פורום זוגיות פרק ב'

את מקבלת אותו סוג של מוצר.

רק חכם יותר, ומכוון יותר.

באיזה שהוא שלב זה יתרון.

זו דעתי ואני גרוש +

ללא משמורת (הסדרי שהות)

ואני שואל את עצמי

למה חל בי פיחות ערך?

בגלל שאשתי לשעבר החליטה לוותר עלי?

בגלל העובדה שנולדו לי ילדים מתוקים?

אבל ממליץ לשוחח

על מנת לאפשר התמודדות נכונה למחשבות שעלולים לצוץ בהמשך 

רק חשוב שתיכנסי לזה בעיניים פתוחות

יש לו ילדים הם יהיו חלק מחייו..כלומר תצטרכי לארח אותם באהבה ליהיות לצידם במידת הצורך הוא אבא שלהם וזה לא ישתנה עם כל החובות והזכויות

אם הוא בקשר טוב ויציב עם הגרושה זה מצויין זה גם אןמר עליו כבנאדם

הייתי גם בודקת מה המשמורת שלו עם הילדים

האם הוא מחוייב לטווח מרחק מסויים

ולקחת בחשבון שזה כן אדם שיש לו משפחה ואת תצטרכי להכנס לתבנית הזו

יש גם מישהי בפורום השכן שנשואה בתבנית כזו @שוקולד פרה

תייגתי אם היא תרצה היא תרחיב..

@שוקולד פרה. 

קודם כל כן, הילדים שלו הם כנראה חלק מאוד גדול מהחיים שלו, ואם תתחתנו, אז הם גם יהיו חלק גדול מהחיים שלך (בצורה שונה כמובן. את לא אמא שלהם).

ובעיניי חשוב לקבל ולהבין את זה מראש.

העניין הוא שבמקרה של הורה לילדים (גרוש/אלמן), את נכנסת מצד אחד לבית יחד עם האיש שלך.

ומצד שני בבית יש גם את ילדיו, שאגב כבר יש להם אמא. והיא לא את.

ואי אפשר לדעת באמת איך הילדים יקבלו את זה.

ילדים צעירים עשויים להיות יותר גמישים כלפייך ועם הזמן לקבל אותך כדמות חיובית ואהובה בחייהם. מצד שני, אם לא, הם עדיין יחיו בביתך שנים רבות.

מתבגרים, סביר שיותר יתקשו לקבל אותך. מסיבות מובנות. מצד שני, את לא תחיי איתם באותו הבית שנים רבות, כי מטבע הדברים הם יצאו מהבית מתישהו אחרי גיל 18.

כמובן כמובן שהם תמיד יהיו חלק מהמשפחה שלך, הם הילדים של בעלך (הפוטנציאלי). אבל האינטנסיביות שונה. 

תודה על השיתוף

יש גם את הספוקן וורד הזה על הפוליטיקה שמאד מתחבר לי

?

יגעת ומצאת תאמין 😍

נשמע לי שהילדים מוצפים, סוג של סיר לחץ.

התכוננתם מדהים לשבת, עשיתם הכל שיהיה כיף, ממש מתסכל.

יש מצבים ששבת יכולה להיות ארוע מאוד מלחיץ,

להיות סגורים בבית בלי אמצעי בריחה.

כדאי לברר מה עובר עליהם,

ואולי שאבא שלהם יפגש איתם אחד על אחד למשהו קל וכיפי, ואולי תצא מזה שיחה.

שלשניהם יש בעיית תקשורת, עד שטיפלו בזה- עכשו הם בריגרסיה.

אז לא הצלחנו להבין על מה זה יושב.

וכל אחד מאיתנו ניסה לקחת זמן איכות עם כל ילד בנפרד (כולל עם הכלב, ככלי עזר תומך) והיתה התבצרות קשוחה.

יכול להיות שהם בוחנים אתכם?

רוצים לוודא שהם חשובים עדיין לאבא, ושגם את אוהבת אותם?

אם כן, לא יודע מה הפתרון ויגידו מומחי החינוך בפורום, אבל מרגיש לפעמים בהפוך על הפוך, שדווקא כשמציבים להם גבולות, דרישות המתאימים לגילם, עם פחות לכרכר סביבם, זה דווקא מרגיע אותם לפעמים.

(עוד לא חוויתי את פרק ב' ואת האתגרים שלו, סתם מציב נקודה למחשבה באופן כללי).

עשינו גם וגם...

ויצאנו ממש מותשים...

.

אולי חלק מזה הוא ריצוי של ההורה השני

שהוא מנכר?

כואב הלב משתתף בצערך

כאב לב גדול ולא פשוט

יש רווקים שמבינים מה זה אומר להכנס למערכת זוגית עם מישהי גרושה.

יש לא מעט שזה מצליח להם נהדר!

ורגש זה דבר שנבנה דרך שיח, תקשורת ומחוות.

אף אחד לא מצפה שתפתחי את הלב ישר מהרגע הראשון.

תני לעצמך את הזמן לבחון קודם שכלית את הבחור (או הגברים בכללי שתיפגשי) ותראי אם מתאים לך להיפתח ריגשית ואם לא...

בהצלחה!

ולא מרגישה חיבור אליו מצד שני לא יצאתי איתו לדייט

אז מתלבטת אם בכלל לתת לזה צאנס באמת

כי גם אחכ ייצא שאני אראה אותו גם אם זה לא ילך

כדי להיפגש ואם זה לא יצליח, להישאר לעבוד יחד?

אז מה הבעיה בעצם לנסות?

לטפל בילדים אני יודעת שהוא יודע מתוקף היכורתי איתו והוא גם מכיר את הילדים שלי

מצד שני רגשית אני לא יודעת אם גבר רווק יצליח להכיל אישה שהתגרשה אחרי זוגיות של כמה שנים ולידות וילדים כאילו מרגיש לי שאין לו מושג והוא לא יצליח להכיל את מה שעברתי

וכן זה שאני אצטרך לפגוש אותו גם אחרי זה שיקול מבחינתי כי ברור שזה יהיה פחות נעים אם נצא וזה לא יצליח להמשיך לראות אותו

ואני גם אומרת אם בכל היכרותי איתו לא הרגשתי אליו רגש למה שעכשיו כן?

מה דעתכן.

האם אפשרי לרצות מישהו שלא יבהל ממני, שיכיל אותי ואז אהיה לו אשה טובה?

או שזה דורש עבודת פרך כזו, שאין ספק שאין לי כוחות לעשותה.

אני כבר סבתא רבא (מבחינת הגיל), גרושה המון זמן, ועדיין חולמת על קשר טוב, מכיל, פתוח, ירא שמים, כן ואמיתי.

ונוסף לכל הצרות, אני לא טיפוס נוח, מבליג, מיושב, רגוע...

אבל יש לי דברים אחרים נחמדים....שרק מישהו יראה ויאהב אותם...

אפשרי לדעתכן, או הזוי?

נא לא לשלוח מכתבי תנחומים ועידודים סתם.

