אני מאד מבין
שאת לא רואה צבעים
ואין לך כח להכיל
אחרים שרואים,
וטוב לך עם אדום
שחור
וקצת לבן
טוב לך עם שתיקות
עם מפלצות
ודם
אולי טוב לך גם איתי?
הרי כשאני מחבק
שולח אצבע
ואז יד
ולבסוף מחזיק בכולך
את נרגעת
כמעט נושמת
בעצמך
הייתי רוצה להישאר,
קצת יותר
ממה שאת מרשה לי.
אם הייתי יכול
הייתי בא
לפני עלות השחר
חורק יחד עם הדלת
כדי למצוא אותך
ככה;
על הסדינים המיוזעים
חסרת נשימה
וסביבך
שאריות קלושות,
ראיות אנושיות
דוממות,
כל כך יפות להחריד.
פועמות כמעט,
כאילו
הלב שלך לאט לאט
עובר הלאה
למקום אחר
בו לנשום יהיה קל
ונצרך יותר.
וואולחייך
אבל למה הכוונה?
מדויקרק אמונה
איך את עושה את זה?
..ציף
הרבה זמן לא דמעתי משיר
ועכשיו כן.
ועכשיו כן.
וואו. וואו. וואו.מקום בעולם
המון, אבל המון, אהבה.רוש לילה.אחרונה
❤
ארגון הצרות העולמי.שה אובד.
לפני כמה חודשים, התקבצו ובאו להם, כל הצרות של החיים. היתה להם פגישה באחד מבתי הקפה הגדולים בארץ. מנהל ארגון הצרות העולמי, העלה מספר שמות בפני חבר המשתתפים כדי שיחלטו החלטה קבוצתית- על מי הם מתבייטים בשנים הקרובות. רק צריך לציין, מפגש נדר כמו זה, קורה פעם במספר שנים, לפני כמה עשרות שנים שמפגשים כאלה היו קוראים כל שנה אבל לאחר בעיה שנוצרה עקב כך החליטה וועדת הצרות העולמית לקיים מפגש כזה פעם אחת ולתמיד ולהחליט כולם, כל הצרות ביחד, על מי הם מתבייטים עד לסוף העולם. לתמיד. אחרי דיונים ארוכים, וועדות עד השעות הקטנות של הלילה הוחלט בפה מלא, מי יהיה האיש. האיש שעומד לסבול עד סוף ימיו. האיש שכולם ישנאו. האיש שכל הצרות בעולם יהיו עליו. האיש שלא תהיה לו תקווה.
והאיש הזה הוא אני.
חברים, שאלהלחייך
ודבר ראשון מבקשת לא להיכנס לכרטיס אישי לבדוק מי אני פשוט לענות...יש מסגרת כלשהי לפרסם חומרים פרט לעלונים/עיתוני נוער שלך תדע מתי הם באמת יפרסמו משהו..? אני רוצה במה ולא יודעת איך זה אפשרי...שהרבה אנשים באמת יקראו
לפתוח דף בפייסבוקרוש לילה.אחרונה
מוזמנת לפתוח את שלי ולהתרשם
(תחפשי רוש לילה)
(תחפשי רוש לילה)
פוליןאחיתופל
איך כותבים יומן מסע מוצלח?
לדעתיחלילית אלט
לכתוב בלי לחשוב על זה כיצירה ספרותית
ואם אחר כך תרצה, תוכל לשכתב
ואם אחר כך תרצה, תוכל לשכתב
זו הבעיהאחיתופל
ששום דבר לא קורה
אני יכולה לכתוב מה אני עשיתי.מיצ'ל
שילבתי בין הידע ההיסטורי והמקומות שהיינו בהם, לרגשות, מחשבות ותובנות שלי.
ככה שבין הקטעים יש שירים, סיפורים שהיו לי משמעותים, החלטות שקיבלתי על עצמי, מכתבים מהמשפחה ולמשפחה, כתיבה חופשית.
השאלה היא מה המטרה של היומן, לכתוב מה למדת? או מה הרגשת? חווית?
אני רק יכולה להגיד שדווקא בגלל שכתבתי גם על המקום וגם מה הרגשתי שם והתובנות שלי משם, גם היום שנתיים וחצי אחרי המסע אני יכולה לפתוח את היומן ולהיזכר באותם רגעים ותחושות ואיפה כתבתי כל דבר וזה משהו גדול ועוצמתי שממשיך ללוות אותי במשך החיים.
