פורום שריטות ליליות (עמוד 148)

כל אחד יספר על ההתמודדות שלו השבוע ולמה הוא עצוב, וכולם במעגל יגידו לו "אוהבים אותך עלום"

וואי, אירועים יכולים להיות סיוטיים.

חיבוק💜

"הם לא שמעו שאמור להיות לאירועים סוף?"

"לא הבנתי, את חדשה במשפחה הזו?"

"אל תדאגי, התלוננתי על זה גם לפני שאת היית חדשה במשפחה הזו"

מתישהו הוא גילה את החלום הזה. אפשר לצאת מאוחר  יותר ולהגיע לארוע ועדיין שיראו אותו.

צריך  בשביל זה אמצעי הגעה אחר. אופניים זה טוב ואוטובוסים זה גם אופציה.

(היא שכחה, אבל זה כבר לא תלוי בי, בצד שלי עשיתי מה שהיה אפשר)

אבל לפתוח מחשב פחות "לגיטימי", והמטרה היא *לא* לריב עם אנשים

זה מצחיק קצת, אבל באמת בשלב מסוים פשוט הבינו שאני לא כמוהם והתחילו לשחרר יחסית, כשבתור ילדה זה היה בלתי נסבל

מ2 צידי המשפחה

גם כאלה יש ואנחנו מקבלים אותם.

וב"ה העייפות חוזרת אליי 

אול יככה היום יעבור ל@כְּקֶדֶם  יותר מהר ולי יהיה סיפור לפני השינה...😉

היום הזה לא זז, לחש עוזי והידק את אחיזתו בקרבין הארוך.

אמרת משהו? שאל לייבל.

סתם שהיום הזה ארוך מדי, ענה עוזי.

אני רוצה לישון, הסכים לייבל.

כן, קרא גם אדמונד שעבר לידם, סוף סוף הפוגה בקרבות, ועדיין צריך לשמור.

כל הדריכות הזאת, עד מתי? שאל לייבל.

תגיד לנו אתה, חייך עוזי, אתה הדוסאלך פה.

ווי זמיר, מלמל אדמונד, אם אתה הדוסאלך מצבנו בכי רע.

עוזי צחק.

לייבל לעומתו היסב פניו בחזרה קדימה. מישהו צריך לשמור על המשלט, מלמל.

כן, הסכים עוזי, גם העמדה הדרומית חשובה, הוסיף.

אדמונד הלך באיטיות לכיוון המפקדה.

עד מתי, מלמל לעצמו, עד מתי.

הרוח הסתווית נשבה בנחת, מזיזה קרעי עננים בשמיים.

אדמונד נעצר והביט קדימה. בדיוק כאן, הוא מלמל וכרע על ברך אחת.

בדיוק כאן הוא נפל. הוא השתנק. גוש כבד חסם את גרונו.

ושם, המשיך מוחו להכאיב כשהביט בשביל היורד מן המשלט. שם נפלה דבורה.

איזו לוחמת הייתה, שמע קול לידו.

אדמונד הזדקף בבהלה.

גאולה עמדה מאחוריו. היא חייכה חיוך עצוב.

אדמונד פנה להביט אל האופק.

שניהם עמדו והסתכלו על הנוף.

עצובים.

צליל חרישי נשמע. לאט לאט הלך והתגבר.

ניגון מפוחית בזמר בודד ויחיד.

הניגון בקע ועלה ופשט, עד שכל המשלט הוצף בנגינתו הבודדת.

זה "בין גבולות", מלמל אדמונד.

העמדה הדרומית הוצפה בניגון המפוחית.

עוזי החל לזמר חרש. לייבל הצטרף אליו.

בין חוטי התיל ושקי החול שירתם עלתה וגברה.

העמדה הצפונית גם היא לא שתקה. דינה ויוסק'ה שרו במלא גרון.

מתיל אל תיל חושמל האוויר בנגינה ובזמר.

גאולה הצטרפה לניגון בקולה העמוק. אדמונד בקולו הנמוך הצטרף גם הוא.

המשלט כולו הוצף בניגון וידע כל אחד: זה יודק'ה, יודק'ה דופק ניגונים.

בֵּין גְּבוּלוֹת, בֵּין הָרִים, לְלֹא דֶּרֶךְ,

בְּלֵילוֹת חֲשׂוּכֵי כּוֹכָבִים –

שַׁיָּרוֹת שֶׁל אַחִים, בְּלִי הֶרֶף,

לַמּוֹלֶדֶת אָנוּ מְלַוִּים.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

אִם הַשַּׁעַר סָגוּר, אֵין פּוֹתֵחַ –

אֶת הַשַּׁעַר נִשְׁבֹּר וְנִתֹּץ.