תודה נשים יקרות.

חורף שמח לכולם!

החלטתי לעשות מה שאני תמיד עושה שקשה לי להחליט

אני נוסעת לרב שלי בע"ה השבוע ואז אחליט

באמת יצא שבשבת ניפגשתי איתו בעלמא שוב וראיתי כמה הוא אוהב את הילדים שלי וזה הזיז לי משו בלב לא אשקר

אבל עדיין מרגישה לחץ לעשות תצעד

זו שנה ראשונה שלא אירחתי/ התארחתי בר"ה.

היינו עם הילדים שלו.

פגשתי גם את הילדים שלי אחה"צ ביום טוב ראשון.

היה קצת קשוח בהתחלה. קשה לקבל ילדים שבאים מבית שאינו מאמין לבית מאמין (למרות שהילדים לומדים בממ"ד)...

אבל התגברנו על זה והיה טוב ב"ה.

(אני אוהבת את הילדים שלו וזו הברכה הכי גדולה בתכלס- שהם גם אוהבים אותי וכיף לנו יחד)

עם הקטן היה קליק מיידי.

עם הגדול זה לקח זמן לבנות קשר של אמון- אבל ב"ה אנחנו בקשר טוב מאד היום.

עם הילדים שלי זה היה - קשר מעולה בהתחלה איתו ואז אחרי 4 חודשים התהפכו עליו...

אז...

אין לזה סטטיסטיקות...

מרגש ומיוחד.

ילד קטן לפעמים הוא אומר את מה שהוא

מרגיש באותו רגע.

בא לו לא בא לו להיות עם הבן אדם הזה

לפי המצב רוח שלו באותו יום, עייף לא עייף וכו'

ולכן לפעמים לא צריך "להיעלב"

אם הוא לא "התלהב" ממבט ראשון.

ואוו זה כל כך מורכב.

איך שכתבת שהם התהפכו עליו.

שיהיה לכם ברכה ורפואה לכל מערכות היחסים של כל אחד ואחת.

אני לא יכול אפילו לכתוב כמה שזה מרגש

שעכשיו נכנסת לחייו של ילד.

מצד שני יש מורכבויות.

אני הייתי חושש נגיד שבת הזוג הקודמת

או אני לדוגמא חושב שיהיה בי כעס מסויים על החדש שהחיים החליטו בשבילי, שהילדים שלי גדלים עכשיו אצל מישהו אחר.

זה סוג של אלימות

לא לענות לך לטלפון? אתם בגנון?

לי נשמע מאוד לא טוב כל הסיפור

הבנאדם לא יודע להכיל פגיעה והופך את עצמו לקורבני

נשמע לי לא טוב כל הסיפור

אני מסכימה עם זה...

רק שבאמת נקשרתי אליו הגבר הראשון שרציתי להכיר למשפחה לא מבינה איך הכל התהפך ככה

ולט אחרי חתונה

נפלת פעם 1 בנישואין לא טובים אל תפלי שוב

ורק אומרת אם את מזמנת את אותן סוג אנשים לחייך כדטי לך לבדוק איזה דפוסים לשנות כדי לא ליפול בזה שוב

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע

גם לפני כן שהוא לא כיבד את המרחב שלך

ושבר גבולות שידע שאת מקפידה עליהם

וגם עכשיו כשניסית לדבר על זה והוא עושה פוזות

זה שהוא לא עונה לך זה מניפולציה זולה

זה נשמע ממש ממש בעייתי

הייתי בורחת ממנו

אבל בגלל שאני לא רואים את התמונה השלמה אני חושבת שכדאי להתייעץ עם מטפלת זוגית שמבינה בזה

תנסי לעצבן אותו ותראי איך יגיב...

האמת לא ניסיתי בכוונה אבל יצא כך.. ממש חבל לי כן רציתי שהקשר יתרומם וכן היו בו דברים טובים כואב לי שאין לי אפילו סגירת מעגל. לא מגיע לי להשאר ככה באוויר ובגלל זה פתחתי את השרשור האם להשאיר את זה כך באוויר??

יש לי המון אגו ועצם העובדה שלא ענה לי לטלפון אומרת הרבה  אבל יש בי נקודה קטנה שאומרת שזה לא מגיע לי כן רוצה לדעת שזהו..אפילו שכלית..

אם הוא מסיים אז למה שבת שלום וכו'...

כרגע זה כואב מאוד וקבלי חיבוק ענק ממני

אבל תדעי שיש לך נס

נס גדול שעלית על זה עכשיו ותנתקי את הקשר כמה שיותר מהר וחותך

ואל תקשיבי לנסיונות שלו לחזור

זה לא משהו שכדאי להיכנס אליו

ממש ממש לא

האמת אל תחכי שהוא יסיים את הקשר כי זה לא יקרה

תסיימי אותו את ויפה דקה אחת קודם

ותתחנני לחזור

אל תיפלי לפח הזה

תסיימי את זה בעצמך ותצאי מלכה

ומסכימה לחלוטין בשכל.  כל אחת בסיטואציה דומה הייתי אומרת לה להעיף לעזאזאל אבל בגלל שהייתה קצת נגיעה ונמשכת אליו ממש ( מה שלא היה בעבר עם שום גבר) וכן הרגשתי שפיתחנו אינטימיות רגשית מסוימת הזה כואב ממש..

ההתחלה הייתה יפה כמו בסרטים אבל לאט לאט היה קנאי יותר ויותר..הפגיעה שלי בו לא באה סתם , הרגשתי פשוט שהוא מתחיל להשאיר אותי באוויר .

עושה לו מתי נפגש? אז התשובה הייתה נראה איך יסתדר השבוע.. למה לא להתאמץ לקבוע משהו?

סה"כ אמרתי לו שלמרות שיש לי הצעות מצד אני מסרבת לכולם ואני ממש בתוך הקשר הזה רק רוצה לראות מאמץ יותר מצידו...

מצטערת קצת שנגעתי (בכל זאת אנושית ) אבל כואב לא מבינה למה הקב"ה מעביר אותי ניסיונות כאלו.

אבל חייבת להגיד שאם יש משהו בהתנהלות שפוגעת בך אז אני לא חושבת שזה עניין של ניסיון מה' כמו שפשוט תגידי שכך וכך פוגע בי...

לא לבלוע את הגלולה, לשמור בבטן ואחכ להוציא פנקס עם כל ההתנהגויות שהצטברו שפגעו...

ככה את מבזבזת את הזמן שלך, נותנת לדברים להיות, זורמת עם הטוב ובעיקר הפחות טוב, במקום פשוט להיות אקטיבית כשזה נוגע לרגש שלך!

כשמהתחלה שמים על השולחן/מביאים לשיח כל התנהלות שמפריעה, אז יש עם מה לעבוד, ואז שם באמת תוכלי לבחון איך הוא שם, הייתם מצליחים להבנות מהמשבר הקטן הזה או שלא....

