לפני קצת יותר ממאה שנה, החלו להופיע בעולם רוחות ה'ציונות'. מהי בעצם ה'ציונות'?

הציונות שאפה להתנתק ממורשתו היהודית ההיסטורית של עם ישראל, ולהפוך את העם היהודי לעם ככל העמים, עם מדינה, דגל וצבא משלו, אך ללא שום קשר לתורת ישראל, ובעצם לבולל אותו, כפי שנאמר בקונגרס הציוני הראשון בבזל ב-1897: 'הציונות - דבר אין לה עם הדת'.

את המצוות המעשיות היא החליפה בסיגים של 'לאומיות' מזוייפת - דגל, המנון, צבא וכו'.

מבחינה זו - היא הייתה מסוכנת אף יותר מתנועות כפרניות שקדמו לה, משום שאלו הצהירו בפירוש על דרכם, בעוד שהיא נתנה לאנשיה את ההרגשה כאילו ניתן להיות יהודים טובים גם בלי קשר לתורה, כאשר שרים את 'התקווה' נותנים כסף ל'קרן היסוד', ושאר 'פעולות ציוניות'.

הכל ידעו למשל כי מי שנתפס ל'השכלה' - מאבד את הקשר עם העם היהודי, אך מי שנהיה ציוני - חשב שזו היא היא ה'תורה', וזו ה'יהדות', ובכך בעצם 'חסם את עצמו' לשוב ביום מן הימים בתשובה, משום שסבר באמת ובתמים שדרכו מבטאת דרך היהדות בצורה הטובה ביותר.

על פשעיה ומעלליה של תנועה זו, הן בצד הרוחני והן בזה הגשמי, דומה שאין אין צורך להרחיב, מפאת היותם ידועים לכל: השתקת ההשמדה באירופה בשנות הזעם, וחמור מכך..(ראו על כך בספר 'כחש' של הסופר היהודי אמריקאי 'בן הכט') חטיפת ילדים מחיק הוריהם, עקירת המסורת בקיבוצים מילדי עדות המזרח והאכלת טריפות, חינוך כפרני למאות אלפי ילדי ישראל, גירוש אכזרי ונפשע של יהודים רק עקב היותם יהודים - דבר שאין לו אח ורע בשום מדינה מתוקנת כיום - הקמת מדינת טרור בתוככי ארץ ישראל, שגבתה כבר קורבנות רבים בנפש, וסיכון חייהם של מיליוני יהודים, וכו' וכו'.

התנועה הציונית אמנם העלתה לארץ יהודים רבים - אך רבים מהם הועברו על דתם דרכה, ודוקא ב'פלטרין של מלך' - בארץ ישראל, שכידוע בה יש להיזהר עוד יותר בקיום התורה.

למה זה קרה?

היהדות החרדית בגולה ברובה הגדול נמנעה מעלייה לארץ, מכמה וכמה סיבות, מהן שתיים עיקריות:

א. הסברה כאילו המדרש התלמודי על 'שלושת השבועות (כתובות קיא) משמעו איסור גורף על עלייה המונית של יהודים לארץ ישראל, וקל וחומר על הקמת ישות שלטונית כלשהיא, שהיא בעצם 'עלייה בחומה' ו'מרידה באומות'.

ב. התעסקות מתמדת אך ורק בעניינים יהודיים פרטיים: לימוד תורה, גמילות חסדים, וכו' וכו' - ובד בבד חוסר מעש מוחלט כמעט מפעולות בעניינים הלאומיים של האומה.

אך אז באה השואה - שהעידה כאלף עדים כי מקומם של היהודים בארץ ישראל, וגם יהדות הונגריה הקנאית, שסברה ברובה כי השואה באה כעונש על 'הפרת השבועות' - הושמדה כמעט כולה בשלהי מלחמת העולם (ומפורסם ספרו של הרב טייכטל הי"ד 'אם הבנים שמחה' שכתב דברים מאלפים בנושא)*.

לו הייתה עלייה המונית לארץ - ייתכן שהטרגדיה אולי הנוראה ביותר שידע העם היהודיו בתולדותיו, הייתה נחסכת ברובה או לפחות בחלקה, אך לצערנו זה כמובן לא קרה.

היהדות החרדית העדיפה להשאר בגולה, ברובה לפחות, זאת במקום להבין כי הגיע 'עת דודים', ויש לעלות לארץ הקודש, להפריח את שממותיה, ולפעול לייסד בה תשתית ליישות שלטונית יהודית, הנושאת את שם השם בעולם, בגאון ובתפארה. בהקשר הזה, מן הראוי להביא כאן את דבריו של רבי הלל משקלאב, תלמידו של הגאון מוילנא, על התייחסותו לעלייה לארץ: "הגר"א, קדוש ישראל, אשר בדברים חוצבים להבות אש, האיץ בתלמידיו לעלות לארץ-ישראל, ולעסוק בקיבוץ-גלויות, והרבה לזרז את תלמידיו להחיש את הקץ המגולה, לקרב קץ הגאולה ע"י יישוב ארץ-ישראל. כמעט בכל יום דיבר אלינו רבנו ברתת ובהתרגשות, כי ´בציון ובירושלים תהיה פליטה´, ולא לאחר את המועד. מי ימלל ומי יתאר את גודל דאגתו של רבנו בדברו אלינו הדברים ברוח-קדשו ובדמעות בעיניו".

