ניגון של אש:
אדם יסודו באפר, וסופו באפר,
ולמרות הכול הינו מנגן.
כמו שיש בקוע, כזהב המשחיר,
עולה הניגון וחודר רקיעים.
והולך הניגון, ומתנגן מעצמו-
מעל התלולית.
כי הניגון יסודו בעבר, וסופו-
מי ידע?
אדם יסודו בעפר, וסופו בעפר.
וכל שנשאר-
ניגון של אש
אחד מהשירים הישנים שלי, אבל אני מרגיש צורך לעלות אותו היום..רון א.ד
..וואו..מוזיקה? מוזיקה
אני
לא
אין לי אוויר
זה
עכשיו גם אין לי מילים
מקווה שמישהו אמר לך שאתה מוכשר
כי את זה
רק מישהו עם כישרון יכול לכתוב
ואני חושב שצריך ללכת צעד אחורה ולתאר את הציור המלא.L ענק
כי אפשר לקחת צעד אחורה, להסתכל על השתי שורות הראשונות ולומר: שואה.
ואפשר להסתכל על האמצע ולומר: מות קרובים. או קדושים.
וכשתהיה לי התמונה המלאה, הוא יהיה עוצמתי.
אבל קשה לי להגיב כשחסר לי חלק בתמונה.
כמו שיש בקוע, כזהב המשחיר. בקוע? מה הניקוד? מה המילה?
אשמח אם תוכל להבהיר את הנקודה שם.
האמת היא שכתבתי את השיר הזה לפני כמה שניםרון א.ד
ובהחלט ייתכן שהוא זקוק לעיבוד, אבל לגוף השאלה אני מודה שלא הבנתי לגמרי איזה חלק חסר לך...
תודה בכל מקרה!
תודה רבה
רון א.ד
אני שמח לשמע!
השורה השלישית.L ענק
לא הצלחתי להבין אותה בכלל.
מה זה בקוע? מה הקשר זהב משחיר?
ועכשיו שאני קורא את זה שוב שורות חמש עד תשע.
הניגון מתנגן מעל התלולית בגלל שיסודו מהעבר וסופו לא ידוע או יותר מזה, אין מי שידע.
הקישור במשפט הזה לא ברור עד הסוף.
כשהוא יהיה מלוטש הוא יהיה הרבה יותר מדויק ונהדר.
(וסליחה על ההתעלמות.)
תודה רבה על הערותרון א.דאחרונה
לקחתי לתשומות ליבי...
זינוק אל הרקיערון א.ד
כשפסגות ההרים
מתעטרות בכתר שקיעה
והילות לבנות של שלג
נצבעות בזהב,
נפרץ הסדק בלבך.
והוא מתרחב
עם נגינת הרוח סביב,
ומתוכו פורצת
הרוח שבך.
אל תחשוב,
הנח לשכל
וזנק אל הרקיע,
הבט סביב
זה הרגע שלך
לצבוע את העולם במילותיך.
זה מצחיק לראות מילים כאלה נכתבות בגופן כזה.L ענק
ולראות עד כמה מחשב יכול לאבד קסם של מילים.
יש משהו מיוחד בדבר הזה שלך.
אין לי הרבה מילים
רק שתדע, זה יפה מה שכתבת.
אני חושב שבחלק הראשון ממש הצלחתי לראות את התמונה ואת התנועה הנפשית שכתבת.
אני תוהה לעצמי אם הקטע הזה יכול להיות חזק יותר בגוף ראשון.
(אני לא חושב, אני מניח את השכל ומזנק אל הרקיע)
זה גם יכול להכניס טיפ-טיפונת ממד סוראליסטי וגם לחזק את שני הבתים הראשונים,
לגרום לנו לתייחס אליהם בתור עדות ושהסוף יהיה מין פתיחה ל- משהו גדול. נאום. נבואה. התבודדות.
אני לא חושב שהייתי מפסק ככה את הבית השני.
בכלל, צריך זהירות גדולה עם פסיחות.
אני יודע שיש כלל כזה " להתפנק על האינטרנט" אבל לא בקטעים שמתיימרים להיות שירה.
זה פשוט
וזה יפה.
תודה לך
צור.
תודה לך צוררון א.דאחרונה
חשבתי על ההצעה שלך, אם אני כותב את השיר בגוף ראשון מתקבלת תמונה השונה ממבט העל שדמיינתי בהתחלה אבל גם זו אפשרות יפה. ערכתי בהתאם את השיר והוספתי אותו כאן:
כשפסגות ההרים
מתעטרות בכתר שקיעה
והילות לבנות של שלג
נצבעות בזהב,
נפרץ הסדק בלבי.
והוא מתרחב
עם נגינת הרוח סביב,
והרוח שבי
מתוכו פורצת.
אני לא חושב,
אני מניח לשכל
ומזנק אל הרקיע,
מביט סביב,
חש את כוחו של הרגע
לצבוע את העולם במילותי.
בקשר לפיסוק לא הבנתי- איך אתה היית מסדר את הבית השני?
סתם סיפור קצר שכתבתי מזמןחור שחור
השפה לא משו כי כתבתי את זה כשהייתי ממש קטנה אבל...
היו היתה ילדה קטנה שהיתה שמחה ויפה ומלאת חיים, היא קיבלה כל מה שרק יכלה לחלום עליו וכן היא היתה מאושרת. עד שיום אחד היא רצה לה בבית שמחה ומאושרת ופתאום ראתה תמונה ובתמונה היתה יילדה עם שער שחור מבריק ויפה, עור ורוד בריא וחי ושפתיים אדומות ומחייכות. אבל מה שבאמת תפס את הילדה היו העיניים שלה עינייםם בורקות משמחה וצחוק כאילו מעולם לא נפגעו כאילו מעולם לא בכו. והיא נשארה שם המומה מהתום והטוהר מהיופי המושלם. והיא נשארה בארוחת ערב ונשארה בבוקר למחרת ונשארה ימים שבועות חודשים לא מסוגלת להתנתק. אבל לאט לאט הילדה בתמונה התכערה ונחלשה השיער השחור כבר לא היה מבריק אלא עמום וחסר צבע, והעור הורוד הפך ללבן חיוור וחולני ונצמד לעצמות והשפתיים נסדקו והחוויר וכבר לא חייכו בכלל. והעיניים היפות הטהורות בכו כל הזמן וחיפשו השתוקקו למשהו שלעולם לא נמצא. וגם הילדה הקטנה כבר לא היתה שמחה היא נחלשה רזתה וחיכתה לראות שוב את היופי הזה שראתה פעם בתמונה היא חיכתה וחיכתה עד שנפלה ולא קמה יותר. המחשבה האחרונה שלה היתה למה הילדה נופלת איתי.
