המרכזיים כנגד הרס המאחזים

מערבית ליצהר.

בנוסף לכך הוא

כשבאתי לראיון

התעניינתי כיצד הוא מסתדר מבחינה משפחתית

תוך כדי השיחה איתו התקבלה תמונה ברורה ממנה נראה,

אך את מטרתה העיקרית, שבירת

הוא משקיע בהמשך ארגון הפעילות כנגד פעולות ההרס והחורבן של

על צמיגים בוערים בישוב 'שערי תקווה' בתגובה לגזרת ההקפאה.

גירוש, למעט בישובים בודדים כגון שא-נור, זה

עסקו לאורך כל התקופה הקודמת לגירוש בהכנות אליו, הם הסתובבו לשם כך

תמדת הציבור במאבק נחוש ואמיתי, על ידי ערבות

בציבור רחב יותר

את האפשרות והצורך להילחם

ולא רק על ידי הפגנות דמה וסרק".

ש בלי שהשיג תוצאה רצינית בשטח. בכך שפנה כנגד כל

מטרתו האמיתית היא הרס וחורבן של כל

והזדהות פעילה עם הישובים הסובלים מההקפאה אומר עקיבא:

האנשים התעוררו לפעילות מעצמם. אני מרגיש שעניין

הגיע הזמן לעבור

לצעד הבא - חשוב מאד

הכוונה היא לגרום להפסקת התופעה החמורה שאנשים מתוך

מדובר בעיקר בפקחי המנהל האזרחי שמאז הסכמי אוסלו, מפקחים

גם בקרב הציבור הדתי והחרדי מחוץ להתיישבות ישנם הנלחמים בה בדרכים שונות כגון

: שיר לאופר, אישה חרדית מפתח

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" ואנו רוצים

יתקיים בנו הפירוש הפשוט והטוב ולפיו יעזבו אותנו אותם

י לחץ ציבורי על כל מחריב שכזה באופן אישי ע"י מחאות בפתח ביתו,

והתארגנות של סביבתו הקרובה כדי להבהיר לו שאם הוא רוצה להמשיך ולהשתייך לקהילה בה הוא חי, עליו לחדול מיד

המצב הינו משופר בהרבה מבעבר אך עלינו לא להירדם בשל כך

בשבוע שעבר ביקרתי אצל עקיבא הכהן, אחד מהפעילים עקיבא גר בגבעת שלהבתי-ה, אותה הקים ליצהר

שדות חיטה ואף מפעיל שם מטחנה לקמח מלא. עובד כקבלן בנין בישובי השומרון וגבעותיו

על טהרת העבודה העברית. ך בדירה ששכר זמנית באריאל, נראה

שההרחקה אמנם מקשה על חייו הפרטיים והאישיים, העיקרית

היא החמיצה ובגדול.

הוא מציין בסיפוק. "וזה רק על צווי הקפאת בניה. בזמן הגירוש

פקידי ושלוחי הממסד, אליו

בחופשיות בכל ישובי גוש קטיף באין פוצה פה".

משופר בהרבה", אומר עקיבא. "בזכות התמדת ואמיתי

, לעצירת ההרס במאחזים. כיום הפנימו בגזרות הממסד על ידי פעולה אקטיבית ממשית, וסרק

הוא גרם להבערת כלל ההתיישבות ביו"בשטח

גרם לאחדות בקרב תושבי כל הישובים, שמבינים כי לגבי המקומות בהם התארגנו ביום

שני שעבר, 'מחאה' עקיבא

לא היה צורך לעורר את האנשים למחות ובכל המקומות, מעצמם

הערבות ההדדית כבר פחות או יותר הופנם על ידי ציבור רחב, ובתור יוזמים, מהרסייך'." והוא מסביר: " מסייעים בגופם להקפאתה ולהריסתה. אוסלו

ועוזרים רק להחרבת בניה יהודית ביהודה ושומרון.

המשמשת כתובעת ראשית בתיקים כנגד תושבי יו"ש. הפסוק אומר "יצאו

שהמחריבים והמהרסים באים מתוכנו, ביכולתנו לפעול לכך ע"ע

חי

יו הרעים כנגד ההתיישבות. "אמנם, כפי שאמרתי, להתחדש כל הזמן ולהתקדם הלאה." הוא מסכם.