ובכן, לו היו שומעים לדבריו של הגאון, נקל לתאר שהמציאות כיום בארץ הייתה נראית אחרת לגמרי: ייתכן בהחלט שהיינו חיים פה היום במדינה יהודית באמת, ההולכת בדרך התורה, מקדשת שם שמים בעולם בהיותה 'אור לגויים' (ולא 'חושך ליהודים' כפי שהתבטא אחד השרים בעבר ביחס למדינה) ופועלת לקירוב הגאולה.

מכיוון שלא עשו זאת היהודים החרדים, באופן טבעי באו ועשו זאת במקומם מנהיגים כופרים ומרשיעי ברית, שהשתלטו על ארץ הקודש, ובמשך שישים שנה אנו נאלצים 'לאכול מהם מרורים' כאשר הם מציבים לנגד עיניהם מטרה אחת: 'להפטר' מהמטען היהודי ובכל מחיר, ויהא זה מחיר של התאבדות טוטאלית - הכל בשם הרצון להחריב את 'העולם הישן', ולהדמות ל'אומות הנאורות' ברחבי הגלובוס. זו הסיבה המרכזית לרצונם למסור את שטחי ארץ ישראל למרצחיים הערביים: כל דבר המזכיר להם למה ומדוע הם פה, ומהו תפקידו של העם אליו הם משתייכים (לצערם הרב) - מפחיד אותם ומעיק על חייהם, והם יעשו הכל על מנת 'להפטר' ממנו

?אז מה הפתרון

ובכן, ראשית יש להבין כי הדבר החשוב ביותר כיום, הוא לתקן את אותה טעות היסטורית,שהוחמצה בעבר, ולפעול כיום למען הקמתה של מנהיגות יהודית אמיתית למדינה. תנאי ראשון לכך הוא ההבנה כי הסכנה הגדולה ביותר כיום לעם ישראל אינה נשקפת מגורמים חיצוניים עוינים, אלא דוקא מהשלטון המושחת והרקוב השולט פה, שמוכן לכל דבר במלחמתו ביהדות הנאמנה, ואם לא נחליפו במהרה - כדאי לנו להתחיל ללמוד לשחות כבר כעת... מהטעמים שפורטו למעלה אין טעם עוד להמשיך ולעסוק ב'כיבוי שריפות' - בכל פעם שהשלטון מתנכל לנו בתחום זה או אחר: יש לקחת את המושכות לידינו ' - ולהנהיג!!!

אם לא נתקן זאת עכשיו, שלא נתלונן אח"כ כאשר המצב ח"ו יתדרדר עוד ועוד, ומפחיד אפילו לחשוב מה עלול עוד לקרות כאשר הרכבת הדוהרת ששמה 'מדינת ישראל' תגיע לקצה מסע ההתאבדות המטורף שלה.

?ומה בתכלס'

בכדי לעשות זאת באופן האופטימאלי, נדרש לצרף למשימה חשובה זו את בעלי הברית שלנו בציבור החרדי, שרואים 'עין בעין' איתנו את הבעיות הקשות בפניהן אנו ניצבים, וסבורים כי הפתרון היחיד להם הוא בדמותה של הנהגה יהודית אמיתית

בלי להכנס לצדדים הפוליטיים, פשוט יש לשבת ביחד עם ראשי הציבור החרדי ומנהיגיו אשר יהיו מוכנים להצטרף אלינו במשימה הכה חשובה הזו (בהתחשב בתמורות בעובר הציבור הזה במשך השנים, ובאלו האחרונות בפרט), לשכנע אותם בנחיצות המהלך והיותו חייוני להמשך חיינו כאן כעם בריא בארצו, וללבן ביחד את הנושאים הללו, עד שתגובש אלטרנטיבה רצינית (יש כבר מי שפועל בכיוון הזה, כידוע, וניתן בהחלט לשתף איתו פעולה) ראויה לשמה, שתנהיג את עם ישראל בארצו עד ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן.

*ידוע סיפור המעשה כי בשנת תרצ"ג (1933), מיד לאחר עליית היטלר ימ"ש לשלטון בגרמניה פנה אל החפץ החיים הרב כהנמן, לימים מקימה של ישיבת פונוביז' המפורסמת, ושאלו:

מה יהא עתה גורל אחינו בני ישראל, נוכח כוונת הצורר הגרמני להכחיד, חס ושלום, את עם ישראל? השיב לו החפץ חיים: הם לא יצליחו בכך, כי התורה כבר אומרת לנו, בפרשת וישלח: "והיה אם יבוא עשיו אל המחנה האחד והכהו - והיה המחנה הנשאר לפליטה". המשיך הלה לשאול: רבינו, באיזה קיבוץ יהודי יקוים בימינו – "והיה המחנה הנשאר לפליטה? ענה החפץ חיים: אף זה מפורש, בהפטרה של אותה פרשה: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה הקודש".

כשהקים את ישיבת פונוביז', הורה הרב כהנמן לחרוט את הפסוק הזה בחזית הבניין של הישיבה:

הפסוק מספר עובדיה מעל שער ישיבת פוניבז´

בשבוע שעבר נכתב כאן בפורום על ידי הכותב "וואלד" שערוץ 7 מחק מאמר שהלל וייס כתב, הלל וייס ביקש שאכתוב כאן בפורום בשמו שהוא ביקש מערוץ 7 שהם ימחקו את המאמר שהוא פרסם ומהסיבה הזאת המאמר נמחק, אז אני מקווה שנעשה כאן סדר בדברים

פורסם בעיתון חרדי בקרית ספר!

