נר שביעי של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום הריון ולידה (עמוד 1074)

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
שרשור חדש
התמודדות עם תסכוליםשפע ברכה
איך אתן מלמדות את הילדים להתמודד עם תסכולים?
להכיל אכזבה, כישלון או עלבון..
ובכלל- להכיל רגשות שליליים

אולי הייתי צריכה לשאול קודם - איך אתן מתמודדות בעצמכן? באילו כלים?

ככל שאני חושבת על זה.. הילדים שלי פשוט לא מסוגלים כרגע להתמודד כשמשהו לא נוח או מסתדר להם..
ולמעשה.. אף פעם לא הסברתי להם איך להתמודד נכון.
רק כעסתי והערתי מה לא נכון לעשות...

אשמח לשמוע תובנות איך לעזור לילדים להרגע ולהשלים עם הרגשות האלה...
באהבה תהילה 3>
הורות (לתאומים) בגיל שנתיים הנוראFreeSpirit

שלום לכולן,

אז עד שהתלהבתי שהתאומים קצת יותר גדולים ובוגרים, מדברים ומתקשרים נפלא ב"ה ועצמאיים האידיליה נסדקת כי הם נעשו שובבים, מתמרדים ומתישים כל כך.

הם מתנגדים לכל דבר, לשים מעיל, להכנס לעגלה, זורקים אוכל, אחד זורק וכשאני משבחת את השני שהוא אוכל יפה גם הוא זורק! אחד שובב ומרביץ שלני והשני היסטרי ובוכה כל אימת שלא מקבל את מבוקשו באותה שניה (ביסקוויט, מים, אמא, אמא ובכי וחזרה מיליון פעם-הוא בכלל מלחיץ אותי מרב פאניקה בכי וחוסר סבלנות). בקיצור-מוי כיף.

וההיסטרי מגדיל לעשות,

כשאנחנו אצל סבא וסבתא המפנקים (שעוזרים לי המון ושומרים עליהם ואז קשה לי ולא נעים לי להעיר) הוא מקבל מלא שטויות וכשאני מנסה להציב גבול "אכלת כבר שתי עוגיות, זהו!" אז הוא משתטח בבכי על הרצפה ולא נעים לי להיות הרעה....

 

אין לי מושג מה להרשות ומה לאסור,

מה הגבולות שלי?

הרי מבאס בלי במבה וופל, ומצד שני כמה נותנים ביום? 

יש כללים? או רק אחרי ארוחה מסודרת?

הרי כל הורה עושה מה שרוצה בסוף.

ומה הסנקציה לילד שזורק אוכל? ולמה שיפסיקו לזרוק אם אני כועסת אבל חשוב לי לחבק כשבוכה ולהרגיע? אז מה הלימוד פה? כי אומרים שחשוב לעטוף וללטף ולא לכעוס הם כולה בני שנתיים.

 

ומה עושים מול חם וחמות שהם גרים קרוב אלינו והילדים אצלם המון ואני זקוקה להם ולעזרתם כשהם קונים מלא קוראסונים ועוגיות ונותנים לילדים גם לפני ארוחה חופשי? וכשאת אוסרת כשאת שם איתם בשבת והילד בוכה ומתעקש?

 

איזה קרבות הם אבודים מראש ואיזה לא?

 

אשמח לעזרה! ברור שתאומים זה מורכב יותר אבל אשמח אפילו למידע מהורקים לילד אחד בגיל שנתייפ פלוס.

 

תבורכו!!!!

גיל שנתיים גם ככה גיל קשה ובוחרת את המלחמות שליאנונימית-אנמית
מחוץ לבית אני משחררת חופשי , אין סיבה להגביל אצל סבא סבתא שעוזרים כל כך הרבה וזה לא מובן מאליו, זה סתם יוצר יותר חשק אצל הילדים לבדוק גבולות ולרצות דברים שאין בבית
לא ראיתי ילד שמת מקרואסון או עוגיה פה ושם אצל סבתא , פשוט מאוד לא לעשות מזה עניין
תמיד להציע אוכל בריא ומזין , אבל אוסר דיבורים סביב האוכל יכול לעשות לא תמיד טוב
רואה אצל אחיינים שלי שההורים שלהם מגבילים אותם והם לגמרי פיתחו הפרעות אכילה , וכל פעם שהם אצל ההורים שלי נוצרו לטווח הרחוק מלא בעיות סביב אוכל
אני בגישה שלי לא מגבילה
מציאה תמיד טת האוכל הבריא
אבל מחוץ לבית שלי לא מגבילה , מנסיון ילדים שמגבילים מידי מתנהגים כמו הומלסים מחוץ לבית בסוך ואת זה את לא רוצה
אני כותבת לך ככה הכי פתוח כי מכירה מידי מקרוב את הנושא וטין לי כל כך עצבים לכתוב בצורה מנוסחת פוליטקלי קורקט
ממליצה לך לעקוב אחרי דיאטניות בארה״ב הגישה שם כיום ממש לשחרר כי לטווח הארוך יש מלא הפרעות אכילה מעל מיני הורים שנהיו אובססיביים לצלחת של הילדים שלהם
אני דווקא חושבת אחרתמקקה
אני כן מגבילה גם אצל סבתא וסבא
אסייג שאנחנו לא נמצאים אצלם הרבה
מה הכוונה מגבילה? כמובן שמרשה. אבל במידה. לא מרשה לאכול שישה כדורי שוקולד ועוד עוגה ועוד במבה. בטח לא לפני האוכל
ב"ה הילדים שלי אוכלים יפה מאוד, אוהבים גם ממתקים וגם אוכל בריא (אכלו פה השבוע מרק סלרי... לא הייתי מאמינה)
החוויה שלי הפוכה
אחיינים שלי שלא הגבילו אותם ביססו תזונה על שוקו וציפס ולחם עם שוקולד ובחיים לא ידעו בירקות או בשרי
כמובן שלא נורא לאכול קרואסון אצל סבתא וזה כיף וטעים. אבל לא חמישה. שום ילד לא מת מזה אולי אבל בהחלט נהיה שמן, ובם כזה אני מכירה באופן אישי. והיום בבגרותו הוא מאוד מצר על כך שלא לימדו אותו לאכול במידה
אני רואה פה ילדים יורדים לפארק עם חבילה ענקית של סוכריות וחבילה ענקית של ציפס. בעיני ממש לא הגיוני. מה רע בסוכרייה אחת?

לסיכום המפתח הוא איזון
ואני בהחלט הייתי עושה כלל שאוכלים אחד או שניים ולא יותר. וגם מדברת על כך עם סבתא אם צריך
ולפותחת, אף אחד לא נהנה כשהילד נשכב על הרצפה, אבל זה יקרה לך גם בגינה ובבית כנסת ובסעודה עם חברים... זה חלק מהילדות. חיזקי ואימצי
ברור שתמיד צריך להנחיל לילדים שלנו מודעותאנונימית-אנמית
לגבי מה בריא ומה לא , אבל לא להכניס רגשות אשמה לצלחת , לא להכנס לסטרס.
והמשפט ששום ילד לא מת אך נהיה שמן נכון בדרך כלל להורים שפשוט עשו יותר מידי ביג דיל סביב אוכל ואותם אנשים נהפכים לשמנים כי הם כמהים בבחינת ״מים גנובים יימחקו״ לאוכל האסור , את תראי אותם אוגרים חתיכים וממתקים כי בילדות לקחו את זה מהם.

הילד שלי אוכל מה שבא לו פחות או יותר כי אף פעם לא עשינו מזה אישיו והוא תמיד יעדיף צלחת אוכל על פני חטיפים וממתקים זה פשוט לא מעניין אותו כל כך
אני מכירה ילדים אחריםמקקה
שלא בחרו באוכל הבריא
ורכשו כך הרגלי אכילה ממש לא טובים
מסכימה איתך ממשבארץ אהבתי
בדיוק כתבו פה לאחרונה בשרשור אחר על הבעייתיות שהגישה שיש היום בארה"ב, שמובילה להשמנה מוגזמת וכבר אסור להגיד על זה שזו בעיה. לא יודעת מה הולך שם למעשה, אבל ממש לא בטוחה שמשם אנחנו צריכים ללמוד...

אני מסכימה עם @אנונימית-אנמית שלא צריך להכניס רגשות אשמה לצלחת, ולא להיכנס לסטרס סביב האוכל.
ובהחלט יש מצבים שנגרם לילד נזק דווקא כי ההורים רצו לחנך אותו שיאכל בריא.
אבל זה לא אומר שברגע שמדברים על הנזק שאוכל לא בריא יכול לעשות, זה באופן מיידי גורם לנזק אצל הילדים. יש הרבה אפשרויות לעשות את זה בלי סטרס ובצורה שמחנכת את הילדים באמת.
בתור ילדה אני ידעתי שאסור לי לאכול ממתקים, ובכל זאת גדלתי בצורה טובה בלי שום תסביכים של אוכל, ועם רצון לחנך גם את הילדים שלי לאוכל בריא.
בכל זאת אני לא עושה ממש כמו ההורים שלי, כי ראיתי שאצל חלק מהאחים שלי היתה תקופה שזה כן גרם להם לחפש בחוץ ממתקים (לא בהגזמה, ב"ה כולם עדיין אוכלים מאוזן והרבה מאיתנו בהחלט בכיוון של אוכל בריא, אבל בכל זאת בילדות לא לכולם זה היה מדוייק).
אז אני מאפשרת לילדים שלי לאכול ממה שהם מקבלים בחוץ (בגנים/בי"ס, או אצל סבא וסבתא), אבל עדיין עם דיבור על מה בריא לגוף שלנו, ועם הגבלה של הכמות שאוכלים בחלק מהדברים היותר גרועים. והם ממש מבינים ומפנימים וחלק מהם כבר מוותרים מעצמם על חלק מהמתקנים שהם מקבלים במסגרת, או שמעצמם בוחרים לאכול רק קצת ואז לקבל ממני משהו אחר טעים שהוא גם בריא יותר.
זה שני דברים שונים לגמריאנונימית-אנמית
‏את מדברת על הבודי פוזיטיב שיש בארצות הברית
הכוונה שככל שאישה שמנה שתהיה גאה בכמה שמנה ולא בריאה היא , שלקחו אצ זה לקיצון

יש מין גלגל בארצות הברית של השמנת יתר מהמון אוכל לא בריא ומתועש , מנגד יש שם הורים חרדתיים בקטע מוגזם לאוכל של הילדים שלהם שהם לא נותנים לילדים שלהם לאכול כמעט כלום שלא לדבר על סוכר ומלח , אני מכירה ילד שהיה יוצא לשלג ומלקק את סוליית הנעליים שלו כי היום מפזרים מלח על השלג על מנת להפשירו פשוט כי זה היה חסר לו בתפריט
את חייבת להבין שהמצב בארצות הברית הביא הורים להתחרפן טוטאלית והמון הורים יוצרים הפרעות אכילה אצל הילדים שלהם שנהיים בהרבה מן המקרים אוביס לא בגלל שנותנים להם מה שרוצים אלא בגלל האובססיה של ההורים.
תמיד צריך לדבר על בריאות ולהנחיל מודעות
כמובן שחייב לתווך גם לילדים .
אני לא בעד לתת לילד לאכול שטויות כל היום , ממש לא
להציע אוכל בריא , אבל גם לא להבהל משטויות ולא להתנהג בפחד וחרדה מאוכל שהוא לא בריא,
אבל אם ילד מפתח בעקבות זאת דפוס במקומות מסוימים - כמו למשל במסיבת היום הולדת כשכל הממתקים מולו הוא מתנהג כמו מורעב , אז משהו לא תווך נכון.
אם ילד מחפש אוכל במקררים של אנשים ואפילו פחים משהו סופר לקוי.
כתבתי כבר שאני לא באמת יודעת מה הולך בארה"בבארץ אהבתי
ואני מבינה מה שאת כותבת, תודה על ההסבר. נראה לי שבסופו של דבר אנחנו די באותו כיוון. פחד וחרדה סביב מה שהילד אוכל זה בוודאי לא נכון, וברור שזה יוצר הרבה יותר נזק מאשר האוכל הלא בריא שהוא עלול לאכול.
אבל בקשר לשאלה של הפותחת - איך להתמודד עם זה שהסבא וסבתא קונים המון קוראסונים עוגיות ונותנים לילדים לאכול חופשי, אני חושבת שלהגיד שלהגבחל את הכמות יגרום יותר נזק מאשר לתת להם לאכול בלי הגבלה, זה לא בהכרח נכון.
כשסבא וסבתא גרים רחוק ומגיעים אליהם לא לעיתים קרובות מידי, אז אפשר יותר לשחרר. אני בהחלט משחררת אצל סבא וסבתא, והילדים שלי אוכלים שם הרבה יותר שטויות מאשר בבית (ובכל זאת לא לגמרי בלי הגבלה, כי גם חמותי לא רוצה שהם יסתמו את התיאבון לפני הארוחה מכמות מוגזמת של עוגות, אז היא גם מגבילה בעצמה, זה עדיין יותר ממה שאני הייתי נותנת אבל זה הפינוק שלה וזה בסדר מצידי).
אבל כשגרים קרוב ונמצאים הרבה אצל סבא וסבתא, אז גם מה שקורה שם משפיע על הרגלי האכילה. ובעיני יש מקום לראות אם אפשר לפתוח את זה מול החמות ולדבר איתה על האם בכלל מתאים לתת לפני הארוחה, ואם בכל זאת נותנים - אז איך מגבילים את הכמות וכמה מתאים לתת.
ובכל מקרה - לפי איך שהפותחת שאלה, לא נשמע לי שהיא אובססיבית ומגבילה את הילדים באופן שמזיק להם. זה נשמע שהיא פשוט לא מרוצה מכמות העוגות שהילדים אוכלים אצל סבא וסבתא, ותוהה איך להתמודד עם זה נכון.
אז יש מקום להזהיר אותה לא להגיע לחרדתיות יתר סביב זה, ואני מבינה שזה מה שהתכוונת לעשות בתגובה שלך, אבל זה לא אומר שהדרך היחידה להגיב למצב הזה היא בלשחרר לגמרי ולא להגביל בכלל.
לא אמרתי שהיא אובססיביתאנונימית-אנמית
נתתי לה פרספקטיבה שונה ושתזהר מקיצוניות
מסכימהבארץ אהבתי
אני חושבת שהכיוון שהעלית הוא חשוב.
אבל היה אפשר להבין ממה שכתבת שאת מתייחסת למה שהיא תיארה ומזהירה אותה לא להמשיך ככה כי זה יביא לנזק (ככה זה היה נשמע לי בהתחלה. בהודעות הבאות שלך הבנתי טוב יותר למה התכוונת, ואני מסכימה עם הכיוון שהבאת).
👍🙏😊אנונימית-אנמיתאחרונה
לכן כתבתי שיש המון דיאטניות היום מארה״באנונימית-אנמית
דווקא שמדברות בגישה מאוד פתוחה על איזון
ולא יתנו לך כל היום הרגשה רעה כאלו את מרעילה את הילד שלך
ממש אהבתי את הגישהBatyam

לפעמים מרגישה כמו עוכרת שמחות וזה לא אני,

נראה לי בגלל שאני טיפוס משוחרר אבל מנסה להיות אמא אז יוצא לי ההפך, יותר מדי רציני.

