שרשור חדש
לפני שנים רבות... # הכר את היוצראילת השחר

היום לפני 66 שנים , בשנת ה'תש"ח (כן בשנה הזו המוכרת לכולנו, אך קצת לפני החגיגה הגדולה), 

נולד משורר ופזמונאי ישראלי. 

 

דודו ברק

 

ברק נולד וגדל בשכונת רחביה, ירושלים. בילדותו השתייך למקהלת פינת הילד של קול ישראל. בנעוריו עבר עם משפחתו לחולון. את שירותו הצבאי העביר כקריין וכעורך מוסיקלי בגלי צה"ל. לאחר שחרורו מהצבא התקבל ללימודי טלוויזיה באוניברסיטת RSA בברודווייניו-יורק. עם שובו כעבור שנה שב לגור בירושלים ולמד באוניברסיטה העברית ספרות עברית, פולקלור יהודי, אמנות וחינוך. בשנת 1970 החל את דרכו כעורך מוזיקלי בגל הקל של "קול ישראל" , שהיה לימים ל"רשת ג'". בשנת 2004 פרש מ"קול ישראל", לאחר 35 שנה.

ברק החל לפרסם שירים ופזמונים בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים. בין שיריו הראשונים היה "הילדים של סיוון", שאותו כתב לזמרת אילנית, ששרה רבים משיריו. רבים מפזמוניו הראשונים כתב ללהקות הצבאיות ובהם: ""ארץ ישראל יפה", "סיירת אגוז", "היום היום", "לצפון באהבה" ו"פרחים בקנה" שנכתב בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים ושנבחר ביום העצמאות ה-56.

 

בראשית דרכו הרבה לכתוב עם המלחינים שייקה פייקובנורית הירשנחום היימןאפי נצר ומוני אמריליו. דודו ברק מזוהה בעיקר עם שירי ארץ ישראל שכתב והוא מרבה לתאר בשיריו את נופיה וחגיה. משיריו הבולטים בתחום זה: "דרך ארץ השקד", "בצל כפות תמר", "ארץ שבעת המינים", "זמרת הארץ", "אהבת איתמר בן אב"י" ו"דרך ישנה". בשנת 2004 כתב תקליטור שכולו שירי חגים שהלחין טוני הלפמן בביצוע רונית אופיר. בין שיריו גם שירי זיכרון לנופלים במערכות ישראל, כמו "אחי גיבורי התהילה" ו"בפרוט נבל ועוגב", שהקדיש אותם לחבריו שנפלו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור.

 

לצד שירים אלה הרבה ברק לכתוב גם שירים בסגנונות אחרים, בהם שירי פופ כמו "חייך וחיי" ו"חופשי ומאושר", שכתב בראשית דרכו לבעז שרעבי ומאוחרים יותר כמו "זודיאק", של ירון חדד. הוא פנה גם לזמר הים תיכוני בשירים כמו "כותל המזרח" של אביבה אבידן ודקלון, "אין לי יום אבי", של עופר לוי ועוד. ברק כתב ותרגם אלבומים לשירים דרום אמריקאים, בולגריים, מרוקאים ושירי שנות החמישים והשישים של ארצות הברית. הוא תרגם שירים מיוונית של ניקוס דימיטראטוס וכתב שירי ילדים. שירו "למה ככה", בביצוע אבי טולדנו ועירית ענבי זכה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים הראשון, בשנת 1970.

לברק זיקה הדוקה אל ירושלים, עליה כתב גם מספר שירים כמו "שובי בת ירושלים" ו"כותל בירושלים", שכתב עם המלחין נחום היימן. ברק אהד במיוחד את הזמרת שושנה דמארי, שלה כתב כמה שירים כמו "שובי בת ירושלים" ולכבוד זכייתה בפרס ישראל, בשנת 1988, כתב את השיר "עגילי דמאר" שביצעה ירדנה ארזי. כמו כן חיבר את השיר "ירושלמי שכמוך", לכבוד חתן פרס ישראל יהורם גאון ואת השיר "נתיבה", לכבודה של נתיבה בן יהודה.

ברק חיבר מילים לכמה פסקולי סרטים ובהם "נורית".

שיריו זכו עם השנים לגרסאות כיסוי רבות.

בסוף שנות השבעים החל לפרסם ספרי שירה וספרי ילדים. הוא ערך ספר פזמונים של הלהקות הצבאיות וספר שירי לאה גולדברג ושני ספרים מפזמוניו בשם "דרך ארץ השקד" ו"היום היום". בין ספריו "פולין בין פאר לאפר: מסע למחוזות חפץ" - שאותו כתב בעקבות מסע שורשים שקיים טרם נפילת מסך הברזל לפולין, שם גדלו הוריו. על ספר זה הוענק לו פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 1988.

בשנת 1971 זכה עם שירו "ושוב אתכם", בביצוע אילנית במקום השני בפסטיבל השירים הבינלאומי באתונה. שלוש שנים אחר כך זכה שירו "שירו שיר לשמש", גם כן בביצוע אילנית, במקום השלישי בפסטיבל השירים הבינלאומי בטוקיו.

במרץ 2009 זכה ברק בפרס אקו"ם על מפעל חיים. ביוני 2012 העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן אות הוקרה על מפעל חיים בזמר העברי, במסגרת אירועי הכנס השנתי "מי אני שיר ישראלי".

 

אחד המחודשים

 

 

האם יש שיר שלו שהכרתם? ידעתם שהוא שלו? 
מה מעלה בכם השיר הזה?

 

בעקבות משהו שקרה לי אתמולקייטי

הרעיון קצת שובב, מקווה שתבינו.

זה כתוב בסגנון של "והילד הזה הוא אני", שאני מאוד אוהבת.

 

כשמשהו רע קורה

וזה יוצא מכלל שליטה

ונוצרת מתיחות

או מריבה

או אכזבה

 

ישר אני חושב

על השגיאה שהוא עשה

ואיזה מטומטם הוא

וטיפש

ומשוגע

 

מתחפר עמוק עמוק

בסוג כזה של מחשבות

מתעצבן עליו בלב –

ומיד נהיה לי טוב

 

ואז סתם בטעות

פתאום עולה בדעתי

אולי זה לא רק בגללו

אולי זאת אשמתי

 

נהרס מיד הכל

וחוזר המצברוח

וצריך לחזור על כל

התהליך מהתחלה

איזה יופי אהבתי את הקצב.רוש לילה.

