רק צריך לשים לב לעשות את הבתים של השיר על אותו משקל.

לדוג',

אם אתה עושה ארבע שורות עם ארבע מילים בכל שורה,

עדיף שכל הקטעים יהיו ככה

קטע חמוד!

עוד לא עזר לי, אבל מן הסתם יעזור לי בעתיד הקרוב/רחוק. גזור ושמור.

תודה!

משורר

וואו.

קראתי פעמיים, ואני מניחה שאקרא שוב עד שאבין הכל..

אבל יש לך את זה בענק!!

אגיב 'על גבי' השיר (השיר יושר לימין מטעמי נוחות, זה דווקא נחמד שהוא ממורכז):

אנו כמו ירח,

סובבים ללא קץ,

נוגעים לא נוגעים וחוזרים.

לפעמים זורח

הלב ונוצץ

ולפעמים גם אנחנו כבים.

אנו כמו מגנט,

שמושך ונמשך,

אך מצדו השני הוא נדחה.

אנו כאן באמת

ואולי רק חלום,

ואולי הזיה, שיכחה.

אתם יודעים עליי הכל,

אני לא מסתיר כלום, -- שתי השורות האלה מאוד פשטניות, ובכללי הולמות לשאר השיר ולא סובבות סביב הירח

אבל אתם לא מכירים אותי כלל. -- פחות פשטני ועדיין מרגיש זר יחסית לשאר השיר

אנו כאן במחול- -- בשימוש בקו מפריד יש לרווח לפניו ואחריו, ולכן "אנו כאן במחול – " ולא "אנו כאן במחול–".

של חיים, של מיקום,

אנו כמו ירח ששט בחלל. -- דימוי יפה

אנו בני אדם,

לא נוגעים באמת,

לא מכירים, לא יודעים אף אחד.

אנו ככה סתם-

לחלק ולתת,

לקשור, לפרק כאחד. -- בית יפה. כדאי לנסות להכניס השוואה לירח קודם ולא רק בבית הבא.

אנו כמו השמש,

מחממת וזורחת,

נוגעת הרבה אבל לא מדי. -- השוואה יפה

אנו שוקעים בשקט,

אחרי שמוצינו -- להוסיף קו מפריד או נקודה. קו מפריד יקשר יותר ולא ישאיר את השאלה שבהמשך הבית זרוקה.

האם עשינו דבר בעולם?

אתם יודעים עליי הכל,

אני לא מסתיר כלום,

אבל אתם לא מכירים אותי כלל.

אנו כאן במחול-

של חיים, של מיקום,

אנו כמו ירח ששט בחלל. -- לא רואה את המעלה של החזרה על הבית כשזה לא מולחן

ואולי גם בסוף

ניפגש וניגע -- נקודה. אולי גם להפריד לשני בתים.

אך לא ככה עובדים החיים.

כמו העש מול האור,

כמו האש לבדה,

אנחנו נוגעים, ומתים. -- סיום אדיר

בכללי הייתי עוברת על הפיסוק שוב. לפעמים נראה שהבחירה דיי שרירותית ומבנית (נגיד, בבית הראשון, שיש פסיקים בסוף שורה 1 ו־2 ולא ב־5 ו־6). גם לפתח מודעות לסימני פיסוק נוספים (לא חייבים להשתמש בהם בסופו של דבר, אבל שתהיה מודעות ואת האפשרות להשתמש בהם במידה והם נצרכים).

קודם כל , כמו שאמרתי לך כבר , אני פשוט מקנאה בך שכתבת שיר על הארץ ! כי אני עוד אף פעם לא הצלחתי להביא את עצמי לכך , אפילו שאני ממש רוצה .

כמה הערות קטנות - וראיתי ארץ וחלומות סובבים אותה -   בדר"כ ו' החיבור באה בנוסף למשו . לכן אני חושבת שבתור התחלת שיר - כדאי בלי ו' .

 כנ"ל לבית השני .

ואמשיך בהזדמנות אחרת .          

שיר מדהים                                            

יש שירים שפותחים בו' החיבור ולא ראיתי שזה גורע מהם כהוא זה.

לדוגמא :  

"ואני ראיתי ברוש..." (ברוש/ אריאל זילבר)

"ואיך שלא אפנה לראות..." (ואיך שלא/ אריאל זילבר)

"והים לא נרגע רק גאה וגאה..." (מהמרחקים/ גלי עטרי)

"והאר עינינו בתורתך..."

