שרשור חדש
משו חדשעץ נטוע
עולה במדרגות מתבונן לימין ולשמאל, ובדיוק בכניסה
בוהה בפתח בתלמידים וברבנים מקבל הלם מעוצמת הלימוד.
נכנס ומכין קפה מדבר על הא ועל דא וכל אחד המשיך בסדר יומו, מי לחברותא ומי לרבנות מי לתלמוד ומי להגות.
והעלם נכנס יושב פותח ספר אך קופא, הכל עובר לו בראש.
נלחם במחשבותיו גופו בוער מקים זעקה מרה אך אין מי שישמע,
ממשיך להלחם אך במאבק בזה הוא נכנע.
המלאך הלבן My Escape


המלאך הלבן
חרב תלויה על ירכו, כלואה בנידן
ומעבר לניצב, חוד משונן
אבל הוא כאן

לפעמים הוא שחור
ונורא נורא עצוב
הוא יושב, מאחור
וקל להשאר עזוב
וכשבאות תקופות של כפור
הוא יודע, הוא חשוב
כמובן שעוד יחזור
כלבן טהור ישוב

למלאך הלבן יש שביל
שנסלל ומתפתל
ולמלאך הלבן יש צליל,
וגם רגע קצר של צל
למלאך הלבן לא קל
ולפעמים הוא גם בודד
המלאאך לפעמים מבולבל
אבל הוא תמיד שורד

והוא יודע, שאם מסתכלים על זה טוב טוב באור
רואים, מעבר ללבן ולשחור
שהמציאות, בעצם צבועה באפור

ואווכפיר גולן

כל כך הרבה כישרון בשיר אחד כבר הרבה זמן לא ראיתי...

 

כל מילה שאומר רק תגרע ממלוא עומק הערכתי העמוקה לשיר ולכותבת.

מקסים!

תודה לך

מדהים!!!!הדובדבן שבקצפתאחרונה
"הסחפות"עץ נטוע
הנה הוא בא מהעליה קץ בחייו מפני הירידה,
נכנס במעמקי החוף הגלים נראים חדים יפים וקורנים,
כמראה תכלת ולבן כשמים צחים.
מהמראות היפים של השמים השמימיים צונח לקור
לחשיכה לאפילה, כל ימיו הוא היה ועכשיו כגל מתנפץ
נותר לכלימה ופיו עומד על בלימה.
מי ישאיר לעלם הצעיר חותם אמיתי ובהיר?
מחכה בתחנה אל עבר השיירה ליבו פורץ בבכיה
זועק זעקה מרה .
"במעלות הסולם"עץ נטוע
אי שם מעבר לבקעה להר ולשפלה טמונה אותה גדולה וגבורה.

ברתת ובאימה בפחד נורא ניגש אל המלאכה אך היא כה קשה ומה יעשה הוא איתה שכל עמלה פשוט תשקע.

פוסע ברחוב התמים והרטוב מחשבותיו רצות הליכותיו
זריזות ורגליו קלות כאיילות.

עומד על אדן החלון ומוחו נשאב לתקופה האפלה ששמה פגש את בני האפלה את הקרע ואת הניתוק את הבכי ואת הצחקוק .

בכל תקופה חוזרות אליו המראות והזוועה ואין יום אחד שלא כיסתו הבושה הכלימה הגחגוח והפריקה.

מייחל לימים טובים שהאפלים יהפכו לאורים וליבו ופחדיו
ייעפו כנצנוץ הכוכבים.
לא יודע...אריאל מ.

אני די חדש בקטע (סטאגאדיש חביב), אבל זה נראה מאוד מבלבל. קשה לעקוב אחרי קו המחשבה של הכותב.
אולי זה גם מסר שאתה מנסה להעביר, של בלבול...
אבל יפה

אוקיי, הבנתי.חרותיק

אין לך פיסוק כמעט בכלל!!

