פורום הריון ולידה (עמוד 1061)

אין בעיה עם ברזל בהנקה?

הברזל יכול להכאיב אם השד מלא, אבל לרוב לא מכאיב...

אצלי בלי ברזל לא מחזיק בכלל

רק שהיה זכור לי שאמרו כאן פעם שזה יכול לדרום לדלקת בהנקה או משהו כזה

לא קרה לי ב"ה
אבל באמת בימים הראשונים אחרי הלידה כשיש מלאות מטורפת אני שמה רק גוזיה אחרת זה לוחץ וכואב
נראה לי שבמצב רגיל של כמה חודשים אחרי כשהחלב כבר מאוזן זה לא אמור לעשות בעיות

נוחות ממש!

כי באתר נראה שהכל בלי.

נראה לי ש @סליל כתבה שיש לה ניסיון בזה

אני ממש ממליצה. זה עוזר לעקוב, להיות במודעות ולתכנן את ההוצאות

אמי רוצה להצטרף אבל הבנתי שזה נותן תמונה חודשית ולא שנתית( יש סיכום שנתי אבל לא מעבר) ודוקא כן הייתי רוצה תמונה שנתית ולא חודשית רק

שאני מכירה, נכון.
הכלי שהם מציעים הוא כלי חודשי.
בעיניי זה גם הכלי היעיל לצורל חסכון בהוצאות שוטפות. כי ככה זה מאפשר להתמקד ולהתעסק בסכומים קטנים.
לא יצא לי עדיין להתנסות בהוצאה שנתית חד פעמית, ולכן לא יודעת איך זה עובד בהקשר הזה.

מה שצריך לדעת, שהכלי שלהם הוא עבור חישוב תזרים ולא עבור חישוב מינוס או פלוס בעובר ושב. זאת אומרת, לא בודקים כמה יש לך בעובר ושב ועל פי זה מחשבים כמה את יכולה להוציא, אלא מה ההכנזות שלך ובהתאם אליהם מחושבות ההוצאות

בגדול אנחנו מחושבים ממש טוב אבל נשמע שזה יכול לעזור לנו לחלק את העוגה התקציבית נכון יותר

אבל שווה לך לראות כמה הפה ושם מצטבר לך בסוף החודש..
זה יכול להגיע למאות שקלים

אנחנו לא משתמשים בריזאפ אבל יושבים ביחד בסוף חודש ורואים כמה הוצאנו מחשבון בנק וכל כרטיסי האשראי

מדובר על מקסימום 20 בשבוע ולא כל שבוע.

זה באמת מאד מסודר ומעמיד את הכל מול העיניים.
אבל אחרי החודשי נסיון יצאתי מזה.
אנחנו גם כמוכם עם יד על הדופק, נכנסים כל כמה ימים לאפליקציה של הבנק, ורואים מה הולך. ויש לי טבלת אקסל של העו''ש שאני ממלאת. אז לא הרגשתי שהרייזאפ מוסיף לי ברמה שאשלם עליו.

זה לא מועיל בשום צורה לכסף המזומן שמוציאים, נכון?
יש שם אפשרות להוסיף הוצאות חד פעמיות במזומן?

אלא הוא מחשב לבד לפי הכרטיסי אשראי.
אני לא ראיתי שאפשר להוסיף הוצאות במזומן.

ומאז אנחנו עוקבים הייטב ומבינים טוב יותר את המאזן שלנו

אז מתייגת לך אותה @חגהבגה
אנחנו מנויים, אבל בגלל שאין לנו כ"כ הרבה הוצאות וגם ב"ה אנחנו במצב טוב אז אנחנו לא לגמרי על זה ולא יכולה לספר כ"כ (כי גם מה שכן זה בעיקר בעלי 😅)

@ריבוזום
@רבע ל7
@זוית חדשה
@מדברה כעדן.
@סטטית

עזרתן לי להבין... אחשוב אולי רק לנסיון באמת. לא יודעת אם מותר הלכתית בידיעה ברורה שאבטל. אבדוק

הם לוקחים את זה בחשבון

עריכה: אבל אני לא רב ;)

את בודקת מה זה, אם זה מתאים לך... ואם המוצר יתאים לך אולי תרכשי אותו. את לא באמת יודעת רק ממה שכתבנו לך

זה הרעיון השיווקי.
הם בונים על זה שאנשים כמוך יתחברו רק לשלב החינמי וימצאו את עצמם ממשיכים הלאה

זה לא כמו לקנות משהו ואז להחזיר

אני פעם ב שוקלת לבטל, כי זה יקר לנו (אברכים... ). מצד שני, זה מקל עלינו ממש, והחלוקה לשבועות בסופר וכמה נשאר להוציא על כל דבר וכו' עוזרת לנו מאוד.
נכון שאפשר להסתכל ידנית בחשבון. ניסיתי את זה, אבל זה פשוט לא אותו דבר. ויש דברים שלוקח להם יותר זמן להתעדכן בחשבון בנק, אז זה בכלל נהיה סיפור... שם הכל פשוט מופיע.

עובדתית - בעלי אברך בלי מלגה, אני לא עובדת, ובזכות רייזאפ אנחנו מסתדרים ואפילו חוסכים ב"ה. אז כן, אני ממליצה, למרות שזה הרגל שצריך לנכס (להכנס לפני שמוציאים, לחשב לפי זה מה קונים מתי...). גם אם זה חיסכון של "רק" מאתיים בחודש - זה כבר רווח של 155

אם את רוצה יש לי קישור לחודשיים חינם.

אנחנו גם אברכים, אשמח ממש אם תוכלי לפרט לי את ההכנסות וההוצאות שלכם
נשמע לי מדהים
אפילו באישי
תודה רבה!

אם אין מה לחסוך אפליקציה לא תעזור.....

סתם מתערבת כי קפץ לי..
אין דבר כזה שאנשים חיים בלי הכנסות כלשהם.

זה יכול להיות שהבעל האברך עובד כמה שעות מהצד/סופשים.
מלגה לאשה בכל מיני תוכניות.
ההורים/דודים/סבא וסבתא - מביאים סכום כסף כל חודש.

אבל בהחלט לא אפשרי אפילו לחיות(שלא נדבר על לחסוך) כשאין בכלל בכלל בכלל הכנסות.

זה נראה לי אפס הכנסות. לא?

או מקבלים אבטלה או שמירת הריון
זה הכנסות
לחיות בלי כסף אי אפשר. גם אברך ואישה לא עובדת לא יכולים לחיות בלי כסף שהגיע מאנשהו. אז יש הכנסות, רק לא מעבודה או מלגה. אחרת זה באמת לא הגיוני

ונתתי דוגמאות מאיפה יכולות להיות הכנסות.

שהרי אם לא מכניסים וחיים ממה שיש בחסכון כלשהו, אין מה לחסוך. זה רק להקטין את ההוצאות החודשיות. שזה גם טוב אגב. כמובן
אאכ והכנסותיהם כאמור מגיעות מעזרה מהמשפחה ואז זה לגמרי נחשב הכנסה, גם אם זה לא מעבודה או מלגת אברך.

אבל סכום די נמוך

הזו אתם מתקיימים?

אחת מתופעות הלוואי של הכדורים זה דימום מופחת ואפילו שלא יהיה דימום כלל (גם בלי לחבר חבילות) ככה שאולי זה אילו בגלל זה.

 

לגבי שאר השאלות אני לא יודעת..

תזכירי לי מחר אני אענה לך בעז"ה.

א. לא חריג. לי ב3 חבילות הראשונות, עצרתי אחרי כל חבילה ולא היה שום דימום. בחבילה הרביעית היה ואז התחלתי לחבר חבילות. כשעשיתי מידי פעם הפסקה הדימום הגיע בדיוק ביום שהתחלתי חבילה חדשה, כלומר ביום החמישי(4 ימי פלצבו).
בינתיים תחכי. אחד הדברים שהגלולות גורמים זה דיקוק של רירית הרחם ככה שהדימום דליל מאד. אצלי הוא הגיע יותר ברמת הכתמים ופחות דימום ממש. תבררי אם בפסיקה שלכם זה אוסר. לנו מכון פועה אמרו שכן, שמעתי ממישהי אחרת שהם אמרו לה שלא.

ב. לגבי מוגנות, תסתכלי מה כתוב בחוברת הוראות שמצורפת לגלולות. בעיקרון אני חושבת שאם לקחת חבילה שלמה מוגנים גם בימי הפלצבו.
אני אישית לא לקחתי סיכון ולא קיימנו יחסים בימי הפלצבו עד שכבר הייתי כמה ימים בחבילה החדשה.

ג. כן, סופרים 4 ימים, או לוקחים את כדורי הפלצבו ואז מתחילים חבילה חדשה. אם את רוצה לחבר צריך ישר להתחיל חבילה חדשה. דימום- או שמגיע או שלא. וזה גם בסדר. אם את ממש מודאגת תעשי בדיקת הריון ביתית.

מצטרפת גם ל @יערת דבש
הפסקתי עם הגלולות ועברתי להתקן כי הם עשו לי תופעות הורמונליות קשות. כל הזמן הייתי עצבנית, מצבי רוח משתנים והרבה כעס על כל דבר שזז. זה להרגיש הורמונלית כאילו במחזור אבל כל השנה.
לכן ממליצה לך להיות עם יד על הדופק, לשים לב כמה הגלולות משפיעות עלייך, ואם כן- לעבור לגלולות אחרות או לאמצעי אחר.