היו היתה ילדה קטנה שהיתה שמחה ויפה ומלאת חיים, היא קיבלה כל מה שרק יכלה לחלום עליו וכן היא היתה מאושרת. עד שיום אחד היא רצה לה בבית שמחה ומאושרת ופתאום ראתה תמונה ובתמונה היתה יילדה עם שער שחור מבריק ויפה, עור ורוד בריא וחי ושפתיים אדומות ומחייכות. אבל מה שבאמת תפס את הילדה היו העיניים שלה עינייםם בורקות משמחה וצחוק כאילו מעולם לא נפגעו כאילו מעולם לא בכו. והיא נשארה שם המומה מהתום והטוהר מהיופי המושלם. והיא נשארה בארוחת ערב ונשארה בבוקר למחרת ונשארה ימים שבועות חודשים לא מסוגלת להתנתק. אבל לאט לאט הילדה בתמונה התכערה ונחלשה השיער השחור כבר לא היה מבריק אלא עמום וחסר צבע, והעור הורוד הפך ללבן חיוור וחולני ונצמד לעצמות והשפתיים נסדקו והחוויר וכבר לא חייכו בכלל. והעיניים היפות הטהורות בכו כל הזמן וחיפשו השתוקקו למשהו שלעולם לא נמצא. וגם הילדה הקטנה כבר לא היתה שמחה היא נחלשה רזתה וחיכתה לראות שוב את היופי הזה שראתה פעם בתמונה היא חיכתה וחיכתה עד שנפלה ולא קמה יותר. המחשבה האחרונה שלה היתה למה הילדה נופלת איתי.
ואו!*פרח הלילך
כאילו כל הקטע ניסיתי להבין על מה זה נכתב ובמילה האחרונה נפל לי האסימון.רעיון גאוני!!
מזעזע...
ונוגע לחיים...
תודה רבהחור שחור
הסוף מושלםמוזיקה? מוזיקה
מרגיש קצת כמו סיפור חיי
וחייחור שחור
תודה על התגובות הן מחזקות
ונניח לרגע. רק לרגע, שעברו שנים.L ענקאחרונה
וטוב לילדה ההיא.
יש לה מישהו שאוהב אותה.
יש לה מישהו לאהוב.
ואפילו לימודים ועבודה בדיוק במה שהיא רוצה.
ולילה אחד, בקראוון שלה, היא חולמת על אותה הילדה מפעם.
היא נעמדת מולה ורואה את עצמה מפעם.
מה היא יכולה לומר לה?
משהו לחזק אותה, לרפא במעט את התוהו הזה ששורר בה.
מה אפשר לומר לה?
אין כותרתלפני המסיכה
שיקרתי לך כי חשבתי שתשחררי.
אבל את, המשכת להאמין.
צעקתי עליך כי חשבתי שתלכי.
אבל את, נשארת קרוב.
התרחקתי כי חשבתי שתעזבי.
אבל את, באת.
בכיתי כי חשבתי שלא תביני.
אבל את, הבנת.
אבל את, המשכת להאמין.
צעקתי עליך כי חשבתי שתלכי.
אבל את, נשארת קרוב.
התרחקתי כי חשבתי שתעזבי.
אבל את, באת.
בכיתי כי חשבתי שלא תביני.
אבל את, הבנת.
זה טובשחקנית
זה יותר מידי טוב
זה ממש יפהrakonto
הלוואי שזה היה אמיתי
הלוואי.פינג.אחרונה
מחכה..מנגינה מקורית
בחוץ
קור
חודר עצמות
מעיל
צעיף
וסדק כדי לראות
מחכה
מחכה
מתי הוא כבר יבוא
שיגאל
ויקח
הטרמפ שבו יבוא..
B-)
קור
חודר עצמות
מעיל
צעיף
וסדק כדי לראות
מחכה
מחכה
מתי הוא כבר יבוא
שיגאל
ויקח
הטרמפ שבו יבוא..
B-)
געגוע/משו לצפות לושטות
התנועות מלאות הזעם שלה קיצרו את זמן הניקיון לחצי, מסתבר שיש לכעס גם צד חיובי היא הרהרה בשעה שהניחה את הכלים המבריקים בחזרה בווטרינריה,
אין לי כח, אומנם בדר"כ הכעס מוסיף כח אבל אצלי זה ההפך, הכעס לוקח את מעט הכח שיש לי ומבזבז אותו, אז אולי זה סימן שאני צריכה להפסיק לכעוס? חלפה בראשה מחשבה נוספת,
אני מחכה לרגע שאעצום עיניים ואלך לישון, כל יום לזה אני מצפה, זוועה, אסור שזה ימשיך, אני חייבת לחשוב מה ייתן לי כח, מה ומי ייתן לי חשק להישאר ערה, להמשיך ביום ולא לחכות שיגיע הלילה,
כמו אז, חיוך מלא נוסטלגיה האיר את פני'ה וייפה אותם,
שנשארו כל לילה ערים, מחכים לשעה 10.5 ואז לומשנה במה היינו עסוקים היינו מתחברים ונשאבים לשיחות שלנו,
על מה דיברנו? על הכל, כמו מה שאפשר ואי אפשר, הכל הכל הכל,
זה היה כייף, היינו נפרדים בצער בשעה 1-2-3 משו באמצע, בכ"ז היינו צריכים לתפקד למחרת בבוקר, אפילו בשבת, שאז לא יכולנו להתכתב, אפילו אז נהניתי מהלילה, חשבתי כמה הייתי רוצה לספר לו על מה שקרה עכשיו, ומה תהיה התגובה שלו, איך הוא רק יקשיב, ויגיד שמפתאום, אני לא משעממת, ולא מתבכיינת, טוב אולי קצת, אבל ילדה את הבכיינית הכי טובה שיש, ולשמוע את הסיפורים שלו, תמיד הכל היה נראה אצלו כ"כ טוב, לומשנה מה יקרה הוא האמין שזה לטובה,
עד הפעם הזו,
הפעם הזו שנשבר, ואז כבר לא הצליח לקום,
אולי ההחלטה להקשיב לו, כמו תמיד, היתה מוטעית?
