שרשור חדש
חלום בהקיץבן-ציון

חלום בהקיץ

 

שעת צהריים מאוחרת.

שוכב על המיטה בחדרי,

בוהה בתקרה, שקוע במחשבות.

 

חולם על עולם מושלם,

שבו הכאב נעלם,

ובכל פינה אושר ועושר,

בזול ולא ביוקר.

 

יד ביד עם כלה בלבן,

מטייל בשבילי הגן.

יחד חווים רגעים של אושר טהור,

כאן בגן האור.

 

שקוע בחלום, לא שם לב להמולה מסביבי.

קולות עמומים של שירה חודרים לחלומי.

אך אני מייחס זאת לגני.

 

הקולות גוברים והולכים,

מפריעים את שלוות החלום.

אך אני מתעקש להישאר כאן,

בגן הקסום והמאושר.

 

עד שפתאום רואה אני מול עיני,

פנים מוכרות עם חיוך רחב.

השפתיים נעות, אך אני איני שומע.

זוג ידיים תופסות בי ומנערות אותי.

 

העולם חוזר לחיים אל מול עיני.

בליל של קולות ומראות הכה בפני.

 

האשליה מתנפצת, אור גדול מופיע מאחוריה.

אור שעד עתה עומעם כליל במסכיה.

 

חיוך מופיע על פני,

אור בוהק מעיני.

 

בחרתי בחיים. 

אוי זה מדהים, ומאוד מרגש. זה נוגע.מישהי=)

זה מקסים!!!!

כבר כתבתי לאיזה מישהו מפה,

שאם רוצים לכתוב שיר ולא קטע,

צריך להקפיד על משקלים שווים בכל הבתים.

או על רצף מסויים.

למשל, בית ראשון ארבע שורות ארבע מילים.

 

בהצלחה!

הסוף הכי טוב. באמת. הסוף שלך ממש עשה את השיר!!רוש לילה.

יש לי קטע עם 'סוף' של שירים, לפי הסוף אני שופטת את כל השיר, מה הרמה שלו וזה..

 

אז.. הסוף שלך מצויין ממש. כל הכבוד.

 

ואגב, ממש אהבתי את הניק

 

גם אני חייב לציין שאהבתי את הסיום של השיר...רון א.ד
שיר מרגש
תודה רבה! בן-ציון
>>>אילת השחר
עבר עריכה על ידי בא עט בלי דיו בתאריך ז' בשבט תשע"ד 14:22

התחלתי לקרוא את השיר, והיה קצת סגור, בודד.
ולאט לאט התחיל להפתח. מצאתי את עצמי קוראת שוב את את תחילת השיר כדי להבין מה בעצם היה פה.

 

והבנתי - הצלחת לגרום לי לראות את החלום דרך העיניים שלך.

הצלחת לגרום למי שקורא את השיר לראות מה מחזיק אותך, מה נותן לך תקווה.

 

הרעיון מפעים, אך בשביל שיהיה טוב יותר יש כמה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת:

יש מה שנקרא שיר פתוח, כזה שאין לו חוקים נוקשים - אין חובה להצמד לחריזה קבועה, לחלוקה שווה של הברות ומשקלים, 

אם כי זה יכול להוסיף ולהעיד על כתיבה משוכללת יותר.

 

התחלת לכתוב בצורה פרוזאית ואז עברת לכתוב בחריזה, וזגזגת בין פרוזה לשירה. זה יכול לבלבל את הקורא. 

לכן כדאי להצמד לסגנון אחד - או עם חריזה או בלי. כי אז החלק עם החריזה מאפיל על השאר.

 

כדי שיהיה קצב מסויים שנשמר בקריאה רצוי לשמור עד כמה שאפשר על מספר טורים זוגי בכל בית. אלא אם כן יש טור שמבחירה (כדי להעצים אותו) אתה רוצה להשאיר לבד. לדו' : בחרתי בחיים.

 

נשמח לראות את השכלול. 

 

>>>בן-ציוןאחרונה

תודה על ההערות וההארות

 

אקח אותם לתשומת לבי.

מסע חיירון א.ד
אחזתי בעט בידי
והתחלתי לפסוע
עלי דף חלק.
יוצא למסע חיי-
דרך הרים עוטי לובן
ונחלים מרחשים
לקראת לילה.
דרך מילים נישאות
ותווים מרטיטים

יצאתי למסע
מחפש- 
אוי זה יפה ככ, אמיתי.מוריה^^^

המשחק מילים של יוצא למסע, מחפש- מהמם וטובב.

 

כל כך אהבתי את הסוף.אחת-קטנה

שובר ועוצמתי.

איזה יופי.

 

תודה.

איזה יופי רוש לילה.

הסוף הרס אותי. מדהים. במיוחד אהבתי את הרעיון של לא לגמור את השיר כשמגיע הסוף.

 

כשסיימת ב 'מחפש-'

 

נתת הרגשה שהשיר אולי נגמר אבל המסע שלך בעיצומו. וזה יפה שהצלחת לעשות זאת.