בהצלחה

לקחתי זואלי ולא הגיע דימום בזמן הפלצבו

נבדקתי והכל היה תקין

כנראה שזה יכול לקרות.

 

ממשיכים לקחת חבילה הבאה לפי ההוראות

בלי קשר לדימום אם יש או לא.

 

בלי קשר

אלו גלולות שהיו לי זוועה מבחינת הורמונים ותופעות לוואי

ומשום מה יש רופאים שדוחפים מאוד לכדור הזה

אז לשים לב.

 

ובכל מקרה אם את לא רגועה 

להבדק אצל רופא לא מזיק אף פעם.

ובאיזה לא?

אמורים להיות מוגנים כל הזמן- גם בזמן של הפלצבו

ככה גם אני יודעת, לא חושבת שצריך את האקסטרה זהירות הזו עם הפלצבו, הרי בסוף אמורים לשמור על רצף של הגנה גם אם לא מחברים חפיסות.

והיה חודש עם זואלי שלא דיממתי בכלל
ועוד אחד שהיו רק הכתמות

עכשיו אני שוב מחליפה גלולות. נותנת להן צאנס אחרוו. באמת שאני אובדת עצות, סליחה על הניצלוש

והוא גמע אותו בשקיקה וממש בכה כשנגמר!
לא יצא לי לתת לו בקבוק בעצמי כמעט אף פעם, אז לא באמת יודעת איך הןא בדרך כלל (הוא הולך לפעמים למטפלת ושם מקבל)
מה, יכול להיות שזה לא מספיק לו? בן 4 חודשים, מביאה לו בדר"כ 120, והוא אוכל הרבה... כל שעתיים וחצי-שלוש.
אני אדבר עם המטפלת, אשאל אותה איך זה אצלה,

אבל מה אתן אומרות, בעקרון כמה בערך נורמלי לאכול בגיל הזה?

לכן לדעתי תשובות פה לא יעזרו לך.
אם הוא ממש מסיים את הבקבוק כל פעם הייתי מנסה להגדיל טיפה את הכמות.
(לשם השוואה, הילדים שלי בגיל 7-8 חודשים אכלו באזור ה130 ויש פה כאלה שכתבו כמויות הרבה הרבה יותר גדולות..)

זהו אני אשאל את המטפלת
זה לא משהו שאפשר לא לשים לב אליו, הוא ממש בכה עכשיו וינק כאילו לא אכל 120 סיסי לפני שניה

וגם כאלה שגופנית קטנטנים אצלי אכלו ככה

אני אוכלת הרבה אגוזים ושקדים אז אומרים שזה משמין את החלב..

אין בזה חוקים. כל ילד והצורך שלו

תכלס הנקתי אותו עכשיו, מה אכפת לי,
פשוט זה מוזר כי זה מה שהוא אוכל אצל המטפלת ..
אני אשאל אותה פשוט מה קורה אצלה

אם היא נותנת 120 וזה מספיק לו אצלה, אבל אצלך הוא אוכל יותר בתכיפות או גומר בקבוק ובוכה, לא תשקלי לתת לו?
במיוחד שסיימת להניק עכשיו, תזרמי עם הילד לדעתי.
בקיצור, מה שהתכוונתי להגיד, לא משנה מה אצלה - אם הוא רוצה עוד לאכול - בעיניי, נותנים.

אני הכי זורמת עם הנקות, יותר מדי אולי🙈
ברור שהנקתי אותו עכשיו כשבכה בסוף הבקבוק
פשוט זה הדאיג אותי שאולי אצל המטפלת הוא לא אוכל מספיק, אבל על מה שאמרת באמת לא חשבתי- שאצלה הוא פשוט רגיל לאכול אחרת מאשר איתי

אז אל תתייחסי.
חשבתי שהוא אוכל רק תמל.

כי חלב רגיל לא טוב לתת לתינוקות.
או שלא הבנתי אותך 🥴

פשוט חשבתי אולי יש הבדל בין חלב קפוא לבין כזה שנשאב היום אז כתבתי טרי...

היא גם פינוק ונחמה
ולהרגיש את אמא קרוב קרוב

אז הוא אכל מבקבוק ויכול להיות שמבחינה תזונתית הוא שבע
אבל הוא נשאר רעב לאמא
בטח אם את לידו

אני עוד לא מרגישה בדרך כלל שהוא מזהה אותי ומתייחס אלי שונה מכולם,
אני מאמינה אבל לא מרגישה
אז כשחושבים על זה ככה זה כיף

לקחתי ציפרלקס אחרי 8 חודשים בעקבות חרדות.
בדיעבד זה היה טעות כי הרופא משפחה רשם.
עדיף להתייעץ עם פסיכיאטר שיודע לאבחן ולתת כדורים.
לי היה הסתגלות קשה קשה אליו. גם לחברה...
יש כאלה שיגידו שלא הרגישו כלום (אבל אני לא מאמינה... באמת מתקשה להאמין)
אחרי ההסתגלות המצב נרגע. אבל לא במאה אחוז.
מאוד עוזר לטפל בזה אצל מטפלת מישהי שזה התחום שלה עדיף פסיכולוגית או פסיכוטרפיסטית אבל מישהי מעולה. יכול להיות שתתחילי ממנה ואז תראי..
אותי למשל מאוד הרגיע הפסיכיאטר בשלב מסוים הרבה יותר מהפסיכולוגית.
ואת תצאי מזה באמת. זה מאוד מאוד קשה ואנחנו חיים בעולם קשה ולחוץ וחנוק ובאמת כל יום ביומו זה העצה הכי טובה שאפשר לתת.
אל תרגישי אכזבה בזה שאת לא מצליחה לצאת מזה בעצמך אני בעצמי יצאתי מחרדות פעם אחת ופעם השנייה אחרי הלידה אותה פעם שלקחתי תרופות הרגשתי כל כך מושפלת אבל זה היה באמת מציל נפשות ומן ההכרח.
את חזקה ותצאי מזה בעזרת ה'!!!!

ולמה הרגשת מושפלת? ולמה ההסתגלות הייתה קשה?
מצטערת על כמות השאלות פשוט רוצה לדעת..

הוא יודע לאבחן ולתת תרופות למצבים נפשיים באופן המיטבי.
למשל לחברה שלי רשמו לוסטרל לדכאון אחרי לידה והיא תרופה שממש הקלה עליה. אז זה שמיד נותנים ציפרלקס לא בהכרח אומר שזה מתאים.
הפסיכיאטר מאוד הרגיע אותי ... במקרה נפלתי על אחד מצוין.
השפלה זה מילה קשה- זה יותר כמו כשלון. איך לא יכולתי לעזור לעצמי?? אבל מתגברים על זה. באמת.
את יכולה ללכת גם לרופא משפחה אבל מאחר והיה לי חרדות בעבר אני יודעת על עצמי שפסיכיאטר טוב יודע להרגיע ולתת הערכה נכונה למצב יותר מאשר רופא משפחה. לפחות בעיני.

דיברתי עם פסיכיאטר והוא גם הציע לי לוסטרל.. התרופה באמת עזרה לה? בלי הרבה תופעות? את יודעת איך ההפסקה מהתרופה הייתה לה? ראיתי שאת התרופה הזו יותר קשה להפסיק מאשר ציפרלקס.. הוא אמר לי שממליץ על לוסטרל אבל גם ציפרלקס זה בסדר גם התופעות יותר לא נעימות.. מתלבטת מאוד

בבקשה תתקשרי הבוקר לארגון "ניצה" - זה בדיוק מה שהם עושים, עוזרים עם דכאון בהריון ואחרי לידה. הם יקשיבו, וייעצו, ויסבירו, וילוו אותך במה שתחליטי.

בהצלחה יקרה!
יש פה בפורום הרבה נשים אמיצות שעברו דברים כאלה ויצאו שוב לאור. בעז"ה גם את תצליחי!

הלכתי לרופא כי הרגשתי ממש לא במיטבי

אני חצי שנה אחרי לידה הוא אמר לי שמדובר בדיכאון יחסית קל לא משהו רציני אבל הביא לי ציפרלקס

ובשבוע האחרון אני כבר מרגישה ממש במיטבי נהנהת מדברים אפילו קטנים ומרגישה טוב עם עצמי

עדיין יש מידי פעם ירידות במצב הרוח אבל אין מה להשוות אותי ללפני חודש והיום!!!

ממליצה לך לקחת זה מאוד עוזר וגם יכול להיות שתצטרכי רק תקופה

זה תרופה הכי נמכרת בישראל

אני גם ניסיתי אגב להתחזק באמונה לשמוע דברים זה עזר לי אולי לאותו רגע אבל הייתי צריכה משהווו לנפש פשוט חייבת הייתי שבר כלייי

הבנתי שאם אני לא אטפל בעצמי אף אחד לא יעזור לי

ואגב אף אחד חוץ מבעלי לא יודע שאני לוקחת כדורים

ולא היו לי תופעות לוואי

 

התייעצתי עם פסיכיאטר שהוא קרוב משפחה בפגישת זום.
הוא הציע לי כדור בשם לוסטרל שאמר שהוא יותר עדין.. הוא אמר שהציפרלקס יכול לעשות קושי ביחסים.. חווית משהו כזה? וגם עושה בהתחלה תופעות לוואי של כאב בטן ועוד..

אני לא מכירה את הכדור שהציע (לוסטרל) שאלתי אם אפשר ציפרלקס ואמר שגם אפשרי ונתן לי בינתיים 5 מג לשבוע..