כָּל חוֹמָה בְּצוּרָה נְנַגֵּחַ,

וְכָל סֶדֶק נַרְחִיב וְנִפְרֹץ.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

שַׁיָּרָה, אַל בְּכִי וְאַל צַעַר.

הִשָּׁעֵן עַל זְרוֹעִי, סָב זָקֵן

גַּם לָזֶה שֶׁסָּגַר אֶת הַשַּׁעַר

יוֹם יָבוֹא שֶׁל נָקָם וְשִׁלֵּם!

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

                                     ***

לילה. החבר'יה מעמיסים ארגזי תחמושת על הג'יפים.

האוכל והציוד מועמס גם הוא.

הכל שותקים. דרוכים.

כולם לעלות, רעם קולו של המפקד.

אדמונד קפץ לג'יפ הקרוב. לייבל וגאולה ישבו שם. אדמונד התיישב לידם וליטף את הסטן שלו.

חכו לי, מלמל עוזי והתיישב מול ההגה.

החבר'יה התיישבו ובדקו את כלי נשקם בפעם האחרונה. הכל תקין, מלמל לייבל. גם אצלי, אישרה גאולה.

אדמונד ועוזי שתקו.

הכל תקין? נשמע המפקד לצידו של עוזי. כן, מלמל עוזי, מוותר על גינוני הכבוד הנהוגים.

המפקד התעלם. אדמונד! אתה על הברן, פקד. תן את הסטן לעוזי.

כן המפקד, מלמל אדמונד, הושיט את הסטן לעוזי וחבש את כובע הפלדה שלו.

הוא נעמד מול הברן ובדק אותו. קליק. קלאאק! קליק-קלאק! נשמעו הנקישות.

אדמונד נטל שרשרת כדורים. בהצלחה, טפח המפקד על הג'יפ וחייך חיוך מעודד.

הוא ניגש לג'יפ הראשון בשיירה, וקפץ פנימה.

אדמונד הרכיב את השרשרת בברן.

הג'יפ הראשון החל לדהור קדימה.

השיירה החלה לדהור אט אט ביחד קדימה.

גאולה נאחזה ביד שמאל בדופן הג'יפ, וביד ימין לפתה את הסטן.

אדמונד לפת בכל כוחו את הברן. הג'יפ היטלטל בפראות באדמת הטרשים.

איזו שממה, מלמל עוזי.

אט אט התפרקה השיירה והפכה לשורה.

הג'יפים הוסיפו לדהור בשממה.

ליבו של לייבל הלם בפראות. טרם השתתף בקרב, הוא 'ירוק' לחלוטין. מה יהיה?

גאולה גם היא הייתה דרוכה, אצבעה מונחת בתוך שמורת ההדק.

לייבל נעץ רגליו בכח בריצפת הג'יפ ותפס את הסטן בשתי ידיו. עליו להיות מוכן.

הדופק הלם גם אצל אדמונד, שליטף שוב ושוב את שמורת ההדק בברן.

רק שבטעות לא תישתחרר לחיצה, חשב לעצמו.

בג'יפ שלצידם ישב המפקד הדרוך, תר אחר האויב.

אצבע כולם על ההדק, חשב לעצמו.

מעניין אם גם ליבם דופק כשלי, חשבה דינה מאחוריו. התנשפויות קצובות לצידה ענו על שאלתה. גם ליבו של יוסק'ה דופק. החושך כיסה על ההקלה שהופיע בפניה. אין הדבר יוצא דופן, הרהרה לעצמה.

יוסק'ה נאחז בברן המותקן על הג'יפ. אולי, הרהר לעצמו, בסוף לא יהיה קרב? אולי נסוג האויב?

דממת הליל שתקה מבעד לטרטורי המנוע.

צבוע צחק במרחק.

הלילה יהיה קרב, לחשה הדממה.

ניגון חרישי בקע לפתע מאחד הג'יפים.

הניגון עלה וגבר.

ניגון מפוחית מוכר פשט במרחב, בזמר בודד ויחיד.

החבר'יה הצטרפו אט אט לניגון, עד שמג'יפ אלי ג'יפ החלו כולם לשיר ניגונים.

דינה צווחה במלא גרון וזיופים, ויוסק'ה וחיים הפריחו חיוכים.

אדמונד הצטרף לשירה והרפה מעט מהברן, מניח לו להישמט על כנו.

עוזי זמזם חרש עד שגם קולו עלה ונשמע בבירור.

פיצוץ עז החריד את יושבי הג'יפים.