הכהן

המורחקים מבתיהם ומיו"ש. שלהבתי

הוא מגדל שם כרם צעיר, מלא

שנערך באריאל

וכלכלית בזמן ההרחקה. והאישיים

הפעילות בה הוא עסק, ובגדול

את זמנו הפנוי הרב, מ

הממסד. "כל השטח בוער" בסיפוק

לא היה כך. הממסד

פה

"המצב היום, ברוך השם, בהרבה

הדדית ועל ידי גבית תג מחיר,

ממשית

ביבי עשה טעות רצינית, ביו

המתיישבים, הוא הישובים

ההתיישבות ביהודה ושומרון."

"כמעט ולא המקומות

רחב

להשקיע כוחות בפרויקט 'מהרסייך

ההתיישבות, ולהריסתה

וש

תקווה יו

שבמקום הפירוש הגרוע: ב

מהרסים ומחריבים. ע

ממעשיו ההתיישבות

אלא להיפך, הלאה

ללא שום מיעוט בגבורת הקרב אשר בוודאי נדרשו לה יהודה ואנשיו,

והלוחמים שהצטרפו אליהם היו קבוצה קטנטנה ושולית בחברה היהודית בא"י. שלא לדבר על תחילת המרד,

ומוסיף על זה את מעשה האלימות שלו מול

ושאר היהודים הרדומים, ולא הרגיש בעיה עם

כפי שמן הסתם העריכו רבים).

ד חורמה את כת

התימהונים המסוכנת במקרה שהעסק

י עם אותות ומופתים, ובכל זאת, ברגע המשבר הראשון

בסופו של תהליך עשר המכות בו צריך היה להיות עיוור כדי לא להתחבר למשה,

להישאר עם המצב הקיים ו"הבטוח" ולא להסתכן.

ומחכים להכרעה סופית ומוחלטת

בטרם יסכנו

י בני יהודה המפוחדים, צבא ישראל בראשות שאול אינו מעיז

תמיד היו איש או קבוצה שהבינו שהאחריות עליהם

והעם במקרה

מדוע מדליקים שמונה ימים הרי הנס היה רק שבעה" המפורסמת מתבררת

היטב כשמבררים מהו העיקר ומה הטפל בסיפור החנוכה. קבוצה קטנה ונרדפת

יהודה כובש את ירושלים ובין שאר עיסוקיו

עם כל הכבוד למצוקת המנורה, העניין הזה הינו

יהודה מחליט למנף את סיפור השמן כדי להגדיר את תוצאות המלחמה. יהודה יכול

היה לבחור בדרכים רבות כדי להתגבר על הקושי: לא להדליק בכלל, להדליק בשמן

להדליק מעט זמן כל יום, להדליק נר אחד כל יום, ובטח

יהודה רצה שהתודעה ההיסטורית תהיה ניצחון של נס.

: "

לשנה אחרת". זהו תהליך חינוכי שלוקח

יהודה החליט לקחת את גורל עם ישראל על כתפיו בתור מיעוט הזוי, ואת התהליך החינוכי הוא

הרי אנו ובנינו עדיין משועבדים לאנטיוכוס

את הרוב הרדום אחריה. לוחמי המחתרות

בלונדון בתום מועד

החיסיון מתארים את

הקמת מדינת ישראל לא היתה תוצאה של פעולת רוב

על הצלחת

מלחמת החשמונאים ושחרור ירושלים. לרוב

אשר נלחמו בתנאים בלתי אפשריים, וניצחו בחסדי ה'. ואנשיו

יש לדעתי לחדד את עיקר הסיפור אשר נראה לעיתים שנבלע בתוך שלל הדברים..

בא

בה קם לפתע איש זקן ממודיעין ומכריז מרד ללא שום בירור מה חושב

"העם". (מתתיהו לא נצרך לסקרי דעת קהל, לא עשה "פנים אל פנים" עם המתייוונים הרדומים

האחריות העצומה שהוא לוקח על עצמו במידה והמרד ייכשל

(רבים

העם שקיבל ממתיתיהו ובניו את חירותו, הוא אותו עם שהיה רודף עד היסטוריות ? בבקשה: משה מגיע לבנ"ומופתים

כולם מנסים למחוק את רעיון הגאולה. למשה

ארבעה מחמישה, ארבעים ותשעה מחמישים לפי חז"ל) ו

גדעון מניס בלילה את צבא מדין האדיר. אנשי פנואל וסוכות לא מתרשמים, הכף זבח וצלמונע עתה בידיך...").