ככה שבין הקטעים יש שירים, סיפורים שהיו לי משמעותים, החלטות שקיבלתי על עצמי, מכתבים מהמשפחה ולמשפחה, כתיבה חופשית.
השאלה היא מה המטרה של היומן, לכתוב מה למדת? או מה הרגשת? חווית?
אני רק יכולה להגיד שדווקא בגלל שכתבתי גם על המקום וגם מה הרגשתי שם והתובנות שלי משם, גם היום שנתיים וחצי אחרי המסע אני יכולה לפתוח את היומן ולהיזכר באותם רגעים ותחושות ואיפה כתבתי כל דבר וזה משהו גדול ועוצמתי שממשיך ללוות אותי במשך החיים.
אפשר לדבר איתך עליו?אחיתופל
כן בשמחהמיצ'לאחרונה
מה לדעתכם הופך קטע לשיר? יש בזה חוקים? האם קראתם פעםכדור הארץ
שיר לא לפי החוקים? יש קוד מסוים חייב להיות בכל שיר?
תלוילחייך
ממה אתה מגדיר חוקים. מספר שורות בבית? צורת חריזה?שפה? כמות העומק? לא. כאלה לא. אבל יש דברים שהגיונית לא ניתן להגדיר כשיר. טקסט כתוב ברצף כמו סיפור או הרצאה אינו שיר. אני לא יודעת על זה מספיק מן הסתם יש כאן עוד שיוסיפו, אבל אם אתה קורא משהו ויודע שהוא שיר אין פה חוקים ממש..
זה מצחיק איך לפעמים יש שאלה שעולה בעולם - ומופיע בהמון מקריםL ענקאחרונה
בו זמנים. פרסמתי על זה כאן דיבור קטן, לפני כמה זמן. מוזמנים להסתכל למטה..
בכל מקרה, זה משהו שקורה הרבה לאחרונה. ה"מה זה שיר".
בינתיים מה שהכי אהבתי "שירה - היא האומנות המדויקת ביותר"
מציאות. אנושית?מושבניקית גאה
לפעמים זו רק התקווה שמחזיקה אותנו להישאר שפויים.
לפעמים זו הנחמה שמלטפת אותנו קצת מבפנים.
לפעמים השכל מבקר, ומסביר בהיגיון:
"צריך להיות רגוע! זה דבר ראשון!".
לפעמים אנחנו פשוט מחפשים תירוצים כדי להרגיש מעט שלמים.
ואני. עדיין לא מצאתי את הסוד, שיגרום לנו, להרגיש.
אנושיים.
לפעמים זו הנחמה שמלטפת אותנו קצת מבפנים.
לפעמים השכל מבקר, ומסביר בהיגיון:
"צריך להיות רגוע! זה דבר ראשון!".
לפעמים אנחנו פשוט מחפשים תירוצים כדי להרגיש מעט שלמים.
ואני. עדיין לא מצאתי את הסוד, שיגרום לנו, להרגיש.
אנושיים.
כתוב ממש יפה!שאגאחרונה
(לא ממש הבנתי איך לפסק את שתי השורות הראשונות, אבל אולי זה רק אני)
תעתועמושבניקית גאה
השקט שלפני...
השקט שאחרי.
הכאב לא נוגע.
מצטבר.
הרעש שמחריש את המוח
הצלצול שמרתיח את הדם
צורם
לא נפסק
לעולם.
כל מה שלא היה
עומד ל'היעלם'
לצנוח עמוק אל תוך משאבת הדם
לשפיץ הכואב בסופה
לחסום את הזרימה
ורק הוא מרוקן
את טיפת הנפש
הבודדה
שלא הייתה קיימת מעולם
השקט שאחרי.
הכאב לא נוגע.
מצטבר.
הרעש שמחריש את המוח
הצלצול שמרתיח את הדם
צורם
לא נפסק
לעולם.
