פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 583)

אני אוהבת סיפורים. חולה על פרוזה. זה יהיה גיוון מקסים ומבורך

(לא שהשירים לא מקסימים, אבל אני בעד גם סיפורים..)

ההגדרה של פרוזה כוללת בתוכה דווקא סיפורים:

צורה ספרותית שחוקי הכתיבה שלה דומים יותר לדיבור יומיומי ותוכנה הוא לרוב סיפורי.

אז למעשה,

את תהיי בין יחידי הסגולה שיתאימו את מה שהם מביאים להגדרה המפורשת בשם הפורום.

(בכתיבה חופשית אפשר להכניס הכל)

בהצלחה, 

מחכים למוצא מקלדתך.

זה היה נשמע בהתחלה כמו שיר, אבל הבית השני היה לא במקום כל כך.

הווים בבית הראשון לא מתאימים את עצמם לקצב...

אני מרגישה רעה להגיב, שמעתי פעם מישהו שנפגע מיזה...

ואגב, כל הקטע מדובר על "אני"..מה קרה בקטע הזה שכתוב "עת פוסע הוא לקראתה"- זה ..קיצור בעיה של גופים...

אותי מענייןרק דבר אחד בבקשה-

וסליחה אם זה יפגע,

למה אתה מעלה לפה שירים שלך?

ראשית אני מוכרח לציין שזאת התגובה הכי מוזרה שקיבלת בחיי...

זה ממש לא השיר הראשון שלי,כתבתי בחיי עשרות שירים

אך בזמן האחרון אני כבר לא כותב כל כך טוב,מה גם שספציפית

בסגנון כתיבה הזה מאוד קשה לי לכתוב כיון שכאדם דתי

לא יצא לי לשמוע שירים מסוגו...

לגבי האני והוא-השיר הוקדש למישהי ספציפית

ומכיון שהוא מדבר על העתיד מה גם שלא רציתי

להלחציה בחרתי במוטיב ההוא

על מנת לתאר בעצםן את עצמי

לגבי שאלתך-כמדומני שכבר ענית לך עליה בעבר

אמנם אני יודע שב"ה הקב"ה חנן אותי בכישרון נפלא ומבורך

אך יחד עם זאת אנשים מטבעם שיהנו לקבל מחמאות ופידבקים חיוביים

על יצירותם, ואף אני כך...

שמישהו אומר לי שיש לי כישרון אדיר ושהוא נדהם לנוכח כישוריי

זה עושה לי שמח וטוב בלב

מה גם שאני מאמין שאמנם היום אין נבואה אך הנבואה עודה

קיימת בשירה,ישנם שירים עמוקים מאוד שמעלתם גבוה ביותר

ואני משתדל לכתוב שירים שכאלה...

בדיוק כמו נביא שאינו מסוגל לכבוש את נבואותיו (ע"ע יונה הנביא)

אף אני כמין צל אחוזני ומחייבני לפרוק את ליבי

לתת למנגינת ליבי דרור

ולמיתרי ליבי לרטוט

שמא לא אוכל להכיל את בוהקו של אותו האור

ואקרוס תחתי...

מקוה שהובנתי

בברכה

כפיר ורשואר

פרגן,מה אכפת לך?

השיר היה בסדר.

אבל התגובה הזאת - גרמה לי להקיא.

זאת אומרת, אנשים מגיבים פה בין השאר כי הם אוהבים שמפרגנים להם- אין בזה שום פסו..

ולהעריך את הכישרון של עצמך, זה הכי לגיטימי בעולם, לא?

דרך אגב.. צעיף ורוד מה זה משנה? הבנאדם כותב בשפה גבוהה ובצורה ממש יפה..כשמעירים לדעתי מתחילים במחמאה ומראים גם צדדים יותר יפיםן בשיר! אבל לשיקולך..

כפיר זה ממש חמוד שאתה כותב למישהי ספציפית.. היא יודעת מזה?..

עלה והצלח!

לענ"ד מן הראוי שתגובה כזו תכתב באישי ולא קבל עם ועדה, לא משנה מה הסיבה.

יש דרכים מכובדות יותר להעביר ביקורת, והעיקר שיהיה ממקום בונה.

כאן אנחנו מאירים ומעירים על היצירות עצמן. לא על היוצר. 

נקודה למחשבה.

כל טוב.

אני מסכים שתגובה כזו לא צריכה לבא בפומבי, אבל גם התגובה של כפיר. אסור שתהיה אפלייה בנושאים האלה.

הארתי והערתי על התגובה עצמה. לא על המגיב.

נ.ב.

בלי כל קשר לתגובה הזאת ספציפית -

תגובה בונה לא חייבת להיות כזאת שמתרפסת. אדם שכותב - כשם שהוא מצפה למחמאות, ככה הוא אמור לצפות לביקורות נוקבות. "חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה". וזה לא אני אמרתי... אני מסכים שהציבור שנמצא כאן הוא בעיקרו צעיר, ורגיש. אבל אפשר וצריך לבנות שיח נכון ומפרה בלי להצטרך להיות דביק ו"פלומתי".

