רציתי ללדת באיכלוב, אבל אני גרה במקום שהמרחק לירושלים ולתל אביב זהים.
אז השיקול עכשיו הוא, באיזה בית חולים כדאי ללדת מבחינת אזעקות?
רציתי ללדת באיכלוב, אבל אני גרה במקום שהמרחק לירושלים ולתל אביב זהים.
אז השיקול עכשיו הוא, באיזה בית חולים כדאי ללדת מבחינת אזעקות?
מתוך מחשבה שלא הגאוני להריץ יולדת למרחב מוגן.
כך גם התינוקיות
אז נראה לי פחות משנה
כי ההז נכון לגבי הרבה מחלקות... חולים אחרין זה כן הגיוני להריץ למרחב מוגן?
מה שחשוב זה בשעה טובה וידיים מלאות!
ה' שומר עלינו בכל מקום, לא חושבת שזה משנה כי אין לדעת מה יהיה...
אבל אם יש בית חולים שחדרי האישפוז ממוגנים נגיד, אני אעדיף מאשר אחד שהוא לא, זה ההשתדלות שלי כרגע
לא חושב. שיש בית חולים בלי מרחב מוגן... בהצלחה רבה
בעין כרם, היו אזעקות כשהייתי במיון יולדות ובחדרי לידה והודיעו לנו שאפשר להיות רגועים כי הכל ממוגן🙂
ככה תדעי בוודאות
קודם כל בשעה טובה! ילדתי גם במלחמה, בביח במרכז..
החדרי לידה והתינוקיות מוגנות, אבל המחלקות אשפוז אחרי היו חלק כן חלק לא,
לי נשאר מקום רק במחלקה שלא מוגנת, ולכן הפרידו אותי מהתינוק ליממה עד שהודיעו על הפסקת אש.
כמובן שיכלתי להיות איתו כמה שבא לי בתינוקיה..
אז תקחי גם את זה בחשבון,
ושיהיה בקלות ובשעה טובה!!
שלום לכולן!
אשמח ממש להמלצה לרופא/ה לסקירה מוקדמת
מקצועי ורגיש
שעובד עם כללית
תודה מראש!
קפץ לי באמצע
באזור כפר סבא-פתח תקווה והאזור...
מקצועי ורגיש, נראלי אפילו חיום בכללית או איזה 50 שקל
בכפר סבא. דרך כללית מושלם.
מקסימה ממש
אבל קשה להשיג תורים, כדאי לשריין מוקדם.
עוד רופא מעולה, אם לא אכפת לך ערבי (נוצרי) ד"ר גבריאל לחאם.
הי,
קיבלתי תוצאה של 1:122
התקשרו אלי בשיא הלחץ מהמרפאה וביקשו שאבוא היום. כששאלתי מה הסיפור הרופא אמר לי שהגיעו תוצאות של הבדיקת דם וצריך להמשיך בבדיקות..
אנחנו לא רוצים לעשות מי שפיר. יש לי רופא נשים טוב ומקצועי אבל אין לי כח עכשיו לשמוע בכל פגישה אל כל הסיכונים. מרגישה שזה סתם מכניס לי מחשבות לראש. (בלי הלחצות מצד הרופא אני סה"כ רגועה)
אשמח להרגעה ...
אגב, אני כבר מזמן לא בת 20 וזה ישר משנה את תוצאות הבדיקה...
מה בדיוק החשש (איזה תסמונות וכו)
מה ההשלכות של כל דבר
מה הסיכון במי שפיר
מה התחליפים בשוק
מה גבול היכולת שלכם
ואז קבלת החלטות.
בהצלחה יקירה
המספר הוא ההסתברות ללידת ילד עם תסמונת דאון.
הרופא ממליץ ודוחף לבדיקת מי שפיר. אנחנו לא מעוניינים בגלל שהבדיקה פולשנית ויש בה סיכון מסויים.
יש אפשרות גם לבדיקת ניפט שעולה כמה אלפי שקלים. אם הייתי בחרדות הייתי מוציאה את הסכום הזה. ב"ה אני רגועה באופן כללי (בעז"ה), הפחדים מתעוררים רק אחרי הביקורים אצל הרופא שמזכיר כל פעם את הסיכון הקיים..
תסמונות כרומוזמיות...
תיארתי לעצמי שזה מה שאת חושבת ולכן כתביני.
יש עוד תסמונות...
תשווי לנתון ש הגיל ולפי זה תדעי אך לתייחס..
וכדי לעודד: היה לי הריון של 1:15 ונולד ב"ה בריא ושלם
יו, 1:15 זה בכלל מלחיץ...
עשית בדיקות נוספות?
אני מנסה להבין
כי אם את לא רוצה הפחדות
אז למה להיבדק?
המטרה ש הבדיקה זה לתת לך סטטיסטיקה של המצב שלך
אז מה ציפית לשמוע? ואם יצא משהו גבולי, אז למה לא להמשיך לבדוק? כי א את בוודאות לא עושה מי שפיר אז לא הבנתי למה לעשות בדיקה שתשאיר אותך בספק
ונראה לי שגם יש הבדל בין 1:122 ל1:3 שאז יש הרבה יותר סיבה לבדוק לדעתי.
להשאיר אותה בספק גבוה
כשמלכתחילה היא אמרת אני ל עושה מי שפיר.. לא מבינה מה העניין
אם עושים, אז הולכים עם זה עד הסוף
זו דעתי
ואיזה בדיקות היא תהחה מוכנה לעשות בהמשך
מי שפיר היא לא בדיקה לא מסוכנת, אני אישית גם לא הייתי עושה אותה והייתי בוחרת בניפט, אם כבר.
אולי נקראת ניפט? כבר לא זוכרת...
כשיצא לי סיכון של 1:300 הרופא ממש המליץ לעשות את הבדיקה הזאת שנותנת תוצאות יותר אמינות. לא עשיתי כי זה יקר ולא היה לי ביטוח רפואי מתאים אבל הבנתי שזה מומלץ ממש.
כמה יצאה השקיפות? היו עוד ממצאים באולטרסאונד? (הודגמה עצם אף?)
עצמה, כמה מילימטר יצא לך?
כי הגיל אוטומטית מקפיץ.
אם יצא לך פחות מ1, הייתי רגועה.
לגבי המשך תהליך הבירור,
מה שהרופא יעשה זה ישלח אותך לייעוץ גנטי בבי"ח, שם יסבירו לך על האפשרויות שלך.
אם מי שפיר לא בא בחשבון, שווה לחשוב על nipt וסוגיו.
לעניין תסמונת דאון, זה יחסית מכסה
התוצאות היו טובות ב"ה.
1.40 מ"מ. סיכון של 1:563
נצפה גשר אף.
רק שהיום הגיעו תוצאות של הבדיקת דם והן פחות יפות....
בעניין הבדיקות, לא לגמרי ברור לי כמה ולמה לעשות. אני זורמת (בבחינת השתדלות) וגם נהנית מהזדמנויות לראות את הקטני...