מקווה שיעזור.. ואין כמו הורים בזמנים האלה.. שמבינים וישר רצים לסייע.. בעזרת השם אעדכן כאן איך המצב משתפר..
אשמח לעוד תגובות של נשים אחרי לידה שלקחו והאם שמחות על ההחלטה הזו וזה באמת עזר להן לקום ולחיות ולהיות נשים פעילות בלי חרדות משתקות ואבן ענקית בלב

לוסטרל זה השם של החומר, התרופה זה לפי הקופה. אני לוקחת סרנדה. לוסטרל עדיף על ציפרלקס בהנקה כי נספג 1-2 אחוז לעומת 6-7 אחוז. (גם ציפרלקס מותר, אבל לוסטרל עדיף)
ממש מזדהה עם התחושות, ככה הרגשתי עד לפני חודש בערך (חצי שנה אחרי לידה). למעט הסתגלות קצרה של כמה ימים אני לא מרגישה שום תופעות לוואי של הכדור, וכן מרגישה הרבה יותר שמחה והנאה, גיליתי מחדש את הקסם שבגידול ילדות. עדיין יש אתגרים וגם טריגרים, זה לא ניתוק מהמציאות ואתגריה, אבל כששואלים אותי מה שלומי היום אני בפשטות עונה טוב! אחרי חצי שנה של השרדות.
אישית יש לי רתיעה מתרופות ובטח בהנקה, אבל מאמינה בלב שלם שאין חשוב יותר מאמא על מקומה.
ממליצה מאוד לשלב טיפול פסיכולוגי.
זה אתגר שה' שלח לך, ולעוד נשים רבות, ושלח לנו גם דרכים להתמודד איתו.
שולחת לך חיבוק ושמחה גדולה במהרה

אז לא מניקה.. רק רוצה כדור שיעזור ויגרום לי להרגיש טוב ובגלל זה מתלבטת בין שניהם רוצה את מה שהכי יועיל לי..

הם כדורים די דומים.

אני ממליצה על טיפול רגשי קודם.
לפעמים הנפש כואבת ובזמן הורמונלי משובש היא זועקת.
כמובן שלא מחייב אבל אם עלתה לך מחשבה כזאת כדאי להתחיל עם זה.
חיבור אהובה.

לא מרגישה שזה מה שיכול לעזור לי.. צריכה משהו חיצוני..
תודה אבל❤️

קודם כל הרבה חיבוק וטוב שאת דואגת לעמך ולוקחת את עצמך בידיים.

שואלת כי גם אני חוויתי דכדוך 3 חודשים אחרי הלידה ודברתי עם משהי והיא שאלה אותי..

את על גלולות?

כי גלולות יכולות לגרום לדכאון! 

לכן - אם את על גלולות אולי כדאי להפסיק ולראות איך התפקוד.

ומכאן אני לא מבינה ולא רוצה לייעץ לך סתם, אבל לכי למשהו/משהי שמבינים בזה...

הרבה כוחות ובריאות טובה!

 

(ולעניות דעתי, אין כאן ענין של אמונה או בטחון או דברים כאלה. כמו שברור לך שאם יש חיידק בגוף לוקחים אנטיביוטיקה וזה לא מעיד על חוסר אמונה בקב"ה אז גם אם הנפש שלנו צריכה משהו, אפילו זמני, זה לגמרי בטחון והשתדלות...)

כבר חוויתי השפעה של הגלולות ובגלל זה הפסקתי ועברתי למניעה לא הורמונלית..
מסתבר גם שהרופא משפחה שלי ממש לא עדכן אותי על הרבה דברים..כשהראיתי את הבדיקות לפסיכיאטר מסתבר שמדד הבי 12 שלי מאוד נמוך וזה גם יכול להשפיע.. יש לי תת פעילות של בלוטת התריס וגם זה לא מטופל.. חוסר בהמוגלובין כי הפסקתי עם הברזל חודשיים אחרי לידה ולא הייתי צריכה להפסיק.. בקיצור הרבה חוסרים שצריכה לטפח בהם ובשילוב של הכדור רוצה להאמין שזה יתחיל לעזור

תתחילי בלהפציץ את החוסרים.
וגם ויטמין די, זו בדיקה שלא עושים בדרכ, אבל לרוב האנשים יש מחסור

אז המידע הזה משמעותי לי

ומאז שהתחלתי לקחת, מצבי הפיזי והנפשי השתפר פלאים.
אם את בחוסר ממליצה לקנות טיפות של 10,000 יאחבל ולקחת כל יום. זו ההמלצה של הרופאה שלי
זה אמור להשתפר ולעלות עד שנה, שזה לא מעט זמן, אז חשוב להתמיד ולהיבדק שוב בטווח של חצי שנה מהבדיקה הראשונה כדי לבדוק שזה משתפר

תודה על המידע!

הטיפות שקניתי הן של אלף יחבל והרופאה אמרה לי לקחת 10,000 ביום

לעניות דעתי עוד לפני שמתחילים כדורים.. שאולי יש להן תופעות לוואי,
זה משפיע תוך יומיים לרוב ויכול להיות דרמטי..

בהצלחה גדולה!!
וכל הכבוד על ההיחלצות לטפל❤️❤️❤️

מעולה שאת במודעות על הענין,

אז כן לדעתי קודם תנסי להעלות את החוסרים, ואז לראות אם צריך נגד דכאון כמובן בליווי רופא ואנשי מקצוי.

ואולי לעבוד במקביל -חיזוק הגוף וטיפול רגשי. אבל אני לא מבינה בזה ולא רוצה לתת עצות לא טובות..

 

הרבה בריאות!

חיבוק ❤️ את אלופה שאת רוצה לעזור לעצמך. בריאות איתנה בקרוב יקרה, והרבה שמחה אור!

ב"ה מרגישה יותר טוב.
בשבוע וחצי הראשונים הייתי עייפה בטירוף אבל מאז עבר ואין תופעות לוואי
ב"ה שמחה שאני לוקחת
(אני כ11 חודשים אחרי לידה)
בהצלחה ותרגישי טוב!

אפילו ההיפך, עדיף להתחיל טיפול בשיחות ולראות עם המטפלת אם כדאי ללכת לכיוון תרופתי. (וכמו שכתבו- למלא חוסרים, זה קריטי!!!)
לפעמים לוקח זמן למצוא את המטפלת הטובה..
אבל בגדול, לפחות לפי מה ש*אני* מאמינה,
תחושות של חרדה, דיכאון, ובכללי כל משהו שגורם לנפש שלנו להרגיש דברים חזקים עד כדי קושי בתפקוד, לא קרה סתם.
לא חייב להיות משהו מטורף, גם אין חובה ללכת דווקא לפסיכולוגית לטיפול של כמה שנים ולפתוח הכל הכל, אבל חשוב ממש לדבר, ללכת למישהי *מקצועית* (עוסית קלינית עם נסיון בטיפול פרטני, תרפיסטית, וכל מישהי שלמדה היטב את עולם הטיפול ולא רק עשתה קורס קצר...) שתעזור להציף את הדברים במינון נכון ובצורה מדוייקת.
אם זה לא עוזר- ושילוב תרופתי הוא האופציה היחידה להמשיך בתפקוד- אחלה...

שגם אם טיפול לבד לא עוזר ומגיעים למסקנה שכדאי לקחת תרופה

זה *בנוסף* לטיפול ולא במקום זה.

 

זה עולם אחר לגמרי

וטיפול שורשי ומעמיק בנפש 

ולא רק פלסטר זמני

ללכת ליועצת ננקה שתראה לך איך לפתוח את הסתימות

לא סתימות, אבל פטריות וסדקים, ובסוף גיליתי שיש לקטנה לשון קשורה...
נאלצתי להפסיק את ההנקה בהדרגה. היא לא הסכימה בקבוק בשום פנים ואופן, עד שהגענו לבקבוק של לנסינו (שכנראה דומה מאוד לשד) וממנו היא הסכימה לשתות, וכך עברה אליו בלעדית אט-אט.
בהצלחה לך...

אני הכי מזדהה..
בדיוק התחושה שלי כרגע
עצבות כזאת ברקע כל הזמן
מנהלת חיים כפולים-מול אנשים הכל בסדר
מתפקדת רגיל
אבל הלב ריק ועצוב
גם הציפיה לחזור למעגל ציפיה סטנדרטי ומחזורי נגנזה
עברו כבר 3וחצי חודשים+
והכל מבולגן משובש ולא בכיוון של הריון..
רק דימומים לא מוסבריםצואינסופיים (רחם נקי..רק שיבוש הורמונלי)
וקשה להרפות
משתדלת ממש
יש רגעים שמצליחה

אבל העצבות ברקע תמיד
וגם לי היה השבוע צביטה כזאת כשגיליתי חברה שבשלב בהריון בו היתי אמורה להיות בערך אילמלי..
שמחה מאודדד עבורה .
רק 'שזה צבט לרגע התחושה שמה יכל להיות עכשיו אילו
וזה שפתאם הריון נראה לי משהו ניסי ומעל הטבע ומה הסכוי שזה יקרה שוב(ויצליח)
ויש לי ילדים ב''ה
לא כפויית טובה

אבל מבינה אותך
זה באמת תקופה מאתגרת

יש משהו אחר שבא לך לדמיין? שאם הוא יקרה זה ישמח אותך? יש לך משהו לעשות עבורו?
לפעמים זה קצת עוזר

אבל כשאני שומעת שיש עוד נשים שמתמודדות עם כאלו דברים (וחבל שכך..) אז זה קצת מקל בנפש..
לדעת שיש עוד נשים במסע הזה בעולם
וכנראה כך דרכו של עולם
ובסוף עוד יהיה טוב בעז"ה
רק צריך הרבה כח במהלך הדרך לשם..