הכל היה יכול להראות הרבה יותר טוב איתו, גם לו היה יותר טוב, אני בטוחה,
אז מה? אני לא עושה את זה מרחמים, אני יודעת שזה בעיקר מטעמים אנוכיים, הפעם הוא לא יגרש אותי, זה פשוט לא יעזור לו.
"ילד, זו אני, ואם מחקת את המספר שלי אז תיזכר מי היחיד שיכול לקרוא לך ככה, אני מתגעגעת, זה לא יכול להימשך ככה, ואל תגבב לי עכשיו שטויות שאתה לא רוצה רחמים, זה מעניין אותי ביום אתמול-ויום אתמול היה יום משעמם- אני לא מרחמת עליך, אני מרחמת על עצמי, כי עוד רגע קטן ותצטרך לשמוע שגם אני לא בין החיים, אז ילד, תענה לי ואל תעשה שטויות, ממני הילדה הבכינית הכי טובה שיש"
יום, יומיים, כבר שלושה ימים, אומנם במהלך השלושה ימים האלו היה לי למה לחיות, חיכיתי לו,
אבל זה לא עובד ככה, לא מעניין אותי כלום, אני החלטתי שאני רוצה לדבר איתו וזה יקרא, כי חוץ מ"הבכינית הכי טובה שיש" אני גם "העקשנית הגדולה שידעה האנושות"
בסמס התשיעי הוא נשבר,
"ילדה, אני מתגעגע, היום כרגיל"
יש, העקשנות שוב הצליחה,
הערב ב10.5 מגיע הזמן לחיות.
אין לי כח, אומנם בדר"כ הכעס מוסיף כח אבל אצלי זה ההפך, הכעס לוקח את מעט הכח שיש לי ומבזבז אותו, אז אולי זה סימן שאני צריכה להפסיק לכעוס? חלפה בראשה מחשבה נוספת,
אני מחכה לרגע שאעצום עיניים ואלך לישון, כל יום לזה אני מצפה, זוועה, אסור שזה ימשיך, אני חייבת לחשוב מה ייתן לי כח, מה ומי ייתן לי חשק להישאר ערה, להמשיך ביום ולא לחכות שיגיע הלילה,
כמו אז, חיוך מלא נוסטלגיה האיר את פני'ה וייפה אותם,
שנשארו כל לילה ערים, מחכים לשעה 10.5 ואז לומשנה במה היינו עסוקים היינו מתחברים ונשאבים לשיחות שלנו,
על מה דיברנו? על הכל, כמו מה שאפשר ואי אפשר, הכל הכל הכל,
זה היה כייף, היינו נפרדים בצער בשעה 1-2-3 משו באמצע, בכ"ז היינו צריכים לתפקד למחרת בבוקר, אפילו בשבת, שאז לא יכולנו להתכתב, אפילו אז נהניתי מהלילה, חשבתי כמה הייתי רוצה לספר לו על מה שקרה עכשיו, ומה תהיה התגובה שלו, איך הוא רק יקשיב, ויגיד שמפתאום, אני לא משעממת, ולא מתבכיינת, טוב אולי קצת, אבל ילדה את הבכיינית הכי טובה שיש, ולשמוע את הסיפורים שלו, תמיד הכל היה נראה אצלו כ"כ טוב, לומשנה מה יקרה הוא האמין שזה לטובה,
עד הפעם הזו,
הפעם הזו שנשבר, ואז כבר לא הצליח לקום,
אולי ההחלטה להקשיב לו, כמו תמיד, היתה מוטעית?
הכל היה יכול להראות הרבה יותר טוב איתו, גם לו היה יותר טוב, אני בטוחה,
אז מה? אני לא עושה את זה מרחמים, אני יודעת שזה בעיקר מטעמים אנוכיים, הפעם הוא לא יגרש אותי, זה פשוט לא יעזור לו.
"ילד, זו אני, ואם מחקת את המספר שלי אז תיזכר מי היחיד שיכול לקרוא לך ככה, אני מתגעגעת, זה לא יכול להימשך ככה, ואל תגבב לי עכשיו שטויות שאתה לא רוצה רחמים, זה מעניין אותי ביום אתמול-ויום אתמול היה יום משעמם- אני לא מרחמת עליך, אני מרחמת על עצמי, כי עוד רגע קטן ותצטרך לשמוע שגם אני לא בין החיים, אז ילד, תענה לי ואל תעשה שטויות, ממני הילדה הבכינית הכי טובה שיש"
יום, יומיים, כבר שלושה ימים, אומנם במהלך השלושה ימים האלו היה לי למה לחיות, חיכיתי לו,
אבל זה לא עובד ככה, לא מעניין אותי כלום, אני החלטתי שאני רוצה לדבר איתו וזה יקרא, כי חוץ מ"הבכינית הכי טובה שיש" אני גם "העקשנית הגדולה שידעה האנושות"
בסמס התשיעי הוא נשבר,
"ילדה, אני מתגעגע, היום כרגיל"
יש, העקשנות שוב הצליחה,
הערב ב10.5 מגיע הזמן לחיות.
מהמם! מהמם! מהמם!עתיקה שכמוניאחרונה
מקסימה שכמוך
ביטאת את עצמך ופשוט ראיתי גם את עצמי שם......
צרחה שקטהאין כמו לאטמה
ב"ה
אהלן!
בעיקרון אני לא מפה.
לא מבינה בזה בגרוש, רק כותבת בלי חוקים וכללים, אז קבלו בהבנה. 
זו חשיפה ראשונה שלי אי-פעם מעולם... (:
צרחה שקטה
אני לא בוכה
לעזעזל
אני לא בוכה
לא עכשיו
אחר-כך בוכה
במקלחת בוכה
במיטה
לא עכשיו
לא בוכה עכשיו
לא בטלפון
לא לאמא
לא עכשיו
אחר-כך
במיטה
מתחת לשמיכה
כשהכרית מכסה
אז אולי בוכה
אולי אז
לא עכשיו
בשום פנים ואופן לא
לא בוכה
לעזעזל
לא עכשיו.