לי יצא 1:9.. וזה היה עוד לפני התוצאות של הבדיקת דם (את הבדיקת דם לא עשיתי בכלל..)
כן עשיתי סיסי שליה כי אני צריכה בכל מקרה לעשות מי שפיר בגלל בעיה גנטית ידועה.. אז לא הייתה ממש שאלה.. וב״ה הכל תקין.
שווה להקשיב למה שהרופאים יגידו, ולהמשיך לעקוב - לעשות סקירה מוקדמת אצל מישהו מומלץ, לעשות את הבדיקת דם של החלבון העוברי (זה לפעמים פתאום משנה את התוצאה הסטטיסטית לטובה ומרגיע)
אצלנו שינה את התוצאות (אני צעירה והיו מראש תוצאות יותר טובות, רק משהו אחד גבולי)
ולגבי מי שפיר -- אישית לי היו בעיות שחששתי מסיכון להפלה ולקחתי פרטי שממש שמר עליי והכל היה תקין. רק עולה הרבה כסף.
זה שלך מה שתחליטי לעשות אבל בסוף כן צריך לדעת שהסיכון לתסמונת כרומוזלית של ףיגור כלשהו קיים, גם אם לאחרת היה 1:9 ויצא בריא. אז קחי את החשבונות שלך. אנחנו לא יכולות לקחת על זה אחריות כי אנחנו לא את.
אני ידעתי שאני בשום פנים ואופן לא מסוגלת תסמונת של פיגור ולכן עשיתי מי שפיר.
והכל נראה טוב ב״ה אז גם אצלה, פשוט אומרת שלא חייבים להחליט ברגע זה, אפשר לחכות לתוצאות של החלבון העוברי והסקירה ואז לשמוע מה המצב
ההורים של בעלי גרים ברובע היהודי, והבן שלי רוצה לנסוע אליהם לשבת לבד (הוא כבר עשה את זה כמה פעמים ונהנה עד הגג).
אני קצת מפחדת בגלל המצב הביטחוני (בשכל אין לי מה לפחד, זה מקום רגוע...) ואני רוצה שניסע כולנו, כדי שאני לא אחשוש כל השבת.
למה לא לנסוע?
א. בעלי רוצה להישאר בבית, גם כי הוא רוצה שבת בבית, וגם כי הוא אומר שזה פחד טיפשי וגרוע להיכנע לו.
ב. הילדון מעדיף להיות שם לבד...
ג. היינו איתם בשבת לפני שבועיים, אין סיבה לנסוע עכשיו...
מה הייתן עושות?
אם הוא בגיל שגם ככה הוא עצמאי- הייתי משחררת.
אני מבינה ממש את החששות אבל צריך לשים לב שהם לא מנהלים אותנו וגם לא מרחיקים את הילד מלהקשיב לנו באופן כללי ומלהתפס אצלו כ"הורים לחוצים וחפרנים" סתם, זה עלול להשפיע בהמשך לא לטובתך..
אבל מבינה מאד ללבך.
מגזימה את לא, פחד של אמא זה דבר שאי אפשר להתכחש אליו ולהסביר בשכל🤭
לא יודעת בן כמה הוא, אבל אולי הקב"ה זימן לך התלבטות כזו בשביל ללמוד לשחרר (כותבת את זה בעיקר בשבילי🙈)
כתבת שאת מבינה בשכל שאין מה לפחד, אבל את רוצה לסוע כדי לא לפחד כל השבת (הסיבה לנסיעה היא למנוע דימיון, לא לגרום למצב להיות לא מסוכן)
החיים ייזמנו לנו עוד המון דברים שאנחנו נפחד על הילדים (חלק מוצדק וחלק סתם כי אנחנו אמהות) ואנחנו צריכות ללמוד איך לא לתת לזה להשפיע עלינו בצורה שלילית (כתבת סיבות מעוד הגיוניות ללמה לא לסוע, אז אני מניחה שהנסיעה תהיה פעולה שלילית בעקבות פחד שבשכל את מבינה שאין לו מקום)
לכן, בהנחה כמובן שאת יודעת שאת שולחת אותו למקום בטוח, עם סבא וסבתא ששומרים עליו, אני אישית הייתי משחררת, נושמת עמוק ומתפללת שאצליח לשרוד את השבת ולהתגבר על הפחד🤷
והלוואי ואצליח ליישם מה שאני אומרת לאחרים 🥴
והוא היה מבסוט ברמות. הוא ממש אוהב להיות שם לבד...
אבל מפחיד אותי בגלל הערבים...
בדיוק עכשיו הייתה כתבה על אוטובוס יהודי שהוצת במזרח ירושלים...
אני לא מבינה אם הפחד שלי הגיוני או מוגזם
או לקראת התבגרות
הוא באמת קצת קטן, לי יותר קשה לשחרר...
אצלי ככול שהם קטנים יותר הפחד לשחרר גדול יותר (נראלי הגיוני לא?!)
באוטובוסים וברגל... אבל מן הסתם יקחו אותו עד לבית של הסבא והסבתא.
כל עוד לא יהיה חלילה משהו ממש רציני שישבית את כולנו או את האזור המסויים הזה- הייתי שולחת.
נכון, אין לדעת מה ילד יום ומה תלד שעה, אבל זה ככה תמיד. הפרעות הכי גדולות מתחילות בבום פתאום גם ככה.. אז לא נחיה?
למרות המצב כרגע.. הייתי שולחת.
בהצלחה בהחלטות
על הילדים!!!!
בחיים לא הייתי ככה, רק מאז שאני אימא...
חיים שלי הילדים האלה, אני מאוהבת בהם ברמות קשות, וחרדתית מאוד
לא שמי שלא חרדתית לא אוהבת את הילדים שלה, סתם אצלי זה מתקשר לי...
בד"כ אני משתדלת לא לתת לפחדים שלי לנהל אותי, אבל עכשיו עם כל המצב הביטחוני חשבתי שאולי זה הגיוני...
אז תודה לכן!!
אני הייתי נוסעת יחד עעם כולם..
מבחינה ביטחונית
הוא הרי לא יסתובב לבד בכל מקרה, הוא יהיה תמיד עם מבוגר אחראי אחר.
מבחינת הלחץ *שלך* שאת לא מעודכנת כל השבת זה כבר החלטה שלך עם עצמך
אם היה מדובר בילד שמסתובב לבד באמת הייתי חוששת....
הם לא יכולים להגן עליו יותר מבחינה פיזית, אבל כן מבחינה רגשית.
ילד בגיל כזה צריך לדעתי את ההורים לידו כשקורה משהו מפחיד (נניח אזעקה. או בומים)
אוף, איזה מצב מלחיץ.....
דרומיות, אני מעריצה אתכן!!!!
לא גבוה כנראה.
אבל יכול להיות למשל שפתאום תהיה תנועה ערה של מטוסיםומסוקים וזה יהיה מבהיל. או שהוא ישמע משהו בחצי אוזן על פיגוע (חלילה חלילה).