את מהממת!!
מתפללת אתכן!!❤️❤️

גם לי היה היום קטע עם דימומים לא מוסברים
אני כבר שבוע מתחילת המחזור
וכבר התחלתי לספור 7 נקיים ופתאום משום מקום כתם ענק בתחתונים
ברור ששאלתי רב
ולא הצליח להתיר
ואני כבר מחשבת מה יקרה החודש עם הביוץ
אבל החלטתי שאני לא עושה חישובים
אז מקווה מאוד להצליח להרפות
ומנסה להאמין שה' מתכנן לי דברים טובים ומתוקים

ומכירה את המתח הזה במיוחד אם לחוצים על לא לפספס ביוץ

מה שמחזק אותי ברגעים כאלו זה שבמילא זה רק בידיים של ה'..גם אם הכל הולך חלק
אז אין דבר כזה לפספס
אולי לפעמים קל יותר לדעת שהחודש אין סכוי כי פספסתי..מאשר המתח כל השבועיים..

חיבוק על כל הנסיונות
מזדהה גם אני בתסבוכת דומה אבל שונה

הלוואי שנראה את האור בקרוב
בינתיים מנסה להתנחם בילדים המתוקים ושמספקים לי הרבה תעסוקה ב"ה..
אני צריכה אותם והם צריכים אותי

ה' יתן לכם הריון תקין במהרה 💗

אין לך אפשרות לבכות? זה כל כך משחרר!

להפנות את כל הדמעות והרצון הזה לתפילה כנה ולבקשה לעתיד...

השלב ביניים הזה הוא הכי קשה.

(גם אני השבוע פתאום מוצפת, הייתי אמורה עכשיו להכנס לתשיעי... ואיפה אני ואיפה זה...)

מאחלת לך שתרגישי עטופה ומחובקת מאת ה'!

 

כן, מקודם נכנסתי לחדר ופשוט בכיתי
זה קצת שחרר, לא לגמרי..
אולי כי כן הייתי רוצה שיראו את הבכי שלי ויבינו שבחוץ אני צוחקת ושמחה אבל בפנים ממש עצוב לי

הוא כל כך נורמלי!! מבינה אותך ממש!

ואין לי מילים חכמות להגיד. אז רק שולחת חיבוק...

בס״ד

מבינה אותך קצת, מהמקום שלי. ושולחת חיבוק גדול מאד 💗💗💗

כתבתי את זה פה כי אני יודעת שיש פה נשים שיבינו מה אני אומרת ומרגישה
בעלי מעודד ומנחם אותי כל הזמן
אבל אני מרגישה שהוא לא מספיק מבין את הקושי שלי..

בס״ד

מזדהה גם עם זה...

אין להם אפשרות לקלוט מה אנחנו עוברות
וגם כמה החיים שלנו רצופות תזכורות תמידיות
כל החודש כולו...
הדימום, ההפסק, הבדיקות, הטבילה, זיהוי התקופה הפוריה, עונות הפרישה, הציפיה הזאת לקראת הסוף...
זה כל הזמן, כל הזמן...

גבר לא מרגיש את כל הדברים האלה...

אז טוב שכתבת כאן אהובה.

שה׳ ישלח לך רק טוב גלוי❣️

איזה תחושות קשות....

כואבת איתך!

ומתפללת להריון תקין עם תינוק בריא בקרוב בקרוב!

מובן ממש
בשורות טובות מהרבה!!
מתפללת איתך!!!

למה את מתלבטת על מיון?
ניסית לעשות לה עיסוי על החזה עם שמן זית עם או בלי 2 טיפות שמן איקליפטוס.. ?

אבל הכי טוב להתייעץ עם מוקד אחיות, נראלי זמין גם בלילה.

ויש גם עניין של מספר נשימות בדקה, שמשקף את המצב, שווה לעשות גוגל..
בהצלחה רבה!!!

היא ממש מלאת ליחה, אבל נושמת יותר טוב.
לא הלכנו למיון, תיכף נלך לרופא.

היה לנו סיפור דומה והגענו למיון עם סטורציה 55..
אז אני בטראומה קלה
לא בא לי שוב

מאחות במיון
איך יודעים אם יש קוצר נשימה המצריך מיון? מספיק אחד מהסימנים
1. כחלון בצידי הפה
2. צלעות בולטות בזמן נשימה. העור והשרירים נכנסים פנימה בזמן נשימה
3. התנפחות של נחירי האף בזמן נשימה

הנחיריים שלה כן מתנפחות קצת

זה כבר פעם רביעית שאחרי הנקה היא נושמת לא טוב

מה אומרות? מיון או לחכות לרופא ב12:30?

אני יודעת שיש קשר בניהם.

נראה לי אם היה ריפלוקס הייתי כבר עולה על זה

וגם לקבל ייעוץ מרופא ריאות
תרגישו טוב

אבל הוא לא מותאם לתינוקות. מאוד קשה למדוד איתו

בסיטורציה כזו לא צריך לרוץ למיון. מתחת ל95 כן.

מכשיר שמתאים גם לתינוקות.
את יכולה גם לנסות למדוד עם מה שיש לך באגודל ברגל.

היינו אצל הרופא, אמר שזה המשך של הברונכיליטיס מלפני שלושה שבועות. סטורציה בסדר, הריאות בסדר, אין חום ב"ה. יש שיניים🤷🏻‍♀️
נתן מלא אינהלציות והנחיות מתי לפנות למיון.

תודה לכל מי שעזרה!

שתהיה שבת רגועה ושלווה!

אם אני עכולה לעזור עם הocd - אשמח.

אולי אפנה בפרטי.
למרות שכרגע אני מקווה שהוא יבין שאך ורק טיפול בכדורים יכול להציל את המצב, וגם זה אולי.
קשה לי מאד המחשבה שהילדים שלי חווים אותו בצורה כזו. וחווים את התגובות המאד קשות שלי. אני מרגישה שאני יוצאת מאיזון בעצמי.
מתוסכלת מאד.
ומרגישה טיפשה.
ההורים שלי הזהירו אותי שהוא כפייתי וחשבתי שאני חכמה מהם.

מוזמנת לפרטי, היום לא אוכל לפרט הרבה אבל בעז"ה נדבר.

אפנה אלייך עוד מעט ותעני בזמנך

שבתור התחלה
את צריכה לדאוג לעצמך
ולהניח אותו בצד. כן טיפול או לא טיפול, את צריכה לצאת מהלופ ולהשיג יציבות נפשית שלך קודם.
אני לא מומחית בשום דרך אבל מניסיון שלי עם תגובות קשות להתנהלות בן זוג - אם את יודעת איך הוא, ואיך הוא מגיב לדברים מסוימים - אז אין אלמנט של הפתעה. זה מוריד את הכעס המון. כי את לא מצפה למשו אחר. זה מאוד יאזן אותך עד שתתחילי/ ו טיפול ויעזור לך להתמקד בתגובה להתנהלות שלו במקום בכעס המתפרץ שמוציא אותך מאיזון, ומסית את הפוקוס ממה שחשוב באמת - ההשפעה של הocd שלו על הבית וטיפול בזה.
.
מאוד חשוב שיהיה בבית עוגן יציב ורגוע. גם בשבילך, וגם בשביל הילדים.

חיבוק ❤️

אני מחפשת מישהי שתקשיב לי ותראה לי נקודות שאני כבר מפספסת.

זה בדיוק זה. כעס מתפרץ. הוא בלתי נשלט.
אני מוצאת את עצמי צורחת כמו משוגעת ואני לא שולטת בזה.
אני לא יכולה עם ההתנהגות הזו שחוזרת על עצמה שוב ושוב כל פעם על משהו אחר.
אבל זה בעיקר עלי. ביקורת בלתי פוסקת כלפי. שאלות כלפי. השוואות ביני לבין נשים אחרות.
כל הזמן.יום יום.
והוא טוען שהוא אוהב אותי. ושזה לא קשור אלי. זה שלו.
אבל לא מצליחה להאמין לזה.
והקטע הוא? שהוא אבא ואיש מקסים. ובכל הפעמים האחרות נשארתי בגלל המידות שלו. כי זה התחיל כבר בשבע ברכות. אבל עכשיו קשה לי לראות את המידות האלה. הכל שחור.
מתחרטת שהבאתי איתו ילדים. ומפחדת שהם ירשו את הדפקות האלה.

מרגישה מרומה ומרגישה טיפשה.
שאלוהים יעזור לי.

האמת שהיו לי התפרצויות זעם פעם.
זה נבע לדעתי מכך שהדחקתי הרבה. העברתי.
אגרתי. ושילוב של הורמונים שמקצינים הכל בערך 🤦 לא הייתי קשובה לעצמי.
ומתישהו זה מתפוצץ. כי הנפש שלך גדושה.
כי את לוקחת אותו ברצינות. מאמינה לו, הכוונה.

טיפ בשבילך בינתיים: תהדפי. תהדפי את הביקורת. תלכי מלידו אפילו אם יש צורך, ותגידי לו שזה בגלל שהוא מתחיל עם הדיבורים שמביאים אתכם למקומותצלא נעימים. ותגידי לעצמך ולו כל הזמן שאת טובה כמו שאת בדיוק. תהיי את זו שמרימה לעצמה, ואל תחכי שזה יבוא ממנו.
ואל תצפי למשו אחר ממנו. יש לו בעיה. הוא לא מתנהג בצורה נכונה.
וזה לא קשור אלייך אבל.
אל תתני לו להחליש אותך. כי גם אנשים שאוהבים אותנו יכולים להחליש אותנו. ובעיקר.

