אנחנו עובדים על מה ש"קל" לנו (כלומר להתקדם במה שאנחנו מרגישים שאנחנו טובים בו) ובדרך מפספסים את מה שבאמת קשה לנו ושם אנחנו צריכים להתקדם. אני כותב את זה בזהירות כי אני לא מכיר אותך. אז אני יכול רק לכתוב מה אני יודע ומרגיש ומה נכון באופן כללי.
לגבי אמא שלך -
אז היא רוצה שתתחתני. והיא מאמינה שהדך להתחתן זה רק (....). ובאיזה שהוא מקום (פרשנות שלי, בלי להכיר את הנפשות הפועלות ובכל זאת) נשמע שהיא ממש חוסמת (לפחות בתת מודע) אפשרות שתתחתני אחרת.
לפעמים אחד הדברים הכי קשים להורים (היי עבודה שלי) זה שהילד מצליח בצורה שהם האמינו/הרגישו שהיא לא אפשרית. אני עוד זוכר את החרפון של אבא שלי כשהבין שאני מצליח מקצועית גם בלי התעודות הפורמאליות שהם כל כך האמינו בהן. או לשמוע אותי כאדם בוגר אומר שאני מצטער שלא נשרתי בכיתה י'.
בחזרה אלייך
אם יש לך אנרגיה בגוף שרוצה להתחתן "בשבילה". אז לא. זה סימן אדום בוהק שצריך לעשות עליו דיוק. את צריכה שהחיים שלך יהיו מתאימים לחיים שלך. הורים צריך לכבד. לא לתת להם להשתלט על העולם.
בלי קשר לזה, יש מצב שאת מקצינה ואת פועלת בצורה שלא מדוייקת לך. שווה התבוננות בעיניי. אולי זו האמת מה שאת מרגישה ואולי זה כסות לכאב אחר שמסתתר שם.