"והיא שעמדה לאבותינו..."

ובטוחה שאלו לא היחידים...

יש בזה משהו יפה. המשורר כמו אומר - יש התרחשות רבה בעולם, ואני הבחנתי דווקא בזאת.

היה בה משהו שתפס את עיני המשורר שלי.

זה לענ"ד.

וגם אני אכולת קינאה..

הלוואי שאני אצליח לכתוב שיר כזה מקסים על הארץ..

איזה כיף לך

החזרה על המילה "ערגה" מכוונת?

"שהולכים נבנים בקול צעדיהם שבשתיקה" -- קשה לקרוא את המשפט, פעמיים ש'. אמליץ לפחות לנקד את "שבשתיקה" ולהשתמש במקף: "שהולכים־נבנים".

הייתי שוקלת שבירה של השימוש ב־ו' החיבור (אולי בשורה הראשונה של הבית השני).
דווקא המונוטוניות של השימוש בבית הראשון יכולה ליצור הזמדנות לשבירה צבעונית בהמשך (מעבר ליתרונות הרגילים של החזרתיות).

וזהו. זה ממש יפה

מוזמנת למצוא לשיר שם ולשלוח לפסיפס.

המילים ממש ממחישות את הלילה שלך. 

תמונה שווה אלף מילים?! תמונה מנציחה רק רגע ובחמישים מילים המחשת לילה שלם.. (טוב זה תלוי מי מצלם ומי כותב.. מה שכן המיתוס הופרך)

תודה לך על שנתת לנו את הזכות להיות הראשונים שיחזו בכתביך. 

שנית, זה מדהים לראות את הרצון האמיתי שיהיה טוב לאם שבא לידי ביטוי במילים שבחרת. זה מרגש.

הארה : הייתי מציעה לך לעשות מה שהציעו לי פעם. 

יש לי קטע כזה שכל מה שאני כותבת יכנס לחרוזים, ולפעמים לא צריך - כי זה מגביל אותנו.

תנסה לכתוב את השיר בלי החרוזים, תן לעצמך לפרוץ את כל המסגרות בבחירה של ביטויים שלא יהיו מוגבלים בכללי כתיבה כאלו ואחרים. ואז, אם רק תרצה (יכול להיות שתאהב את זה בלי החריזה) תנסה להכניס את זה לתבנית הזו, עם החריזה.

לי זה עזר, השיר רק השתכלל.

בקשר לכותרת - אולי זה יעלה לך מתוך הניסיון לשכלל את השיר, בינתיים אולי "שמע קולי", "בהתחנני אליך".

בהצלחה, נשמח לראות את השכלול, ומקווה שתפילתך תקובל ברצון ותתמלא לטובה.

ראשית, מסרי לחברתך שהמכתב שלה שנכתב מנקודת מבטה של ילדה-נערה הצליח לגעת בנקודה מאוד פנימית.

היא הצליחה לחבר לכאב הזה של עם ישראל, מהמקום האישי והייחודי לה.

שנית, אפשר לומר דברים רבים - השאלה מה המטרה שלה במכתב?

דבר אחד שאוכל לומר כבר עכשיו הוא שהייתי לוקחת נקודה טובה בדברים שלה ומעצימה אותה - 

היא נתנה לנו לראות את הדברים מנקודת המבט שלה בתקופות שונות בחייה כילדה בכתה א' בסיטואציות מסויימות וכנערה.

היא יכולה לנסות לכתוב את הדברים מנקודת המבט שלה באותה תקופה ממש, כקטע פרוזה כל אחד בנפרד, 

ולתת לנו להרגיש את התחושות שלה באותן תקופות.

מקווה שהארותי הועילו.

נשמח לעדכון.

אמסור לה

הדימויים מאוד מאוד מאוד מודיקים..ו...כ"כ קצת מילים וכל כך הרבה משמעות!

מדויק.

סיכמנו שזה יותר יפה מהשני

ואת צריכה להראות לי את התמונות..

צודקת!

תזכירי לי מחר

או בבימת עיון שבוע הבא

התלבטתי אם להשאיר את השיר ככה, כמו בהודעה הראשונה- או להחליף את הסדר של הבתים:

מעיין

ויש התחדשות

ואין אכזבה

ושנאה

למשהו אחר

ישן

שלכת

ואין בדידות

יש רק כמיהה

וערגה

למשהו אחר

חדש

מה אומרים?

