לאחר מותו של הלוחם ערן דן גור הי"ד ב"מבצע" הקודם בעזה אמרה אימו כי לו הייתה תועלת בלחימה בעזה היא הייתה מקבלת את הקורבן, אבל איש לא עושה באמת כדי לשנות את המצב ולצערה נפל בנה לשווא.

ניכר שרבים מבני המחנה הכתום חושבים שארצנו שינתה את פניה. בתי החולים מלאים בחיילים כתומים פצועים, רבים מהם מתנחלים, ובני משפחותיהם מככבים בראיונות באמצעי התקשורת
ומה מטרת ה"מבצע" הנוכחי? במלחמת "שלום ההתכנסות" הודיע לנו אולמרט את תכלית המבצע: "הוא יהווה מנוף להתכנסות", כך אמר. מלחמת השווא בצפון הסתיימה, וכעת אנחנו בעיצומו של "מבצע" בעזה. האם שינו שליטי מדינת ישראל את פניהם? האם כעת הם באמת בדרך להכחדת שלטון המרצחים, והם מבינים כעת את הטראגיות והנפשעות של הגירוש מגוש קטיף?

ניכר שרבים מבני המחנה הכתום חושבים שארצנו שינתה את פניה. בתי החולים מלאים בחיילים כתומים פצועים, רבים מהם מתנחלים, ובני משפחותיהם מככבים בראיונות באמצעי התקשורת. הכתומים רצים בעוז לתוך עזה, שופכים את דמם. אבל למען מה בעצם? האם באמת השתנו פניו של השלטון במדינת ישראל?

לפני יומיים התיר שלטון העריצות למפגינים להניף את דגל ארגון המרצחים אש"ף ברחובה של עיר, אותו ארגון שפגע ורצח בדרכים משונות ואכזריות אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע. שליטי בג"ץ מסבירים לנו כי זה לא דגל אש"ף, אלא דגל פלשתין. אם כן, בג"ץ מגבה (עדיין) את מדינת פלשתין.

החייל הקטן (הכתום) נכנס לעזה וחושב לעצמו: אני נלחם למען עם ישראל. זו סיסמא יפה, אבל לא יותר מסיסמא. אותו חייל מבצע את פקודת המפקד שלו שמבצע את פקודת המפקד וכן הלאה. ומי עומד בראש הפירמידה, אפילו מעל הפוליטיקאים? שליטי בג"ץ. כאשר אי מי לא עושה דברם, נפתח נגדו תיק מפוברק או אמיתי והוא נזרק באלגנטיות מהבימה הפוליטית.

מי שמשחק שחמט יודע היטב שהמנצח במשחק שחמט הוא מי שיודע לחשוב לפחות שני צעדים קדימה. הם תמיד חושבים לפחות שני צעדים קדימה. הם עושים "מלחמה בצפון" כדי "למנף את ההתכנסות"
אם כך, מפקדי המבצע הנוכחי בעזה הם אותם שופטי בג"צ שהתירו להניף את דגל ארגון הרצח בחוצות העיר, ופניהם מועדות להפיכת יו"ש למדינת פלשתין. אלא מה? לשם כך הם צריכים שקט בעזה, אחרת הם לא יוכלו לשכנע את ההמון בנחיצות הגירוש גם מיו"ש בדרך להפיכת ישראל למדינת כל האזרחים. אם הם יצליחו לייצר שקט יחסי, הם יסבירו לנו שמקסימום אם יהיו טילים לאחר הגירוש הבא: “אנחנו ניכנס בהם", כמו בעזה. אבל גם אם הם לא יצליחו לייצר שקט בעזה, הם ינסו לבצע את הגירוש. כולנו זוכרים היטב את הפצמ"רים שנפלו בתוככי הגוש בשעה שנשטף על ידי חיילים שחורי מדים ששלח השלטון לגרש את האוכלוסייה היהודית האזרחית.

