מפוחית
חיים שלאחרונהמעדיף פי מליון בחורה רגישה - בקטע טוב כזה
מאשר בחורה קרה כמו קרח ששום דבר לא מזיז לה
אז מה זה משנה מה הגברים חושבים ?
ואז הוא לא רוצה לקחת...
מאז אני פשוט אומרת לילד שכדאי שיבקש ממישהו אחר..
שיהיה הרבה נימוקים והרבה תוכן בנושא..
שיזרום לכתוב ולא אצטרך לסחוט בכוח מהיכנשהו
בס"ד
בלי שישפך לכם? 
חדשכאןתהיות קיומיות אונברסליות
אבל זה לא שקניתי איתו יותר מידי בחיים במכונות.. אולי פעם ברכבת
גאולה!
ריבוזוםשאפשר להאריך בה
בסוף,
הפשט בגמרא לא ככה, אבל לא הכרחתי שזה לא נכון
אני רק אומר
יכול להיות טוב גם בהחלטה לא טובה שלך.
אם הקב"ה גרם לזה וגרם לך לבחור ככה - זה כבר כניסה לתוך הסוגיא העמוקה של בחירה חופשית
הרמוניהתביני מזה מה שבאלך
זה על משהו שלא אני הייתי אחראי עליו
אבל גם בבחירה לא טובה יש צדדים טובים..
אפשר להסתכל על הטוב בזה..
וגם חייםשל נראה לי
הופיע הרעיון הנועז שבדיעבד גם החטאים של האדם הם מאת ה', והם עצמם משרתים את המטרה העליונה של תכלית הבריאה, בכלל ובפרט. ר' צדוק הביא רעיון זה פעמים רבות בספריו, והביא לו סמך מדברי הגמרא (שבת פט: ) "אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו'", כלומר שגם החטאים נלקחו מלכתחילה בחשבון בעת הבריאה.
כמובן שזה רעיון טעון מאוד, ויש בו עומק לפנים מעומק.
לא הבנתי..
חן,מה לך ולזה?
חן,מיונזבס"ד
למשל דברים כמו
הוא נכנס לבית
היא לא ציפתה
וכאלה
בס"ד
טוב אני חלודה והקונספט הוא לאפשר לי לכתוב אז יאללות
מעולם לא דמיינתי שזה מה שמסתתר בארון ההוא ותאימינו לי, דמיינתי הרבה דברים. בבית של סבא היו המון ארונות עם תחפושות עם ספרים וממתקים. כל ארון החביא קסם אחר ואני כמו כל ילד חקרתי כל אחד ואחד מאותם ארונות. חוץ מארון אחד ארון שסבא לא הרשה לי לפתוח. וזה היה בסדר, אחרי הכל לכל אחד מגיעה קצת פרטיות,לא? אבל הייתי סקרן כל כך. בלילות הקיץ כשהעברתי שבועות ארוכים בבית של סבא אהבתי לדמיין מה יש שם. אולי יש לו שם מלא מכוניות? אולי רובוטריקים? מה הדבר המגניב שסבא כל כך מתאמץ להסתיר? לילה אחד התעוררתי מנומנם מקולות שנשמעו מהארון. הלכתי מיד לסבא ודיווחתי לו שמה שנמצא בארון רוצה לצאת. הוא הרגיע אותי ואמר שהוא יצא כשהוא יהיה מוכן. אבל בשבילי זה היה פתח לסדרה חדשה לגמרי של דמיונות. אולי יש שם חתול ביישן? פיית משאלות? מפלצת חברותית שתדגדג אותי עד שאתגלגל מצחוק? דמיינתי כל כך הרבה אפשרויות אבל אף פעם לא חשבתי שזה הארון של סבתא. לא, סבא שלי לא החביא את סבתא שלי בארון. סבתא שלי בשמיים וטוב לה והכל. בארון היה סבא שהתגלה כסבתא. כשהוא רק יצא משם הייתי המום, מה זה אומר בכלל? שאלתי אותה המון שאלות ולא לגמרי הבנתי. אבל סבתא אמרה שזה יהיה בסדר. היא אמרה שכמו שאני הייתי סבלני ונתתי לה לצאת כשהיא הייתה מוכנה היא תחכה עד שאני אבין.
בס"ד
הפעם הראשונה שראיתי את האוקינוס האדום הייתה ביום רגיל עד פיהוק. מכירים את הימים האלה? העבודה, החברים ואפילו בת הזוג נראים פשוט...אפרוריים. טוב, זה היה יום כזה. יום שהתחיל בקימה בחוסר רצון מהמיטה המשיך בהעברת כרטיס ואיכשהו בטוויסט לא ברור נגמר במבט ראשון על האוקיינוס האדום. ברגע הראשון שראיתי אותו נבהלתי. מים שפרושים מכאן עד האופק הלא ידוע וכלם צבועים בצבע אדום עז. אני דוס טוב ופסיכי עם תעודות אז ברור שהמחשבה הראשונה שלי הייתה שעברתי בחור תולעת מיסתורי שהוציא אותי במצרים במכת דם. המחשבה השניה שלי למרבה הצער הייתה הרבה פחות פיקנטית ויותר מגומגמת, מהב למען ה' קורה פה והאם זה הכל שם דם? השלישית והרביעית היו מחשבות אימה לגבי הדרך בה כל הדם הזה הגיע לשם ואני אחסוך לכם אותם. אבל בסוף בסוף עמדתי באמצע יום שהיה אפור במידה כמעט מסוכנת מול אדום בוהק. הושטתי אצבע ורכנתי למים-דם-מה-שזה-לא-יהיה, המרקם לא היה דמי במיוחד ואל תשאלו אותי איך אני יודע. בכל אופן, זה הרגיע אותי. רק בפעם השניה שביקרתי באוקיינוס האדום ראיתי אנשים עם קשיות ורק בשלישית היה לי אומץ ל שאול ולגלות שלמים האלה נשפכה כמות מסוכנת של מיץ פטל.