אני פשוט חושבת שבזמן לחוץ עדיף שהוא יהיה לידכם.
גילוי נאות -- אם יהיו לימודים מחר כנראה אשלח את הילדים שלי, אפילו שאני לא אוהבת את זה וכל הטיעונים שאמרתי לך עדיין תקפים.
הבדל אחד הוא מה יותר נצרך. בעיני זה לא צריך גדול שהוא ילך דווקא השבת לסבא וסבתא לבד, אפילו שמתחשק לו.
הבדל שני הוא שבשבת אין תקשורת, אז הלחץ וההתמודדות איתו בלי ההורים יכולים להימשך הרבה זמן.
אין לדעת
ובודאי לא כדאי לשלוח פעוט בגילו לבד בזמן מלחמה..
עם כל הכבוד לרצון שלו.
וזה לא ממש בסביבה האוטובוס שהוצת. מניחה שהוא גם לא יסתובב לבד אלא רק איתם, זה לא כמו ילדים גדולים שילכו להסתובב ולשחק לבד, לא?
ואולי לדחות לשבת הבאה ואז תבואו גם? שבת הבאה שבת ירושלים 
בעיני מה שאת רוצה יותר חשוב בטח אם תהיי בלחץ כל השבת 
אם תהיי בחרדה בלתי נשלטת והפחדים (שעלולים להשפיע גם על שאר יושבי הבית) אז לא.
אם תוכלי לשחרר או להיות בחשש סביר שאת יכולה להתמודדות אז כן.
כי בסופו דל דבר - אמרת בעצמך
זה לא ענין שכלי
זה ענין של ניהול ושליטה על פחד
אנחנו שולחים ילדים בלעדינו מגיל ארבע-חמש, ובדרך כלל עם אחים גדולים...
אם זה משהו שמקובל אצלכם - אז הייתי משחררת. אם את סומכת על סבא וסבתא שישמרו עליו, אז תסמכי עליהם שישמרו עליו גם מפני פיגועים חלילה. זה לא שאת תדעי להגן עליו יותר מהם, אז אין טעם שדווקא את תהיי איתו...
זה מבחינת ההיגיון.
מבחינת הרגש - אני מבינה אותך. קשה לשחרר את הילדים. קשה לחשוב על שבת שלמה שאת לא יודעת מה קורה איתם ושאין אפשרות ליצור איתם קשר כדי לוודא. (חוויתי את זה בשבת שאחרי הלידה, שהייתי מרוחקת מכל המשפחה שלי מלבד התינוקת. עלו לי פחדים לא רציונליים, והייתי בטוחה שבמוצ"ש אשמע בשורות רעות...)
עכשיו השאלה אם את מסוגלת להשליט את ההיגיון על הרגש...
מה את אומרת?
התעקש ושחררתי (נשאר אצלם לבד מחמישי בצוהריים עד מוצ"ש!) והוא היה מאושר... אני כמובן הייתי בחרדות כל השבת...
מאז כבר עשינו את זה עוד פעם.
את מרגיעה אותי בזה שגם לך זה קורה...
כך החרדות ירדו?
כי אם כן, אז שווה להמשיך בזה. בסוף תתרגלי...
אם לא - אז כדאי לשקול לטפל בחרדות. כי עכשיו הוא עוד קטנצ'יק ויש לך שליטה עליו. ככל שהוא יגדל - הוא בעצמו ישתחרר ממך, וכבר לא תוכלי להשאיר אותו תחת כנפייך... ולכן כדאי לעבוד על זה עוד לפני שהוא יגיע לגיל שלא תהיה לך ברירה...
♥️
איך אפשר לעבוד על החרדות האלו??
אני כן משתדלת לשחרר, ואז כשהכול עובר ב"ה בשלום אני אומרת לעצמי שאני צריכה לפחד פחות...
לפעמים לא מספיק רק לומר לעצמי שאין מה לפחד. חרדות זה לא משהו שעובד עם היגיון...
אומרת לו שלא מתאים השבת, ואולי עוד שבועיים הא יוכל.
לדעתי הא צעיר וזה עלול להיות קשה מדי לכולכם.
אם יש משהו מפחיד (נניח אזעקה), ילד בגיל הזה בהחלט ירגיש יותר טוב ליד ההורים שלו.
אבל על זה אני מוכנה להתגבר כדי שיהיה לו כיף...
סבתא.. הרי הייתם שם לפני שבועיים
אמא טובה---דיה!אני לא רוצה לאכזב אותו בגלל הפחדים שלי. מקסימום ניסע איתו.
הוא כל הזמן מתקשר לחמותי ומדבר איתה על שבת... חיים שלי הילד הזה
לא תמיד נצליח לרצות את הילדים שלנו, וטוב שכך.
לפעמים אנחנו כהורים רואים לעומק וכמה צעדים קדימה, והם עסוקים נורא בכאן ועכשיו.
אולי זו אני, אבל לא הייתי שולחת לבד.
בלי קשר למצב הביטחוני, אני פחות רגועה כשהם לבד ורחוק בגיל כזה קטן...
זה גם לימוד עבורו,
לא כל מה שמבקשים תמיד קורה
ולפעמים זה לטובתו
💙
אבל את מדהימה זאת ככה קשובה לו ושוקלת ברצינות..
השיקול שלי לרוב -- אני אוהבת שהילדים שלי ישנים בבית כל עוד הם לא התחתנו😅
אבל בגלל המצב הבטחוני, אז ברור לי שלא הולכים לאף מקןם.. אבל לא יודעת איפה את גרה, זה גם. נסיעה לשם..
מתואמתסתם, האמת שגם אני לא מאפשרת לילדים שלי לישון אצל חברים, אבל אצל סבא וסבתא אין לי בעיה... זה כמעט כמו בבית, מבחינתי 
אבל בגיל ההתבגרות יש שבתות אולפנה/ישיבה, יש ערבי כיתה, יש סתם "אני הולכת ללמוד עם חברה וכבר נשארת לישון אצלה, טוב?"
בקיצור - הניתוק מהסינר של אמא קורה עוד הרבה לפני החתונה...
או לבחון גבולות מחדש, אבל בינתיים, אני מעדיפה בבית כל הניתן..
נורא.
אז זה תלוי בך.
אני באופן אישי לא מרשה לילדים שלי לישון מחוץ לבית. גם לא אצל סבא וסבתא המדהימים והיקרים. זה לא עובר לי בגרון..
גם אם הם היו ממש מבקשים. לשמחתי הם לא 
ומתםללת .. אם את מאד דואגת לא לשלוח
יפה שאת בכלל חושבת לשלוח ילד ככ קטן
בלי קשר למצב
דאגה זו דאגה.
אם את מודאגת ולא רגועה
ובכלל אם אין סיבה חשובה או דחופה לשלוח אותו להיות שם לבד
זה לא שילדת או משהו
או שתכננתם נופש זוגי
אלא הוא רוצה...בסדר
בגיל הזה הרב לא שולחים לבד
והוא יכול להסתפק בשבתות שלכם יחד שם
ובלי קשר
אם יש חרדות שמעיבות ומפריעות לתפקוד יומיומי
ממליצה בחום לטפל לעומק
בהצלחה!
