היי לכן,
החלטתי לכתוב פה כמה דברים שמלחיצים אותי בתקופה האחרונה, ברמה שכבר לא מרגישה כ"כ טוב.. כל הזמן כאבי ראש שלשום היו לי כל מיני סחרחורות שלא הפסיקו וככה נכנסתי לישון..
אז כותבת פה בעיקר כדי לסדר לי את הראש ולפרוק..
1. יש לי בחינה, ממש עוד מעט, מועד אחרון לחלוטין. מתחילה את היום בעבודה במוטיבציה שהיום אלמד אחרי שאחזור מהעבודה וארדים את הילד בערב, ואז כשמגיע הרגע- המוטיבציה יורדת למינוס. ואין לי כוח ואין לי חשק. נשמע ילדותי אבל.. 0 משמעת עצמית. ואין סיכוי שבקצב הזה אעבור את הבחינה.
2. לפני כמה ימים שיתפתי פה שעברתי הריון כימי או הפלה- לא יודעת מה זה באמת, פשוט שאין תינוק. מלחיץ אותי ממש. יש לי פיזית לחץ בלב. כואב לי. לא יודעת מה קורה לי? למה זה קרה לי? מה שעוד יותר מלחיץ זה שגם בעלי נכנס ללחץ ועכשיו זה פי כמה מרגיש מפחיד. באלי עוד אחים לילד שלי, הוא לבד..זו הסיבה העיקרית. ובאלי משפחה גדולה, באמת, ואני כבר לא בת 20.
וכן מודה שיש לי גם לחץ מהסביבה. הגיסות שלי בנות 21-23 ויש להן כבר 2/3 ילדים ואני.. אוף.
כל הזמן שואלת את עצמי איך לא ביררתי ולמה אף אחד לא טרח לומר לי שגלולות עלולות לסבך ולעכב, שאפסיק אותם כמה חודשים לפני..
לא יודעת איך מתחילים את הבירור, כלומר באלי לעשות מעקב זקיקים (זה השלב הראשון, נכון? לא מבינה בזה בכלל, אבל למה לבזבז את הזמן על בדיקות ביתיות שאולי לא מדויקות, למה לא ישר לבדוק?) ניסיתי לחפש רופאת פוריות אבל כולם גברים באזור שלי וכל פעם מחפשת, מתייאשת ודוחה את זה.. לא יודעת מאיפה להתחיל. ואיך.
3.מצב כלכלי- טוב זו לא פעם ראשונה שכותבת פה על המצב הכלכלי, ושוב, עד ה 10 לחודש הבא אין לנו כסף לקניות. לכלום בעצם. היום הבאתי לבן שלי רק פרוסה אחת במקום 2 כמו שרגיל כי נגמר הלחם. צריכה לבדוק בבית לאסוף שקלים ולקנות לחם. אין כסף לנסיעות באוטובוס- אני הספקתי לעשות חופשי חודשי ובעלי לא- עולה כל פעם לאוטובוס בחרדות שלא יעלה מבקר, וכשישתחרר האשראי ננקב על כל הימים שנסע בלי. מסכן שלי, רושם בדף כל ניקוב שלא לגזול. וזה קשה לי. כל חודש החרדה הקיומית הזו שלא יחסר לילד לאכול. רציתי להישאר אתמול בבית כדי שאוכל ללמוד ולא נתעייף בנסיעות אבל לא היה לי מה להכין לאכול- אז נסענו להורים שלי, כמו תמיד כשאני שם- אמא שלי שמה לי בתיק קצת עגבניות, גבינה, וכל מיני מצרכים, בלי שהיא יודעת שאין לנו כסף כרגע. ואני לוקחת כדי שיעזור לנו לעוד כמה ימים בלי קניות. (אני כבר משתדלת ממש לא להתעצבן שכשמגיעים להורים שלו- הוא לא לוקח כלום משם. הכל שם ספור ומדוד וגם לא יציעו. העיקר יודע לקחת מהבית של ההורים שלי כבר כמעט בלי לשאול כי יודע ששם הכל בסדר, שם רק נותנים ונותנים, אין לי כוח להתעצבן).
אפרופו מצב כלכלי,
השבת אנחנו נוסעים לדוד שלי בירושלים כי אשתו נפטרה צעירה, הותירה אחריה בעל שלא יודע לעשות כלום (!!) אפילו לא יודע איפה בתי הספר של הילדים ומי המורות שלהם, ו- 3 ילדים. בני 10, 7, ו- 4. ילדים שלא מפסיקים לבכות גם אחרי שבועיים. כי אמא היתה הכל בשבילם. והם מבינים שממש קשה להסתדר בלעדיה.. אין שם אף אישה, כולם גרים במרכז ורק הוא גר שם עם סבא שלי. אז כל פעם מישהו אחר נוסע לשם שבת, לארח חברה ולהוציא קצת מהדיכאון. ולעזור.
אז השבת זה התור שלנו. אבל מה שאף אחד לא יודע זה שאין לי כסף לעשות קניות ולבשל. ואין לי כסף לקנות לילדים דברים נחמדים פשוטים, כמו שאחים שלי עשו, כשגם בישלו להם את כל השבת והכינו עוגות ודברים. לא יודעת איך לומר לאמא שלי שאין לי כסף, כי גם לה אין כרגע, היא הייתה איתם כמעט שבועיים שם, לא עבדה. ביקשתי מבעלי שאולי יבקש מההורים שלו 100 ש"ח רק לנסיעות לירושלים, אבל כל פעם תירוץ אחר. יאללה, לא צריך. אין לי מה לעשות.
לא יודעת איך ניסע, מה נאכל שם אנחנו והם.. ה' יעזור. לא רוצה לבקש מאף אחד!!!!! נמאס לי להיות תלויה וזקוקה!!! נמאס!
4. בעבודה- אני איטית ברמות!! לא מצליחה לעמוד בקצב העבודה, ורואה שהבוס לא מרוצה. ואין לי חשק (בדומה ללימודים) להתאמץ- זה מה שיש. אבל זה גרוע כי אין לי אומץ להיכנס לבקש העלאה. כי אני יודעת מה תהיה התשובה. לא מצליחה לעבוד כמו שצריך ברצף, ביעילות.
אוףף
ובאלי לספר לאמא שלי על ההריון שלא המשיך,
אבל לא באלי לצער ולהדאיג אותה, יש לה מספיק על הראש. אבל קשה לי לשמור לעצמיייי..
ויש עוד.. אבל זה העיקריים..
וזהו.
מקווה שה' יעזור לנו. התעייפתי.
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)