זה מה שכ"כ מפריע לי בשירים שלך.

ישמצב אתה מפסק?

 

ויש פה כמה טעויות לשוניות, אבל לא יודעת אם עשית אותן בכוונה,

או שזה קרה בטעות..

 

וזה גם קצת לא מובן, אבל יש יופי בזה.

לדעתי..

איזו כותרת...אילת השחראחרונה

הדרך בה בחרת להציב את המילים, הרווחים, הפסיחות מצליחים להעביר את התחושה של הפחד.
הרצון לעשות את המלאכה (למרות הקושי) מול הקושי.
 

המטאפורות שבחרת להשתמש בהן מביאות גם הן את הפער בין הטוב למוטב.

רחוב תמים..יפה.

 

מושג בספרות - כרונוטופוס - אחדות הזמן והמקום .
למה הכוונה? בדר"כ יש מקומות שהביטוי שלהם מתבטא במרחב הזמן ובמרחב המקום.
לדוגמא - סף (או במקרה שלך - אדן החלון) מבטא בדרך כלל את העמידה בין לבין פיזית ומטאפורית, בין מצב קודם למצב עתידי.
ההמשך של הקטע מחזק את זה - המלחמה של בני האור בבני החושך (מזכיר את שרך היחד - מהמגילות הגנוזות שנמצאו בים המלח).
גם הכותרת מציגה את שורש העניין - משמח לראות שזה בדרך למעלה..

 

אהבתי את הרמיזות המקראיות והחז"ליות שהשתלבו בטקסטים בני זמננו (כנצנוץ הכוכבים).

 

רק סיימנו חודש (שאורו עוד משפיע עלינו ) בו אמרנו "הפכת מספדי למחול לי" (תהלים ל', י"ב)

מהרה תתהפך זו האפלה ותהי לאורה גדולה.

 

תודה על השיתוף.

לפני כמה ימיםהדובדבן שבקצפת

ראיתי זוג פשוט מ-ת-ו-ק שישבו באמצע שומקום וניגנו... ומיד עלה לי השיר הזה:

 

עיניה- כוכבים, רסיסי לבנה

דמעותיה- כל אחת יהלום

משי רך וגולש- שערה

הכל בה נדמה כמו חלום

 

תכולות ועמוקות כים הן עיניו

שערו דרך קבע פרוע

גולשת קווצה בהירה על פניו

ולבושו תמיד קצת קרוע

 

וכששניהם יחד מנגנים

שרים איתם גם מלאכים

וקולותיהם נישאים כפעמונים 

על כנפי הרוח...

 

אצבעותיה פורטות ברכות על הנבל 

והוא מנגן בכינור

קולו פעמון וקולה הענבל

עת חוברים התוים למזמור

 

מסתחררים עלי שלכת

במחול המלאכים

נסחפים במערבולת

קולות שירה צלולים 

 
וכששניהם יחד מנגנים
שרים איתם גם מלאכים
וקולותיהם נישאים כפעמונים
על כנפי הרוח...
וואו,זה יפהייפה! עוצר נשימה פשוט. מושלם. גאה בך 3>רוש לילה.
חמוד מאודנפתלי הדג

נהניתי, חייכתי והתרגשתי....

 

ואיך אפשר בלי שיר האהבה העברי היפה ביותר שנכתב (לענ"ד..) שמאוד מזכיר..:

-נערך-הדובדבן שבקצפת
עבר עריכה על ידי הדובדבן שבקצפת בתאריך א' בטבת תשע"ד 09:46


אמאלה.מרב.

עשית לי חשק ללכת עם הגיטרה ועם מישו [לודעת אם ספציפי ] ועם הגיטרה שלו ופשוט לנגן.

ואז להציע לו נישואים

 

סתם,

באמת עשית חשק מטורף.

תודה

כתוב מקסים.