יודעת שזו שאלה שעולה פה הרבה אבל אין לי כח לחפש שרשורים ישנים....
אם אני כמה ימים לפני האיחור ויש לי תסמיני הריון כמו בחילות בבוקר, עצבנות, עייפות וחולשה, אפשר לקחת תרופות שמסוכנות בהריון?
(אני עם התקן)
תודה יקרות!
(היה מתאים שאכתוב מאנונימי אבל מרגישה נורא ואין לי כח להתחבר)
מנסה לכתוב כי אני בשפל
אני ממש מחפשת לעשות טוב
אני אוהבת לעזור
אני דואגת לילדים שלי
אני מבשלת הרבה לבעלי והילדים
אני דואגת לבעלי
אני מאוד הולכת עד הסוף עם העקרונות שלי
אני מנסה להשתפר
אבל
אני מרגישה שאני משקיעה רק באחרים
לא מצליחה להיות טובה כלפי עצמי ולדאוג לעצמי
וזהו זה מתפוצץ לי בפנים
ולא יודעת איך להשתנות
תעשי רשימה של מה שיתן לך להרגיש טוב עם עצמך ומה נקרא בשבילך לדאוג לעצמך...
אח''כ הרבה יותר קל לדאוג שטכנית משהו מהרשימה האמת יקרה
זה קושי של לא מעט נשים,
איכשהו הדיפולט שלנו זה ככה
אומרים שהעבודה העיקרית של גבר זה לצאת מהריכוז שלו בעצמו ולהתבונן ולהיות קשוב לסביבה
והעבודה של נשים זה ללמוד להיות קשובות לעצמן ופחות מרוכבות בסביבה❤️
חוצמיזה כשאומרים אבל זה מבטל את כל מה שלפני באיזשהו מקום
ואצלך שום דבר שצריך לתקין לא מוחק דברים טובים שיש בנו ולכל מי שחי כאן בעולם הזה ב"ה יש לאן להתקדם ולצמוח וזה בסדר גמור❤️
נשמע שיש לך רצון להיות אישה טובה ולהיטיב במה שאפשר וזה לבד מהמם.
חוץ מזה שמעצם ברייתך את טובה ויש בך נשמה אלוקית❤️
מאחלת לך שבע"ה תמצאי גם את הדרך שלך לצמוח ולהתקדם מהמקום הטוב שאת נמצאת בו עוד ועוד
מתוך הערכה אהבה ושמחה בכל מי ומה שאת כבר עכשיו❤️
במקום הדואג והמעניק, לבית, לבעל, לילדים.. ולפעמים מקריבות את עצמן ומעצמן יותר ממה שצריך בלי לפנות מקום לאני הכי בסיסי. למה אני רוצה, למה יעשה לי טוב וישמח אותי. תתחילי לחשוב אולי מה תשמחי לעשות מדי פעם, מה יפנק אותך, תעשי לך רשימה של דברים וממש תכניסי אותם ללו"ז בפועל (הליכה עם חברה, חוג כלשהו, בית קפה עם חברות או הבעל, משהו טעים שיפנק ליד הקפה בערב, ספורט..) אפילו דברים הכי קטנים. אבל שלא יתפספסו לך. שיהיה לך את התחנות האלה, רק ככה העשיה והנתינה שלך באמת שלמה יותר.. ממקום של סיפוק ומלאות גם במישור הכי אישי ו"אגואיסטי".. בהצלחה נשמה, וחיבוק.. את נשמעת מהממת
ולשאול את עצמך מה את צריכה ורוצה, להתחבר לעצמך באמת
אחרי זה, תתחילי לעשות. כל פעם קצת, עד שיהפוך להרגל
והכי חשוב -- תסלקי רגשות אשמה/מצפון/הלקאה עצמית. את חשובה. וכשטוב לך -- את טובה יותר
חיבוק❤️
את אלופה. ותדעי, שככל שתתני לעצמך יותר מקום, הרשימה שלך על עצמך תלך ותגדל
"איך דאגתי לעצמי היום?"
שלא יעבור היום שלא עשית משהו בשביל עצמך.
זאת יכולה להיות מקלחת בבוקר/ קביעת תור לרופא שיניים/שוקולד שקנית רק לעצמך/ הליכה בערב או כל דבר שעושה לך טוב
שאני בודקת הריון, רק אם יש תסמינים..
או בתאריך מסויים, רחוק בהמון המון מהאיחור האופציונלי.
לא מחזור סדיר, אבל כן יש איזשהו טווח הגיוני בדרך כלל.
האפליקציה כבר אומרת שיש איחור של יום
ואני עצבנית כבר איזה שבוע, ותוהה לעצמי אם זה תסמין ויש מה לבדוק.
בעלי אמר לי, את מתנהגת כאילו את הולכת לקבל מחזור כבר שבוע.
אבל אני מבפנים, לא רואה את זה.
נראלך שאת בהריון? הלוואיי
בהצלחה עם ההמתנה, כמה שתצליחי יותר, יותר טוב
בהצלחה מותק ❤️
זה לא שאם לא אבדוק אז אהיה רגועה ונינוחה
בטח יום אחרי איחור
בדיוק גם מנסה לגייס סבלנות חח אבל אני לפני איחור וכבר זה קשה לי לחכות
מה שתצליחי מעולה
או בדיקת דם שזה יותר חש משמעי
ואם אין לך סבלנות
שחררי..תבדקי..אל תהי קה עם עצמך
וברור בעלים היו בודקים הריון בחודש תשיעי נראה לי ..יש להם את כל הסבלנות בעולם...
לו רק היינו יותר ריאליות
למרות שמתלבטת אם אני אצליח לחכות עד מתי שקבעתי 🤭
כל פעם אני נשברת ומבזבזת בדיקות סתם...
יכול להיות שיוצאים שני פסים ישר, בלי לחכות חמש דקות?
וזה בדיקה מאיביי, זה אמין מספיק?
אין מצבב, אני בשוק
הבדיקות מאיביי אמינות,
וכן, אפשר לראות 2 פסים גם בלי לחכות 5 דקות.
בשעה טובה!
ממשיכה לחלוםמזל טוב!!
פסים יפים!!
שיהיה הריוןם קל ותקין ותגמרי בידיים מלאות!!
מרגש!!
אמא טובה---דיה!שיעבור בקלותץ ובבריאות ובידיים מלאות
אביולבבדיקה ביתית, חלום שלי!!!!
בשעה טובה אהובההה
אנונימית בהו"לכבר מלא זמן אני חולמת שגם אני אעלה לכאן תמונה של הסטיק..
והנה זה קרה, ברוך ה!
בשעה טובה!
אם אין בעיות מיוחדות-
לפעמים מלחיץ ללכת לפני כי לא תמיד רואים דופק אם היה ביום מאוחר
לק"י
כשכבר בטוח רואים טוב באולטרסאונד.