נפצעתי! נשמעה צעקה מאחד הג'יפים.

שריקות כדורים החלו להישמע.

אדמונד אחז בברן וסחט את ההדק בכיוון הירי.

נשמעה צווחה.

החברי'ה קפצו מהג'יפים במהירות ונפרסו על הקרקע.

ברן הרעים בקול טרטור וסטן שרק ושיקשק.

המפקד צעק הוראות שונות.

ובתוך המולת הקרב, הוסיפה מפוחית להשמיע צלילים.

ידע אז הנגב, מי הוא המנגן הלילה בקרב.

זה יודק'ה, זה יודק'ה דופק ניגונים.

הַדֶּרֶךְ כֹּה רָחוֹק, רָחוֹק וּמִשְׂתָּרֵעַ

מִנַּחַל עֵין-חֲרוֹד, הַרְחֵק עַד הַיָּרֵחַ

הִנֵּה הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַקִּבּוּץ

רַק אוֹר הַכּוֹכָבִים מֵאִיר, רוֹמֵז בַּחוּץ.

שְׁחוֹר-הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַכִּנֶּרֶת

קָחוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַחַי, אֲנִי אוֹמֶרֶת

שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַתֶּם הַבַּחוּרִים

שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים.

וְהֵם אוֹמְרִים אֵלַי: עֲלִי, כִּי אַתְּ יָפָה כֹּה

כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע לִסְדוֹם וְגַם לְעַכּוֹ

כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע כֻּלָּם כֻּלָּם כֻּלָּם

אַף לְמָקוֹם שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ

מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ –

הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל

הַטֶּנְדֶּר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

הַטֶּנְדֶּר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר!

לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר!

אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –

הַטֶּנְדֶּר, אַל תַּעֲצֹר!

אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ

אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ

אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאֹד, רָחֵל

לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶּר מִתְגַּלְגֵּל.

אֶחָד שְׁחַרְחַר אָמַר: אָמְנָם לִי יֵשׁ רַק פִּתָּה

אֲבָל אֹהַב אוֹתָךְ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא

וְרַק בָּחוּר אֶחָד שָׁתַק מִבֵּין כֻּלָּם

וְאֶת פָּנָיו עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.

וְהוּא עָמַד לוֹ שָׁם נוֹשֵׂא חִצִּים וָקֶשֶׁת

וְהֵן אוֹתוֹ בִּלְבַד הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת

אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי כְּצֵל בֵּין הֶהָרִים

וְהוּא הָיָה יָפֶה מִכָּל הַבַּחוּרִים.

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...

אֲזַי לָחַשְׁתִּי לוֹ: הַבֵּט אֵלַי, הַבִּיטָה

אֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא

בּוֹא וְנֵשֵב בְּתוֹךְ הַטֶּנְדֶּר הֶחָדָשׁ

וּנְבַלֶּה עָלָיו אֶת כָּל יַרְחֵי הַדְּבַשׁ.

אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי, שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִי

וְלֹא יָדַע כִּי אֶת לִבִּי הַתָּם שִׁנָּה לִי

וְהוּא נָהַג, אֶת כָּל הַטֶּנְדֶּר הוּא נָהַג

וְרַק אוֹתִי נָהַג בְּשֶּׁקֶט וְשָׁתַק.

פִּתְאֹם עָצַר בִּכְבִישׁ עֲפוּלָה וְנַצֶּרֶת

אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הוֹרִיד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ

וְרַק אוֹתִי חָטַף בַּטֶּנְדֶּר וְהִפְלִיג

וְעַד עוֹלָם אוֹתָנוּ טֶנְדֶּר לֹא יַשִּׂיג...

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...

                                     ***

שריקות הכדורים פסקו.

האויב נסוג וחוסל. תמה ההסתערות.

החברי'ה החלו אוספים ציוד לג'יפים.

גאולה חבשה את אדמונד שנורה בכתפו.

יוסק'ה העמיס ארגזי תחמושת ריקים בחזרה לג'יפ.

לייבל ועוזי פנו לתקן את התקר באחד הג'יפים.

אווירת נכאים השתררה.

זמן לחפש גופות, מלמל משה.

יורם שתק.

חיים הנהן באישור, וחיפש בפנס את המפקד.

המפקד שכב בצד הג'יפ שלו, רגלו חבושה.

זמן לחפש גופות, אישר גם הוא.

משה יורם חיים לייבל תקווה ומרגלית, מצאו את החסרים, אמר בקול לקוני מעט.

כן המפקד, הצדיעו השישה.