זה טוב. מאוד.מוזיקה? מוזיקה
רק משהו אחד ( תסלחי לי אני חייבת ) נראה לי שלעזאזל כותבים ככה
לעזאזלאין כמו לאטמה
ב"ה
משהו במילה הזאת הפריע לי בעינים אבל לא ידעתי להצביע מה..
שכוייח!
ותודה.
אני אוהבת את סוג הכתיבה הזה, והשתמשת בו טובריעותאחרונה
דיכאון קלשבוראבלשלם
עבר עריכה על ידי שבוראבלשלם בתאריך כ"ח באדר תשע"ה 15:04
אני
ככל שאשמח
כך אתרוקן
ואולי עדיף לא לחייך
אתם יודעים, לא להישבר
כן
אני יודעת
אסור להשאיר בעיה בלי פתרון
אבל אני
אני לא רוצה לאבד את עצמי
בגלל תרופות שאתם נתתם
אני
אם אשקע
זה יהיה מבחירה
אוף די זה כואב מדיחור שחוראחרונה
זה נגע בנקודה הרגישה הזאת ממש מעל הלב הנקודה הזאת שכואבת לפעמים וזה פשוט שרף אותה
זה קצר אבל אומר המון וזה מדהים וכואב ועצוב
ואני מרגישה קצת צבועה כשאני אומרת את זה אבל אולי יש דרך לטפל בלי התרופות ואולי עדיף פשוט לבחור לא לשקוע
ושאולי אולי אולי אם יש איזושהי דרך שאני יכולה לעזור לך לא לשקוע תדעי שאני תמיד פה בשבילך
זה קצר אבל אומר המון וזה מדהים וכואב ועצוב
ואני מרגישה קצת צבועה כשאני אומרת את זה אבל אולי יש דרך לטפל בלי התרופות ואולי עדיף פשוט לבחור לא לשקוע
ושאולי אולי אולי אם יש איזושהי דרך שאני יכולה לעזור לך לא לשקוע תדעי שאני תמיד פה בשבילך
אני או הםבצל האל
ב"ה
"למה עשית את זה?"
"למה עשיתי מה?"
"למה סיפרת את זה, למה זה היה טוב?"
"אה את זה, כי... כי רציתי להשתייך... רציתי שיחשבו שגם אני כזאת"
"אבל כבר אמרתי לך אלף פעמים ואת הסכמת איתי, לא לעשות את זה. זה שקר! את שקרנית! ובסוף תשברי את הלב שלך ואולי גם את הלב שלו!"
"אבל.. אולי באמת זאת אני? אולי הסיבה שאני מנסה להתחפש לזה? כי משהו פנימי שאני לא מצליחה להראות?"
"אל תדברי שטויות, האמת הפנימית שבי, הדמות שבי, אז מה? יש לי אמת פנימית שבי שמחכה להתגלות בצורת חסיד שרוקד על מכוניות, ובצורת תלמיד ישיבת מוסר מלא בבושה ובתלמידת תיכון פאקצ'ה ומיליון דמויות אחרות זה אומר שכולן אני? שאני חייבת ללכת בדרך שלהם? אולי אני יתחפש כל יום למישהו אחר?"
"אבל.. אבל.. אני מחפשת מי אני, מה אני בעולם הזה,ןיש איזשהו קול פנימי שצועק בי, שרוצה אמת, ורוצה יושר, ורוצה דרךוורוצה כיוון ברור, שרוצה להשתייך להיות חלק, אבל באמת.. שרוצה לחיות חיים."
"אני בסך הכול לא רוצה שתתעוררי יום אחד, נשואה למישהו שהתחתנת איתו כי חשבת שזה רומנטי, חייה חיים כי חשבת שזה מגניב, ומגדלת את הילדים שלך למציאות שבתור חלום זה אחלה, אבל במציאות זה אחרת.
את מוכנה לזה עם מה שזה אומר?
כלומר,
כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, פחד, פחד, חוסר אמון, חוסר אמון, עול, עול, אקשן, עול, שיעמום, שיגרה, חוסר אמון, שיגרה, כעס, כעס, שנאה, אקשן סבבה, כעס?
ולא רק לחיים האלה, לכול חיים שתבחרי לחיות,
האם את מוכנה להקריב את הזהות שלך תמורת השייכות והחלום להיות חלק מקבוצה שלעולם לא תהיי באמת באמת חלק ממנה?"
"אבל אבל...... אם זה לא אני וזה לא אני וזה לא אני, אז מה אני באמת?
אבל אם אני מזדהה עם המטרות שלהם, עם הדרך חיים שלהם אז מה לא בסדר? איך אני לא הם? הרי זה מה שהופך אותם ל'הם' ?"
"את לעולם לא תהיי 'הם', גם אם תנסי בכול כוחך, תתלבשי כמותם, תדברי כמותם, תתנהגי כמותם, תגורי איתם, תלכי לאן שהם הולכים, את לעולם לא תהיי 'הם', וכדאי שתפנימי את זה מהר ככל האפשר.הם תמיד ירגישו את המסיכה גם אם תשכחי ממנה, וגם את יום אחד, תגרדי פה ותגרדי שם ותגלי שמודבקת לפנייך מסיכה אולי תבחרי להשאיר אולי תורידי , אבל אלו לא החיים שלך, אלו החיים של-'הם'."
"טוב, הבנתי זה חיי שקר. אבל כל בחירה וכל צורת חיים שהיא נובעים כתוצאה מדמיון שלנו את עצמנו ומדמיון של מה שאנחנו רוצים שיהיה, אז בכול מקרה אני אלבש.מסיכה"
"לא בדיוק, את תוכלי לחיות עם 'הם', לדבר כמו 'הם' ולהתנהג כמו 'הם' בפרצוף מגולה, שאת לא 'הם' אבל דומה ל'הם', שאת 'את' ובעלך יהיה 'עצמו' ןילדייך יהיו 'עצמם' בלי ניסיון להתנהג כ'הם' רק מפני שזה 'הם'.