כיף שאת משוחררת...אז בכ"ז מתי עובר הגבול?

ממתקים לפני אוכל? 7 עוגיות? עוגיות ואז חטיף?

תודה (:אנונימית-אנמית
אני בעד שתהיי מי שאת ואל תתני לחברה להכתיב לך מה נחשבת אמא טובה וזה הכי חשוב .
בבית - אני מקפידה על ארוחות , אם רוצים נשנוש פשוט מציעה נשנוש הכי בריא שיש ואם הוא רוצה משהו לא בריא - נותנת , כנשנוש ולא כארוחה ככה שזה לא נעשה ממקום של רעב מוחלט , אם זה ממש מוגזם ואני רואה בוודאות שהוא לא רעב מודיעה לו שזהו נגמר ואפשר לאכול דברים אחרים. הכלל הוא לא לעשות משום אוכל טאבו - זה הכי חשוב , חקרתי את הנושא ממש לעומק ויכולה להגיד לך שהנזק שהורים עושים עם כל ההגבלות והאשמה הפנימית על מה נכנס לילד שלהם לגוף עושה יותר נזק מטון סוכר
התחברתי ממש לתגובה שלך אנונימית-אנמיתציפיפיצי

כתבת כל כך חכם

האובססיה הזו סביב האוכל כ"כ לא בריאה לנפש הילדים.

כותבת מניסיון כי כך גדלתי

תודה (;אנונימית-אנמית
בדקתי את הנושא ממש לעומק ואני שמחה שבארה״ב התחילו ליישם את הגישה כי זה ממש חשוב להזהר על נפש הילדים שלנו , הגישה לאוכל צריכה להשתנות
משחררת במה שאפשרמחי
אבל מחליטה מה כן חשוב לי ועל זה לא מוותרת. כמו שכתבת על המעיל, לא תוותרי על זה גם אם יצרחו שלא רוצים, נכון? בסופו של דבר את האמא ויודעת יותר טוב מהם מה חשוב.
כשזורקים אוכל אני לוקחת את הצלחת ואומרת "אתה לא רוצה לאכול יותר? אז תביא לאמא את הצלחת, לא צריך לזרוק" ומורידה אותו מהכסא ובזה נגמר הסיפור. לא צריך לכעוס ולא שום סנקציות. העמדת גבול ברור, הסברת מה כן לעשות ולא רק מה לא לעשות, ואין בכי אז את גם לא צריכה לחבק אחר כך.
לגבי הממתקים אצל סבתא, אני כן הייתי מנסה לבקש שיהיה אחרי האוכל. אי אפשר להגיד לסבתא לא להביא עוגיות וממתקים, אבל לא רואה בעיה לבקש יפה שתתן להם אחרי האוכל, ושזה לא יהיה בטווח הראיה שלהם לפני כן כי אז נכנסים למלחמות מיותרות.
מוסיפהאמא יקרה לי*

הסחת דעת היא דבר נפלא לגיל שנתיים. אצל בעלי זה עובד כמו קסם. נניח,

היא בוכה לא רוצה לשבת בעגלה!!! וגשם, קר, תכף השאר חוזרים. אז אני חוגרת אותה צ'יק צ'ק ומבלבלת לה את השכל בשטויות כמו ואוו הולכים לחפש חתול! מי מוצאת חתול? שואלת את אחותה באיזה צבע נמצא חתול היום? וכן על זו הדרך. זה גורם לה לשכוח על מה התעקשה לפני רגע.

כמובן שבוחרת על מה להיאבק, יש מקומות שמשחררת ומאפשרת לה לממש את גיל ההתבגרות

 

לגבי הורים- אני הייתי מרפה אבל לא משחררת. אפשר לבקש מההורים לתת פחות שטויות ולתחום את זה גם לאחרי האוכל. אפשר להציע להם לתת משהו בריא יותר עד הארוחה (פרי נניח). אבל חשוב שיאמר בכבוד. אם זו היתה שבת פעם ב... הייתי אומרת שחררי, אבל על בסיס קבוע כן אפשר לדבר

ולבקש. היו מקרים שגם קניתי בעצמי נשנושים שאני מרשה שיהיה להורים בבית כדי לא להעמיס עליהם.

צריך לשים גבולות, אין מה לעשותים...
לא לשים גבולות רק עושה את זה יותר גרןע. וגם להסביר להם דברים בשפה פשוטה שידעו למה לצפות. למשל כשהולכים לגן משחקים, אנחנו נשמחק קצת וכשאני אומרת די מספיק הולכים הביתה אז הולכים הביתה- זה לרוב עוזר.
מזדהה, גם אני כל הזמן חיכיתי שיגדלו ויהיה יותר קל. עד שהשלמתי עם זה שזו ההתמודדות שלנו לשנים הקרובות.
והם כבר מתקרבים ל 4...
אני הולכת בשיטה של להקדים את הדבריםביבוש
כלומר, כשאני מחלקת עוגיה/ ביסקוויט אני מקדימה ואומרת "מקבלים עכשיו אחד, מי שרוצה יכול לקחת עוד אחד ואז אנחנו אוכלים ארוחת ערב" וכשהילד יודע לקראת מה הוא הולך הרבה יותר קל לו , ובהמשך הם לא מבקשים יותר מזה.
אצלי גם, יש סדר קבוע. מגיעים הבייתה ומקבלים משהו טעים, ואז לא מבקשים עד ארוחת ערב. הרבה פעמים אני מחלקת להם "בהפתעה" קוביית שוקולד/עוגיה תוך כדי משחק.
ועדיין מרגישה שהם אוכלים הרבה מדיי ממתקים ומשחררת
בנות ממש תודה על התגובות!FreeSpirit


ואו אני רק שומעת אותךPandi99
ובא לי לומר לך שאת אמא נפלאה!
ואני לגמרי מעריכה את כל מה שאת עושה ואת השאלות שלך🌸❤️
כל הורה בוחר אחרתאביול
מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.
בכל אופן עם סבא וסבתא כדאי יותר לשחרר, הכיף שלהם זה להעניק לנכדים
את מהממת!התהילה והתפארת

אם לכולם מאתגר בגיל הזה עם אחד אז את בכלל צריכה צלש

בעיני אפילו לשנות את השם של ההתמודדות ולא לקרוא לגיל גיל שנתיים הנורא זה מקל עלי. כי יש בגיל הזה מלא מתיקות שאפשר לפספס בתוך המאבקים היומיומיים של תתלבש- תאכל- תיטול ידיים- לא לנגב גבינה במכנסיים.

 

ובפן המעשי:

ילד שומר על גבולות שברורים לו.

והם ברורים לו כשברור לך שאלו הגבולות. 

(ילד יפסיק מאוד מהר לבכות כשהוא בשרי ורוצה שוקולד חלב למרות שאת אוכלת מולו שוקולד ולמרות שאין לו מושג מה זה אומר. פשוט כי הוא רואה אותך החלטית ויודע שזה קרב אבוד)

 

אם יש משהו שהוא מבחינתך גבול תחזקי את עצמך לפני שאת דורשת אותו מהילד ב3 נקודות:

1. אני יכולה לדרוש את זה מהילד שלי.

2. הגבול הזה מיטיב איתו. 

3. הילד שלי רוצה להקשיב לי, הוא זקוק לשייכות וגבולות. 

 

ולגבי איזה גבולות חיוניים בעינייך- מי יכול לענות חוץ ממך?

2, 3, 4, 5 וופלים... מה שנראה לך סביר.

אישית אצל סבתא וסבתא אני מאמינה שאפשר לשחרר את גבולות הממתקים קצת, לא להפקרות, אבל גם לא סופרת להם.

כי זה לא מה שיגרום להם להשמנת יתר, וזה הפינוק של ההורים, וברור לילדים שבבית יש גבולות וכללים אחרים. אבל יש גבולות שלא אוותר עליהם גם בחוץ- חוצפה למשל, מכות, נטילת ידיים וכאלה. 

כמה דבריםבארץ אהבתי
קודם כל, מצרפת לך קישורים לשני פוסטים שלי מאוד עזרו עם ההתמודדויות של גיל שנתיים. לא יודעת אם יענה ממש על השאלות שהעלית פה, אבל נראה לי שבכל מקרה זה יכול להוסיף -
גיל שנתיים הצדיק | הורות בחסד
איך מחליטים | הורות בחסד

ולגבי מה ששאלת על ההתמודדות מול העוגיות אצל סבא וסבתא - אני ממש מבינה את הרצון שלך להגביל את הכמויות של העוגיות שהם מקבלים שם, בעיקר כשאת כותבת שהם נמצאים שם הרבה, ובסופו של דבר זה כן משפיע על הרגלי האכילה שלהם ובכלל על התזונה שלהם.
אבל אני חושבת שההתמודדות פה צריכה להיות מול הסבתא ולא מול הילדים. אם הסבתא כבר נתנה להם, לא הייתי אוסרת עליהם לאכול. זה גם ניסיון קשה עבור הילדים, וגם יוצא שלא ממש מכבד את הסבתא.
יש מצב לדבר איתה? (אולי עדיף שבעלך יעשה את זה?) כמובן קודם כל להודות לה על כל העזרה, וגם על האהבה הגדולה שלה לילדים והרצון שלה לפנק אותם ולתת להם כל כך הרבה. אבל אז לדבר על זה שאתם רוצים לתת להם תזונה שתהיה בריאה עבורם, ולהתחיל לחנך אותם להרגלי אכילה נכונים, וכו', ואת צריכה את העזרה שלה, שהיא תהיה שותפה איתך לגבולות שאתם מציגים בתחום הזה.
אני לא מכירה אותה ולא יודעת עד כמה היא תהיה מוכנה לשמוע, אבל אם זה נשמע לך אפשרי - הייתי מתחילה מהכיוון הזה. (ואם יש לה ממש צורך לתת להם יותר - הייתי מציעה להגביל את זה לשבת, שיהיה לה זמן שבו היא יכולה לתת יותר, אבל לפחות במשך השבוע יהיו גבולות, ובשבת הילדים יקבלו יותר שפע של מתוקים ופינוקים, לכבוד עונג שבת...).
ועוד משהובארץ אהבתי
בשרשור אחר שמתי כמה קישורים לפוסטים בבלוג אחר, שמדברים על איך להתמודד עם תסכולים אצל קטנטנים. נראה לי שזה גם רלוונטי להתמודדויות שלכם.
מצרפת כמה קישורים לפוסטים בנושא - הריון ולידה
(ותסתכלי גם בשאר השרשור שם, גם בשאר התגובות שם יש הרבה כיוונים חכמים שאולי יעזרו).

בהצלחה רבה!
שיר על חזרה מחל"ד (מפרסמת בשם הכותבת, שהיא אחת מפהיעל מהדרום
לק"י

תינוקי שלי
תינוקי שלי, אפרוח, גוזל
אהובי שלי, פולט, מנוזל.
נושנוש קטן, כמעט בן ארבעה חודשים
יוצאים אנו יחד עכשיו לחיים חדשים.

כבר יותר משנה שאתה אלי מחובר
בחבל טבור, בשלב העובר.
ואחר כך חיבוק, ליטוף, הסנפה, נשיקה.
עור לעור, מבט, חיוך, שוב ושוב הנקה.

טיטולים, מגבונים, כביסות לרוב.
אהבה אין סופית. אהבה מקרוב.

לוח השנה מתקדם לתאריך המיועד
ללא לאות, בהתמדה, לא שואל אף אחד.

ובבוקר אחד, אמא תתאפר, תתלבש,
תנסה את העננים מפניה לגרש.

תחבק את כולם, תפזר למסגרות,
תנגב את הדמעות הקטנות הסוררות.

ויחד נלך, אך לא לאורך זמן,
כי לעבודה אמא ממהרת, גוזלי הקטן.

והלב של אמא שכבר חודשים עסוק רק בך
יפתח לאהוב ולדאוג, לאחרות מלבדך.

זה לא עוד פילאטיס, או השתלמות של כמה שעות,
זה כניסה לשגרה חדשה של סדרים ומטלות.

שגרה של מטפלת, של אחד מתוך כמה.
שגרה של מחנכת, לעיתים בלי נשימה.

שגרה שמישהו אחר יראה את ההתהפכות הראשונה.
שגרה של התרגשות מחינוך, הוראה והכוונה.

שאיבות להזכיר לי באמת מי העיקר
חלב שאוב להזכיר לך כמה אתה אהוב ויקר.