 

תודה.

תודה רבה על כל התגובות הנפלאות הללו...רון א.ד
ממש כיף לקרוא אותן!!
>>>אילת השחר

כל פעם שאני רואה את השם שלך מופיע בראש שרשור חדש אני שואלת את עצמי לאיזה מסע אצא היום...

היום זה מסע חייך. 

 

מדהים לגלות שהמסע הזה שמתחיל בפסיעת העט על הר מושלג (ובר קימוט) הופך לתמונת נוף מהממת בה פסיעותיך הופכות לנחלי דיו בו זורמות מילים בשחור, כמו מבשרות על בוא הלילה.

 

ואותם נחלים לא זורמים אל הים, כי אם אל על, אל אותם שמיים שחורים בהם אותן מילים מאירות ככוכבים.

 

המילים הנישאות והתווים המרטיטים נותנים את התחושה שלפנינו מסע בין צלילים, ולא רק בין מילים.

 

האנאפורה "דרך" מעצימה את ההקבלה בין ההר הלבן לדף החלק, ובין הנחל לדיו בו נרשמים מילים ותווים.

 

שאלה - מה ניסית להעביר בשלוש המילים האחרונות?

 

(שמחה שאתה כאן איתנו) 

 

תודה רבה על התגובה!רון א.ד
ולשאלתך- בקשתי להדגיש את ההמשכיות של המסע, את החיפוש הבלתי נגמר...
בשמחה.אילת השחראחרונה

משהו לא מסתדר לי שם, עם ה"מחפש" בסוף. אולי חסרה מילה, או קשר ברור למה שנכתב קודם לכן.

או שזו פשוט המילה הפשוטה שלא משתלבת אצלי במשלב הלשוני הגבוה של השיר. 

אולי משהו דוגמת : יצאתי למסע חיי ועודני תר אחר דרכי, או מספיק ועודני תר.

 

וזו רק ענ"ד.

בסופו של דבר השיר שלך.

זעקה פתאומית -אחת-קטנה

עמי

שלי
יקירי
קום, צרח את עצמך
פרוץ לשמיים
שהית באפלה די והותר
לא, לא שם תישאר
קום.
 
פרח
זה בך
כל כך טמון
אבל עדיין בתוכך
תאמין.
 
לא, לא להתייאש
התרומם
רוץ
זעק את כל כולך
דע מה הוא רוצה ממך
כמה הוא אוהב אותך
ואל תיקבר
לא.
 
כל מהותך, היא אש 
ערה
חיה
 
משתוקקת
זעקה, כל כך לא פתאומיתאילת השחראחרונה

היא כזאת ששנים ארוכות התבשלה, במהלך ההיסטוריה ומצאה מנוחה במילים שלך.

או שלא. היא עדיין נזעקת.

 

עמי

שלי
יקירי                     - שילשת את ביטויי השייכות מה שמעצים את התחושה של הקשר שלך למי שאליו פונה השיר. 
                             כל ביטוי רק מקרב יותר. הפסיחה מעצימה.
קום, צרח את עצמך   - 
פרוץ לשמיים              לענ"ד יתאים יותר פרוץ את , אם הבנתי נכון שהמשמע הוא לבקוע שערי שמים...אם התכוונת לצמיחה                                 לכיוון השמיים - פרוץ אל שמים
שהית באפלה די והותר
לא, לא שם תישאר
קום.                        - אם את זועקת זעקה, ולכאורה היא אילמת, כי המילים שעל הדף לא נשמעות, צרי אותה באמצעות                                      סימני פיסוק נכונים. קום! פרח!לא! יגרמו לצעקה להשמע טוב מאוד.
 
כל מהותך, היא אש      - אש ערה - האנשה מעניינת, מעניקת חיים
ערה
חיה
 
משתוקקת
 
הסיום שלך מזכיר לי את הפסוק מתהלים שאומר הגהנום בפרק שירה : 
"כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מילא טוב".
החיבור בין מהות עמ"י ללהבה, שתמיד משתוקקת להגיע גבוהה, למעלה - הוא יפיפה. זה שעלית על נקודת החיבור הזו ונתת לה ביטוי, מצאה חן בעיני.
 
 
אל תוך האפלהרון א.ד

רגליך בוססו
בשלולית של דם 
כאשר נגשת,
ושלפת
את רסיס החלום 
מרגלו.

ובעוד
טיפות אדומות
מכתימות את בגדיך, 
את מגרשת במילותיך
את כל השדים הרעים שסביבו.

וידיך הן אלומות של אור,
נישאות אל על
אל תוך עולם
אין סופי של חשכה,
מגששות בעיוורון
אחר עיניו הסגורות.

עוד לא הגבתי לשום שיר שלך,הדובדבן שבקצפת

אבל ראיתי אותם והם פשוט מדהימים, ולענ"ד זה הכי טוב שלך עד עכשיו.

פשוט... אין לי מילים.

כשרון נדיר.

^^^לגמרי. מצמרראחת-קטנה

רסיס החלום הרשים אותי מאוד.

