עבר עריכה על ידי עייפה מאושרת בתאריך ב' באדר תשפ"ג 11:04
כבר מיואשים..
מההתחלה היה מנוזל כמעט כל שבוע
בגיל חודשיים אושפזנו בגלל חום גבוה ואפתיות, שוחרר באבחנה של ויראלי
בגיל 3 חודשים שוב חום גבוה אושפזנו עם אבחנה של RCV שהסתבך לדלקת ריאות.. תודה לה' לא היה צריך הנשמה , שוחררנו אחרי כמה ימים עם אנטיביוטיקה ולאט לאט התאושש
אחרי שבועיים מהאשפוז , שוב חום
הפעם הרופא לא שלח למיון
אבל הילד לא חוזר לעצמו מבחינת האוכל והשינה
אוכל 50 % מהכמות הרגילה
נינוח , חייכן, אבל לא רגוע בלילות
כל נזלת הכי קטנה או כאב בטן או חום זה צרחות לילות שלמים
או שמשלים פערים אחרי המחלה של אוכל כי לא אוכל מספיק ביום
לכן גם כשבעלי מתחלק איתי זה לא הולך כי אני שומעת הכל יש לי שינה מאוד קלה כל תזוזה של הקטן אני שומעת , אז צרחות בכלל...הבית לא גדול גם אם יהיה בסלון אני אשמע
אובחנתי עם דיכאון אחרי לידה .. בעיקר בבגלל כל החוסר שינה זה פשוט הכניס אותי לדאון קשה
אני יותר בוכה ממחייכת, הביאה לי כדורים שמרדימים אני לא מסוגלת לקחת ולהפיל הכל רק על בעלי שגם הוא בקריסה כבר
חיכינו לו כל כך הרבה.. שאין לי זכות להתלונן , אבל דווקא בגלל כל המסירות והקושי שעברנו עד לרגע זה קיוויתי לנחיתה קצת יותר רכה..
זה כל כך מייאש אנחנו כל ה3 וחצי חודשים סביב רופאים ממש כל שבוע אצל הרופא
עד שהוא התאפס לי אחרי אשפוז וחזר לישון ולאכול נורמלי הוא שוב נהיה חולה , ואז שוב ואז שוב
יוצא מכך שאני בקושי ישנה
אני גמורה מרוסקת נפשית ופיזית
הסתיימה לי חופשת לידה ולא רואה איך אני אמורה לעבוד ככה שהוא כל שניה וחצי חולה לי
אשמח לתובנות, חיזוקים , ועצות טובות