ואולי יגידו להפסיק לשאוב ולהסתחרר,
אולי יגידו להפסיק את החיבור המשכר...
כי גוזל שפורח מהקן הוא טבעו של עולם
והאמא? היא נושאת את הכאב של כולם.
מרגש וצובט, מזדהה 🥹חושבת4321
כתיבה ממש יפה!
איזה כתיבה יפהEliana a
עצוב שככה עוזבים תינוק 😤
מקסים!טל..
איך מביעה יפה את המחשבות והרגשות,
הרצון לחיבור, את הקשר העמוק עם התינוק, את הכאב שבעזיבה יחד עם אופטימיות ואמונה שכך נכון לעשות.
תודה!
ואוו. זה מדהים!!!אנונימית בהו"ל
סליחה על ההארה, האנונימי לא מיועד לתגובות כאלהיעל מהדרום
מדהים. כנה כל כך.רק טוב!
וואואמא לאוצר❤
מהמם ועצוב
את מוכשרת!
וואו מרגשת ממש!!יגל ליבי
מהמם! בהצלחה רבהאורוש3
אני הכותבת🙊אנונימית בהו"ל
לא הצלחתי להתחבר לאנונימי אתמול ויעל המקסימה הסכימה לעזור לי💕

לא פרסמתי מהניק שלי כי פרסמתי את השיר הזה בקהילת יולדות ביישוב שלנו, וזה אאווטינג מוגזם😅

השיר נולד מתוך סערת רגשות גדולה מאוד. בכי של שעה כמעט ובירור עמוק בנפש. זאת חשיפה מאוד אינטימית בשבילי. פרסמתי בכל זאת כי חברות אמרו לי שזה דייק להן את החוויה, נירמל אותה, נתן כוח מתוך זה שכולנו מתמודדות עם הקושי הזה...

אז באהבה גדולה, לכל המתמודדות💕
תודה לכולן על המחאות🥰🙊אנונימית בהו"ל
מקסים! מרגש ואמיתי!מאוהבת בילדי


קראתי בדמעות... תודה ובהצלחה...שירה לב
וואו! מרגש וכואב!אמא טובה---דיה!


מרגש, מזדהה מאוד אפילו ששלי גדול יותרמצפה88
בעיקר עם המשפט האחרון
ומגיבה בשמי- שהשיר ממש נוגע ללב, וגם כואביעל מהדרום
ממש יפה.תודהחצי שני
וואומישהי מאיפשהו
התחלתי לבכות בבית האחרון...
מדהים ומרגש
שיר מרגששמיכת פוך
עדיין לא ילדתי אבל אני כל הזמן חושבת איך יהיה לי קשה לחזור מחופשת לידה .למרות שאני מתכוננת להאריך לחצי שנה בע''ה.
וואו! אני עם דמעות ובלי מילים...!:-)


ריגשת עד דמעותתתציפיפיצי


😪 מצמרר! באמת עולם משוגע. להפריד בין אמא לתינוקסטטית
אין לי מילים.שומשומונית
כ"כ מזדהה. ריגשת ועלו גם הדמעות..
אמנם כבר חזרתי לפני שנה,אבל זה תמיד יושב עלי.. הייתי לפני שנה בדיוק במצבך...
אין לי מיליםעוד תשובהאחרונה
כבר כמה פעמים קראתי, וכל פעם בוכה מחדש.

תודה לך על זה. מדויק ונוגע כל כך
שאלתי בעבר ושואלת שובאחת פשוטה
כי לא מוצאת את השירשור המדובר..
יוצא לי הרבה פעמים ימי פרישה שבדיוק בהם מתחיל לי כתמים ואני יודעת שברגע שטעשה בדיקה אאסר..
עכשיו יש לי התקן לא הורמונאלי שגורם לזה שלפני הדימום הרציני יש כמה ימים(!) של כתמים, ואז אני עושה בדיקה ונאסרת.. וחבללל לי.

אז אני יודעת שהרב זכריה אומר שבדיקות בפרישה הן לא חובה, ואני שואלת פה אם מישהי מכירה עוד רב שפוסק ככה? (בעלי לא רוצה להסתמך רק על דעת יחיד)
תודה לעונות.
בדיקות בפרישה זה לא חובה??מדברה כעדן.
לא שמעתי על דבר כזה... על סמך מה הוא פוסק דבר כזה? ככה בכללי בלי תשובה פרטנית? 🤔

אני חושבת שזו שאלה לרב שלכם עם המקרה שלכם.... לא דומה מקרה מסויים של מישהי אחת למקרה של מישהי אחרת....
אני גםסליל
חושבת שכדאי לשאול רב.
יכולה גם את יועצות ההלכה של נשמת, שהן תמיד נעימות ומקצועיות.

לעצם העניין, יש שלוש עונות פרישה.
בשתיים מהן (הפלגה וחודש) אם האישה לא עשתה בדיקה (בדיעבד), היא לא צריכה לעשות בדיקה ובני הזוג מותרים.

באחת מהן (בינונית, 30 יום), חובה לעשות בדיקה, ואם לא עשתה, הם אסורים ביחסים עד שתעשה בדיקה.

אז אולי יש רבנים שבמקרה הזה, יקלו בשתיים האחרות.
את בטוחה שזה מה שהוא אמר? אם לא שמעת ממנו לא בטוחמיקי מאוס
אני למדתי שיש בדיקות שאינן מעכבות קיום יחסים, אבל פרישה בינונית כן
אולי יש מקום להתיר לך לא לבדוק גם בינונית כדי לא להאסר ותהיו מנועים במצב כזה לקיים יחסים גם אחרי עונת הפרישה

ובכל דבר כזה יש מגוון רחב של דעות אז לא בטוח שבכלל אתם פוסקים לפי מה שהזכרתי

כמובן לפני כל החלטה צריך ללמוד היטב את הדעות שאתם פוסקים לפיהם או הכי טוב והכי נכון להתיעץ אישית עם רב
ככה הוא כתב לי בעבר בוואצפאחת פשוטה
נמחק לי הוואצפ ולא רוצה חלילה להטעות, אז שאלתי אותו עכשיו שנית.. אעדכן בתשובתו.. בכל אופן לגביי זה לא רלוונטי כי כאמור בעלי לא רוצה לסמוך על דעת יחיד.
תלוי איזו פרישהמתמטיקס

בהפלגה זה לא חובה

מציעה כיוון אחר, יכול להיות שלא רלוונטי לך...מודעות
אם בעונת פרישה אתם עוד לא אסורים אז אני יכולה להסיק שהמחזור שלך יותר ארוך מ30 יום? שבעונה בינונית עוד לא התחיל המחזור?
אם יש לך שלוש פעמים ברצף שההפלגה ארוכה יותר מ30 נניח 32 יום או יותר. אז את יכולה לקבוע וסת חצי קבוע שאת לא רואה בפחות מ 32 יום ואז את לא צריכה לבדוק בעונה בינונית ועונת החודש כי זה בטווח שאת לא רואה בו.
אבל זה מתבטל ברגע שכן ראית בטווח הזה. אם חודש אחד ההפלגה הייתה 30 או פחות אז בחודש אחר כך את שוב צריכה לבדוק בכל העונות פרישה.
תודה יקרהאחת פשוטה
האמת נודע לי על זה באמת רק לאחרונה.. ואני ממש מנסה לקבוע 3 פעמים שבהם קיבלתי ווסת יותר מ32 יום..
הבעיה היא שבגלל שאני נאסרת הרבה פעמים בימי פרישה בגלל הבדיקה אז אני לא מצליחה לקבוע 32 יום, כי בדיוק 30 ימים מאז פעם שעברה נאסרתי שוב..
אני מניחה שחודש הבא בימי פרישה אני לא אאסר כי עוד לא יתחילו כתמים ואז אצליח לספור 32 יום אבל מיד חודש לאחר מכן שוב אאסר בפרישה .. וכן הלאה . ולכן לא יכולה 3 פעמים ברצף לקבוע 32 יום ..
לא יודעת אם הצלחתי להסביר טוב ואם הצלחת להחזיק ראש.. בכל אופן תודה
אבלסליל
החישוב של ימי הפרישה הוא לפי מתי קיבלת את המחזור, ולא לפי מה שנאסרתם.

זאת אומרת שאם נאסרתם מכתם, אבל המחזור הגיע רק אחרי כמה ימים, מחשבים את הפער בין ווסת לווסת לפי היום בו קיבלת מחזור, אפילו שנאסרתם לפני כן
דאייי בטוחה??אחת פשוטה
אבל נאסרנו מבדיקה פנימית.. זה לא נחשב יום שבו קובעים ווסת??
אני בשוק
ממה שאני יודעתסליל
לא.
בדקתי את זה מול יועצות ההלכה של נשמת.

זה כן נחשב שנאסרתם, ואפשר להתחיל לספור את הימים לצורך הפסק.
אבל לצורך קביעת פרישה, הולכים לפי יום קבלת הווסת
וואואחת פשוטה
רק בשביל התשובה הזו טוב שפתחתי את השירשור.
תודה גדולה!
לפי מה שאני למדתי לא. זה ממש חשובמיקי מאוס
ספירה עבור עונת פרישה נקבעת לפי הווסת שזה תחילת הדימום ממש או שטף
לעומת המתנה לפני הפסק שמתחילים לספור ממתי שנאסרים

זה דומה בגדול להגדרה הרפואית מתי מתחילה הווסת

אם את זוכרת מה היה בחודשים האחרונים בוודאות אז אולי אפשר כבר החודש לפרוש בזמנים הנכונים
ויותר מזה- אם יש קביעות ממש של כתמים בצורה שחוזרת על עצמה אז לפעמים זה נחשב וסת הגוף

ממש ממליצה לך להתיעץ אישית עם גורם הלכתי שמקובל עליכם. אם זה מתאים לך אז אולי יהיה לך נעים יותר עם יועצות הלכה של נשמת
יש פה הרבה פרטים ודעות שונות, אבל באמת חבל להפסיד כמה ימים כל חודש אם יש פתרון הלכתי מתאים

בהצלחה!
וואי, חידשת גם לי!מודעות
ממה שאני יודעתשלומית.

אפשר לבטל ככה את העונה הבינונית ולא את עונת החודש.

(רב הסביר לי כך- עונה בינונית, זה כי משערים שאישה שלא קיבלה עד היום ה30 בטוח תקבל בו או מיד אחריו. אבל אם יש לה הוכחה מוצקה שהיא אף פעם (או כמעט אף פעם) לא מקבלת בפחות מ30+ ימים אז היא לא רלוונטית להגדרה הזו ולכן זה מתבטל. לעומת זאת, העניין של עונת החודש מסתמך על סיבוב הירח ולא על מספר ימים, ולזה כן ממשיכיםלחשוש. ולכן נשים עם מחזור ארוך בודקות בעונת החודש ובהפלגה)

אני חושבתמדברה כעדן.
שרק מעל 32 ימים או מתחת ל28 ימים אפשר לקבוע וסת חצי קבוע. או שהתכוונת למשהו אחר?
לפי הרב אליהו זה לא ככהמודעות
נתחיל מוסת קבוע- אישה שקבוע רואה נניח כל 35 יום בדיוק אז אחרי 3 הפלגות כאלה קבעה וסת ואז היא לא צריכה לחשוש לא לעונה בינונית ולא לעונת החודש, רק לוסת הקבוע שלה וזהו.

וסת חצי קבוע זה אומר שאין לה זמן מסויים שהיא בטוח תראה אבל יש זמן מסויים שבטוח לא (למשל הפלגה אחת 35, ואז 32, ואז 34 אז היא יכולה לקבוע שהיא בטוח לא תראה לפני שעברו 32 יום) לפני 32 יום היא לא צריכה לפרוש בכלל ולכן נשאר לה לפרוש רק בהפלגה, לא בחודש או בעונה בינונית.
כתבת מדוייק. ישר כוחמדברה כעדן.אחרונה
רק בדיקה אחת היא חובה לעשותעוד אחת!
הכוונה היא, אם שכחת את שאר הדירות לא חייבת לעשות . *לדעתי* בינונית אם לא עשית תעשי ברגע שנזכרת.
זה לא לא חובההמקורית
אלא שאם אתם לא מתכוונים לקיים יחסים, לא חייב לעשות את הבדיקה ביוםם ה30. ככה אני מכירה
תשאלי את הרב על בסיס מה הפסיקהמקרמה
הוא רגיל לשאלות כאלו.
(באפן אישי אני יודעת שהוא למד אצל הרב שלמה זלמן אוירבך והרבה פעמים מצטט אותו)
קיסרי עם סיכות לעומת דבקshiran30005
משהי עשתה גם קיסרי עם סיכות וגם קיסרי עם דבק ויכולה להגיד שההחלמה קלה יותר? מה ההבדל?
חזרתי עכשיו מביקורת אצל הרופא שלי בתל השומר, הקטנציק קצת עלה באחוזון , היה אחוזון 11 ועכשיו 15 אז אין צורך באשפוז כרגע רק מעקבים תכופים. מה שכן אמר שממליץ ממש ללכת על קיסרי ולא ניסיון לידה רגילה
רוצים ליילד אותי בסביבות שבוע 37 בגלל שהמשקל קטן. הלידה האחרונה שלי לפני 10 שנים הייתה קיסרי, זרוז אחרי קיסרי קצת בעייתי, העובר קטן וספק אם יעמוד בלחץ של הזירוז ולכן מעדיף ישר על קיסרי.
בפעם הקודמת זה היה עם סיכות וסבלתי נורא, היה לי זיהום ושטף דם נוראי אח"כ ,לא יכלתי לנשום מרוב כאב ושום משכך כאבים לא עזר, השאלה שלי שמנתחים עם דבק ההחלמה הרבה יותר קלה או בקטנה כזה? מתלבטת 😒 אמר לחזור אליו בראשון לביקורת עם תשובה איך אני רוצה ללדת. עוד יומיים בעז"ה בשבוע 34

סןרי יצא ארוך....
אמנם ילדתי רק בקיסרי עם דבקPandi99
אבל יכולה להגיד לך שזה היה לי מעולה!
לא צריך להתעסק עם הצלקת אחרי הניתוח- לא צריך להוציא תפרים… הדבק פשוט יצא ממני כמו שאריות של דבק חם כזה במשך השבועות שאחרי הלידה

זה עדיין ניתוח. לא חושבת שזה משפיע מהותית על הכאבים כי בכז יש צלקת ברחם…. אך בעיניי היה לי נוח

br />יקרה! מאחלת לך לידה קלה בידיים מלאות ובריאות
אני עברתי את שניהםמתואמת
באמת קיסרי בלי סיכות (סיכות נמסות, בעצם) הרבה יותר נוח. לא שהתאוששות קלה יותר, אבל לפחות אין את הכאבים שגורמות הסיכות והן מה שנתפס בבגדים, וגם לא צריך להגיע אחר כך כדי להוציא אותן...
הבנתי שבימינו כולם משתשמים בסיכות נמסות, אבל תבררי ליתר ביטחון.
שיהיה בשעה טובה ובקלות!
אמרו לי דבק לא? זה סיכות נמסות?shiran30005
אני אחרי הקיסרי ההוא מלפני 11 שנים כמעט הייתי מאושפזת 3 שבועות בגלל סיבוך רציני וכאבים חזקים לכן יש חשש, כך שהוציאו לי תפרים אחרי הרבה זמן ולא היה נתפס לי בבגדים, הבעייה אצלי זה הכאבים שיש אח"כ אם זה אותו הדבר
איזה דילמה קשה 🤯
זכור לי שאלה סיכות נמסות, אולי בשילוב עם דבקמתואמת
בכל אופן, העיקר הוא שאלה לא סיכות מורגשות...
לגבי הכאבים וההתאוששות - אין הרבה מה לעשות... רק להתכונן היטב עם משככי כאבים ועם אמצעי עזר, ולהתפלל... ♥️
בעזרת ה' לא יהיה לך סיבוך וזיהום הפעםאורוש3
עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ד' בשבט תשפ"ג 07:05
ואז ברור שלא יכאב אותו דבר. לאחותי סגרו עם דבק וזה היה בסדר.
עדיף סיכות נמסות / דבק/ תפרים נמסיםבננות
הסיכות מהדק שצריך להוציא אחרי שבוע - כואבות !!