חזק ביותר.

 

תודה.

מדהים.~מישי~

התחושה והרעיון מועברים בצורה מאוד עוצמתית. מעורר מחשבה.

תודה רבה לכם על כל התגובות!רון א.ד
יפה מאוד!אורושקוש

מצטרפת לקודמיי..

ממש אהבתי!

תודה!רון א.ד
מצמרר זאת המילה. בהחלט. מסכימה עם כולם ^^^רוש לילה.
אני אנצל את ההזדמנות להודות לך על כל התגובות שלך..רון א.ד

כיף לקרוא אותם...

 

תודה רבה ושבוע טוב!

משתדלת רוש לילה.אחרונה
סיכום מסעמלאך שחור

סיכום מסע

 

בתחילתו של המסע,

מלאך וצל ישבו יחד וחיכו לזריחה.

ברוח הקרה עמדו ללא רתע.

יחד עברו רגעים שהובילו לשירה.

 

הצל נתקף בלבטים.

האם להמשיך מכאן,

בדרך אל גן העדן,

מלווה כל הדרך בצלצול פעמונים?

 

הדרך רצופת מכשולים ובעיות,

 חוסר בטחון, שאלות ותהיות.

 

נרתע לאחור.

נופל לבור.

 

שולח יד לעזרה,

עולה חזרה למעלה.

ממשיך הלאה בדרך,

נזהר בכל צעד ולא כורע ברך.

 

נקודת אור מפציעה באופק,

ואני בועט את השלג הרחק.

שיחות ארוכות על העתיד,

נמשכות בקור המרעיד.

 

רץ מהר מידי קדימה,

ונופל אל הבור הבא פנימה.

הפעם הראש נפגע ראשון,

לא מצליח לשלוט על הלשון.

 

הדרך מתפצלת לשניים.

כיוון אחד מוביל למחוזות האושר והכאב,

האחר מוביל לשיממון הלב.

כעת הלב והראש חושבים פעמיים.

 

הראש לוקח פיקוד,

ומציל את הלב לפני שילך לאיבוד.

מצעיד את הגוף בדרך לשממה,

כך ישמור על הלב והנשמה.

 

מלאך וצל אומרים שלום.

אולי להתראות, אולי רק חלום.

 

 

יפה מאוד.אורושקוש

האמת שפתחתי את השרשור ואז ראיתי שהשיר ארוך והתעצלתי לקרוא.. אבל אז התחלתי, והמשכתי והמשכתי והמשכתי וסיימתי.. כי זה היה כ"כ יפה.

אהבתי במיוחד את הסוף.

יפה ממש!!!אאבבגג

היה לי באמת כיף לקרוא את זה , זה זורם כזה..

יפהאחת-קטנהאחרונה

ונכון. 

מאוד שלם,

יש פה משהו עוצמתי שאהבתי. התיאור מוצלח ומצליח להושיב אותי בדיוק במקום הזה.

 

תודה.

מאחורי הקלעיםרון א.ד
מאחורי
הוד זריחת השחר האדום,
שאון שאגות הים המקציף,
צל ניטה על הרים נישאים
לפנות ערב-
מיסתתר
אותו מיתר נרעד
נאבק על חייו,
על דמעה בודדה
עלי שיר.
אהבתי!נולאית
בס"ד

התחלת השיר מלאה בתיאורים, אבל בסוף הפואנטה מגיעה ומספרת על 'מיתר נרעד, המיסתתר,ונאבק על חייו- נאבק על הדימעה,'
שהיא מזכירה לו שהוא חי.
אהבתי!
^^^ שיר יפה. אפילו מדהים. והסיום? טוב במיוחד (:רוש לילה.אחרונה
להעתיק לפה..? [זה עוד פולין ]ענבל

בס"ד

 

טוב נו, מקס' לא תאהבו, לחוברת זה כבר נכנס

 

"פולין.

ארץ הדמים.

הייתי שם.

הייתי שם במקום בו נפרדו אימהות מילדים

הייתי שם במקום בו על ידי מספר גילו גורל יקירים

הייתי שם במקום בו יהדות שלמה נמחקה ולא תחזור

הייתי שם, במקום בו החושך גבר על האור.

הייתי שם, הייתי שם!

 

ושם, שם הבנתי מהו ערך של חיים

שם הבנתי ערך אחדות של עמים

שם נצרבה בליבי הידיעה וההבנה

שם הבנתי שאני השליחה ושההמשך הוא הנקמה."

 

[יש עוד במקום שממנו זה בא... אם תרצו תגידו ]

שלום אחות;)אילת השחר

כמה כאב, כזה שבוער במקום הכי פנימי של הנפש , יוצא מהמילים שלך.

זה פוגע בפנים.

 

שלוש המילים הראשונות מספיקות כדי להכין את הקורא למה שהוא עתיד לפגוש. 

מדוייקות כל כך. 

האנאפורה החוזרת "הייתי שם" נתפסת בעיני כדבר שמחזק את הידיעה עליה את מדברת בבית השני של השיר.