כל מילה מיותרת.

בס"ד

הערביה הקאליברית היחידה שראיתי- תוקפת את האיסלאם, בראיון לאל ג'זירה:

בס"ד

האמת זועקת: איך השופט נתן רק מעצר בית למחבל הארור שהצית את הישיבה בעכו???

איפה הצדק?

איפה?

לא יאומן שמחבל מקבל רק מעצר בית על כך שהוא שורף ישיבה!!!!

אני מתפלל שבמהרה בימינו יפטרו לאלתר את השופט העריץ הזה מעבודתו.

השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, אמן כן יהי רצון.

בס"ד

בזמן גירוש תושבי בית השלום, הרבו שרי השמאל להשמיץ כל פעיל ימין שרק אפשר, אמרו:"להעניש את פורעי החוק", "למצות את הדין בחומרה", פואד אמר לשים 15 שנה בכלא כל "פורע" ו"מסית"....וכו' וכו'

אך פתאום כשמדובר בערבים שמתפרעים ומיידים אבנים על יהודים...פתאום לא שומעים את כל השרים האלה.....

למה לא שומעים את פואד אומר עכשיו:"למצות את הדין עם פורעי החוק שמיידים אבנים על יהודים"???

למה לא שומעים את אופיר פינס קורא למצות את הדין בחומרה עם פעילי השמאל???

לשאלות האלה כנראה אין תשובה.

חבל....חבל...חבל..

שנזכה לקבל במהרה פני משיח. אמן ואמן.

http://www.bedarkeinu.com/signup1.html

מכתב תודה והוקרה

אריאל זילבר ואבי פיאמנטה הלחינו שיר בצל מלחמת עזה תחת הכותרת: "צבא האמונה".השיר נפתח בקריאת "שמע ישראל", ובהמשכו שרים השניים: "המטוס המשוכלל הוא רק כלי שרת לחייל עם אמונה, גם הטנק המשובח והטילים הם ערימה של ברזלים, אבל בפנים יש חיילים עם אמונה"...

להאזנה | להורדה

בכל כתבה העוסקת ב'בית היהודי' - אין אפשרות לכתוב תגובות.

זו לא סתימת פיות???

זהו קישור למצגת ששווה לראות ולהפיץ-- חזק וכואב!

http://mail.google.com/mail/?ui=1&view=att&th=11eb291ce1247813&attid=0.1&disp=attd&zw

ישנה כיום אי ידיעה בעולם המודרני לגבי זהותו האמיתית של האסלאם, ישנם אלו שיאמרו שהאסלאם הוא באמת דת של שלום ושמדובר אך ורק בכמה מטורפים שטופי מוח פונדמנטליסטים שכופים את דעותיהם ולשם הפגנת כוחם מפוצצים הם את עצמם ורוצחים חפים משפע, ואילו לאסלאם האמיתי אין כל קשר לפונדמנטליסטים שכאלה, אלא מטפח יחסי שלום ואהבה בין הבריות ומקבל את כולם – כי זה המסר שלכאורה השאיר עמם מוחמד. בפחם נופלים תמימי הפוסט מודרניזם שלא טורחים לחקור ולהכיר במלחמה הרוחנית שמתנהלת מאחורי הקלעים, ובכל הנוגע להשפעה שיש לקוראן על כל מוסלמי מאמין באשר הוא – חובה על האדם המשכיל לחקור ולבדוק בעצמו עניינים אלו.

מי הוא "הנביא מוחמד"?
נולד בשנת 570, כאשר את התגלותו הראשונה חווה בשנת 610 כשהתבודד על ההר חירא'א ליד מכה. לפי המסורת המוסלמית, הורד לנביא מוחמד דבריו של אללה ע"י המלאך ג'בריל במשך 23-22 שנים באופן של חלקים חלקים.

מהו "הקוראן"?
הוא כתב-הקודש המוסלמי, אשר על פי המסורת המוסלמית הוא ההתגלות האחרונה והחותמת של דברי אללה לבני האדם לאחר התנ"ך והברית החדשה. מעמדו של הקוראן באסלאם הוא דברי אלוהים חיים ושווה ערך לאלוהים עצמו.  "כל המוסלמים [הדבקים בדתם] מקבלים את הקוראן כדבר אלהים המילולי"
(Azzam Tamimi, “Fundamentalism and violence: an Islamic viewpoint”, Institute of Political Thought, 26 March 2004).
כמו כן הקוראן בא על חשבון התנ"ך והברית החדשה שהרי אלו סולפו והושחתו על ידי היהודים והנוצרים.

מהו "החדית' "?
"הוא אוסף של הלכות, אגדות וסיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים.
המילה חדית' היא מהשורש הערבי "ח.ד.ת'" (حدث) המקביל מבחינה אטימולוגית לשורש העברי ח.ד.ש. משמעות המילה היא "חדשה" או "שיחה". כלומר, המשמעות המילולית של המושג חדית' הוא ידיעה או סיפור על הנביא מוחמד, דבריו ופועלו. מאוחר יותר התפתח המושג חדית' כאוסף סיפורים ואמרות על חיי מוחמד."
(wikipedia הערך "חדית' ")
החדית היא שוות ערך לתלמוד ביהדות. מקובל שהקוראן והחדית' שווים בסמכותם, גם אם הקוראן נעלה על החדית' בטבעו ובראשונותו. אף על פי כן היחס בין הקוראן לחדית' נתון במחלוקת, היו מפרשים שטענו שהחדית' יכולה לבטל את הקוראן. אחרים טענו שהחדית' יכולה לשפוט את הקוראן. עוד אחרים טענו שהחדית' היא המבהרת של הקוראן.