תנסי לבקש…
הם אומרים שזה תלוי במצב הבטן.
ב 3 ניתוחים היו לי סיכות ו ב 2 ניתוחים היו תפרים נמסים.
זה עולם אחר לגמרי…

בהצלחה ובבריאות ❤️
ההחלמה הכללית מניתוח היא קשהשריקה

הכאבים

התנועתיות

לרוב הימים הראשונים יותר קשים מלידה רגילה

 

עברתי קיסרי אחד, עם דבק תת עורי (מניחה שלזה הוא התכוון? זו השיטה הכי חדשנית לסגירה. יש תפרים נמסים, ויש דבק תת עורי שלא רואים כלום מבחוץ)

ההתאוששות לא היתה לי קלה בכלל,

אבל מה שאת מתארת על החתך - לא היה

יחסית ההתעסקות איתו סבירה ולא היו סיבוכים או משהו

 

 

כן זה מה שניסיתי לומר. גם לי היה עם דבקPandi99
ממך אני מבינה שבעצם יש שלוש שיטות לסגירה...מתואמת
סיכות רגילות, סיכות נמסות ודבק.
אז לי היו סיכות רגילות וסיכות נמסות. הצלקת הייתה גבשושית כזו, והרופאה הסבירה לי שזה בגלל הסיכות הנמסות.
באמת מעניין מה עדיף - סיכות נמסות או דבק... מה שבטוח - שניהם עדיפים על פני סיכות רגילות.
נכוןשריקה

ממה שידוע לי דבק תת עורי נחשב השיטה הכי חדשנית

לא יודעת אם הוא יותר טוב מתפרים נמסים, אבל הוא יותר חדשני

 

לי היו 2 עם סיכות, 1 עם תפרים נמסים ועכשיו 1אן אליוט
עם סיכות נמסות.
אין להשוות!!! פי אלף עדיף עם דברים שנמסים.
מה שכן, לי בזמנו אמרו שסיכות אמיתיות מחזיקות טוב יותר, ואצלי ה2 הראשוניים היו באמת מאוד גדולים, אז יכול להיות שזה באמת גם שיקול.
אני לא יודעת איך הדבק, אבל באמת תבקשי משהו נמס ולא סיכות.
שיהיה בשעה טובה
תודה לכולן!shiran30005אחרונה
ממה שהבנתי פה ההחלמה היא אותה החלמה כמו מסיכות רגילות רק שיש פחות התעסקות עם הפצע, שזה פחות רלוונטי בשבילי, יותר פוחדת מהכאבים שיש אח"כ והבנתי מכן שבערך זה אותו הדבר
כנראה שאחזיר תשובה לרופא שלי שנלך על זירוז ובמידת הצורך נעבור לקיסרי
שאלה על זוגיותלידה והריון

כשרבים בשבוע של השבעה נקיים- קראתי כאן כמה שירשורים של נשים שלא רצו ללכת לטבול והתגברו על עצמן.

בדרך כלל הן מספרות על ניסים, על התפייסות נהדרת, על סיעתא דישמיא וכו'.

 

והשאלה שלי קצת מוזרה- יש כאן מישהי שכן דחתה בסוף טבילה בגלל מריבה?

מה קרה אחר כך?

מתי החלטת שאת כן הולכת למקווה?

הרי זה יכול להמשיך ולהמשיך...

והאם הייתה סיטואציה שזה הועיל לדחות ביום יומיים? מבחינה נפשית.

 

תודה לעונות, אני אובדת עצות... כל כיוון יעזור

התקן הורמונליאהבה ושלוה
לפני חודשי וחצי שמתי התקן, הרופאה אמרה לי לבוא לביקורת אחרי חודש.. כמה זה קריטי ? מרגישה טוב, אין דימומים...
זה כדי לבדוק שהוא במקום.מוריה
חשוב מאוד המעקב הוא חלק מיעילות המניעהאנונימית-אנמיתאחרונה
פוסט קורונהסליל
מישהי חוותה?
יש איך לטפל?
חליתי לפני כמה שבועות, ומאז סובלת מכאבי ראש חזקים שבאים והולכים, צינון, סחרחורות.

אם למישהי יש ניסיון, או של טיפול, או תוך כמה זמן זה יעבור, אשמח לשמוע
ליoo
היה שנה שעברה כאבי שרירים ושיעול כמה חודשים אחרי. לא עשיתי משהו מיוחד. השיעול עבר אחרי שהייתי כמה שעות ליד הים, כנראה האויר המלוח. כאבי שרירים ליוו אותי לפחות חצי שנה (הרבה משככי כאבים) ובסוף עברו לבד.

לפני חודש פלוס היה לי שוב קורונה ושוב יש לי שיעול שלא עובר. היום הייתי קצת ליד הים מקווה שיעזור.

לבן שלי שהיה לו אסטמה בעבר, היא חזרה בעקבות קורונה. עכשיו כמה חודשים אחרי, נראה שאולי עבר לו (מאד מקווה)

נראה לי זה בעיקר ענין של זמן עד להחלמה. תרגישי טוב.
תודה!!סליל
נראה ליאורוש3
בעיקר זמן. אבל אמאל'ה נשמע סיוט. חיבוק לך.
לסחרחורות תקבעי לפיזיו שמתעסק ויבדוק את המערכת הוסטיבולרית. יכול להיות שיש לזה טיפול.
בגדול ממליצים לעשות פעילות גופנית בהדרגה ועם קשב לגוף (נגיד בעלי ממש ירדו לו יכולות ומתנשף מדברים קטנים יחסית, אבל נשמע פחות העניין אצלך) ולהתחזק. אבל נשמע שאת עוד בשלב של מנוחה ויטמינים ומשככי כאבים. בסוף יעבור בע''ה.
תודה!סליל
זה גם זה, לפני כן התאמנתי קצת. עכשיו אני מנסה, וכל הגוף שלי כואב ימים אחר כך.
תרגילים ממש בסיסיים שהצלחתי לעשות, עכשיו אני כמעט לא מצליחה להזיז את הגוף.

העניין שאני גם בתקופה ממש עמוסה, אז לא באמת מצליחה לעצור
היה לי גם משהו כזהילד בכור
הרגשתי שאני לא מצליחה להתאושש מהקורונה וגם בעלי.. הצינון והכאבי גרון והחולשה המשיכו לי כמה שבועות אחרי
הצינון והכאבי גרון היו רק בלילה, משו מוזר.. אבל הרגשתי פשוט שהקורונה לא הולכתתת
והנה ב"ה אני אחלה אז זה עבר מתישהו, לא זוכרת בדיוק כמה זמן זה לקח
יש מצב שהתפתח לך לסינוסיטיסלאחדשה
קורה אחרי ווירוסים ובמיוחד אחרי קורונה.
שוונ לבדוק אולי תצטרכי אנטיביוטיקה.
בריאות!
גם לי היה סינוסיטיס אחרי קורונה...*סמיילית*

סיוט

גם לי, פעמייםמחי
לאמא שלי מה שעזרבארץ אהבתי
היה 'קוורטיצין קומפלקס'.
היא סבלה מפוסט קורונה שהתבטאה השיעול מתמשך.
ממש ביום אחרי שהיא התחילה לקחת היא הרגישה הקלה. אבל נראה לי שזה אמור לעזור גם עם תסמינים אחרים של פוטס קורונה, אבל לא יודעת בוודאות.
מאיפה קונים את הדברים האלה. אין אותם בקופותאורוש3
אמא שלי מצאה בבית מרקחתבארץ אהבתי
ואחר כך הזמינה מ'שיווק מוצרי ישע' הרבה יותר בזול מאשר בבית המרקחת (עדיין לא זול, אבל בבית המרקחת זה יהיה הרבה יותר יקר).
מחשבות על תיסכולים - חזרה ללב ההורות (לא יודעת כמה מחיר משלוח, לאמא שלי זה משתלם כי היא מזמינה מהם עוד הרבה דברים בכל מקרה).
שמת קישור למשהו אחר אהובה. אבל מצאתי את האתראורוש3
אחפש בו בהמשך, תןדה
שמעתי על כאלהאודה לה'
שדיקור עזר להם
ליאחצ
הייתי מאושפזת עם פוסט קורונה, לא היה להם מה לעשות איתי באישפוז חוץ מלטפל בי כ"סיעודית" שהגוף לא החזיק את עצמו ולנסות לגרום לגוף להתאושש בעזרת סטרואידים.

המליצו לי כל מיני אנשים גישות טבעיות, אמרו לי לנשוך לבונה (זה היה דוחה והקאתי שם בבי"ח כשניסיתי, בהמשך גיליתי שיש דבש לבונה ועוד כל מיני דברים שיש בהם בצורה יותר ראויה לאכילה).

בסוף מה שהרים אותי אחרי שבועיים-3 בכסא גלגלים (לא יכולתי לקום, ללכת, כלום...) זה כדורים טבעיים שנקראים a.d. קומפלקס שקניתי מהומאופטית ותוך יומיים-3 הייתי על הרגליים, התחלתי ללכת לאט עם להחזיק, עד שתוך שבוע בערך חזרתי ללכת ולהיות עצמאית. כל מה שלא עזרו הסטרואידים וכו, עשו הכדורים האלו.

בנוסף גם לויטמינים (שהתחלתי לקחת עוד לפני הפוסט קורונה, כי היה לי פעמיים קורונה, אז קצת לפני הפעם השניה עשיתי בדיקות דם למעקב בגלל חולשה מהפעם הראשונה, והיה לי מלא חוסרים שבחיים לא היו לי לפני הקורונה, ואז קצת אח"כ חליתי פעם שניה, וכש"גמרתי" ויצאתי אחרי 10 ימים, אז קרסתי לפוסט קורונה מה שכתבתי בתחילת ההודעה).
יאוו איזה סבלאורוש3
😱אודיה.אחרונה
מישהי נתקלה במצב של מעי רגיז אצל פעוטות?אנונימית בהו"ל
הבת שלי בת 3.5 ועושה 4-5 פעמים ביום קקי, תמיד רך והתחתונים כל הזמן מלוכלכים.
כאבי בטן כל הזמן, גם כשהיא לא אוכלת ובאופן כללי הרבה באלגן סביב מערכת העיכול וכל הנושא הזה.

לבעלי יש מעי רגיל ושלשולים כרוניים מהילדות. ממש חוששת שזה עבר גם אליה והיא מאוד סובלת מזה.

מה אפשר לעשות? למי לפנות?
בדקתם צליאק?Lana423
עשינו בדיקת דם ויצא שאין לה אבל הבנתי שזה לא שוללאנונימית בהו"ל
לחלוטין
גם אם זה לא צליאק זה יכול להיות רגישות לגלוטןמחי
זה מגיע ממאכלים מסוימים שלא טובים לה וצריך למצוא מה זה
היא אוכלת מאכלי חלב?oo
הרבה אנשים רגישים לזה
כן, אוכלתאנונימית בהו"ל
איך אפשר לדעת אם זה זה?
להפסיק לשבוע ולראות אם יש שיפורoo
לדעתי צריך שבועייםמכחול
והייתי מתייעצת קודם עם רופא, יש בדיקה שבודקת את זה ממש
בדיקת נשיפה. השאלה אם עושים בגיל הזהיעל מהדרום
נשיפה זה לחיידק אחראנונימית בהו"ל
לא?
לא רק להליקובקטר עושים בדיקת נשיפהיעל מהדרום
לק"י

גם לרגישות ללקטוז- שותים משהו כמו לקטוז מרוכז, ואחרי זמן מה עושים בדיקת נשיפה.
מוצרי חלבoo
יכולים להיות קשים לעיכול גם למי שנבדק רפואית ויצא תקין ולכן בדיקה כזו יכול להטעות.

