בשבוע החולף העלה הקול היהודי לרשת האינטרנט, סרטון בו צולם עקיבא הכהן, אחד ממקבלי צו

ההרחקה מיו"ש. הכהן, חקלאי וקבלן בניין בעבודה עברית הסביר מדוע קיבלו הוא וחבריו את צווי

ההרחקה: "אמנם, השב"כ לא ציין את עילת ההרחקה, וגם ההערכה לפיה מדובר כנקיטת צעדים

להבטחת שלום המסיק בשומרון, פתטית. המסיק כבר בשלבי סיום, ואנו קיבלנו צווי הרחקה

שמגיעים עד זמן הקציר כמעט. זו איננה הסיבה להרחקה, אלא העובדה שחבריי ואני פועלים

להעצמת הזהות היהודית, לערכי "קנה מיד עמיתך" ועבודה עברית, הפרדה בין ישראל לעמים, ולכך

שאנו פועלים תקופה ארוכה לחיזוק הערבות ההדדית בין הגבעות ויישובי יו"ש". שאלנו את עקיבא

אם הוא חושב שהפעילות תצטמצם בעקבות הצווים. עקיבא השיב - בדיוק להיפך, הצווים רק

מאפשרים לנו להעביר את המסר שלנו בדרכים נוספות ולאנשים שלא הגענו אליהם עד היום.

הפעילות בשטח תימשך, יש מספיק דמויות שממשיכות בכיוונים אלו ועושות את עבודתן נאמנה.

הממסד צריך להפנים שמדובר כאן בתנועה שמתרחבת והולכת, והמלחמה בנו בדרכים האלו

מסייעת לכולם לקלוט את המסר, מי כאן פועל למען עם ישראל ומי נגדו".

במהלך טקס השבעה של חיילי גדוד שמשון, ברחבת הכותל המערבי, הניפו מסיימי הטירונות שלט

גדול ועליו הכיתוב "גדוד שמשון לא מפנה בחומש".

בחודשים האחרונים נדרשים חיילי גדוד שמשון המוצבים בצפון השומרון , לפעול במוצהר כנגד

יהודי חומש. במהלך שבוע שעבר, ירד רכב מחומש לשבי שומרון. ערבים השליכו מספר בקבוקי

תבערה על הנוסעים, ובנס, הם לא נפגעו. חיילי שמשון שקיבלו דיווח על הפיגוע החמור, התחילו

במרדף אחרי... המתיישבים.

במהלך השבוע הופתעו תושבי שבי שומרון לראות את פלוגת החיילים )אשר תפקידה לדאוג לבטחון

התושבים(, עורכים סריקות ברחבי היישוב אחרי תושבי חומש שהגיעו לשבי שומרון .

תושב 'שכונת המגורשים' בשבי שומרון סיפר לקול היהודי: "הלכתי להוציא את בני מהגן, כאשר

אני רואה ליד הגן כעשרים חיילים סורקים את הרחוב, לבושים ומצויידים כאילו יוצאים לקרב –

כולם עם אפודים, קסדות, ומחסניות בנשק. מאז ששירתי בסדיר לא ראיתי פתיחת ציר כזו

מפוארת".

תושבי שבי שומרון, ובראשם הרב שמידט – רב היישוב, הבהירו לחיילים היטב כי לא יניחו להם

לבצע פעולות שיטור נגד יהודים, ואכן, איש לא נעצר.

אחד מהחיילים שהניפו את השלטים, צפוי להישפט בקרוב על מעשהו וביקש לומר את דבריו לקול

היהודי ללא ציון שמו: "אני שמח מאוד שקידשנו שם שמיים. אני חושב כי ההד שיצרנו שווה לבדו,

את הגיוס לצבא. המערכת מאוד עצבנית על שחיילים מעיזים לומר את אשר על ליבם – שנאמנותם

לתורה ולהתיישבות היא ראשונה במעלה. הבלאגן שנוצר, והגלים למעשה שלנו הגיעו הרבה מעבר

לרמת הגדוד, וזה מצויין".

בבוקר יום רביעי, גילו תושבי היישוב עדי עד, כי ערבים גנבו ציוד חקלאי יקר, וגרמו נזק הנאמד

בעשרות אלפי שקלים, העקבות הגיעו לכפר הסמוך, אל מוע'ייר. התושבים מיהרו לפנות למשטרה

ולצבא, )איך אומרים? על מנת לא לקחת את החוק לידיים(, אך אלה לא טרחו להגיע ולעשות את

עבודתם. לאחר מספר שעות, הציפו כוחות גדולים של צבא ומשטרה את היישוב עדי עד. התושבים

מיהרו לשמוח, "הנה, המשטרה באה לעשות את עבודתה". חיש קל התברר כי ארגון 'יש דין' הגיש

תלונה על כריתת מטע זיתים בכפר אל מוע'ייר. לזה, כך מתברר, יש למשטרה כוחות רבים להקצות.