מהי "הסונה"?
"פירושה נוהג, אורחות חיים. בתקופה הקדם-אסלאמית ("תקופת הג'היליה", תקופת הבערות) ציין המושג "סונה" את אורחות החיים הראויים לחיקוי של אבות השבט. במסורת המוסלמית הפכה המילה למציינת את הרגלי החיים של הנביא מוחמד, והטקסים הדתיים שהנהיג במהלך 23 שנות שלטונו, שכל מוסלמי מצווה לחקותם ולדבוק בהם. בסונה נכללו המנהגים והדעות של העדה המוסלמית בראשיתה, ולמעשה היא התקבלה כתורה שבעל-פה של האסלאם, כפרשנות המוסמכת לתורה שבכתב, היא הקוראן. את תיאור מעשיו של מוחמד קיבלו המוסלמים דרך מלוויו של הנביא, שדיווחו על מעשיו ודבריו בחדית' אך גם במנהגים ומסורות שעברו מאב לבן לאורך השנים (כמו תפילות מיוחדות). באסלאם השיעי ה"סונה" היא מעשיהם ודבריהם של הנביא מוחמד, בתו פאטִמה ושנים-עשר האימאמים השיעים."
 (wikipedia הערך "סונה ")

התחלה – סבירות פנים
ההתנגדות הגדולה לתורה החדשה, שהטיף מוחמד במכה, אילצה אותו לעזוב עיר זו ולברוח למדינה. במדינה קיווה לזכות ליחס יותר טוב, בייחוד מצד יהודים, שהיוו מרכז ניכר בימים ההם. מלבד במדינה, אפשר היה למצוא אז יישובים יהודיים מפוזרים מדרומה של מכה ומצפונה. במאה השישית למספרם שלט בתימן המלך היהודי האחרון משושלת ההימיארים. היהודים, ששכנו בלבו של חצי-האי, עסקו בחקלאות ובמסחר. שיירות גמליהם עברו את "דרך הבשמים" שהובילה עד בואך עזה. יהודי ערב דמו באורח-חייהם ובאופיים לשכניהם. כערבים חוננו בסגולות גבורה ואומץ-לב. יחד עם זה שמרו בעקשנות על דתם ועל ייחוסם.
"מוחמד קשר את הצלחתו בעמדתם החיובית של יהודי מדינה אל דתו החדשה. כשם שרצה למשוך אליו את עובדי האלילים, כן ציפה מן היהודים - לאו דווקא כולם ולא בבת אחת - שיכירו בו כשליח אלוהים. הוא אמר, שדי לו בתחילה במנין אחד, כי אחריו יגררו רבים".
(ד'ר שמעון מרכוס, שנאת היהודים באיסלאם, מחניים, תשר'ג)

שלום ואחווה, היהודים כ"עם הספר"
בתחילה, מי שיקרא את הקוראן עשוי לקבל את הרושם שמוחמד והקוראן מטיפים לשלום, אחווה ודו-קיום בין היהדות לאסאלם שעתיד לקום, המוסלמים מאוד אוהבים להשתמש בפסוקים אלו על מנת "להוכיח" שהקוראן מטיף לאהבה ושלום בין בני האדם, ובכך להראות שאינם "קיצונים" כמו אותם אלו שמפוצצים עצמם באוטובוסים:
"התנצחו עם בעלי הספר רק בדרכי נועם, חוץ מאשר עם בני העוולה שבהם. אמרו: 'אנו מאמינים באשר הורד אלינו ממרומים ובאשר הורד אליכם, ואלוהינו ואלוהיכם אחד הוא, ואנו מתמסרים לו' ".  (סורה 29 פסוק 46).
מכיוון שמוחמד קיווה להתקבל על ידי היהודים בנועם וסבירות פנים, כמו כן הוא קיווה שיקבלו את תורתו והטפתו, בתחילה היה בעל סבלנות וסובלנות כלפי היהודים שהרי אם היה בא אליהם בכוחניות כמובן שלא היו מקבלים אותו, אך בין כה וכה המסורת היהודית כה חזקה שאפילו את המשיח שלהם לא קיבלו, אז בטח שלא יקבלו מישהו שאינם יהודי כדמות מוחמד.

