אול יככה היום יעבור ל@כְּקֶדֶם  יותר מהר ולי יהיה סיפור לפני השינה...😉

היום הזה לא זז, לחש עוזי והידק את אחיזתו בקרבין הארוך.

אמרת משהו? שאל לייבל.

סתם שהיום הזה ארוך מדי, ענה עוזי.

אני רוצה לישון, הסכים לייבל.

כן, קרא גם אדמונד שעבר לידם, סוף סוף הפוגה בקרבות, ועדיין צריך לשמור.

כל הדריכות הזאת, עד מתי? שאל לייבל.

תגיד לנו אתה, חייך עוזי, אתה הדוסאלך פה.

ווי זמיר, מלמל אדמונד, אם אתה הדוסאלך מצבנו בכי רע.

עוזי צחק.

לייבל לעומתו היסב פניו בחזרה קדימה. מישהו צריך לשמור על המשלט, מלמל.

כן, הסכים עוזי, גם העמדה הדרומית חשובה, הוסיף.

אדמונד הלך באיטיות לכיוון המפקדה.

עד מתי, מלמל לעצמו, עד מתי.

הרוח הסתווית נשבה בנחת, מזיזה קרעי עננים בשמיים.

אדמונד נעצר והביט קדימה. בדיוק כאן, הוא מלמל וכרע על ברך אחת.

בדיוק כאן הוא נפל. הוא השתנק. גוש כבד חסם את גרונו.

ושם, המשיך מוחו להכאיב כשהביט בשביל היורד מן המשלט. שם נפלה דבורה.

איזו לוחמת הייתה, שמע קול לידו.

אדמונד הזדקף בבהלה.

גאולה עמדה מאחוריו. היא חייכה חיוך עצוב.

אדמונד פנה להביט אל האופק.

שניהם עמדו והסתכלו על הנוף.

עצובים.

צליל חרישי נשמע. לאט לאט הלך והתגבר.

ניגון מפוחית בזמר בודד ויחיד.

הניגון בקע ועלה ופשט, עד שכל המשלט הוצף בנגינתו הבודדת.

זה "בין גבולות", מלמל אדמונד.

העמדה הדרומית הוצפה בניגון המפוחית.

עוזי החל לזמר חרש. לייבל הצטרף אליו.

בין חוטי התיל ושקי החול שירתם עלתה וגברה.

העמדה הצפונית גם היא לא שתקה. דינה ויוסק'ה שרו במלא גרון.

מתיל אל תיל חושמל האוויר בנגינה ובזמר.

גאולה הצטרפה לניגון בקולה העמוק. אדמונד בקולו הנמוך הצטרף גם הוא.

המשלט כולו הוצף בניגון וידע כל אחד: זה יודק'ה, יודק'ה דופק ניגונים.

בֵּין גְּבוּלוֹת, בֵּין הָרִים, לְלֹא דֶּרֶךְ,

בְּלֵילוֹת חֲשׂוּכֵי כּוֹכָבִים –

שַׁיָּרוֹת שֶׁל אַחִים, בְּלִי הֶרֶף,

לַמּוֹלֶדֶת אָנוּ מְלַוִּים.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

אִם הַשַּׁעַר סָגוּר, אֵין פּוֹתֵחַ –

אֶת הַשַּׁעַר נִשְׁבֹּר וְנִתֹּץ.

כָּל חוֹמָה בְּצוּרָה נְנַגֵּחַ,

וְכָל סֶדֶק נַרְחִיב וְנִפְרֹץ.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

שַׁיָּרָה, אַל בְּכִי וְאַל צַעַר.

הִשָּׁעֵן עַל זְרוֹעִי, סָב זָקֵן

גַּם לָזֶה שֶׁסָּגַר אֶת הַשַּׁעַר

יוֹם יָבוֹא שֶׁל נָקָם וְשִׁלֵּם!

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –

שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.

לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –

אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

                                     ***

לילה. החבר'יה מעמיסים ארגזי תחמושת על הג'יפים.

האוכל והציוד מועמס גם הוא.

הכל שותקים. דרוכים.

כולם לעלות, רעם קולו של המפקד.

אדמונד קפץ לג'יפ הקרוב. לייבל וגאולה ישבו שם. אדמונד התיישב לידם וליטף את הסטן שלו.

חכו לי, מלמל עוזי והתיישב מול ההגה.

החבר'יה התיישבו ובדקו את כלי נשקם בפעם האחרונה. הכל תקין, מלמל לייבל. גם אצלי, אישרה גאולה.

אדמונד ועוזי שתקו.

הכל תקין? נשמע המפקד לצידו של עוזי. כן, מלמל עוזי, מוותר על גינוני הכבוד הנהוגים.

המפקד התעלם. אדמונד! אתה על הברן, פקד. תן את הסטן לעוזי.

כן המפקד, מלמל אדמונד, הושיט את הסטן לעוזי וחבש את כובע הפלדה שלו.

הוא נעמד מול הברן ובדק אותו. קליק. קלאאק! קליק-קלאק! נשמעו הנקישות.