אני עמדתי שם, ראיתי בעיני, ולא ממקור שני ושלישי. גם הבחירה לחזור על המילה "במקום" מעצימה את העניין שההבנה שעוד תגיע בהמשך קשורה בעצם הנוכחות במקום ההוא.
השם הזה שהוא כל כך רחוק הופך להיות קרוב ו"שלי", אישי כל כך.

ושוב האנאפורה בבית השני מחזקת את דברייך. משהו נטמע בקרבך - השפיע עלייך. את חוזרת על המילה הבנה בכל טור,

מה שישר העלה לי את הביטוי - זה ההבנה מכה בך. 

זה שבחרת לשים סימני פיסוק רק בסוף של כל בית (פרט לשלושת הטורים הראשונים) יכולה אולי להעיד על כך שעצם ההמצאות שם הותירה אותך חסרת נשימה - הכל הלם בך בעוצמה כזאת, שההפסקה באה רק בסוף.

גם האורך הלא אחיד של השורות מעיד על סערה שמתחוללת בקרבך.

 

הארה : בשביל להעצים את השיר הייתי מוסיפה פסיחות במקומות מסויימים. אם תרצי שאומר רק תגידי.

 

תודה על השיתוף.

 

אני אוהבת את זה. אנאפורה.cookie_monster

זה כל כך מחדד ומדייק את הכתיבה.

יפה כבר אמרתי?

הי,הרהור

יפה, דידקטי מאוד (בצורה הולמת לנסיבות של 'חוברת').


משהו קטן:
 

"שם הבנתי ערך אחדות של עמים" -- מצד אחד היית מינימליסטית (השמטה של "את ערך האחדות של העמים") ומצד שני השתמשת במילה 'של' שפוגמת במינימליסטיות. לי עצמי זה מפריע וגם בהתייחסות לשאר השיר נראה שפשוט כדאי להוסיף את ה' הידיעה בשורה הזאת. מה גם ששימוש ב־ה' הידיעה במשפט הזה יפיג במידה את החזרתיות של "ערך של" ("ערך של חיים") מהשורה הקודמת.

חשבתי על העניין של החזרה על ערך של...ענבלאחרונה

בס"ד

 

אבל לא מצאתי מה לשים במקום

 

אבל תודה .

ב"ה אנשי השמש והירח.מישהי=)

פוחדת. חם מידי

זוהר ומסנוור אולי

נוצץ מבחוץ

קצת קור ומשב רוח נחוץ

כדי שאוכל לבקר

להכיר קצת יותר.

 

פוחדת. יפים מידי

חיים בחושך אולי

שחור מבחוץ

קצת אור ומשב רוח נחוץ

כדי שאוכל לבקר

להכיר קצת יותר.

 

 

אשמח לתגובות

חמוד מאוד!אורושקוש

אהבתי את ההחלפות והניגודים..

יפה!

תודהמישהי=)אחרונה
אנשושים,אאבבגג

רוב השירים פה הרבה מעל לרמה שאני מסוגלת להגיב לה, אז רק שתדעו שהכל בערבון מוגבל, ורוב התגובות שלי פה זה מרוב הלם מהיופי.

 

אז נא לא לצחוק, תודה

מסכימה איתך ^^רוש לילה.
אני אפילו לא מגיבה מרוב חוסר הבנהכישוף כושלאחרונה

אבל יש כאן דברים שעושים אותי

 

אולי יום אחד אני אגיב לדברים הכי חזקים

להבה.רוש לילה.

ב"ה

 

הצלילים עפו להם מן הדף

נמוגים בעשן,

עוד צבע נשרף

בורח הלאה מכאן.

 

האש שקטה, בוערת

לא כולם רואים בחושך

ואני את המילים שלי לוחשת

האחרונה שתשמור לה זיכרון.

 

אני יודעת שאסור לי לוותר

אך האש שלי דועכת לאיטה

אני עומדת מן הצד, רק עומדת

רואה אותה נגמרת בשתיקה.

 

בכל ליבי האמנתי, באש שלי

שתנצח עלים רטובים

ואתה באת, להוכיח לי שלא-

אינני חזקה מהמילים.

 

אז איני רוצה לדבר,

אך אין זו שתיקה

אולי אין לי מה לומר,

אולי רציתי שאתה.

 

אני סתם ילדה, קטנה אולי

ניסיתי להדליק לי מדורה

אך האש שלי רועדת מול הקור,

היא רק עוד להבה קטנה.

 

חיפשתי זיכרון או סתם חיוך,

ושקט ממחשבות

אך הרוח לקחה את הצלילים,

רפרפה על הכאבים והשריטות

 

והרוח חזקה הלילה,

סוחפת אותי יחד איתה

ובעוד אני מסתכלת

נעלמה גם

להבה,

 

וסתם ילדה קטנה.

אני אוהבת את הכתיבה שלך.סיהרא.

הבית החמישי הכי נגע בי.

דווקא הוא? מעניין. ותודה רוש לילה.
ממש יפה!אורושקוש

אני ממש אוהבת איך שאת כותבת.