לדוגמה, אם 'הם' יעשו מעשה, עשי זאת אם תרצי, אך מתוך עמדה ברורה של את עושה את זה כי זה 'את' לא בגלל שזה 'הם'."
"אני חושבת שהבנתי, קצת, אבל איך אפשר לעשות את זה? ואיך אפשר להיות 'אני' מבלי להיות 'הם' אבל עדיין שייתנו לי חלק בלבבם? בביתם? בחברותם? גם עדיין כשאני לא 'הם'
ואיך בכלל אפשר להיות אני מבלי להיות חלק מ'הם' כולשהו בעולם?"
"האם יש לך חברות מרקעים שונים? מסגנונות שונים?כן. אחת לייטית, כמה חבדניקיו"ת בנשמה עם אור בעיינים שמחפשות את הרבי במועדונים, כמה מתנחלות/נערות גבעות לפי הסטיגמה, כמה פאקצות מתוקות, כמה דוסות חשוכות אבל עם לב ענק, כמה דתיות ממלכתיות לייטיות, כמה מסורתיות, כמה קוקניקיות,אברכית אחת לפחות, כמה עולות חדשות, כמה נשמות מיוחדות שאין איך לתאר אותן, כמה נשואות, כמה רווקות, שמאלנית אחת לפחות, כמה חוזרות בתשובה.
ועוד ועוד.
את תמצאי את 'הם' שלך, אבל קודם תהיי 'את', ומשפחתך תהיה 'היא', ואז אחרים יגידו ה'הם' ה--
ועוד משפחה ועוד משפחה שתחבור אליכם ואתם אליה כש'אני' הפרטי שלה מובן ומובנה וביחד אלרים יגידו ה'הם' אחלה אנשים/אידיאלוסטיים/אנשים טובים/שומרי תורה ומצוות/עובדי ה'/עם אש בעיינים.
וזה קשה וזה כואב וזה בירור.
לכי, תעשי, תעצרי, תלחמי,תשתקי, תלמדי,תחיי, תצעקי, תצביעי, תתכונני לפי המצפון הפנימי שלך.
תתייעצי, תבררי, תשאלי
אך בסוף לכי לפי האמת שלך ולא לפי של ה'הם'.
יש את 'הברי מזל' שנולדו לתוך ה'הם' והם חלק.בלתי נפרד ממנו, יש את האלה שאי אפשר להסביר אחרת שהם חלק מה'הם' גם אם הם הצטרפו מאוחר יותר, כי ככה. ויש את האלו שלעולם לא יהיו ה'הם'. הם יהיו קרובים, ביחסי ידידות ושלום, אך לעולם לא יהיו 'הם' והם יצטרכו להקים 'הם' משל עצמם."
"למה עשית את זה?"
"למה עשיתי מה?"
"למה סיפרת את זה, למה זה היה טוב?"
"אה את זה, כי... כי רציתי להשתייך... רציתי שיחשבו שגם אני כזאת"
"אבל כבר אמרתי לך אלף פעמים ואת הסכמת איתי, לא לעשות את זה. זה שקר! את שקרנית! ובסוף תשברי את הלב שלך ואולי גם את הלב שלו!"
"אבל.. אולי באמת זאת אני? אולי הסיבה שאני מנסה להתחפש לזה? כי משהו פנימי שאני לא מצליחה להראות?"
"אל תדברי שטויות, האמת הפנימית שבי, הדמות שבי, אז מה? יש לי אמת פנימית שבי שמחכה להתגלות בצורת חסיד שרוקד על מכוניות, ובצורת תלמיד ישיבת מוסר מלא בבושה ובתלמידת תיכון פאקצ'ה ומיליון דמויות אחרות זה אומר שכולן אני? שאני חייבת ללכת בדרך שלהם? אולי אני יתחפש כל יום למישהו אחר?"
"אבל.. אבל.. אני מחפשת מי אני, מה אני בעולם הזה,ןיש איזשהו קול פנימי שצועק בי, שרוצה אמת, ורוצה יושר, ורוצה דרךוורוצה כיוון ברור, שרוצה להשתייך להיות חלק, אבל באמת.. שרוצה לחיות חיים."
"אני בסך הכול לא רוצה שתתעוררי יום אחד, נשואה למישהו שהתחתנת איתו כי חשבת שזה רומנטי, חייה חיים כי חשבת שזה מגניב, ומגדלת את הילדים שלך למציאות שבתור חלום זה אחלה, אבל במציאות זה אחרת.
את מוכנה לזה עם מה שזה אומר?
כלומר,
כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, פחד, פחד, חוסר אמון, חוסר אמון, עול, עול, אקשן, עול, שיעמום, שיגרה, חוסר אמון, שיגרה, כעס, כעס, שנאה, אקשן סבבה, כעס?
ולא רק לחיים האלה, לכול חיים שתבחרי לחיות,
האם את מוכנה להקריב את הזהות שלך תמורת השייכות והחלום להיות חלק מקבוצה שלעולם לא תהיי באמת באמת חלק ממנה?"
"אבל אבל...... אם זה לא אני וזה לא אני וזה לא אני, אז מה אני באמת?
אבל אם אני מזדהה עם המטרות שלהם, עם הדרך חיים שלהם אז מה לא בסדר? איך אני לא הם? הרי זה מה שהופך אותם ל'הם' ?"
"את לעולם לא תהיי 'הם', גם אם תנסי בכול כוחך, תתלבשי כמותם, תדברי כמותם, תתנהגי כמותם, תגורי איתם, תלכי לאן שהם הולכים, את לעולם לא תהיי 'הם', וכדאי שתפנימי את זה מהר ככל האפשר.הם תמיד ירגישו את המסיכה גם אם תשכחי ממנה, וגם את יום אחד, תגרדי פה ותגרדי שם ותגלי שמודבקת לפנייך מסיכה אולי תבחרי להשאיר אולי תורידי , אבל אלו לא החיים שלך, אלו החיים של-'הם'."
