בס"ד
כי אין אוטובוסים
מה אני אומרת לכם? אל תבזבזו בנצח לעשות טיוטות כדי שאנשים יתלהבו מהם
תבזבזו את הנצח בלהכין את מה שרציתם להכין כדי שאנשים יתלהבו מזה
בכל מקרה אנשים לא יתלהבו אבל במקרה השני תצאו עם תוצר סופי לכל העבודה
מצד שני מה אם אני אתחיל לבזבז חומרים ולעבוד קשה ובסוף בגלל שלא תכננתי את הדברים במדוייק זה לא ילך ויגמרו לי החומרים?
בוז
נו
שאלו יהיו צרותינו
בס"ד
שירים ועבודה על קישוטים שאף אחד לא יפרגן לי עליהם ומימלא יהרסו לי כי בטוח שיהיה גשם בסוכות כמו תמיד
אבל זה לא שיש לי משהו יותר חיובי לעשות עם חיי כל עוד אני בבידוד
(אין לי משהו חיובי לעשות עם חיי גם כשאני לא בבידוד
אני בתהום עמוקה של טוויטר חדשות וזוהמה כללית)
בס"ד
אני לא באמת אפתח על חוסר הטעם שבחיים
גם לא על הדרך שבה בדרך פלא תמיד שוכחים אותי
לא
אני לא
אני גם לא אבכה
אולי נעשה סיכום מחשבות מיום כיפור בהמשך
היתרונות בשרשורים כאלה זה הנפח שלהם גם כשכולם לא קיימים
ככה אני אוהבת את החיים
פתאום חנוק לי
חשבתי לצאת
אבל בידוד
אומייגד
יאבה
נשימה נשימה נשימה
בס"ד
אוקי
לנקות רגע מחשבות ולהתרכז
זה התחיל כרגיל בלחץ
למה אנחנו אל מסוגלים להכניס חג או שבת ברוגע?
אולי זאת מין קללה ששורה על כלל הבתים ואנחנו לא אשמים?
משה אומר שלפחות זה בלי כעס ושעד לשלב הבאמת אחרון אנחנו לפחות די רגועים
הוא חושב שזה יתרון אני חושבת שזה די הגורם ללחץ בסוף
אבל הי, למה שתהיה עדיפות לתזמון לחץ אחד על אחר?
בכל אופן, הכנסנו חג והתיישבנו לנו על הספה החביבה שלנו ונשמנו עמוק עמוק כי אומייגד זה היה מעייף
ומה אז? אני חושבת שאחרי זה הייתה תפילה זכה
מסתבר שזה טקסט שאו אף פעם לא הייתי בבית כנסת כשהוא קרה או שהדחקתי ביסודיות כי הוא לא היה לי מוכר
ואני קוראת אותו והכל סבבה (פלוס מינוס הקטע שיש שם חלקים שביברור לא מתחשבים בעובדה שגם לנשים יש יכולת לקרוא)
ואז מגיע הרגע של העסקה הגדולה עם הקדוש ברוך הוא: אני אמורה לסלוח לכל מי שפגע בי ובתמורה כל מי שאני פגעתי בו בתקווה ימחול לי ואני יושבת מול ה' ומולי ומשה לידי ומפרקת לעצמי את החיים לחתיכות קטנות
ואני יכולה לסלוח על הרוב
אפילו לתחיה החלטתי לסלוח וזאת הייתה החלטה קשה מאוד
אבל להם לא
וככה אני יושבת לי על הספה עם הסידור ביד בשתי דקות ליום כיפור תוהה לעצמי מה אני עושה שם
איך אני מתפללת תפילה שכולה אינטימיות עם הקדוש ברוך הוא אם אפילו את הקטע הראשון אני לא יכולה לומר בכנות?
איזה מן שיח אני מנסה ליצור?