בעיניי לקחת ילדה לבדיקה רפואית על משהו שאפשר לבדוק בבית בקלות ובצורה יותר מדויקת, זו רפואת יתר.
צודקת, לא חשבתי על זהמכחול
רופא ילדיםיראת גאולה
יש סדרה של בדיקות שעושים ל'בעיות' בטן,
ביניהן בדיקות דם לבדוק ציליאק ורגישות לחלב, אולטרה סאונד לא זוכרת למה, אולי במקרה שלכם גם בדיקת צואה,
אם הרופא ילדים לא מוצא פתרון 'פשוט' - הוא מפנה לרופא גסטרו.
^^^לפנות לרופא ילדים ולהתחיל בירור^^^קופצת רגע
זה חדש? או תמיד היה ככה?מוריה
אצלנוציפיפיצי

שווה לבדוק את זה

איך אתם מטפלים?אנונימית בהו"ל
עשינו בדיקות צואה קודםציפיפיצי

ויצא שיש איזה חיידק שלא מטפלים בו אבל, הרופא אמר שאם ממשיך עד זמן מסויים אז כן מתחילים טיפול.

בפועל זה הלך ונרגע עם הזמן ב"ה ולא נזקקנו לטיפול (מדברת על השלשולים)

הוא כן ילד עם הרבה יציאות אבל גם בעלי כזה אז מודעת לכך שזה פשוט הגיע ממנו

 

גם לה מצאו חיידק בבדיקת צואה שהרופאה אומרתאנונימית בהו"ל
שלא מטפלים בו וזהו
קודם כל רופא ילדיםחיוך גדול


בגדול בגיל כזה זה רק זיהומים במע'כהריון ראשון13

העיכול
מכירה מטפל שמטפל בזה וטיפל בילדים שלי בת 3 וחצי ובן שנתיים וזה עבר להם...
אבל גם הורדתי להם מוצרי חלב

רופא ילדים ודיאטניתטל..אחרונה

לעשות בדיקות מתאימות.

אם הרופא ילדים לא עוזר אז אולי הייתי הולכת לגסטרו.

ודיאטנית - אם זה מעי רגיז אז באמת עיקר העניין זה תזונה מתאימה, שזה תפקיד הדיאטנית

(לי זה מאוד עזר! לא בגיל כזה אבל חושבת שדיאטנית ילדים תוכל לעזור וגם לכוון ממה זה יכול לנבוע)

זה לא מסוכן לקבל הרבה מכות בראש?אנונימית בהו"ל
הבן שלי בן שנה וקצת, נופל המון על הראש
ממש מלחיץ אותי
אני לא מתפקדת כמה שעות אחר כך
בלחץ של החיים

😰😰😰
יש לזה כלליםציפיפיצי

אם זה מגובה זה יותר מסוכן

אם נופל בגלל שהתחיל ללכת ומתנדנד לו זה קצת פחות מסוכן אבל

כמובן שתמיד צריך להיות עם יד על הדופק ולראות שהוא בסדר ומרגיש טוב

גם הקטנציק שלי בן שנה וחודשיים ונופל המון (או שהאחים היקרים שלו מפילים אותו)

וכל עוד זה לא מגובה אני יודעת שזה סביר

למרות! שפעם הבת שלי בגיל 10 חודשים קיבלה מכה ולא מגובה והקיאה וכן הלכתי להיבדק כי זה סימן לא טוב. אז בגדול באמת לראות שהכל תקין אחר כך

אית אפשר לדעת שהכל תקין?אנונימית בהו"ל
אם הוא מתנהג כרגיל אחר כךאורוש3אחרונה
תראי אני שמרתי ממש טוב בשלב הזה. הייתי הרבה מאחוריהם. אבל אם בכ''ז קרה ונפלו והיו בסדר אח''כ אז חייתי עם זה בשלום.
אם זה לא מגובה ולא משהו דרמטי בעוצמתואורוש3
סתם נפילות של תחילת הליכה זה לא מלחיץ. אם הקטן חוזר לעצמו אחרי שנרגע אז הכל בסדר.
אחד הילדים שלי התחיל ללכת בגיל פצפון ממש ונפל בלי סוף. טפשון כזה. לילד שלום!
זה כל כך מעניין ההבדלים בין ילדיםריבוזום
הבת הגדולה שלי לא נפלה בכלל. היא לא הלכה עד שהיתה לגמרי לגמרי בטוחה. ובאמת זה היה די מאוחר (שנה וחצי בערך?), למרות שראינו שהיא כבר מסוגלת והולכת מצוין עם להחזיק במשך תקופה ארוכה...
הבן שאחריה ניסה בלי יותר מדי להתלבט ונפל המון על הראש
לגמרי אופיאורוש3
תקין שמשתנה לי מספר הימים בין הביוץ למחזור?מודעות
לפני ההריון הראשון למדתי לזהות ביוץ ותמיד המחזור הגיע בדיוק 14 יום אחר כך. ואז היו 9 חודשים של הריון ועוד שנה של הנקה בלי ביוץ ומחזור. מאז שחזר המחזור לפני חצי שנה אני מצליחה לזהות אותו באותה דרך כמו קודם (מעקב הפרשות, צוואר הרחם ומקלוני ביוץ) והמחזור הגיע בין 11-13 ימים אחר כך. לא קבוע, כל חודש משהו אחר אבל תמיד פחות מ14. (אני עדיין מניקה חלקית אם זה משנה אבל זה כבר פעוט ולא תינוק)
תראימדברה כעדן.
את מסתמכת על זיהוי אישי אז א"א על סמך זה להחליט על משהו אם תקין או לא... מבינה?
ועקרונית ההפרש בין ביוץ למחזור הוא בין 12 ל16 ימים כשהממוצע הוא 14
אבל אותו זיהוי היה מדוייק לפני כן, תמיד 14מודעות
אני יודעת שהטווח הוא בין 12-16 יום אבל זה אמור להיות קבוע אצל אותה אישה. יכולה להיות אישה שאצלה זה תמיד 12 ואישה אחרת שאצלה זה תמיד 16. השאלה אם אצלי זה הגיוני שחודש אחד 11 וחודש אחד 13 וחודש אחד 12 בלי סדר מסויים?
לדעתי האישיתמדברה כעדן.
לא בונים על הרגשות כבטוח. אלא כעל בערך... ולכן השאלה לא מתאימה כי זה הכל כאן על בערך...
אל תשכחי שיש שתי שחלות, שהביוץ מהן יכול להיות שונהLana423
מבחינת מה את מרגישה
נשמע לי הגיוניLana423
לפני ההריון היו לי מחזורים מדוייקים ברמת הדקה ביום שהמחזור מתחיל..
מאז שהפסקתי להניק כל מחזור היה באורך טיפה שונה - 28, 31, 29, 30
כן, הגיונישלומית.


לא יודעת אם תקין אבל אצלי גם ככהמצפה88
מזהה את הביוץ ולפעמים המחזור מגיע 14 יום אחריו ולפעמים קצת יותר. גם אני מניקה פעוט
אצלי זה הפוךאודה לה'
לפני ההריון הראשון לא מסודר
אחרי הסתדר כמו שעוןאז נשמע לי הגיוני ומצוי
מה זה משנה בעצם?מתנות-קטנות
איזה משמעות יש לזה?
הימים שבין הביוץ לוסת נקרא 'השלב הלוטאלי'פרח חדש
שלב לוטאלי קצר נובע בדכ מאיזה שיבוש הורמונלי ויכול להפריע לכניסה להריון
אם את לא בלחץ על הריון חדש אז חושבת שפשוט תתני לזמן לעשות את שלו
ובאמת יכול להיות שאצלך זה קשור להנקה
(אני אבל לא בטוחה ש11 ימים נקרא שלב לוטאלי קצר, יכול להיות שזה בטווח התקין)
13 ימים נקרא קצר?מתנות-קטנות
לא חושבתפרח חדש
פחות מ11 כן
11 בדיוק נראלי גבולי
תודה רבה!מודעות
אם יחזור על עצמו עוד פעם 11 יום אז אני אבדוק את זה
תודה על המידע
תודה לכולכן! הרגעתם אותי ⁦❤️⁩מודעותאחרונה
פשוט קיבלתי מחזור 3 ימים לפני שציפיתי לו, אז הייתי הורמונלית ומבולבלת.
תודה לכל אחת שהגיבה
סליחה על השאלה..טובהלה :)
אני צריכה לעשות לבת שלי בדיקת צואה,לא עשיתי אף פעם איך אני עושה את זה?
היא גמולה?ציפיפיצי

אם לא, לוקחים פשוט ישירות מהטיטול לתוך המבחנה

אם היא כן, תקחי קופסה פלסטיק חד"פ גדולה ושתעשה לתוך זה ואז את לוקחת משם דגימה לתוך המבחנה. בהצלחה זה לא הכי קל אבל זה בסוף קורה

תודהטובהלה :)
זה אומר ללכת לקחת קודם מבחנה?
כןנירה22אחרונה
היי בנותאנייי12
אם יוצאת בהעמסת סוכר של ה100 תוצאה אחת נמוכה זה נחשב סכרת?
גבוליאמא לאוצר❤
תלוי בגישה של הרופא..
מה זה אומר תלוי ברופא?אנייי12
שלכל רופא יש גישה אחרת בנוגע לזה...אמא לאוצר❤
חלק יתייחסו כסכרת וודאית
חלק כטרום סכרת
וכו'..
יוצא לי תמיד בהעמסה של 100 אחד ממש נמוךציפיפיצי

והרופאה אומרת לא להתייחס

יש רופאים שחושבים אחרת? שזו סוכרת?

אני גם בהריונות בסיכון תמיד ומעולם לא אמרו על זה מילה

מכירה כמה נישם שעם תוצאה אחת לא תקינהאמא לאוצר❤
התייחסו כטרום סכרת
והיוצריכות מעקב כלשהו
תלוי בתוצאה. ותלוי אם זה היפר או היפוחצילוש
בד"כ את צודקת נראה לי. בייחוד אם זה בבדיקה ה3.חצילוש
קצת פעילות לבלב מוגברת.. ממש זניח גם ביחס לתוצאה שהפותחת כתבה
הנמוכה יצאה בבדיקת דם השלישית?ציפיפיצי


תלוי כמה נמוך ותלוי בתוצאות האחרות..חצילוש
אצלי עם סכרת קורה שאם אחרי שעה יש תוצאה גבוהה לפעמים, אחרי שעתיים יש צניחה חדה. אבל מדובר במספרים גבוהים ולכן התוצאה הנמוכה היא לא פחות מ90 אף פעם.. אבל זה כן יכול להעיד על מצב של היפוגליקמיה מסויימת.. בקיצור ממש תלוי..
הייאנייי12
התוצאות האחרות יצאו תקינות לגמרי
של ה180 יצא לי נמוך בערך על 64 משהו כזה
מה הסיבה ששלחו אותך ל100?חצילוש
אממאנייי12

חשדו לריבוי מים ועובר קצת גדול (הראש)

אם הערכים הראשונים תקינים ורק השלישי נמוךחצילוש
כנראה מדובר בקצת היפוגליקמיה. אז זו לא הסיבה לעובר גדול. אם כבר לעובר קטן.. במצבים של היפר זה עובר גדול.. מה הגבול התחתון? אני כבר לא זוכרת.. בין 70-60 צריך להעלות וזה עוד לא ממש היפו. מתחיל להיות היפו מתחת ל60 ומטה.. יכול להיות שיגידו לך אולי להגביר יותר אכילה של דברים מסויימים ויפנו לדיאטנית, אבל גם לא בטוחה. מהידע שלי לא נראה לי שזו סכרת..
עכשיו אני רואה שהגבול התחתון בבדיקה השלישית הוא 70חצילוש
לדעתי בודאות לא יאבחנו סכרת. זה ערך אחד בבדיקה השלישית שהוא קרוב מאוד לגבול התחתון מלמטה. אולי יש לך קצת תגובה מוגברת של הלבלב לגלוקוז, אולי בעקבות ההריון. אבל זו לא סכרת חד משמעית. תהיי רגועה.


מתייגת גם את @YaelL
אמהלה אצלי בהריון האחרוןציפיפיצי

היה 50 בבדיקה השלישית

אז זה לא היה תקין?

לדעתי היפו קצת.. אבל זה לחלוטין לא סכרתחצילושאחרונה
בייחוד שזה אחרי 3 שעות.

אם רואים למשל היפר ואז היפו אז כן.. התינוקות שלך קטנים במקרה? לנשים עם סוכר קצת נמוך בדרך כלל יש גם עוברים קטנים יותר..
היפוגליקמיה מה זה?אנייי12


שהסוכר נופל נמוך מדי. אבל זה בסדר. הערך שלך בסדרחצילוש
שתי שאלות לתינוק- אינהלציה וטעימותעוד תשובה
1. אפשר להתחיל טעימות בגיל 4 חודשים?

2. איך יודעים שילד צריך אינהלציה? מעולם לא עשיתי לאף אחד מהילדים, אז לא יודעת מה הקריטריונים ומה הנוהל ביצוע.
הקול שלו משתפר,הוא כבר פחות צרוד, הרופאה אמרה שהריאות נקיות, אבל עדיין משתעל ומנוזל, לפעמים הרבה לפעמים פחות. ב"ה מצליח לישון רגוע לאורך זמן אבל מתעורר בתדירות יותר גבוהה, ולפעמים מתקשה לינוק מצינון, או משתעל ובוכה הרבה.
הרופאה אמרה שלא צריך אינהלציה, אהל לא הבנתי ממנה מה הקריטריון שכן.

תודה רבה לעונות
אינהלציהאמא_טריה_ל-2
עם מי מלח 0.9 יכולה לעזור לפתוח את האף במקרים של צינון, ולהקל שיעול.
אין צורך לחכות לקריטריון מסויים כדי לתת את הטיפול, הוא עוזר בכל הצטננות.

כמובן שתרופה באינהלציה זה כבר עניין אחר, שאכן יש לו קריטריונים רפואיים (אסתמה, דלקת ריאות וכדומה).

אני מאוד ממליצה על אינהלציה מי מלח כטיפול תומך ומקל, במיוחד בתינוקות.
תודהעוד תשובה
אז להחזיק בבית מכשיר קבוע? איך משיגים?
אפשר לשאול מיד שרה וכאלה? ואז איך זה סטרילי לילד?

כמה זמן טיפול באינהלציה? כל כמה זמן?