דבורה מקוננת על אדישות השבטים, שמשון מוסגר ע"המפוחדים

אליהו מול נביאי הבעל, וכן הלאה. הטוב ייגרר אחריהם ובמקרה הפחות טוב

"יישאר במצרים".

שאלת "שבעה

החנוכה

מכריעה את האימפריה הגדולה בעולם. וב

נדרש לשאלת חוסר השמן למנורה. המנורה

שולי וחסר משמעות היסטורית. לכאורה.

המלחמה

הקושי

טמא,להדליק פתילות דקות, יום

עוד כמה אפשרויות.

יהודה החליט "ללכת על נס". נס

יהודה מזהה שהקרב הגדול עוד לפניו. הגדרת חנוכה כחג לא קרתה ברגע אחד: הזוי

. אם יהודה היה מחכה שרוב העם ילך על גאולה, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה..)

כל תהליך היסטורי משמעותי מובל ע"י קבוצת מיעוט איכותית המניעה (אולי) אחריה

שהיכו בבריטים היו קבוצת שוליים מנודה ונרדפת. מסמכים שהותרו לפרסום הלחץ של הבריטים לצאת מפלשתינה בגלל הטרור היהודי. כלומר, .

בועז אלברט

בחנוכה אנו משבחים את ה' אפשריים

הדברים

מתתיהו ובניו, מי שחושב אחרת ממנו).

קהל

חירותו

לא היה מצליח. דוגמאות היסטוריו

הגאולה

העדיפו רוב העם (מחמישה

האדיר

את עצמם בעזרה למורדים ("בידיך

השבטים

להתמודד עם גוליית, הבעל

לפניו

זמן. אבל שלא נתבלבל: עושה אחר כך, אחרי ההכרעה.

(כידוע, ארוכה

ע

ו

היהודי

הציבור אלא של קבוצה שולית.

3

והתנועה הציונית ? מיעוט. רוב היהדות לא התייחס לתופעה. וכשהוא התייחס זה היה בניכור.

והמתנחלים ? סבסטיה קמה לאחר משאל עם ?

נחזור אל דוד וגיבוריו: תיאור מעשי הגבורה של אנשי דוד מעלה תמיהה. כל התיאורים מדברים על מעשים "קטנים",

קרבות ותגרות "מקומיות". איפה תיאור המערכות האדירות של צבא ישראל בראשות דוד ? הרי בוודאי היו שם גנרלים

בעלי כישורי מלחמה ועטורי אותות גבורה אשר נחלו ניצחונות במערכות גדולות ? התשובה פשוטה. הגבורה נבחנת בעת

שהמעשה אינו נמצא בלגיטימציה הציבורית. כל אחד מגיבורי דוד היה נתון בקרב כפול, כאשר לא ברור היה איזה צד מסוכן

יותר. מה שנעשה בשם המלך, הדגל והמדים הינו חסר את אותה עוצמה של גבורה.

כל חייל העולה על ג'יפ בדרכו למשימה מבצעית מסתכן (במידה כזאת או אחרת) למען כולנו ומתכוון "להציל ישראל מיד

צר" גם אם אינו מכיר את המונח ההלכתי. האם הוא גיבור ? מ"פ בגולני, השתתף מן הסתם בעשרות אירועים ברמת סיכון

כזאת ואחרת. גיבור ? מח"ט. היה במלחמות. ראה חברים נהרגים. פיקד במשימות מורכבות. גיבור ?

אז בוא נבחן אותם: מה יעשו כל אלה (החייל, המ"פ, המח"ט) כאשר יידרשו להקריב מעצמם, בשם אמונתם, בניגוד לעמדת

הקונצנזוס ? (שלילת דרגה ומעמד, משכורת, ישיבה בכלא). מדהים, אך המציאות מראה שכולם יכופפו את ראשם וייכנעו.

