פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 511)

כתבתי את זה אחרי חודשים שלא יצא כלום, אז זה לא הכי מוצלח

אשמח לתגובות

 

 

בעמק אחד

בין כרמים ושדות

גרה לה ילדה

שלא היו לה שום סודות

במשך היום

היא הסתובבה בין הכרמים

ובשעות הלילה

דיברה אל כוכבים

היא הייתה מאושרת

ואהבה את כולם

אך הם התבוננו בעין עקומה

ולא החזירו את אהבתם

היא הייתה שונה משאר הילדים

תמיד צוחקת עם חיוך ענקי

מחלקת לכולם מזכרות מהכרמים

הם פשוט חשבו שזה לא הגיוני

החברה נידתה אותה

אך היא כאילו לא שמה לב

פריקית, לחשו כולם

והיא עדיין ניסתה להתקרב

יום אחד

לעמק הגיע ילד חדש

הוא לא ידע על החרם

ואמר לה שלום מבויש

מיד כולם החלו מתלחשים

והחליטו לנדות גם אותו

התייחסו אליו כמו אל אוויר

ולא נתנו לו להסביר את עצמו

מיד החלו השניים מתקרבים

ובילו את כל יומם ביחד

הוא הצטרף אליה לכרמים

וצפה בכוכבים בלי פחד

קראו להם בשמות

והם חייכו עוד קצת

התעלמו מהם שבועות

אך להם כבר לא היה אכפת

ככה עברו שנים

וכולם גדלו

ואותו הילד

לצבא לו קראו

הוא ארז את התיק

ונישק את כולם לפרידה

חיבק את תברתו הטובה

והבטיח שיחזור במהרה

השבועות חלפו

והשניים החליפו בינהם מכתבים

הוא סיפר לה על המלחמה

והיא מסרה לו דש מהכוכבים

באחד מן הימים

העירה אותה דפיקה

היא נגשה לפתוח

וראתה אותם עומדים, קצת בבושה

הם אמרו שהוא היה גיבור

והיא שתקה בין הסדקים

הם אמרו שהוא הציל את כולם

אך היא לא רצתה להאמין

כולם הגיעו לנחם

ואמרו שהוא היה בנאדם טוב

ופתאום את כולם היא שנאה

וסילקה אותם אל הרחוב

היא כעסה עליו

שהלך בזרועות פתוחות אל מותו

והיא בכתה אליו

התחננה שיקיים את הבטחתו

 

בעמק אחד

בין כרמים ושדות

התחבאה אישה

ובליבה המון אבנים כבדות

היא כבר לא צחקה

ולא חוללה בכרמים

רק רצתה לברוח

ולהיעלם

בין הכוכבים

הגולם חולם להיות פרפר

עוטף עצמו ברצון משופר

עף מעל עיר

עף מעל כפר.

 

הפרפר בתנועה היה מאושר

למרות שהוא חי מהיום למחר

פורש כנפיים דקות ויפות

באור השמש נראות שקופות.

 

אך אל תתעו במראה העדין

על פרח יפה הוא פורס סדין

מניח גופו על עלה כותרת

משכיב עצמו בתנוחה נהדרת.

 

במשך הלילה כוחותיו פוחתים

גופו מתכסה במתווה של חוטים

שניטוו סביבו בצורה מיוחדת

בעוד חודש יקום ויחגוג יומולדת.

 

עכשיו אני גולם חשב הפרפר

ושוב הוא חש ברצון משופר

בכל פעם שאני מתגלגל

את כישורי אני מתרגל

וכך עובר שלושה מצבים

שאת המהות שלו מעצבים.

 

האדם הוא כמו פרפר

לעיתים מתעופף חש מאושר

לעיתים מתכסה בחוטים דקים

ואחרי שסלח לעצמו ומחל

הוא מתגלגל לזחל.

מתחיל מחדש את המהות

של אדם עם מודעות.

אתה זוכר?

את אותה הפעם 

שלא הנחתי לך לומר---

ואבנים של שתיקה נפלו בינינו.