בשעה טובה!
זה הגיוני פס כזה?
בדקתי מוקדם..יש עוד 4-5 ימים עד המחזור
אני לא מבינה בזה..חדשה כאן🙂
לעוד מיהשהי יצא ככה והיה תקין?
והחלפתי תמונה..אולי יותר ברורה
לסמוך על זה
זה בדיקות מאליעקספרס?
של תשובה כנה
יש לי כמה חבילות אז ניסיתי שוב
מה עכשיו?
חשבתי שאין סכוי לראות תוצאה כזה מוקדם
אבל יש לי מלא בדיקות של תשובה כנה בבית אז סתם ניסיתי
איזה מבאס שאין עם מי להתרגש
מתי מעכלים?
ומה עושים?
לא צריך לעשות משהו מיוחד
לקחת חומצה פולית
ולקבןע תור לרופאת נשים לעוד שלושה שבועות בערך
זהו הפס הזה מספיק?
בשעה טובה!!!
שאת באה אליו
Eliana aאחרונהלא מכירה
ניסינו בעבר כמה סוגי כיסאות. כעת עם כסא אוכל מאיקאה ובינתיים הוא הכי נח לניקוי...
נראה בדיוק כזה אבל החברה שונה.
בגדול נח, לא יוצא לי לקפל בכלל, קל לניקוי.
הבעיה היחידה היתה שהתינוק שלי נבלע בפנים.
זה ממש גדול ורחב.
בחצי שנה הראשונה של השימוש שמנו לו כרית מאחורה. והוא שמנמן😅
בן 4.5 שלי גבוה ולא רזה מצליח לשבת שם בנוח.
אני מחפשת את המתכון של העוגיות שוקולד צ'יפס שמופיע מאחורי האריזה של אחת החברות של השוקולד צ'יפס
למישהי יש מושג למה אני מתכוונת??
כבר מלא זמן עם כל מיני מחלות שלא מצליחה להפטר מהן - כאבי ראש, צינון, כאב גרון
וברוכה הבאה עכשיו לפצעים החדשים בלשון מלפני כמה ימים.. הם מצטרפים לכאב גרון קל ואף סתום.
ניסיתי את כל העצות שנתתן לי לגבי כאב גרון - או שכלום לא עזר או שזה עבר לכמה שעות וחזר או שהצלחתי להדבק במשהו חדש..
טיפים להקלה על הלשון? חושבות שכדאי ללכת לרופא משפחה? זה די טרטור כי הרופא שלי בעיר אחרת רחוקה
תנסי לסחוט לימון. אני מכירה שזה עוזר אבל לא ניסיתי בעצמי
ותקחי ויטמין די וסי, זה מחזק מערכת חיסונית
רפואה שלמה ❤️❤️
אני לא בנויה לזה
ומי שקשה לה עם זה שלא תקרא
בעלי במילואים וקשה לי ממש
אנחנו מהדרום והילדים איתי בבית ואין מסגרות, לא יודעת עד מתי
והחוסר וודאות והפחד קשים לי
במצב כזה ניתן לשחרר? לפחות עד שהמערכה תסתיים.. מה ניתן לעשות?
כי אנחנו יודעים שגייסו מילואים גם לטובת המבצע מלבד הבט"ש
ובינינו, בטוח שלעוד נשים של מילואימנקים קשה אז לא ישחררו אותם על זה אחרת לא ישארו אנשים שם..
חיבוק ענק מאמי ❤️❤️
בלי קשר למבצע
חושבת שעל קושי נפשי יש מה לעשות..
מעבר לזה שבאמת לא פשוט לי בשגרה ואני לא אשה חזקה שמסוגלת להכל לבד, אבל יחד עם המבצע זה גמר עלי
כשצריך. לא להעמיס על עצמך ופשוט להעזר ולהעזר
בעלך בשליחות והכי נורמלי להעזר
וכן, לא חושבת שיש אישה שזה קל לה נפשית זה מאוד מאוד קשה!! אבל לצערנו לא בגלל זה נותניפ פטור 😔מה שכן, תנסו לבקש שיחרורים מידי פעם. לכל אדם יש מחליף ואפשר להתחלק בנטל גם מהבחינה הזו
חיבוק יקרה♥️♥️♥️♥️♥️
לא הגיוני לבקש פטור? להשאיר אישה וילדים בריצות לממד זה לא מספיק? באמת שואלת.. אפילו שחרור עד שירגע
ועזרה זה רק אם אלך להורים שלי, ומעדיפה שלא. יהיה לי יותר קשה.
אני בטוחה שיש לא מעט נשים שגרות בדרום שקשה להן נפשית אם ישחררו אז לא יהיו חיילים.
מציעה לך לראות איך לקבל תמיכה ועזרה ממקורות אחרים...
באמת קשה מאוד!
בגדוד כרגע
תמיכה זה בשגרה.. יש ב"ה בשפע. במצב חירום פחות
שוב רק אם אלך להורים ואז אהיה יותר עצבנית כי זה לא הבית שלי..
לצערנו יש הרבה נשים שנמצאות במצב דומה
נסי להעזר בשכנים, חברים, בייביסיטר..
אבל חיבוק גדול גדול
נשמע ממש לא פשוט
לא יודעת אם יתנו פטור מלא, אבל אולי יתחשבו.
בעלי כרגע במילואים והוא דיבר עם המ"פ שלגמרי התחשב והבין..
זה בטח תלוי בהרבה שיקולים אבל תמיד אפשר לנסות.
בהצלחה יקרה!
ממש מלחיץ אותי כבר
הוא מכיר את הפעילות שהם עושים
מכיר את המפקדים שלו
מכיר את החברה שאיתו שישארו בלעדיו.
לא דומה גדוד מילואים בכוננות לקראת מבצע
לגדוד שתופס קו כדי לשחרר סדירניקים
למילואים לשם תרגיל
למכונאי רכב שבא לרענון
וכו...
מערך המילואים הרבה יותר גמיש ופחות קשוח ביום יום
לא יודעת איך הוא עכשיו
וכבר יצא לבעלי להודיע שביום × הוא מבריז- וזה התקבל בסבבה
אבל הכל תלוי במשתנים השונים ובאנשים השונים.
ואם את מחפשת את 'החוק' ולא את האנושיות
אז החוק לא לטובתך
פקודת מטכל לא משחררת חייל במילואים 'כי לאשתו קשה' (ואני מבינה לגמרי את הקושי. חלילה לא מזלזלת)
אלא אם כן יש נסיבות מיוחדת אבל אז גם צריך ביוקרטיה לא פשוטה כדי להוכיח את הזכאות לפטור.
תנסי לדבר איתו,
תשקפי לו איך את
ושהוא יפעל מול מי שצריך ממקום שמבין אותך
בעלי הראשון שיצא להפוגה מבין המחלקה שלו, כלומר ברגע הראשון שמבחינה מבצעית היה אפשר לשחרר לפי התור,
הוא יצא לעזור לי לעבור לאחותי כי הבת התינוקת הייתה בשביתת הנקה מוחלטת.