דחייה
כאמור, מוחמד ציפה שהיהודים, על אף שאיננו יהודי בעצמו, יקבלוהו כאחד מנביאיהם, אך כשזה הבין שאין בכוונתם לקבל את סמכותו הדתית, החל לתעב את היהודים כאשר עד מהרה הלכה וגעשה שנאתו אליהם.
בפסוק 40 של סורה 2 מתחילה פנייה ליהודים: "הוי בני ישראל..." כאשר בפסוק 42 כתוב: "אל תערבו את האמת בהבל ואל תסתירו את האמת ביודעין"  ובפסוק 44 ממשיך "התצוו על האנשים לעשות מעשים טובים ובעצמכם תשכחו, אף כי תקראו בספר (בתורה)? האם לא תשכילו להבין?" (סורה 2 פסוק 44).
על פי המפרשים המוסלמים, ה"אמת" המדוברת בקטע היא על כך שהתורה מתנבאת ומשבחת את הנביא מוחמד.  ואילו היהודים מסרבים לקבלה ולכן "מסתירים את האמת ביודעין".
"התחפצו כי יאמינו לכם? הן יש וחבורה מהם תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו ביודעין לאחר שעמדה על פשרו. (שוב, המוסלמים מסבירים שהכוונה ליהודים שסילפו את דברי התורה שנתן להם משה, על מנת להסוות את דברי השבח לנביא מוחמד שלכאורה היו כלולים בנוסח התורה המקורי)". (סורה 2 פסוק 75)
"אבוי לכותבים במו ידיהם את הספר ואחר אומרים, זאת מעם אלוהים, למען ימכרוהו באפס מחיר. אוי להם על כל שכתבו ידיהם, ואוי להם על פועלם. (הכוונה-מזייפים את התורה), ושוב כדי להסתיר את הדברים שהיו בה בשבח מוחמד, באפס מחיר" (בחדית' נכתב על הפסוק כי הרבנים היהודים קיבלו שוחד תמורת סילוף פסוקי התורה המדברים בשבח מוחמד). (סורה 2 פסוק 79)
"רבים מבין בעלי הספר היו רוצים להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קנאה המקננת בנפשם, אף כי התבררה להם האמת. מחלו וחוסו עד אשר יקים אלוהים את דברו ,כי אלוהים כל יכול". (סורה 2 פסוק 109)
"אמור, הוי בעלי הספר ("בעלי הספר" = עם ישראל שקיבל את ספר התורה), האם תיטרו (תשמרו טינה\תתנקמו) לנו רק על שום שהאמנו באלוהים ובאשר הורד אלינו ממרומים, ובאשר הורד זה כבר, או רק על שום שמרביתכם מופקרים?", "אמור, הבה ואודיעכם למי השכר הרע מכל אצל אלוהים: לאלה אשר קיללם אלוהים ושפך חמתו עליהם ועשה אותם קופים וחזירים. רע מכל מקומם, וגדולה מכל תעייתם מן הנתיב הראוי". (סורה 5 פסוקים 59-60).
מוחמד שואל ועונה - למה עם ישראל נוטר טינה ורוצה להתנקם על זה שעכשיו אחרי שעם ישראל לא הלך בדרך אלוהים, אלוהים עבר למוסלמים והוא מוריד את תורתו למוחמד, אלוהים יענישם בחזרה כקופים וחזירים.

זיופי התנ"ך ע"י היהודים
בחסות דחייתם של היהודית את מוחמד, דעותיהם של המפרשים המוסלמיים נחלקו בשאלה: מי מבניו של אברהם הוקרב על המזבח?
אם גם הקוראן אינו פורש בשמו, ברור שלגביו היה זה יצחק. מוחמד שמע ברורות על מעשה העקדה מפי יהודים. בדורות הראשונים של האסלאם לא הובע ספק, כי יצחק הובא לקרבן. אבל מומר יהודי בא לפני הכליף עומר בן עבד אל עזיז וגילה את אזניו על שיבוש שהוכנס לתורה בעטיים של יהודים, אשר מקנאתם בערבים, דחו את ישמעאל אביהם והכניסו במקומו את יצחק. זהו אחד מן הזיופים שחכמי היהודים התנסו בהם במקום לקרוא (בראשית כ"ב ב') קח-נא את-בנך את-יחידך אשר אהבת את-יצחק". השם יצחק הוגנב הנה ע"י יהודים, לפי טענותיהם.
דוגמא זו היא אחת מיני רבות הממחישה לנו שוב את הלך הרוח המוסלמי, מכיוון סיפור עקדת יצחק התנכ"י לא יתאים לאמונתם הם החליטו שאלו הם היהודים שהחליפו בזדון את שמו של ישמעאל בשמו של יצחק מכיוון שלא רצו להאמין באללה ודרכו – האסלאם.