<הסבר קטן- לסיים בנימה אופטימית, בתקווה למשהו אחר וחדש. המשהו הישן מאחורי ומעכשיו רק טוב..>

ועכשיו גם ההתחלה מרשימה כזאת-

מעיין

זה פשוט אין מילים. מזכיר את השירים של זלדה. מהמם. ובדיוק.

לגבי מחיקת/שינוי יצירה - מספיק מנהל של הפורום

לגבי שינוי שם משתמש - יש לפנות לאדמין

אין על הרעיון

אבל בשקט החזק ממנה- אף אחד לא מבחין....

הרצון לפידבק.

הרצון לתת חיים ממשיים למחשבות שלי - וכשאדם אחר קורא, זה כבר יותר חי מאשר במגירה שלי.

למרות שאצלי זה קודם כל בשביל עצמי.

בד"כ אני רושמת את ההגיגים שהטביעו בי חותם עמוק.

דברים שאני רואה ש"מתבשלים" אצלי כבר כמה ימים.

רק לאחר שעבר שבוע מינימום מהכתיבה, ייתכן שאגש שוב לדף ואתלבט אם לשתף אחרים.

וגם אז, רק יחידי סגולה יזכו.

וזה ממש נכון שכל דף מוציא משו אחר.

אפילו בין דף לדף באותה מחברת רואים הבדלי סגנון..

לראות כיצד משתלב אותו תוכן פנימי בעל עומק רב עם החיים המציאותיים. זהו גם חיפוש רבדים נוספים בהם..

אני שונאת שהשירים שלי כ"כ 'פשוטים'

כי המטרה שלי בפרסום זה להביא אנשים להרגיש את השיר עליהם

להביא אנשים שלא יכלו לכתוב את הרגשות שלהם- להזדהות עם השיר מהמקום שלהם..

ובינתיים אנשים מזדהים רק עם הרובד הפשוט של השירים שלי וזה מבאס

מגדיר בדיוק.

מזדהה!

זה^^^ על בסיס ה"קדם".

על בסיסים אחרים: "הדרך שלי"/ "משעול ההולכים"/ "צומת דרכים".

דרך של פעם . משהו בסגנון הזה . לא הצלחתי למצוא משהו מוצלח יותר , מצטערת .. בהצלחה !

יש אנשים שיודעים על הכתיבה, ויש שפחות..

לרגבי העתק של השירים- ברור, לטעמי חובה.. יש לי קלסר שיש בו את כל מה שאני כותבת.. 

שווה להשקיע בכזה דבר!!

1. יש לא מעט שיודעים שאני כותב..יש כמה שירים שלי שיש יותר אנשים שמכירים..אבל באופן כללי אני מראה את השירים שלי למעט מאוד אנשים.

2. יש לי את הבלוק כתיבה (הקדוש) שלי עם דפדפת בתוכו..והכל מוקלד על המחשב..

אני מראה להם.

יש כמה שרק יודעים שאני כותבת..

וישלי מחברת עם כל השירים בה.

כשיש לי מוזה אני מדפדפת בה

אבל לא יכולה לערות להם כלום ,כי רוב מה שאני כותבת או שקשור לחוויות בינניו או שפשוט  אישי מכדי שערה אותו למי שיכול הלבין על מה או מי אני כותבת.

וברור שישלי מכברת (קלסר בעצם) שבו אני שומרת הכול. אולי פעם היה לי עומץ לערות לחברים שלי משהו...

רוב האנשים לא. וזה לא מחייב שהאנשים הכי קרובים אלי הם אלה שיודעים, לפעמים דוקא אני מרגישה יותר נוח לספר לאנשים שפחות מכירים אותי. ומי שיודע זה בגלל שהראיתי לו. 

ויש לי מחברת, אבל עכשיו אני משתמשת בה גם לפריקות וקשקושים. היא לא ממש מסודרת.

(הראשונה שלי היתה מאד מסודרת.זאת השניה.)