(כמו שאמרתי, אני באמת לא מכירה, ב"ה, למרות שהוא החמישי)
אני לא מכירה אפשרויות השאלהאמא_טריה_ל-2
אני קניתי מכשיר ממש טוב וזול יחסית מעלי אקספרס, אבל ייקח לזה זמן להגיע.
מוכרים בבתי מרקחת של הקופה או בפארם.

אפשר לחטא את החלקים שנחשפים לפה על ידי הרתחה.

שמים 2-3 מל בכל שימוש בערך, לרוב כל 4 שעות או 3 פעמים ביום... לפי צורך.
זה לא עולה יקרמקקה
סביבות מאה פלוס, בבית מרקחת
דווקא מהניסיון שלי עזר חלקי מאוד. אבל עדיין טוב שיש בבית
עם מי מלח מותר כל פעם שמרגישים צורך, שאת מרדישה שהקושי בנשימה מקשה עליו לישון או לאכול
עם מרשם מרופאה יותר זול לקנות אינהלציה בבית מרקחץפה לקצת
של הקופה

אני קניתי מכשיר
אפשר לשאול מיד שרה בתור התחלהאביול
לי היה ילד אסמתי אז קניתי, וזה בשימוש המון , כל חורף, לכל הילדים.
אבל תתחילי מיד שרה ותרא לפי הצורך
לגבי טעימותאמא_טריה_ל-2
אפשר, אבל זה תלוי בבשלות של הילד.
יש קריטריונים כגון החזקה של הראשון, זקיפות, עניין במזון... אפשר לקרוא באתרי הקופות.

בכל מקרה ההמלצה היא שלא לתת כתחליף לארוחה לפני 6 חודשים, אלא כהתנסות בלבד בכמויות קטנות.

^^^ ומדגישה, כמות קטנה זה לא בננה שלמה וגם לא חציLana423

בהתחלה ממש טעימה קטנה על קצה הלשון
יום אחרי חצי כפית, אחכ כפית.. ולא יותר מזה
ואחרי כמה ימים כאלה, אפשר לנסות כפית וחצי
תודה רבהעוד תשובה
כשמגיעים לכפית זה מאותו דבר? לדוגמא קמצוץ תפוא במשך כמה ימים עד שמגיעים לכפית תפוא? או כשמגיעים לכפית סה יכול להיות כבר מגוון של דברים?

איזה דברים מותר ואפשר לנסות בשלב הזה? אחרי הירקות הבסיסיים.
פירות? טחינה? מוצרי חלב? עוף? דגים? אפשר עכשיו או לחכות לחצי שנה?
אין לנו אלרגיות ידועות במשפחה. כן זוכרת פריחה לאחד הבנים, והוא היום גם נמנע מסויה בכמות כי ראינו שפורח מזה, אבל לא מאובחן

שכחתי הכל🙈
אני התחלתי רק מפירותLana423
ולדעתי עדיף כפית מאותו דבר, גם כי את כבר טוחנת משהו אז אי אפשר לטחון כמות של צ'ופצ'יק חח, תטחני כמות קטנה של בטטה מבושלת נגיד ותתני לה במשך יומיים.

נתתי - מחית תפוחי עץ, בטטה, אבוקדו, בננה, מחית גזר,
ולאט לאט התחלתי לערבב - גזר ובטטה, תפוח עץ ובננה, אבוקדו ובננה (הם אוהבים את זה לא ברור איך חח)
גבינות, ביצים וטחינה נתתי רק ממש לקראת גיל חצי שנה - בהתחלה לקחתי ביצה קשה ורק שמתי לה על השפתיים
יום אחרי זה נתתי לה לאכול פירור מהלבן, יום אחרי פירור מהצהוב
לגבי אלרגניים- האלרגולוגית של הבת שלייעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ג' בשבט תשפ"ג 17:18
לק"י

המליצה לי לתת לקטן כמה שיותר מוקדם אלרגניים כדי להקטין סיכוי להתפתחות של אלרגיה.
היא גם המליצה לתת מההתחלה תמ"ל חלבי כמה פעמים בשבוע (לא עשיתי את זה).

הוא בן כמעט 4 חודשים ואני מתכוונת בעז"ה להתחיל עם לקים קטנים של אלרגנים בקרוב. ובמקביל דברים אחרים.

שמעתי שההנחיה היום שאפשר לתת כמה דברים ביחד, כל מה שלא נחשב אלרגני.
הייתי מתחילה במה שזורם מהאוכל של כולם (פירות וירקות קודם, ואז דברים אחרים).
תודה רבה.עוד תשובה
מה נחשב אלרגני?

אפשר ירקות מתובלים? כי זה יש בשבת. ויהיה הרבה יותר קל, באמצע השבוע פחות מבשלת ירקות.
באופן כללי תכננתי לתת לו משל כולם, ולא מיוחד בשבילו, גם ככה זה פירור

ואם הוא מצונן אפשר לנסות טעימות או לחכות שיגמר?
תחפשי רשימות באינטרנטיעל מהדרום
לק"י

המוכרים זה ביצים, חלב, שומשום, אגוזים, שקדים, בוטנים, דגים.

אני הייתי נותנת מתובלים.
בסוף הוא הולך לאכול מה שאוכלים בבית, עם התיבול המשפחתי.

אפשר לקחת טיפה ביד, למעוך ולתת.
יש אסכולותאמא_טריה_ל-2
יש כאלה שפחות זהירות ונותנות מה שיוצא.

הגישה הקלאסית אומרת כל פעם ירק/פרי ל3 ימים.
נהוג להתחיל מירק, כדי שלא יתרגל למתיקות של הפרי.
לאחר חשיפה של 3 ימים אפשר להתחיל שילובים.

למשל -
יום 1-3 קישוא מבושל טחון
4-6 דלעת מבושלת טחונה
7-9 גזר מבושל טחון
בטטה
תפוח אדמה
ככה כל פעם 3 ימים.
לאחר מכן אפשר לשלב רסק של כל מה שנחשף אליו כבר.

אחר כך פרי - בננה מרוסקת, תפוח/אגס מבושל טחון, אבוקדו - באותו עקרון של חשיפה.

רק אחרי שכוסו הירקות ופירות הקלאסיים, אפשר להתחיל עם שילוב טחינה או שקדיה קצת ברסק, אבל בגדול עד גיל חצי שנה בעיקר טועמים מהפירות והירקות האלה.

מגיל חצי שנה אפשר לאט לאט להכניס לרסק עדשים כתומות, עוף, להוסיף לפרי שיבולת שועל, וכך להמשיך לחשוף למאכלים ומרקמים.


הגישה הקלאסית פתוחה לשינויים, כל אחת לפי ראות עיניה.

היום שמעתי שמנחים בט.חלב לתת בנפרד רק אלרגניםיעל מהדרום
לק"י

שמעתי מאמהות אחרות, עוד לא הגענו לשלב הזה עם הפיצי.
חיכיתי לתור שלנו עכשיו בטיפת חלב ובינתייםעוד תשובה
הוא התבטל פעמיים כי האחות היתה חולה. צריכה לקבוע תור חדש, ובינתיים לחכות עם השאלות
(או לשאול כאן)
השאלה אם יש לך סיבה להתחיל טעימותיעל מהדרום
לק"י

לפני שנתיים אמרו לי להתחיל בגיל 5.5 חודשים. לא משנה שכבר התחלתי קודם🤭

אני פשוט רוצה שבגיל חצי שנה תהיה תקווה שהילדים כבר יוכלו להתחיל מנות, כדי לחסוך לי שאיבות/ תמ"ל.
והאמת שאני גם נהנית להטעים אותם בביסים קטנטנים.
מבינה את ההיגיוןאמא_טריה_ל-2אחרונה
יש מעט אלרגיים לירקות ופירות שנותנים בהתחלה, שנחשבים "בטוחים".

אולי יש היגיון מבחינת חשיפה למרקמים טועמים לתת בנפרד קודם, אבל באמת נראה לי נתון לשיקול דעת...
טיפ בהקשר של הכפיתרק טוב!
יש לתינוקות רפחקס שגורם להם לדחות חפצים שנכנסים לפה ולכן הרבה מהם יסרבו כביכול לטעימות כשבעצם הבעיה היא הכפית.
במקום זה אפשר לשים קצת מהמאכל על האצבע של ההורה וככה לתת לפה.
ובהמשך כשכבר אוכל קצת יותר והתרגל, להשתמש בכפיות פלסטיק קטנות של תינוקות, זה יותר רך ונעים בפה מהמתכת הקרה של הסכום הרגיל.
לגבי אינהלציהבארץ אהבתי
אני לא מבינה גדולה בזה, אבל פעם עשו לבן שלי אינהלציה במרפאה כי היתה לו סטורציה מתחת ל-95.
יש לנו בבית מכשיר סטורציה שקניתי פעם, אז הרופא אמר שאם הסטורציה שוב יורדת מתחת ל-95 אז לעשות שוב אינהלציה.
קנינו מכשיר למקרה שנצטרך, אבל ב"ה לא היה צורך. אז למעשה יש לנו בבית את המכשיר אבל לא באמת יודעת איך להשתמש בו אם נצטרך. לא יצא לי להשתמש בו עם מי מלח - לא הכרתי את האפשרות הזאת...
רפואה שלמה!❤️
אינהלציה זה לרוב לשיעולים וצינוןאביול
אם את רואה שיש גודש באף או צינון רציני, כדאי לעשות עם מי מלח. שאר התרופות באיהלציה זה כמובן במרשם
שמעתי אתמול משהו יפה.. וזה לא יוצא לי מהראש..הילושש

מרגישה שקיבלתי סטירת התעוררות. 

 

שמעתי את זה כבר פעם וזה לא נכנס לי לראש כמו הפעם, כי כנראה הפעם זה ממש רלוונטי אליי.. 

נכון מברכים את ההורים שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים? למה מעשים טובים זה אחרי החופה? הרי כל החיים צריך.. 

אז העניין הוא שאדם יכול לעשות הרבה מעשים טובים. עם כל העולם.

ועדיין...רק אחרי החופה, בתוך הבית פנימה, כלפי בני ביתו -

שם הוא ייבחן במעשיו הטובים! שם מצפה לו עבודת חיים מתמשכת,

ושם יהיה ניכר מיהו באמת...

 

אז הגעתי למסקנה שאני על הפנים.. 

הפרצוף האמיתי שלי- שה' ישמור. 

 

אני פשוט לא מצליחה לסבול את המשפחה של בעלי, כמה שיותר רחוק לי- טוב לי! וזה מרגיש מגעיל. 

עוד מעט בעלי צריך לעבור ניתוח, ברור שאני מודאגת מהניתוח ודואגת לשלומו, אבל מה שמדאיג אותי יותר (לא נעים להודות..) זה איך יהיה עם ההורים שלו (אני כבר כמה זמן לא פוגשת אותם חוץ מאירועים מיוחדים.. ולא בקשר.. עם האחים פה ושם לעיתים רחוקות. ) 

 

הגעתי למסקנה שאין לי סובלנות! לסבול התנהגות של מישהו אחר (שהוא לא המשפחה שלי מהצד שלי) שלא מתנהג כמוני או כמו המשפחה שלי. 

אין ספק שחמי וחמותי עשו לא מעט בשביל שארגיש שאני לא אוהבת אותם, בלשון המעטה.. 

אבל וואלה.. אני חושבת שאולי אם הייתי יותר בסובלנות כלפי המשפחה שלו- הייתי מצליחה להשתלב ולא כמו שאני עכשיו- עומדות לי השיערות רק מלשמוע עליהם ולדבר עליהם. נתקפת בזעם ועצבים. 

מצד אחד מבינה את עצמי, באמת. אבל מצד שני, יודעת לומר לעצמי שזה לא בסדר. 

 

אם להודות באמת, אני קצת מנצלת את זה שבעלי סבלן איתי, ולא כועס או מתעצבן מזה שלא הולכים ככ לבקר את המשפחה שלו (כמובן שזה באשמת חמותי, אבל אולי יכולתי להתעלות מעל עצמי ולסלוח לה..?) 

 

כרגע אני גם מתלבטת האם אני מלקה את עצמי שלא שאשמתי או שכל זה באמת נכון..? 

 

אתן לכן דוגמא להמחשה, 

אתמול בעלי ארגן את אחותו לבייביסיטר אצלנו, 

הבית היה הפוך- ולא רציתי שהיא תבוא כי כל מה שקורה אצלנו היא מספרת לכולם

 אין לה רסן.. אז אמרתי לו שאני מעדיפה שתבוא אחותי, שאלתי אותה והיא לא יכלה. אז נאלצתי לבוא הביתה ועל חשבון הזמן שלי עם הילד אני מנקה ומסדרת מהר מהר כדי להספיק שהבית יראה נורמלי לפני שהיא תגיע.. 

הספקתי בערך, הייתי ממש עצבנית.. רציתי לוותר על היציאה, לא באלי. 

בעלי ניסה להרגיע אותי- ללא הצלחה. ביקשתי שיצא מהחדר וייתן לי להרגע. 

מפריעה לי הנוכחות שלה, היא מעצבנת! ומצד שני אני אומרת לעצמי בראש- היא בסה"כ עושה לי טובה שהיא באה.. אבל- היא התפרסה על כל הספה, הוציאה את כל תכולת התיק שלה, הורידה נעליים, באמצע הסלון, פתחה אוכל קנוי שומני- על הספה(!!) וכבר לא מבקשת- ברור לה היא מקבלת את המחשב (שלי ד"א). לא אומרת שלום ולא כלום.. 0 ביחסי אנוש (מה אני מצפה? ממי יש לה ללמוד כשאמא שלה שכל יומיים עושה ברוגז עם הילדים שלה?! ) 

אז יצאנו, לא עברו שעתיים.. היא מתקשרת לבעלי- 'איפה אתם?' (מה זה עניינך??!!!!) מתי תבואו? (באת לבייביסיטר, לא? מז"א מתי תבואו...? ידעת לאן את מגיעה..) התעצבנתי אבל לא אמרתי כלום, לא רציתי להרוס את הרגע.. 