פשוט מלא צירופים של מילים למילים שפשוט הופכים את השיר לדבר כ"כ יפה ועמוק.

אני דווקא הכי אהבתי את הבית השלישי..

מצחיק שכל אחד מתחבר לבית אחר..רוש לילה.

אני, למשל, הכי הכי אהבתי את הסוף. הוא עוצמתי בעיניי.

 

אבל גם הבית השלישי אחד מהיפים יותר.

 

ותודה. משמח לשמוע.

וואו.. זה מהמם!!מישהי=)

אהבתי מאוד את הבית הראשון והחמישי.

יש לך כתיבה מהממת.

הי את,אאבבגג

את פשוט כותבת יפה. חלק וזורם ועושה חשק לקרוא עוד פעם ועוד.

מרגישה סתומה להגיד אתזה, אבל הלוואי וידעתי לכתוב ככה לשון אדומה

תודה.. ו- ילדה! שוש! את כותבת מהמם!! רוש לילה.
וואו. מייאש. אולי יש עוד תקווה?~מישי~

מאוד חזקה ועוצמתי אבל כ"כ מייאש. במציאות הלהבה לא תמיד דועכת, וגם כשכן הרבה פעמים יכולה לבעור מחדש.

ועוד הבה ועוד אחת אולי תגבר על הקור ועל החושך. 

נגעת בי ואני מאחלת לך בהצלחה ובלי יאוש. תמשיכי להבעיר את האש ואת המילים.

אוהבת כ"כ את הכתיבה שלךך!מקום אחר

הכל עוצמתי, אבל בעצם כל כך פשוט..

 

הבתים בשיר כתובים בהדרגה, לא תיאור של משו אחד בכולם- וזה יפה בעייני.

והסוף מדהים. נוגע. כואב.

 

אהבתי ממש! תודה

מהמם!!! אין מילים....בדד...
יפהרון א.דאחרונה
אהבתי את הדימויים ואת הקשר שקשרת בינך ובין הלהבה הגוועת... כאב עצוב כזה של זיכרון של מה שהיה ואיננו.

נוגע ללב.
תמונת חלום (ב׳)רון א.ד
תמונת חלום
של חדר שטוף באור דמדומים,
רסיסי זהב אחרונים
של קרני שמש אובדות
בתוך ניגונם הנוגה
של צמרות העצים,
ושיר בוקע מתוך הדף
כמו מעיין מפכה
בקילוחים של דיו-

מתפוגגת אט – אט
והופכת למציאות,
באותה שעת רצון
של בין הערבים.
קסום כזה ..נגד הרוח

איש מוכשר,בהחלט אהבתי

תודה!רון א.דאחרונה
תשמע, זה פשוט יפה כאילו, אין לי הרבה מה להגידרוש לילה.
לראות. לנשום. לחיות.אורושקוש

ילדה ברחוב מדלגת

לרוח החזקה מתנגדת.

פניה מאירות כנרות

ורק עיניך עצובות.

 

והצחוק מתגלגל

ברוח משתולל.

והעצב נבלע

בתוך האפלה.

 

יש בזה כח כזה

ששורף בחזה.

שכשאתה רואה את התום

אתה מצליח להתחמם מהחום.

 

וזה מסוג הרגעים

שאתה לא מבין איך לא כולם עוצרים.

שאתה פשוט רוצה לעמוד שם ברחובות,

לראות, לנשום ולחיות.

טוב, ממש נהניתי.אחת-קטנה

מכירה את זה, בדיוק.

החרוזים טובים! אני גרועה בכתיבה בחרוזים... פה הם מוסיפים לדעתי משהו למבנה של השיר, לרעיון שלו, סוג של סגירת מעגל עם התום של השיר.

הסוף כ"כ אמיתי. וואו.

אם אפשר להעיר - ב"שכשאתה רואה את התום" - הייתי מורידה את הש' ב "שכשאתה".

 

תודה.

תודה לך..אורושקוש

ובהחלט מקבלת את ההערה..

יפה. מילים יפות..יוני
״ורק עיניך עצובות״ למה לא עיניה?

לדעתי הבית השני והשלישי אמורים להיות מחוברים
תודה.אורושקוש

עיניך ולא עיניה כי אני לא מדברת על הילדה במילים האלה..

ולגבי החיבור- יכול להיות אבל אני אוהבת את המבנה של השיר ככה..

 

פניה מאירות= עיניה עצובות, לא?יוני
בעקרון לא..אורושקוש

הרעיון הוא הניגוד בין השמחה של הילדה לבין העצב(שנעלם) של האדם אליו מדבר השיר.. אבל אולי זה באמת לא ברור מספיק..

קראתי את השיר עכשיו עוד פעם, שונה לגמרי..יוני

זווית שונה לגמרי אבל עדיין יפה

וואיי,בהחלט מרגש!נגד הרוח

רק,

היה לי חסר פסיקים....

 

לא יודעת,אולי דפקט שלי(;

אבל בכ'ז,זה נורא יפה! באמת.