)אמר העורך: לא יכולתי להתאפק ולהכניס את הבדיחה הבאה:

"זוג קשישים גילה לחרדתו בשעת לילה מאוחרת, כי פורץ נכנס לביתם. הקשיש מיהר להתקשר

למשטרה וביקש כי ישלחו ניידת בדחיפות, לתפוס את הגנב.

"אדוני", אמר לו היומנאי, "אין לנו מספיק ניידות כרגע, עוד כמה שעות נגיע", וניתק.

לאחר זמן קצר מתקשר שוב הקשיש למשטרה ואומר: "אין צורך שתגיעו. יריתי בפורץ".

תוך דקות, הגיעו מספר ניידות לבית הקשישים, ותפסו את הגנב 'על חם'.

"למה אמרת כי ירית בפורץ"? זעמו השוטרים.

"למה אמרתם שאין לכם ניידות" השיב וגיחך.(

גדי שמני, שמונה לתפקיד הנספח הצבאי בוושינגטון, ידוע כשונא ההתיישבות בכלל, אך כשונא

ורודף של תושבי הגבעות בפרט. בטרם יצא שמני לחו"ל, חתם על צווי הרחקה לתושבי השומרון

מכל מרחבי יו"ש, למשך חצי שנה. בטקס חילופי הפיקוד שנעשה, השתלח שמני בתושבי יו"ש וקרא

לגלות 'אפס סובלנות' כלפי השוליים הקיצוניים, שהולכים ומתרחבים לדעתו. )עובדה משמחת

מאוד, אגב(. המורחקים מעריכים כי העיתוי למתן הצווים נעשה באופן שימנע עריכת הפגנות מול

ביתו של שמני – דבר שקרה בעבר, והסב אי נוחות רבה לו ולמשפחתו. חבר של המורחקים אמר

הקפיטול... גם שם ידידי ההתיישבות יערכו נגדו הפגנות ללא דיכוי בולשביקי של שלטון 'החוק'

בישראל". במוצאי שבת בראשית התקיימה מסיבת מלווה מלכה מול ביתו של שמני , ואף בביתו של

שי ניצן ביקרו יהודים נוספים במחאה על צווי ההרחקה.

תושבים מיישובי גוש טלמונים, הפגינו ביום חמישי שעבר בצומת הדואר, במחאה על הרחקת

שלושת תושבי השומרון מבתיהם. אחד מהמפגינים אמר לקול היהודי: "המערכת פוגעת ביהודים

מהשומרון, בגלל פעילותם האינטנסיבית לחיזוק הזהות היהודית, לקידום תמיכה וערבות הדדית

של עבודה עברית. מבחינתנו מדובר בעצם בהנהגה החדשה ביהודה ושומרון . השב"כ לא מבין

שבעצם ההרחקה הוא מסמן את אותם חבר'ה כשליחי ציבור וכדמויות מפתח בהתיישבות". לקול

היהודי נודע כי באותה הפגנה נפצע ערבי מאבנים שהושלכו לעברו .

בשבוע שעבר, שוב הגיעו שליחי המינהל לתלות צוים. אחד החתומים על הצוים הוא רמי זיו. זיו,

יהודי שומר מצות, תושב פדואל שבשומרון, אחראי על חתימת צווי הריסה לבתי יהודים בחוות

גלעד ובשכונות שונות ביצהר. בידיעון הראשון חשפנו חלקים מדו"ח פנימי של המנהל האזרחי, לפיו

כל פעילויות האכיפה בשנה וחצי האחרונות, מופנות באופן מוצהר אך ורק כנגד יהודים. לזיו, עובד

ותיק של המינהל האזרחי, עובדה זו כנראה לא מפריעה, והיותו שותף להרס בתי יהודים בשומרון,

לא מעיבה על רוחו.

