ב"ה

השבוע קבעה השופטת עירית כהן כי על המדינה לשלם 50 אלף ₪ לארבעה מתושבי יצהר, חברי כיתת

הכוננות – שנעצרו במעצר שווא לפני כשש שנים על ידי משטרת אריאל, לא לפני שקבעה כי "אני מקבלת

את טענת התובעים לפיה נתבע 3 (רפ"ק גיל דשא) מסר עובדות לא נכונות לבית המשפט".

סיפורנו מתחיל ביום קייצי אחד לפני כשש שנים. ליוחנן מלאכי, בן הישוב יצהר, הייתה מאז ומתמיד

חיבה לבעלי חיים. אך טבעי היה, שהמבנה הראשון שעמד על תילו בחווה שהקים, היה דיר ובו מספר

כבשים חינניות. כל מי שעבר בגבעות יצהר באותם ימים הכיר את החווה, חוות שקד, ואת העדר הרועה

בשלווה בסביבתה המוריקה. לא רק תושבי יצהר עברו שם. מדי כמה ימים הגיעו בלשים מימ"ר ש"י

אשר היה בדיוק בשלבי הקמה, ובראשם השוטר המהולל 'גולן', לנסות על "נוער הגבעות" טריק חדש

שבדיוק למדו. למי שלא הבין, לא משנה הטריק, העיקר שבסיומו יתווספו כמה קליינטים חדשים לתאי

המעצר המצחינים במשטרת אריאל.

יום אחד לרכבי הבילוש הצטרפו מספר רכבי יס"מ, מתוכם ירד ערבי שמלמל לעבר העיזים משהו לא

ברור ("הוא קרא להן בשמן", הסביר מאוחר יותר החוקר דשא בבית המשפט), פתח להן את השער

והתחיל לצעוד איתן לעבר הכפר.

מספר תושבים שעברו במקום ראו ערבי גונב את העדר, הקפיצו את כיתת כוננות, והחלו דולקים

בעקבות השודד. הם לא ידעו שבאותה העת אורבים להם שוטרים ומצלמותיהם בידיהם על הגבעות

שמסביב. השודד שכבר הבין שהפעם הוא לא הצליח, ברח לכפר, הותיר את העדר מאחור, ואיתו גם

את החלום על הכבש בגריל..

התושבים שאליהם הצטרפו בינתיים מספר חברי כיתת כוננות החלו לחזור עם העדר לעבר הישוב כשלפתע פשטו לעברם עשרות

שוטרים ועצרו חמישה חברים מכיתת הכוננות. בשלב זה החלה התמונה להתבהר ואיתה גם נבלותו של 'גולן' וחבר מרעיו ממשטרת

ש"י;

מתברר, כי למשטרה הגיע ערבי בשם נאדר עלאן והגיש תלונה. עוד תלונה. בשנים האחרונות אותו עלאן כבר היה ידוע לרשויות הצבא

והמשטרה כמתלונן סידרתי, אשר תלונותיו, רובן ככולן, התבררו כדמיון מזרחי פרוע. ובכן גם הפעם הוא הגיש תלונה, ארבע תלונות

ליתר דיוק, ובאחת מהן טען כי נגנבו לו מספר עיזים.

ביום רגיל היה החוקר המנומנם רושם את תלונתו בלקוניות ופוטרו בשלום לביתו. אך לא בעיתים שכאלו. עכשיו הקימו גוף חדש

שיטפל ב'פורעים'. בקרב ערביי הסביבה הופץ מספרו של גולן המושיע, ואלו מצאו אוזן קשבת לכל אשר על ליבם. ובאמת, אך שמע 'גולן'

מיודעינו על התלונה, ובמוחו הקודח כבר החלה להתבשל התכנית: את חוות השקד הוא מכיר, מקום לא חוקי שמזמן כבר היה צריך

לפנות, למי יהיה אכפת מכמה עיזים שילקחו משם. הוא יגיע עם הערבי אשר מן הסתם יזהה את "עיזיו" אל מול המצלמות, העיזים

יסומנו בספריי ליתר ביטחון, והערבי ישולח לכפר עם העיזים, על גבעה שולטת יוצב מארב אשר יתעד את ה"שוד", ולא נותר אלא

לחכות לתושבי יצהר אשר יפלו למלכודת. ואכן התכנית הצליחה ובידי גולן כעת סרט נפלא: ערבי תמים רועה את צאנו, לפתע מתנפלים

עליו מספר מתנחלים ושודדים אותו..

תושבי יצהר שהתחילו להבין את אשר נעשה חסמו את שער היישוב ולא נתנו למשטרה לצאת מהיישוב. אליעזר אלהרר מפקד הימ"ר

אשר נכח בשער באותה שעה השמיץ את העצורים בתקשורת במילים בוטות: "כח שלנו הצליח לעצור חמישה מהפורעים... אותם

אנשים הם פורעי חוק.. אותם חמישה... שהתנהגו באלימות כלפי אותו רועה... להגיש כתב אישום תוך תקופת מעצרם". גם דובר מחוז

ש"י הוציא תגובה דומה:"מדובר בפורעי חוק וחוליגנים.."