אז החלטתי בתוכי שאין בי כרגע לסליחה כנה לאנשים האלה ולכן אני לא אומרת את החלק הזה
מוותרת בלב כבד על האפשרות למחילה אוטומטית
הלאה
כל נדרי
אומייגד
אנחנו לא שרים באותה מנגינה
מזל שבפעם הזאת יש את אותו הדבר 3 פעמים
זה בדיוק מספיק לפעם אחת מחורבשת (כי אנחנו שרים יחד וחושבים שזה אותו דבר וככל שהאירוע מסלים אנחנו קולטים שממש לא) ולעוד פעם אחת שלו ועוד פעם אחת שלי
ואיך אפשר בכלל להתכוון עם חבילת מילים בשפה שאני לא מכירה? מזל שהמנגינה (שלי) מצליחה לסחוף לי את הלב
ועמידה
אני חושבת שהייתי רבע שעה על אבות
עומדת לה שירה עם סידור קטן ומהרהרת לה
חשבתי על אברהם שהוא חסד ושה' הוא אלוקי אברהם כלומר אלוקי החסד. עמדתי מולו ואמרתי לו 'הי מר בחור, זוכר אותי פה למטה? חסד יהיה נחמד' המשכתי ליצחק ולגבורה שנדרשת כדי לסלוח, גבורה שלי אין. ולבסוף לאמת של יעקב
זה היה רגע קטן של שבירה. כל מסכת ה'זוכר אותי' והסיחבוקים נפלו. פתאום מבוכה גדולה. הוא גם אלוקים של אמת ולפי האמת אני לא בדיוק ראויה. אני ממשיכה בתפילה ומחפשת המשך שינחם אותי אבל האווירה הקלילה שבאתי איתה לעמידה כמעט ונעלמה לחלוטין. ואני ממשיכה לא-ל הגדול הגיבור והנורא ואני מגלגלת קצת עיניים כי הי, זה לא בדיוק מוסיף לי מידע שלא פיענחתי בשורה הקודמת. העיניים שלי ממשיכות להתרוצץ על העמוד מחפשות משהו שירפא קצת מהכאב. והנה זה מגיע לו שם "וזוכר חסדי אבות" ואני כמעט מזנקת משמחה כי זה לא תלוי רק בי
אני חושבת על אברהם ועל העזיבה של הבית בשביל ה' ועשרת הנסיונות שעמדו לו ועל יצחק שנעקד למזבח ולא ברח והיה מוכן למען ה' ויעקב והבריחה מהארץ ומלבן ויוסף וכל הסבל הזה ואני לא לבד
יש לי פה חבורה די מרשימה של אבות שיושבת איתי מול ה' ואני אומנם צנועה ועם בדיחות קרש אבל להם יש מה להציע
ועם הכוח הזה אני ממשיכה להתפלל לגאול ומפצירה בה' שזה בשבילו כי הרי כשלנו טוב הוא מגדל את שמו בעולם וממשיכה בהעזה ואומרת לו שאת הגאולה הזאת אני רוצה טבולה באהבה ואני כל כך שקועה במילים ובכוונות כשאני מגיעה למלך חפץ החיים ושוב צריכה להתעורר מהזיית האושר העטופה בדבש כי יש לי פה אנשים על הפרק
וכל אחד ואחד מהאהובים שלי עובר על פני ואני חושבת עליו ועל כל הטוב שלו ועל הזכויות שלו ועל כמה העולם חסר בלעדיו ומתחננת מתחננת מתחננת ולא על בסיס איזה מעשים שלי אלא על שלהם. אני מנסה לשחד את ה' בזה שהם אנשים טובים לעולם שלו ופתאום בין כל האנשים אני קולטת שאני אמורה להגיד גם מילה עלי ואין לי שום דבר להגיד
ופתאום הזכות אבות הגדולה ההיא נראת לי קטנה. והי, בכלל עברו כמה אלפי שנים וכל כך הרבה אנשים השתמשו בשם שלהם שאולי הוא נשחק? מה אני עושה מפה? בסוף אני מגמגמת משהו על זה שזה יפגע באנשים טובים אם אני אעלם
אני לא רוצה מהמשחק הזה יותר
אולי בהמשך יהיה בי עוד כוח לפרט עוד קצת מהמחשבות תפילה שלי
ואולי זה לא משהו שאמורים לשתף בכלךל
ואולי מזל בדיוק בגלל זה שזה כל כך ארוך שאף אחד לא יטרח לקרוא
בס"ד
מנסים נטיב אחרכישוף כושלבס"ד
הייתה אזכרת זום לסבא שלי וכדי להתניע את הסיפור מעבר לאמירת תהילים הצעתי שאנשים יספרו סיפורים עליו
אז בין השאר דוד שלי סיפור שתמיד היה צחוק בבית כי הוא היה מקיף את עצמו באנשים והם היו צוחקים יחד
ואז- דודה: אבל לא רק שם הם היו צוחקים דוד: תזכירי לנו דודה: נו... אבא: תגידי אנחנו לא זוכרים דודה: בבתי עלמין
עוד אנקדוטה: אבא שלי סיפור שיום אחד סבא הלך להלוויה והוא שאל אותו איך היה אז הוא אמר שהוא בכלל לא נהנה והיה לו נורא חם
וזהו
כיף להרגיש נצר למשפחה חשובה ומורבידית כזאת
שמן פשתןבס"ד
זאת ציפי שביט
מה קורה איתכם אנשים?
