פורום הריון ולידה (עמוד 1088)

אויש
למה?

למה??
אולי כי יש לי תינוקת?🤔🤔🤔
מעניין.......

חח😅

קרח, ארטיקים, מיץ, תה? זה לא אידיאלי אבל זה דרך טובה להשלים נוזלים אם את זה את כן מצליחה...

בנריון האחרון אכלתי מלא מלא וממש עזר

שאחרי שתיה אני נתקפת בחילה תהומית ורפלקס הקאה אבל הוא עובר אחרי כ 5 דק
לכן מודעת לזה מראש, נושמת
סליחה על התיאור, אצלי חייבת להוציא אוויר אחרי שתיה (גרעפס) ואז זה נרגע
אבל חייבים לשתות
אולי מים בטעם או תרכיז יקלו עלייך

אלא מבקבוק עם פיית ספורט?
אצלי זה עשה הבדל
ומצטרפת לממליצות לשים טעם למים
אפילו תה ללא קופאין

ארטיקים באמת עושים לי טוב, אבל לא רוצה להגזים עם סוכר ושתיה מתוקה, לכן לא מנסה קולה. 

בקבוק עם קש ניסיתי, קצת יותר טוב אבל עדיין קשה! 

לימון בהריון הקודם היה הצלה! הפעם לא באמת עוזר... לא חשבתי פשוט על קרח! אנסה.... 

תודה לכולם!

טבעי יחסית כמו זה שיש לb&d
ולנסות תרכיז עם סודה

אל תשאלי אותי למה דווקא ככה, אבל אותי זה הציל

הדרך היחידה שהם נכנסו לגוף שלי

תנסי להוסיף תרכיז

או הכי טוב - משהו מוגז

לא קולה, אבל סודה רגילה עם טעם או תרכיז

 

סודה? מיץ? מיץ ענבים מדולל? מיץ פירות טבעי?
ולהיות עם יד על הדופק ולקבל נוזלים אם צריך

כל פעם שהייתי שותה מים הייתי מקיאה

לא קראתי את התגובות בשירשור אז סליחה אם חוזרת עליהן
התייעצתי אז עם הרופא נשים ועם האחות ליווי הריון והם אמרו לי לאכול שלוקים, קרטיבים, מיצים (חייתי על מיץ תפוזים), ופירות כמו ענבים, אבטיח ומלון- כי יש בהם הרבה מים

לשתות מיץ מתרכיז. עדיף עוד קצת סוכר מאשר להתייבש

ואותי פחות הבחילו

בהריון לא סבלתי את המים מהברז של המטבח רק מהברז של השירותים חח.. עכשיו זה עבר.. תנסי לקנות מים מינרלים לנסות מברזים שונים. גם מים מינרלים מחברות שונות מרגישים בטעם אחר..

בהריון האחרון שלי רק את זה הצלחתי לשתות

וזה חייב להיות קרררר קפוא…

ענבים

אפשר להוסיף לימון למים
או תרכיז
בהריון הראשון היתה תקופה ששתיתי רק מיץ תפוחים לא להיט אבל עדיף מלהתייבש

שתיתי מים עם ויטמינצ'יק, או מים קרים עם קש..
חמותי עד היום אומרת לי שככה היא עלתה עלי שאני בהריון, למרות שהרגשתי ממש טוב... בגלל הקש😅

תרכיז תפוחים טבעי או משהו

לא הכל עובד. מנסה מים בטעמים לבנתיים אחלה. רק חייבת להבין, כמה זמן זה מה ששתיתם? נראה לי מטורף! גם מבחינת בריאות למשקל וגם מבחינת תקציב! 

 

תודה לכולם על התגובות והרעיונות! מנסה לאט לאט הכל!

 

הרופא אמר לי פחות לחשוב כרגע על בריאות כי עדיף להשמין ולא להתייבש ולגרום לצירים מוקדמים.

אז בהתחלה התחלתי רק עם מיצים טבעיים ובאמת זה היה מאוד יקר לשתות רק את זה, אז קניתי ויטמינצ'יק ומהלתי במים כל פעם

אחרי חודשיים הצלחתי בהדרגה לחזור למים רגילים.

אולי זה הקיץ שהגיע, אולי זה השלב בהריון, אני לא יודעת..

עוזר לשתות כל פעם לגימה, כל רבע שעה שלוק מים.

תשאלו רב שייתן הנחיות הלכתיות

מבחינה הלכתית זה חסר משמעות, כי זה דם פצע. ממשיכים כרגיל ומודים לקב"ה שאת בתקופה ללא מחזור ולא צריכה להיטהר עם זה.