הם החלו מחפשים בתלים הסמוכים בהם מצאו מחסה שעות קודם לכן. אלומות הפנסים שוטטו במרחב.

מצאתי, קראה תקווה בקול חנוק.

החבר'יה התקבצו סביבה.

על התל הייתה מוטלת גופתו של יודק'ה.

שלולית הדם סביב ראשו לא הותירה מקום לספק: יודק'ה אינו בין החיים.

יודק'ה החביב, שכב על התל בפה פעור ועיניים קרועות לרווחה.

חור במצחו מכדור צלף.

ידו הפשוטה לצידו אחזה עדיין במפוחית, יתומה ואילמת.

צמרמורת זחלה בגוום.

לא הייתה זו סתם גופה.

הייתה זו גופתו של יודק'ה.

דוממת.

השישה הביטו בגופה מתקשים לעכל.

דבורה חיבקה את יורם ופרצה בבכי.

דמעות החלו לעלות בעיני כולם.

משה ניצב נטוע באדמה, המום.

לפתע המתה הרוח דרך המפוחית והחלה מפיקה צלילים.

המפוחית החלה מנגנת בזמר בודד ויחיד.

השישה עצרו נשימתם. דבורה פסקה לבכות.

הניגון זחל דרך המפוחית, חרישי ועצוב, לוחש בחרישיות כשלכת עוברת בגנים.

ידעו החברי'ה שעל התל והפצועים השוכבים בינות לג'יפים, למי שאהוב, הרוח יהום ניגונים.

קרה משהו?

אם הוא רוצה הוא יודע שאני פה למה שהוא צריך

כל עוד הוא לא, אני מחבקת ומכילה מרחוק.

למה אתה ער צדיק? הכל טוב?

אבל רגע, מאיפה אתה יודע על זה? אתה נחשב מבוגר🤔

אני לא נחשב..?

מזמינות את בני מינן לבוא לעץ גם כן....

מכיר את זה מתופעה בעצים גדולים באזור שלי.

צפצופים מעצבנים כשמחשיך.   

באהבה, עלום

שפע

מסזל

אושר

בריאות

הצלחה

JPEG

תודה.

def picture_worth_a_thousand_words():

   return ["word"] * 1000

image = "📸"

desc‎ription = picture_worth_a_thousand_words()

print(f"Image: {image}")

print(f"Desc‎ription: {' '.join(desc‎ription)}")

ואתה איזה צדיק אתה?

אני צדיק עגום

ויש קופה הנדרסת

אבל אמן ואמן

אבל הוא לא הגיע...😢

טוב, נקווה שרק בינתיים🙏🙏🙏

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

או שהכוונה היא לפיל רגיל בצבע כחול? במיתולוגיה של ההינדואיזם, האל גאנש הוא אל-פיל שמייצג את המכשולים בחיים. יש לו ארבע ידיים והוא מחלל בחליל, אבל צבעו לרוב הוא *אדום*

במיתולוגיה התאילנדית מיוחסת חשיבות אלוהית לפילים לבנים.

מה הכוונה פיל כחול?

דיקאוניים משהוא

השיר יפה במיוחד ונוגע ללב במיוחד. לא יודע איך מודדים בכיינות

כנ"ל לגבי בחירה, אני לא יודע מה לענות. יש ימים כאלה

וגם אתה יכול לנחש

אתה מתיר חצאית לגברים???

התפוצצתי מצחוקק

פעם התווכחתי על נושא טבילת רווקות, וטענתי בשצף קצף שמותר להן לטבול, אז כשסיימתי הרב שי דאום שהקשיב מהצד אמר לי: "אז את יכולה לטבול"...

גברי

נשמה

אל תעוף

מה יותר מגניב- לצלוח את הכנרת בשחיה או לטוס במטוס מעליה?

באופן כללי השימוש של הקארליבאכערים במילה געוואלד מיוחד. אני חושב על זה הרבה בתור הדפוק שאני - יש אלפי צורות חיים לחיות, ובצורת החיים שאני בחרתי אין את היכולת הזו להגיד מעומק החזה "געוואלד"

אני חושב שיותר מגניב לטבוע בלב הכינרת ולגלות שלא צריך לנשום בשביל להתפלא ולהתפעל, גם כן נשמה בגוף וגם כן געוואלד

(תתעלם ממני, מצאתי מתי לשתות לשכרה - זו תורה וזו שוכרה, ראוי להבדיל)

תתעלם ממני

זה מזכיר לי משפט יפה שאמרו לי, שמבטא במדויק את המצוקה הפסיכולוגית הנהדרת שבגיל ההתבגרות ביחסי הורים-ילדים

"I hate you please don't leave me" = "אני שונא אותך, בבקשה אל תעזוב אותי"

לשתות לשכרה בליל עשירי בטבת? מה יהא על ההאנגובר??