בלי להכניס משחקים למערכת, שראיתי שהיועצת שלך אמרה לך, לבדוק אותו בכוונה, בעיניי לפעול ביושרה וכנות מהצד שלך לאורך כל הדרך בלי מבחנים יזומים, והזדמנויות יגיעו מאליהם.

להיות ערניים מההתחלה, לא לתת לרגש רומנטי לשחק תפקיד חשוב, לסמן וי שהוא קיים ולהמשיך לברר עם השכל את הנקודות שקשורות במידות טובות שהם חשובות גם, אם לא יותר.

בהצלחה יקרה. בטוחה שתבני ותצמחי מהשיעור הזה. 

שמרתי הרבה בפנים וזו הסיבה שזה התפרץ אין כמו להיות אמיתיים בלי משחקים

ובאמת שזה כואב בטירוף

אבל את חזקה

תאמיני בעצמך

תצאי מהסיפור הזה מחושלת

תעזבי אותו ותמצאי גבר שבאמת ראוי לך...

ה' אוהב אותך!!!

הוא מעמיד אותך בניסיון קשההה

תהיי גיבורה

ובאמת זה שנפלתם בנגיעה זה עצוב אבל בדיוק בשביל זה ה' נתן לנו אפשרות לחזור בתשובה!!! עוד מעט יום כיפור, תעשי תשובה ותהיי נקיה לגמרי!!!

באמת זה מתנה האפשרות למחוק את החטאים

(אני חושבת שהוא זה שהיה לא בסדר בסיטואציה שלך אבל בכל מקרה לחזור בתשובה זה תמיד טוב, בלי רגשות אשם מיותרים, פשוט עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד)

זה הזמן להבין שהוא לא באמת אוהב או מכבד אותך.

ממליצה לך לעשות את הסוף לעניין הזה, עם כל הקושי הריגשי.

אבל לא להתפתות לחזור (כי הוא ינסה).

ולהתפלל שבעז"ה בשנה החדשה יבוא מישהו שיראה לך כמה את ראויה לכבוד, הערכה ואהבה אמיתית.

חיבוק וחיזוק גדול (מאחת שעברה ניסיונות דומים וכיום נשואה לגבר שבגברים ירא ה' , מכבד ואוהב- שהזוגיות בראש מעייניו)

לכתוב לו משהו?

אני מעוניינת לסיים את הקשר

שלום

במילים כאלה או אחרות שלא נותנות עוד אופציה או פתח לנסיונות שכנוע

שיהיה סגור שסיימתם את הקשר

ואחר כך לחסום 

לא נראה שהשאיר לי ברירה

וכל פתח של "נוכל להישאר ידידים"- הוא אסון!

(אני כותבת את זה פה גם לגברים שקוראים- אם אישה מתמרנת אתכן- אל תהססו לסיים קשר שמכניס אתכם ללופ לא בריא)

ונראה לי שזו התמונה המלאה שצריך לראות: הוא מצד אחד מאוד מיני (איכשהו נוצרה ביניכם קרבה שלא הייתה לך 10 שנים) ומצד שני מאוד קנאי (נראה לי שהמשפט שאמרת הוא די סביר... לא רואה סיבה לתגובה מוגזמת מאוד).

בקיצור אדם עם חשקים גדולים שמאוד מנסה לשמור עלייך. או בשפה אחרת, אדם שיכניס אותך לקופסת זכוכית ויילך לבגוד. סליחה על השיפוטיות אבל זה טיפה נראה ככה.

את מבינה לבד כמה כדאי להמשיך קשר עם אדם כזה...

חבל באתי לקשר הזה מאוד פתוחה בלב נקי ואמון

חבל שהסתבך ככה

ותדעי שזה קורה הרבה, עד שאת באה ופותחת לב- נחשים נכנסים פנימה כי הם קולטים את זה. 

אבל את למדת ולומדת שיעור חשוב של שמירת גבולות ושימת לב לאורות אדומים.

אל תיחסמי, תמשיכי לחפש והפעם עם עיניים פקוחות.

בהצלחה.

נפרדתי ממנו בהודעה ,והוא עסוק בלהסביר בכמה הוא נפגע כמה אני שברתי לו את האמון ומצטער שככה יצא שזה נגמר כביכול מצידו בסוף...

אפשר להשתגע אז למה אתה שולח ידיים ונוגע אם להתמודד בקושי בזוגיות אתה לא לוקח אחריות. אין עם מי לדבר אני ידבר לקיר הוא ישמע . כל מה שאמרתי לו הוא בשלו משוכנע שאני רוצה גברים אחרים..

סתם חבל לי שבזבזתי את הזמן עליו מקווה שיקבל מה מגיע לו מהקב"ה

בסך הכל רצה קשר אינטימי ולא קשר זוגי. במקום להודות החולשה הוא משליך עליך כדכתיב ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה (ואולי אני סתם מושפע מהמילואים).

בכל מקרה את אדם בריא שרוצה שהקשר הפיזי יגיע כחלק וכהשלמה לקשר הרגשי. את צודקת, אל תוותרי על דרכך.

אני תפילה שתמצאי ראש בריא ולב אוהב במהרה.

תודה על התגובה והברכה מקווה למצוא גבר טוב במהרה

בדיוק קראנו בשבת תמים תהיה עם ה'אלוקיך

את אל תצערי את עצמך על מעלה טובה בגלל שיש נצלנים, וגם אל תהיני להגדיר את מי שאת לפי נפילה.

אם נפלת סימן שאת נמצאת במעלה לא במורד. מצאת בעצמך את הכח להתעשת ולחזור למי שאת.

המשיכי להאמין בעצמך, את אדם טוב נורמאלי וחזק. אל תתיחסי למילים שלו, הן סך הכל מחצינות את חולשתו הפנימית. אולי הוא טוב בהרבה דברים אחרים, אבל לא לך זוגיות עם איש שכזה 

אני אפנים את המילים שכתבת זה נותן המון כוח

כמו יתר העידוד מהקבוצה היקרה הזו . אני פשוט קצת בהלם עכשיו צריכה לעבד הכל.

אני צריכה להאמין שהכל מהקב"ה גם המילים שאמרתי שכביכול הרסו לו ופגעו בו כמו שאמר. אם באמת היה רוצה והיה בוגר היה מוצא דרך להתגבר ולהתמודד ביחד כנראה לא רצה באמת.

המון המון תודה.

את כנה ויש לך עין טובה ולב טוב.

גם כשקיווית ונתת צ'אנס שמת לב לנורות אזהרה והתיעצת.

קרה לך נס, ב"ה ניצלת.

למדת שיעור חשוב לקראת זה שיבוא ובאמת יראה אותך ויכבד אותך.

שיתן הסבר על ההתנהגות. זכותך לקבל תשובה.

לאחכ תחליטי מה את עושה עם זה.

כפי שכתבו במידה וזו דרך חיים אצלו ותגובה אופיינית

זו נורה אדומה

ונשמע שהמצב מורכב בעיקר בקטע של התקשורת.

את מאוד רוצה בטובתו.

דואגת לו ועוזרת לו בכל מה שצריך.