(טוב, למעט יחידי סגולה).

מח"ט עטור קרבות הנכנע למען קידומו, או טירון העומד על דעתו בניגוד לרוח הנושבת ומוכן לשלם על כך מחיר ? את מי יש

להוקיר יותר, את הנערים העושים פעולות כאלו ואחרות, המסכנים עצמם מול הערבים, מול המשטרה ובעיקר מול העורף

שהיה אמור להיות אוהד (ישובים, ישיבות, הציבור הדת"ל) או קצינים חמורי מבט המוכנים "לראות למחבל את הלבן של

העיניים" אך לא מסוגלים לסכן את המשכורת הבאה ? ובאמת, איך זה מסתדר ? לאן נעלמת הגבורה ?

ההרגשה שאתה הולך לקרב כשמאחוריך מדינה שלימה, מערכות רבות הבנויות אך ורק כדי לטפל בך (במובן החיובי...) באם

תיפגע, תסתבך, תיפול בשבי. במקרה מוות, המשפחה תקבל חיבוק מהחברה. ועוד לא דיברנו על עניינים הקשורים בממון.

אז נכון. שכוייעך לחיילים על מסירותם. אך הגבורה האמיתית נדרשת כאשר אתה מתמודד מול הזרם, ולא כאשר אתה

עטוף בו היטב.

בימים ההם ובזמן הזה.

מול הלחצים, אך לא כל הסיפורים מסתיימים כך. אך בעצם, גם, ודווקא מהם נלמד את

הלקחים... הסיפורים האלו נראים לחלק מהאנשים כלא נוגעים לחייהם, אבל אין ערב לכך

לפני מספר שבועות חשף הקול היהודי את סיפורו של שמשון שליסל תושב מעלה לבונה. השב"כ פנה לשמשון בניסיון לקיים

איתו פגישה, על כוס קפה כמובן... שמשון הבין היטב את מטרותיהם וניצל את במת "הקול היהודי", כדי להודיע להם שהוא

לא מעוניין להיפגש. אלא שהם לא התייאשו וניסו בכל זאת.

וכך ממשיך שמשון לספר:

"אני בדרכי לקניות, והטלפון מצלצל: "שלום, כאן עמרם. השותף של גולן. זוכר? גולן דיבר איתך לפני שבועיים הסיכום היה

שניפגש. אז רציתי לתאם את הפגישה . מתי נוח לך"?

4

כמובן שלא נותר למערכת הקול היהודי אלא לברך את שמשון על שלמד מהסיפורים הרבים

(מדי..) את הלקח וניתק את

בכוכב השחר חילקו צווים לשני בתים והחרימו

תושבי היישובים הזדעזעו

איך אומרים?

דויטשלנד דויטשלנד אוֹבֶּר אַלֶס

ליל הבדולח

שגם אז הוא היה רב ראשי לחלק גדול מן

גם אז ראשיה הביעו שאט

וחסר סובלנות

כך הוא ממחיש באקטיביות לאוהבי המדינה (בפרצוף) את

את ההתפכחות הכואבת והמתמידה של הציבור הדתי משיגיונו

מארגון חוננו נמסר כי ערעורו של שלומי דביר לקבלת ביקורים

מה יש לעשות? הרבה, וזה לא קשה. הדפיסו ותלו

דווחו לנו מהשטח למייל או למספר המופיע בתחתית

בסוף אני לא מעוניין להיפגש כלל." השבתי לו.

כנראה שהוא היה בהלם מוחלט.

אבל ככה סיכמנו?"

להיפגש."

עמרם היה נשמע המום לחלוטין, עוד משפט או שניים והוא סיים את השיחה.

להמשך ההתפתחות והצמיחה של הקול היהודי אנחנו זקוקים לעזרתכם. לעשות

"תשמע, כלל

בקו השתררה דממה, מוחלט

עמרם התעשת, "אתה בטוח? סיכמנו

"אני בטוח! אני לא רוצה להיפגש

לחלוטין

הקשר מיד. חזק וברוך.

הגדיל הרביי הראשי מצגר

ההלל

(מצגר, שמעת? הצדיקה עצורה 45 ביהמ

לעזרתכם

מתאימים

העמוד.