מי שמשחק שחמט יודע היטב שהמנצח במשחק שחמט הוא מי שיודע לחשוב לפחות שני צעדים קדימה. הם תמיד חושבים לפחות שני צעדים קדימה. הם עושים "מלחמה בצפון" כדי "למנף את ההתכנסות". הם גם יודעים למוד את הלקח. מאחר שהאמירה של אולמרט עוררה בפעם הקודמת גלי סרבנות, הם שותקים הפעם. הם מבינים שלא כדאי לגלות לנו, כי אז אנחנו ננופף באצבע חלושה ונגיד להם: “נו, נו, נו". אנחנו לעומת זאת חושבים רק צעד אחד. יש קרב, אנחנו רצים כמו הדיוטים, בלי לחשוב למען מי ולמען מה? ומה בעצם יצא מהקרב הזה, והאם זו לא הקזת דם מיותרת?

ב"מבצע" בעזה הסביר ד"ר גיא בכור, בחדשות הערוץ הראשון, כי המצב אבסורדי מאחר שבזמן בו מתבצעת "הלחימה" בעזה ממשיכה ישראל להעביר כסף לפלשתינאים ממנו משלמים משכורות ללוחמי החמאס היורים ורוצחים באזרחים ובחיילי צה"ל. גם כעת ממשיכים השליטים להעביר כסף לחמאס.

תארו לכם שחיילים היו זורקים את הנשק, ואומרים שהם לא מוכנים להילחם כל עוד מונף דגל הרוצחים בעיר? תארו לכם שהם היו זורקים את הנשק ואומרים שהם לא מוכנים להילחם כל עוד השלטון מעביר כסף לרוצחים בצד שמנגד?
העניין האופטימי הוא שבכוחנו לשנות את כללי המשחק. כל אותם חיילים כתומים שממלאים את שדה המערכה ואת בתי החולים הם הגלגלים שמניעים את גלגלי השלטון הרקוב והנפשע. וכמו במשחק שחמט, לפעמים מקריבים את המלכה ואז מנצחים במט.

אם נפסיק להיות ברווזי מלחמות השווא של המערכת, נפנים שעלינו להחליף את השלטון, ולא נסמוך עוד על בובות המריונטה של אדוני הארץ, משמאל או מימין, קרוב לוודאי שהמציאות תשתנה.

השמאל וסרבניו שינו את ספר הפקודות הצה"לי, והפכו את חזיון התעתועים ההזוי של הגירוש למציאותי.

תארו לכם שחיילים היו זורקים את הנשק, ואומרים שהם לא מוכנים להילחם כל עוד מונף דגל הרוצחים בעיר? תארו לכם שהם היו זורקים את הנשק ואומרים שהם לא מוכנים להילחם כל עוד השלטון מעביר כסף לרוצחים בצד שמנגד?

בסיטואציה הנוכחית מי שמשתתף במבצע עוזר למנף את הגירוש הבא. מי שלא דורש שאחד מייעדי המבצע יהיה להשיב את יישובי גוש קטיף החרבים, עוזר למנף את הגירוש הבא. ומי שלא חוזר ומזכיר את הגירוש העגום שהביא למוות מיותר ולמצב הנוכחי, עוזר למנף את הגירוש הבא.

חבל למות במלחמות אבודות, וחבל ברוב טיפשות למנף את הגירושים הבאים שרק יביאו עוד מוות מיותר ועוד הרג.
הם בונים עלינו, ממש כמו האיכר בחוות החיות של אורוול. יש לנו את כל הכוח לשנות.

וכאשר המצב ישתנה והמלחמות לא יהיו עוד מלחמות ראווה, נצא בראש הגדוד.

נתנאל בן למשפחה מירושלים, למד בישיבה לצעירים, למד במכינה הקדם צבאית בעלי במשך שלוש שנים. הוא התגייס לצנחנים והיה מפקד פלוגה. אשתו, ציונה, ילדה את בתם הראשונה לפני שלושה חודשים.

השני הוא יוסף מעודי מחיפה.

יש גם תושב מכמש שאיני יודע בדיוק את שמו, ועוד חייל.

כל זה מצטרף לחייל שנהרג לפני יומיים, ולעוד ארבעה אזרחים שנהרגו במהלך המלחמה, סה"כ 9 הרוגים (מהם אחד או שניים ערבים).