החרוזים זורמים והסוף ממש נחמד, אהבתי .

אהבתיבדד...
וואוחנומל

אהבתי

תודה נשמהקייטיאחרונה

איזה כיף לקבל פרגונים חיוך גדול

כוס ישועותרון א.ד
עבר עריכה על ידי בא עט בלי דיו בתאריך י"ט בשבט תשע"ד 01:14

בשעת הרצון

שבאישון לילה,

שירים נשפכים מהעט הנובע

כמו נהרות שוצפים-

גועשים בדוכיים

סוערים- מתנפצים

על פני צוקי המציאות,

נופלים אל תוך בריכה של מילים אבודות

מהם אמלא בעזרת א-לוקי

כוס ישועות מעוטרת

ונשתה לחיינו.

ארמונות בחול
מלא מטאפרות יפות, שמבטאות המון ביחד.
השיר מובנה מאוד יפה.
'מהם אמלא בעזרת אלוקי'-
השורה הזו מוסיפה המון יופי לשיר, וגם המון פשטות(:
אהבתי במיוחד!!
תודה!!רון א.דאחרונה
אהבה ראשונה-ישנהאהבה ראשונה

זכרון ישן
אתה, אני,
ידיים.
בלי לדעת לאן
הולכים, נושמים,
בשניים.
. . . . .
 
 
מסתכלת מרחוק
רואה אותך מידי עמוק
עומדת לידך, איתך בצד
אבל.
לבד.
..
געגוע קשור ברגש
זכרונות של ליל אמש
חלקים בפאזל מתחברים
מסתבר.
חיים.
..
מחשבה, בטחון, ידיעה
חזקה. אך לצידך שבירה
נשימות אחרונות. השלמה.
סיום.
בלי התחלה.
 
 
. . . . . 
ידיעה בהירה
אתה, אני,
חיוך.
אהבה ראשונה
נחרטת, נשארת,
בשניים.
 
___________________________________________
|מאשר| -אפשר להגיב
לקח לי זמן להעיז,
חשפתי יותר מידי מעצמי
בלי שחשפתי כלום.

 

ואוו !! זה יפה כל כךך!!רוש לילה.

אהבתי הזדהיתי ו...

 

זה מדהים. גם המבנה מאד מיוחד!! והסוף.. וואו אחד השירים היותר טובים שראיתי

תודה. כיף לשמוע, זה השיר הראשון שלי..אהבה ראשונה
לשיר ראשוןאילת השחראחרונה

זה יפיפה. 

מבנה מיוחד, העברת את הקורא את כל התהליך שאת עברת מזכרון ישן אפוף חוסר ידיעה לאן עד לידיעה הברורה שנחרטת. 

השדה הסמנטי תואם את התחושות שהבאת בכל בית. 

 

עדיין מנסה לפצח את מה שהבאת בשלושת הבתים המרכזיים.

כשאצליח , בלנ"ד, אגיב. 

 

 

יש לכם רעיון לשם?יהודית

בסמטאות עיר עתיקה,
על גבי אבני בתים
דרישת שלום לי חקוקה,
סימן נושם בדמות אחים.

 

וכשחזרתי על דרכי,
ראיתי בכל השבילים,
מילים כתובות, מילות אחי,
על העלים היבשים.

 

וכשנדדתי בין סדקי הזמן

מצאתי בינות לשברים

אות מאח, סימן קטן,

שלעד בליבי נצורים

 

ועת נסקתי, הגבהתי עוף

לדאות מעל נשרים ושחפים

הרים וגבעות תחתי נפרשו
ושלחו מאחי ניחוחות של פרחים

 

שבילי כבר סומנו, אך גם אני אשאיר אותות
לבאים אחרי, סימנים
דרישות שלום שישמרו לדורות
לכל  הצריך, לאחים אהובים

 

ואמנו הארץ, אדמת אהבה,
דרכה יפגשו חיבוקים.
היא תזכיר נשכחות, כי עמוק בליבה,
היא שומרת אלפי סימנים

מהמם!!!!!!הדובדבן שבקצפת
עבר עריכה על ידי הדובדבן שבקצפת בתאריך י"ח בשבט תשע"ד 18:33
קורץ

חושף שיניים

צוחק

מרגש...בן-ציון

מאוד נוגע.

מלא כמיהה וגעגועים...

 

 "זיכרון עולם". 

וואו! אין לי מילים.מקום אחר

מרגש כ"כ. מדהים. נוגע.

 

והכתיבה מעולה! עושה את השיר נורא אותנטי ועדין

 

אהבתי ממש. ב"הצלחה בהמשך

 

......צעיף ורוד

אות מאח, סימן קטן,

שלעד בליבי נצורים

זה סימן אחד? נצורים?

 

כתיבה יפה!

 

אולי" סימן מאחי"

"לנצח אחי"

"סימנים"

לצעיף ורוד-הדובדבן שבקצפת

זה אות מאח וסימן קטן. הפסיק הוא במקום ה-ו'.

תודה(הבנתי את זה אח"כצעיף ורוד
וואו, פשוט וואו!סגולה להצלחה!!
שפה מאוד עשירה ונעימה!
מצד אחד המשלב הגבוה, ומצד שני המילה "אחי" שכבר יוצרת קירבה אל השיר
אפשר לשאול על מה נכתב...?
..יהודית

אחים שלי לא חיים בבית ואני די מתגעגעת , אבל הם השאירו לי סימנים בכל הארץ,

(אתרי בניה שהם עבדו בהם וכאלו) וזה עושה לי טוב בלב לראות אותם...

מממממממממממ....חנומל

מהמם ומאה מ"ם!

הייאמונה!!!!

את האור לפעמים איננו רואים 

אבל לחושך יותר מדי מתייחסים 

את הכאב זוכרים אבל את השמחה שוכחים.

ולפעמים אנו עיוורים לראות את היקר ואהוב והולכים לחפש בשדות זרים.

 

כתבת ממש יפה 

יברכך אלוקים וישמרך.

 

 

שםאמונה!!!!