אם הוא שואל שאלות שמתחילות להיות בכיוון של מה שאת מכירה, אל תעני עליהן. את לא חייבת. כי את יודעת לאן זה יילך.
מילת הקסם היא איפוק. בנוסף לחיזוק הערך העצמי שלך בעינייך בתור התחלה.

חיבוק ענק!! ❤️

אבל זה גם מתיש אותי.

זה לא משפיע על הערכת העצמי שלי.
אני יודעת מי אני ומה אני שווה.

אבל זה מתיש נפשית ומתסכל שהאיש שקרוב אלי כאילו לא רואה את הטוב שלי.
אני אומרת כאילו כי הוא כל הזמן אומר לי שאני הכי טובה שיכול לבקש. והוא מעריץ אותי.
בשכל אני יודעת את זה, שהוא אוהב אותי עד כלות, אבל הרגש שלי לא מצליח להאמין לזה.
הדבר הזה שכביכול לא נשלט מטריף אותי.
ותכלס גם הוא מסכן. אבל לא מסוגלת לראות אותו כרגע רק אותי.
יהיה בסדר תודה על העצות! אנסה ליישם

אז ההסתכלות על זה צריכה להיות כמו הסתכלות על חיים לצד אדם עם מוגבלות בעיניי.
ברור שזה מתיש, ולכן את צריכה תמיכה.

נשמע לא פשוט, ואין לי עצה למה ששאלת, אבל מחזקת את ידייך בהחלטה לפנות לעזרה.
מקווה שיהיה לכם לתועלת.

זה מאוד קשה לחיות כך. כשהכל עלייך.
הוא מטופל?

אבל הוא כל פעם קופץ ממטפל למטפל.
היו לו כדורים והוא הפסיק איתם, לא יודעת למה.
אמרתי לו שכל המטפלים האלה הם קשקוש והם שקרנים.
צריך ללכת לאיש מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר.
רק עכשיו הצלחנו (אני ועוד דמות חשובה לו) לשכנע אותו לעזוב את המטפל האחרון.
הם שותים לנו את הכסף בקש. נוכלים.

למשפחות של מתמודדים עם הפרעות נפשיות. כנסי לאתר שלהם, אולי שווה להתחיל משם ומקסימום יפנו אותך הלאה.
הרבה חיזוקים, זה קשה כל כך.

נראלי שיהיה לו קשה עם הכותרת.

הוא יודע שיש לו או סי די. הוא רוצה לטפל בו. אבל הוא מסרב להכניס לכותרת של מחלה או הפרעה נפשית.

רק בלילה לא מרשים.
שעות הביקור הן לאורחים, לילדים וכדומה (כדי להגביל את הבלגן והרעש לשעות מסוימות).

אסור להם להגביל אותך ולהכריח אותך להיות בלי מלווה ומותר לך לבחור מי המלווה.

אבל מותר לך להתעקש שבעלך ישאר כי זה המלווה שאת רוצה.

ליולדות אחרות, לא להשתמש בשירותים של היולדות.. וכו'

אגב, במחלקות אפס הפרדה יש יותר הסכמה לבעל להישאר
בלניאדו לא אמרו לבעלי מילה

בעלי נשאר גם לישון וכך גם הרבה בעלים/מלווים נראה לי שהכללים היבשים הם עד 22:00 בלילה אבל הם מעלימים עין

ואם הבעל רוצה שואלים את האישה השניה בחדר אם היא מסכימה.
ובאופן כללי מנסים לשבץ את החדרים באופן שמי שרוצה שבעלה ישאר הוא יוכל להישאר.
פעם אחת הייתי שם, בן הזוג של היולדת השניה נשאר וזה קצת הפריע לי, אבל בגלל שלא היה לי כח לעבור חדר נשארתי ולא ביקשתי לעבור.

נותנים למבקרים כל הזמן להכנס ומוצקים לבעל לישון (בדכ מצוותים יולדות שהבעלים נשארים באותו חדר)
אני מדברת על ביות מלא, לא יודעת איך במחלקות האחרות

למחיר בסופר פארם?

מתלבטים אם לחכות לקנות מחר כי בתי מרקחת של הקופה נסגרו כבר

 

בעקרון אם יש הסכם את צריכה לקבל את המחיר שהקופה נותנת אבל אולי אני טועה
בכל אופן את יכולה לרכוש בסופר פארם רק 10 כדורים ואחכ כמה שאת רוצה מהקופה

אני כן ממליצה להתחיל בכדור אחד לפני השינה ולראות אם עוזר לך ולא ישר לקחת מינון גבוה יותר
תחליף לבונג'סטה זה B6 ודוקסילאמין
תרגישי טוב

ולא הבנתי

מה עדיף

בי 6 או את הבונג'סטה?

ולכן אם לוקחים בלילה זה משפיע על היום למחרת
לא ניסיתי B6 בשביל להגיד לך
אותי בונג'סטה הצילה

לדברים בבטן. אז שווה ניסיון. לרוב בהריון אם הבחילות קשות לא נראה לי שזה יועיל מספיק.

גם @@יראת גאולה

אני כבר בשבוע 10

וכבר סובלת מאוד כמה שבועות

אז לא יודעת כמה יש לי כוח סבלנות ואורך רוח לעשות נסיונות..

היו ימים שהרגשתי שאני לא מסוגלת לשרוד אפילו עוד יום אחד כזה (היו ימים שהבחילות היו עד כדי כך שהפריעו לי לשון! משהו שאני לא מכירה מהריונות קודמים)

ואני לא עובדת ולא מתפקדת כמעט (בגלל המטומה, אבל תכלס גם פשוט לא מרגישה טוב)

ועסוקה רוב הזמן בגלי הבחילות המבחילים האלה

המצב כזה של חוסר תפקוד בוודאי שהתרופה עדיפה.
לדעתי יש סיבה להתלבט רק כשמצליחים לתפקד יחסית בסדר וצריך לעשות שיקוך דעת מה עדיף, הבחילות או תופעות לוואי של התרופה כמוו עייפות..

רק עניתי על שאלתך על הבי 6 אבל נשמע לגמרי שכדאי כדור ייעודי. תרגישי טוב!

בונג'סטה מכילה b6 בכמות גדולה, ועוד רכיב שהוא כדור שינה.
יש נשים ש b6 מספיק להן בשביל לשפר את ההרגשה, וזה חוסך את התופעת לוואי של העייפות מהבונג'סטה.

כמה לקחת - נדמה לי 6 ביום . כמות ממש גדולה...

אבל בזמנו הרופאת נשים שלי המליצה על B6+ ברזל נראה לי... לא זוכרת מינון.

היא אמרה שכלל אסור לה להגיד את זה, אז אפילו לא רשמה לי מרשם...

מה שכן- היא אמרה שזה גורם לעייפות קיצונית ממשש.

שזה ערבוב של ויטמין B6 עם חומר נוסף נגד הקאות שבעצם הערבוב של שניהם יחד כנראה גורם לזה להיות יותר יעיל.
החומר שנגד הקאות, יש לו גם אפקט מרדים. כמו שיש בפראמין ודומיו.

אני חושבת שבפורום תאומים היה שרשור כזה, תוכלי לראות שם תשובות של אמהות לתאומים

בה' ילדתי רגיל עם אפידורל
עשיתי פעילות גופנית כדי להתחיל לידה סופית

התחילה ירידת מים...
ב"ה זה שבוע יחסית טוב והם היו בפגייה רק שבוע ושבוע ויומיים (אחד השתחרר יומיים אחרי השני), וברית הייתה להם ביחד בגיל שלושה שבועות.
הסוף באמת כבד וקשה נורא! אבל תנצלי את הימים האחרונים האלו לנוח ככל האפשר, כי אחר כך מגיע האתגר האמיתי...
שיהיה בהצלחה ובקלות ובשתי ידיים מלאות!

האמת שאני יודעת שאני כבר בשבוע 34 אני באמת יותר רגועה כל שבוע שהתחלתי התפללתי שאני אצליח לסיים אותו.
תודה רבה על כל הברכות אמן ואמן תבורכי ❤

לא התחילה לידה, נכנסתי לזירוז

היתה לי ירידת מים באמצע הלילה ובעקבות זה הלכתי לבית החולים.

תודה רבה על כל השיתופים

תעשי את הסקר בפורום תאומים - אני מניחה שתראי מספרים נמוכים יותר... (אחת ממנהלות הפורום, למשל, ילדה בשבוע 29...)
בכל אופן, באמת ב"ה שהגעת כבר לשבוע 34. מאחלת לך שתגיעי למספרים האחרים שציינן בשרשור הזה!

אבל קחי בחשבון שמי שהחוויה שלה היתה פחות טובה וילדה מוקדם לאו דוקא תרוץ לשתף.. נגיד לי כייף לספר שהגעתי עד שבוע 38, אבל מי שפחות הלך לה זה עלול להיות נקודה רגישה עבורה. ובנוסף כמו שאמרו בטח יש פה פחות אמהות לתאומים בהשוואה לפורום תאומים.

שלא.
אני כן חושבת שככל כותבים יותר מפורט, יותר קל לענות. ומכל מקום, חיבוק ❤️.

התייעצת עם יועצת הנקה?

