סרטון ביו טיוב שמופץ במיילים מראה קבוצה של ילדים משחקים אחד עם השני בכדור. התמונה הזאת נראית שיגרתית למדי עד שמבינים שמדובר בילדי מתנחלים וילדי פלסטינים. ימות המשיח? אם תשאלו את אנשי תנועת "ירושלום", תנועת המתנחלים למען דו קיום בין ערבים ליהודים, הם בהחלט מאמינים שהם יכולים להביא אותו. בימים הקרובים הם – אנשי ירושלום אמורים להיפגש עם קבוצת פלסטינים באחת ההתנחלויות בשומרון. כך הם מאמינים אפשר יהיה להוריד את המחיצות ולסלק את האיבה בין ערבים ליהודים.

לא מדובר בשיגעון של קומץ סהרורים. זו קבוצה גדולה שמתעצמת מיום ליום. יש בה רבנים, אנשי ציבור, עיתונאים ואנשי תקשורת והרבה צעירים מתנחלים דתיים שמאמינים באמת ובתמים שהם יכולים להביא את נקודת הפתיחה לקץ הסכסוך הכי ארוך ומתיש בעולם.

"אנחנו, קבוצה של אנשים, כולנו גדלנו בהתנחלויות ואנחנו מאמינים שאפשר לחיות ביחד", אומר לסרוגים נחום פצ'ניק, מאנשי תנועת ירושלום, "בדיוק כמו באירלנד כאשר האירים הפסיקו להגיד 'בריטיש אאוט' והתחילו להבין שהבריטים לא יצאו וכנראה שכולם יצטרכו לחיות ביחד אז התחיל השלום. אני מאמין שגם פה זה אפשרי".

פצ'ניק וחבריו מארגנים מפגשים בין מתנחלים לפלסטינים, הם לומדים בעצמם עם ילדיהם את השפה הערבית ועובדים על פרויקט חדש שמטרתו לעזור לילדים פלסטינים להבין עברית. בימים הקרובים אמור להיערך משחק כדורגל בין ילדי המתנחלים לילדי הפלסטינים.

יש המון כוונות טובות בתנועת השלום החדשה "ירושלום" אך אולי זו גם נקודת התורפה שלה: הפרקטיקה. ירושלום לא מתעסקת בפתרון הפוליטי של הסכסוך אלא במה שפצ'ניק אומר "ויתור על החלומות של שני הצדדים" – החלום לסלק את השכן לכל הרוחות: "אנחנו אומרים בואו נתחיל מכאן, נתחיל מהמציאות, והמציאות היא שאנחנו כאן והם כאן והגיע הזמן להיפגש איתם ושהם יפגשו איתנו". ירושלום מתנגדים לפינוי התנחלויות חלקם גם לא מפחדים לומר מדינה אחת, דו לאומית.

ומה לגבי הפתרון הפוליטי והמדיני שאתה מציע כדי לסיים את הסכסוך?
"בא נאמר בכנות, אף אחד לא יודע מה יהיה. במקום להתיימר לומר 'מה יהיה' אנחנו מתמקדים בכוסף ובעיני זה הרבה יותר משמעותי. כשאנחנו נכיר את הפלסטינים והם יכירו אותנו, נלמד אחד את השני ונקבל אחד את השני, אני לא יודע איזה פתרון יהיה, אבל בטוח שיהיה הרבה יותר קל להגיע לפתרון."

אתה קצת מתחמק. יש סכסוך של יותר ממאה שנה בינינו לבינם. יש בעיה של דמוגרפיה (לפחות לפי כמה דמוגרפים מסויימים) וזו עיקר המחלוקת בין שמאל לימין.
"גם שמאל וגם ימין לא מצליחים להביא שלום. השמאל והימין מתיימרים להביא הצעות אבל אף אחד לא הצליח בינתיים. גם סיעות חוץ פרלמנטריות שיש להם מאות מיליוני דולרים כמו 'שלום עכשיו', 'בצלם' ועוד המון ארגונים כולם ניסו ולא הצליחו, ובינתיים, העסק הולך אחורה לא קדימה. אז אולי מי שלא הצליח שיפנה מקום למשהו קצת יותר חדש שהוא אחר ושכל עניינו לקבל את האחר. אני לא מציע פתרונות כי אני לא פוליטיקאי, אני לא יודע מה יהיה בסוף. אבל אני כן יודע שאנחנו מדוכאים בתוך חשיבה שכל הזמן עסוקה ב'פתרון'. אתה רואה רק את הפתרון, ואני אומר במקום להתעסק כל הזמן ב'איך אנחנו רואים את הפתרון' להתעסק באיזה תהליך אנחנו אמורים לעבור."

אולי אתה מדחיק את העובדה שיש כאן 100 שנים של סכסוך ומנסה להמציא עתיד ורוד שלא באמת קיים.
"הבעיה האמיתית היא לא איפה עובר הגבול ואם יהיו שתי מדינות לשני עמים, כי גם, וזה אני יכול להבטיח לך, אם מחר בבוקר יהיו פה שתי מדינות לשני עמים באיזה קסם מדהים – תהיה פה מלחמה. למה? כי השנאה קיימת, האיבה קיימת. אני מכיר את זה כל כך מקרוב. השנאה קיימת בלבבות והמלחמה היא רק השיקוף החיצוני שלה. מה אנחנו אומרים? בואו ניפגש, בוא נכיר, בואו נפחית את הפחד ונמצא את המכנה המשותף התרבותי הדתי, ויש הרבה מכנה משותף. אחרי זה נגיע לשאלה מה יהיה בסוף, מה יהיו הפתרונות. הסוד הוא לא לשאול את שאלת המה יהיה אלא מה עושים מכאן