את מכבדת אותו ואת רצונותיו כאדם מבוגר.

את רואה אתכם כיחידה אחת.

הם מאוד רוצים בטובתו.

דואגים לו ורוצים לעזור ולקדם כעל האפשר.

רואים אותו בתור הילדים שלו כאבא שזקוק לעזרתם והם יעשו הכול בשבילו.

אם הבנתי נכון, הם ילדים בוגרים, ואת צעירה ממנו ונשואה לו שנתיים?

אני משערת שהם מרגישים שעם כל הרצון הטוב, הם המשפחה שלו ואת (כמה שכואב לשמוע) באת מבחוץ ואולי לא קיבלו אותך עד הסוף.

לא יודעת איך הייתה מערכת היחסים שלך איתם לפני שהוא חלה, אבל אולי לא קרובה, כי כל אחד בחייו?

ואני חושבת שמכיוון שכולם באים בכוונות טובות ויש כאן רק בעיה בתקשורת ומחלוקת לגבי צורת ההתנהלות,צריך לדבר על זה בגלוי, מתוך כבוד והערכה לרצון הטוב של שני הצדדים.

לעשות תיאום ציפיות בצורה גלויה.

למצוא איך לעבוד יחד במקום להיות במאבק כוחות.

את מסורה כל כך, אולי תוכלי להיתרם מזה ולהיות קצת פחות בריצה מתמדת.

וגם לשים להם גבול ברור. מה שקשור לפרטיות שלכם מחוץ לתחום.

וגם - בטח זה קשוח במירוץ אבל בכל זאת - לעשות מה שאפשר כדי לחמם את היחסים כדי שתהיה יותר אמפתיה ופחות חשדנות הדדית. לתקשר גם כשלא חייבים, להראות התעניינות בחיים שלהם, לארח וכו' לעשות מאמץ בכיוון, במה שאת מסוגלת.

אולי העו"ס תוכל לעזור לך בתיווך, אם קשה לבד (לפעמים נוכחות של איש מקצוע חיצוני מקלה, במיוחד שזו את מול "קבוצה").

זה היה פחות ברור מההודעה הקודמת שלך.

אני חושבת שבאמת המפתח הוא תקשורת טובה וישירה.

את נשמעת בת זוג מסורה וזה באמת לא פשוט. 

את כותבת כאן על כמה ענינים חשובים.

כאן תקבלי עיצות טובות.

רק שקשה מאוד להבין את כל מה שכתבת.

כתבת הרבה וקצת מבולבל

וגם יש כמה שגיאות כתיב או הקלדה שמקשות עוד יותר על הקריאה.

אולי תנסחי שוב.

קצת יותר לאט וקצת פחות נושאים.

בטוח כמה חכמים ומנוסים פה יוכלו לעזור

יש עליך הרבה עומס.

גם המצב הרפואי של בעלך, גם העומס הרגשי שזה מביא, וגם הפלישה לפרטיות שלך, תחושת זלזול בכבוד שלך, בכבוד של בעלך, זה המון יקרה.

לא ברור ממה שכתבת אם יש לך סביבה תומכת. מקום לפרוק בו. מקווה מאוד שכן.

נשמע שאת אשה טובה מאוד, אוהבת ומסורה, והילדים של בעלך גם נשמעים מסורים ורוצים לעשות טוב לאבא שלהם.

לא יודעת מה רמת הקשר שלך איתם אבל נשמע שבהחלט צריך לדבר ולהחליט דברים ביחד.

כדאי שתדברו על הדברים או אם אין לך כוח לעמוד מולם- תפגשו ביחד אצל העו"ס.

תעבירי את המייל שלך לטלפון שלך או מחשב, לא אצל בעלך.

חיבוק גדול.

מאחלת לך הרבה בריאות ושמחה בע"ה

יש לך אפשרות להזמין את הילדים לארוחהקלה משותפת בו את משקפת את המצב בצורה אסרטיבית אך נעימה?

"אני מטפלת באבא שלכם בצורה הכי טובה שאפשר. הוא אהוב ליבי. אני מעריכה את הרצון שלכם לעזור ולתמוך וזה מחמם את הלב ממש!

אבל אבא שלכם אינו תינוק ואנחנו יודעים מה אנחנו עושים.

אם תרצו לעזור לו, אתם מוזמנים לקחת אותו לפיזיותרפיה/ ריפוי בעיסוק... אך לרופא התעסוקתי והרגיל רק אני הולכת."

משהו בסגנון...

הם לקחו אותו למטפל שלהם שבעלי צריך להתחיל טיפול עוד  מספר ימים

הצןות המופל ביקש לא ללכת לכל מטפל ומחפשים לו את המטךל המתאיפ

בעלי כל הלילה בגלל המצב המתוח לא ישן הפ מערערים את כולנו

חושבת שאערב גורם טיפולי שידבר איתם

בכל נישואים יש אפ ודאון,

דווקא כשמרגישים דאון זה הזדמנות לגלות על עצמינו מה חסר לנו, להשקיע ולעבוד על זה.

זה הזדמנות לגלות עומקים חדשים בעצמי ובזוגיות שלי, זה יכול להצית מלא אש מחדש, ויותר ממה שהיה לכם.

כי כל זה יקרה לך גם בזוגיות הבאה. ואז מה תעשי? ירד לך וביי? 

ואני באופן אישי גם חושבת שכמו שילד מעצבן או קשה איתו ברור לנו שלא נזרוק אותו- ככה גם בן זוג.

אולי זה לא בדיוק אותו הדבר אבל די קרוב.

כי הרי אנחנו רוצים להגיע בזוגיות שלנו לעומק של רגש, ולמחוייבות והשקעה.

אז כדאי ללכת לטיפול זוגי, אולי גם טיפול אישי, כי זה לא רק הוא שצריך לתקן.

גם בשבילך וגם בשביל הילדים.

להתגרש זה ממש ממש לא כיף, זה רע. ויש לזה השלכות ארוכות טווח.

זה לא דבר שעושים בקלות ראש.

אם אחרי שניסיתם באמת! ועדיין לא טוב לך אז לפחות תדעי שהחלטת ממקום שלם ושקול ואחראי ולא מתוך כאב או בלבול.

כי האמת...כרגע את נשמעת מבולבלת.

אבל את לא מכירה אותי, אז אין סיבה שתדעי.

אני נשואה 28 שנה. זה לא אפס אנד נדאוננז....

זו מציאות חיים שהלכה והסתבכה, בלי שום שיח רגשי, כי לצד השני אין את היכולות לזה.

ואינספור נסיונות שלי להביא למקום טוב יותר.

אני במודעות ועבודה פנימית מאוד עמוקה.

הפירוד - הוא תוצאה של עבודה פנימית.

תודה על הרצון הטוב

"גרושים גרושות".

שהקשר בין הורה לילד זה לא קשר בין שני אנשים שווים.

