ב"ה
"למה עשית את זה?"
"למה עשיתי מה?"
"למה סיפרת את זה, למה זה היה טוב?"
"אה את זה, כי... כי רציתי להשתייך... רציתי שיחשבו שגם אני כזאת"
"אבל כבר אמרתי לך אלף פעמים ואת הסכמת איתי, לא לעשות את זה. זה שקר! את שקרנית! ובסוף תשברי את הלב שלך ואולי גם את הלב שלו!"
"אבל.. אולי באמת זאת אני? אולי הסיבה שאני מנסה להתחפש לזה? כי משהו פנימי שאני לא מצליחה להראות?"
"אל תדברי שטויות, האמת הפנימית שבי, הדמות שבי, אז מה? יש לי אמת פנימית שבי שמחכה להתגלות בצורת חסיד שרוקד על מכוניות, ובצורת תלמיד ישיבת מוסר מלא בבושה ובתלמידת תיכון פאקצ'ה ומיליון דמויות אחרות זה אומר שכולן אני? שאני חייבת ללכת בדרך שלהם? אולי אני יתחפש כל יום למישהו אחר?"
"אבל.. אבל.. אני מחפשת מי אני, מה אני בעולם הזה,ןיש איזשהו קול פנימי שצועק בי, שרוצה אמת, ורוצה יושר, ורוצה דרךוורוצה כיוון ברור, שרוצה להשתייך להיות חלק, אבל באמת.. שרוצה לחיות חיים."
"אני בסך הכול לא רוצה שתתעוררי יום אחד, נשואה למישהו שהתחתנת איתו כי חשבת שזה רומנטי, חייה חיים כי חשבת שזה מגניב, ומגדלת את הילדים שלך למציאות שבתור חלום זה אחלה, אבל במציאות זה אחרת.
את מוכנה לזה עם מה שזה אומר?
כלומר,
כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, פחד, פחד, חוסר אמון, חוסר אמון, עול, עול, אקשן, עול, שיעמום, שיגרה, חוסר אמון, שיגרה, כעס, כעס, שנאה, אקשן סבבה, כעס?
ולא רק לחיים האלה, לכול חיים שתבחרי לחיות,
האם את מוכנה להקריב את הזהות שלך תמורת השייכות והחלום להיות חלק מקבוצה שלעולם לא תהיי באמת באמת חלק ממנה?"
"אבל אבל...... אם זה לא אני וזה לא אני וזה לא אני, אז מה אני באמת?
אבל אם אני מזדהה עם המטרות שלהם, עם הדרך חיים שלהם אז מה לא בסדר? איך אני לא הם? הרי זה מה שהופך אותם ל'הם' ?"
"את לעולם לא תהיי 'הם', גם אם תנסי בכול כוחך, תתלבשי כמותם, תדברי כמותם, תתנהגי כמותם, תגורי איתם, תלכי לאן שהם הולכים, את לעולם לא תהיי 'הם', וכדאי שתפנימי את זה מהר ככל האפשר.הם תמיד ירגישו את המסיכה גם אם תשכחי ממנה, וגם את יום אחד, תגרדי פה ותגרדי שם ותגלי שמודבקת לפנייך מסיכה אולי תבחרי להשאיר אולי תורידי , אבל אלו לא החיים שלך, אלו החיים של-'הם'."
"טוב, הבנתי זה חיי שקר. אבל כל בחירה וכל צורת חיים שהיא נובעים כתוצאה מדמיון שלנו את עצמנו ומדמיון של מה שאנחנו רוצים שיהיה, אז בכול מקרה אני אלבש.מסיכה"
"לא בדיוק, את תוכלי לחיות עם 'הם', לדבר כמו 'הם' ולהתנהג כמו 'הם' בפרצוף מגולה, שאת לא 'הם' אבל דומה ל'הם', שאת 'את' ובעלך יהיה 'עצמו' ןילדייך יהיו 'עצמם' בלי ניסיון להתנהג כ'הם' רק מפני שזה 'הם'.
לדוגמה, אם 'הם' יעשו מעשה, עשי זאת אם תרצי, אך מתוך עמדה ברורה של את עושה את זה כי זה 'את' לא בגלל שזה 'הם'."
"אני חושבת שהבנתי, קצת, אבל איך אפשר לעשות את זה? ואיך אפשר להיות 'אני' מבלי להיות 'הם' אבל עדיין שייתנו לי חלק בלבבם? בביתם? בחברותם? גם עדיין כשאני לא 'הם'
ואיך בכלל אפשר להיות אני מבלי להיות חלק מ'הם' כולשהו בעולם?"
"האם יש לך חברות מרקעים שונים? מסגנונות שונים?כן. אחת לייטית, כמה חבדניקיו"ת בנשמה עם אור בעיינים שמחפשות את הרבי במועדונים, כמה מתנחלות/נערות גבעות לפי הסטיגמה, כמה פאקצות מתוקות, כמה דוסות חשוכות אבל עם לב ענק, כמה דתיות ממלכתיות לייטיות, כמה מסורתיות, כמה קוקניקיות,אברכית אחת לפחות, כמה עולות חדשות, כמה נשמות מיוחדות שאין איך לתאר אותן, כמה נשואות, כמה רווקות, שמאלנית אחת לפחות, כמה חוזרות בתשובה.
ועוד ועוד.
את תמצאי את 'הם' שלך, אבל קודם תהיי 'את', ומשפחתך תהיה 'היא', ואז אחרים יגידו ה'הם' ה--
ועוד משפחה ועוד משפחה שתחבור אליכם ואתם אליה כש'אני' הפרטי שלה מובן ומובנה וביחד אלרים יגידו ה'הם' אחלה אנשים/אידיאלוסטיים/אנשים טובים/שומרי תורה ומצוות/עובדי ה'/עם אש בעיינים.
וזה קשה וזה כואב וזה בירור.
לכי, תעשי, תעצרי, תלחמי,תשתקי, תלמדי,תחיי, תצעקי, תצביעי, תתכונני לפי המצפון הפנימי שלך.
תתייעצי, תבררי, תשאלי
אך בסוף לכי לפי האמת שלך ולא לפי של ה'הם'.
יש את 'הברי מזל' שנולדו לתוך ה'הם' והם חלק.בלתי נפרד ממנו, יש את האלה שאי אפשר להסביר אחרת שהם חלק מה'הם' גם אם הם הצטרפו מאוחר יותר, כי ככה. ויש את האלו שלעולם לא יהיו ה'הם'. הם יהיו קרובים, ביחסי ידידות ושלום, אך לעולם לא יהיו 'הם' והם יצטרכו להקים 'הם' משל עצמם."
+ המון עידודים + המון כחות + המון מילים טובות + המון חיוכים + המון חיים!!
)
)
)
)
)
אתה פותח את הדלת, הוא שם נוזל מהתקרה.
ברוך הבא לסרט, אתה העלילה.
אתה מנסה להתווכח, פעם אחרת, לא היום.
זה בסדר הוא מרגיע, רק עוד ביקור בגהנום.
ובחסות החשכה, מתגנב השיגעון.
בורח מהשפיות ומתפזר לכל מקום.
ויש דובים בארון ופילים שחורים בחדר,
והקירות כמו הנפש רועדים על קו התפר.
ויושב שם גם ילד שאומר רק אמת.
אבל על כל מילותיו הוא מיד מתחרט.
גם הטירוף הגיע, אתה מתמסר, הוא שלך.
לפתע לוחש הילד: אני קללה, אני ברכה.
אתה נושם עמוק, חושב על מקום אחר,
האם מחר בבוקר הלילה יגמר?