ברביעית הבנתי שהם עבדו עלי והם ערפדים
אבל זה סיפור לפעם אחרת.
בס"ד
זה קצת משפט של אמצע ולא של התחלה אבל ננסה משהו
והמ, מוזמנים לכתוב גרסאות משלכם
אני פשוט ממש צריכה תרגול בכתיבה ויצירתיות
...ומאותו היום והלאה הנסיך תמיד ידע שכשהנסיכה מתעטשת כנראה יש חתול בסביבה" סגרתי את הספר באנחת רווחה ועברתי להסתכל על הבן היפה שלי שעכשיו כשסיימתי עם הספר סוף סוף הרשה לעיניים שלו להיסגר. חייכתי לעצמי והתכוונתי להתרומם אבל לפתע יד קטנה אחזה בפרק ידי "תשארי בבקשה?" הוא שאל עם הקול הקטן והמתוק שלו והאמת שהיא שעם קול כזה לכל אחד היה נמס הלב. אז נשארתי, מלטפת אותו בחיבה "רק עוד קצת מתוק שלי" הוא הנהן בשביעות רצון של חתול שמצא את השמנת שהוא כל כך רצה ועצם שוב את העיניים. בזמן שהוא עמד להרדם הרשתי למחשבות שלי להתרוצץ להן וכמו שהן נוטות לעשות הן נתקעו ליד כל מטלה לא גמורה ונעצו בי מבט שיפוטי. הכביסה, הכלים והחשבון חשמל הלא משולם רבצו עלי כמו עדר של בהמות גסות. מאיפה אני מביאה את הכסף הזה עכשיו? אולי אני צריכה לקחת עוד שעות עבודה? אבל גם ככה אני לא מבלה מספיק עם אוהד. הייאוש שכל כך התאמצתי להדחיק בזמן קריאת הסיפור חזר בעוצמה והתחלתי להרגיש עם כל האוויר בורח לי מהריאות כאילו הוא ראה מפלצת נוראה. "אמא", התנערתי מהמחשבות שלי ופניתי לאהוד, "כן מתוק?" "את יודעת מה חשבתי?" "מה קטן שלי?" "את תמיד אומרת לי שאני נסיך אבל את אף פעם לא אומרת שום דבר על זה שזה אומר שאת כנראה מלכה" חייכתי אליו ולרגע קטן היה נראה שהכל יכול להסתדר.
וזה המון
זה ספר של איזה רב שביקש שאני אגיה, וזה מעניין.
אז אני קורא ועל הדרך אם מוצא טעויות
אז זה כיף כי מותר לי להוסיף משלי ולחשוב וזה
וגם חלקתי עליו לפעמים
30 עמודים. כןכן.
הרמוניהבדקתי עכשיו את הנושא וראיתי באתר של פניני הלכה שאין איסור לשמוע שירים דרך רדיו, טלפון וכו' אלא שהאיסור הוא יותר על הופעות חיות. (לא הצלחתי להביא את הקישור)
אני תוהה אם לנסות את הקונספט שאנשים יושבים בבית קפה עם מחשבה נייד ולומדים
מעניין אם זה יעבוד עליי
או למה הולכים ללמוד בספריה וכאלה
עכשיו אני מבינה
ותשבי בבית קפה עם מחשב נייד כדי לכתוב ספר אוטוביורגפי על חייך כמו תל אביבית על מלא, אל תשכחי אותנו.
מיונזאחרונהוהמוגבלות היחידה שלי זה רק מה שאני לא מצליח לעשות
לא משהו שאסור לי לעשות
טוב חוץ מלהרים כבד.
אז את זה נזניח.
ייאי
אולי אני אתחיל להניח תפילין לעצמי במקום לטרטר אחרים
ונראלך?
אני אמשיך ואקח לי משרתים חדשים
אני בע"ה חוזר לישיבה תודה לאל.
בימים הקרובים נראלי שעדיין אצטרך עזרה..
אבל לאט לאט
יש לי תור לביקורת עוד חודש
ברוך ה'.הרמוניהגאולה! חח עוד לא. זה אומר ממש להרים את המרפק למעלה!עברי אנכיעד עכשיו המפרק שלי היה צמוד לגוף פחות או יותר..
אני בקושי מצליח להזיז את היד.. לאט לאט
אבא שלי אמר לי לעשות מתח
בע"ה מחר אני חוזר לישיבהעברי אנכיאחרונה