ג'יהאד התקפי - דר אל חארב
במילים פשוטות זהו כיבוש של אדמות שאינן מוסלמיות והבאתן תחת שלטון מוסלמי, או מלחמה בכופרים כדי שיקבלו עליהם את "דת האמת". בפרשנות המוסלמית ישנו מושג הנקרא 'עקרון הביטול', עיקרון הביטול נוצר בעקבות פסוקים הסותרים אחד את השני, ושהרי לפי אמונתם של המוסלמים הקוראן הוא מושלם וללא פגם, לכן אין בו סתירות, לשם כך יצרו את תיאורית "עקרון הביטול", אלו פסוקים המבטלים את הפסוקים הקודמים להם במקרה סתירה כדוגמת הגישה כלפי היהודים, פעם אחת ניתן לראות חיבה וכבוד לעם ישראל כעם הספר, ומאידך גישה של שנאה והסתה כנגד העם היהודי. לכן, כאשר מוסלמים מסוימים מעוניינים להציג את הקוראן והאסלאם כדת של שלום, אהבה ואחווה, מצטטים הם את פסוקי הנועם המסבירי פנים עם היהודים ושאר דתות העולם הדורשות באהבה ושלום בשם אלוהים. אך זאת למען הגנה על שמם הטוב ודאגה מכך שיעלו על תוכניתם - הג'יהאד "השקט" בו הם מסתננים לתרבות, לכלכלה, לחברה ולפוליטיקה במדינה בה הם נמצאים תחת שלטונה, עד אשר יתאפשר להם להשתלט על אותה המדינה ולהשליט את דתם עליה – זו היא האשמה חמורה, אך כך לפחות מלמדם הקוראן הקדוש להם מכל. לעומת זאת, בינם ובין עצמם מלמדים ומקיימים הם את עקרון הביטול, זאת אומרת שכשאשר מוחמד מטיף להלחם ולהרוג יהודים הוא מבטל את ציווי הסבלנות כלפי עם ישראל שציווה קודם לכן.
כאשר הבין מוחמד שאין בכוונתם של היהודים להיכנע למרות האסלאם ולתורתו שקיבל ישירות מאללה, חלה תפנית חדה בלימודו בכל הקשור ליהודים (כמו כן לנוצרים):
"הכופרים מבין בעלי הספר (בעלי הספר = בעלי ספר התורה = היהודים) והמשתפים, באש גיהינום הם, לנצח יהיו בה. הם הרעים שבברואים (משתפים = עובדי אלילים המשתפים את אליליהם לאלוהים כשותפיו לאלוהות.) (סורה 6 פסוק 98).
"הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אללה ושליחו (מוחמד), ואינם מחזיקים בדת האמת (אסלאם) אלה בהם אשר ניתן להם הספר-עד אשר ישלמו את הג'זיה (מס גולגולת הנועד להשפיל את אלו שלא מסכימים להתאסלם) במו ידיהם, בעודם מושפלים". (סורה 9 פסוק 29)
כמו כן כתב "קום להיאבק בכופרים ובמתחסדים והקשה את ידך עליהם, בגיהינום ידורו, ושם יהיה סופם המר." (סורה 9 פסוק 73)
טבעו של האסלאם היא השלטת דת האסלאם על כל העולם, ולכן יש להשתמש בכל האמצעים לעשות זאת, גם במלחמה, הבא נראה:
"האם לא תילחמו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם וזממו לגרש את השליח?" . . . "הילחמו בהם! וכך יענישם אלוהים בידיכם וימיט קלון עליהם." (סורה 9 פסוקים 13-14).
"הילחמו בכופרים הקרובים אל גבולכם, והקשו ידכם עליהם!" (סורה 9 פסוק 123)
"נכתב בספר כי מִצווה עליכם להילחם" (סורה 2 פסוק 216)

שאהיד
מוסלמים מאמינים כי לאחר מותם, ישפטו על ידי אלוהים כמו עם מאזניים כאשר מעשיהם הטובים ישקלו לצד מעשיהם הרעים (בדיוק כמו הרבנות המסורתית או הקתולים) ולפי הצד שיצלח גם ינתן דינם – גן עדן או גיהינום. אך ישנה דרך אחת ויחידה בה ניתן לדלג על הסבל שבאי הוודאות במהלך החיים ועל הניסיונות היומיומיים לצלוח במעשיהם הטובים, והיא למות מוות כקדוש מעונה, זאת אומרת למות כשאהיד (המילה שאהיד מתארת כיום מחבלים מתאבדים, בפירושה המלא היא תואר למוסלמי שמת במלחמה למען הדת) (האנציקלופדיה החופשית באינטרנט, ערך "שאהיד").
"בראיון  עם השיח' סלח-ראעד, מי שהיה ראש עיריית אום-אל-פחם והמוכר בין ערביי ישראל בתור בר-סמכא בענייני האסלאם נשאל השיח': "המאמין אתה, שלמעונים קדושים (מחבלים מתאבדים) מחכות בגן עדן 70 בתולות בתור פרס?", תשובתו הייתה: "בעניין זה יש לנו הוכחות ברובות, זה כתוב בקוראן ובסונה. עניין זה הוא ברור. מעונה קדוש יקבל מאלוהים כפרס שישה דברים ספציפיים, כולל 70 בתולות, הוא לא יסבול ייסורים בקבר והוא מאפשר ל70 מבני משפחתו להגיע לגן עדן גם כן ללא משפט" " (מרסל ריביאי (2006). "איסלם, ישראל והקהילה – המאבק על הבחירה", עמוד 35.)
זו היא דוגמא למחשבת האסלאם ולמנטליות השולטת אפילו במוסלמים יציבים, משכילים, בעלי עמדה, "מתונים", בהחלט נותן לנו הבנת אמת איזה היגיון יש לאסלאם. זו היא הוכחה לכך שלא רק שטופי מוח קיצוניים מסוגלים להאמין כך וללמד כך, השיח' סלח-ראעד אינו יוצא מן הכלל, אך הוא בהחלט לא מצא לנכון להחביא עובדה זו.

ג'האד חיצוני
זהו כבר מאמץ שהוא הכרזת מלחמה כנגד עובדי האלילים כדי שיקבלו על עצמם את האסלאם, וכנגד אלו שאינם מעוניינים להתאסלם. או  אם הם תוקפים מוסלמים או מורדים בשלטון מוסלמי. כינוי אחר לג'האד חיצוני הוא "הג'האד הקטן" מה שרומז, לפי כמה מאסכולות האסלאם, על כך שהוא משני בחשיבותו. הג'יהאד גם הוא אינו הומצא ומופעל על ידי קיצוניים בלבד, אלא מסתמך כולו על אותם הפסוקים בקוראן שקוראים להלחם באלו שלא מוכנים לקבל על עצמם את האסלאם.