בהתחלה כל שבוע ממש, עכשו רק כשמרגישה צורך.. אחרי הפגישה הזאת עם האחות היא גם אמרה שזה יותר מידי זמן לגיל הזה ולקצר את ההנקות (ולהוסיף שאיבות כמה שאפשר.. בהתחלה שאבתי ממש כל האכלה ממש כל 3 שעות ואז שהארכתי את ההנקות הורדתי כמעט את כל השאיבות ועכשו אני שואבת מתי שאני מצליחה)

אבל כל הזמן אני חושבת, למרות מה שהם אמרו, שאולי בגלל שבהתחלה היא כמעט לא ינקה (הייתה קטנה מידי, ינקה כמה דקות רק כדי לא לאבד את היכולת ולגרות את השד) אז עכשו יהיה יניקות ארוכות כמו שכולם מתארות שיש בהתחלה?

כל התיחומים האלה לנורמות עושות רק נזק.
הייתי מציעה שבוע אחד להניק לפי דרישה. כמה שהיא צריכה.
מה היא מצפה שתעשי, תעצרי אותה באמצע ותתני בקבוק?
אם היא יונקת בצורה יעילה, ואת שותה ונחה מספיק, זה אמור לעבוד. הייתי מנסה שבוע לזרום עם הילדה. ולהישקל שוב. <

אחות היא לא הידע הכי מקצועי בעניין הזה לדעתי.
בכל אופן בהנקה יש בהתחלה את השלב של יניקה אפקטיבית, ואחרי כמה זמן יכול להיות מצב שהם ממשיכים לינוק חלש יותר ומשתמשים בך בתור מוצץ, אז אם את רואה שההנקה מתארכת סתם ואין קולות בליעה, הייתי מנתקת ומנסה לשאוב במקום זה.

ניסיתי שבועיים כמעט רק להניק- היא כמעט לא עלתה (פחות מ200 אם אני זוכרת נכון) היא בת חודשיים וחצי ועוד לא 4 קילו, אז אולי היא עוד לא במשקל לנסות את זה יותר מידי? וכן, מה שאני עושה זה נותנת לה רבע שעה בערך מכל צד ואז השלמה של בקבוק.. וגם כשהיא רק יונקת (נגיד בלילה, או בשבועיים ניסיון הזה) כן הרגשתי שהיא יונקת כל הזמן הזה, היה קולות בליעה לאורך כל הזמן הזה.. כשאני מרגישה שהיא רק מוצצת או שהרבה זמן אין קולות בליעה אני נותנת לה קצת לפינוק ולעוד קצת גירוי של השד ואז מפסיקה אותה.. מידי פעם היא מסיימת הנקה כזאת די רגועה ואז אני לא מוסיפה בקבוק, עד שהיא רוצה שוב לאכול (ואז תלוי כמה זמן עבר, אם אני מניקה שוב ואז נותנת בקבוק או ישר בקבוק) פעם בכמה ימים היא מקבלת בקבוק שאוב במקום מטרנה, לפי כמה אני מספיקה לשאוב וכמה שאיבות אני צריכה לצרף ביחד למנה. אבל נראלי היא הייתה יותר 'משובשת' ממה שהיא עכשו, עם שילוב של הבקבוק. ז"א היה לי יותר קשה להירדם וישנה פחות טוב. 

גם לי זה עלה תוך כדי קריאה,
בגיל חודשיים לינוק חצי שעה זה לא כזה הזוי, במיוחד לא כשהיא לא 'מיומנת' לינוק.

בכל מקרה, כמו שכתבו כאן כבר - הכתובת היא לא האחות אלא היועצת הנקה. תשאלי אותה לגבי העליה במשקל (200 זה לא תקין? בטוח?), ולגבי אורך ההנקות.

דווקא נשמע לי שעליתן על מסלול מצוין, וחבל לשבש אותו עם בקבוקים. אבל אני לא מקצועי... צריך לשאול את היועצת הנקה...

והיא גם אמרה שזה הרבה זמן..  מבלבל קצת העסק הזה.. כל פעם שאני חושבת אולי שוב לנסות להוריד קצת בקבוקים אני מפחדת שהיא עדין במשקל נמוך לגילה ואז אולי לא כדאי לעשות ניסיונות כאלה ולתת לה לגדול בצורה בטוחה יותר (בטוחה מבחינת עליה במשקל, כן?)

אני חושבת שכן יש נטיה לענות יותר לניקית שמוכרת לי ולגלות יותר אמפתיה, אבל לא חושבת שאף אחת עושה את זה בכוונה, ודווקא רואה גם הרבה שרשורים שעונים ומביאים אמפתיה ושולחים חיבוקים גם לניקיות חדשות ולא מוכרות.

בנוסף למה שהמקורית כתבה, שתמיד כדאי לכתוב ברור ומפורט. לפעמים לא מובן גם מה המטרה של השרשור אז קשה להגיב. אם המטרה היא לפרוק/לקבל עידוד, אז כדאי לכתוב את זה, ואם יש שאלה ספציפית אז לכתוב במפורש. (למשל בחלק השני שכתבת עכשיו על ההנקה, התכוונת לפרוק? להתייעץ? לא ראיתי שאלה ספציפית אז אני לא יודעת מה לענות על זה. ואם התכוונת רק לשתף אז חיבוק, זה באמת מתסכל להילחם על ההנקה ולא לראות התקדמות 💕)

מקווה שלא פגעתי, באמת מנסה לנתח מה יכול לגרום לכך שלחלק מהשרשורים מגיבים יותר ולחלק פחות. וכמובן שתמיד יש את הסיבה הכי פשוטה - שעמוס פה בשרשורים ושרשור חדש יכול להיעלם למטה מאוד מהר, אז תמיד כדאי להקפיץ.

נראלי שאת צודקת במה מטרת השירשור.. פה נגיד התכוונתי בעיקר לפרוק, אבל גם לראות מה שנות חושבות, כי תמיד אני קוראת פה שבנות מניקות שעות אז זה לא הסתדר לי עם מה שהאחות, שמההתחלה עודדה להניק ולא לוותר, והיועצת אמרו..

ובקשר ללהקפיץ שירשורים- זה תמיד קשה לי, בעיקר לעצמי.. מרגישה שככה אני 'דוחפת' את עצמי למקום שאולי אני לא רצויה בו.. אז אם לא רוצים להגיב לי- מבאס אבל לא בכוח.. וזה הרגשה שאני מרגישה הרבה בחיים האמיתיים, לא ל'חוף' את עצמי למקומות, שאולי אני לא רצויה שם..

זה שלא מגיבים לך ממש לא אומר שאת לא רצויה, ולהקפיץ את השרשור זה ממש לא לדחוף את עצמך.
אם השרשור נעלם, אז גם אם מישהי מאוד רוצה להגיב לך היא לא יכולה, כי היא פשוט לא ראתה את השרשור. אז בזה שתקפיצי אותו את נותנת לנו הזדמנות להגיב לשרשור שירד מהר מדי, זה הכל
מבטיחה לך שאף אחת שרואה שרשור שהוקפץ לא חושבת וואי למה היא נדחפת. להיפך, זה מראה שהנושא חשוב לך ואת רוצה לקבל תשובה. אני מעריכה בנות שמקפיצות לעצמן אפילו שזה קצת מביך לפעמים, ומשתדלת להקפיץ לאחרות כשרואה ששרשור הולך להיעלם. חבל סתם לשבת ולהיפגע, ולמלא את עצמך במחשבות שאת לא רצויה ולא מעניינת, כשרוב הפעמים זה לגמרי טכני מעומס השרשורים פה ב''ה.

מזדהה איתך אז חיבוק
יותר מניסיון העבר פה אבל לא רק
ובעיקר בעיקר בחיים הפחד לדחוף את עצמי...
וכנראהמהוא באמת משפיע על הסביבה ככה מרגישה על עצמי

זאת אני של לפני כמה שנים... ויכולה להגיד לך שאצלי הקטע של להרגיש שאני נדחפת והקטע של''להיפגע'' או להרגיש לא נעים כשאני רואה שלאחרים מגיבים ומתייחסים יותר מלי ישב לי על אותו מקום של צורך באישור חיצוני...
מציעה לך לנסות לעבוד על לקבל את האישורים שלך מעצמך ולא מאף אחד אחר
החיים יותר טובים אחרי🙂

יש כמה סיבות לדבר- בנות שמגיבות לכל מי שעונה להם אז השרשור יותר קופץ ללמעה ויש יותר תשובות.

יש גם כאלו שיש להן יותר כשרון כתיבה ובאופן טבעי פשוט קוראים אותן יותר

וגם כמו ש@מחי כתבה, בנות שהן ניקיות יותר מוכרות יש נטייה לענות להן.

בכול מקרה חיבוק על התחושה אני למשל תמיד מרגישה שבגלל שאין לי הרבה זמן לפרום אז אני לא כזה חשובה פה וזה מרגיש לי כזה שהיית רותה להיות יותר אבל גם לא יכולה יותר.

אז מכירה את התחושה בסגנון שונה אבל מתחברת. פורום הוא מקום מורכב לא פחות מעמרכו יחסים אחרות בחיים, רק שבפורום זה לפעמים עולם הפוך נראה לי זה סגנון קשרים מאוד מאוד שונה.

תמיד מפחדת לצאת חופרת או מסכנה שכל היום יושבת ומחכה שיגיבו לה ואז מגיבה בחזרה אם אני מגיבה לכל תגובה.. לכן בד"כ מעדיפה לענות מרוכז לכולם ביחד.. או כמה שיותר ביחד.. והאמת שבעיקרון כן הייתי רוצה לענות לכל אחת, נראלי יותר כיף לקבל תגובה שעונים למישהי, אבל זה מתחבר לתחושה שיש לי, כמו שכתבתי למחי.. מפחדת שזה יותר מידי 'לדחוף' את עצמי..