"טוב, הבנתי זה חיי שקר. אבל כל בחירה וכל צורת חיים שהיא נובעים כתוצאה מדמיון שלנו את עצמנו ומדמיון של מה שאנחנו רוצים שיהיה, אז בכול מקרה אני אלבש.מסיכה"
"לא בדיוק, את תוכלי לחיות עם 'הם', לדבר כמו 'הם' ולהתנהג כמו 'הם' בפרצוף מגולה, שאת לא 'הם' אבל דומה ל'הם', שאת 'את' ובעלך יהיה 'עצמו' ןילדייך יהיו 'עצמם' בלי ניסיון להתנהג כ'הם' רק מפני שזה 'הם'.
לדוגמה, אם 'הם' יעשו מעשה, עשי זאת אם תרצי, אך מתוך עמדה ברורה של את עושה את זה כי זה 'את' לא בגלל שזה 'הם'."
"אני חושבת שהבנתי, קצת, אבל איך אפשר לעשות את זה? ואיך אפשר להיות 'אני' מבלי להיות 'הם' אבל עדיין שייתנו לי חלק בלבבם? בביתם? בחברותם? גם עדיין כשאני לא 'הם'
ואיך בכלל אפשר להיות אני מבלי להיות חלק מ'הם' כולשהו בעולם?"
"האם יש לך חברות מרקעים שונים? מסגנונות שונים?כן. אחת לייטית, כמה חבדניקיו"ת בנשמה עם אור בעיינים שמחפשות את הרבי במועדונים, כמה מתנחלות/נערות גבעות לפי הסטיגמה, כמה פאקצות מתוקות, כמה דוסות חשוכות אבל עם לב ענק, כמה דתיות ממלכתיות לייטיות, כמה מסורתיות, כמה קוקניקיות,אברכית אחת לפחות, כמה עולות חדשות, כמה נשמות מיוחדות שאין איך לתאר אותן, כמה נשואות, כמה רווקות, שמאלנית אחת לפחות, כמה חוזרות בתשובה.
ועוד ועוד.
את תמצאי את 'הם' שלך, אבל קודם תהיי 'את', ומשפחתך תהיה 'היא', ואז אחרים יגידו ה'הם' ה--
ועוד משפחה ועוד משפחה שתחבור אליכם ואתם אליה כש'אני' הפרטי שלה מובן ומובנה וביחד אלרים יגידו ה'הם' אחלה אנשים/אידיאלוסטיים/אנשים טובים/שומרי תורה ומצוות/עובדי ה'/עם אש בעיינים.
וזה קשה וזה כואב וזה בירור.
לכי, תעשי, תעצרי, תלחמי,תשתקי, תלמדי,תחיי, תצעקי, תצביעי, תתכונני לפי המצפון הפנימי שלך.
תתייעצי, תבררי, תשאלי
אך בסוף לכי לפי האמת שלך ולא לפי של ה'הם'.
יש את 'הברי מזל' שנולדו לתוך ה'הם' והם חלק.בלתי נפרד ממנו, יש את האלה שאי אפשר להסביר אחרת שהם חלק מה'הם' גם אם הם הצטרפו מאוחר יותר, כי ככה. ויש את האלו שלעולם לא יהיו ה'הם'. הם יהיו קרובים, ביחסי ידידות ושלום, אך לעולם לא יהיו 'הם' והם יצטרכו להקים 'הם' משל עצמם."
עוצמתי.בן-ציון
מהלך מבריק.
הדיאלוג הזה מעלה נושא רגיש, ומטפל בו קומה אחרי קומה.
תודה!
חזק ביותר!מפוצלשתת
וואו וואו וואוחור שחור
זו פעם שלישית שאני מנסה לנסח תגובה ולא ממש מצליחה
זה מדהים
אני לא מצליחה להסביר כמה
וואו
הצלחת לכתוב על התחושה הזאת בדרך כל כך אמיתית
כאילו קראת את המחשבות שלי
וואו. פשוט וואו.פינג.אחרונה
מעורר מחשבה.
אני עדיין חולקת על כמה דברים, אבל זה ברור שהרעיון חכם לגמרי ובנוי היטב.
או כמו שאמר בנצי, מהלך מבריק.
(אגב, שורה שמונה, אתחפש ולא יתחפש)
כמו בובת חרסינהמוזיקה? מוזיקה
היא כמו בובת חרסינה. תיגע בה בטעות והיא תיפול ותישבר.
אבל אתה לא נזהרת. הזזת אותה קדימה בטעות. כשראית שלא נשברה, הסתקרנת. רצית לראות עד לאן היא מסוגלת להגיע. ודחפת עוד קצת. התכוונת לטוב. רצית שתתעורר. אז המשכת קצת. ועוד קצת. ועוד קצת. הפסקת לשים לב אליה, אלא רק לסנטימטר שתיים שהזזת אותה. לא ראית שהיא התעוררה כבר. שהחלה מגיבה. המשכת והמשכת. וזה קרה. היא נפלה.
כמו בובת חרסינה.
היא נשברה.
ואתה נבהלת. ברחת. לא היית שם כדי לעזור לאסוף את השברים.
אז היא קמה לבד.
או שלא קמה בכלל.
לא יודעת.
רק שהיא בובת חרסינה, שהתנפצה לה.
אבל אתה לא נזהרת. הזזת אותה קדימה בטעות. כשראית שלא נשברה, הסתקרנת. רצית לראות עד לאן היא מסוגלת להגיע. ודחפת עוד קצת. התכוונת לטוב. רצית שתתעורר. אז המשכת קצת. ועוד קצת. ועוד קצת. הפסקת לשים לב אליה, אלא רק לסנטימטר שתיים שהזזת אותה. לא ראית שהיא התעוררה כבר. שהחלה מגיבה. המשכת והמשכת. וזה קרה. היא נפלה.
כמו בובת חרסינה.
היא נשברה.
ואתה נבהלת. ברחת. לא היית שם כדי לעזור לאסוף את השברים.
אז היא קמה לבד.
או שלא קמה בכלל.
לא יודעת.
רק שהיא בובת חרסינה, שהתנפצה לה.
לא הצלחתי לזהות את הרגששרו'ש
שגרם לי להבין כ"כ ולהזדהות עם הקטע הזה שהוא פשוט יפה!!
כי הסיטואציה הזו מאד מטאפורית. מקסים. אהבתי את הדימויים והכנות. תודה!
אוי ואבוי, כתוב יפה. וכואב. והזכיר לי דברים.. וואומישהי=)
מתאר בדיוק את התחושה!!
