מקור:http://eretzil.org/pagen.asp?d=03&id=106
לדרוש לחזור
(עריכה | מחיקה)
י"ג אלול התש"ע(23/08) | משה אטלו
שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל, ולומר גזולים הם בידכם; ואלו הם: מערת המכפלה, ובית המקדש, ומקום קבורתו של יוסף.(מדרש רבה)
המדרש הנל משקף, לפחות ברמה השטחית את הוויכוח לגבי חזרה לערים העבריות המוזכרות בתנך; במישור הההסטורי לאומי, שהכי מובן מאליו, כפי שמוזכר במדרש הנל- לעמי זכות הסטורית מלאה על המקומות בהם קם עמי, ערי התנך, הערים בהם נעקד יצחק, הוקרבו הקרבנות בשילה ומתרחשים עשרות סיפורים דומים, ואכן-הוויכוח כמעט שאינו מתנהל במישור זה-שהוא הכי מובן מאליו.
במישור הפרקטי אסטרטגי, אין כיום שום מניעה לחזור לערים העבריות שניטשו:
כזכור, או שמא הגיעה העת להזכיר לציבור הישראלי, כי לא התקבלה שום החלטה רשמית או ממשלתית לסגת, לא מיריחו ולא משכם, ואף במקומות בהם התקבלה החלטה (עזה,חלקים נרחבים ממערת המכפלה ולצערינו הרשימה עוד ארוכה), הנסיגה התבצעה ככניעה לטרור (קרבות קבר יוסף בח תשרי תשס,הבריחה מסתי הכנסת ביריחו,ההתנקות), דבר שעפ הנסיון המר רק מגביר את הטרור ולא מצדיק נסיגה מחבלי ארץ.
במישור הבטחוני,
מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוחכית, מתפאר השבכ ומשרד הבטחון בהשגיו, אל מול הטרור,ובמקביל – קיימת מדיניות מופקרת של הסרת המחסומים, הסרת הגבלות ואפשור תנועה חופשית של אמלח ובעיקר אמצעי תנזים.
כאשר קיים מצב כזה, לא ניתן למנוע תנועת יהודים, הן בגלל ההפקרות המאפשרת לערבים תנועה חופשית, והן בגלל התפארות משרד הבטחון בשקט בטחוני.
כמובן גם שכאשר נסיגה מתבצעת כהתקפלות בפני הטרור, כמו שהיה בקבר יוסף ובתי הכנסת ביריחו- אין זה בהכרח משפר את המציאות הבטחונית, ולהיפך.
במישור החוקי, אפילו עפ הסכמי אוסלו הארורים, שגבו מאיתנו מחיר דמים כה גבוה, ושלמרות זאת השמאל דבק בהם, זכותינו המלאה להיכנס לבתי הכנסת ביריחו, לקבר יוסף בשכם, ולבית הכנסת העתיק בעזה, מקומות שנשארו כמובלעות בשליטה ישראלית בתוך ערים אלו, ועל פי חוק הרשפ חייבת לאפשר זאת ללא כל תנאי או סייג.
אם כן, היכן הפער בין כל העובדות הללו, בין המדרש שצויין, לבין מציאות של וויכוח חריף, על הבעלות של מקומות אלו (ומתוך כך על הבעלות של שאר אי), וויכוח ששורשו הוא למעשה אבי הויכוחים בהוויה הישראלית,למי שייכת הארץ?
אם הטענה על ערי התנך חזקה ככ, מדוע האחיזה היהודית בהם ככ מעורערת?
ההסטוריה מראה שוב ושוב, שמי שמפקיר את יוסף (המסמל ומשקף את שאר המקומות הקדושים בערים העבריות), הם אחיו בעצמם.
על הציבור הלאומי, לקום כעת ולהציב את הדרישה, ואף לפעול מעשית לחזור לערים העבריות, ולא לחזור על ההפקרה החוזרת ונשנית, של אחיו של יוסף.
בימים אלו, בהם מבצעים גורמים עויינים, מבית ומחוץ, מאמצים עילאיים להפסיק ולשבש כל התפתחות התיישבותית ולהפסיק את תהליך שיבת ציון,
בימים בהם דואגים למתיישבים לתעסוקה, ומקפיאים, עמ להסית את המתיישבים ממדינה פלסטינית הקמה תחת אפם(עע חמישה ערים הנבנים כעת ביוש);
דווקא בימים הללו, החזרה לערים העבריות חיונית מבחינה לאומית ומדינית, ורק הפריצה קדימה, והמשך ההתיישבות, יכולה לתת מענה ללחצי אומות העולם, להתקפלות השמאל ולמדיניות רופסת של הקפאה ומסירת שטחים.