רק ידינו האחוזות

נלכדו תחתן.

 

אתה שומע?

זעקותי אילמות

תחת משאן

של אבני הבדידות,

שרק דמותך בזכרוני

מחייה אותן.

 

אתה יודע?

יש בי אבנים של כאב

והן חופרות בי עם הזמן.

והן קובעות להן מקום בליבי

וחונקות את נשמת חיי,

 

ורק ידך המושכת

מחייה אותי.

בגלל שבתחילת הדרך של כתיבה

הייתי שמחה אם תסבירו לי איך נכון לכתוב, באיזה מילים, איפה סימני פיסוק, מתי לרדת שורה, מה זה פרוזה <> וכל מה שיוצא מן כתיבה...

 

תודה.

שתמשיכו לכתוב. ולגעת בלב כ"כ קרוב.

התכנסתי עם עצמי.

מתחת לגבי.

בתוך הכונכיה שלי.

מנסה למצוא בי את השובר גלים הזה שירגיע את הסערות אך לא לא מצאתי.

אני שבויה. קלועה. 

החברים ניסו וגם לא הצליחו.

נשארתי בים, ככה.

שאר הגלים ממשיכים לנוע,

אחד בשמחה,

אחד עם חיוך מרוח כזה,

אחד סתם אדיש,

אחד עם מילה טובה,

אחד בחיבוק,

אחד עם נגיעה,

אחד בפגיעה קשה.

אמרתי תודה.

ניסיתי שוב לעצור את הסערה

אבל כבר החול התערבב גם הוא

ועשה רוח חזקה.

הגשם התחיל במלוא המרץ.

דמעות דמעות שלעולם לא יגמרו.

קיבלתי הרבה מכות בסערה הזאתי.

אפילו לא שמתי לב.

 

ואז.

זה קרה.

הצלחתי להגיע לשובר גלים אחד שחשבתי שאולי ממנו נצא מהים בשקט.

הצלחתי להגיע למחסום הזה שכבר חוסם אותי שנים.

אבל לא ידעתי- מה? איך? למה? כיצד?

אז המשכתי. וברחתי. וחשבתי. וניסיתי. והתייאשתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בלב אי שם רחוק יושבים להם המון נקודות טובות יותר וטובות פחות הם מחכות לדבר לגעת להכיר.

 

 

עטוף במחרוזות עלי תאנה
נאדר ואזור בשיר
צלילי נעימות מתנגנים בחופזה
בכל סימטאות העיר

ואני- אך עלם רך
כגדי היונק אל תוכו
מיני ארזים כטל הדק
השב אל בית מעונו

וחורשת עצים עטופה בתוגה
נהירות וקולות בוכיים
וליבי, אוי ליבי האכזר
נשסע לאלפי רסיסים

ומנגינת הנפש פורצת באחת
מכל בית וניר
על מקדש שחרב ומלך שנדד
עיני דמעות אביונים

ובעת אחפש בסתר,בלאט

מרגוע לנפשי שדאבה

לבית כנסת אפסע

שם נפשי ששצפה

תבכה בכי תמרורים

וכל איש ישראל והמון לאומים
לשלהבת אחת יתלכדו
ובאש האחווה
אז רקיע יבקע
ושרפי אש יתגלו

ואדון כל
מלך כביר
אז קולו ישא בגאון
וכל תינוק קט ועלם רך

אליו יצביעו בהמון


ואכן מה נורא
יהיה יום הנשגב
עת שברי תימהון יתנפצו
ועינים דומעות

ועיי חורבות

לשמחה אדירה יתנקזו

ומשיח נגלה

מעוטר כפריחה

וכתר חבוש לראשו
ובורא שיצהל

ובריאה מרנינה

תהדהד אל מול שמחתו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[את ההשראה לשיר קיבלתי לאחר קריאת הספר המדהים והמפעים "בשפריר חביון" של הרב סבתו שליט"א]

 

ב"ה

 

שוב

נפלתי

לתהומות

 

שוב

נפלתי

מהגבהים

 

אבא

הרם

אותי

מעפר

מוות

מאשפות

אבנים

 

אבא,

 

אבא?