אויי זה כזה רומנטי אאבבגג

יפה ממש

מדהים!יוני

בלי לפגוע בחברי הפורום הזה, אני חושב שהיצירה הזאת ראויה לבמה יותר מכובדת. 

 

 

באמת! 

שיר מעולה!!!חרותיקאחרונה

מקצב ממש טוב.

ומתאר סיטואציה חלומית

 

רק שורה אחת הפריעה לי

הקצב של השורה השמינית לא ממשיך טוב אחרי כל הבית.

אם את מבינה למה אני מתכוונת.

 

אבל אולי זה רק אני..

אז זה היה הראשון:הבעטליר החמישי

 

אני אשמח אם תשוו את זה לשיר הראשון (עיין ב:  http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t578647 ) -למרות שהם פחות מדי דומים בשביל השוואות.
ואם יש לכם רעיון איך לכתוב שיר חדש שיכלול את המעלות של שניהם אני אשמח לשמוע...

 

וכעת:

 

איך שהימים מפחידים אותי בלילות

כמו ילד קטן

מפחד מהחושך, עומד על שברי הצדפים

משתאה

 

איך הקצף הלבן מתהפך תוך כמה שעות

לתהום שחורה, נודפת מוות

ואיך ריח המלח, או חול הים

מתגלה כרוח א-לוהים מרחפת

מעל

גלים נעים כמו שיכורים

באופק האין סוף

מתנפצים אל החוף

 

מתמכר לפלא הזה

לבעתה

שמיים כהים

ריקים

אחרי שקיעה

|חסר מילים|רוש לילה.

שיר מהמם. ממש.

קצת צרם לי הסוף.. כאילו ציפיתי לסוף עוצמתי יותר.. אבל עדיין יפה מאד!!

ככ מדוייק מדויק וכל מילה במקום אופ ככ נכון. מהמם.מוריה^^^
קודם כל- מקסים.אורושקוש
דבר שני- ביקשת להשוות בין שני השירים. אני חושבת שהעצמה של השיר הראשון היא דווקא באורך הקצר שלו מצד שני גם השיר הזה מאוד עוצמתי. הוספת מילים ולכן הוא גם יותר ארוך אבל כל מילה כאן יש לה משמעות.
לא הייתי כותבת שיר שמחבר. בעיניי שניהם יפים כמו שהם.
בראשון היה איזהו מקצב, שכאן חסר קצת.חרותיקאחרונה

זה הדבר היחיד שהפריע לי.

 

דווקא ההוספה בנתה עוד קומה בשיר.

 

אם כבר דיברנו על שמחה..אורושקוש
כמו מים
שמתדפקים על דלתות הסלע,
מבקשים
לפרוץ,
לזרום,
לשטוף,
להטביע.
שנים שהם שם,
טפטוף אחר טפטוף,
טפטוף.
ועוד אחד.

והאבן
דוממת,
עיקשת,
נאלמת,
חירשת.
עסוקה כבר חיים שלמים
בלעמוד שם ולחשוב שהיא מחוסנת.
טפטוף אחר טפטוף.
טפטוף.
ועוד אחד.

וזה מצחיק
כי המים כבר חסרי תקווה,
וה אבן ממש בטוחה בעצמה.
ובלי שמי מהם שם לב,
נוצר החור
ובזרם שלא ניתן לעצור,
הם זורמים בעצמה
כזו שלא ניתן להעריך או למדוד.

וכך, ממש כך
פורצת השמחה.
מהמם. ממש טוב .. אהבתי ..רוש לילה.
אהבתי...ארמונות בחול
המבנה של השיר מיוחד..
וגם הדימוי.
בכלל, זה כתוב בצורה שכיף לקרוא את זה
תודה לכולכםאורושקוש
מגניבנפתלי הדג

עשוי טוב. הפגנת כח של כישרון

 

המבנה ממש מגניב!

מקסיםחרותיקאחרונה

פשוט אהבתי!!!