ולא מצליח להתעלות בצומות הקטנים אף פעם

המשכורת נמוכה ושתיתי רק שלושה בקבוקי בירה שנשארו משבת. זה לא הופך אותי לפחות טיפש או את האירוע לפחות מגוחך אבל ברצון של הנפש למצוא איזון בתוך ים של צרות רוחניות - לפעמים נופלים לפי באר ושותים מלוא קנה וושט מים חים

*עריכה - אבל בפורימים כשאני שותה באמת אני לרוב מקיא, ואין הרגשה גופנית מאוסה מזה. בסדר, יש לנו חודשיים עד פורים להתאמן

מטורף שהחילונים לא מוכנים להיות דתיים אפילו אם הם לא מאמינים באלוהים

גם אם אין אלוהים לצורך העניין, יש את החוויה הנומינוזית היכנשהו - למה הם לא מוכנים לחפש אותה ואת הדברים שגורמים לה?

על הפעם הראשונה שלמדתי מהי המשמעות של "נומינוזי" — פסיכולוגיה חיובית

אגב, ממה שזכור לי כשהתעניינתי בעניין - רודולף אוטו הנ"ל תיאר שיותר מכל - הוא חווה את ההתעלות הזו עליה ביסס את המושג "נומינוזי" בבית כנסת יהודי בתפילת יום כיפור (איך נתנו לגוי הזה להיכנס??? (כועס)

כנ"ל לגבי רוזנצוויג, שחשב להמיר את עצמו לנצרות בימים אדומים של פרעות ודמים אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובמקרה הגיע לתפילת יום כיפור של יהודים במזרח אירופה, שם חזר בתשובה

אי אפשר להשאיר את הספק התיאולוגי בצד ולבקש לצעוק בלב שלם געוואלד? גם אני עושה את אותה הטעות!!!

*עריכה: אורות התשובה פרק ב' - "הפתאומית באה מתוך ברק הנכנס לנשמה... וראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה" - אולי במקום לבלבל את השכל הלוך חזור פשוט נלך לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה? הדיונים הגיעו עד לכאן ועברו הרבה מעבר לכך

(הסיכויים שהעובדה הזו תעניין מישהו מכאן אפסית )

להקת "הכל עובר חביבי" מורכבת מארבעה זמרים, מתוכם שלושה מוכרים.

עמי מנדלמן - המדובב של פומבה 🐗

הזמר והזמרת - המדבבים של שרק ופיונה

הרביעי - לא זוכר ועצלן מכדי לבדוק

כל אחד והגירסא דינקותא שלו, ה' אלוקיי - שיוועתי אליך שתיקחני

תמיד אני מסתכל על הזקנים, וחושב שתכל'ס הקמוטים הרועדים האלה היו פעם בגילי, ונהנו מדברים שהיו באופנה בזמנם.

אני מסתכל על קשיש בן 80, וחושב על ז'אנר המוסיקה שלי, ומבין שתכל'ס כשהוא היה בגילי הוא היה שומע אותם שירים לכאורה. והוא יכול כמוני לדקלם בתים מהמנון ביתר.

וכן להבדיל, הזקנה שלך, שנניח שהייתה מהצד היותר בלייני של הדור, רגילה לז'אנר המוסיקה הקופצני הנ"ל.

תדמיין אותה צעירה הולכת עם ווקמן ואוזניות ענקיות בשיכון ד' 

אחח הזקנים של 2025

זה חא שאני מרגיש חולשה פיזית. אני בסדר ולצורך העניין חיוני. כלומר בריא

פשוט המנוע לא עובד היום. אין שום דבר שבא לי לעשות. אני נמנע מדברים שאני צריך לעשות

של חנן בן ארי

כלומר הביצוע בעייתי כרגיל ועם הרבה עצירות אבל הקול שלי נתן בראש

אתאמן על השיר כי המנעד שלו מוציא ממני איכויות טובות ואם יצא ביצוע רציף ויפה אשלח כאן

אשמח שלא יגיבו

ניסית להוציא אותי כופר שם אבל לא הלך לך.

קודם כל ממש יפה לראות את האכפתיית כלפי הרצונות שלי.יישר כוח.

דבר שני אתה כל כך צודק כל מה שאני מחפשת בחיים זה להוציא ניק אחד בשם כקדם כופר, כן זה מה שאני מחפשת בחיים.

אחד הדברים המזעזעים שיצא לי ללמוד