הרבה יודעים שאני כותבת.. אני גם מראה לפעמים להרבה אנשים.. (בעיקר שלוש חברות טובות שאחת מהן הייתה איתי בסדנאות כתיבה, ידיד טוב וקבוצת כתיבה בפייסבוק)

ישלי מחברת בעיקרון.. ובגלל שעשיתי בזה בגרות אז ישלי גם קלסר עם כמה מהישנים שלי

ואני כותבת חלק בפלאפון, חלק בפייסבוק, חלק בסמסים/ווצאפ.. הכל שמור איפושו

יש דברים שאנשים יודעים שכתבתי, ויש הרבה דברים שאני לא מפרסמת

הראיתי למשפחה חלק וקצת לחברים.

לפה לא יצא לי להעלות משו...

אני בעיקר קורא.

לגבי מקום- על כל דף מתבקש שנמצא בידי באותה העת לאחר מכן אני מעתיקה את השיר לדף אחר..

את השירים האישיים אני יותר משתפת עם מי שקרוב אליי, אלו שיוצאים לי טוב (גם בלחן;) ולא מובנים במלל על פני השטח (כי הרוב נכתבים בחידות) אני משתפת גם עם נוספים...
מה שכן, למשפחה שלי מעולם לא הראיתי, ואני תוהה אם הם בכלל יודעים על כך..

זהו גמרתי דבריי

על רמה..(אני לא כ"כ ספרותית פה כמו כולם..) הראתי למישי אחת חלק ממה שכתבתי!!וזה די מבולגן.יש לי כמה דפי דפדפת..אבל זה לא בקלסר או משו..(וחלק כתובים לי רק בפלאפון!!)(

יודעים, כמעט כולם. למה שאני אסתיר. (להראות שירים, זה משו אחר.)

חוץ מהמחברת האישית אישית שלי.. שזה קטעים, לא שירים.

כותבת בכל מיני מקומות.

**בזמן האחרון לא כותבת כי אין לי השראות

ויש לי מחברת.ושירבוטית במחברת מ"מ ובעוד מקומות

בס"ד

יש מעטים שאני מקריאה להם חלק.

ואני כותבת ביומן .

אם אנשים יודעים על השירים? כן, יודעים. גם כאלו שאני לא מכירה. (כורח המציאות כשמפרסמים אותם, לא?)

איפה? איפה לא ? 

כל פיסת נייר וכל כלי כתיבה כשירים ברגע שנוחתת ההשראה.

ניסיתי לאגד במחברת, אבל זה בלתי אפשרי - גם לאור העובדה שיש משהו קסום באותה פיסת נייר שעליה נכתבה הטיוטה הראשונית. תחשבו על זה - המפגש המקרי (או שלא) בינה לבין העט הוליד יצירה חדשה, מאוד מסויימת.

לא בטוח שאותה יצירה היה העט מוציא מפיסת נייר אחרת...

אז כרגע - כמה מחברות עם המון דפים בתוכן.

ופחות שירים, אבל גם בזה עסקתי מעט. יש מעטים שיודעים, ויותר מעטים שראו.

חלק מהסיפורים והשירים נכתבו ראשית בתוך מחברות מזדמנות, או דפים שהיו לי באותה העת של המוזה, ולאחר מכן עברו למחשב - וחלק מהסיפורים/שירים - נכתבו ישירות במחשב.

כן, בהחלט יש לשיר תקווה.

רק אם אתה רוצה לשפר אותו קצת (לדעתי). אז אני הייתי מחליף את הב בל (ליופיה, למוחה) כמו כן, את המילה מוחה הייתי מחליף אולי למילה קצת יותר "רוחנית" (אולי לחכמתה?) ומוסיף מעבר בית עם המעבר מגוף ראשון  לשני.

המון בהצלחה!

איך עושים כאן עריכה?

כמה מוזר  שבסופו של דבר מצאתה עצמך כאן!

אמרתי לך שיש לך ולשיר כישרון !

אל תפסיק ליכתוב!!!

ש'י

 טובה היא הפגישה . אני אכתוב אם את תיכתבי ... ותכלס את חייבת עורך סיפרותי חדש ל"עיתון"

אני פשוט לא מאמין שלכחת את הניק שיילי בסוף! מי היה מאמין!(צחוק הגורל)

בה

היא היתה שם תמיד .

אך אני הייתי עיוור.

ליופיה .לנפשה ,

לירוק של עיניה.

לכוחה לשנות עולמות..

אך עכשו אני כאן,

רק עליך חושב .

בבקשה אל תידחי

תחינתי