אדיוט.rakonto
עבר עריכה על ידי rakonto בתאריך כ"ה באדר תשע"ה 22:24
הוא הרס הכל.
זה היה נגמר כל כך טוב אם הוא לא היה כזה.
ושכחתי לציין שזה כתוב פשוט מדהים.
תודהמוזיקה? מוזיקה
התגובות שלכם מחממות את הלב
אוף וואו אוףחור שחור
זה מדהים.
אני אוהבת את הפיסוק שכל משפט כאילו נשבר זה.
במיוחד בסוף אחרי שהבובה נשברה.
ולמה הם תמיד שוברים הכל?????
תודהמוזיקה? מוזיקהאחרונה
אני לא יודעת למה.. אולי הם לא שמים לב
חזק ובברוךסמיילי...
חזק וברוך
חזק ואמץ
חזק ומוצלח
חזק ונפל
בע"ה לא מאבדים תקווה.
נכתב ברוח תוצאות הבחירות הכמעט סופיות.
חזק ואמץ
חזק ומוצלח
חזק ונפל
בע"ה לא מאבדים תקווה.
נכתב ברוח תוצאות הבחירות הכמעט סופיות.
דיייימ!! (ספוילר: שירת נשים)רוש לילה.
//www.youtube.com/watch?v=LGCxUh-eMV0
אש.רוש לילה.
אהבה זה כמו שריפה,
זה מעניין כשזה בלב שלך
וכואב נורא כשזה בלב שלי.
אני חושבת שכנראה אנחנו לא אהבנו מספיק
או שבעצם יותר מדי
כי כשהלב שלך נשרף כאב לי נורא וצרחתי בלי שאף אחד יבין למה
אבל כשהלב שלי בער באש לוהטת
צחקתי ביחד איתך ומעמידה פנים שאיזה לב אחר בשכונה נשרף והעשן הזה לא בגללי.
אהבה זה כמו שריפה
אף פעם אין עשן
בלי סיבה.
וגם אם לא רואים את האש,
היא כאן,
שורפת בלהבות
את הלב שלי.
זה מעניין כשזה בלב שלך
וכואב נורא כשזה בלב שלי.
אני חושבת שכנראה אנחנו לא אהבנו מספיק
או שבעצם יותר מדי
כי כשהלב שלך נשרף כאב לי נורא וצרחתי בלי שאף אחד יבין למה
אבל כשהלב שלי בער באש לוהטת
צחקתי ביחד איתך ומעמידה פנים שאיזה לב אחר בשכונה נשרף והעשן הזה לא בגללי.
אהבה זה כמו שריפה
אף פעם אין עשן
בלי סיבה.
וגם אם לא רואים את האש,
היא כאן,
שורפת בלהבות
את הלב שלי.
אמאלהמוזיקה? מוזיקה
אמאלה אמאלה אמאלה אמאלה אמאלה אמאלה אמאלה
הכתיבה שלך
פשוט
אין לי מספיק מילים כדי להגדיר אותה
פשטותrakonto
זה הדבר הכי יפה שקיים.
מדוייק מדוייק!שירה חדשה~
וואי. קלעת לי בול.
הכי אהבתי את
"זה מעניין כשזה בלב שלך
וכואב נורא כשזה בלב שלי".
מהמם!
מדהים.דורשת קרבתך
תודה לכם!!! רוש לילה.אחרונה
מלחמהבצל האל
ב"ה
מה זה
הכוח
שמושך
אותך
למטה
מה זה
הכוח
שמרסק
אותך
לקרקעית
כבר שנים עברו
ואת באותו מקום
מאמינה
מקווה
מצפה
שיום אחד זה ייגמר
שיום אחד זה ייעלם
ובינתיים
את כתר הזהב
מגלה
מעל ראשי
עד יעבור זעם
ויעברו שנות הרעב
אולי אוותר
אתן
לחורבן לסובב אותי
בריקוד המוות שלו
אולי אלחם
בזעם
בזעף
עד שאפול ואמות
נואשת
לגאולה
מה זה
הכוח
שמושך
אותך
למטה
מה זה
הכוח
שמרסק
אותך
לקרקעית
כבר שנים עברו
ואת באותו מקום
מאמינה
מקווה
מצפה
שיום אחד זה ייגמר
שיום אחד זה ייעלם
ובינתיים
את כתר הזהב
מגלה
מעל ראשי
עד יעבור זעם
ויעברו שנות הרעב
אולי אוותר
אתן
לחורבן לסובב אותי
בריקוד המוות שלו
אולי אלחם
בזעם
בזעף
עד שאפול ואמות
נואשת
לגאולה
שני הבתים הראשונים מבריקיםנפתלי הדגאחרונה
הפסיחות בדיוק במקום - תחושת הנפילה, הערבול בבטן. באמת מבריק.
ההמשך לוקח את ההברקה הזאת ובונה סביבה סיפור מסקרן ועמוק. הצלחת להעביר את תחושת ה-צעד-אחר-צעד-מאומץ, וזה מרשים.
לעומת זאת - הבית והשלישי והרביעי מהווים חיבור שאני לא בטוח עד כמה הוא הכרחי.
אני ואתה.*פרח הלילך
אם אני אני
ואתה אתה,
ואתה לא מכיר אותי,
אבל אני, אוהו, מכירה אותך.
אם אני של פעם בנתה אני של היום,
ואתה של פעם, נשארת עם אותו החלום,
אם אני כבר מצאתי אנשים חדשים
ואתה עוד מתגעגע לזכרונות נושנים.
אם אני כבר יודעת מי אני,
ואתה עוד לא,
אם אני בניתי לי בית וגב,
ואתה עוד מחפש הר של זהב,
אם אני גיליתי עולם טוב מסביבי,
ואתה עוד פסימי,
אם אני הבנתי מה אני רוצה מעצמי
ואתה עוד מדחיק את העולם הפנימי,
אם אני רואה בך את מה שאני לא רוצה להיות,
ואתה עוד רוצה כמוני לחיות,
אם אני כבר רוצה לשלוח אותך לחופשי,
ואתה עוד נשאר מסביבי.
אם אני יודעת שיש בי חסרונות
ואתה גם.
אבל אני יודעת גם על יתרונות...
ואתה...
שם.
אז מי אני בעצם?