את אחי אנוכי מבקש

 

 

שיר מקסים!אילת השחראחרונה

מחבר כל כך ברובד הפרטי שלכם (המשפחה) וברובד הכללי (אפשר לקחת את זה גם לשם, לרובד הלאומי).

 

בהמשך אגיב בל"נ באריכות.

 

תודה לך.

לא נשאר דבר.רוש לילה.
ב"ה
 
(לא מהשירים היותר טובים שלי, אבל שיהיה )
 
מפנה מבט לאחור
רק עוד רגע קט,
להסתכל ולזכור
להתגעגע, כמעט.
 
מילים שאמרתי,
הן עוד חיוך גדול
ואני רק רציתי
שוב לשכוח את הכל.
 
קפצתי אל הזמן שלנו,
שהיה ואיננו עוד
לקחתי את מילותיי
ולקחתי גם סוד.
 
לא נשאר דבר
במבנה הנטוש שבנית,
רק חורבות של אהבה
ואולי זה מה שרצית.
 
חיפשתי חיוך אחד אמיתי
כשהסתכלתי לאחור
לא היה שם אותי
אך לא היה גם אותך,
 
סתם סיפור ישן
שנעלם עם הזמן
כי שנינו לא רצינו
לזכור.
קשה לי עם הסוף. רעיונות איך לשפר? מישהו?רוש לילה.
זה כל כך יפה...קייטי

הסוף? את הסוף הכי אהבתי!

כל אחד והטעם שלו...

יאוו. את.מקום אחר
כן, אני? רוש לילה.
יאוו. באת לי בדיוק בזמן מקום אחר

מדהימה את. עם הכתיבה הזאת!!

 

בבית האחרון ואחד לפניו- הסדר הרציף של החריזה לא ממשיך 

וזה קצת הורס ת'סוף..

אממ לא עולה לי כרגע, אחשוב על זה..

 

תודה. מדהים כרגיל

תודה רוש לילה.

אני מודעת למה שאמרת לכן ביקשתי את עזרת הפרוזאים כאן

לפרוזאים אין קשר לשירה...nermer

זה למה קוראים להם פרוזאים.

 

ולמרות זאת - הסוף דווקא טוב איך שהוא. לא תמיד צריך לדחוף לתוך תבנית.

רוצה להצטרף לדבריךאילת השחראחרונה

הביטוי "אהבה מקלקלת את השורה" מוכר לכולנו,

ובשיר הזה נתת לביטוי משמעות חדשה - לאורך כל השיר בו את נזכרת באותה אהבה הדברים פחות או יותר כסדר,

אך כאשר היא נעלמת השורה מתקלקלת.
אהבה היא הסדר הנכון.

אם עוקבים אחרי זה לאורך השיר ניתן לראות שבהתחלה החריזה שלמה, וככל שמתרחקים ממנה ונכנסים לעומק הסיפור החריזה הולכת ונעלמת.  כי הסדר נעלם.

 

שיר מלא רגש וכאב, אהבתי את הביטויים שלך.

חתונה עם אלוקים~מרב.
ובסוף הימים,                 הוא הלך. וחיכה.          וניתן האפר על ראשו
בתום השבעה                ואני מתפללת              שאם יישכחך ירושלים תדבק לשונו
הוא בא למולי                 רעיה טריה                 ונתן הטבעת, ואז הוא נשבע-
ואותי הוא כיסה.              שאל דוד מייחלת             "לקחתיה לי לאישה".
שוב לא ראיתיו                נשאוני השומרים
ולא אחזתיו                     דרך בליל של שירים
אך ידעתי-                      ושוב אני למולו
הוא נמצא.                      אך עדיין-
                                     מכוסה.
 
                  וקול שירה ומזמורים מעורב בבכי תמרורים
                       כי יש דברים משונים בחיים
                       וכאן קשר קדוש,
                             ופה ניתוק טהור
                        והכל ביחד עולה
                                 כקרבן נדבה.
 
 
 
 
 
 
באלי להסביר לכם על מה השיר הזה נכתב. יש פה כמה עניינים.
~ סבא שלי. הוא חולה ממש. במצב לא טוב. פעם חלמתי שהוא יברך ברכה בחופה שלי. אבל עוד לא התחתנתי, והוא לא במצב של לברך. בעז"ה מקווה שישתפר, אבל במצב שלו רק נס אמיתי וגלוי ישפר אותו. אז הוא לא יברך כנראה בחופה שלי.
~ הקשר של עמ"י והקב"ה.
~ הקשר שלי עם הקב"ה.
~ חתונה. סתם. בטבעיות. הרגשות שצפים בחתונה רגילה. יש פה המון רגשות שנכונים לחתונה 'רגילה', למרות שבכל חתונה יש בטוח סיפור דומה לסיפור שלי- שרצינו שיהיה שם מישו והוא לא יהיה, בין אם לא יהיה בגופו ובין אם לא יהיה ברוחו.
אוי זה יפה!!צעיף ורוד

 עוד מעט אהיה מהמחשב ארחיב-

אבל יש לך את זה !!!

וחמודה שהסברת, זה דיי מובן(לי לפחות) על מה זה מדבר גם בלי ההסבר.

הפשטות במילים שלך מעעצימות את המילים במשלב הגבוה.

וחייכתי בזה "שאם ישכחך ירושלים תדבק לשונו"

ואגב, הקטע השל החתונה וכל מה שמסביב- מדהים!!

 

 

א. רק אני רואה את זה לא בצורה ישרה?יוני

או שכתבת את זה ככה?  

 

ב. מבלבל אותי הכל כאן. 

תיאור של חתונה, התחלה, נפתח ב״ובסוף הימים״  

ואז ״בתום השבעה״ שבעצם רק מתחיל שבעה (שבע ברכות וכל שאר העניינים שנוגעים ב7 בחופה ובנישואין) 

״רעיה טריה״- עדיין לא, לא?

״שאל דוד מייחלת״, הכוונה ל״ואני מתפללת״? תהילים? אני לא הבנתי את השורה הזאת ולא מצליח לחשוב על משהו אחר.. 

 

רפואה שלימה לסבא שלך

זה מסובך לכתוב ישר לגמרי במבנה הזה..מרב.אחרונה

המבנה הוא שלושה טורים ישרים חוץ מהמשפט האחרון בבית השלישי שהוא באמצע הטור, והבית הרביעי הוא למטה, באמצע שלהם, ושם באמת כלום לא ישר בכוונה.