אדמונד נטל שרשרת כדורים. בהצלחה, טפח המפקד על הג'יפ וחייך חיוך מעודד.

הוא ניגש לג'יפ הראשון בשיירה, וקפץ פנימה.

אדמונד הרכיב את השרשרת בברן.

הג'יפ הראשון החל לדהור קדימה.

השיירה החלה לדהור אט אט ביחד קדימה.

גאולה נאחזה ביד שמאל בדופן הג'יפ, וביד ימין לפתה את הסטן.

אדמונד לפת בכל כוחו את הברן. הג'יפ היטלטל בפראות באדמת הטרשים.

איזו שממה, מלמל עוזי.

אט אט התפרקה השיירה והפכה לשורה.

הג'יפים הוסיפו לדהור בשממה.

ליבו של לייבל הלם בפראות. טרם השתתף בקרב, הוא 'ירוק' לחלוטין. מה יהיה?

גאולה גם היא הייתה דרוכה, אצבעה מונחת בתוך שמורת ההדק.

לייבל נעץ רגליו בכח בריצפת הג'יפ ותפס את הסטן בשתי ידיו. עליו להיות מוכן.

הדופק הלם גם אצל אדמונד, שליטף שוב ושוב את שמורת ההדק בברן.

רק שבטעות לא תישתחרר לחיצה, חשב לעצמו.

בג'יפ שלצידם ישב המפקד הדרוך, תר אחר האויב.

אצבע כולם על ההדק, חשב לעצמו.

מעניין אם גם ליבם דופק כשלי, חשבה דינה מאחוריו. התנשפויות קצובות לצידה ענו על שאלתה. גם ליבו של יוסק'ה דופק. החושך כיסה על ההקלה שהופיע בפניה. אין הדבר יוצא דופן, הרהרה לעצמה.

יוסק'ה נאחז בברן המותקן על הג'יפ. אולי, הרהר לעצמו, בסוף לא יהיה קרב? אולי נסוג האויב?

דממת הליל שתקה מבעד לטרטורי המנוע.

צבוע צחק במרחק.

הלילה יהיה קרב, לחשה הדממה.

ניגון חרישי בקע לפתע מאחד הג'יפים.

הניגון עלה וגבר.

ניגון מפוחית מוכר פשט במרחב, בזמר בודד ויחיד.

החבר'יה הצטרפו אט אט לניגון, עד שמג'יפ אלי ג'יפ החלו כולם לשיר ניגונים.

דינה צווחה במלא גרון וזיופים, ויוסק'ה וחיים הפריחו חיוכים.

אדמונד הצטרף לשירה והרפה מעט מהברן, מניח לו להישמט על כנו.

עוזי זמזם חרש עד שגם קולו עלה ונשמע בבירור.

פיצוץ עז החריד את יושבי הג'יפים.

נפצעתי! נשמעה צעקה מאחד הג'יפים.

שריקות כדורים החלו להישמע.

אדמונד אחז בברן וסחט את ההדק בכיוון הירי.

נשמעה צווחה.

החברי'ה קפצו מהג'יפים במהירות ונפרסו על הקרקע.

ברן הרעים בקול טרטור וסטן שרק ושיקשק.

המפקד צעק הוראות שונות.

ובתוך המולת הקרב, הוסיפה מפוחית להשמיע צלילים.

ידע אז הנגב, מי הוא המנגן הלילה בקרב.

זה יודק'ה, זה יודק'ה דופק ניגונים.

הַדֶּרֶךְ כֹּה רָחוֹק, רָחוֹק וּמִשְׂתָּרֵעַ

מִנַּחַל עֵין-חֲרוֹד, הַרְחֵק עַד הַיָּרֵחַ

הִנֵּה הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַקִּבּוּץ

רַק אוֹר הַכּוֹכָבִים מֵאִיר, רוֹמֵז בַּחוּץ.

שְׁחוֹר-הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַכִּנֶּרֶת

קָחוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַחַי, אֲנִי אוֹמֶרֶת

שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַתֶּם הַבַּחוּרִים

שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים.

וְהֵם אוֹמְרִים אֵלַי: עֲלִי, כִּי אַתְּ יָפָה כֹּה

כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע לִסְדוֹם וְגַם לְעַכּוֹ

כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע כֻּלָּם כֻּלָּם כֻּלָּם

אַף לְמָקוֹם שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ

מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ –

הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל

הַטֶּנְדֶּר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

הַטֶּנְדֶּר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר!

לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר!

אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –

הַטֶּנְדֶּר, אַל תַּעֲצֹר!

אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ

אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ

אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאֹד, רָחֵל

לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶּר מִתְגַּלְגֵּל.

אֶחָד שְׁחַרְחַר אָמַר: אָמְנָם לִי יֵשׁ רַק פִּתָּה

אֲבָל אֹהַב אוֹתָךְ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא

וְרַק בָּחוּר אֶחָד שָׁתַק מִבֵּין כֻּלָּם

וְאֶת פָּנָיו עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.