אינדיווידואליזם
לעיתים כששואלים מוסלמי מה דעתו על מעמדם של היהודים מול אלוהים, בעודו בסביבה יהודית ארץ-ישראלית  ועל מנת לא להיקלע למבוכה אנו עשויים לקבל תשובה בסגנון:  "בקוראן כתוב שגם היהודים מאמינים באלוהים", תשובה פוליטית ומתחמקת משהו, אך הכרחית מבחינת העונה למצבו, אך מה באמת אומר הקוראן, הבה נראה:
"הדת הראויה בעיני אלוהים היא האסלאם" (סורה 3 פסוק 19), אך ורק האסלאם היא הדת המתקבלת בפני אלוהים, לטענתו של מוחמד.
"פנה פניך אל הדת האמיתית היחידה... זוהי הדרך הטבעית שבה אלוהים ברא את האדם. זוהי הדת הנכונה, אך רוב האנשים אינם יודעים זאת" (סורה 30 פסוק 30).
נוסף לכך, לקח מוחמד את אדם מספר הבריאה "בראשית" והפך אותו למוסלמי, ככה שהאסלאם לא התחיל מבחינת המוסלמים עם מוחמד, אלא כבר עם אדם בבריאת העולם, (מרסל ריביאי (2006). "איסלם, ישראל והקהילה – המאבק על הבחירה", עמוד 20.)
לפי כך, על פי הקוראן אין עוד דרכים המגיעות לאלוהים ולא ניתן לספקו בעזרת דת אחרת שאיננה האסלאם – לכן על האסלאם להטיל את שלטונה על כל העולם, שהרי העולם לא יודע מה טוב לו, אלא רק המוסלמי המאמין יודע, והדרך היא לא משה, לא ישוע ולא אף אחד אחר, אלא מוחמד בלבד, מי שאינו מוכן לקבל על עצמו את מוחמד ותורתו יש לראות בו כבוגד שהולך נגד אלוהים ולכן להרוג אותו בעצם כטובה לאלוהים.

אסלאמיזם
יש כאלו שיקראו לו "אסלאם פוליטי", הוא אידיאולוגיה של ממש שנובע מההשקפה השמרנית דתית של הפונדמנטליסט האיסלאמי. מבוסס על כך שהאסלאם לא רק דת, אלא מערכת פוליטית שלמה שכוללת תחומי משפט, כלכלה, חברה וכל בעצם הקשר למדינה, לכן לא יתכן שהאסלאם יתקיים ולא ישלוט במדינה בה הוא קיים, לכן האסלאמיזם רואה כחובה וכספינת דגל מבחינתו לשלוט על המדינה בעזרת השריעה (החוק האסלאמי), יחד עם זאת, הספרות האסלאמיסטית איננה מתמקדת ברובה במאבק בדתות אחרות, כי אם באידאולוגיות פוליטיות, שכן האסלאמיסטים נאלצו להתמודד מול תנועות מתחרות כמו קומוניזם במאבקם על תמיכת ההמונים. עוני רב ומתיחות בין-מעמדית הביאו לצמיחתן של תנועות סוציאליסטיות רבות ברחבי העולם המוסלמי במהלך המאה ה-20.
על כן שלפני שיוכל להשתלט על העולם, עליו קודם כל להשתלט על דעת הציבור המוסלמי... ואולם התמוטטותה של ברית המועצות בשלהי המאה הביאה בסופו של דבר לירידה בהשפעתן של אידאולוגיות שמאליות. כתוצאה מכך, נותר האסלאמיזם בבחינת האידאולוגיה המהפכנית העיקרית בחברות המוסלמיות. העלייה הניכרת ברגש הדתי-מוסלמי, לצד העוינות הגוברת למערב ולישראל, הקנו לאידאולוגיה זו בסיס תמיכה עצום בקרב המוסלמים.
אף אחד לא ממש התייחס לאסלאמיזם במערב, עד פיגועי ה-11 בספטמבר המפורסמים, בו זכה האסלאמיזם לתשומת לב שלה חפץ. התקשורת נוהגת לבלבל את המושג "אסלאמיזם" עם מושגים קשורים כגון "אסלאם", "פונדמנטליזם" ו"והאביזם". אף שקיימת חפיפה מסוימת בין המושגים, קיימת הבחנה אקדמית מובהקת ביניהם. קבוצות אסלאמיסטיות אחדות היו ועודן מעורבות בטרור, ולפיכך הוצבו כמטרות במלחמה בטרור שהכריז הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש בעקבות אותם פיגועים מפורסמים בספטמבר.

מות מוחמד
על פי מסורת האסלאם, הורעל למוות מוחמד על ידי יהודיה שכפה עליה להיות לו לאשה, בעוד שאשתו הרעילה אותו כאשר צלתה לו כבש, לקח לו 3 שנים למות מן ההרעלה. (http://www.answering-islam.org/Silas/mo-death.htm)
כמובן שלא ניתן להוכיח עניין זה, בטח ובטח כאשר לקח 3 שנים לרעל לפעול, זו הוא ללא ספק עוד ביטוי אנטי-יהודי הבא לומר דבר אחד – היהודים רצחו את נביאנו ולכן עלינו להתנקם בהם, לא צריך להיות רופא כדי להבין שאם אשתו היהודיה היתה מנסה להרעילו לא היה זה לוקח 3 שנים, אלא 3 שעות, אך המוסלמים כבר התרגלו להאמין ב"עובדות היסטוריות" שלא ניתן להוכיח.