באנו הביתה- כל המקלדת עם הידיים השומניות שלה (אוף!) פתאום היא רוצה להכנס להתקלח- מה אני יכולה לומר? (היא באה מהבית. יכלה להתארגן לפני.. אבל לא. חייבים לנצל את כולם ואת הכל כמו אמא שלה.. ואני יודעת שאני נשמעת לא טוב!) תליתי כביסה בחדר שבו היא אמורה לישון.. אז היא נכנסת ואומרת לי- מה זה? למה החלון פתוח??! (את לא רואה למה? כי אני תולה כביסה! אני צריכה לספק תשובות בבית שלי?! ) 

עשיתי את הדברים שלי והלכתי לישון בעצבים.. נהרס ערב שבעלי התאמץ וארגן בייביסיטר ותכנן יציאה (שזה לא קורה הרבה..) 

ועד עכשיו אנחנו לא מדברים רגיל. 

למה זה בעצם עצבן אותי? אסביר. כי אני זוכרת את עצמי עושה בייביסיטר לאחיינים שלי- אם הייתי צריכה מחשב או משהו הייתי מבקשת בעדינות ובחוסר נעימות כי זה המחשב שלהם ואולי יש להם שם דברים שהם לא רוצים שבטעות אראה? 

הייתי יושבת במקום אחד מרכזת את הדברים שלי ולא מבלגנת להם את הבית או מורידה נעליים!! 

מקלחת??!!! לעולם לא! הייתי מתארגנת לפני אם היה מתאפשר ואם לא- הולכת לישון ככה! 

נכון, מסכימה אולי אני קיצונית.. גם אחותי כשהיא באה אליי- בקיץ- לא מדליקה מזגן כדי לחסוך לי כסף, לא מקלחת ולא נעליים! כמה שיותר לשמור על פרטיות של הזוג ולא לגרום לאי נעימות.. כי הרי אם לא מתאים לגיסתי שאני מתקלחת אצלה יש 2 אופציות- או שהיא תתעצבן ולא תגיד לאחי ואז זה יצא איכשהו וזה לא נעים לה.. או שהיא תגיד לאחי ואז יש סיכוי גדול לריב.. אני מבינה שזה לא הכי נכון והכל בראש שלי- זה הסובלנות שאני מדברת עליה- להבין שלא כולם כמוני/כמו המשפחה שלי וזה בסדר. לקבל את זה ולא להתעצבן. 

 

לסיום, הבנתי שאני נכשלת במבחן האמיתי. 

לפני החתונה הייתי מסתדרת עם כולם, לא ראיתי אף אחד בעין רעה.. אף פעם לא רבתי עם אף אחד.. השתדלתי לדון לכף זכות..  כולם אמרו עליי שיש לי אופי שמסתדר עם כולם, יודעת לוותר, להבליג.. 

ועכשיו 'חופה..אבל מעשים טובים..  כבר אין פה...

 

אז סליחה על האורך ועל הפריקה.. 

תודה למי שקראה עד כאן..

הייתי צריכה להוציא את זה לעצמי.. 

יקרהבתי 123
אולי יותר מאוחר אקרא בעיון רק רוצה להגיד לך שאדם נמדד בתוך הבית הפנימי הכוונה בעל והילדים.
אתם תא משפחתי שלם שם אתם נמדדים.
השאר זה מצוות כיבוד הורים. עבודה על המידות. עמידה בנסיונות אבל זה לגמרי טבעי וזה גם רשום וידוע במקורות כלה בחמותה.
אני חושבת שאת יכולה להיות יותר סלחנית עם עצמך
לגבי הדוגמא עצמהאחת פשוטה
למה בעצם להביא את אחותו בתור בייביסיטר? אין אף אופציה נטראלית אחרת ביישוב/עיר שלכם?
זה להיכנס לסיטואציה מאתגרת מראש..ואולי היה אפשר להימנע.

וגם.. נראה שהיא לגמרי מרגישה בבית, ואת רק מתפוצצת עליה מבפנים ולא אומרת כלום.
את חייבת לשים גבולות בבית שלך, ולאמן את השריר שאומר -לא מתאים.
לא חייב לריב בגלל זה אבל לגיטימי לגמרי לבקש ממנה לא לאכל על הספה ועם מחשב ביד..

לגבי הפוסט עצמו, מצטרפת למה שכתבה בתי123..
וואו..מתחדשת11
קודם כל את לגמרי יכולה וצריכה להיות סלחנית עם עצמך. קשרים עם משפחה זה דבר מורכב ואם הם לא היו רגישים אלייך ונתנו לך שפע סיבות להתרחק, אז זו התוצאה שתהיה. ואני לא מבינה למה את דורשת מעצמך להתנהג אחרת.
לא נשמע שאת מתנהגת אליהם רע,
אלא שאת מתרחקת בגלל הנתונים.

לעניין הכעס אני לגמרי מבינה את זה,
אבל זו עבודת המידות ואין קשר לכמה את בנאדם טוב או לא
זה נורא מרתיח, בפרט אם יש רקע מקדים

לדעתי. כדאי לשבת עם בעלך ולחשוב איך אתם פותחים את הנושא
בעלך צריך להוביל, כי זו המשפחה שלו.
כל עוד זה לא ייפתח, זה ילווה וימשיך. אולי אפילו יתעצם.
אולי שווה לקבל ייעוץ בנושא, כדי לעזור גם לך באופן אישי להתנקות מהכעס שצברת

חיבוק גדול ♥️♥️
אה וגם...אחת פשוטה
אני חושבת שההגדרה שלך ל-מעשים טובים, היא לא נכונה .
את כותבת שאם היתה לך סובלנות היית יותר מצליחה להשתלב, אבל... מי אמר שאת רוצה להשתלב בכלל??
מעשים טובים זה לא למחוק את הרצונות שלי, למחוק את מה שחשוב לי בבית שלי (כמו שלא יאכלו על הספה או המחשב)

מעשים טובים זה עבודת המידות לא לכעוס ולריב עם אחרים (אלא לנהל שיח )ובטח ובטח לא לריב עם הבעל בגלל המשפחה שלו.
מותר לא להיות איתם הכי הכי בקשר.
מותר לא להזמין את אחותו בתור בייביסיטר ולמנן פגישות איתם למינימום(וגם רצוי אם זה פוגע בשלום בית)
ומותר לאמר דברים שחשובים לך.

חיבוק יקרה.
את חשובה.
מקווה שזה בסדר...מיקי מאוס
לדעתי אתם במקום ממש לא טוב
הקשר הזה עם המשפחה שלו
המתח מול אחותו
ובכל זאת להביא אותה לבייביסיטר
וגם תכלס היא באמת התנהגה בצורה הגיונית היא פשוט מאוד שונה ממך ויש לה אורח חיים אחר
(בחיים לא הייתי מצפה מבייביסיטר שנשארת לישון שתתקלח בבית שלה. להפך.
וזה שהיא הביאה לעצמה אוכל זה גם יפה- אני הייתי מרגישה צורך לדאוג לה שיהיה לה מה לאכול
ולהכין לה חדר מזמין
ולגבי הספה והאיכסה - לי זה גם מפריע אבל לרוב האחיות שלי למשל בכלל לא

בגלל זה מבחינתי להביא אחות לבייביסיטר זה חוסך כסף אבל זה דורש. רוב המקרים לא אעשה את זה)

לא טוב ולא כדאי להמשיך ככה. ובגלל שבחיים לא תשני אותם אז הדרך היחידה היא לשנות אצלך את וללמוד להצליח לקבל אותם בלי שזה יפגע בך או בזוגיות שלכם

מה שכן- בטח שאין מה לכעוס על עצמך, את לא *נכשלת* חס ושלום, וזה לא מבחן !
אם כן אז זה מבחן ממש ממש לא הוגן כי לא היתה לו הכנה מראש
בעיני יותר נכון להסתכל על זה כשלב של למידה,של התפתחות, חתונה ואחריה ילדים מאלצים אותנו להתפתח וזה נפלא

אז אני לא חושבת שאת צריכה לקבל את המצב הזה שאת כועסת וממורמרת ומרוחקת מבעלך שהתאמץ כל כך בגלל המשפחה שלו
אבל כן לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך גם במצב הזה שנקלעת אליו כי זה טבעי וזה קשה להיכנס למשפחה ואף אחד לא הכין אותך לסיטואציה כי תכלס גם אי אפשר באמת להכין.
ומפה - לצמוח!

בהצלחה!
אתם הכי נורמלים שיש ומדהים שיש לך רצון כזה מתוק

וסליחה ממש אם משהו היה חריף מדי
אני בוודאי לא יכולה לשפוט אותך ולא רוצה לפגוע חלילה
אני חושבת שאת קשה עם עצמך יקרהמחכה להריון

אני גם לפני החתונה הסתדרתי עם כולם ועכשיו נשואה לבעל מקסים אבל לא אוהבת את המשפחה שלו ואני חושבת שזה טבעי לגמריייי אני לא ממש מסתדרת עם חמותי ועם אישתו של אח של בעלי אני לא בקשר...למה?קודם כל כי הם בסגנון אחר מאוד ממני הם נשים יותר קרות ולא מפרגנות מאוד ביקורתיות ואני באה מעולם אחר לגמרי העניקו לי רק חום ואהבה בבית

ואני גם כמעט ולא רואה את חמותי פעם בחודשיים בערך

את בסדר גמור יקרה ושתדעי לך שאנחנו לא מושלמות כולנו עוברות דברים בחיים

וזה בסדר לא להסתדר עם אנשים מסויימים

תזכרי שמי שלא עושה לך טוב מותר לך להוציא אותו מחייך ואל תרגישי רע עם זה

כמה מחשבות שליבארץ אהבתי
קודם כל, את מהממת שאת לוקחת את הלימוד הזה למקום של חשבון נפש והתבוננות על עצמך.
אני חושבת שבאמת אחרי החתונה מגיעים הניסיונות הגדולים בעבודת המידות. אצל כל אחד זה יתבטא במקומות שלו - אם זה מול הבעל, מול הילדים, או מול המשפחה של הבעל. אבל בסוף זה באמת התמודדויות שלא היו לנו לפני החתונה, ושמצריכות אותנו לבנות כלים חדשים.
אבל זה לא אומר שזה מבחן, שאנחנו מצליחים בו או נכשלים בו. זה אומר שהקב"ה מכוון אותנו עכשיו למקומות שבהם אנחנו יכולים לעבוד באמת על המידות. כמו חדר כושר שבו עובדים דווקא על מה שקשה לנו, כך ה' נותן לנו ניסיונות במקומות שמאתגרים אותנו, כדי שתהיה לנו הזדמנות לעבוד ולשנות את עצמנו.

אני מרגישה ממה שאת כותבת, שמצד אחד יש לך המון ביקורת על המשפחה של בעלך (וממה שאני זוכרת גם משרשורים קודמים שלך - בהחלט בצדק..).
ומצד שני, את לא שלמה עם התגובות שלך בתוך המציאות הזו.
אני חושבת שיש בך גם את המקום שהיית רוצה שהם יהיו אחרים, וקשה לך להשלים עם זה שהם כל כך שונים ממך ובעלי נורמות והתנהגויות שכל כך מפריעות לך.
ומצד שני, מתוך ידיעה שאותם אין לך אפשרות לשנות, את היית רוצה גם לעבוד על עצמך להתמודד אחרת עם המציאות הזו שהקב"ה שם אותך בה.

אני חושבת שמה שהיה עוזר לי, זה לעשות בירור עם עצמי - איך הייתי רוצה שהמציאות תיראה בצורה האידיאלית שלה.
קודם כל - הייתי כותבת לעצמי איך הייתי חולמת שזה היה נראה, אילו הייתי יכולה לשנות הכל, גם מה שלא בידיים שלי. פשוט לכתוב תיאור של איך זה היה נראה אם המשפחה של בעלי היתה משפחה ה'מושלמת'. הכתיבה הזו לא באמת לעזור לשנות משהו, אבל אני ראיתי שזה עוזר לי להבין את הקושי שלי, ולהשלים עם זה שהקב"ה שם אותי במציאות אחרת ממה שהייתי חולמת.
ומתוך כך הייתי עוברת לבירור הבא, שהוא כבר יותר מחובר למציאות. הייתי כותבת לעצמי איך הייתי חולמת שהמציאות תיראה, כל עוד אני יכולה לשנות רק מה שבידיים שלי (בין אם זה צורך התנהלות אחרת, ובין אם זה שינוי פנימי באיך שאני רואה את הדברים). בבירור הזה אני עדיין מסתכלת על זה בתוך חלום, לא בטוח שאת כל מה שאני כותבת אני מסוגלת ליישם. אני מדמיינת את עצמי בתור המישהי ה'מושלמת' שהייתי רוצה להיות (אפשר גם לדמיין מישהי אמיתית שאני מעריכה מאוד, ולחשוב איך היא היתה מתנהלת אם ה' היה שם אותה במציאות כזו).

אחרי הבירור הזה, כבר יותר ברור לאן בכלל אני שואפת, מה הייתי רוצה לשנות בעצמי. זה עדיין לא אומר שאני צריכה כבר להיות שם. בכלל לא. זה קשה וזו עבודת חיים, כי הניסיון באמת קשה. אבל כבר אפשר להתפלל לה' שיעזור לי קצת ללכת לכיוון הזה, אפשר לקרוא את זה לפני מפגש איתם כדי להזכיר לעצמי את הדברים. ואפשר לבחור משהו קטן שאני לוקחת על עצמי לשנות, משהו שלא מאיים עלי ואני יכולה להתחיל ממנו בלי שזה יהיה גדול עלי.

זו עבודה גדולה שדורשת פניות נפשית, ואני לא יודעת אם זה מתאים לך עכשיו.
אם יש לך יכולת ורצון (וכסף..), את יכולת לקבוע מפגש עם מאמנת שתלווה אותך בבירור הזה (זה ממש תהליך שעושים באימון אישי, אם תרצי יש לי המלצה על מישהי מהממת שאצלה אני עשיתי פעם אימון שנתן לי את הכלים האלו).
ואם לא מתאים לך עכשיו - אולי זה יתאים לך מתישהו בהמשך…

בהצלחה רבה!
מצטרפת לכל מילה כתבת מהמם🙂מתנות-קטנות
העבודה בבית הכוונה לבית שלך פנימהאורוש3
עם האיש ועם הילדים ועם עצמך.
וזה גם מה שאמרנו לך בעבר- תתמקדי בבניית הקן שלך.

