פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 640)

בסוף אנמ אעלה במשקל עם ריבית

בדיוק לפני שניונת הגעתי למסקנה הזו גם.

אבל זה דווקא הגעתי לזה מהכיוון השני (נא לא לבקש הסבר).

את יודעת איפה למצוא אותי

בס"ד

 

כל פעם שעשיתי פרצופים של מוכנה שלחת לי לבבות כחולים 😪

ואפילו הזמנתי אותך למפגש!!!

אבל כל אחד יכול ביום אחר זה קצת מתסכל

וענבל צריכה שיודיעו לה חצי שנה מראש כי היא עסוקה

ומירי יכולה רק בשישי

וכל השאר יכולות רק בצפון

אז בואי ניפגש רק שתינו (זהירות אני נושכת)

בס"ד

 

האמת שאני בשילה השבת אז אם בכל זאת בא לך בשישי אז אולי זה אפשרי לי

השלב הבא זה לבזהב.

לב זהב זה לגמרי אפלטוני

זה כזה תודה רבה יש לך לב זהב

לב אדום מהבהב... ובכן...

(וירטואלית תמיד למעט שבת, פיזית אף פעם למעט שישי)

ניסיתי לשתות יין של הבדלה אבל עדיין אין לי

אני לא אעשה את זה בזמן הקרוב אבל זה בהחלט בתכנון למתישהו

זה נורא יקר ולא ממש שווה את המחיר
זה כמו שיגידו לך רוצה בורקס? שלם מאתיים שקל מה הבעיה

אז יש בעיה
ולכן אני לא אוכלת סושי

לא כזה יקר..

38 שקל לסנדביץ סושי שזה בערך רול כפול
משולש פיצה עולה 17 בערך
פה את מקבלת דברים יותר יקרים
דג אבוקדו ועוד כל מיני ירקות מוזרים שבטח עולים המון

אצלנו מגש עולה 20.
ואם אתה רוצה להתפרע - מגש של הפיצה הכי טובה עולה כ50₪ עם בקבוק קולה.

זה יחסית זול.

אולי אני פשוט אכין בבית

פעם הייתה להם משימה כזו במאסטר שף 

זה היה נראה קשה לביצוע 

תעדכני איך הלך

מרטיבה אצות, שמה אורז, ירקות, דגים.

מגלגלת וחותכת עם סכין חדה ורטובה.

 

אמא שלי מכינה הרבה.

ראיתי (טרם ניסיתי)
שיש מתכונים ברמות
קושי שונות

שאני לא מצליחה להכין אורז
אף פעם

הצלחתי כמה פעמים אחרי הרבה נסיונות

אבל בחיים לא יוצא לי אחד אחד.

זה מציק אבל לפחות אני יודעת שדברים אחרים אני מכינה סבבה.

 

ולמזלי לבעלי אין דרישות בכלל

סושי כשר זו עוד בעיה...

ולמה לא לעשות בשר במקום דג?

אם כבר אז כבר!

תעשי ממש מגניב,שיהיה שווה כזה
|דואג לילדים שלו|

/דואג לילדים של צ'יף/

השאלה מאיפה משיגים כח להכין משהו לאכול?

זה החלק המורכב באמת

אני באמת לא יודעת

וזו הסיבה שאני כרגע מתה מרעב ולא מסוגלת להתרכז בכלום

יתרונות עיקריים:
משמרת בוקר - משאירה לך אחרי צהריים וערב פנויים.
משמרת ערב - משאירה לך בוקר וצהריים פנויים.

שמחתי לעזור.

אצלנו בוקר-יתרונות-אפשר לצאת מוקדם מהעבודה, ימי שישי צריך להודיע שמגיעים, חסרונות-מנהלים על הראש כל היום.

לילה-יתרונות-בלי מנהלים, יותר כסף(לא הרבה יותר, אבל כשזה כל הזמן זה משמעותי), חסרונות-מלא שעות עבודה, צריך להודיע *שלא* באים במוצ"ש.

מתי יותר כיף לי להיות בבית

הרוב בוקר שיהיה זמן לחיות (חיים לא באמת מתרחשים בבוקר), וקצת ערב שיהיה זמן לישון (שינה לא באמת מתקיימת בלילה)

בדרכ עובר מהר יותר אם זה עם לקוחות (כשמשעמם הזמן נמרח)

וגם לא צריך לקום ב6 7 8

אבל טוב לגוון

יש בשביל מה לקום בבוקר וככה היום פחות נמרח ומתבזבז בעוד כמה שעות שינה..
היום יותר מסודר

רוב האנשים נפגשים בערב.. (ארועים.. להפגש עם חברות..)