אפילו במזרק לא הצלחתי להכניס לה משהו לפה.
וגם זה לא היה מיד, אלא אחרי שלושה ימים, וגם הוא לא נשאר לישון לילה, היה עוד חייל עם איזה כאוס בבית והם התחלפו, ובאמצע הלילה השני חזר והשלישי יצא. אחד מהם יצא לבי"ח להיפרד מקרוב משפחה קרוב שהיה על ערס דווי.אפילו לא עבר בבית כדי לא לבזבז זמן להוא שהיה צריך לצאת אחריו.
לא יודעת מה המצב אצל הפותחת, אבל אם זה לא מצב של סכנת חיים לא הייתי בונה על זה.
חשוב לי להדגיש את זה כדי לחזק ולא לרפות את הנשים שבקו העימות והבעלים שלהן כבר מגוייסים או יגוייסו בקרוב ויחשבו שיש אחרים במצבם שכן מצליחים לצאת הביתה כי קשה לנשים והן נלחמות לשרוד בכוח וזה לא הוגן.
איתנות החזית תלויה באיתנות העורף.
אתן לוחמות בשדה הקרב, קשה זה ברור אבל במלחמה כמו במלחמה אסור לוותר. תרשו לעצמכן לעשות הכל כדי להקל במה שאפשר כדי לשרוד.
ולפותחת היקרה, אצלנו רגוע (עברנו דירה מאז)
מוזמנת לפנות בפרטי, אם המצב ממש לא מאפשר אז לא נעים לא תופס.
גם אנחנו עכשיו בכוננות צו שמונה, אבל לפחות שקט פה יחסית מבחינת אזעקות אז אפשר לעשות דברים עם הילדים ויש פעילויות פנאי.
וגם יש לי ילדים שיכולים להושיט יד, ובייביסיטריות זמינות. קיצר מוזמנת בשמחה.
בהצלחה לכולנו והכי חשוב שיהיה לתועלת ושה' ישמור על כוחותינו.
(מה שכתבתי לא מזמן בנושא היה בהקשר של מילואים רגילים, חפרתי בנושא אחרי צוק איתן כדי להבין לעומק אבל זה לא המקום להאריך בנושא)
רק מה הכוונה מילואים רגילים?
כי נראה לי שבעלי בזה, עכשיו אימון, תיכף קו
אם כי גם במצב של מילואים רגילים במקביל למבצע צבאי זה לא שגרה. צריך עתודות מילואים למקרה של הפניית הסדיר למבצע, אז לא יודעת להגיד אם משחררים ובאיזה מצב.
שולחת המון כוחות !!!!
וחיבוק!!!
וחשוב חובה חובה
להשיג עזרה
אפילו מישהי בכיתה ו או ז
שתהיה איתך שעה כל ערב או חלק מהערבים להושיט עוד יד
זה ככ עוזר וחשוב!!
אל תישארי לבד בסיטואציה!
תדאגי לכמה שיותר עזרה מבחוץ!!
שחררו אותו ללילה. גם משהו. יודעת שמה שביקשתי לא פשוט אבל כן אגיד שיש נשים שבנויות לזה ויש שלא
מההתחלה שיצאנו הוא ידע שאני לא בנויה לחיי צבא ואכן גם מילואים קשה לי ממש. אני גם טיפוס חרדתי וזה לא מוסיף כלל.
תודה לכולן על האמפתיה!! זה עוזר ממש.
עזרה של בייביסיטר נגיד פחות רלוונטי במצב הנוכחי כי מה שקשה לילדים זה שכל היום בבית, וזה כרגע לא בר שינוי
וגם אני לא יכולה להביא מישהי ולצאת כך שלא רואה כמה זה עוזר. אין לי קטנטנים, הקטנה שלי בת ארבע. במצב שיש פיצים עזרה זה הכרחי.
העזרה שאני הכי צריכה בעולם זה את בעלי במצבי חירום. בעיקר ללילה..
שוב תודה לכולן בע"ה רק בשורות טובות!
היא לא אמורה להחליף אותך, אלא לעזור.
את מקלחת ילד אחד, היא מלבישה את השני.
את מספרת סיפור לאחד, היא מנדנדת בעגלה את השני, כזה...
אפילו שתוכלי להתקלח בזמן שהיא נמצאת, ולא לחשוש שכל שניה ילד אחר מתעורר.
ילדים בזמן כזה רגיש צריכים ביטחון, צריכים יותר מגע, תשומת לב, ולכן עוזר שיש עוד ידיים,
ואם היא יכולה לעזור במטלות בית קלות זה ממש יכול לעזור.
אגב אם יש לך קצת גדולים אז אפשר גם להיעזר במשפחה מורחבת.
פעם כשהגדול שלי היה נודניק ממש, אמרתי לפני שאני מאבדת את זה, שלחתי בקבוצה של המשפחה אם בא למישהו להתקשר להתקשקש איתו, אז היו כמה מתנדבים,המוצלחים שבהם שאלו אותי מראש מה תחומי העניין שלו והסיטו את השיחה לשם כדי לגרום לו לשקוע בשיחה.
זה היה בייביסטר בין המוצלחים שהיו לי...
אח"כ הוא שאל מה קרה שכמה דודים מתקשרים אליו פתאום, עניתי שהם יודעים שאבא במילואים אז כנראה רצו להתעניין בשלומו.
הוא עף על זה שביקשו לדבר איתו.
ב"ה תודה לאל אין לי קושי בניהול הבית. הגדולה עוזרת בכביסות ולפעמים מקריאה סיפורים וכאלה.
מקלחות זה לא סיפור בשבילי, והם מתלבשים די לבד..
אם באמת היו קטנים שדורשים ידיים הייתי לוקחת בלי לחשוב. אבל הקושי רק בלילות והפחד ממה יהיה..
בס״ד
וגם רוצה להגיד לך שאני מבינה אותך 🤍
מלחמה או כל סיטואציה מבצעית היא קשה לכולם!!! ואני מבינה שברמת הכללים הם לא יכולים להתחיל לשחרר על בסיס קושי בבית. אבל ברמה האנושית, אני כן מאמינה שלא כל אחת מצליחה להתמודד אותו דבר... יכולת התמודדות היא פונקציה של כל-כך הרבה פרמטרים... אז מבינה אותך מאד ושולחת המון-המון-המון תמיכה וכוחות, ותפילות לשלום של כולם, בגוף ובלב ❤️
מישהי מכירה ויודעץ להמליץ מי מקצועי (ואנושי) מבין הברים לנושא של הפלות חוזרות בטרימסטר ראשון:
פרופ' כרפ (שיבא)
פרופ' פול קליימן (הדסה, ירושלים)
פרופ' שבח פרילנד (כללית /ברזילי)
תודה!
לא מבינה בנושא אבל כרפ נחשב רופא מאוד מומחה
כרופא נשים רגיל, לא יודעת לגמרי הפלות חוזרות
ממליצה ממש!