התייחסתי לפרק הזה שלשום באיזה שרשור.
אני מבין את זה קצת אחרת:
הרמב''ם הזכיר את ידיעת המושכלות כגון העובדות שהזכרת ואת ידיעת הטוב והרע שהם המוסכמות/המפורסמות כגון המגונה והנאה, אלו שתי קצוות אבל ישנה ידיעה נוספת שהיא הצדק והעוול - למעשה יש כאן מרכיב של מושכלות (למי שייך חפץ מסוים והאם צודק שאחר יקח אותו, האם צריך לעבוד את מי שברא אותך) ויש מרכיב של טוב ורע שזה השיפוט ה'רגשי' או המוסכם ביחס למה שצודק.
לכן ידיעת המושכלות בלבד עדיין מחייבת מעשים, היא רק לא מביאה איתה מטען רגשי.
זה ענה לי על שאלה אחרת שהיתה לי: הרי הרמב''ם בא להסביר למה אדם קיבל עונש על החטא ולא פרס (=הדעת), ואם הוא לא ידע להבדיל בין צדק לעוול לפני כמו בעלי החיים שלוקחים מה שיכולים וכדו' שאין אצלם מושג כזה אז הוא כן קיבל פרס.
טיפות של אורהמילים עצמן מופיעות הרבה, אתה יכול לעשות חיפוש שלהם בספרי הרמב''ם השונים.
"שמידה זו בכל אדם: שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק - מתאווה להן ורודף אותן"
על אברהם: "עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה"
לגבי עוול אין לשון שמשתמעת כמו שפירשתי או אחרת. למשל:
"אבל העוול הוא השנאה שיש בין בני אדם, לפי שהיא שנאת חנם והוא עושה לו עוול בשנאתו אותו"
עריכה:
אולי בעצם במניין המצוות "שלא לעוול המשפט שנ' לא תעשו עול במשפט" כי במשפט אין טוב ורע אלא נכון (=צדק) או לא נכון (=עוול).
1. לא לשתות אלכוהול לעולם , בשביל לדעת לעשות הליכת ירח חלקה
2. איך כתב צ'כוב במחזה גן הדובדבנים 'ואת האדם שכחו'. האדם הוא מידת כל הדברים, עם איך שמקומות עבודה נראים, ועם איך שתרבות העבודה נראית, מה הפלא? זה כמו באדרכילות. יש אנשים שמתכננים למען האנשים, יש אנשים שמבצעים ובונים, וכל זה אמור להיות למען האנשים. ובסוף מה? יש בניינים מגעילים ומדכאים.
3. רעב רגעי וזמני הוא לא נורא, רעב אמיתי לאורך זמן שודד אותך מהאנושיות שלך
4. יש מצב בסוף אוקטובר כזה אבל מי נביא וידע
5. נשמח באודם יין בחן העלומים
6. לא
7. לא יודע למה נזכרתי בסרט 'לאן נעלם דניאל וקס?' אבל איפה באמת מפוחית???? 