הורה אחראי על ילד

ילד תלוי ההורה שלו

בזוגיות- אני לפחות מצפה

להדדיות מסויימת

לא אמרתי תן וקח

אבל כן

אם רק צד אחד מתאמץ

או אכפתי

אז כן לפעמים זה מרגיש בודד

ולפעמים בא לך לשרוף הכל ולחפש אהבה

התשובה לזה כנראה זה מה שאומרים בימינו המודרניים:

תדאגי לעצמך.

תטפחי את עצמך.

את התחביבים שלך.

תעשי את מה שאת מאמינה בו

כמובן הכל לפי התורה וההלכה

הכוונה שלפעמים אנחנו מרצות יותר מידי את הסביבה

ולא תמיד זה הכרחי.

מה שאמרתי היה שנישואים זה לא רק אהבה שיכולה לחלוף, זו מחויבות עמוקה. לא קמים והולכים כשקשה לא מוותרים כשיש אתגרים.

בדומה לזה שלא מוותרים על ילד, גם לא מוותרים על בן זוג. משקיעים, נלחמים, נשארים.

מלבים את האש.

זאת השאיפה.

ההבדל בין בן זוג לבין ילד הוא שמצופה שהמחוייבות תהיה הדדית.

שגם הצד השני ישקיע כמו שאני.

כי אחרת נעבור מקשר לקשר לקשר.

אני לא יודעת מה יכתבו לך פה.

רק אציין שהקב"ה נתן לנו את האפשרות לחזור בתשובה.

לכל חטא- יש תיקון.

לדבוק במחשבה הזו בעיקר כדי להתפקס.

לא לפעול מתוך פחד, אשמה וכו'.

דיסקליימר: אמנם רווק אך מכיר התמודדויות דומות

דיסקליימר 2: לא בטוח שאני צודק, תסכימי רק עם מה שמוסיף יותר בהירות

1. הוא יצא לא בסדר: מניח שהבהרת לפני שהגעת אליו הביתה שאת באמת מקפידה על שמירת נגיעה ושזה חשוב לך. הוא היה צריך לכבד את זה ולהימנע בעצמו ממגע. אבל מגע זה כוח סוחף וגם מי שבשכל מחליט להימנע - הטבע סוחף בכוח... לכן יש במה שהוא עשה משהו תינוקי. הוא בנה על זה שאת גם תיסחפי, ו"דרדר אותך". זה מעשה לא ישר. אני חושב שצריך להגיד לו את זה (בלי הטפה דתית, רק עם הטפה של בין אדם לחברו [ובכלל לא הטפה; רק הבהרה - זה לא כיבד את הרצון שלך]).

2. כשאדם המון זמן לא בקשר הוא "מורעב". לא במובן רע או חולני או סוטה, אלא במובן ביולוגי-נפשי בלבד. זו הסיבה שהוא כל כך צמא למגע, והגיוני שכנ"ל לגבייך.

3. ייסורי מצפון הם עוגן מאוד טוב לחזור ליושר. חווית חוויה מאוד מבלבלת כי חווית *טוב לא מותאם*. זה "טוב", כי ה' ברא אותנו ככה שכשמתקרבים מרגישים טוב, אבל זה לא מותאם כי זו לא המקום ולא השעה. לכן ההרגשה כל כך מכאיבה.

אבל!

תיזהרי לא לרדוף את עצמך. אחרי שמצטערים, מקבלים לעתיד, עוזבים את החטא ומתוודים - החטא מתכפר והיחסים עם ה' כבראשונה. זה המישור היחיד שמשמעותי. כל מישור שקשור לאשמה, לרדיפה עצמית, לביקורת חריפה - עלול להיות יותר מסוכן מאשר שייך לטוב.

את עושה עם עצמך חסד גדול ומתאמצת להקים בית חדש בישראל אחרי השבר הקודם של הגירושין. אסור שתיפול רוחך. הבחור נשמע מאוד טוב, והמעידה הזאת לדעתי היא בעייתית אבל לא עד כדי לעזוב אותו. תתאמצו על זה, נראה לי שווה את זה

2. 

אכן משתדלת לא להלקות את עצמי יותר מידי וכן לקחת את זה הירידה לצורך עליה.

הייתה לנו שיחה בה הבהרתי שזה לא יקרה שוב למרות האהבה שלי אליו הוא הסכים איתי למרות שיודעת שקשה לו.. כל האקסיות שלו היה מגע מלא בלי לחשוב פעמיים. אני לא רוצה להיות במקום הזה .

וגם אזכיר ששמירה על ייחוד תשמור אתכם מהפעמים הבאות.

ממש מבינה מה שאת מרגישה, אל תשפטי את עצמך יותר מדי על מה שקרה

הכי חשוב זה מה את עושה מעכשיו.

שימי לב לכמה דברים-

א. האם את רצינית כלפיו, מה את רוצה.

ב. כתבת- "מבהיל אותי שיש לגבר כזה רצון עז ביחסים..שזה קרה לי עם הבעל הראשון לאחר חופה זוכרת שממש נבהלתי "- זה משהו חשוב שצריך לבדוק אותו בייעוץ.

ג. מה שתיארת עליו מעלה חשש שהוא לא מכבד אותך ואולי גם לא רציני כלפיך.  צריך לבדוק את זה.

❤

אני מגלה שאני אכן רצינית כלפיו למרות שהיססתי בהתחלה .

לגבי היצר של הגבר בהחלט צריכה הכוונה מקצועית אין ספק בכלל , כי זה דבר שגם אם מתקיים תחת טהרה אחרי חופה כן יכול להיות מציף ומבהיל בשבילי .

ולגבי הסעיף האחרון מקווה שלא נכון, הוא סיפר עלי להורים מחכה שאכיר אותו לילדיי אז בעזרת ה' מאמינה שיהיה טוב.

תתני לעצמך חודש להתנקות

אל תשפטי את עצמך כי את קרובה מידי למקרה.

הקב"ה יכול להיות שהוא יסלח.

וגם יכול להיות שהוא לא יעניש על עבירה בודדת.

לא שזה עוזר לך כי את מן הסתם מאוכזבת מעצמך

בלי קשר לאיך הקב"ה יתייחס לנושא.

אני אומר קחי חודש להרגע.

בלי הנפילות האלו. ובלי להתקרב אליהם.

תנסי להיות על ניוטרל, את עכשיו בעיני עצמך לא צדיקה

אבל גם לא רשעה.

תחיי בלי שיפוטיות על עצמך לחודש.

זה בעצם העצה שאני מתכוון.

אני תופסת מעצמי בחורה מאוד חזקה בגלל זה כאב לי.

תודה 

כמו שכתבו יש פה עניין של תשובה וכו'.

2 דברים תפסו אותי

1. למה הוא משך אותך לזה אם ידע שאת לא רוצה? קצת נורה אדומה בעיניי

2. נורה עוד יוצר אדומה- הרתיעה שלך ממגע. זה נשמע משהו שממש צריך חישוב עליו לעומק, מה ולמה, אומרת בעדינות רבה שזה לא אמור להיות כך כלל וכלל..

ועדיין, למה להזמין הביתה אם בעייתי?

