גנב ניגן על פסנתר וגיטרה
אני ניגנתי על הסקסופון, קלרינט וחלילית
שירים שניגנו:
אהבת עולם
ירושלים של זהב
מנוחה ושמחה
קול דודי דופק (המנגינה היפה)
לך אמר לבי
ניגון חסידי כלשהו
איילה (עלמא)
סליחות (יהודית רביץ)
נגעה בשמיים, אהובתי (משינה)
כשירד מבול על הרחוב (רונה קינן)
אולי עוד, לא זוכר הכל.
מלא זמן לא ניגנתי בצוותא עם אנשים. אחלה גנב
יש כאן אנשים??
לא המשוגע היחידיאולי אפילו תרתי משמע
לא המשוגע היחידיאבל אולי הישיבה יותר עושה ממני חיל מאשר שאני עושה בה
לא המשוגע היחידיכרגע
בכל צחוק יש טיפת אמתלא המשוגע היחידיאבל לעת עתה נשאיר אותה בצד
אנימהמה שלומך?
ב"ה מעולה!
מה איתך?
איזה כיף שמחר שבת
תמיד כיף שמגיע שבת
מאיך שאני יכול להיתפס בפורום, לעומת איך שאני במציאות,
פלא גדול פלא גדול
ופה זה תלוי איך כל אחד רואה אותי...
אין לי כוח לזה אף פעם, מעדיף לטייל בשטח לבד פשוט
וברוך השב
חשבתי שתבוא לבקר כאן רק כדי להודיע שאתה מתארס או מתגייס
אבל הכי קרוב שזה יקרה זה גיוס מרץ, אז יש זמן.
ברוכה הנמצאת
נראה לי יהיה לך טוב ללכת לעשות משהו עם עצמך, במסגרת קשוחה
זה נכון להרבה אנשים
קח איתך גם את החבר שלך
כנופיות שטרן...
תיאבון לנגוס בהם?
כזה:
כשהייתי קטנה היה לנו פליימוביל של שני מטילי זהב צמודים והיינו משחקים שזה שוקולד. זה הזכיר כיף כף בצורה.
מי צריך מטילי זהב אם אפשר שוקולד💁♀️
תפנה אתה את גבך אליהם חזרה
אם לא קופצים למים, נשארים יבשים
צריך להחליט לעשות את זה, וכדי להחליט חשבתי שצריך שצריך להיות בטוחים,
ואז הבנתי שלפעמים צריך להחליט ורק אחר כך להבין שגם אם התחרטת, רק התקדמת.
יוצא לי עכשיו כל המסקנות לחיים שמקוננות בראשי
בעיקר בדברים שחשבת שהם הכרחיים לחיים, ואם תפנה להם את הגב, תגלה עולם שלא הכרת שקיים.
עכשיו כשאתה מציג את זה ככה זה גם ממש התהליך שאני עברתי וזה פשוט תפיסת מציאות אחרת לחלוטין
זה לא חפירה, אולי הייתי אומר סיעור מוחותלא המשוגע היחידייש כאלה שמגדירים את זה התבגרות,
(עוד משהו שצריך, לא לפחד להגיד שאתה מתבגר גם אחרי שהסביבה הפסיקה לכאורה)
אני חושבת ששיכלול האישיות שלנו זה משהו שצריך לקרות כל הזמן עד 120 , ומי שלא משתכלל נשאר מצומצם...
השאלה זה ההגדרה והפחד מהלא נודע.
ההגדרה זה התפיסה שלנו כלפי השינויים,
והפחד מהלא נודע זה כלפי השינויי עצמו.
בבקשה שאף אחד לא ינסה לבחון את זה
ועכשיו אני קולטת כמה זה לא בא לי בטבעי וכמה זה מתיש ומרוקן אותי.
מה איתך?
או שפשוט אנשים מתחו את גבול הנחמדות שלך ואז הם הבעיה
אנימהלפעמים כן ולפעמים לא, תלוי בסגנון האנשים ותלוי במצב רוח והכוחות שיש לי.
האנשים היו סבבה לגמרי, זה אני שהייתי מעדיפה באותו זמן להיות יותר בבועה שלי עם תקשורת קרה ומינימלית.
הגיוני, יש גם זמנים כאלה..
אם זה מאולץ, אז פשוט אפשר לעשות סוויץ ולהיות נחמד אמיתי
אוהבים שמשתפים אותם במרמור בכנות והם אוזן קשבת
במקרה הספציפי זה היה מרוקן כי עשיתי את זה כי החלטתי ש"צריך". הייתי מעדיפה להשאר בבועה שלי, אבל ידעתי שלהיות נחמדה לאנשים יתן להם תחושה טובה ולכן זה מה שהחלטתי לעשות.
זה היה אינטרקציה שהוציאה ממני אנרגיות.
(אני לא חושבת שכל מה שהוא מרוקן זה רע בהכרח וצריך להמנע, זו רק הבחנה שיש לי)
ולחם חמים ינעם
זה בשבילך אדוני המלך, לחם מלא טרי
או מיץ תפוזים
או מיץ אחר, כל דבר שהוא לא מים רגילים