סתם צוחקת, באמת שאני לא מבינה על מה זה יושב, ואולי זה עמוק יותר מאשר ענייני פורום, כמו שכתבת שזה פוגש אותך גם בחיים האמיתיים.
אבל האמת היא כמו שכתבת, שזה כייף לקבל תגובה, במיוחד אם מישהי השקיעה בתשובה ארוכה. אז לדעתי אין לך מה לדאוג מלצאת חופרת ובטח שלא מסכנה. באמת מציעה לך לחשוב מאיפה המחשבות האלה מגיעות ולחזק את עצמך.
(כי באמת, מה יקרה אם מישהו במרחב הוירטואלי הזה יחשוב שאת חופרת? אף אחד לא הולך להעיף אותך מהפורום בגלל זה או לעשות עליך חרם... זה לא בית ספר כאן, אין מלכת כיתה ובנות שמקובלות יותר או פחות. לכל אחת יש זכות לכתוב ולהגיב, יש כאן מקום לדעות מקובלות יותר או פחות, ולא ראיתי שהעיפו אף אחת בגלל שהיא אולי חפרה קצת... רק טרול אחד עם רחם מתומנת)

יש לי טראומה חברתית (חח נראלי המצאתי עכשו מושג) באמת חוויתי דחייה חברתית בסוף היסודי, לפני יותר מ15 שנה, אבל זה עדיין טבוע בי ומשפיע עלי.. 

אלו באמת חוויות שיכולות להשפיע לטווח ארוך...
מצטערת לשמוע שעברת את זה
מצטרפת להמלצה של דיליה לקחת את הפורום למקום של חוויה מתקנת

מציעה לך לקחת את הפורום למקום לנסות לעבוד על התחושה הזו שאת חופרת

זה ייכול גם להועיל לך בחיים..

סוג של טיפול בחשיפה.

 

אני גם פתחתי שם משתמש לראשונה בפורום על מנת לעבוד על איזשהיא תכונה אצלי. זה ממש סוג של טיפול.

פותחת יקרה, תנסי "להדחף" פה בפורום, תחווי את זה, זה יוכל לעזור לך גם בחיים האמיתיים.

תודה, זה באמת רעיון!

ותראי איזה שרשור גדול הפקת פה הפעם!!!

התחלת מעולה!

מאמינה שהרבה זה עניין של ניסוח ופירוט ומה מושך יטתר את העין או שקל להזדהות איתו.. אבל מבינה אותך לגמרי שזה קצת חמוץ בלב..

מסכימה איתך, לכן אני מנסה להבין למה אצל אחרות זה יותר מאצלי, לפחות בהרגשה שלי.. וככה אולי אצליח יותר טוב בפעם הבאה..

אולי לנסות עוד אחת? כי לא חושבת שהזמנים חשובים כמו לדאוג שהיא יעילה, להעיר אותה, להעביר אותה מצד לצד, לשמוע בליעות. כבר לא מודדים הנקה לפי שעון אז זה מוזר היועצת אמרה ככה.
אבל אןלי רק הנקה אחרי שהיה בקבוקים זה לא מספיק, צריך אןלי שאיבות לפחות להתחלה.. בעיקר את פשוט צריכה יועצת תותחית שתלווה אותך כי זה ממש תהליך. בהצלחה!!

הייתה הרבה שנים אחות טיפת חלב בישוב לידי ובשנים האחרונות יועצת הנקה בבית חולים (אולי הראשית שם? ויש בבי"ח מרפאת הנקה, אם אני לא טועה זה היא יזמה אותה והקימה אותה) אז כל זה גורם לי לחשוב שהיא לא סתם.. וגם היא מומלצת באזור

ממליצה לך להיות בקשר רציף עם יועצת הנקה תותחית
ולא להסתמך קק על טיפת חלב.
יועצת הנקה יכולה לשקול. לפני ואחרי הנקה , לראות כמה נטו אוכל וכמה סתם נח על השד, ולהמליץ לך מה לעשות וכו׳

היא לא בטיפת חלב.. היא אמרה שאין לה הרבה מה להוסיף כרגע, שאני די עושה מה שאפשר.. כאילו, אפשר להמשיך לשאוב כל 3 שעות אחרי הנקה, אבל זזה יגמור את כל הכוחות וסתם חבל.. היא ממש מכוונת ונותנת טיפים, אבל גם אומרת לי לא להגיע לקצה ולאבד את עצמי בגלל זה.. שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה

בן כמה התינוק ?
את מניקה בכל ארוחה? שקלתם אותו לבדוק כמה יונק ?
כמה את משלימה לו תמל?

בס״ד

לגבי מה גורם לי להגיב בשרשור מסוים, זה בדרך כלל ממניעים פשוטים: אם יש לי פניות לזה כרגע ואם אני מרגישה שיש לי מה להגיד, בלי קשר למי שכותבת. לצורך העניין, אני הרבה פעמים עונה גם לשרשורים שנפתחו ע״י הניק האנונימי או ע״י ניקיות חדשות.

אם יש ניקית ששמתי לב שיש לה נטייה לא להתייחס לתגובות שנשלחו לה, בכנות הרבה פעמים זה יגרום לי לא להגיב לשרשורים שלה. לפעמים כן אגיב בכל זאת. אבל באופן טבעי פחות ארצה להשקיע ולכתוב למשהי שאני יודעת מראש שהיא לא תתייחס.

כשאני פותחת שרשור בעצמי, אני אף פעם לא יודעת כמה הוא יתפוס. קורה שאני מקבלת מלא תגובות וקורה שבכלל לא מתיחסים או שאני מקבלת מעט מאד תשובות. במקרה כזה, אני מקפיצה לעצמי וכותבת שזה חשוב לי ושאשמח לעוד תגובות / שאני ממש זקוקה לחבוק...

חיבוק גדול על אי הנוחות שאת מרגישה ושגורמים לך לא להקפיץ / לא להגיב לתגובות לאורך היום ולהעדיף להגיב במרוכז 💔❤️

אולי תמצאי את הכוח ואת האומץ לנסות בכל זאת רק פעם אחת, פעמיים? כי זה באמת ״עובד״ ככה, התגובות (והקפצות כשצריך) הן מה שמשאיר את השרשור חי... ובאמת באמת, לקבל תשובה מהפותחת אחרי שטרחת והגבת לה, זה משהו מאד משמח! אז אולי תנסי להסתכל אל זה כמחווה של הכרת הטוב?

ועוד מחשבה שאולי תעזור לך: ומי שתשים לב שהגבת כל היום - כנראה הייתה כאן כל היום בעצמה ! מי שלא הייתה כאן כל היום תראה שרשור עם כך וכך תגובות בלי להתחיל לפענח מתי הגבת לכל הודעה והודעה🙂. אני באמת לא חושבת שמשהי טורחת להסתכל על שעת שליחת התגובות כשהיא קוראת פה... בוודאי לא של כל תגובה ותגובה... רובנו עסוקות ו/או פשוט סקרניות מדי לקרוא עוד בפורום הפעיל הזה 🙂

מקווה שזה עזר קצת, המון הצלחה יקרה!!!!
והמון הצלחה גם עם ההנקה 🥰🥰🥰🥰

אחשוב באמת על מה שאת אומרת, שלא באמת בודקים מתי נשלחה כל תגובה 

בס''ד

 

עשית את זה!!!!!

איזו אלופה! 🤍

 

מקווה שזה יתן לך את האומץ לעשות את זה שוב ולגלות שהשד לא גדול כמו שזה נראה לפעמים! שבת שלום יקרה ושוב בהצלחה עם ההנקה!!

אני יכולה להעיד על עצמי שאם כתוב בכותרת משהו שאין לי מה לכתוב עליו- לא תמיד אני נכנסת. (למשל מניעה בהתקן- לא ניסיתי אף פעם. אז כמעט לא נכנסת להודעה)

ככל שכתוב יותר מפורט אני יכולה לדעת יותר למה התכוון המשורר.. 

וכן, יש ניקיות שיותר קל לי וכיף לי לקרוא אותן. אז גם אם הנושא לא מדבר אלי, אותן אני כן אקרא...

בייחוד אם זה משהו שגם אני מתמודדת איתו...

בכל אופן- מבינה את ההרגשה להיות שקופה... אז חיבוק לך על זה!

 

ובהצלחה עם ההנקה!

קראתי הכל מהניק הרגיל, הוא בפלא' אז יותר זמין  בעז"ה אגיב עכשו אחת אחת..

בגיל הזה קניתי נעלי בלנסטון והיו מחזיקות בין חצי שנה לשנה

לק"י

אבל הוא כמעט ולא משחק כדורגל.

לבעלי יש, ואף שהוא לא ילד אנרגטי בן שבע, הנעליים שלו נהרסות די מהר וכל כמה חודשים הוא צריך להחליף...

קניתי לו 3נעליים ב-100בלידר ומאז אני רגועה

הנעליים נקרעות לו מקדימה דדוקא, לכן חשבתי שזה מהכדורגל...
נעלי כדורגל של פפיה טובות?
היום הייתי שם קניתי לו נעליים לשבת משם, כבר פעם שניה ומאד מרוצה. לא יודעת איך המעלי ספורט שלהם.
אשמח לשמוע באמת

שהייתי קונה לו 2 זוגות.
אחת לכדורגל ואחת ליומיום.
אצלנו לא מספיקה נעל אחת, והילד שלי בכלל לא משחק כדורגל, אבל אם נעל רגילה מתבלה ככ מהר מהמזחק - הייתי קונה שתיים

כי נשמשות ילדים לפעילות אקסטרים

לכן אני קונה את הכי זול שאני מוצאת
ולוקחת בחשבון שמידי פעם נחליך...