זה מכניס את החיים לשגרה בריאה של לקום מוקדם ולגמור בשעה סבירה.

אני חושבת שהיא חולה ולכן היא לא יורדת לשחק איתנו, אז אני מנופפת לה לשלום אבל היא לא מחייכת. כשחולים קשה לחייך, אני יודעת. אני נדה בראשי בצער וחוזרת לשחק עם כולם.

לפעמים נדמה לי שהיא מסתכלת עלי במיוחד חזק וארוך אבל אני מדמיינת דברים תמיד, ככה אמא אומרת. 

יש לה בגדים יפים מאד ולפעמים יש לה בגדים שאני ממש רוצה גם אבל זה בגלל שהיא חולה, בטח, כשחולים אתה מקבל דברים טובים כדי שלא תחשוב על כמה זה כואב.

 

השארתי ליד הדלת האחורית בובה בשבילה ולמחרת היא לא היתה שם, שמחתי שהיא לקחה את הבובה, רציתי לעזור לה. אולי כשאגדל אלך לבקר אותה ממש בבית אבל בינתיים אני מתביישת.

מצאתי את הבובה שלי במגרש היום. היו בה חורים גדולים. כנראה היא נקרעה ולכן היא זרקה אותה?

בטח כשאת ילדה עם הרבה דברים טובים כי את חולה את לא צריכה בובה קרועה. או אולי זה היה הכלב שלהם שנשך אותה.

לא נורא. אמא תתקן לי אותה.

אמא כעסה עלי ואמרה שאני משחיתה דברים. אני לא משחיתה דברים.

אמרתי לה שאני חולה וצריכה בובות חדשות. וגם שמלה.

היא שמה לי יד על המצח ואמרה שאני שוב מדמיינת דברים, ושהכל בסדר.

לא גמרתי את החביתה והלכתי לישון. זה לא הוגן שיש ילדים שחולים תמיד ורק אני כל היום בריאה.

היום בכלל לא שיחקתי ורק הסתכלתי עליה חזק חזק. היא הסתכלה עלי חזרה ואחרי כמה זמן הלכה לה.

היא חצופה.

אני לא בוכה בגללה. אני לא חברה שלה. יש לי חברות אחרות. אני הולכת לשחק עם שלי ודיתי. 

היום יום עצוב. היום הילדה הולכת למקום אחר. כולנו עמדנו ליד הבית שלהם וראינו איך האנשים שמים את כל הדברים של הבית על משאית גדולה גדולה. זה נראה קשה. האנשים עייפים והפנים שלהם אדומות. הם מחזיקים את המקרר. אני רואה. ארונות וספות וגם שולחן. הכל כבד.

היום חם. אנחנו רטובים ממים של שמש.

כנראה אין להם בסוף כלב. הילדה לא יצאה עדיין. נשארתי עד שממש היו חייבים ללכת והאבא והאמא עוד לא הלכו לגמרי. אבל אני חייבת לחזור הביתה. אמא תכעס. אבל אני רוצה להישאר. אבל אמא תכעס, אז אני הולכת.

הלכתי למגרש ממש אחרי הבית הספר. לא היה את הדברים שלהם בבית. לא היו דברים תלויים על החבלים של הבגדים. לא היה במרפסת עציצים וגם לא הכיסא נדנדה. 

אני חושבת שהם שכחו את הילדה, כי היא עדיין הסתכלה עלי מהחלון. אני בטוחה שיחזרו לקחת אותה בקרוב שתהיה עם אבא ואמא שלה. אבל בינתיים חברה שלי לא הלכה. והיום היא גם מחייכת אלי.

וזה ספר (או סדרה) ממש מוערך (או מוערכת)

מניחה שידעת את זה?

מה זה?

הלכתי לגלגל

אבל זה לא קשור לסיפור הזה

זו ילדה שמתוך מציאות החיים הקשה שלה ממציאה מישהי וחושבת שהיא חברה שלה

יש מצב שאני מאד גאה בך כרגע

👏👏👏

זה בסדר לומר לי שהסיפור גרוע

וציינתי את זה בדרכי העקיפה האשכנזית

תודה

אם אצליח להתנתק מהפלאפון

אל תקחי כלום ללב שירונת
זו הדרך היחידה לא להיפגע

שמרי על עצמך צינית כלפי חוץ ותהפכי חסינה לקליעים

מניסיון זה עובד

בורקסים
אוכל
אני רעבה (רעב)

ספרי איך יצא

עם זיתים

אצלי כל הארץ סימונים

היום פחות

מקובל פה לגמרי לבטא תחושות שכאלה

 

 

אני אפילו חושב שאדם שזקוק ללבד שלו 

לא צריך לתרץ זאת

 

מי שחושב שצריך לתרץ זאת

צריך לתרץ זאת

ולא צריך

לקבל

את

התירוץ

שהוא מתרץ.