ומי אתה?
ולמה בעצם עוד נותרנו רק שנינו?
אני ואתה.
וואומוזיקה? מוזיקהאחרונה
זה יפה
מאוד
למה?מבט אחרון
נסיון ראשון בסגנון הזה
בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה יחידה ותמה
עמדה ושאלה למה?
למה ההורים שקראו לה במיטה
כל לילה את הסיפור על גם זו לטובה
יושבים מול הטלוויזיה עם פרצוף תשעה באב
למה השכנים שבחופש היו יושבים
קרוב כל כך ומרגיעים באזעקה
מסתכלים על אמא במבט מעורר מעוקה
למה אחינו כל בית ישראל
זה שיר שבת
ולא מציאות ביום המפולג הזה
למה
למה יצאנו בחירות?
וכל הכתבים
וכל הנבחרים
כל הדוגמים
וכל פרשנים
עמדו
חוורי פנים
ולא מצאו תשובה
לא אבקש דבר.זאתי**
הכל כבר מזמן נהפך לחסר ערך.
העולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא.
ולא יותר מזה.
הלואי אבא,הלואי שאתגבר!
לאידעת על כותרתמישהי בעולם!
אנשים זה דבר שביר.
תעמיד איש או ילד באמצע סערה
ותוכל לראות אותו נשבר לרסיסים,
ואת כל החלקים טובעים עמוק בסערה ונעלמים.
וכשתעבור הסערה תראה את כל השברים מצטרפים בחזרה,
אבל עכשיו,
כמו חרס שהדביקו מחדש יש קווים בנקודות החיבור.
צלקות פתוחות מדממות
אבל אף אחד לא שם לב לצלקותחור שחור
אלא אם כן גם הוא נשבר
ושכחתי לכתוב שזה ממש יפהחור שחוראחרונה
הללrakonto
גם כי אלך בגיא צלמוות,
אראה בסדקיו פרחים.
עד בואי אל ארץ נושבת,
שכל אנשיה שמחים.
בלכתי בארץ לא זרועה,
בודד וללא כל אדם,
לא תיזל מעיני אפילו דמעה
הוא איתי אף שקולו נדם.
ואם תבקשו בי לפגוע,
לדקור את ליבי ובשרי,
אגחך ואשב במרגוע,
כי רוחי מכך רק תמריא.
אושיב אתכם כאן לידי,
אשיר שיר וחיוך אחייך,
כאשר תשמחו בעדי,
אוכל להמשיך להלך.
כי בדרך טובה יש לצעוד,
ולב טוב היא נקראת,
אף אם תגרמו לי למעוד,
את מלכי אמשיך לשרת.
כי הוא מלכי והוא אבי,
גם אם אינו תמיד נראה,
אותי יפדה מבור השבי,
גם אם הוא בעצמו השובה.
שיר איכותינפש הומיה
גם מבחינת תוכן ( כל כך טוב לקרוא שיר שמדבר על אמונה ותקווה)וגם מבחינת כתיבה.
אהבתי במיוחד את השורה האחרונה.
נהניתי,תודה!
אהבתי במיוחד את השורה האחרונה.
נהניתי,תודה!
תודה רבה rakonto
איזה יופי של שיר!גדר תיל
ממש נהניתי!
שיר של אמונה איתנה, של הסתכלות חיובית. יישר כוחך!
כתוב מאד יפה,
מילים רהוטות, חרוזים מעולים, (חוץ מזוג אחד - כולם מושלמים)
שילוב של פסוקים ואזכורים מהתנ''ך מוסיפים לו נופך.
אהבתי את ה''סדר'' של השיר, רואים בו התחלה וסוף.
הסוף מיוחד!
קראתי הרבה שירים שפירסמת בו, ועלי להחמיא לך שהסגנון שלך ממש יפה ולטעמי.
עלה והצלח.
ואם תרצה -גדר תיל
אשמח לקבל הסבר על הקשר בין השיר לשמו.
תודה רבה rakonto
איזה חרוז לא מושלם? (לדעתי יש כמה...)
הקשר בין השיר לשם – הוא בא כהלל ליופי העולם ולקב"ה, מין משהו פנימי שכזה...
אחייך ו להלךגדר תיל
הלל- יפה מאד!
וואו.מוזיקה? מוזיקה
תודה על זה.
כולם כותבים שירים ככ שליליים, ודווקא המבט החיובי הזה.. תודה. באמת תודה.
כולם כותבים שירים ככ שליליים, ודווקא המבט החיובי הזה.. תודה. באמת תודה.
אני שמח לשמוע rakonto
באמת
הלוואי שאני אצליח לזכור את זהחור שחור
זה כתוב מעולה והשורה האחרונה מדהימה לדעתי
וואו, תודה (:rakonto
אוווו זה מדהים משהו מטורףמישהי=)
תוכן שמח!
ובכתיבה מעולה.
וואו
תודה...rakontoאחרונה
לחישת אהבהיעל
אני רוצה ללחוש לך לחישת אהבה,
שתבין כמה עוצמות
יש ביני לבינך.
משתוקקת
להראות לך את הגאווה
שיש לי, כשחושבת עליך
ועל הקשר המסור שלנו.
אני חושבת שהדיבור בינינו
טוב הוא ומבורך,
ולכן, אנא--
לחש אלי, אבא אוהב.
אני שומעת.
אוימוזיקה? מוזיקה
ככ אני ואלוהים
תודה על זה.
תודה רבה!!מקסים! אהבתי את הסיום שמעלה את כל הקטע לספירה אחרתשרו'ש
^^^^^גדר תיל
אבל,
לא הבנתי את ההקשר של המילה ''לכן''.
המילה 'לכן' מראה על סיבה ותוצאה,
ולא נראה לי שהקשר בין 2 חלקי השיר הוא קשר של סיבה ותוצאה.
תקני אותי אם אני טועה.
תודה רבה!יעל
אבל לדעתי זה כן סיבה ותוצאה. בגלל הקשר הזה (שאני מודה עליו כל יום) אני רוצה לחישה.
מקווה שהובנתי
זה את כתבת.גדר תילאחרונה
וזה ההרגשות שלך. וזה יפה. ואני לא באה לבקר אלא להבין.
עלי והצליחי.