 

נייר
אש להבה-
מתפרצת, לוחשת
שלהבות מרקדות.

סופה
זעם וסער
מחוז ערפילים
נמוג ונגלה

לחישה
נסתרת-מתלהטת
דימויים, כיסופים
הד אילם

נשיקה
מזכירה נשכחות
הרי-מצוקי תהום
נפערים לבאות

ואתה-
כוסף, מתאווה
מחפש מפלט
ישן אך ער
כמו חלום בלהות

אתה נודד
מנסה קצת לגעת
בלב, בגעש
הנפש סוערת
הנפש גועשת
לפניך שינוי
מאחוריך אבק עכור
כל אשר שלחת ידך ונגעת
ניתז וניתץ מבעד לאצבעותיך
אתה מתנשף, נושם עמוקות
מנער את ראשך כמו כלב
מטשטש מתעטש
גבולות נמוגים
הגוף נעלם
זכית-רוח
לא זכית-
גוף הופך גופה
צללית ישנה
צללית יבשה
מה האמת?!
מה השקר?!
טובע,טובע,
טובע...

היכן בעולמי אוכל לראות

צפריר דק המוביל למאורות

אותם ביקשתי לראות מימיי כיונק

היונק משמעות ותבונה ותשובות.

בועות של קצף מתגלגלות לה על האף,

משקפות לה ניקיון וטיפה של ברק.

היא משפריצה על החלון, על השולחן והרצפה,

מקווה שתנקה גם את הפנים שבתוכה.

 

היא מוסיפה קישוא וגזר, חרוסת ותות,

מערבבת, מקפלת וחותכת קצוץ.

מוסיפה למטבח ריחות וטעמים ,
ומעשירה את עצמה בתכונות ותבלינים.

 

וברגע האמת היא פותחת את הלב,

עם תרמיל ומקל היא משתדלת להתחבר.

מנקה קצת אבק מתריסי נשמה מוגפים,

ומאפשרת לעצמה להתמלא בכוחות מקודשים.

 

 

יושבת בגינה שומעת מנגינה

לחן של פסנתר למגרפה ומעדר

לחן של חליל

לעצים ולדחליל

צליל מיתר מתוח

בשריקת הרוח

לחן של גיטרה

לסנונית השרה

 

סימפוניה של הטבע עם רוח,צליל וצבע.

לצמיחת השורשים יש צליל מאוד מרשים.

קונצרט של החורש ,בוקע מהשורש.

פריטת הקונטרבס של ענפי אגס

צליל פעמונים של עץ דובדבנים.

 

ועל כולם מנצחת יד מאומנה

של אמא אדמה.

כל יום היא מבקשת,עוד צלילים של כלי הקשת

כי בלי המנגינה אין צמיחה ואין גינה

בתוך הנשמה תמיד יש מנגינה

הכל פורח ומואר

בצליל של נתינה.

בס"ד

במשך שבע שנים מידי יום היא עברה שם

בלי מודע,

אך רגע לא עצרה,לא הביטה

והיום,

היום זה היה כבר אחרת.

היא אזרה אומץ.

היום היא הסתכלה.

דפיקות ליבה החלו במרוצתן

די,זה לא כמו שהיה אז,לחשה להן להשתיקן

אך ממאנות הן מלהקשיב לה,ומתחזקות משנייה לשנייה

נשימתה נעתקה.

עורה קפא לנוכח המראה

אותו היום..

שלפני שבע שנים

כן,שבע שנים

היה זה בחול המועד..סוכות,היא מהרהרת

אותו בנאדם ..נבל..מטונף..מכוער

משקפי שמש

קירח

צעיר

עם ג'יפ

הכל היה נראה כל כך תמים וטוב

עד שפתאום

יד

שאלה

חלון.

עיניים.

בהלה.

ריצה

היא לקחה את אחותה בת הארבע על ידיה והחלה לרוץ

זה לא היה כוחות.הוא עם אוטו...