זה יפה לקחת משל ולכתוב אותו בצורה שירית כזאתי,

אתה יודע את הסוף ובכ"ז מסתקרן וממשיך לקרוא..

שיר שליMy Escape

והלילות

הרבים שבילינו, ישובים

לוקחים את הזמן, בוהים,

בכוכבים

 

ורגשות, שנותרו מאחורי המסיכה

 

והימים

שסתם טיילנו, שם, בשדה קוצים

משכנו את זמננו, שמחים, מתלוצצים

 

וחצי מהזמן הסתתרנו מאחורי, המבוכה

 

והשנים, השבועות החודשים שסתם חלפו להם בלי שביב

של תקווה, של פריחה או של אביב

של ניחוחות של אהבה

הזוכר אתה, את האכזבה?

 

והשניות, דקות מאושרות של מבטים על העבר

והתעלמות, עקשנית, מן המחר

אז היינו ביחד, מדברים..

מאושרים.

 

ויום אחד, של מערבולת חול וגם אבק

ישבנו יחד על סלע שנשחק

הילכנו, על חבל דק

בטוחים בחסות החשיכה

 

ויום אחד, שהרוח הצליפה ללא הפסקה

אז, למרות הכל, ההרגשה המעיקה

לא נשארה מאחורי המסיכה,

לא שכחה.

 

ויום אחד, אני יודעת יום אחד שעוד נשוב

לטייל בלי מטרה בעוד מקום עזוב

יחפים על חולות מדבר חמים

מתעלמים מלילות קרים

ושוב נהיה אז, חברים,

מאושרים.

ממ. הוא יפה מידי.מוריה^^^
יוואו איזה יפה זה!! למה לא אני כתבתי ?! זה מהמם ^^רוש לילה.
יפה מדי? לא. שום דבר בשיר הזה לא מדי.אורושקושאחרונה

הכל בדיוק לפי מה שצריך.

אמאל'ה. מקסים.

הדבר הזהסמיילי...

זה לא טוב הדבר הזה

זה לא מבזה

אבל לא מתאים לי הדבר הזה

זה יותר מידי וזה לא מבזה

אבל קשה? כן זה קשה לי הדבר הזה

הרגע הזה שאת מנסה להתחיל שיר חדש ויוצא לך סוף ..^^רוש לילה.
רציתי לדבר
לומר רק כמה מילים,
רציתי לזכור
עוד כמה רגעים,
רציתי לחייך
לפני הגעגועים,
רק לפני שתלך
הלאה.
בעל, כנפייםנפתלי הדג

(מבוסס מאוד על הסיפור המדהים של ר' נחמן- 'אורח בעל כנפיים')

 

 

בעל, כנפיים

 

כשהבזיק אור בחושך פגשתי אורח,

בעל כנפיים המכסות את פניי.

איתן עופף הוא איתי, דרכן ראיתי ירח

ובעוד זוג לקח וכיסה את רגליי.

 

אחז בידי, אותו בעל כנפיים,

ולקח אותי למקום שהוא שם והוא כאן.

הוא לקח אותי אל מעבר כל השמיים

שציירתי בעצמי, את עצמי בדיוקן.

 

ראיתי עצים בם כל כלי עולמי

מסובכים מבחוץ בין ענפי עץ הבר

המגדיר את גבולי, השופך את דמי

אל תוך תעלה שחפרתי- נהר.

 

ולאחר שחזרתי עם בעל כנפיים,

הוא השאירני לבדי, בליבי מפתחות.

וכשהבטתי אל על, לא אותם השמיים

השתנה הדיוקן במשיכה של מכחול.

וואו.אורושקוש
בעל הכנפיים הזה יכול לבוא לקחת גם אותי?
מקסים.
שתהיה בטוח שאני עכשיו הולכת לקרוא את הסיפור הזה.
רק שתדע- קראתי את הסיפור והוא רק מעצים את השיר.אורושקוש

וגם הפוך. השיר מעצים את הסיפור.