כל מה שלא היה
עומד ל'היעלם'
לצנוח עמוק אל תוך משאבת הדם
לשפיץ הכואב בסופה
לחסום את הזרימה
ורק הוא מרוקן
את טיפת הנפש
הבודדה
שלא הייתה קיימת מעולם
ראי בתוך חבר/ מבוסס על חבר בתוך ראי של דתיה בן דורבצל-אל
פעם אחת פגשתי
בחבר ראי חדש
ואיך שהתנהג הוא
זה שיקוף שלי ממש
אמרתי לי 'חורה לי
שאתה מאד דומה לי'
והוא שתק ולא רצה לומר
שהוא מרגיש אותו דבר
והוא שתק ולא רצה לומר
כי לא שמעתי שום דבר
בעיניו ראיתי כעס
אני כועס אותו דבר
וגם אגו קצת ראיתי
אני יהיר אותו דבר
נמאס אותו לשמוע
ואת קולי אותו דבר
קיצוני הוא מהשמאל
אני ימין אותו דבר
אמרתי לו חורה לי...
מתלונן ומתבכיין הוא
אני רוטן אותו דבר
קמצן, ממש 'בונקר'
אני אוגר אותו דבר
חלש הוא וקצת 'חנון' גם
אנ'לא כוכב- אותו דבר
ושמחה שקצת חסר לו
וגם לי כמעט נגמר
אמרתי לו חורה לי...
המשחק הזה נמאס לי
עיני רעה, בעל דבר
'שלום חבר' אני אומר לו
עונה מופתע אותו דבר
את יפיך מכאן והלאה
תמיד אוהב מכל דבר
זהב לבך לא אפספס עוד
כך גם ליבי עכשיו מואר
אמרתי לו נדמה לי
שהטוב קצת מתעורר בי
והוא שתק ולא רצה לומר
שהוא מרגיש אותו דבר
והוא צחק וחייך כמאושר
כי לא נותר כבר מה לומר
זה ממש ממש יפה
אהבתי!נוצת זהב
וגם הזדההתי קצת..
מקסים נפתלי הדגאחרונה
פרח ופרפראיריסיקה
פרח ופרפר
פרפר לי היית בין
עלי כותרתי
מתוכי רוית צוף,
שמרתי עליך מפני מטר ורוח,
וכשקרן הפציעה מבעד
לרקיע תכול .
פרשת כנף
מחכה שתשוב .
13.3.16
עולם מיוחדמושבניקית גאה
זה לא התחיל כמו כל האהבות. זה גם לא קרה כמוהן.
זה סיפור מיוחד.
הדמות הזאת. שעליה הסיפור. לא הגיעה לחיי באיזה מסיבה מסובבת. היא גם לא נתקלה בי במסדרון בית הספר או מהיכרות דרך חברים.
אין איזה מקרה מפוצץ בו הכרנו. אבל גם לא הכרנו מאז ומתמיד כחברים טובים או להיפך כשונאים אולי בגלל סכסוך משפחות.
זה פשוט קרה. לא פשוט. אבל קרה.
ופשוט הכרנו. לא פשוט. אבל התחלנו.
והדמות הזאת התגלתה כמשו מיוחד. והכל שם באמת היה מאוד מיוחד.
והכל שונה. ולא כמו בכל הסיפורים.
והדמות. היא לא הייתה קיימת בכל הסיפורים. היא לא הייתה קיימת בשום סיפור בכלל. היא הייתה קיימת רק אצלי. בסיפור שלי. בסיפור שלנו.
זה סיפור מיוחד.
הדמות הזאת. שעליה הסיפור. לא הגיעה לחיי באיזה מסיבה מסובבת. היא גם לא נתקלה בי במסדרון בית הספר או מהיכרות דרך חברים.
אין איזה מקרה מפוצץ בו הכרנו. אבל גם לא הכרנו מאז ומתמיד כחברים טובים או להיפך כשונאים אולי בגלל סכסוך משפחות.
זה פשוט קרה. לא פשוט. אבל קרה.
ופשוט הכרנו. לא פשוט. אבל התחלנו.
והדמות הזאת התגלתה כמשו מיוחד. והכל שם באמת היה מאוד מיוחד.
והכל שונה. ולא כמו בכל הסיפורים.
והדמות. היא לא הייתה קיימת בכל הסיפורים. היא לא הייתה קיימת בשום סיפור בכלל. היא הייתה קיימת רק אצלי. בסיפור שלי. בסיפור שלנו.