 

 

זה העניין. שזה גם על סבא. זה חתונה עם אבל. התחלה של סוף וסוף של התחלה. הכל מבולגן עם סבא ועם החתונה ועם הקשר.. ויש שבוע שלא נפגשים גם לפני החתונה..

"רעיה טריה" זה לא רק הקטע של הנישואים הפיזי, שנתן טבעת והתחתנו. זה כל העניין. בגלל זה היא טריה. היא לא יודעת מה מי מו. וזה באמת יותר על הכוונה של הקשר עם אלוקים, ולא חתונה-חתונתית..

לאלא. התכוונתי למייחלת. מלשון מחכה ומשתוקקת..

 

בעצם בגלל הב' שלך כתבתי את ההסבר בסוף. כי זה לא רק חתונה פיזית..זה מעבר.. זה גם סוג של חזרה בתשובה, התקרבות לרבש"ע..

 

ותודה לכם

עלי מיתררון א.ד

לא רציתי לצייר
יהלום מזויף,
השתקפות של כוכב הצפון
באפיקי נחל דיו שחור
חסרי תחתית.
רק לנגן
את משק כנפי הזמן
על מיתרי נשמתך,
ולהוזיל דמעה
אחת.  

וואוו!!צעיף ורוד
אין לי שניה להגיב
תודהרון א.ד

בזמנך החופשי...

אמת.יעלה אביגד.

הפחד מהזיוף, מהלא נודע..

השיר מכיל בתוכו הרבה יותר מהאורך שלו.. 

לדעתי זו אומנות!!

 

את השורות האלה הכי אהבתי-

רק לנגן
את משק כנפי הזמן

על מיתרי נשמתך

 

יישר כח! אשמח לראות עוד!

תודה רבה!רון א.ד
אהבתי(:ארמונות בחול
אתה ממש מוכשר!!
רואים את זה בכל השירים שהעלת.
מהממם
לא הבנתי איך המושג 'השתקפות של כוכב הצפון'מתחבר לשיר..
המושג השתקפות מתאים ל'כוכב מזויף',אבל למה כוכב הצפון?
מדהים!קייטי

זה באמת מזיז משהו בלב...

הכי יפה בעיני זה הקיצור הנמרץ, כשכל מילה מכילה כל כך הרבה.

כל הכבוד, רון! תמשיך ככה הלאה...

אוקיצעיף ורוד
 
 
איך מגיבים על כזה דבר?!
יש לך כישרון מדהיים!
היכולת לחבר בין מילים שכביכול ניראות לא קשורות, וגם בשורות עצמם,
אין קשר בין כלום- ובעצם יש קשר בין הכל!
כישרון ברוך ה'
 
עכשיו כמה שאלות:
איך אתה כותב כזה דבר? יושב וחושב על מה לכתוב או שזה פשוט זורם?..
-
"אפיקי נחל"- אני חושבת שאין אפשרות שהכוכב ישתקף בהם אלא במים שהם נמצאים בתוכם...
"אפיקי נחל של דיו שחור"- נכון, הרסתי הכל. אבל רוצה לנסות להסביר לי איך הכתיבה הזאת הולכת?...
כי למשל הבית השני כביכול(ההוא שמתחיל מ"רק לנגן" מובן מאוד!
ושימת המילה האחרונה בשורה משלה מעצימה את הכוונה.
אבל הבית הראשון פחות מובן
 
תודה רבה לך!
אני יודעת שאולי שאלתי שאלות מובנות- אשמח בכולופן להסבר- לעצמי שלא הבנתי
המון תודה על התגובות!רון א.ד
ארמונות בחול, לשאלתך- כוכב הצפון מסמן בעיני את הכיוון הנכון, את הדרך כל טשטוש שלו הוא גם טשטוש הדרך...

צעיף- קבלתי את ההערה שלך לגבי אפיקי הנחל, יתכן שאבצע בשורה הזאת שינוי קל....
בקשר לשאלה שלך-
זה גם זה וגם זה, קשה להגדיר. אני פשוט יושב ומתרכז, ואז בשלב כלשהוא השיר מתחיל לזרום לו...
בכל מקרה תודה רבה ושבת שלום!
רק נגיעה אחת קטנה-חרותיק

*להזיל

 

להוזיל זה מלשון זול, לא נזל.

 

כל השאר-מהמם!

קיבלתי...רון א.דאחרונה
תודה
מזמן לא כתבתי. עד היום.חרותיק
הי אתה,
אדוני,
אם רק היית מתבונן,
היית רואה אותה כמוני,
אולי עוצר ומתעניין.

קשת מרחפת,
בדממה,
מין תמרור אזהרה,
מעל פני האדמה
שזה עתה זרח שחרה.

זורחת באור,
מרהיבה בצבעיה,
מחברת ענן לענן.
מזכירה לארץ חטאיה,
את שעוד לא תוקן.

אפשר,
והיית עוצר,
מעיף מבט למעלה,
יכולנו אז לדבר
על איך מכאן נמשיך הלאה.
צעיף ורוד

איזה כיף שהחלטת לכתוב שוב

ישלך משהו מאוד עדין בכתיבה, כאילו משו שמרגיע שאומר שיהיה טוב
 
הפיסוק, כאילו הפסיקים קצת לא במקום לדעתי, אפשר להוריד אותם וזה יעלה את רמת השיר.
(אולי לא את כולם אבל רובם
 
מה זה "זרח שחרה"...?(ברצינות אני שואלת)
והפריע לי גם "זרח שחרה ""זרחה באור"- החזרה הזאת מייד בסוף ובתחילת הבתים- קצת העיפה אותי מכל הקטע..
 
ו...הצעה קצת..אמ,
הבית האחרון יפיפה!
הייתי מוסיפה את המילה "אולי יכולנו אז לדבר"(זה השערה...)
ובשורה האחרונה משנה את סדר המילים שיקרא טוב יותר"על איך נמשיך מכאן הלאה"
 
וואי, קטע טאווב, יפה, ומעביר משהו אחר..
 
תודה רבה לך!
ותכתבי
והמון!
גם אני רק שאלהיוני

מה זה זרח שחרה? 