נחזור לחברינו, חברי כיתת הכוננות, אשר את פניהם מקבל כעת החוקר גיל דשא בכניסה לתחנת המשטרה. פעם אחר פעם הצהיר דשא

בבית המשפט כי בידיו קלטות המתעדות את העצורים תוקפים את הרועה התמים ושודדים את עדרו.. בתי המשפט השונים(התיק הגיע

עד העליון) האריכו את מעצרם על בסיס שקריו של דשא ורק לאחר כ 10 ימים שוחררו העצורים לביתם.

בסופו של המעצר הממושך, כמובן שלא הוגש כתב אישום. בעלי העדר הגישו הוכחות שהעדר נקנה במיטב כספם, והעצורים שוחררו.

תיק החקירה נסגר ובעקבות גל המחאה שנוצר בקרב תושבי השומרון הוחלט בצמרת הפיקוד להעביר את גולן מתפקידו ובכך לנסות

ולהרגיע את המתיישבים.

אולם בכך הנפגעים מהפרשה לא הסתפקו. לבית משפט השלום בירושלים הוגשה תביעת נזיקין כנגד פושעי הפרשה: גולן שבישל,דשא

ששיקר, אלהר שהשמיץ ומדינת ישראל שמאיתה היתה זאת.

"זה שמנהגם של חוקרים במשטרת ש"י לשקר בדרך קבע אנו כבר יודעים מזמן" מסר בתגובה אחד התובעים, "לפחות הפעם הרווחנו

קצת כסף שיוכל לעזור בהמשך פיתוח הגבעות ובמאבק ברשעות השלטון".

מה בקול? עוד על הקפאת הבניה הערבית • המצב מוכר

קִי צר' – אירועי השבוע בקצרה •  לי מאורוגוואי • 'ְ

המדינה" – פינת 'הכר את השב"כ' - "אתה סכנה לבטחו

•

מס’ 28 כ"ו אדר התש"ע "ויקהל- פקודי- החודש" - גליו

ב"ה

2

צילום: מעייני הישועה

עם פרוץ ההקפאה המלצנו כאן, בקול היהודי, מטעמי שוויון זכויות, להקפיא באופן מיידי את הבניה הערבית של גוזלי הארץ. מסתבר

שכוחות הביטחון (האמיתיים) לקחו את ההמלצה לתשומת ליבם.

השבוע הגיעו פקחי ההקפאה למחצבה בכפר עוריף, ושרפו כמה מבנים ובאגר שעבד במחצבה. הקפאה זה הקפאה, חוק זה חוק. בהמשך

השבוע נשרף טרקטור בכפר בורין, הקול היהודי מעריך שמדובר - שוב - בפקחי הקפאה נמרצים שהחליטו שלא לאפשר בניה לא חוקית

של ערבים בארץ ישראל.

אנחנו מאחלים לפקחים הצלחה רבה בהמשך הדרך, ומקוים שמתיישבים רבים ביהודה ושומרון יעזרו בפעולות ההקפאה ההכרחיות

הללו.

לקול היהודי נודע גם ש"עידן", הרכז הנוכחי של אזור השומרון בשב"כ, ביקר ביצהר יום לאחר שריפת הבאגר. ככל הנראה הוא הגיע

כדי לומר "ישר כח" למבצעי הפעולה. הוא נמלט די מהר (אחרי שהגיע בליווי של שני צוותי יס"מ...) מפחד המצלמות של החבר'ה שרצו

לצלם גיבור ישראל שכזה. ניתן לומר כי תם כנראה העידן של עידן וחבריו.

לפני כשבועיים קיבל הרב דניאל דוב הכהן סטבסקי שליט"א הזמנה רשמית ממשטרת ישראל למתן

עדות אודות חתימתו על כרוז רבנים הקורא להימנע מהעסקת אויבים, שיצא בעקבות פיגועי

הטרקטורים בירושלים. הרב הגיע למשטרה, שם התברר כי אין מדובר על מתן עדות מצידו כי אם על

חקירה נגדו במפלג התשאול של משטרת ירושלים, והרב נחקר בחשד להסתה לגזענות. במענה לכל

שאלות החוקר אמר הרב כי הוא מוחה על כך שמבקשים לחקור רב בישראל על הפצת דברי תורה, ושעל

פי הדין הדיוטות לא דנים בדברי תורה.

הרב נשאל על ידי החוקר שאלות רבות על חייו והשקפותיו ועל רבנים אחרים. הרב חזר על אמירתו

דלעיל בלבד. עם סיום החקירה, הרב יצא לאחר שלא הסכים לחתום על דבר. החוקר טרח להתנצל

בנימוס ואיחל לרב שבת שלום. הרב סטבסקי אמר לו כי "המצב מובן לו ואף מוכר לו מארץ מולדתו

אורוגוואי שבדרום אמריקא אשר היתה בזמנו בעלת משטר דיקטטורי כך שהוא מרגיש כמו בבית".