צריך ללמוד גם מפורומים אחרים של כתיבה יוצרת כיצד לבקר ולכתוב נכון.

וירטואלית כזו..

נרמר-אתה יכול לשלוח לי באישי...

יפה מאוד, פייטני ומלא תום חן.

מזל טוב!!

תודה אלעד.

ברוכה הנמצאת. שמחה שבחרת לשתף אותנו במחשבותיך ומילותיך.

החריזה הסרוגה תואמת את המטאפורה המדהימה "מחשבות גואות". כמו גלי הים שבאים והולכים, כך גם המחשבות באות והולכות,

פעם סדורות ומגיעות עד מקום מבטחים (החוף) ופעם מתערבלות (ים).

מבחינת הטיפוגרפיה (צורת העימוד של השיר) בחרת לכתוב אותו ברצף, ללא חלוקה לבתים, כמו כן בחרת גם לא להכניס סימני פיסוק כלשהם.

כל אלו מחזקים את התחושה של הקורא העומד לאורך החוף של מילותיך. גם מבחינת האורך של הטורים שאינו אחיד, וגם מבחינת הרצף הבלתי נגמר (גם לא בסוף השיר, נותר הטעם המלוח של מי הים שעוד ממשיכים ללכת ולשוב, בניגוד גמור למילה שחותמת את השיר. לא באמת מגיע הסוף.

כמו שהגלים לעולם לא יפסיקו מללכת ולשוב, כך גם המחשבות, גם אם נדמה שהן מרפות, תמיד יכול לבוא מה שיעורר אותן שוב ויאיים להציף הכל.  

את השיר את פותחת בתהייה על איזה סוף את מדברת, וגם בסופו של השיר את משאירה את הקורא תוהה מהו אותו סוף. 

מסתורי.

תודה לך. 

מה דעתכם??

ששירים באים בד"כ בלשון זכר. אין בזה שום הגיון וצורך.

פמיניסטית שכמוני 

לדעתי תשאירי את זה ככה.

שיר מדהים, אגב. מאוד יפה ומאוד נוגע.

אהבתי את האומץ לצאת עם מילים קצרות ומה שיוצא ישר מהבטן

הציק לי קצת החרוז: "זהוב"-"אשוב"

כי "זהוב" זה בחולם. ו"אשוב" זה בשורוק.

ככה שזה לא ממש חרוז.

חוץ מזה-מדהים!

זה נראה כאילו כתבת את זה עלי...

ממש יפה..

אאוץ'.

כואב. אוף.. וזה כתוב ממש טוב.

אהבתי. סוג של כתיבה חופשית.

בחריזה שקופצת מבית לבית : מתנפץ-מתחפס-מתאפס , מתבהר- מתפזר.

השיר שמתחיל בעיצור נחצי, מאוד סגור (מה שעומד בניגוד גמור להתנפצות, שכל מהותה התפזרות) מסתיים בתנועה פתוחה (שגם כאן, באופו מדהים מסמלת את ההפך הגמור ממנה, איחוי).

נדמה שהצלחת לתפוס רגעים מאוד ייחודיים במילים שלך - באמצע ההתנפצות תפסת את הרגע שהופך עגול, מאופס, מאוד סגור עם עצמו (משחק מדהים בין ניגודים), החלום שמתחפש (לא ברור למה) מתבהר עוד ניגוד בין דבר נעלם (תחפושת) לדבר מאוד ברור.

משתמע שהתחפושת של החלום היא זו שהופכת אותו לברור כל כך. והאדם המתפזר שרק נדמה לו שזה מה שקורה לו, אבל בעצם מה שקורה זה שהוא מתאחה.

רגעים נדירים שמחברים בין ניגודים.

עוד דבר שלכד את עיני, תפיסת הזמן. לרגע, לאט, לעד. כולם מתחילים בלמ"ד כזו שמכוונת, ועם זאת גורמים לקורא לעצור לפני שהוא ממשיך בכיוון החץ. ומדהים לראות שאת אותם ביטויים הקשורים לזמן, שהוא אין סופי, הקפת בניגודים. כאילו מנסה ללכוד תהליך המוגדר בזמן, אך ללא הצלחה. 

הרגע שאת מנסה להשהות אצלך עוד קצת, ולהאט אותו ממהלכו, הופך בין אצבעותיך, ובין מילותיך ל"לעד".

או שאולי התכוונת לזה שאדם שהגיע למצב שהתפזר תמיד ימצא עצמו מתאחה?

בכל אופן, הצלחת להבין משמעות מאוד עמוקה הקשורה באינסופיות של הזמן ושל האדם. 

אדם מתפזר לעד מתאחה. 

תודה לך.