אנושי, עדין…
הייתי אצלו כרופא פוריות דרך הקופה, נתן לי את המספר האישי שלו, ממש הרגשתי כמו בפרטי.
בהצלחה!
אם אין לי כח לעשות סיבובי אגן, לקום להיות בתנועה וכד' בזמן ציר כשסתם יש לי צירים לסירוגין בבית, לא מדברת על צירים סדירים.
אני סובלת בשקט גם כשהם חזקים (ויש גם חזקים) ואין לי כח לקום כשאני כבר עם הכאב.
אבל השאלה אם הם משפיעים ככה משהו או שרק אם אני יהיה בתנועתיות זה בכלל יקדם לאט לאט משהו? ואם לא אז אני סתם סובלת לחינם צירים בלי שיוכלו לקדם כלום?
התחיל לי משהו ממש מוזר (חששתי שזו סוג של פטרייה)
אשמח לשמוע אם למישהי היה דבר כזה ומה הטיפול.
העור כאילו נפרד בכריות של האצבעות ויש כאילו אוויר בין העור לאצבע ואז זה דורש לקלף אותו או פשוט מתקלף אחרי שטיפת כלים וכו'.
קיצר, זה התחיל באצבע אחת ודי התפשט וזה קצת מציק וגם תוהה אם זה לא מעיד על משהו
וזה מתעפיין בקילופים כאלו בעור קרוב לציפורניים
זה מופיע בעיקר אצל ילדים אבל יעול להיות גם אצל מבןגרים
ולא דלקת גרון משום סוג שהיא השנה
מנסיון
תלכי לרופא זה הכי טוב
אם כי קראתי את התסמינים של השנית (סקלטינה) וזה לא נשמע בכלל..
לרופא משפחה את מתכוונת? כי רופא עור זה בטח מלא זמן...
וגם את בעלי 🙈
וזה די עבר פשוט 🤷♀️ אחרי איזה שבועיים אולי טיפה יותר
הייתי ישר אחרי לידה אז לא היה מצב ללכת לרופא או לחשוב או לעשות משהו. אם יש לך כוח וזמן הייתי קופצת לרופא
בהריון אם זה קריטי
ולא מזמן גמרתי אנטיביוטיקה לדלקת בשתן וזה תמיד עושה לי פטרייה והפעם התלהבתי שלא עשה, אז פתאום עלתה בי מחשבה שאולי זה התפרץ במקום אחר.
ואם זה אכן פטרייה אז מה מונע מזה לא להתפשט לכל העור בגוף?
כאבי גב התכווצויות כאלו
יחד עם הצדדים של הבטן
אני שבוע אחרי מי שפיר.
האם צריך להיבדק ואם כן בכלל יראו משהו? כי בשבוע הזה לא רואים התכווצויות
בדרך כלל אומרים לעשות אולטרסאונד כמה ימים - שבוע אחרי
לא יודעת מה לעשות ממש כואב לי פה בעבודה
ואחרי זה צריכה להוציא את הבן שלי
אם אין לך מי שיאסוף אותו תעשי את זה לאטלאט ובלי להרים אותו
לשתות הרבה ולנוח, קודם כל
היה בתדירות לא קבועה
אחר כך כשחזרתי הביתה הפסיק
ולפני כמה זמן שוב היו לי
עכשיו מתלבטת מה לעשות. אנוח קצת אחכה שבעלי ירדים את הקטן ונראה
10 חודשים אחרי לידה. המחזורים האחרונים (3) היו סביב ה34 ימים, שזה הרבה ממה שהיה לי לפני (27-28). הנחתי שהביוץ הוא יותר מאוחר ולכן גם המחזור יותר ארוך.
היום היום ה13 למחזור, ומרגישה ממש כאבי ביוץ והפרשות צמיגיות. יכול להיות שהקדים הפעם? ההרגשות מוכרות לי מלפני הלידה. במחזורים האחרונים לא הצלחתי לזהות ביוץ לפי כאבים והפרשות. עכשיו זה ממש חד משמעי. אבל קצת מבולבלת כי זה כאילו לא הזמן אבל כן הזמן.
בלי מניעה.
קיצור, מקווה שהבנתן.
לא לחוצה על כלום, רק אוהבת להבין מה קורה בגוף.
לבדוק במקביל עם מקלונים או עם חום השחר וככה לדעת מה קורה
או לחכות שבועיים ולגלות האם צדקת...
שלקח כמה חודשים לחזור למה שהיה לפני,
ועכשיו זה יהיה כמו לפני.
אצלי הכאבים מתחילים שבןע + לפני הביוץ
אני מסיימת את הוסת וכבר מתחילה להרגיש את הביוץ
היוש
יש לי שתי שאלות על המתוקי בן ה10 חודשים
1. הוא עוד לא מתיישב לבד ולא זוחל על 6, רק גחון וכבר התחיל להיעמד ולנסות לטפס. מרגיש לי שהוא נוזלי כזה. מושיבה והוא לא נשאר ביציבות להרבה זמן. כן זוחל מהר ועצמאי בהרבה דברים. תוהה אם זה תקין או צריכה לבדוק משהו. אולי יש תרגילים שיכולים לעזור. לא בלחץ בכלל, סתם ילד ראשון ורוצה לדעת אם זה בסדר.
2. בגלל שהתחיל להיעמד ההרדמות יותר מאתגרות. קודם היינו יושבים לידו, אולי מנענעים את המיטה, לפעמים גם מניחים והולכים וככה נרדם. עכשיו כל פעם שנשאר לבד הוא נעמד, גם כשאנחנו יושבים לידו. לצערי אם לא נרדם עם בקבוק )לא יונק( אז מתחילה מסכת מתישה של הרדמה שיכולה לקחת גם שעה ומעלה גם אם הוא שפוךךך. בלי לדבר על אמצע הלילה שאז בכלל אין כוח 😵💫😵💫
יש איך לייעל את זה? מרגישה שמתחילים לחזור אחורה, להרדים עם אוכל או בידיים, וממש לא מתאים לנו. יש טיפים להתמודדות או שזה פשוט שלב?
מוכר ממש
אני לא התרגשתי שהיא עמדה. זה כמו מחאה כזו
לתת לו להיות במיטה גם אם הוא בוכה לגשת כל 2 דק מתישהו הוא יתעייף.. לא כדאי להיכנע זה לא טוב לך ולא לו
להשאיר לבד ושייעמד, להגיע אחרי כמה דקות ולהשכיב? וחוזר חלילה?
קצת מפחדת כי הוא עדיין לא לגמרי יציב ולפעמים נופל.
זה לא שהוא מטפס
אמונה הודיה
אמונה הודיהעשה 10 חודשים זוחל רק גחון מטפס ומנסה להיעמד... גם תינוקי נוזלי חחחחחח בישיבה
בעיקרון הבנתי שזה בסדר אני עושה תרגילים לזחילה על 6 דרך היוטיוב בעיקר בשבילן להקל עליו זה עדיין נחשב תקין
לגבי 2 אני לא ממש יודעת 
יכולה לצרף קישור של התרגילים?