שוב, רק נקודה למחשבה.

בחירות טובות בס"ד ❤️

פשוט המצב בו את בלי אהבה כבר עשור הוא לא נורמאלי ולא טבעי.

זה שאת והוא רוצים במגע זה טבעי וודאי שאינך טמאה. מה שכן נכון הוא שצריך לבחון את הרצון וההתאמה לקשר זוגי ולא לתת לצרכים האנושיים פורקן רגעי. ולכן להקפיד על איסור ייחוד והלוואי תמצאי במסדי ה' את האהבה לה הינך כל כך ראויה

חודש טוב ומבורך

אם לצד השני אין בעיה לחשוף את המסמכים הנ"ל- בבקשה.

אי אפשר להשיג את זה מאחרים, זה מידע שמוגדר פרטי- ובצדק.

חשוב שתהיה לך תחושת בטחון.

אבל קחי בחשבון שני דברים:

א. פרוטוקולים תיעוד של מה שנאמר בבית דין ולא כל מה שנאמר זה אמת.

ב. גם אם כתובים דברים קשים- אדם יכול לעשות תשובה.

תבדקי אם הוא לוקח אחריות או מאשים ומדבר רע על הגרושה.

אם הוא לוקח אחריות ויודע מה הוא רוצה לתקן זה סימן טוב.

ואם יורשה לי להוסיף, אני חושב שהחפירות בפרוטוקולים לא באמת ישפכו אור מדויק בהכרח, במיוחד עם עולם השקר הידוע הרווח בעולם המשפט.

מה שכן היה מעניין אותי על מועמדת פוטנציאלית, זה איך התנהגה עם הגרוש באופן כללי, האם ניסתה לסגור מעגל באופן מכבד, או שברגע שהתגרשו השתלטה הגישה הצינית שקצת רווחת לדעתי, ש"אין סנטימנטים", ועכשיו צריך לנסות "להרוויח כמה שיותר" על חשבון השני (והילדים שבסוף ובהתחלה זקוקים ל2 הורים העומדים על רגליהם ופנויים לגדל אותם כמו שצריך), ולהילחם במישהו שפעם אהבת לכאורה.

היכולת לנסות להתגרש יפה ומכבד ל2 הצדדים למרות הכאב בפרידה, בלי לנסות "להוריד את המכנסיים" לאחד הצדדים, לבזבז אנרגיות על הליכים משפטיים בלתי נגמרים וכו', מראה לדעתי הצנועה על בגרות, גבולות פנימיים, ועל יכולת לא להיות מרוכז רק בעצמי גם בזמני משבר.

.

.

כמו שאמרתי, צריך לשים לב שכשגרוש או גרושה כל הזמן מאשים את בת הזוג הקודמת, מתעקש להציג את עצמו כקורבן, ומתמקד הרבה מאוד במה היא עשתה לו ולקחה לו בגירושין ולא מצליח לשחרר או להבין מורכבות של מצב, זה יכול להעיד על הרבה כעסים לא פתורים, חוסר אמפתיה, חוסר לקיחת אחריות אישית.

בגדול זאת נורת אזהרה, סימנים שהוא לא במצב בריא להיות בן זוג טוב, סימני אזהרה אדומים שהבעיות בנישואים הראשונים יחזרו על עצמן.

הבעיה ה*יחידה* בנישואין הראשונים היא שהוא טעה בבחירה.

לכן, עכשיו הוא באובססיה לבחור "נכון", ואז כביכול לא יהיו שום בעיות יותר...

לחוסר מודעות לאיך מתנהגים בזוגיות.

המחשבה של רק לבחור נכון מצביעה על חוסר לקיחת אחריות, חוסר הבנה לטעויות שלי, לעבודת המידות שלי.

מצביע על ראיה קרה חסרת רגש על זוגיות, וחוסר מודעות

נכתבו לאור דבריך

וכמובן נכונים ל2 המינים. 

ומי שעוד לא מצליח, כדאי שיחכה.

אני לא בטוח שמי שנעשו לו עוולות גדולות במהלך הגירושין עצמן, חייב "להבין את המורכבות", ואם לא אז זה מראה שחסרה לו אמפתיה.

אבל חוץ מזה, אני מסכים כאמור עם רוח דברייך.

אם יש פוקוס רק על הצרכים שלו על החויות שלו והכל תלוי רק בהחלטה שלו הבחירה השגויה שלו,

לא רואה שהגרוש/ה גם חלק מהסיפור

בנישואים יש שניים,

חוסר לקיחת אחריות על איך דברים קרו ומה השורש האמיתי של הכל

כי השורש תמיד יהיה רגשי ויש פה נטיה לבטל רגשות.

מראה על חוסר יכולת לראות את הבן /בת זוג ומעיד על ראיה קרה ושטחית בלי יחס לרגשות.

אולי בצורה שנראתה לו כאילו הוא מגן על עצמו אבל בעצם הוא מנסה לנצח ולמעשה זה מה שהכי הזיק בתהליך הגירושין וזה גם מראה עד כמה היתה ההתנצחות, הצורך לנצח והצורך בשליטה היתה חלק בנישואים.

בקיצור, לדעתי גרוש/ה שעדיין מלאים בכעסים על פרק א' זה מעיד על הרבה נורות אזהרה לפרק ב'.

לא מתאים לי לשקר

מצטערת

זהו.

מי שנפגע בעיה שלו

אני פשוט בהלם מהתעוזה  לבקש דבר כזה ונטפלים מציעים חשבתי לומר שאנחנו צריכים אל זה כעקרון אם נותנת  לה לי אין זכאות

כרגע בעלי בבית ללא שום הכנסה לא תבענו

ההמלצה שלי היא לשתף משפחה, חברים, מכרים וכו' שאתה מחפש זוגיות.

תדייק להם מה אתה מחפש.

ולא חסר נשים שישמחו להכיר גבר שהוא משמורן.

מי שתעשה פרצופים, היא פשוט לא בשבילך.

מה שכן, תתארגן על בייביסיטר טובה (אם יש צורך), כי צריך להשקיע זמן בבניית קשר.

בהצלחה!!

.

אבל יכולה לשאול חברים/ות שעברו את זה.

לי אישית זה לא התאים.

לגבי השיטה של היכרויות עם כמה אנשים יחד, סמול טוקים וכיו"ב, אם יוצא מזה משהו לפעמים, או שזה מוביל להכירות שטחית, ומקשה על הבחירה של "אחת" מתוך האפשרויות...

את מדברת מנסיון? איך את הכרת את הבן זוג שלך?

ולהסתדר עם יציאות אין לי בעיה

הבעיה זה למצוא קודם את האחת.. צריך לזה הרבה השקעה ומחשבה כנראה.. לכן אני כאן, שואל איך ואיפה פוגשים.

ומנסיונך, איך ניתן לחשוב על חתונה בעתיד הקרוב כשלכל אחד יש את האילוצים שלו.. עבודה, בית, ילדים.. ונניח שאפשר לחיות ביחד.. איך הרבה ילדים ממשפחות שונות יכולים להסתדר תחת קורת גג אחת? 