תודה תודה תודהנפתלי הדגאחרונה

ולחשוב שגרמתי למישהו לקרוא את הסיפור המדהים הזה....

עשית אותי מאושר...

שלא לדבר על זה שאין מחמאה כמו המשפט האחרון שלך..

 

הייתי שמח לנתח אותו..אם תרצי בש"א..

לקראת עשרה בטבת.. אני ממש אשמח לשמוע את דעתכם.אורושקוש
עבר עריכה על ידי אורושקוש בתאריך ו' בטבת תשע"ד 23:24

טוב.. שיניתי קצת.. יש כמה שורות שלא מוצאות חן בעיניי אבל בינתיים זה מה יש..

אשמח לרעיונות לשיפור..

 

אש שורפת אש,

ארץ הובערה.

אש מלחמה,

שורפת אש של קדושה.

 

האבנים בעלות הלב,

נלחמות בלבבות הפלדה,

מאבני חומת ירושלים,

נבנו חומותיו של הגטו.

 

על מזבח קורבנות שלמים,

נשחטים אנשים חיים.

עקודים תמימים

נקרבים אל מלך המלכים.

 

ריח קטורת חזק

נמהל בריח מחניק, מתקתק.

נשימה אחרונה נלקחת,

ושוב, נופל הבית.

 

בלהבותיה של מנורת הזהב

משתקפים שישה מיליון פנים,

שישה מליון אורות,

שכובו באכזריות.

 

עכשיו מונחת אבן פינה,

תחילתה של גאולה.

רק תפילה קטנה,

שתחזור אש הקדושה

מטפסעץ נטוע
שנה חדשה עולם חדש, שקיעה חדשה מזרח חדש,

והנה ההתחלה כה גבוהה, והנני על שפת הצוק בכריעה,

בענווה בפחד ויראה, ומלא פני קומה,מהיום האדיר הנקרא

ברוב שמחה ופריחה, מתוכי יצתה,זיקה עצומה כציפור מופלאה

כדמות מוערכה כחיה חופשיה.

מודה לך על כל הטובות שנתת בראת יצרת בעולמך

עשוי טובנפתלי הדג

השפה מעולה, הסגנון מאוד מדויק- ומאוד מבטא את מה שריצת להעיבר.

 

 

 

אני פשוט לא מצליח להתרכז עם המרווחים האלה!! זה משגע לי ת'שכל!

יפה מאוד.אורושקושאחרונה
לא מעט אנשים כתבו שירים/קטעים על זה וזה קצת הפך למשהו פשוט וקצת קיטשי כזה. אבל הקטע הזה פשוט מקסים. כ"כ חזק וכ"כ אמיתי.

גם לי הפריע המרווחים וגם הניקוד. לדעתי היה מוסיף למשל אם היתה נקודה במשפט האחרון. ככה המשפט נראה מאוד סתמי ו'זרוק' כזה..
הדרך הביתהרון א.ד

מהבית הבודד
שבלב העמק 
עולה עמוד ענן
כמו מעצמו.

והפלג הצונן
שזורם מסביבו
הוא כמו שמן זך 
שחודר לעצמות

וקול מדרס נעליו הכבדות
נבלע ברעש המעיינות המפכים
וטיפות ניתזות 
נתלות על הגבעולים.

וציפור צעירה 
שרק למדה לעוף
נוחתת על הגג 
מעירה אותך משנתך.

ואז נגשת אל החלון
וחיוך התגנב לשפתיך
כשאר ראית את דמותו מרחוק,
יורד מההר,
בדרך הביתה

מעולה!נפתלי הדג

תיאור סוחף עמוק. מרגישים את הסביבה מסביב והשימוש במילים מגוון ומיוחד.

התיאור של הרגש, למרות שלא מופיע, מבצבץ בין השורות..מרגש.