הנה קישור-
לא להיבהל מזה שעומד. אני ישבתי לידו עם הטלפון תוך כדי שעמד ומדי פעם אמרתי לו לשכב עד שבסוף התעייף ונשכב. אבל היה חודש+ של הרדמות ארוכות.
ז"א למה אחרי חודש כבר עבר השלב? נמאס לו? למד?
גם היום לפעמים נעמד ומתעקש לא לשכב אבל זה לא להרבה זמן והוא יותר מוכן לשכב ולנסות לישון
רוצה ממש לפנק אותה במשהו סימלי.
אז אכין לה עוגה שהיא אוהבת, אבל אני רוצה לצרף עוד משהו...
משהו בשבילה, לא למטבח או לבית.
היא לא אוהבת מסג' וכאלה, בעיקרון היא קונה לעצמה מה שהיא צריכה. אז זה נטו פינוק.
יש רעיונות?
אנחנו קנינו לאמא שלי שובר לסדנת ציור על זכוכית. יש גם ניפוח זכוכית, פסיפס, קרמיקה ועוד.
אבל זה עולה לא מעט, קנינו יחד מכל האחים.
למרות שכבר מלא פעמים הבאנו לה אגרטל או אדנית עם פרחים.
אבל אולי זר יפה לשבת...
תודה!
היא אוהבת ליצור? לקרוא? לטייל?
אולי שובר ארוחת בןקר זוגית במסעדה שתוכל ללכת עם אבא שלך או חברה?
אבל קנינו לה לא מזמן ספר...
וקרמים היא כל הזמן קונה לעצמה...
רעיונות אבל ממש טוביןם!
יש לערוגות דברים טובים. לא מכירה עוד משהו.
אפשר לעטוף אותו יפה עם שוקולדים קטנים ולהביא ליד העוגה
אפשר כוס 'פלא' שכשמוזגים מים רותחים רואים את התמונה, או סתם כוס לשתיה חמה עם תמונה וכיתוב 'לסבתא באהבה' או כיתוב מקורי יותר.
אפשר שעון עם תמונה או כיתוב, מגבת / חלוק מגבת עם רקמה או תמונה.
הולכת לישון ב2
קמה ב7
מתלהבת: וואו, קמתי רק 3 פעמים להניק!
קולטת שזה היה 3 פעמים ב5 שעות
🤦🤦🤦🤦
מוכר....
ומזמן גם הפסקתי להתאמץ בחושך לראות את השעון כי ממילא לא זוכרת אחר כך... הכל הופך עיסה אחת
כל כך הרבה לילות שאין לי מושג מה קרה בלילה...
לא זוכרת הנקות ואין לי מושג כמה ישנתי😅
וזה עוד המצב האידיאלי 
שיח סודאחרונהטוב!
מדוויק ממש וגורם לי להרגיש פחות גרוע עם עצמי שלא עושה משהו אמיתי בנידון 
הזכרת לי מקרה משעשע שקרה לי פעם.
דיברתי עם אישה שהיה לה תינוק קטנטן בגיל של התינוק שלי,והיא שאלה אותי אם הוא כבר ישן לילה,
אז עניתי לה שכן.
והיא אמרה שהתינוק שלה עוד לא למד מה זה לילה והוא מעיר אותה הרבה לינוק ושאני אסביר לה איך ללמד אותו לישון לילה.
תוך כדי דיבור הבנתי שאני פשוט קוראת לילה ל2-5 והיא אמרה שהתינוק שלה קם לינוק גם ב2 וגם ב5...
פתאום מעריכים גם 3 שעות שינה רצופותיעל מהדרוםאני שלשה חודשים אחרי לידה
מניקה מלא ללא מחזור מונעת עם שקפים בהמלצת הרב
בימים האחרונים מרגישה שהשד לא מלא אין שפיריצים בהנקה והשד לא כבד
הגיוני כי אולי אני בהריון ?
הצילו
בדקתי הריון והיה שלילי אבל עדייו בחרדה
רק קחי בחשבוו שהנקה ושקפים זו מניעה באחוזים נמוכים
ועדיין אין פס
גם מכון פועה ממליצים כל עטד יש הנקה מלאה ואין ווסת ותוך חצי שנה מהלידה
אם את תוכלי להתמודד עם עוד הריון בקרוב אז בסדר אבל אם קריטי לך כדאי לחשוב על הגנה טובה יותר
בודדים אם יש את התנאים
הנקה מלאה
אין מחזור
תוך חצי שנה
אחרי ז אני אעבור לגלולות
וחבל שזו הנחיה שנותנים לנשים שחא מעונינות בעוד הריון
אאכ ובאמת את לוקחת בחשבון את האחוזים הללו ומשלימה עם זה
צריך לחשב מסלול מחדש
בלי שתדעי כי לכאורה לא קיבלת מחזור.
ואז לפעמים זה מאוחר מידי..
מצטרפת לכל מי שכתבה שאם את מעוניינת למנוע כדאי מאד לקחת גלולות או התקן ולא להסתמך על שקפים.
כי הביוץ מגיע לפניו. ואז אפשר להיכנס להריון בלי שידעת בכלל שאת אמורה לקבל.
היית שואבת גם ?
היה הפסקה גדולה בין הנקות ?
שאבתי עד גיל תשעה חודשים בערך...
עכשיו אני רואה שזה לא אותם תנאים... התכוונתי רק לגבי השקפים. סליחה
בהחלט הגיוני מאד להכנס להריון אחרי שנה וחצי ...
וגם לא הנקת מלא בגיל שנה וחצי מין הסתם כי יש מוצקים
וזה לא עזר למניעה..
נשים אומרות ששקפים עם הנקה מלאה וכו וכו'אז ההגנה היא טובה
ברגע שיש ביוץ, לא משנה כמה את מניקה
אם הזרע יעבור את השקף ויגיע לביצית סיכוי גבוה להריון
אין פה קשר בין הדברים
זה תנאים שונים משל הפותחת. אני השתמשתי תקופה בשקפים וכן עזר
הפותחת מוזמנת לפרטי
אבל כמובן לפני. אכן תנאים שונים... רק התכוונתי ששקפים לא מונעים בצורה טובה. אם כי יש מצב שלא הכנסתי נכון
ישנה תחושה כאילו אין כי התינוק דורש בלי הפסקה
אחכ כמויות החלב מתאזנות
בהתחלה יש המון, ואז הגוף מפסיק לטפטף ומתחיל לייצר לפי דרישה
בשלב מסויים בהנקה אין כובד כמו בהתחלה ותרגישי איך תוך כדי הנקה מגיע גל של חלב בתגובה לפעולת היניקה עי התינוק.
בהצלחה
לצרכים של הילד. אחרי שבחודשים הראשונים הגוף פשוט מייצר המון כדי שלא יחסר.
ואם את בלי מניעה ולא רוצה להיכנס להיריון אז כדאי להתחיל.
המחזור משתבש אחרי לידה...