 

קטע ממש יפה. אני אוהב דברים שנמצאים שם ורק מי שמתבונן רואה ומי שעסוק מדי מפסיד

זרח השחר שלה.חרותיק

לא חשבתי שזה יהיה כ"כ לא מובן.

 

וצעיף, את הזורחת באור הוספתי בסוף.

אז לא שמתי לב שזה חוזר.

 

בד"כ אני לא חוזרת על מילים או שורשים.

 

אני אחשוב על איך לשנות את זה..

יש רעיונות?

אהבתי!!מקום אחר

קליל, זורם.. כתיבה יפה!

 

ואת פשוט מתווקה

והנה הקשתחרותיק
וווואווו מהמממם!!צעיף ורוד

 אולי "מפציעה באור"?

 

(סתם משהו שעלה לי, נחשוב...)

ומה עם הפסיקים?

מה אומרים?חרותיק

הי אתה
אדוני,
אם רק היית מתבונן,
היית רואה אותה כמוני
אולי עוצר ומתעניין.

קשת מרחפת
בדממה,
מין תמרור אזהרה,
מעל פני האדמה
שזה עתה זרח שחרה.

קרניה של אור,
מרהיבה בצבעיה,
מחברת ענן לענן.
מזכירה לארץ חטאיה,
את שעוד לא תוקן.

אפשר
והיית עוצר
מעיף מבט למעלה,
יכולנו אז לדבר
על איך נמשיך מכאן הלאה.

 

--

זה שיר מהסוג שמותר לגעת בו

יש כאלו שאני לא מעיזה.

צעיף ורוד

"קרניה של אור"- ניראלי שאין קרניים שהם לא של אור...חצי חיוך

|חייבת להרוס|

אהבתי תשינוי בסוף!

 

ובקשר ל"לגעת" בארור, רוב השירים שלי אני לאנוגעת, אני קוראת להם "טיוטה ראשונית" אבל אין נגיעות

ישיוני

קרניים של שור חייזר

חרותיקאחרונה

או במקרה הזה: חייזר..

 

בכלאופן.

בעיני הכי יפה ככה

לקראת שבתרון א.ד
שירים אדומים נשטפים-
מעל גבי 
הדף הגונח,
אל תוך אוויר
של קדושה
זרוע בניצוצות נסתרים מהעין,
ובזוהר אדמומי 
של השבת הנכנסת.
פעם ראשונה שאני מעלה פה משהו...זורמת עם החיים

זה משהו שעלה לי בשיעור היסטוריה כשלמדנו על שואה

 

הרכבות נוסעות\רעות אסתר פנקוס:

 

הרכבות נוסעות

בתוכן גופות

גופות בחיים

עם לב שם בפנים

 

מחנות השמדה

הורגים בלי סיבה

הורסים נשמות

מפרקים אומות

 

הרכבות נוסעות

בתוכן גופות

גופות בלי אוויר

אין מה להשאיר

 

מקלחות מגז

ישנים על ארגז

שורפים גופות

לוקחים אוצרות

 

הרכבות נוסעות

בתוכן גופות

עפר ואדמה

הכל פה דממה

.....צעיף ורוד

יפה מאוד בשביל פעם ראשונה.

את בכללי כותבת?
נשמע שיש לך עבר בתחום, חוצמיזה שלכתוב בחרוזים קשה ויש פה אפשר להגיד התאמה נחמדה.
הקטע נשמע כאילו לא גמור, כאילו מחכים לאיזה פאנץ' או סתם משהו. מוחץ. בכולופ- גזים...
 
אני חושבת שהרעיון עצמו טוב(היו כמה פקשושים באמצע) תנסי להכניס רגש, משו שיעיף אותנו...
 
לוידעת , אני לא עפתי מיזה.
זה חמוד.
(ואני לא חושבת שיש מקום לכזה קטע להיות חמוד)
כתיבה יפה .
 
סליחה .
לאחרונה יצא לי לכתובזורמת עם החיים

אבל בדר"כ לא וגם אין לי עבר בתחום, ואין לך מה לבקש סליחה זו דעתך האישית ואני מחפשה איך לשפר את זה, תודה רבה

11צעיף ורוד

בחיים לא כתבת (אפילו לא למגירה וכאלו?...)אם ככה אז יפה לך בכלל! התחלה טובה .מאוד

לא שזכור לי, ממש תודה זורמת עם החיים

בכייף!צעיף ורודאחרונה

 תעבדי קצת על החרוזים שלך, ותתחילי לכתוב!

מנסיון- אין על זה !!

 

(זה פורק, ולא רק בענייני שואה

 

(אשמח לעזור אם תצטרכי אי פעם...)

מחשבות משיעור היסטוריהזורמת עם החיים

הוא לא משהו ויש בו הרבה מקום לשיפור אבל בכל זאת...

 

שואה\רעות אסתר פנקוס:

אולי השואה לא כ"כ גרועה

אולי היא הביאה לקום המדינה

אולי השואה כ"כ נוראה

היא גרמה לאנשים למות בלי סיבה

 

יהודים נרדפים בלי סוף

מתי כבר תתנו לחיות

אנחנו רוצים קצת שקט

 

לינצ'ים שלא נפסקים

מחבלים מתפוצצים

שום מקום כבר לא בטוח

תנו לנו כבר לנוח

 

יהודים נרדפים...

 

תגי מחיר זה בסדר

גם נאצי מותר להגיד

הכול חלום שנגוז לי

מתי כבר אוכל להשיב?

 

יהודים נרדפים...

 

לא מצחיק אותי.צעיף ורוד
עבר עריכה על ידי צעיף ורוד בתאריך ט"ו בשבט תשע"ד 19:24

"השקדיה פורחת, לגננת יש קרחת"...

השיר הזה ניצח מישהו.
 

כל הבנות בגן שרו אותו בחיוך מורח, כאילו העולם שלהם היה שלו וטוב,

ורק אני, ישבתי בפינה והרגשתי איך הלב שלי מתכווץ. ממיס את השריר.
 
לאמא שלי יש קרחת.
ואנחנו ממש לא שרים על זה.
 
אין לה כח להסתכל עלי, לשמוע מה היה בגן,
ואבא לא פה היום.
הוא מגיע לבקר אותנו לפעמים, שממש קשה.
כשהוא מתפנה.
 