במחאה על שותפותו של מתיישב בהרס בתים בהתיישבות, הפגינו כמה עשרות אנשים מול ביתו, כך

אבל היא לא הפריעה לנו להיכנס. מצאנו את הבית וחלקנו לתושבי פדואל פליירים, המתארים את

מעשיו של זיו בהרס ההתיישבות. מישהו יצא מהבית, שאלו אותו האם הוא רמי זיו, הוא ענה שכן,

וכששאלו אותו האם הוא אחראי על חלוקת הצווים, הוא ברח חזרה לבית. לאורך כל ההפגנה,

בלשים ממחוז ש"י עשו סיבוב סביב האיזור. לאחר זמן מה יצאה ביתו של זיו מהבית, וניסתה קצת

לחפות על אביה, אבל היא הודתה שהיא לא הייתה עושה את מעשיו. גם הבן שהסתובב בחוץ, שוכנע

שמעשי האב אינם הולמים, אולם טען שאין לו עבודה אחרת. עם הזמן התאספו אנשים שרצו לדעת

על מה ההתקהלות, והגיע גם צבא. לאחר כמעט שעתיים ששהינו במקום, הבילוש שעשה 'רונדלים'

יצא מהרכב וביקש תעודות זהות, וחילק לנוכחים הזמנות לחקירה. מכונית אחרת נתפסה ע"י

"כדאי גם להוסיף", סיפר אותו מפגין, "שביתו הנשואה שגרה גם היא בפדואל, הביאה לנו עוגיות

ודברי חיזוקים".

הישוב נריה ידוע זה תקופה ארוכה כישוב חזק ובריא, שהערבות ההדדית בין תושבי ארץ הקודש

חרותה על דגלו, ושיודע להבהיר לשלטון שיש תג מחיר לפגיעה ביהודים טובים.

אך עוף השמים שהוליך את הקול משם אלינו הפעם היה נרגש במיוחד. הוא פלט ממקורו סיפור

שחשף את האבסורד השלטוני במלוא עוזו. ובכן – לסיפור המלא:

לאחרונה החלה, כידוע, עונת המסיק, בה עוסקים "כוחות הבטחון" בהגנה על הפלאחים האומללים

שעצי הזית "שלהם" נלקחו על ידי הכובשים הציונים שחושבים ברצינות שארץ ישראל שייכת לעם

ישראל.

במסגרת פעילות המסיק ליד נריה גילה המנהל האזרחי במפתיע קרוואן לא חוקי ! ממש כך! פגיעה

חמורה ביותר בדמוקרטיה, בשלטון החוק, ובכל אשר בשם 'מדינת כל אזרחיה' יכונה. ומי גר

בקרוואן הזה? תושבי הקרוואן הסורר הם ... חיילי האבט"ש )הבטחון השוטף( של הישוב; קרוואן

זה מוקצה להם למגורים. קצין ההגמ"ר הבין שכאן המקום להפעיל את ידיעותיו וכישרונו בתחום

שלטון החוק: הוא הודיע לישוב שאם לא יוקצו מגורים אחרים לחיילים – הם פשוט יילקחו ולא

יהיו לישוב יותר חיילי אבט"ש!

מתברר שהאיום לא עשה רושם גדול מידי על אנשי נריה: הם ענו בקלילות לקצין ההגמ"ר שהוא

יכול לקחת את חייליו לאן שהוא חפץ, כך סוף סוף הם יוכלו להגן על עצמם כמו שצריך ולא על פי

תורת המגננה התבוסתנית של צה"ל )מה גם שממילא הצבא לא נותן לבנות, אז מנין לכל הרוחות

יהיה לנריה בית נוסף בשביל החיילים?(.

קצין ההגמ"ר כנראה חיבר את התשובה לכל מיני אירועים שהיו לאחרונה באזור, והבין מה צפוי לו

אם אכן תורת המגננה תשתנה. על כן הוא הסביר את דבריו: לא התכוונתי חס ושלום שלא יהיו

חיילים, הם רק לא יגורו בישוב, אלא יגיעו אליו בכל פעם מהבסיס הצבאי בחורש ירון שנמצא לא

רחוק. תושבי הישוב דווקא נהנו מהרעיון: עוד קרוואן יתפנה למגורי משפחות.

אך כאן הגיע המהלך המפתיע: החיילים הודיעו שעם כל הכבוד לשלטון החוק ולאשתו גברת

דמוקרטיה – ייכבדו אלה וישבו בביתם, ולא יפריעו לחיילים לגור בסמוך למקום בו הם שומרים.

שלטון החוק זה חשוב, אמרו החיילים, אבל לא עד כדי לטרטר אותנו! )ככל הנראה אווירת החופש

בנריה חלחלה דרך המדים אל תוך ליבם היהודי ההגיוני של חיילינו האמיצים(.

על סירוב פקודה כזה עוד לא שמעו בצה"ל... .