הכנה נאה לבדיקת חמץ ערב פסח חג החירות.

ב"ה

3

כבכל שבוע, מתפרסם בפינה זו סיפור קצר הכתוב

בשפה קלילה ומשעשעת ויכול לסייע לרבים שעלולים

להיקלע למצב דומה. "כוחם של אנשי השב"כ הוא

בחשאיותם, וברגע שהחשאיות מוסרת – הם מתגלים

בחולשתם, ולכן – הכר את השב"כ לפני שהם יכירו

אותך". לחלק מהסיפורים יש סוף טוב – בו גיבורי

הסיפור עמדו בגבורה מול הלחצים, אך לא כל

הסיפורים מסתיימים כך. אך בעצם, גם, ודווקא מהם

נלמד את הלקחים... הסיפורים האלו נראים לחלק

מהאנשים כלא נוגעים לחייהם, אבל אין ערב לכך

שאתה לא הבא בתור... אם יש לך סיפור דומה

ותרצה לשתף את הציבור בו, אנא פנה למערכת.

צילום: הקול היהודי

"אתה סכנה לבטחון המדינה..." – נריה אופן

מערכת הקול היהודי

נריה אופן מורחק, כידוע, משטחי יהודה ושומרון, אז הוא בירושלים. מה

עושה יהודי בירושלים? ביום שני השבוע נריה ביקר אצל משה בן זיקרי

מגיבורי שכונת פסגת זאב. שכונה זו נתברכה ב"ה במספר תושבים אמיצים

ששמחים לקנא לכבוד השכונה היהודית, ולכבוד הבנות היהודיות ברחובות

וקניון. המדינה נלחמת בזקיפות הקומה היהודית הזאת, ונריה בא לבקר,

לשמוע ולחזק. מישהו לא אהב את זה. בשעה 11:00 בבוקר פרצו שוטרים

לבית משפחת בן זיקרי ועצרו את נריה. החשד: אסור לך להיות ביצהר,

בבית שלך, אבל אתה כן היית וזו הפרת צו אלוף.

החקירה במשטרת נוה יעקב היתה די משעשעת: לא היתה כל אשמה

ספציפית ועובדות אלא מריחת זמן ארוכה, בהמשך הגיע בחור מגולח, טוען

שקוראים לו מאיר, (כנראה הרכז הכושל ביצהר עד לא מזמן) מאיר לא בכה,

אבל היה קרוב לזה. הוא אמר: "אנחנו יודעים עליך המון, יותר ממה שאתה

חושב", והוסיף: "דע לך - שאתה מוגדר כאיום על בטחון המדינה!!. הצו המנהלי שקיבלת הוא רק ההתחלה, אף אחד לא קונה את

הסיפור שלך על כך שקיבלת צו בגלל שהצעת לאלעד מאיר להפגין מול ראש המחלקה היהודית עקב הטרדת אביו על ידי השב"כ. האמת

היא שאתה פשוט מהוה איום על בטחון המדינה" (המילים "איום על בטחון המדינה" חזרו על עצמם פעמים רבות בשיחה).

"זה לא הדברים הקטנים שאתה עושה", הוא הסביר, "הרוח שאתה מפיץ היא פשוט סכנה לבטחון המדינה" "אותתנו לך בצווים

מנהליים בעבר, אבל אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר. לטענתו אני לא מבין את הרמזים, "חשבנו שאתה בן אדם חכם, אבל אנחנו

רואים שאתה לא מפרש נכון את האיתותים שלנו...". "כל הצווים והאיתותים שקבלת", המשיך מאיר,

"הם כלום ליד מה שאנחנו יכולים לעשות לך. יש פעולות שאתה עושה על פי חוק, ויש אנשים שתומכים

בך בפעולות רבות, אבל יש דברים שאתה פשוט סכנה לבטחון המדינה...".

אני כמובן לא הגבתי לאיומים המכוערים והבוטים – כי כך לא מדברים, בודאי לא אחרי שחוטפים

יהודי מבית בזמן ביקור. אבל דבר אחד ברור: הדרך היחידה להתמודד עם האיומים המכוערים הללו

היא להפיץ גם את הסיפור הזה הלאה לחברים שלך. ידעו כולם מהי הרמה של אנשי הביטחון בישראל,

הסגנון, העיסוק, הטרדות ילדותיות ומתוסכלות.

זה לא רציני, וזה באמת מצחיק. אבל כשחושבים על זה שאלו האנשים שאמונים על התמודדות עם

אירן החיוך מהוסס יותר, ואז כיף להיזכר שה' יתברך לא ינום ולא ישן. האמונה התמימה בה' מחזירה

את החיוך בגדול לפנים של כל יהודי, השמחה הגדולה נותנת כח גם לנו לא לנום ולא לישון יותר מדי,

אלא לקום ולפעול בשמחה, לעורר אצל יהודים נוספים את הנקודה הפנימית, לעורר את הרצון העמוק

לגאולה ולקירוב הגאולה בפעולותינו.