אין לי שאלות, וגם אם היו
אין תשובות.
אסור לחפש תשובות.אסור לחשוב.
 
 
צבע העור שלה כבר ממזמן לא וורוד
מעניין מה הצבע שלו היום.
באותה שניה הוא היה לבן.
וזה נגמר. היא כבר לא איתי.
 
באותו רגע לא זכרתי כלום 
אבל ידעתי דבר אחד,
 לגננת אולי יש קרחת
 
לאמא שלי כבר אין..
 
 
 
ו(יש המון מה לשפר, רק זרקתי את זה פה, כי נמאס לי לחשוב ולתקן את זה, צריך להגיש את זה, תנסו לעזור בבקשה
 
 
רעיון נוגע ללב...+mp8
וואו!! מדהים ומרגש!! הפשטות מעצימה את התוכן!!~moriya~

ממש התחברתי! קטע מקסים!!

רק הערה פצפונת- אולי כדאי לשים כאן רווח:

 
צבע העור שלה כבר ממזמן לא וורוד
מעניין מה הצבע שלו היום.
 
באותה שניה הוא היה לבן.
וזה נגמר. היא כבר לא איתי.
 

שלא יהיה מעבר חד מידי..

 

חוץ מזה, מהמם!!!

וואו.. מפחיד!סגולה להצלחה!!
רעיון שמרעיד רק מלחשוב עליו!! בהחלט מועבר בצורה חדה שמסמל את הכאב, ולכן הוא טוב.
הסיפור אמיתי..?
תודה-צעיף ורוד

(מוריה, צודקת, למרות שהרווח מחסיר מהקטע הזה משהו...מחסיר מהקצב.

אבל תודה רבה!

 

ולא, הסיפור לא אמיתי ולא קשור אלי ברוך ה' ובעז"ה שלא יהיה קשור לאפאחד!

 

סתם אסוציאציה מקורית למדי...

מיוחד.יוני
וואו, מדהים!קייטיאחרונה

בהתחלה חשבתי שזה אמיתי, וקצת נלחצתי...

אימא שלה מתה במהלך השיר? הבנתי את זה רק בקריאה שנייה.

בכל מקרה - מיוחד ומרגש.

 

הולך בתוך ענןיוני
אני מרגיש שאני 
הולך בתוך ענן 
משמאלי ומימיני 
רק הרס וחורבן 
 
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות 
האם יום יבוא ואני לא אהיה בחובות? 
 
אגידו נא לי 
אני זקוק למשב רוח רענן 
אולי אני בעצמי 
הולך אחורה בזמן? 
 
האם כך אמורה להיראות ארץ האבות? 
האם יום יבוא ויקומו החורבות? 
 
אומרים לי שאני 
לא רצוי באמצע 
אולי הואיל בטובי 
לא להזיז אף אצבע 
 
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות 
ילדים שותתים דם ונוער שבע קרבות 
 
באמת שאין לי 
בעיה עם הצבע 
קוראים לי גזעני 
נגד כל הטבע 
 
האם כך אמורה להיראות ארץ האבות? 
אמירות פופוליסטיות זועקות מכותרות? 
 
תקשיב יא חביבי 
אומר לי הפועל 
שלך וגם שלי 
ארץ ישראל 
 
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות 
זרים מכריזים בעלות בלי פחד בחוצות 
 
אז תגידו נא לי 
אני שוב שואל 
אני מתהפך בתוכי 
נזהר לא לקלל
 
האם כך אמורה להיראות ארץ האבות?
ילדים מתעוררים בבכי מרעש אזעקות?
 
וגם לא בצד הבטחוני 
המצב לא מזהיר 
לא רצח המוני 
אבל המצב רק מחמיר
 
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות 
אנשים לא יוצאים החוצה בשעת חצות
 
אז תגיד לי אחי 
בכל כפר ועיר 
האם את שלוותי 
בקרוב אוכל להחזיר? 
 
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות 
טוב כבר נסיים עוד יגמרו לי המחברות 
 
--------------------------------------------- 
 
קינה. 
אני עדיין לא יודע אם לפסק ולחלק את הבתים בצורה שונה וסדר שונה. אתם מוזמנים להעיר להאיר ולהציע הצעות ומתי שיהיה לי זמן להתעמק בזה..
לפי מה שאני רואה,חרותיק
התוכן טוב.
למרות שאולי כדאי לשנות את הסדר, שיהיה איזשהו קשר הגיוני בין הבתים.
משו שיתן רצף.

לא כל השיר הוא באותו משלב, חלק שפה גבוהה, חלק לא.
וגם הגופים קצת התבלבלו לי.
אני אתה הם..
אולי יש דרך לסדר אותם איכשהו..
זה מתנגן לי במקצב היפ הופ בראש..יוני

עכשיו המשלב הלשוני מובן? 

 

הקטע הזה מסכם יומיים של חוויות, שיחות מחשבות והרגשות. הדרך שלי לסדר הכל בראש זה פשוט לשבת ולכתוב את זה ולאט לאט זה יורד. הבעיה שאחי שאני מצליח לסדר הכל בראש כבר אין לי חשק לחזור להתעסק עם הטיוטה הזאת ככה שאני משאיר אותה ככה.. 

 

תודה על התגובה

ניסיון 1יוניאחרונה
אני מרגיש שאני הולך בתוך ענן, משמאלי ומימיני רק הרס וחורבן.
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות, האם יום יבוא ואני לא אהיה בחובות? 
אגידו נא לי, אני זקוק למשב רוח רענן, אולי אני בעצמי הולך אחורה בזמן? 
האם כך אמורה להיראות ארץ האבות? האם יום יבוא ויקומו החורבות? 
 
אומרים לי שאני לא רצוי באמצע , אולי הואיל בטובי לא להזיז אף אצבע
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות, ילדים שותתים דם ונוער שבע קרבות.
באמת שאין לי בעיה עם הצבע, קוראים לי גזעני נגד כל הטבע
האם כך אמורה להיראות ארץ האבות? אמירות פופוליסטיות זועקות מכותרות? 
 