כתבתי את זה בקבוצה של היישוב והרבה נשים פנו אלי בפרטי, איך אני מעזה לדבר ככה על ילדים, חבל שאני לא אוהבת אותם כמו שאני אוהבת את עצמי, הילדים זה המתנה הכי גדולה מאלוקים, בלה בלה בלה

זה נראה שהם עברו הסללה רצינית

 

מילא זה שהן חושבות לא כמוך

 

אבל זה שהן חושבות שהאמירות שלך לא לגיטימיות

זה מדאיג מאוד

הן מהאנשים האלו של האומץ להיות נורמלי.
או ליתר דיוק-
הפחד הקיומי מהשונה.

יש כאלו שבאמת חושבים בי שבאתי לשנות אותם מבפנים
זה אנשים מאד מקובעים בראש
הם מפחדים מפתיחות מחשבתית,
או מהגיון

אני פשוט נגד הרבה ממה שעושים כאן
ולכן יש לי דיעות לא פופולאריות

אבל הם טועים
אם הייתי שבכניקית לא הייתי מביעה את התנגדותי בגלוי, זה יפוצץ את הכיסוי שלי

אני סתם אזרחית שאכפת לה

עוף בודד ומנותק

אני לא גרה כאן כי אני רוצה.
חוץ מאוויר טוב אין לי כאן כלום. אה ויש לי את @ציף שהיא חברה שלי.
אבל זהו בגדול.

מצטער לשמוע

קהילות זה איכסה
זה לגור בג'יפה של רכלנים

היינו גרים בקהילה פעם
וכל פשלה קטנה שלנו (או גדולה) הפכה מיד לסיפור שהתפרסם בוואצאפ
ברמה שאנשים היו מספרים עלינו בשולחן שבת

מאז אני בורחת מאנשים

מעידה על תסיסה עמוקה ופראית

במרחב המפוטפט הבלתי מוקלד

 

שלא לדבר על המרחב המהורהר

הבלתי מפוטפט

 

וזה מתסכל אותי

בסלון או בגינת המשחקים על הספסלים

 

וכל מה שמדברים עליו בסלון או בגינת המשחקים

זה אחרי שחשבו עליו המון בבית לבד

 

 

כך שאם זה מגיע לשם זה מעיד על רחישה רבה

מתחת לשטח

 

ועצוב שאנשים לא אומרים לעצמם את

ה-סטופ הגזמתי

חברה שלי היתה בחו''ל וסיפרה שסיפרו עלינו בסעודה שם בבית חב''ד.

ובעלי שמע שיש מדריכי חתנים שמספרים את זה בהדרכת חתנים לבחורים בשיעורים.

וגם עלי מספרים בשיעורי בת יהודי אבל בלי שם, חברה שלי שמכירה שזו אני סיפרה לי שמספרים את זה שם.

אנשים לא יודעים להגיד סטופ הגזמתי כי מבחינתם אין בזה שום פסול. כל מה שיכול לשמש אותם לצרכים שלהם, למשל התקדמות בסטטוס חברתי על ידי שימוש בסיפור אישי של אחרים, הם לא בוחלים בזה.

וואו:

זה סיפור קצת מוזר

אבל עברו מאז שנתיים וזה דעך כבר.
אני מקווה.

מכירים את הסיפור בלי שמות.

אני עושה לעצמי אאוטינג

נס שאתם לא חב''דניקים

למה זה רע?

כנראה שיודעים שזו היא.

וזה לא היה משהו כיף במיוחד, לחוות את זה, ומספרים את זה כזה בתור מילתא דבדיחותא בשיעור, ולא כיף לי להיות מילתא דבדיחותא בעל כרחי.

את יודעת את  דעתי, נכון?

כיף שיש אותך

חושבים ומפחדים לומר

מעצבנות
לוקחות דברים לא בפרופציה
כאילו את מהמזניחות הראשיות בישוב הזה

בחיים לא משאירה את הילדים לבד כמו המון נשים פה,בחיים לא מוזנחים,תמיד את איתם!

אל תתיחסי

את נותנת הכל ומותר לך קצת אוויר

 

יש כאן המון עם שאיפה לחינוך ביתי וכאלה,לא צריך מצפון יתר על מי שמוסיפה על עצמה קושי

חשבתי שהקבוצות האלה זה רק ל"נמצאה גומייה ורודה ליד פעוטון שפרה ופועה, יימסר תמורת סימנים"
"למסירה שידת החתלה כמו חדשה. רק אחרי 8 ילדים."

נו, אז מה קרה בסוף?