תקשיבו, התגובה של בני ישראל "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם(פרי פישלסטיין)" כל כך מתבקשת אחרי הטררם של הנסיעות, חוסר הודאות מתי עוצרים מתי נוסעים.
כל כך מגוחך, כל עם ישראל תלוי באיזה ענן שלפעמים מחליט ללכת ולפעמים לעצור. והוא ממשיך ללכת גם בלילה לפעמים, לפעמים עוצר ואז בונים את המשכן, ואז למחרת בבוקר הוא פתאום רוצה ללכת וצריך לפרק הכל. ולפעמים הוא נשאר במקום כמה חודשים, וכל עם ישראל בלחץ מתי יהיה צריך שוב לארוז וללכת.
זה כאילו כל עם ישראל כבובה על חוט בידיים של ה', ברצותו הולכים ימינה וברצותו שמאלה.
נ.ב.
זה רק אני שיש לי אסוציאציה ממדבר פארן לרוי פארן ימח שמו וזכרו, רוצחו של אלכסנדר רובוביץ (חיים) מהלח"י?