תקשיב יא חביבי, אומר לי הפועל, שלך וגם שלי ארץ ישראל
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות, זרים מכריזים בעלות בלי פחד בחוצות.
אז תגידו נא לי אני שוב שואל, מתהפך בתוכי, ניזהר לא לקלל.
האם כך אמורה להיראות ארץ האבות? ילדים מתעוררים בבכי מרעש אזעקות?
 
וגם לא בצד הבטחוני המצב לא מזהיר, לא רצח המוני אבל המצב רק מחמיר
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות, אנשים לא יוצאים החוצה בשעת חצות.
אז תגיד לי אחי בכל כפר ועיר, מתי את שלוותי אוכל להחזיר? 
 
לא כך אמורה להיראות ארץ האבות. אם לא אסיים יגמרו לי המחברות. 
חלון מתוקחנומל

בבוקר בבוקר

התעוררתי

לחלון מתוק

 

ציפורים נשרו

לתוך הבית

 

ציפורים שרו

לתוך הלב

 

 

לא מרחוקחנומל

לא מרחוק באתי

אף לא מקרוב

 

בין פלגי המים

של לב האבן

עת נבקע

שם נוצקתי

 

מבין שיני אריה 

הציץ לשון

והפך לנחש-מטה

מכה יאור של דם

 

 

ואחריהם המון מילים

מקרקרות בסך

 

ורגשות כמו ברד

וחושך

 

 

מענייןצעיף ורוד
הז גמור?הסוף נשמע חסר.
והאות ה חוזרת פעמיים
בהחלט מענייןחרותיק

מטאפורות יוצאות דופן.

 

אבל התיאורים בהחלט ממחישים את התמונה.

 

אני חושבת שלשון זו נקבה.

יש עוד טיפה בעיות בגופים.

 

אבל הרעיון בכללי, טוב.

תודהחנומלאחרונה

על שנאמר, וגם על שלא.

 

ושוב תודה.

רסיסי לילה:~moriya~

יד בוטחת על ההגה,

עיניים בולשות לצדדים.

מוזיקה מפזמת שיר,

הפה מנגן במילים.

 

אור מסנוור מקדימה,

סלע מתנפץ בזכוכית.

רסיסים נכנסים אל העין,

הרגל נמעכת בברקס.

 

חושך ואז אור חזק,

חדר לבן משונה.

אמא מבוגרת ואבא זקן,

ואני בת ארבעים וחמש.

 

 

 

מעניין ומיוחד מאוד!!יעלה אביגד.

תוהה לעצמי אם זה בעקבות הטור של אמא של שחר מיכאל..

לגבי השיר- יצרת פה תמונה מדויקת, ממש ניתנת לדמיון!

הפתיחה כ"כ מרגיעה, שלווה..

ואז מגיעה ההדרגה בכאב, בקירבה..

לדעתי יפה מאוד!!,

  הסיום מפתיע מאוד, לטובה..

  נותן תחושת חוסר אונים, תהיות, תסכול, חששות...

 אהבתי מאוד..

יפה מאודרון א.ד

...יש משהוא מטעה בכותרת השלווה למראה, אבל זה מה שעושה אותה לחזקה כ"

יפה!ארמונות בחולאחרונה
בכל בית העברת תחושה אחרת..
וגרם לי לתהות אם זה שיר אחד.
אבל כן, וזה מה שהופך את זה לכל כך יפה

וזו אני.רוש לילה.

ב"ה

 

הרוח מעיפה את האותיות

מהדף הריק

מילים בתוך שורות,

דממה.

 

מתבוננת באוויר שנעצר לאיטו

מקפיא את מילותיי

והרגש נעצר ביחד איתו,

נשימה.

 

השתקפות בתוך מראה שבורה

כמו צל אבוד

הסדקים אוחזים בה,

תמונה.

 

זאת אותה רוח שלא לקחה אותי

אלא ביקשה את מילותיי

וזו אני שברחתי,

ואלו שתיקותיי.

 

וואו! מקסים!אורושקוש

אני כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך!

תודה!אילת השחר

כרגע אני מקוצרת זמן 

 

אצבעותי מרפרפות על גבי הסדקים,

מנסות לחזות בשתיקות.

אותן שנבצרו 

עיני מראות.

 

זה מה שיצא.

כל כך משקף את מצבי עכשיו.

 

תודה.

תודה לכן רוש לילה.
משום מהכפיר ורשואר

הזכיר לי מאוד את השיר

"אני גיטרה"

איזה שיר ?!רוש לילה.
ברור לירון א.ד

שאני יכול לשבת אל תוך הלילה ולנסות לרדת לעומקו של השיר הזה,

אבל כבר ממבט ראשוני אפשר להרגיש את העוצמה שלו...

 

נהדר!

מיוחד(:ארמונות בחולאחרונה
זה יפה לראות מכנה משותף בין כמה דברים שכתבת..
מאוד אהבתי את הבית האחרון.. הוא גומר יפה את השיר!
אני לא יודעת אם שמת לב או שזה בכוונה, אבל כל שורה בו מבטאת בית אחר בשיר לפי הסדר.
רוח,מילותי, ברחתי.
ובסוף שתיקה..
מהממם(:
הדמעותארמונות בחול
הדמעות -
מלוחות כמו המים
שבחוף הם השוברים,
כל תקווה הנאבדת
במערבולת וגלים.

מלוחות הן ושורפות
כל פצע לב פתוח.
אך רק כך הן מנקות
וזה עדיף, בטוח!

מלוחות ובזכות כך
מוציאות הן מגופי,
את המים המותירים בי
מקום להיות אני.
מקסיםנולאית
בס"ד

אני חייבת להפוך את היופי הזה למילים שיגבילו אותו?

מהמם.
נשמע כן, זך, משהו מאוד אמיתי ויפה,
תהליך שנכתב בצורה זכה וכנה בלי לוותר על האיכות והסדר בשיר.
תודהארמונות בחולאחרונה
כיף לקרוא...
כְּשִׂיחַ הַשָּׂדֶהאילת השחר
עבר עריכה על ידי בא עט בלי דיו בתאריך י"ח בשבט תשע"ד 23:05

בַּקֵּשׁ 

הֱיוֹת כְּמוֹתוֹ

פַּרֵשׁ

שִׂיחִי כְּאָמְנוּתוֹ

חִישׁ

שַׁפֵּר פְּנֵי מְכוֹרָתוֹ

הוֹרֵשׁ 

לְבָנָיו רָזֵי חֶמְדָתוֹ

קשה להגיב על מיוחדות שכזו..יעלה אביגד.