תודה רבה!רון א.דאחרונה
אש | שיר לזכר אלעד ריבן ז"ל | השריפה בכרמלנפתלי הדג

שיר שכתבתי אחרי השריפה בכרמל (לפני 3 שנים) לזכר אלעד ריבן ז"ל שנספה בשריפה, וכן, זה התפרסם בעולם קטן שנה אחרי...

 

 

אש

שיר לזכר אלעד ריבן ז"ל.

 

מכונית כבאי

נוסעת על השטיח

ילד צוחק

ולאש הוא מטיח

אני אהיה כבאי,

גיבור, גדול

את תיכנעי לפני

הוא צועק ומריע בקול.

 

אז למה הלכת?

לאן נעלמת?

עד השמיים,

דוהר במרכבת אש.

 

והלכת לשם,

אחרי חלומך

וראית עשן,

והיית ברכה

האש לא בערה

כשאליה הגעת

ממך היא ברחה

אותה הרגת.

 

אז איך זה קרה?

למה נוצחת?

עולה איך הוסר,

דווקא כשהגעת?

 

ולהר שם הגעת,

מוכן גם לקרב

לשמיים עלית

על מרכבות של זהב.

ועמדו שם רבים, אלישע אליהו.

והמלך שלמה, השליט גדליהו.

ובכו שם, באש, דוד וגיבוריו.

וזעקו, צעקו,

אלעד, אלעד, רכב ישראל ופרשיו.

ווואו זה מצמרר פשוט .. אבל מדהים.רוש לילה.
וואו.מרב.

אמאלה.

ממש יפה ומעורר מחשבה.חידניסטית
תודהנפתלי הדגאחרונה
מיאוו!איזבלה

 

מיאוו!

חתולת בית נחה על השטיח.

מפונקת, אבל עדיין חתולה. אהובה, אבל לא ממש חלק..

וכל יום פחתו הליטופים, והיא נותרה בביתה, מפחדת ורועדת.

מצליחה להתקיים אך בקושי..

עד שנטשו אותה, והיא מצאה עצמה עומדת ברחוב.

ללא הבעלים שזכרה, שנתנו חום ואהבה..

היא יבבה. ובכתה. ורצתה לשוב. 

אך האנשים שעברו, לא הבינו את שפתה.

חלקם העיפו מבט, חלקם אף זה לא,

וכולם המשיכו בדרכם.

והיא? היא נותרה שם, לבד, על המדרכה.

מחכה שיבוא מישהוא שייקח אותה ויאמצה אל ליבו.

בוכה. מיללת בכאב. מתגעגעת.

עד שיום אחד היא מתה.

ואף אחד לא היה שם אפילו כדי לבכות.

 

 

 

------

אני יגיד לכם תאמת.

אתם לא חייבים להגיב, כי גם אני אף פעם לא מגיבה לשירים.

אני לא יודעת להגיב לשירים. אין לי מה להגיב. השירים פה מהממים בעיני, אבל אין לי מה להגיב.

וגם כשיש לי הערה או שתיים, מי אני שיגיד אותם? אני לא באמת מבינה בכתיבה.

אז א אתם לא רוצים, אתם לא חייבים להגיב. כל טוב

אני חושבתצעיף ורוד
עבר עריכה על ידי צעיף ורוד בתאריך כ"ט בכסלו תשע"ד 17:28

שכשמישהו כותב את מה שכתבת בקטע הלמטה של ההודעה שלך, הוא בעצם מתכוון הפוך,

ושוב- מי לא רוצה שיגיבו לו?!

ואני אומרת לך ולכולנו,

גם אם זה רק "וואו איזה יופי,מושלם בעיניי", גם תגובה כזאת היא כיפית לקבל, מוכיח ומראה שיש מי שבכלל קורא את מה שהעלתי בין כל מה שהעלו פה גם האחרים.

אז לתשומת ליבינו

 

ובקשר לקטע שלך,

חמוד, מופשט ופשוט

אני מאוד אהבתי את המשפט האחרון בקטע" ואף אחד לא היה שם אפילו כדי לבכות"..