הדת כמניע לטרור
המחקר המערבי מנסה להבין מה היה או מה השפיע על העיתוי לעלייתו של הפונדמנטליזם האיסלמי. ההשערה הרווחת היא כי הדבר קשור לקריסתן של ברית-המועצות שגרמה להשתקתו של האסלאם שכשקרסה בעצם כשיחררה שד נוראי מבקבוקו בו היה חבוי וחיקה לצאת ולהתנקם.
"העמים בברית-המועצות-לשעבר גילו כי אין להם עוד כל מכנה משותף המגדיר ומלכד אותם. עם השחרור מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, שָׁבו רבים לזהותם הדתית אשר דוכאה משך זמן רב, והפכה מקור להתארגנות פוליטית וכאמצעי להבנת עצמם ועולמם" (אנתוני ג'יי דניס, "הג'יני המוסלמי הגיח - האיום על המערב", נתיב מס' 82-81, ספטמבר 2001, ע' 39-38)
בדיוק כמו שהמשיחיים מנסים להתחקות אחר השורשים המקוריים שלהם, כך גם אפשר לטעון כישהמוסלמים מנסים למלא את החלל האידיאולוגי החדש שנוצר לו.  מנהיגים רבים במזרח התיכון המוסלמי, בצפון אפריקה ובאסיה התיכונה, שָׁבים אל "השורשים המוסלמיים" כדגמי ממשל וכדרך לשמירת הרלבנטיות שלהם בעיני ההמונים, שרובם מוסלמים.
"אין זה מפתיע כי בחוקת הרפובליקה האיסלמית של איראן קיים סעיף הקורא להפצת המהפכה האיסלמית לארצות אחרות" (Constitution of the Islamic Republic of Iran, Middle East Journal, 1980, p. 185)
"לבד מאידיאולוגיה, המתאבד או המתאבדת מוּנעים גם מסיבות פסיכולוגיות. קארל יאספרס, ממבשרי האקזיסטנציאליזם, קורא למניע זה בשם "ודאות המוות" "  (Karl Jaspers, Philosophy of Existence. Black Well, Oxford, 1971).
כאמור, אמרנו שהמוסלמי המאמין, מאמין כי רק מוות כשאהיד יכול להבטיח לו חיי נצח בגן אדם ללא המתנה, לכן פועל זה כלחץ פסיכולוגי, אנשים מנסים למצוא משמעות לחייהם, כמו כן הערכה על ידי אחרים (גם אם אחרי מותם), אצל הרבה מוסלמים למות משמעותו למצות את אישיותו, בחברה בה ישנה כלכך הרבה מוסלמים שחיים בצפיפות שכזאת, המוסלמי היחיד אינו מורגש, ואם רוצה להיות מורגש ונודע, זו היא דרך נפלאה עבורו להתפרסם.
טרור מוזן ממניעים דתיים התרבה מאוד בעשורים האחרונים של המאה העשרים.
"בשנת 1980 רשם משרד החוץ האמריקאי רק קבוצת טרור דתית אחת ברשימת ארגוני הטרור הבינלאומיים"(Global Terror, Los Angeles Times, August 1998, p.16),  ב- 1998, 18 שנה מאוחר יותר, רשם משרד החוץ האמריקני כבר 80 קבוצות טרור דתיות ברשימה הבינלאומית, רישום דומה, שנערך בידי מכון ראנד-סנט אנדרוז, העלה הממצא הבא:
"ב- 1994 נמנו 16 ארגוני טרור בעלי מניע דתי מתוך 49 ארגוני טרור מזוהים, שנה מאוחר יותר גדל מספרם לכדי 26 ארגונים מתוך 56 ארגונים מזוהים" (Bruce Hoffman, Inside Terrorism, New York: Columbia University, 1998, p. 91).

אלוהים אוהב את כולם
לסיכומו של עניין עלינו לזכור כי אנחנו נקראים לאהוב כל אדם באשר הוא, אלוהים שונא את החטא שבתוך האדם אך אוהב כל אדם. אך בו בזמן אל עלינו להיות תמימי דעים ונאיבים, עלינו להבין ולזכור את אשר עובר בראשו של המוסלמי, את המנטאליות שלו והלך הרוח שבו בכל הנוגע אלינו כלא-מוסלמים. הקוראן לא מסתיר את עמדתו כלפי יהודים, נוצרים ובעצם כל אחד שאיננו מוכן להתאסלם, אך המוסלמים כן, על מנת לשמור על תדמיתם. אם זאת, מוסלמים רבים לא ימהרו להציע לנו אינפורמציה זו. נוסף על כך הפוסט מודרניזם לא מעודד להטיל ספק באמינותם של אלו ובאמונתם, שהרי זו "חוסר סבלנות". מי שלא טורח להבין את המלחמה הרוחנית הקיימת או לחקור את נושא האסלאם ומניעיו ואף לחקור את הקוראן, הטפתו והשפעתו הפסיכולוגית על המוסלמי המאמין והאדוק עלול למצוא את עצמו מופתע כשזה ישעט לעברו כאריה במוקדם או במאוחר.