מהדברים המיוחדים שלהם נועד הפורום לטעמי-

    לראות את הדברים הנדירים-כמו זה.

מעבר לפשטות.

 

מטאפורה מעניינת לדו משמעות של השיח.

שיח שדה ושיח כשיחה. שומעים את החזרה..

 

זה הדבר היחיד שאני מעיזה לומר על יצירתיות שכזאת. 

כל מילה תמעיט! וגם זה יותר מדי..

אם רק היה לי זמן הייתי כותב יותררון א.דאחרונה
מעולה!!
מרחב צליליםרון א.ד

בשעות הקטנות של הלילה
אני שוב צולל-
אל תוך מרחבי צלילים
של שמש בוערת,
ופלגים מרחשים
של מילים מרגשות
מוכתמות בכתמים של דיו.  

צעיף ורוד

קטע מעניין,

הפריע לי בעין החזרה , שאולי כך הקטע צריך להיות בנוי, אולי זה כל הפואנטה, אבל בכולופן הציק לי בקריאה ובראיה

 

בשעות הקטנות של הלילה
אני שוב צולל-
אל תוך מרחבי צלילים
של שמש בוערת,
ופלגים מרחשים
של מילים מרגשות
מוכתמות בכתמים של דיו.

 

אני מנסה להסתכל על הקטע הזה בכמה זוויות(וסליחה שלקחתי אותו דווקא כקורבן

מה יקרה למשל,

אם נעשה ככה:

 

בשעות הקטנות של הלילה
אני שוב צולל.

צולל
בתוך מרחבי צלילים
של שמש בוערת
ופלגים מרחשים.
צולל אל

מילים מרגשות
מוכתמות בכתמים של דיו.

ושוקע.

 

סליחה שוב שלקחתי לך את הקטע הזה, יש בו משמעות מעניינת שפשוט לא הצלחתי לתפוס

תודה רבה לך על זה, (גרמת לי באמצע הלילה אשכרה לתפוס תראש"ולהתלבש" על זה

בהצלחה!

על זה אני מדברת!אילת השחר

כמעט את כל השירים שלך אתה יכול להוסיף לשרשור הארספואטיקה.

 

אני אוהבת את הסינסתזיה (עירוב חושים) המחברת בין עולם המוזיקה לעולם החזותי.

מדהים איך הצלחת להכניס אל תוך המרחב הבלתי נתפס הזה של הצלילים את אותו נוף מלא הרגש.

ממש מטאפורה מקבילה ל"רואים את הקולות".

וגם באותו נוף משמשים בערבוביא החום (שמש בוערת) והשקט והשלווה (פלגים מרחשים, הם לא שוצפים).

מזכיר קצת את הלכי הנפש שלנו.

המצלול של לצלול-צלילים יפה בעיני...עוד חיבור בין תחושה לשמיעה. המעניין שאומרים על מנגינה שהיא עולה, ופה חיברת בין צליל עולה לצלילה שכיוונה הפוך.

גם האות שי"ן חוזרת על עצמה הרבה - מה שמאפשר לנו לשמוע את הרחשים השונים שהשיר מביא עימו.

עוד ניגוד יפה הוא זה שבין השעות הקטנות - מרחב זמן מוגבל, למרחביהם הבלתי נתפסים של הצלילים...כמו ים אין סופי.

 

הארספואטיקה - השיר בעיניך הוא כמו ים אינסופי של מילים, רגשות ותחושות שאתה צולל בתוכם. והכתיבה, כמוה כצלילה.

 

דבר אחד שאני מנסה להבין - מה פשר שתי השורות האחרונות?
אולי כדאי לחשוב שוב על הביטוי המדבר על "מילים מרגשות מוכתמות בכתמים של דיו" - בעיני זו חזרה שלוקחת את הקסם של המילים האחרות. אולי תנסה לחזור לצלילים ו"תרקיד" את המילים? מילים מרגשות מרקדות על הדף בכתמי דיו? המוכתמות הופך אותן למשהו לא חיובי (בניגוד לכל השיר שמעצים אותן). ואולי זה מה שניסית לומר?

 

למשורר הפתרונים.

אני לא טובה עד כדי תגובות ארוכות, אבל >>רוש לילה.

אני יכולה לומר שמאד אהבתי את השיר הזה.. וצעיף, דווקא כן אהבתי את החזרה, היא נותנת נופך אחר לשיר.

 

בהצלחה בהמשך ויישר כח

תודה רבה על כל התגובות. אתייחס אליהן אחת אחת-רון א.ד

צעיף- קראתי את התגובה שלך ואני מעריך מאוד את המחשבה שהקדשת לשיר שלי באמצע הלילה... תודה!

בכל מקרה- אני חושב שאשאיר את השיר כמו שהוא. לי החזרה דווקא כן מרגישה מתאימה...

 

לשאלתך עט, (ואגב- תודה על התגובה הארוכה והמושקעת!) שתי השורות האחרונות נמצאות במקומם מהסיבה שהיה לי חשוב להזכיר  לאחר כל התיאורים שהבאתי את הדיו כעובדה מגבילה, מצמצמת. יותר מזה אני כבר לא רוצה לכתוב אלא להשאיר לפרשנות אישית...

 

ורוש- שוב תודה על ההתייחסות. אני שמח שאהבת...

מדהים!יעלה אביגד.

 

מאוד אהבתי את הציור שנתת..

את הניגוד "בשעות הקטנות של הלילה" מול "שמש בוערת"

הצלילה אל תוך מרחבי הצלילים לגמרי מכניסה את הקורא לתוך מרחבי השיר.

   לתוך מקום שממנו נובע השיר אצל המשורר..

אהבתי מאוד מאוד! והתחברתי. נגע בי במקום כנה..

אהבתי את המקור יותר מהרעיונות לשינויים, אבל טוב לשמוע פידבק!

    יישר כח!

תודה רבה!רון א.ד

אני שמח שאהבת.

מעולה!!חרותיקאחרונה

תיאור ממש טוב של החוויה הזאת של הכתיבה.