כמו שציינתי הכרנו באפליקציית הכרויות.

תפיץ לעולם שאתה מחפש את בת הזוג שלך.

לי לקח 7 שנים של דייטים-עצבים-תיסכול-דייטים וחוזר חלילה עד שהכרתי את העלי (שאני הראשונה שלו מאז שהתגרש)

וכל שאר השאלות זה לזמן אחר.

קודם תצא ותכיר.

הרבה מהשאלות מקבלות תשובה עם הצד השני

(לנו היה וישנו חוזה "טרום נישואין" אישי- שבו כתבנו את כל הנקודות שחשוב לנו כדי שיהיה לנו בית תקין ומתפקד )

ולגבי שאר השאלות אני גם חושב שזה עניין שמתפתח אבל נשים כותבות באפליקציות כל מיני דרישות סף שלא עומדות במבחן המציאות

כגון: "לא עוזבת מקום מגורים", "חתונה אחרי כמה חודשים" (שבכלל 2 הדרישות האלה בעייתיות ביחד.. כאילו אם את רוצה חתונה מהר ונניח שתמצאי משוגע כזה.. איך בן אדם יעזוב הכל, יעביר ילדים ממוסדות ויגור אצלך כאילו.. זה לוקח זמן)

ולי תכל'ס זה לא נשמע הגיוני!

אני רוצה לדעת אם יש מקומות יותר אמינים להכיר

כל משפט יכול להתגמש.

נשים כותבות את זה כדי לסנן גברים לא רציניים.

וגילוי נאות: אני מעוגנת בפסק בית דין למקום מגוריי- וזה היה כתוב.

הפלא ופלא, מי שבעלי כיום גר בעיר הצמודה ויכל לעשות את המעבר הזה בקלות.

וראיתי מיקרים אצל חברות שלהיפך- הוא היה מעוגן למקום מסויים והתאים לאישה לעבור עם הילדים לסביבה הזו.

ואנחנו בדייט שני החלטנו להתחתן- שלושה וחצי חודשים אח"כ עמדנו מתחת לחופה- וזה הגיע אחרי שהצהרתי שבפחות מחצי שנה של היכרות אין על מה לדבר בכלל.

בקיצור- כשזה שלך- זה שלך בצורה הכי מדוייקת שיש!

חוץ מזה, אני בעצמי עוד לא התחתנתי בשנית, וגם עוד לא הספקתי להתעמק בפודקסט (למעט זום אחד שלהם בו השתתפתי).

יכולה לאמל"ק מה תפס אותך שם?

לכן הן שוטפות כלים בדר"כ

מסקרן אותן מה יש מתחת ללכלוך

.

תפס אותי הביטחון עם הניסיון של הזוג.

אני די "חדשה בתחום" ולפעמים המורכבות עם הילדים מאד מערערת. ולשמוע זוג עם פרספקטיבה של זמן וניסיון וידע מאד עוזרת לחזור להבנה שמה שעשיתי הוא נכון וטוב

(קראתי תמלול, אין לי סבלנות להקשיב לחצי שעה של הרצאה)

והאמת שלא התחברתי בכלל.

אני לא יודע אם הם דתיים. לדעתי לא, אבל גם אם כן, הם לא מזכירים את התורה כמקור לערכים בכל מה שקראתי שם.

ובלי הקב"ה ובלי התורה כל החינוך הופך להיות שיוויוני ומכיל ומעורער ומסתבך בתוך עצמו.

זה נכון בכל חינוך, לא דוקא בזוגיות שניה.

כן הספקתי להשתתף בזום שלהם.

באופן כללי, אני מסכים שיש בעיות שיותר מחריפות כשלא מכניסים למשוואה את הקב"ה ואת התורה, יחד עם זאת, אני מאמין שהרבה אתגרים משותפים בסוף כמעט לכולם ברמה כזו או אחרת.

"סדנא דארעא חד הוא"...

יכול להיות שספציפית כאן, אחרי שאשמע/אקרא אסכים אתך לגמרי, אין לי עדיין מושג.

אולי אוכל לתת טיפים.

1. בני כמה הם?

2. כמה זמן אתם נשואים/ מכירים?

1) 12-6

2) שנה ורבע בקונספט. בדיוק חוגגים שנה נישואים

גירושים לילדים זה תמיד קשה, בכל גיל..

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 8 והיום אני בת 20 ועדיין יש דברים שמשפיעים עליי.

לגבי הנישואים החדשים,

כשאבא שלי התחיל לצאת עם מישהי (טוב.. אצלנו זה עוד היה לפני שההורים להתגרשו בכלל) אז ממש תוך שנה אחרי הגירושים הוא עבר לגור איתה ולי היה ממש קשה-

אני זוכרת שהייתי רבה איתו בלי סוף וגם לא מדברת איתו תקופות ארוכות.

גם בדיעבד, אני לא חושבת שהיה מה לעשות עם זה.

הייתי ילדה קטנה שמרגישה שלקחו לה את האידיאל של בית ואיזה מישהי מעצבנת מנסה להידחף לי לחיים.

כן הייתי שמחה, אם יותר היו נותנים לי תשומת לב ולא תחושה שהילדים שלה הם בעדיפות.

עוד נקודה חשובה,

אם הילדים של בעלך לא גרים איתכם.. זה גם מוסיף,

לפחות בעיניי כשאבא גר עם מישהי וגם לה יש ילדים- אז בראש שלנו מצטייר איזשהי משפחה שאנחנו לא חלק ממנה..

גם אם אישתו מאוד נחמדה וכו'.

לגבי הבכי והתורן לסכסך בין כולם.. הם מאוד קטנים.

אני זוכרת שאבא שלי ואישתו הלכו להדרכת הורים (כזאת שעוסקת בילדים של הצד השני ופרק ב')-

בדברים מסויימים זה עזרה.

בסוף כמתבגרים מבינים שהכי חשוב שלהורים שלנו יהיה טוב,

אם אם אנחנו סובלים מהסיבות שלנו..

ויכול להיות שבאמת מר להם, כי זה לא קל פתאום לראות את אמא גרה עם מישהו אחר, או מתחתנת.

עוד נקודה שעכשיו אני חושבת עליה.. וסליחה שזה מבולגן חח

כל מחשבה שיש לי אני מניחה כאן.

שאף אחד מכם לא ינסה לתפוס איזה דמות של הורה מול הילד של הצד השני וגם לא לנסות לייצר בכוח איזה משפחתיות,

לתת לזה לקרות לאט יותר בין הילדים..

ובעיקר להציב להם גבולות מעכשיו בכל הנושא להתנהלות שלהם כלפי הצד השני (אם הם מדברים לא יפה וכו' לבעלך).

כי זה המצב ואף אחד לא מתכנן לשנות אותו וכל מה שנשאר זה להתמודד, השאלה היא איך.

גם מהצד שלכם, אבל גם מהצד שלהם...