שמן פשתןאחרונה
ולאו דווקא ב4, רק בהודעה הזו נפל לי הסימון
"על פי המחקר, אם אתם מתקשים לקום, ייתכן שזה אומר שאתם חכמים, יצירתיים ושמחים יותר."
את אומרת מתוך ידע או כי מה שקראת?
בינינו ? זה לא באמת קשור
בגלל הצום?
גם חום
כנל עייפות
כך כתב בספר חסידים (סי' תריז):
"אמר ר' יהודא: אין היחיד מסגף עצמו בתענית, שמא יצטרך לבריות. אבל אדם שיצרו מתגבר עליו, יסגף עצמו להכניע יצרו. והמלמד וסופר ופועלים אסורים לסגף שימעטו במלאכתם. וכשאדם מתענה, ישמור עצמו שלא יהא כעסן בו ביום. כי כשאדם רעב, הוא כעסן. ואם יכעוס, מוטב לו שלא יתענה, ויהא שבע וטוב לב לבריות שלא יתקוטט. וכתיב (ישעי' נ"ח ד') הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם".
כמובן ההמלצה שלו שלא יתענה היא רק לגבי תענית יחיד.
סלט כתבה פה פעם שתחושת העצבנות כשיש רעב היא משום שיש תאים במח שהורגים אחד את השני. אז בתור לימוד זכות אפשר לומר שהרעב הכועס לא רוצה לעורר מריבה, אלא להיפך לעשות שלום בין תאי מוחו.
פשוט שעשע אותי ההקבלה שהם עשו בין שעות השינה לחכמה ויצירתיות
"בנוסף, החוקרים סבורים כי אנשים שמתעלמים מהשעון המעורר – ובמקום זאת מעדיפים לפעול בהתאם לצורכי הגוף שלהם, הם בעלי סיכון גבוה יותר לעקוב אחר השאיפות שלהם ולהתמודד עם בעיות בכוחות עצמם. קנאזוואה ופרינה טוענים שזה הופך אנשים כאלה ליצירתיים ועצמאיים יותר."
אז על מה הפעם נכתוב את השיר?
אולי על איך להפוך לעשיר..
תשאלו את סלט- איך זאת להגשים,
היא מוכשרת ברמות, באופן מרשים.
תבררו באמריקה, אם מחסן עוד נותר,
מוצר מבוקש, לא סתם גאדג'ט מיותר.
לעשות כסף- ללא ספק היא יודעת,
רק על מה להוציא? פה יש מגרעת.
ג'יפ שטח? כדאי לחשוב שוב.
בסוף זה נמאס אחרי טיול וסיבוב.
קרוואן נגרר?! מאיפה זה בא???
תנסי לעבור הלאה, לחלום הבא..
אבל מה לעשות, לרדוף אחרי אנשים?
חבל על הזמן, סתם מעצבנים וקשים.
להעביר להם קורס? מוכנה בשמחה,
אם יתייחסו ברצינות ולא כבדיחה.
זה רק בשבילכם, אל תעשו לה טובה,
זו לגמרי המלצה-באמת לא חובה.
תלמדו מסלט- זה מתכון בטוח,
עדיף מלשמוע את הדר אשוח..
חביב שזורםאחרונה
סיפרתי לכם שהוא תפוס חזק?
@סלט תעודדי אותי.
חדשכאןאחרונהרק תבדקי לגבי מספרי טלפון אם רשומים בgmail או בפלאפון.
כשתשקיפי עליו מלמעלה אולי תחשבי אחרת.
אם כוונתך לייבום:
א. ייבום זה כאשר האח מת, ואשת אחיו אינה קירבת דם.
ב. מה זה הרבה דורות? עד לא מזמן קיימו אותה בקרב הספרדים (כפסק מרן בשו"ע), וגם ממש סמוך לזמנינו.
ג. מה ז"א בגלל שאני ואחרים מאמינים כך? בגללינו לא יקיימו או בגלל שהם נרתעים מזה בלי קשר?
"מתה אשתו, אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים... ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום ביטול פריה ורביה. הניחה לו בנים קטנים, מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן. מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן, ואמר לאחותה בבית הקברות: לכי ופרנסי את בני אחותך" (מו"ק כג.).