אריאל גרונר מספר: אני יורד בכביש המתפתל מיצהר, בדרך לעוד דיון מתיש בבית המשפט, מרחוק

אני מבחין כרגיל בג'יפ מג"ב עומד בצומת. על יד הג'יפ עמד מג"בניק שנראה מוכר, לפי הכיפה

הגדולה על ראשו. כשעצרתי לטרמפיסט בצומת, המג"בניק הסתובב אלי וחשף את התג על החזה.

זה הוא, שחר בן מנחם, לפני כמה ימים הוא רדף אחרי חברינו אוריה, עצר אותו באלימות והתיז

בפניו מיכל של גז פלפל..

"אולי תעצור גם אותי"? אני פונה אליו בארסיות.

"תזהר לך", הוא ממלמל לעברי.

"מה זה? מה? אתה מאיים?" אני עונה לו בהתגרות.

"לא, אם תמשיך ככה.. אתה יודע.." הוא אומר.

אני: "ככה מה?"

הוא: "אתה יודע"

אני: "אם נמשיך ככה אולי בסוף יבוא משיח?"

"משיח?" נדלקות לו העיניים, "אני מתפלל כל יום שיבוא המשיח".

"אולי אתה מתפלל שהוא יבוא, אבל אתה עושה הכל כדי שהמשיח אפילו לא יחשוב על זה" אני

עונה.

הוא: "מה אתה רוצה, שיניחו לי נינג'ות ואני אשתוק?"

אני:"אתה באמת רוצה שאני אענה לך?"

הוא: "כן".

אני: "בטוח?"

הוא: "כן".

אני: "תשמע. יש פה יהודים שדואגים לאינטרסים של היהודים, חשוב להם ההתיישבות היהודית,

ובטחון היהודים, אם פוגעים בהם הם מגיבים. מולם ישנה מערכת אשר מה שעומד בראשה זה

קידום ה"מוטציה הישראלית", אותה לא משמחת העובדה שיהודים מתיישבים פה ובטח לא שהם

עושים את זה עם ראש מורם."

הוא: "אני מסכים עם כל מילה אבל איך זה קשור לפנצ'רים"?

אני ממשיך: " בראש השנה ערבים הציתו שני קראוונים בחוות גלעד, המח"ט שחשש שתושבים

מיצהר יגיבו החליט "להקדים רפואה למכה" והושיב אתכם ביצהר כדי להצר את צעדינו, בעצם

המח"ט "נלחם" בתושבי יצהר מעל הראש שלכם, אתם זה המקל"

"זה אפילו לא המח"ט זה מעליו" מחזק את דברי המג"בניק.

אני ממשיך: "במסגרת העימות עם המח"ט החליטו תושבים שהם לא יעברו בשקט על המהלך וכל

ג'יפ מג"ב הוא אובייקט אותו ראוי לפנצ'ר"

"את זה אני מבין" הוא עונה לי "וזה אפילו הולך לכם טוב, ההוראות שלנו הם שאסור לנו לעלות

יותר עם ג'יפים ליישוב. אבל מה שמפריע לי זו הצביעות. הבחור הזה אמר לי יפה שלום כל פעם

שפגש אותי, ומאחורי הגב הוא מניח לי דוקרנים?!"

"זה ברור מאוד" עניתי לו "אתה יהודי והנשמה שלך יקרה לכן יש כאלה שאומרים לך שלום, כרגע

לצערנו אתה משמש בתפקיד שפועל נגד היהודים ולכן מפנצ'רים לך את הג'יפ וייתכן שיהיו כאלה

שאף יפגעו בך יותר"

הוא: נראה לך שאני נהנה לתת לערבים לבוא למסוק לכם על יד הבית? אני שונא אותם יותר ממך,

אני כבר מת לחזור לחווארה.."

אני: "אז אתה צריך לשמוח בכל פינצ'ור"

הוא: "אני תמיד שמח"

אני: "לא, באמת, אתה צריך לשמוח על כל פינצ'ור כי זה טוב ליהודים ומזרז את החזרה שלך

לחווארה"

הוא: "וואלה, אתה צודק, באמת צריך לשמוח על כל פינצ'ור.

אנחנו מזמינים את הציבור לדבר אל ליבם היהודי של שוטרי מג"ב )אלה שיש להם לב מהסוג הזה(, גם הם

מוזמנים להצטרף לערבות ההדדית של כל ישראל.

בידיעון הקודם: תיאור הלחצים הנפשיים שמפעילים החוקרים על הנחקרים.

אם קראת ונהנית, למה שלא תזכה גם יהודים אחרים? הדפס את הידיעון, ותלה אותו בבית הכנסת,

במכולת או בישיבה. כך גם אתה תהיה שותף בהשמעת הקול היהודי באופן צלול ושמח.