חח גם לי חסרים פסיקים..אורושקושאחרונה

קלטתי את זה רק אחרי ששלחתי..

 

אבל תודה רבה!

מדהיםם. ממש.מקום אחר

כתיבה זורמת, קלילה..

 

והקטע.. פשוט.. לוידעת, חזק

שיר חיחיחיאווזה.

הנחתי ללב לעבור אל הדף,

להשאיר בו את מה שאני מרגישה.

זעקות מצוירות, דמעות במילים,

אך לא הצלחתי להעביר את התחושה.

המילים, ברישום, בעיפרון או בעט,

האמת שהיה שם דיי מגוון.

אבל רק כשהדף פתאום התקמט,

הלב שלי נשבר, שחור על גבי לבן.

 

כתבתי את זה ביחד עם חברה.

יפה .ואמיתי. ועצוב.אורושקוש

אוורה ,עכבר הכפר

זה כל-כך כל-כך טוב ! וזה אמיתי . ויש פה משהו עליז למרות שזה כואב . אולי החרוזים והמקצב שהתנגנו לי בראש עושים אתזה . או שפשוט זה טיפה מזכיר נקודת מבט של ילדה . 

 

אני אהבתי

אם הצלחת להעביר את הלברון א.ד

אז חזקה שיחד איתו עברו גם חלק מהתחושות מן הסתם.

 

יפה.

ממש יפה נגד הרוחאחרונה

קליל וכבד ביחד.

תמונת חלוםרון א.ד

תחת מסך אדום
של שמש שוקעת,
ועננים שצבועים בזהב,
יש בית קטן אדום רעפים,
טבול בים של חיטה.

ואני יודע
שכשאחזור,
ואתלה את המדים והנשק,
את תקבלי את פני 
בניחוח של לחם טרי.

ואז אעצור ואקשיב,
לרוח של בין הערביים
שמתנגנת סביבנו,
ואודה לא-לוקי
כי הוא עדי,
שהשלווה היא כל מה שבקשתי.

פשוט נהנתי...אברי
תודה רבה!רון א.ד
שבת שלום...
יהה. איזה מהמם. ציירת לי תמונה בראש רוש לילה.אחרונה

ואהבתי את התמונה הזאת!

 

מדהים. תודה לך.

מחר.נגד הרוח
עבר עריכה על ידי נגד הרוח בתאריך כ"ז בטבת תשע"ד 01:23
עבר עריכה על ידי נגד הרוח בתאריך כ"ז בטבת תשע"ד 00:51

זה יקרה מחר.

אחרי שהכוכבים ידעכו,

אחרי שאיוושת הלילה תשתוק.

 

בחדשות יודיעו.

ברחוב ידברו.

בשוק יצעקו.

בגינה ירכלו.

 

ואני אשתוק.

המילים יכאיבו לי בכדי שאוציא אותן החוצה.

אני אספוג הכל בדממה.

 

והמחר יעבור.

וכולם ישכחו.

ובחדשות יודיעו על המזג אוויר.

וברחוב ידברו על עלויות הדלק.

ובשוק יצעקו מחירים בקולי קולות.

ובגינה ירכלו על ההיא וההוא.

 

ואני לא אשכח.

הזיכרון יחיה בתוכי, יכה בי כל יום מחדש,

יתעתע בנפתולי נפשי, ולא ייתן לי מרגוע לעולם.

 

כולם ישכחו.

רק אני אזכור.

אחת מול כולם.

 

רק אני

וואו :O הרשמת אותי.רוש לילה.

זה מדהים. הרעיון מעולה, והביצוע ממש ממש טוב.

 

אני אהבתי את זה.

יפה מאוד!צעיף ורוד

אין לי זמן להגיב בפרטים, 

רק אגיד שכשאת כותבת את "ואני אשתוק", "ואני לא אשכח"(-

הייתי שמה אותם, או בייחד עם הבית הקודם, סוגשל סגירה .

או בשורה נפרדת.

הרס לי תקטע ככה.

 

ארררררר אין זמן!!

 

מהממם, 

מ ה מ ם !!אאבבגג

והסוף..

קראתי את השיר הזה שלוש פעמים לפחות.

הוא מהממם

תודה!נגד הרוחאחרונה
זה הייקו?סיהרא.

החיים

כמו יום אחד ארוך

ומלא

 

 

הלוואי וכן, זה אומר שאולי הבנתי את המבנה של זה.

הי הרהור

את בכיוון!

 

מבחינת המבנה:
המבנה צריך להיות כך: 5 הברות בשורה הראשונה, 7 בשניה וחמש בשלישית. לך יש 3:6:3

 

ה|ח|יים

כמו | יום | א|חד א|רוך

ו|מ|לא

 

כיום (לפחות כאלה שכותבים בשפה שאינה יפנית) יש שפחות מקפידים על מבנה הברתי ויותר שתהיה שורה אחר קצרה, אחת ארוכה ושוב אחת קצרה. אני עצמי חושבת שהעבודה ההברתית היא חלק משמעותי מחווית הכתיבה וכדאי להיות מיומנים בה. 