ו...

אני חושבת שאם תמעטי במילים, מילות קישור, ווים, וסימני פיסוק,

הקטע יקבל רושם יותר כבד, יותר איכותי ויותר מלא.

תנסי לוותר על כל אלו(לא על כולם אבל על רובם)

 

בהצלחה רבה ותודה רבה!

ואני חושבת..... שזה מדהים !!! (וכואב : \ )רוש לילה.


התכוונתי בדיוק למה שכתבתי.איזבלה

לא אמרתי שאני לא רוצה.

אמרתי שאתם לא חייבים. שאם לא תגיבו אני יבי את זה לגמריי. כי באמת, למה שיגיבו למי שלא מגיב.

זה היתה כל הכוונה שלי.

אאבבגג

כישרוןןן

מאוד מיוחדנפתלי הדגאחרונה

החתוליות נמצא שם..והבדידות שמתאימה לה.

מקור האושר בעולם...ערפל..

אני רצה אחריו.

והוא ממשיך לברוח.

אני מייחלת לקסמיו.

והוא עף כמו הרוח.

 

הוא בדרך למיטה.

ואני בעקבותיו.

אך כשהגעתי למיטה,

היא כבר הייתה ריקה.

 

דרך החלון אני רואה אותו

רץ לכיוון הים.

ואני כמובן בלי להסס,

אחריו.

 

אני רצה על החול

שמציק לי בין האצבעות.

והשמש קופחת על ראשי בלי לחמול..

 

הוא חושב שאני איתו משחקת.

ואני עוד רגע ומתייאשת..

 

ואז הוא מסתכל לאחור

ומבליח חיוך.

שאני אותו מפרשת כחמור,

ואני מחזירה לו חיוך נבוך,וקצת מרושע..

 

הוא רואה את פניי,וחושב...

ומציע לי בלי להתבלבל:

 

בואי נקפוץ למים,

ננקה ונטהר את הכל.

ואז נמשיך לשחק

כי רק רציתי לך להראות

שמי שאותי רוצה כחבר,

צריך להתאמץ,לחייך אל האחר.

ולשאוף להיות אפילו טוב עוד יותר....

 

אז אתם כבר בטח מנחשים,

שאותו חבר קוראים לו שמחה או אושר,

או כל שם אחר שמראה שהוא מוקד השמחה בעולם,

וזה שנותן את האושר לאדם...

 

סחטיין למי שקרא עד פה...

תודה רבה!!!

 

רעיון יפה!ארמונות בחול
קראתי פעמיים אחרי שהסברת שהכוונה לשמחה אז ההיתי צריכה לראות שהכל מסתדר..והסתדר מצוין!
הרעיון בשיר והתהליך מאוד יפים!
אבל ניראלי כדאי לנסות לקצר את זה..בגלל שברוב השיר יש תיאורים אז זה לא יגרע מהמידע והרעיון, לדעתי. פשוט לפעמים כשזה מידי ארוך אז אין חשק ככ לקרוא את זה..
מהמם אאבבגגאחרונה

קצת ארוך ומלאה, אבל חוץ מזה- אהבתי

מבחן המציאותעץ נטוע
נכנס ברחבה הנעימה והיקרה, מקום מוכר אהוב ומחובר,

חיוכים של אנשים,אבות ובנים אמהות ורבנים

כולם מדברים,מאושרים וקורנים

ופתאום הוא נכנס,נעמד וקפא וללא התרעה נשימתו נעצרה,

מעולם לא חזה במחזה הנראה ,ועינו לא נותרה יבשה,

חייו עוברים לו בן רגע,והמציאות בו תעתעה

ממשיך בדרכו למרות החיוכים יודע ,שדמותו של אותו אדם

לא נמצאת ולמעשה לעולם לא הייתה,

מבטיח לו לעצמו שעם בנו ישב וילמד תורה.
לא ממש הבנתי... אשמח להסבר.ארמונות בחולאחרונה
מישהו רוצה לעזור ולהשתתף?צעיף ורוד