תודה לך על התשובות המפורטות. תדעי שקראתי ולקחתי לתשומת ליבי

הילדים תמיד מרגישים מה הכי לוחץ לנו ושמה הם דורכים. אנחנו לא גרושים, אבל כמו כל אדם וכל זוגיות, יש נקודות מורכבות ואכשהו הילדים 'יודעים' שאת הטריגרים צריך לעורר. מסתבר שאצלכם יש להם סוג של ג'וקר, כמה שיהיה להם כיף וטוב ביחד, הם תמיד יכולים לעורר את הנושא.

יכול להיות שהכי טוב לא להתרגש מזה. עשינו טיול כיף/ שבת נעימה /משהו אחר מוצלח ואחד הילדים עשה סקנדל - ההפסד כולו שלו.

( קל לדבר - אשתי כל הזמן טוענת, על נושא שקבוע הילדים מעוררים סביבו מתח, שאם אני אהיה יותר אדיש זה יפסיק להיות מעניין ויעלם - קשה מאוד לבצע)

בהצלחה רבה

אבל הלב... לא תמיד מחובר

אלבומים, הפרת חוק ולב שמתרחב – הרב אריה אטינגר – ביחד זה קל יותר

אולי יהיה שם כמה תובנות

וצפית ב: שלי, שלך שלנו?

ואת הסרט ראיתי לפני הרבה שנים

וברור לי שיש אתגרים, מצבי רוח וכו'.

אבל סתם מעניין, מה לגבי היום יום השוטף (בשונה משבת שלמה ועמוסה וכיו"ב).

את מרגישה שזה גם תורם לילדים ולבריאותם הנפשית, זה שהם חווים זוגיות טובה יותר ממה שחוו קודם?

כששואלים אותי את זה:

זה תליו ביום, בשעה ובזמן.

אם תשאל את הילדים (בעיקר את שלי, שלו מגיעים אלינו פחות)- תלוי איך הם קמו בבוקר ומה ביקשנו מהם לעשות ומה תוכנן לארוחת צהריים- ולפי זה התשובה תשתנה.

יש ימים שהם לא מפסיקים להודות ולשמוח על החיים יחד.

ויש ימים שהם מקטרים ובוכים על הרגע שהתחתנו.

מעניין אותי גם מעבר לתלונות, האם את מרגישה שהיציבות תורמת להם לבריאות הנפש.

ילד יכול להתלונן הרבה פעמים על זה שלא מקבל את כל מאוויו, ועדיין יש דברים התורמים לבריאותם הנפשית, שלפעמים ירגישו רק בגיל מבוגר במבט לאחור.

והילדים נמצאים בסיטואציה מורכבת

עבורכם זו וודאי מציאות משמחת, שזכיתם שוב להקים בית, אבל לילדים זו כנראה חוויה לא פשוטה שצריך להסתגל אליה.

ואני חושבת שקודם כל הם צריכים המון אמפטיה לקושי,אבל עוד לפני כן - שתהיו אתם מוכנים לזה שזה מורכב להם. ומתוך ההבנה הזו, לדעת שהתגובות שלהם הגיוניות ולא לתת לזה להרוס לכם. כמושיש שמחה, יש גם קושי.

אתם בהסתגלות למציאות חדשה. גם אם עברה שנה, זו הסתגלות למציאות חדשה. ואני חושבת שכדאי גם לדבר על זה מדי פעם ולאפשר להם לאוורר רגשות ולא לחשוש מתגובות לא אוהדות. אבל צריך בשביל זה חוסן,כדי להכיל אותן. ובאותה המידה לשדר שזו המציאות החדשה ושאנחנו נעשה הכל כדי שיהיה לכם טוב בתוכה.

ומעבר לזה - פשוט לתת לדברים לקרות בקצב שלהם.

אלו המחשבות שלי בכל אופן

יש כאן ילד שמתנהג בצורה שאת לא מסכימה לה - זה לא מקובל עלייך!

ברור שבפרק ב' יש אתגרים מיוחדים, אבל בסוף הכלל בחינוך תקף בכל מקום
 

אני ההורה. אני מחליט. אתה תעשה מה שאני אומר כי אמרתי ולא כי בא לך או כי שיכנעתי אותך.

לא מוצא חן בעיניך המשפחה החדשה? חבל מאד. אתה תבלע את זה ותתנהג יפה כי אמרתי.

ברור שבשלב שני אני אנסה להבין מה הבעיה ואיך אפשר לשפר. אבל זה לא יצליח אם זה לא קודם נעצר במשמעת ברורה.

אין לי נסיון. התחתננו בקושי לפני שבוע(!). אבל זה מה שמרגיש לי

עם ילדים אתה לא כל הזמן מדבר בשפה של מקל או גזר, ובכלל לא אתה כל הזמן מדבר. עם כל הכבוד לטון שלך בבית, הם עדיין מצליחים להשחיל מילה...

בזמן שהם אומרים מה שהם (לכאורה) מרגישים, זה מכאיב לה בלב, כי היא אמא ואין להם בית אחר. זה הנושא כאן.

רק מדייק - משמעת זה לא מקל או גזר. זה לתת הוראות בהחלטיות, בלי לדבר על פרסים או עונשים.

אתה תעשה מה שאמרתי כי כך זה אמור להיות. כי ילד מקשיב לאבא שלו, לא כי יש עונש או פרס.

ולעיקר דברייך - כואב הלב - זה החיים.

יש לילדים המון התמודדויות שאין לנו שום שליטה עליהם. כשילד נפגע בבית ספר מחברים, כשהוא פוגש מורה רע שלא יודע לחנך, כשסתם הוא נפל מהאופניים וכואב לו - המון דברים לא בשליטתינו וחייבים ללמוד לשחרר, להבין שהם דבר ראשון הילדים של הקב"ה, והוא דואג להם וזה חלק מהמסלול שלהם. ואין לנו יכולת לשלוט על העולם.

יש לי 2 ילדים נשואים. באמת באמת שהייתי רוצה לרפד להם את החיים, לעזור להם לקנות דירה, לעזור למצוא עבודה, לעזור לגדל את הילדים.

מה שאני יכול אני עושה, וזה לא הרבה.

אבל אני מזכיר לעצמי שאם הייתי אמור לנהל את העולם - הקב"ה היה נותן לי את הכלים. 

אין לי את הכלים כי לא אני מנהל את העולם. אז אני חייב לשחרר

הכי טוב לפנות לייעוץ אצל גורם מוסמך, לא אצל מאמנת שלמדה בשיטת עורבא פרח אצל המאמנת הגדולה ציפי דריפי. 
ייעוץ טוב, יכול לעזור גם לדעת כיצד להתנהל במצבים כאלו מול הילדים, וגם עוזר לבני הזוג לדעת איך להתנהל בצורה טובה יותר

פודקאסט

בימים האלה.

אבל זו הברקה נהדרת.

אולי שווה בקטגוריות של האפליקציה להוסיף בחיפוש "אלמנה"...

ובטח יש פה חכמים ומנוסים ממני