סתם בנוגע לבייביסיטר האחות. בעיני זה סבבה לגמרי להתקלח אצל אחים, ולא לרצות חלון פתוח בחדר שלי. לאכול על הספה, להוריד נעליים וכו' יכול לנבוע מהבדלי מנטליות. יש כאלה שעושים את זה. פשוט לומר, אצלנו אוכלים בבקשה רק במטבח. נעליים הייתי משחררת.
היא באמת עשתה לך טובה וקצת השלכת עליה את הרגשות על אמא שלה (שבאמת אישה קשה, זוכרת את הסיפורים).
סליחה שאני אומרת אבל קרעת אותי!!!!אוהבת את השבת
לקחת פירוש מהמם ומדהים שלקחת אותו ללב כדי להשתפר אבל הלבשת אותו על הדבר הלא נכון!!
ואגב, מתאים לי ממש גם לעשות את זה...

זה פירוש מהמם וכוונתו לדעתי היא להתנהלות מול הבעל והילדים ,מה שנקרא בחדרי חדרים ולכאורה אף אחד לא ידע אם תוציאי שם את הג'יפה שלך, וזה העבודה הכי סיזיפית והכי דורשת והכי יומיומית והכי גם לשם שמיים - כי רק הקב'ה יודע מה קורה אצלכם בבית...
וזה באמת ניסיון גדול ויומיומי- האתגרים בין בני הזוג ןמול הילדים ושם באמת כמו שלמדת העבודה האמיתית.

כמו שכתבת ככ יפה
ואני לומדת מזה
''בתוך הבית פנימה, כלפי בני ביתו -

שם הוא ייבחן במעשיו הטובים! שם מצפה לו עבודת חיים מתמשכת,

ושם יהיה ניכר מיהו באמת...''

וסליחה 'אני נחרצת,
עם המשפחה של בעלך זה בדיוק הכיוון ההפוך
יש אנשים שמה שהם צריכים זה רק גבולות!!
ולנתק מגע כמה שאפשר והכל הניתן

וזה מאוד בריא שהם מעצבנים אותך,
הם באמת יכולים לסכן את הזוגיות שלכם....

אני אמשיך אח''כ
כי צריכה לסגור


סליחה על הנחרצות בכל מקרה...
קראתי הכל ברפרוף, כתבתן יפה, אקרא שוב לעומק..הילוששאחרונה

תודה לכן על מקום מכיל ועל תגובות תומכות ומנרמלות... 

 

מחפשת המלצה לרופא/ת נשים טוב/ה במכבי באשדוד (לא לייעל מהדרום
ד"ר סוניה פוקסמוריהאחרונה
דחיתי את החיסון של הרוטה0542
והיא אמורה לקבל מחר
תהיה בעזרת ה כמעט בת 13 שבועות
כולל הידוע לי מותר לקבל את הראשון עד 14 שבועות פלוס 6 ימים
אני ממש מסתייגת הפעם מהחיסון הזה כי היא גם ככה סובלת ממש מהבטן ..מלכת הגזים ..
בנוסף חברה טובה יכולה להגיע מחר אחרי שנים לא נפגשנו, בנוסף פחות אוהבת להביא חיסון סמוך לשבת...
מה אומרות??
לגבי ההערה האחרונהמיני מאוס
גם אני לא אוהבת לתת חיסונים סמוך לשבת ולכן תמיד מראש קובעת את התורים לתחילת שבוע
ככה גם אני עושהמדברה כעדן.
כשאני בחלד. אחכ רק לקראת סופש כדי לא להפסיד ימי עבודה😥
אנחנו הבאנו את הרוטהמדברה כעדן.
בגיל 6 שבועות. עבר ממש חלק ב"ה...
אבל הרוטה הראשון הוא בגיל חודשיים0542
8 שבועות לא?
הקדימו את החיסונים של גיל חודשיים לחודש וחצישריקה

בגלל התפרצות של הפוליו

 

מקדימים בגלל המחומשת, אבל כבר אפשר להקדים את 3 החיסונים של חודשיים, כדי לא לבוא שוב

 

וואלה.0542
אותי האחות שאלה אם להקדים ואמרתי שלאיעל מהדרום
לק"י

והיא הסכימה איתי.
(מה גם שבגיל חודשיים יש גם בדיקת רופא, ואת זה לא הציעו לי להקדים. אז לבוא פעמיים זה יותר מידי בשבילי).
אצלנו הזיזו את בדיקת רופאת ההתפתחותמדברה כעדן.
לחודשיים וחצי-שלוש...

ואני אישית מפצלת חיסונים אז מגיעה די תדיר לטיפת חלב... זה סבבה לי

עשינו רוטה +מחומשת

פרוונאר היינו צריכים לעשות השבוע (גיל 8 שבועות) אבל דחיתי כי התינוקי היה מנוזל ממש וגמני אני לא הרגשתי טוב...
נראה לי כל מקום עושה משהו אחריעל מהדרום
לק"י

אני מחסנת בלי פיצולים.
אבל לא תמיד בדיוק במועד, קורה שנדחה.
האחות אמרה לי שממליצים להקדיםשריקה

ושאלתי את הרופאת ילדים שאני סומכת עליה

 

זה באמת מעצבן לבוא פעמיים

למה בגיל חודשיים יש בדיקת רופא 🤔0542
יש בדיקת רופא/ת התפתחות...מדברה כעדן.
בכללית כנראה לא שולחים את כולם0542
עושים בטיפת חלב. לא בקופ"חיעל מהדרום
טוב האמת שכחתי מזה0542
והאחות לא טרחה להזכיר לי
מוזר מצידה.יעל מהדרום
תקבעי עכשיו...מדברה כעדן.אחרונה
המלצה לסרט נקי (עדיף סגנון חרדי)אמא לאוצר❤
שאפשר לצפות באינטרנט
בחינם או בתשלום מועט
יש לכן?
תודה💕
האתר של טלי אברהמיאיזמרגד1
אפשר לצפות שם, אם אני לא טועה 20 שח לסרט
יש גם אתר שנקרא מרכז הבמה שיש שם לקנייה
זכור לי שהסרטים שלה עולים הרבה יותר...מחי
בהקרנה עולים סביבות 50, באתר פחותאיזמרגד1
אבל יכול להיות שאני טועה לגבי המחיר...
תסתכלי באתר הידברותאביול
ויש את הסרטים של רמה בורשטיין אבל לא יודעת איפה אפשר לר או ת חוץ מהקולנוע
טלגרםעוד אחת!
הבלתי רשמייםכבת שבעים
"כשהנערים שרים"תותית ואגסיתאחרונה
זמין ביוטיוב.
יום הזויאצטרובלית
היום זה היום של התאריך המשוער שהייתי אמורה ללדת בו את ילדתי השנייה. ההריון נגמר בשבוע 17 לצערי בלידה שקטה..
היום בדיוק אני נכנסת לשבוע 17 בהריון חדש ומשמח.
איזה הזוי שזה יוצא הכל באותו יום😔
מפורקת לגמרי😥
וואו. חיבוק ❤️ואילו פינו
איזה בליל רגשות..
מאחלת לך שההריון ימשיך בקלות בבריאות ובידיים מלאות ושמחות
וואוו. מדהים.גלויה
17 בגימטריה = טוב.

בעזרת ה' שימשיך בקלות.

❤️😞 שולחת חיבוקLana423
וואו איזה פער של רגשות... שולחת חיבוק :-)

וואי חולים להמשך הריון תקין לתינוק בריא בזמן בעז"ה!

מטלטלמכחול
הכל מתערבב ביחד....

חיבוק יקרה, המשך תקין וקל וידיים מלאות!
וואו. תראי איך הכל מתהפך לטובה...אביולאחרונה
מקלחת לילד בן 1.5אמאלתינוק
עד עכשיו הוא מתקלח באמבטיה של התינוקות.
איך אפשר להרגיל אותו להתקלח במקלחון?
אין לנו אמבטיה, רק מקלחון.
הוא מפחד מהדוש. ממש צורח.
איך אפשר להרגיל אותו בלי הרבה בכי?
למה לעבור למקלחון?פה לקצת
הבן שלי בן שנתיים ו5 חודשים ועדיין מתקלח באמבטיה של התינוקות....
גם לנו יש רק מקלחון
הבן שלי עוד מעט בן שנתיים ומפחד מהטושחצילוש
לא מכריחה אותו. הוא מתקלח באמבטיה של התינוקות כל עוד יש לו מקום שם ונוח לו.. מה אכפת לי בתכלס?
זה עדיין קטן בעינימקקה
הייתי ממשיכה עם האמבטיה
אפשר לשטוף מספל / כוס, ולא עם דושיראת גאולה
לפעמים לעמוד לא נוח להם, וגם קצת מלחיץ להחליק,
אז אפשר לקנות מושב לאמבטיה. אבל זה יהיה נמוך, אולי לא יהיה לך נוח לקלח ככה.
הפתעתן אותי ממשאמאלתינוק
חשבתי שזה בעייתי עם האמבטיה.
כרגע היא עומדת על הרגליים שלה , זה בטיחותי בגיל הזה?
או שצריך לשים אותה על הרצפה?
על הרגלייםננה123
מצוין משקל מקסימלי שהרגליים יכולות לשאת. זה מבחינת בטיחות של המשקל.
מבחינת הגובה-אני פשוט לא משאירה את הבת שלי לבד בתוכה (וככה גם כשהיא באמבטיה נמוכה...).
היא בת שנה ו9.
הייתי שמה על הרצפהLana423
לפחות שלי, מראש לא הכי יציבה על הרגליים, אז עם תינוקי גדול הייתי מורידה
שמה על הרצפה של המקלחוןטל..
יושבת ליד על שרפרף/על הרצפה תלוי בסיטואציה..
כדאי לשים על הרצפהאביול
גם שלי בכה אבל נתתי לו להשפריץ מים עם הדושanonimit48
והראתי לו שזה מדגדג ונעים
ועכשיו הוא ממש סבבה
הוא מתקלח בעמידה / ישיבה ואני יושבת על שרפרף

הרגלתי אותו מגיל שנה ו3 משהו כזה
לשים את האמבטיה בלי הגובהEliana a
ואז שם הוא נמצא
ואת יכולה להיות עם שרפרף
עוקבת!!!! מוסיפהשמלה אדומה
עבר עריכה על ידי שמלה אדומה בתאריך ג' בשבט תשפ"ג 19:12
אותי בעיקר "מגעילה" המחשבה שהוא בתוך הגיפה של עצמו מכל היום שעבר עליו...
משום מה כשהוא היה תינוק זה פחות הפריע לי אולי בגלל שלא הייתה ברירה אחרת
אני נתתי לבת שלי לשחק עם הדושאודה לה'
ופתחתי את המים חלש וככה היא נהנתה להשפריץ מים והתידדה איתו
אני קילחתי באמבטיה של תינוקות עד גיל שנתייםמישהי מאיפשהו
היא ישבה שם בתוך כיסא טבעת
אם הוא לא משתולל בצורה מסוכנת, לא רואה סיבה להעביר אותו למקלחון..
הוא לא משתולל בכללאמאלתינוק
הוא אוהב ממש את האמבטיה
אז תשאירי אותו שם בכיף...מישהי מאיפשהו
אני מקלחת בגיגית, ממלאת מיםלאחדשה
בגיגית שעל הרצפה..
הרבה יותר נחמד נראלי...
מה הבעיה באמבטיה?קפה הפוךאחרונה

הילד שלי בן שנתיים,

יושב בתוך הגיגית-אמבטיה שהיה תינוק (והיא נמצאת בתוך האמבטיה הגדולה - ככה חוסך לי מים לא צריכה למלא אמבטיה שלמה), נהנה לשבת שם ולשחק, המים עוטפים אותו מכל עבר,

וגם אם נעמד לי או שאני רוצה רק לקלח אותו - אני מרגישה שזה יותר בטיחותי מבחינת החלקה מאשר ישירות על האמבטיה.

נרדמת רק עם הנקהשרה ע
היי רציתי להתייעץ עם מניקות
הבת שלי בת 9 חודשים יונקת וממש אוהבת
אבל יש בעיה אחת שהיא נרדמת רק עם הנקה...
וזה לפעמים ממש קשה התלות הזאת ועכשיו היא צריכה להכנס למעון ואני ממש חוששת איך היא תסתדר שם ותרדם בלי הנקה 🙄 אם יש לכם טיפים או המלצות מנשים שחוו גם אשמחח
יש ילדים שלומדים להירדם אחרת אצל המטפלתיעל מהדרום
אני גם חשבתי שאני יודעת איך הבת שלי נרדמתLana423
וגם חשבתי שהיא לא יכולה לישון יותר מ20 דקות
עד שהגיעה המטפלת
והאשימה אותה בדרך שונה לחלוטין ממני.. ומאז היא ישנה שעתיים ולא 20 דקות 🤷‍♀️
הבן שלי במעון נרדם בלול עם ליטופיםמצפה88
בבית איתי בהנקה, עם בעלי על הידיים
כל הילדים שלי נרדמו בהנקהאביול
ובמעון למדו להרדם אחרת. זה לא נורא
קודם כל אצל המטפלת הם לא מתנהגים כמו בביתמצטרפת למועדוןאחרונה
נראה לנו שהם לא מספיק חכמים בגיל הזה להתנהג שונה בכל מקום אבל הם לגמרי לגמרי קולטים מהר ששם זה משהו אחר..
הבת הגדולה שלי היתה נרדמת רק בנדנוד ארוך של כמה דקות בבית ואצל המטפלת היא פשוט הניחה אותה בלול והיא נרדמה מעצמה..
חוץ מזה שאם מפריע לך אז את יכולה גם אצלך להפריד שינה מהנקה. זה תהליך של כמה ימים קשים אבל שווה בסוף