 

מבחינת התוכן, בצורה בסיסית הייקו צריך להיות תמונה אובייקטיבית. הייקו מסורתי צריך להגיע עם אפיון עונתי (קיגו). והוא אמור להיות טהור מדימויים.

 

אני לא חושבת שהחוק האחרון כל כך פשטני. קראתי למשל שירי הייקו עם מטאפורות ורעיון -- אבל אני עדיין חושבת שכדי לשבור את החוקים צריך קודם להבין אותם מבפנים. 

(מה גם שהם היו רעיונות זניים פשוטים וטריוויאליים לקורא היפני.)

 

מה שמעניין בהייקו שלך הוא הצד הפילוסופי מול הפילוסופיה הקלאסית שבהייקו. בהייקו הגדש בשיח על החיים הוא על הארעיות והחלוף וכאן אין ממש רעיון מוצק (שזה ממש יפה וגם מה שהרגיש לי מאוד נכון וטוב בשיר שלך) ועדיין המילה "מלא" גורמת לחיים להיות מאוד חזקים וקיימים.

 

 

כמו כן ממש שמחתי לראות את ההתרחקות מהדידקטיות (לא כתבת "החיים הם כמו") וזה גם תורם מאוד להרגשה ההייקואית.

 

בהצלחה!

פעם הבאת פה איזה מאמר על הייקוסיהרא.אחרונה

ניסיתי קצת לעשות לפי ההסבר שלו אבל כנראה הוא פחות מדוייק...

יש מצב לקצת יותר פירוט, ובעברית מדוברת יותר? (קצת הסתבכתי עם כל הזן והפילוסופיות וכו'..)

מבט חולמנירון א.ד
מבט חולמני
בזגוגית החלון
משקף את המחשבות
הנישאות הרחק-
מעוד שבועיים בעין הסערה.
ומולי הספר הפתוח
כמו פורש כנפיים,
מפריח אותיות באויר,
החוברות יחד לשיר.
אדיר! פשוט אדיר!! רוש לילה.

השיר מדהים, באמת~ אבל אדיר זאת המילה. אני.. וואו. כאילו.

 

וואו... תודה רבה!רון א.דאחרונה
שיר -אחת-קטנה

בס"ד

 

לגשת

כמו פרפר

לאט

לרפרף

לטעום

מתוך חופש

שכרון החושים

לנסות לגעת, להוסיף בי

להיחבט בכנף

שריטה.

נסיגה, כאב

ליקוק פצעים.

 

לחזור

כי היא טבועה בי

אופטימיות חסרת תקנה.

המכות הפעם אלימות יותר

בתדירות גבוהה.

רעש כואב

עוד מעט ואאבד את יכולת השמיעה

לא אוכל לשמוע - רק אותם.

באכזריות

אפגין אדישות בדיוק כלפיהם

מגננה

תהפוך לחומת ברזל כואבת

 

פרוש כנפיים

אבל השאר במקום

אולי הם

יהפכו לפרפרים.

מי יודע.

תפקידך

הוא לדאות

אווצ. נגע בי. וכאב רוש לילה.
כואב. כתיבה מדהימה. אהבתי ממש!מקום אחר
וואו. וואו. וואו. מהמם!!!בדד...
כמה עוצמה צריךאילת השחר

בשביל לכתוב שיר כזה.

 

אם "תהפכי" את השיר ותשימי לב לאורך השורות, בטח תשימי לב לכך שיש בו עליות וירידות, לפעמים מתונות,

ולפעמים מאוד חדות. במקומות הקשים יותר נמצאות הירידות החדות יותר.

 

והבחירה בפרפר...|נאנח|

כל כך מדוייקת. העדינות והפגיעות שלו מחד, ומאידך היכולת שלו לעמוד בתנודות ולהסחף ברוח, וגם אם יוטח בקיר, הוא עדיין מרפרף עליו.

מזכיר לי את החיטה והכוסמת מפרשת השבוע - שלא נפגעו מהברד כי הן גמישות, התכופפו עם המעמסה, אך לא נשברו.

זאת גם העוצמה של הפרפר הזה. 

 

ומה שהכי מחזק - זה שלמרות כל התנודות הלא פשוטות שהוא עובר - השיר מסתיים במגמה האמיתית - לדאות!

להתרומם מעל למצב הקיים.

 

אשמח להוסיף עוד באישי, אם תרצי.

 

תודה על השיתוף.

 

 

 

הי, נהדר.הרהור

אהבתי מאוד את הפיסוק העדין. התיאורים לא מכבידים על הקורא. ההתייחסות והמודעות לחושים מאוד יפה.

המעבר בין הגופים (שני הבתים הראשונים אל מול האחרון) קשה.

אני מנסה לחשוב איך אפשר ליצור הפרדה.

אולי כך (וסליחה על שנגעתי לך בשיר):

 

לגשת

כמו פרפר

לאט

לרפרף

לטעום

מתוך חופש

שכרון החושים

לנסות לגעת, להוסיף בי

להיחבט בכנף

שריטה.