נכנסת לסמטה

ומתחילה לבכות

מאין יבוא עזרי..

נשימתה נעתקה בן רגע

האוטו עצר

עברו חמש שניות ששהה שם.

ואז נסע.

אותו רגע ארור.שבכתה לה בשקט באותה סמטה.

שחשבה אף אחד לא שומעה את כאבה וגילתה היא שטעתה 

היא חזרה הביתה.אך הכל ממשיך מאיפה שעצר

כולם שמחים..הכל רגיל

העולם לא עצר מלכת למענה.

והיא..נאלצה להמשיך בשלה.

אז,

אם תראו

ילדה רגילה למדי

עם עצב בריסיה

עם שבר באישוניה

..

תזהוו מיד 

 

ותדעו,

שהילדה הזאת היא אני..

 

כל היסודות ניבנו על סודות

הסקרן ירצה אותם לגלות

השקרן ירצה אותם להסוות

הספקן יאמר שהכל  שטויות.

 

יסוד העולם שייך לכולם

זה סוד כמוס ומושלם

ממנו יוכלו להינות

יחידי סגולה שירצו לגלות.

 

המילה עולם מלשון העלם

את החוקר אתה מגלם

כל יום חדש הוא יום למחקר

קבל השינוי

שחרר המוכר.

במידה והוא מר

הוסף קצת סוכר

 

כל סוד שתגלה

אותך ימלא

הכר תודה

תרגיש מעולה

 

המשך לחקור עד סוף המסע

זה נקרא לחשוב

מחוץ לקופסא.

היא מרחפת לה למעלה, על קצה הצוק.

מרקדת בלי פחד, בעצימת עיניים, אינה רואה כמה קרובה היא אל ההתנפצות ללמטה. היא

שואגת מול הרוח,לא רואה ממטר את כל הקהל המסתכל עליה. היא צוחקת בקולי קולות,

ולא אכפת לה מההד המגלגל את צחוקה מסוף העולם ועד סופו. היא כל כולה חופש. אינה

מכירה את גבולותיו.

ואני?

אני שוכבת למטה, מרוסקת מהנפילה. ממלמלת תפילה אילמת- רק שלא תיפול.. כי אחרת-

מי אם לא היא

ירים את כל המתרסקים

חזרה למעלה?

ב"ה

מחכה
צופיה

שתושיט
יד
מתוך הבדידות
הכאב
ותשמע צעקתי
מחפשת
קירבה
ללב
מחפשת
להיות
משפחה
מחפשת
בית
מקום בו אשמע
מי אני
מקום
שבו
'אייכה'
ייענה
'ויקרא'

אבדתי
לא מוצאת
את
השביל
מחפשת
סימן
שיוביל
אותי
חזרה

אבא
תן לי
לב
בית
מקום
בעולמך

עצוב וקשה, כואב מבפנים

לך, כי את שקועה בעצב

ואני איתך על כל פנים

אבל לא יודע אם אעמוד בקצב

 

אבל מה אם בכלל

פעולה תהיה שטות

כי כשמישהו אומלל

להצטרף זו טעות

 

אולי עדיף לשמוח

ולו להקשיב

לעזור לו לשכוח

ואת החיוך להשיב

 

ולכן אנסה

בלי לפגוע, כדאי

להיות הזה

שאומר לזה די.

נתיבים ברורים
של אבנים לבנות
כבר כוסו בגאות הים
ושירת הציפורים נבלעה
עמוק בתוך שאגות הרוח הסוערת.

אתה מתריס כנגד הרוח השואגת
מכונס עמוק בתוך עצמך
מסתחרר סביב גרעין
עמוק של שקט
מדומה.

הרי לא לאומנות חרוזיך,
אז למי אתה שר?
הבט עמוק
בלבך
אתה יודע
והיא הרי עדיין מחכה
לנשמתך.
 

עת-

לכל, זמן ועת
לכל חפץ
תחת השמים.

לכל, צליל ושקט
תחת
מילותיך.

לכל,
זמן להיות
זמן לחדול
זמן לקחת
זמן לאהוב.