וְהוּא עָמַד לוֹ שָׁם נוֹשֵׂא חִצִּים וָקֶשֶׁת

וְהֵן אוֹתוֹ בִּלְבַד הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת

אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי כְּצֵל בֵּין הֶהָרִים

וְהוּא הָיָה יָפֶה מִכָּל הַבַּחוּרִים.

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...

אֲזַי לָחַשְׁתִּי לוֹ: הַבֵּט אֵלַי, הַבִּיטָה

אֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא

בּוֹא וְנֵשֵב בְּתוֹךְ הַטֶּנְדֶּר הֶחָדָשׁ

וּנְבַלֶּה עָלָיו אֶת כָּל יַרְחֵי הַדְּבַשׁ.

אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי, שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִי

וְלֹא יָדַע כִּי אֶת לִבִּי הַתָּם שִׁנָּה לִי

וְהוּא נָהַג, אֶת כָּל הַטֶּנְדֶּר הוּא נָהַג

וְרַק אוֹתִי נָהַג בְּשֶּׁקֶט וְשָׁתַק.

פִּתְאֹם עָצַר בִּכְבִישׁ עֲפוּלָה וְנַצֶּרֶת

אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הוֹרִיד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ

וְרַק אוֹתִי חָטַף בַּטֶּנְדֶּר וְהִפְלִיג

וְעַד עוֹלָם אוֹתָנוּ טֶנְדֶּר לֹא יַשִּׂיג...

הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...

                                     ***

שריקות הכדורים פסקו.

האויב נסוג וחוסל. תמה ההסתערות.

החברי'ה החלו אוספים ציוד לג'יפים.

גאולה חבשה את אדמונד שנורה בכתפו.

יוסק'ה העמיס ארגזי תחמושת ריקים בחזרה לג'יפ.

לייבל ועוזי פנו לתקן את התקר באחד הג'יפים.

אווירת נכאים השתררה.

זמן לחפש גופות, מלמל משה.

יורם שתק.

חיים הנהן באישור, וחיפש בפנס את המפקד.

המפקד שכב בצד הג'יפ שלו, רגלו חבושה.

זמן לחפש גופות, אישר גם הוא.

משה יורם חיים לייבל תקווה ומרגלית, מצאו את החסרים, אמר בקול לקוני מעט.

כן המפקד, הצדיעו השישה.

הם החלו מחפשים בתלים הסמוכים בהם מצאו מחסה שעות קודם לכן. אלומות הפנסים שוטטו במרחב.

מצאתי, קראה תקווה בקול חנוק.

החבר'יה התקבצו סביבה.

על התל הייתה מוטלת גופתו של יודק'ה.

שלולית הדם סביב ראשו לא הותירה מקום לספק: יודק'ה אינו בין החיים.

יודק'ה החביב, שכב על התל בפה פעור ועיניים קרועות לרווחה.

חור במצחו מכדור צלף.

ידו הפשוטה לצידו אחזה עדיין במפוחית, יתומה ואילמת.

צמרמורת זחלה בגוום.

לא הייתה זו סתם גופה.

הייתה זו גופתו של יודק'ה.

דוממת.

השישה הביטו בגופה מתקשים לעכל.

דבורה חיבקה את יורם ופרצה בבכי.

דמעות החלו לעלות בעיני כולם.

משה ניצב נטוע באדמה, המום.

לפתע המתה הרוח דרך המפוחית והחלה מפיקה צלילים.

המפוחית החלה מנגנת בזמר בודד ויחיד.

השישה עצרו נשימתם. דבורה פסקה לבכות.

הניגון זחל דרך המפוחית, חרישי ועצוב, לוחש בחרישיות כשלכת עוברת בגנים.

ידעו החברי'ה שעל התל והפצועים השוכבים בינות לג'יפים, למי שאהוב, הרוח יהום ניגונים.

איזה ישן (אני מרגישה נורא זקנה עכשיו)

מאז הבר מצוווש לכאורה, לא?

שנכחדו ומתו לחלוטין

פה אני רק שנתיים (שנתיים יותר מדי 😿)

אני כבר הרגשתי לא נעים כשהרמיזות הפכו לדרישה לסיים, והיא עדיין לא הפסיקה לדבר.

חשבתי שיש פה סמיילי של הלם, הזוי שאין😯

למען הסר ספק:

זאת ב-ד-י-ח-ה, אין לי כוונה לעשות משהו כזה

מסכת אבות, פרק ה' , משנה כ"א

ללמוד לזהות לפני -

בעיקר אם מצליחים להכיר את המשפט

שנאמר לעצמך בראש כשזה קורה.

( לדוגמה: למה לא מספיקה לסיים מטלות בזמן.. כולם כבר הצליחו ב... )

אבל ממש לא לדעת? זה מעניין

@קעלעברימבאר מכיל מדי ואני אדיש מדי

אז בכל מקרה יהיה שיח מכבד

ראיתי את פתח דבריו של הרב וצרם לי במיוחד אבל אצפה בעז"ה בכל הסרטון ואצביע ואשפיע