מיאוו!
חתולת בית נחה על השטיח.
מפונקת, אבל עדיין חתולה. אהובה, אבל לא ממש חלק..
וכל יום פחתו הליטופים, והיא נותרה בביתה, מפחדת ורועדת.
מצליחה להתקיים אך בקושי..
עד שנטשו אותה, והיא מצאה עצמה עומדת ברחוב.
ללא הבעלים שזכרה, שנתנו חום ואהבה..
היא יבבה. ובכתה. ורצתה לשוב.
אך האנשים שעברו, לא הבינו את שפתה.
חלקם העיפו מבט, חלקם אף זה לא,
וכולם המשיכו בדרכם.
והיא? היא נותרה שם, לבד, על המדרכה.
מחכה שיבוא מישהוא שייקח אותה ויאמצה אל ליבו.
בוכה. מיללת בכאב. מתגעגעת.
עד שיום אחד היא מתה.
ואף אחד לא היה שם אפילו כדי לבכות.
------
אני יגיד לכם תאמת.
אתם לא חייבים להגיב, כי גם אני אף פעם לא מגיבה לשירים.
אני לא יודעת להגיב לשירים. אין לי מה להגיב. השירים פה מהממים בעיני, אבל אין לי מה להגיב.
וגם כשיש לי הערה או שתיים, מי אני שיגיד אותם? אני לא באמת מבינה בכתיבה.
אז א אתם לא רוצים, אתם לא חייבים להגיב. כל טוב