עת לחבוק ועת רחוק מחבק.

עת לאהוב אותך,
ואת להטיח ביקרות
כדי לזעזע אותך.
לנער חזק כדי לקדמך,
ללמדך לבאות.


עת ספוד, ועת רקוד
ועת לקפץ בין שניהם בניגוד
שהוא כלא אפשרי.

עת געגוע מר
ועת שלווה מלטפת.

לכל ריח ושיר,
לכל מנגינה יקרה שעוטפת
לכל דף לבן
לכל עט לצייר מילה.


עת לתקווה,
עת ליאוש,
עת למר,
עת למתוק.

לכל,
זמן
ועת.


שיר, שמסכם לי את התקופה האחרונה..
איני כותבת הרבה אז סילחו לי אם אינו מקצועי או ברמה.
נסיתי,
וחשתי בצורך לשתף..

החוזה

 

תחת עץ התמר

יושבת חושבת

לא מתעכבת.

תחת עץ התמר

יש לי משהו לומר.

 

יש משחק ילדים בשם לגו

ומשחק של גדולים בשם

אגו

הילדים לומדים לפרק

לחבר

לגו ללגו

חבר לחבר.

אצל הגדולים

זה משחק אחר.

 

בארץ קטנה אוכלת יושביה

חיים בפחד כל תושביה

חוששים זה מזה

פוגעים זה בזה

וכל עבריין לצדיק מתחזה.

יש תוהו בבוהו על פני תבל

כמו המגדל שהיה בבבל.

 

לכל משחק יש חוקים וכללים

הקטנים מבינים ניצמדים לחוקים

הגדולים לעומת זאת מסרבים להחכים

 

בקומה השניה של מגדל בבל

גרה משפחת עם ישראל

משפחה תוססת עם רצון גדול

איש את רעיהו מתקשים לסבול.

 

רודפים זה את זה

גונבים זה לזה

ובכך מפירים את החוזה!

על הדלת כתוב: כאן גר עם עצוב

ששכח לחיות עם עצמו בשלום

וניפץ לעולם את החלום.

 

בשאר הקומות במגדל בבל

חיו שכנים של עם ישראל

הם לא רגועים ובעם ישראל

מבצעים פיגועים.

 

משפחה יקרה משפחה אהובה

יש לייקום הודעה חשובה

אם השלום ישכח ייכחד

המלך ימלוך לעולם ועד.

ורק אחרי שלמלך נוכיח

שהאגו נעול בסוגר ובריח

ואת אהבת הזולת נוכיח

ייעלם המלך יתגלה המשיח!!!

מתהומות נפשי הדהדה זעקתי
ולך כמהה נפשי
והוא ידע את תוך ליבי
חולשתו וגודל גבורתו
ומה ביקשתי לעצמי למעט הכרתי
בטוב, בנועם וברוך
והוא הכיר בכל

הירח תלוי בשמש

הבטתי בו ליל אמש

עגול יפה ומואר

כשאורו ידעך

יהיה כבר מחר.

שאלתי אותו המון שאלות

למה בשמש הוא חייב

להתלות.

ואם השמש תחליט יום

אחד

שהוא לא כל כך מיוחד

ותיתן את אורה הזורח

למישהו אחר

לא לירח.

 

הירח שתק ובהה בכוכבים

ראה אותם נופלים וכבים

ניפרד מהם בדממה דקה

חש לבד   חש מועקה.

הירח החליט לחפש חבר

שניראה כמוהו

פחות או יותר

הסתובב וטייל בשביל החלב

כשלא מצא הוא נעצב.

 

בצר לו פנה לענן שחור

שעטף את כולו

ונסוג לאחור

אמר הענן לירח

אין לך זוהר אין לך אור

בלי השמש אתה סתם כפתור.

 

ענה הירח בקול נעלב

השמש אותי לעולם תאהב

הטבע ברא את שנינו יחד

היא מעל אני מתחת

שנינו יודעים לתת ולקחת

השמש מעניקה לי אור זרחני

ומאפשרת לי להיות

מי שאני!!!