הוא לא עובר הפלות, אין לו בחילות וצרבות, הוא ישן רצוף,לא סובל משלל תופעות הגיון, אין לו גודש, לא צריך להתמודד עם מליון הורמונים, אין לו תפרים, טחורים, פיסורה וכו ..החיים שלו די יציבים

(שלא יובן לא נכןן. לא הייתי מוותרת בחיים על ההריוו והלידה, אבל רק להראות שיש עוד צד)

פשוט זה קשה להיות התומך כל הזמן
והפוקוס על האשה

שזאת זכות להיות האמא.
ועם כמה שקשה הריונות ולידות ומצבי רוח ועוד ועוד- אני לא חושבת שהייתי מצליחה להתמודד עם עצמי בכל התקופות האלו אם הייתי הוא זה פשוט היה קשה מדי לאופי שלי...
בלי לזלזל בכלל בקשיים שלנו כאמהות🥴

וואו תודה על זה

🙊🙊🙊🙊

כלומר, כשאני לא נמצאת הם רוצים אותי.
אבל לרוב הוא לא נמצא והם רוצים אותו😅

והשם נטע בך את הרצון לאימהות
גברים אחרים לגמרי
יצא לי לדבר על זה עם בעלי, הוא מאוד אוהב את המקום שלו כאבא
הוא מעריך מאוד את האימהות וזה פלא בעיניו, אבל טבועה בו האבהות. הוא לא היה רוצה להפוך להיות אמא

ולא כמו העולם המטורלל שסביבנו שמנסה לטשטש את ההבדלים האלה

אני לא מבינה איך מגדלים ילדים נורמלים ככה

אבל מהמם

אני באמת חושבת שילד מקבל כל כך הרבה מהשוני הזה.

ואני גם חושבת על הקשר שלי עם אבא שלי בתור בן אדם בוגר, וואו, אין מה להשוות.. משיחות עומק עד עצות טכניות, וגם בתור ילדה, רק עם אבא אפשר להשתולל לפני השינה

וגם אמרתי לבעלי, ואני עדיין עומדת מאחורי זה,
שנראה לי שהתפקיד שלו בלידות היה יותר קשה משלי.
לא נראה לי שהייתי יכולה לתמוך ככה.

לידה זה חד פעמי ועברנו...
הריון זה תשעה חודשים של לתמוך

כיף לך שזה המחשבות שלך
אני כל היום ההפוך
איזה כיף להם בלי כל ההריון לידה (הנקה אולי לא הייתי מוותרת אבל רק מאז שהיא מבוססת ולא נוזלת בכל מקום)
ובכללי בא לי לשבת וללמוד
בא לי לחזור כל יום לארוחה מבושלת ובית נקי ומסודר ושאפשר לבוא למישהו בתלונות(לא שהוא עושה את זה אבל זה מה שבא לי לעשות) שאין חולצה מגוהצת
ולהתפלל במניין עם אופציה להתרכז.
ושמישהו יתחשב בך ויהיה לגיטימי שהכל בלאגן ואתה נח(החלטה שלי כן אני יודעת)
ולשבת להתוועד עם חברים עמוק לתוך הלילה בלי שיש ילדים שצריכים אותך.
אם אשב פה עוד יעלו לי עוד כמה
יוהו יצאתי🙃

במצב כמוך הייתי הולכת להיבדק.
באולטרסאונד רואים האם הייתה ירידת מים..
הייתי הולכת למיון.
בהצלחה יקרה

את בשלב שאת לא רוצה ללדת בו עדיין❤️

בסוף לא יכלתי ללכת להיבדק, אבל שמתי פד חדש ואחרי שעה עדיין היה יבש וגם עכשיו יבש
ובעלי אמר שלבגדים שטיפה התלכלכו מהפעם הראשונה היה ריח של שתן
וגם מבחינת תחושה זה הרגיש שזה רק זה..
קצת מלחיץ, ובעה מקווה שאצליח היום ללכת להיבדק והכל יהיה בסדר 🙏

אבל אם יש חשש לירידת מים ממש חשוב להיבדק כי ירידת מים עלולה לעשות זיהום ברחם ולידה מוקדמת

בלי קשר

חשוב ממש ללכת להיבדק

לק"י

מציעה לך לשאול רב עם כל הפרטים המדוייקים.
אבל הגיוני שהמחזור הקדים.

תלוי איזה צבע זה ובאיזה כמות
אבל מה הסיכוי שהקדים לי ביומיים?
אין סיכוי זה השתרשות אולי?

לק"י

תשאלי רב לגבי הצד ההלכתי. אין דרך להתיר או לאסור ככה, זו נשמעת שאלה יותר מורכבת מכן ולא.

שהגיע שבוע אחרי מקווה..(אצלי דועה הסיבה-שיבןש הורמונלי אחרי הפלה)

הלכתית לא נאסרנו כי זה ממש לא דומה ולא מתקרב למחזור
ומחכה מספיק זמן לפני שמסתכלת בניגוב-וטישו צבעוני
ותחתון צבעוני-בלי אף תחבושת

וככה לא נאסרנו
אבל כן שומרים ריחוק..
בלי להיות יחד
והאמת שעד שדברנו עם רב ובררנו עד הסוף גם ממגע נמנענו


תחכי לראות לאן זה מתפתח

את יכולה לעשות בדיקה ביתית לראות אם יש הריון
ואם לא אז כנראה שהמחזור הקדים

יש לי בדיקת הריון רק לאחרי איחור, ועדיין אני לא באיחור.
אברר עם רב
שיהיה לכם בהצלחה ובידיים מלאות

השאלה אם בטן מההריון או לא

ומתי זה משתנה מהורמונלי לבטן ממש

ובאמת החצאית בקושי נסגרת.. ברמה שאני סוגרת את הכפתור עם גומיה 🙈

אז אם אני כבר בשבוע 10

אז אני מבינה שזה לא כזה מופרך

שמתחילים לראות או שאני מרגישה על עצמי שהתרחבתי והבטן איכשהו גדלה

לא?

בשעה טובה ❤️

היא תרד בהמשך ואז הבטן האמיתית תצא

שגם בזה זה מאוד משתנה בין נשים לא?

בהריונות קודמים יצאה לי הבטן לא מאוחר ככ נראה לי

כל אישה והגוף שלה
ובהריונות חוזרים היא יוצאת יותר מהר
בד"כ סביבות שבוע 14

פשוט מתקדמת עם ההריון..
אז מה שאומרים נפיחות.. הורמונים וכאלה.. אנלא יודעת. אצלי זה בטן הריון נקודה

אני עכשיו בשבוע 18 והבטן שלי יותר קטנה מהשבועות המוקדמים יותר, הורמונים.
אנשים ניחשו שאני בהריון כבר בשבוע 10

גם את בעלי מזמנים הרבה למילואים בזמן האחרון
והתחושות ממש ממש מוכרות לי
בפרט שההורים שלי רחוקים ולא יכולים לעזור, וגם ההורים שלו פחות מעורבים
מתי בע"ה הוא אמור לסיים?
שיחזור בשלום יחד עם כל החיילים 🙏

הייתי מנצלת את המצב לבקש מהקב''ה בקשות בזכות הזכות הזאת.
שולחת לך חיבוקים וכוחות💜💜

חבל שלא אמרו לי אותה כשבעלי היה במילואים....
זה באמת מחזק
פספסתי🙄

להיות בדאגה תמידית

לישון ולקום לבד

לטפל בילדים לבד

ובסוף היום גם אין את החיבוק שאת כל כך צריכה...

מעריכה אותך ממש! ושיעמוד לכם לזכות!!

ואמן על התפילה שלך!! אמן!!!!!

ממש קשה
אפשר לנסות לנתב את הפחדים לתפילות
ואולי להזמין חברה/אחות/גיסה שתבוא לישון איתך?

באמת מבינה אותך מממממשששש
יש מצב למישהו שיישן אאיתכן בלילה? זה לפחות יותר יקל.. ובכלל עזרה, יש דרך להשיג עוד?
נשמע שזה באמת סיטואציה קצת קיצונית וצריך לראות איך עוברים אותה בלי מחירים אצלך..

בהצלחה ענקית בכל מקרה❤️❤️

ממש ממש מובן
יש את מי להזמין להיות איתך בערבים?
הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל

מילואים זה פשוט סיוט!!
חיבוק לך!!
שיסיים במהירות ויחזור לשלום בעז"ה!

בס״ד

ובביטחון של כולנו!!!

מצטרפת לתפילותייך, אמן אמן!!!

ושולחת חיבוק גדול מאד, ממש מובן כל מה שאת כותבת. הרבה כוחות אהובה ושהוא יחזור בקרוב מאד ושתוכלו סוף סוף לשמוח בביחד המחודש שלכם 💗💗💗💗💗💗💗💗

3 פעמים ביום, טיפה לכל נחיר, ממש ממש עזר גם לטווח הארוך...
לטיפות קוראים דתמיצין.

ומותר לקחת את זה בטווח הארוך?

אבל הראש הוא מעבר לרגליים, ואז מטפטפת...
כדאי להתייעץ עם רופא

הסתבר לאחרונה שיש לה שקד שלישי ונוזלים באוזניים.. אז בגלל זה..

רפואה שלימה!!