המורחקים
יש כבר לא מעט יהודים שהפנימו שהמערכת לא עושה את תפקידה, ושהיום היהודים צריכים להגן על עצמם ולא לסמוך על הצבא והשב"כ.
מבחינתי – צו ההרחקה של חברי הוא גם צו גיוס שלי.
חברים טובים ויקרים קיבלו צוי הרחקה מבתיהם ומשפחותיהם. העילה לצו היא שאנשים אלה עושים מעשים נגד האויב הערבי, כך טוענים בשב"כ. לא אתייחס כרגע לאנשי השב"כ, שמתגלים במלוא עליבותם כאשר הם לא מצליחים להוכיח שום דבר נגד אנשים, אך דבקים בדמיונות של עצמם; גם לא לרגש החם כלפי היהודים הטובים הללו, שנזרקו מבתיהם וממשפחותיהם באבחת חתימה של אלוף פיקוד נרגן ואנשי שב"כ מדומיינים. כאן אנסה להתייחס למצב הבטחוני, כפי שהוא מתפרש בעקבות ההתקפה הזו.
אלוף הפיקוד עומד בפני סכנה בטחונית חמורה. הערבים מאיימים להחריף שוב את המלחמה נגד היהודים (ב"ספטמבר"). היינו בסרט הזה, לפני כאחת עשרה שנים. אז פרצו הערבים בסדרה של מעשים אלימים, כאשר צה"ל עומד נבוך וחסר אונים. לולא עמידתם העיקשת של אנשי יש"ע והחלטתם להיאחז כאן בכל מחיר – קשה לדעת לאן היו הדברים מגיעים. עם השנים הלכה והתחזקה התחושה של רבים שהמערכת אינה יודעת להתמודד מול האויב הערבי, בעיקר מפני שהיא לא דואגת לטובים ונלחמת ברשעים אלא בוחרת להיות כח או"ם.
חלוקת הצוים היא דוגמא בוטה נוספת של ההתנהלות הזו: הערבים הרשעים מאיימים במעשי אלימות. הדרך הפשוטה ביותר היא להילחם בהם בתוקף, ולגרום לאוכלוסיה העוינת הזו להבין שהאלימות לא משתלמת. במקום זה בוחרים אנשי השב"כ והמערכת הצבאית להכביד את ידם על היהודים שמתגוננים מפני הערבים (ויתר העמים שהולכים ומשתלטים על הארץ). אני מניח שיש כאן גם איזו קנאה סמויה: אם לא נילחם ביהודים הללו בעוז – כיצד נצדיק את זה שאנחנו – שאמורים לשמור על היהודים, שנהנים ממשכורות שמנות וממערכת לוגיסטית ענפה – לא מצליחים במשימה?
ובכן, אנשי שב"כ רופסים ואלוף פיקוד מבולבל, דעו לכם שזה לא ילך. יש כבר לא מעט יהודים שהפנימו שהמערכת לא עושה את תפקידה, ושהיום היהודים צריכים להגן על עצמם ולא לסמוך עליכם. אם הערבים ירימו ראש – הם יתקלו ביהודים נחושים. נכון, פגעתם בשנים עשר יהודים יקרים – אבל יש עוד הרבה יהודים חמים וטובים שימלאו את מקומם.
מבחינתי – צו ההרחקה שלהם הוא גם צו גיוס שלי. אני באופן אישי מבין היום שכחלק מההגנה על משפחתי וילדי אני צריך לתת כתף, ולעזור ליהודים שמתארגנים להגן על עצמם בצורות שונות. אני מקוה שנהיה רבים. יהודים – בואו ננצח!
הכנסתי את היד ואמרתי לו אחי סליחה....טוב אני שואל אותו אז לאן אתה נוסע הוא אומר לי לעליי(אני מודה לה') ועולה שכולם בגבעה אומרים לי לא לעלות הוא ערבי........