אהלן

אני מנסה לחבר משהו מיוחד שמורכב מכמה סגנונות בשביל פרוייקט מסויים,

באלי אם מישהו ירצה(או מישהויים) לעזור לי ושניצור בייחד קטע מסויים על משהו מסויים וכל בית יהיה בסגנון אחר,

עם "מילות קישור" שיחברו בין הסגנונות והבתים

 

אם למישהו בא- שיגיד תודה רבה והמשך חג מאיר ושמח!!

מממ נשמע מעניין .. אבל לא כ"כ הבנתי <:רוש לילה.
אני פשוט יעדכן עוד כמה שעות מה הכוונה,צעיף ורוד

תודה על ההענות

זה גם מספיק

נשמע נחמדנפתלי הדג

אבל ממש לא הבתי מה את רוצה?

אני ממש אשמחכפיר גולן 21
אממ כפיר? נראלי אתה היחיד שהבנת את הכוונה שלה ..רוש לילה.

נשמח אם תסביר לכולנו

מוכנה לנסות יעלה אביגד.אחרונה
יאווו באלי לכתוב שיר!!!!כפיר גולן
|זועק|
אממ לך על זה רוש לילה.אחרונה
שיר שחיברתי על הקשר ביני לבין הקב"ה עוז ציונה

אהלן,כדי להבין את מנגינת השיר-הוא נכתב על המנגינה של השיר "בני ילד רע"...

 

בית א':חיוך

יש לי חבר שקוראים לו אלוקים,

אבל אני קוראת לו אישי,

אני אהיה בת 17 בעוד כמה חודשים,

ואישי הרבה גדול ממני...

אנחנו נפגשים כל יום לבינתיים,

וזה יימשך בעז"ה לעד 120,

אישי לא מראה לי איך עומדים על הידיים,

אבל אני מראה לו את אהבתי...

 

פזמון:חיוך

אישי,אישי אהובי,

אני אוהבת אותו כל כך נורא,

אישי,אישי אוהוב נפשי,

אני אוהבת אותו בכל שנייה.

 

בית ב':חיוך

לפעמים אני ואישי נמצאים במצב שקט,

אני עצובה והוא מחבק,

אח"כ אני אומרת לו- "תודה רבה אבא",

אחי השתיקות באות הרגשות,

אני רוצה לאהוב אותו עד אינסוף,

כמו זוג שאוהב,

בשביל שאהיה מפסוטה עד השמיים,

אני אוהבת אותו והוא תמיד אוהב...

 

פזמון...חיוך

 

                                                       -סוף-

אשמח לקבל תגובות הזדהות,או להפך,וגם לקבל הארות והערות על כתיבת השיר ואופיו...תודה!

כהערת אגב...עוז ציונהאחרונה

ניסיתי להראות שכמה שאני חייה את חיי האישיים שלי, הקב"ה תמיד נמצא איתי...לא משנה מה יהיה..איך ארגיש וכ'ו..וכשאני אוהבת אותו בכל מצב נפש, ובכל מצב רוח, לא משנה מהו ומה תיהיה הסיטואציה שלי, בין אם רעה בין אם טובה, תמיד אודה לו ואוהב אותו.. גם אם הכי רע לי בעולם...וגם כשלכמה ימים קצת שכחתי ממנו כי אני בדיכאון או משו אז הוא מחבק ואוהב אותי בכ"ז ושהוא תמיד איתי...ולמה תודה?! כי הוא אוהב אותנו תמייד!!! ותמיד מצפה לחזרתנו אליו.... ולדעתי זו צריכה להיות ידיעה ותובנה של כל אחד ואחת מאתינו...חיוך בהצלחה בהבנה...יאמי