זה היה בשנים הראשונות שגב' דבורה רוזנווסר החליפה את אביה הרב קופרמן כראש מכללת בית וגן.
יום אחד היא רואה בבניין המכללה מסתובבות שתי בנות "כאילו הן על שפת הים" להגדרתה.
הגברת ראש המכללה קראה להן ואמרה להן שלום וכל טוב, אתן עוזבות את המכללה. כאן לא מסתובבים ככה.
הבנות התחננו, כל היום הטלפון שלה צילצל כל העולם התקשר לבקש שתחזיר אותן אבל לא היה עם מי לדבר.
יום אחד הרב מרדכי אליהו זצ"ל התקשר. היא אומרת לו "כן כבוד הרב" והרב פותח במילות שבח על זה שהיא מקפידה על הצניעות וכמה זה חשוב וכולי
ואז מבקש בקשה- להחזיר את אחת הבנות... הגב' דבורה אומרת שאם היא מחזירה אחת היא צריכה להחזיר גם את השניה, כי זה לא הוגן שרק בגלל שאחת מקושרת היא תחזור והשניה לא...
הרב מסכים איתה ואומר שהיא תשית עליהן איזה עונש שעולה בדעתה רק תחזיר אותן.
היא מסכימה לחשוב על כך.
לאחר הזמן שקבעו היא משוחחת עם הרב ואומרת לו שהיא חשבה על עונש ואם יקבלו אותו הן יכולות לחזור.
הרב שומע את העונש ופשוט התגלגל מצחוק... אשתו לא שכחה את הצחוק ההוא... הוא מסכים והמסר מועבר לבנות... העונש הוא:
עליהן להתלבש במשך 3 חודשים כבנות סמינר בית יעקב. שיער אסוף. צאוורון. חצאית 7/8. גרביים... לא כמו הסמינר הכי מחמיר, אבל בכל זאת...
הבנות שהיו רגילות ללבוש מאוד לא קרוב לסגנון הסכימו וחזרו למכללה בתנאים הללו... כל בוקר באות למשרד של הרבנית, מקבלות אישור וממשיכות ללמוד.
עוברים 3 חודשים והעונש נגמר, והרבנית רואה שהבנות ממשיכות באותו סגנון לבוש... היא אומרת להן: "אתן יודעות שאתן כבר לא חייבות להתלבש ככה אתן יכולות להתלבש צנוע בסגנון שלכן..."
והבנות אומרות לה: "הרבנית, טוב לנו להיות צנועות"...
וכך הן ממשיכות במכללה...
לאחר תקופה כלשהי... אחת הבנות נכנסת עם בחור למשרד של הרבנית ואומרת לה: "הרבנית, את השדכנית". היא אומרת לה: "מה?!..."
והסיפור היה כזה...
הבחור הזה, תלמיד בישיבת הר המור, רצה כבר מזמן לצאת עם אותה בת. הרב שלו שאל אותו: "היא צנועה?" הבחור בירר עליה והסתבר לו שהיא בכלל לא... אז בלית ברירה הוא ויתר עליה. ואחרי כמה זמן הוא שומע שאותה בחורה הולכת צנוע והשתנתה... ובזכות זה הם יצאו וככה הוא בסוף התחתן איתה
וכל זה שהיא הייתה צנועה היה בזכות העונש היצירתי של הגברת דבורה רוזנווסר הי"ו.
תודו סיפור חזק
לילה טוב