נסיגה, כאב

ליקוק פצעים.

 

לחזור

כי היא טבועה בי

אופטימיות חסרת תקנה.

המכות הפעם אלימות יותר

בתדירות גבוהה.

רעש כואב

עוד מעט ואאבד את יכולת השמיעה

לא אוכל לשמוע - רק אותם.

באכזריות

אפגין אדישות בדיוק כלפיהם

מגננה

תהפוך לחומת ברזל כואבת

 

*
פרוש כנפיים

אבל השאר במקום

אולי הם

יהפכו לפרפרים. 

מי יודע. (--- ואז גם אפשר לחלק כאן לשני בתים ולחזק את הסיום)


תפקידך

הוא לדאות



__

מוזמנת למצוא לשיר שם ולשלוח לפסיפס

תודהאחת-קטנה

בהחלט נראה לי שהמעבר בין הגופים קשה מבחוץ, אבל לא נראה לי שאערוך

בכל אופן תודה

אולי אכן אשלח לפסיפס

וואו.אאבבגג

אני יומר לך את האמת, הקטע הזה מפחיד אותי מדיי בשביל שאני יגיב לו. זה הרבה מעבר לרמה הפיצית שלי.

רק לומר שאת כותבת מושלם

וואו.. כ"כ אהבתי!אורושקושאחרונה

אהבתי את התוכן, אהבתי את איך שכתבת, פשוט אהבתי הכל.

מדהים.

ללא כותרת.מלאך שחור

מלאך לבן משוטט לו אי-שם בנגב,

מזין עיניו בנופי הדרום.

ממרומי גולן הוא בא לנגב הרחוק,

ליצור זיכרונות שיישארו לעד.

 

מטפס במעלה גבעה

גולש מטה בדיונה,

עולה על הר, וצופה על העמק.

 

המלאך מאושר.

את משאלתו מילא.

הנה הוא כאן עכשיו,

משוטט לו כאן בנגב.

 

עוד כמה ימים יחזור לביתו,

זיכרונות חדשים נצורים בליבו לנצח.

לאחר שיחזור, ימצא לו מקום אחר לתור,

להוסיף עוד צבע לחייו.

 

כך עוד זכרון ועוד אחד,

עוד תמונות יפייפיות מהעולם.

 

כמה הערות: א. אשמח לכותרת מתאימה

                 ב. השיר\סיפור הזה אינו בעל עומק או משמעות נעלמה. אל תטרחו לחפש... הוא מה שהוא נראה - סיפור...

כל כך נעים ומחוייךאחת-קטנהאחרונה

אין לי רעיון לכותרת בינתיים

כיף לקרוא קטע/שיר נעים כזה. התחלתי לקרוא וישר קפצתי לנגב, וכבר מרגישים תחושת חופש, אושר, משהו.

 

תודה

הנבלות עברו בשעריוני

הנבלות עברו בשער, עם דם על הידיים זה בלט

היום כולנו יודעים זאת, לא נשכח את פרעות תרפ"ט

 

קצין אנגלי וחייליו עמדו שם, לבושים מדי חאקי

צעדו ימין ושמאל לעבר השער המזרחי

לא ראו לא שמעו, היו שמאחו כפיים

ולבינתיים, דם יהודים זעק אל השמיים.

 

הנבלות עברו בשער, עם חיוך על השפתיים זה בלט

כל העולם יודעים זאת, להרוג יהודים זה נסלח

 

שרים וח"כים עמדו שם ומול המצלמות שיחקו בקקי

מפלגות ימין ושמאל וגם אחי מהמזרחי

לא ראו לא שמעו, היו שמחאו כפיים

ולבינתיים, דם יהודים זועק אל השמיים.

 

הצילו!!!

לאור המצב, זה פשוט היה צריך לצאת. אני מתוסכל%-(יוני

זה פעם ראשונה בחיים שקודם כל יש לי כותרת ואח"כ כתבתי..

זה מאוד מתאר את המצב.מישהי=)

הנבלות עברו בשער- זה משפט!

ו..בקטע של החרוזים,

זה לא מסודר לי הקטע הזה,

כי חלק פעמים עשית,

וחלק פעמים לא..

 

ואהבתי את המשקלים הדומים של הבתים.

פשוט לצעוק את זה.אאבבגגאחרונה

משקף בצורה מושלמת.

המחראורושקוש

כשיחלפו הימים

ויגיע המחר

שאמרת שיבוא

תקרא לי, שאראה.

 

אמרת שככה זה

שהולך יום ובא אחר,

שכחת שזה לא אומר

שהמחר יהיה שונה.

 

זה לא חכמה,

לעמוד ולחכות.

החכמה היא

לקום ולעשות.

 

אז אל תקרא לי

אני לא צריכה לראות.

אני עסוקה עכשיו,

מכינה את המחר, בשבילך.

הלוואייי.אווזה.אחרונה

זה מהמם ועושה לחכות עוד.