כל פעם אחרי יחסים היה דימום? זה ממש מפחיד אותי כי יש לי טראומה (בגלל הפלה שעברתי בעבר) אז מה עושים?
והאם עשית קופלוסקופיה במהלך ההריון (זאת ההמלצה הרפואית שקיבלתי אבל אמרו גם שאפשר לדחות את זה לאחרי ההריון) תודה

זה היה מזמן, אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל פעם אחרי יחסים או רק לפעמים.
לא עברתי את הבדיקה הזאת...

קולפוסקופיה היא בדיקה חיצונית מכניסים מפסק לנרתיק כמו בדיקת רופא רגילה ומסתכלים עם מכשור מבחוץ במרחק מהאישה

זו רק הסתכלות על צוואר הרחם במיקרוסקופ. אם יש דימום עושים צריבה של האזור המדמם או קריותרפיה שזה טיפול בקור.

יכול להיון הריון שהייתי עם פרימולטנור והתקן יחד?

עד שמקבלים

נראה לי שאם לא תקבלי בימים הקרובים כדאי לפנות לשאול רופא 

לא מונע הריון... אין קשר. השאלה אם יש אופציה להריון עם ההתקן וזה ייתכן (שמעתי מקרים)

לא הייתי נלחצת כלכך מהר...תחכי עוד כמה ימים בנחתואם עדיין לא יגיע- אז הייתי בודקת מה קורה

יש לי הרבה שריטות מהעבר, עוד נלחמת בהם.
אבל הטיפול מציל אותי. ממש מרגישה חבל הצלה.

יש את העניין של ההקלה המיידית (גם כשהטיפול קשה) אני מרגישה שפרקתי, הוצאתי מה שעל הלב, מישהו מומחה מקשיב לי, רואה ומנסה לעזור לי.

ויש את העניין של הטווח הרחב יותר.
עזרה בשינוי דפוסיי התנהגות וחשיבה.

חלק מאד מרכזי בטיפול שלי היה לפתוח דברים מהעבר - זה נתן לי להבין מי אני, מה אני ולמה אני ככה חושבת, מגיבה ומתנהגת.

לפני זה הייתי ממש ממש מנותקת מעצמי.

האדם הבוגר שאנחנו מאד מאד מושפע מהילד שהיינו.
הייתי אומרת שכולנו ילדים בגוף בוגר.

טיפול לא מוחק בעיות או שריטות.
אחת המטפלות אמרה לי שאני הולכת להתמודד עם הבעיות שיש לי כל החיים, הטיפול לא יעלים אותם.
אבל נותנת לי כלים איך לגשת ולטפל בהם.


בקשר למציאת מטפל מתאים:
היו לי כמה, חלק טובות, חלק פחות, אחת ממש גרועה.
במבט לאחור, כל אחת הגיעה לי בול בזמן.

אני ממש מאמינה בלעשות את הכלי שלנו, לגשת לחפש (זה חתיכת אומץ) ושה׳ יעשה את החלק שלנו וישלח לנו את המטפל המתאים בזמן המתאים.

וכמובן תקשיבי לעצמך, לוקח לך זמן להיפתח, לא בכח.
טיפול שלא מטיב לך, לעזוב.

בהצלחה חיבוק ❤️

אני לא אוהבת לפתוח את הלב בפני אף אחד
נדיר שאמצא מישהי לדבר אתה את כל מה שאני חווה ולכן אני מראש לא הולכת כי קשה לי להיפתח.
האמון שלי באנשים שואף לאפס (כנראה בגלל הילדות)
אפילו לפעמים עם בעלי קשה לי לתת אמון
אני מתמודדת עם עצמי לבד , שה' יתן לי כח

מזדהה איתך מאד מאד.
הייתי ילדה ובחורה מופנמת בטירוף.
הייתי מוקפת חברות רק בשביל הצחוק.
אף אחד לא ידע מה אני עוברת ובעיקר לא ההורים, רגילה להסתיר דברים מאז שאני זוכרת את עצמי.

עד עכשיו לצערי בעלי לא יודע עלי דברים שאני קוברת עמוק.

לכן הטיפול מציל אותי.

גם לי לקח הרבה זמן להיפתח למטפלת, עדיין יש דברים שמתפדחת לספר לה.

אבל זאת הקלה כל כך גדולה שיש מישהו שמקשיב לי, בוגר, שלא יפגע (לא תמיד בעל יכול לתת את המענה הזה).

ולומדת מזה להיפתח גם לעולם לאט לאט.

חיבוק גדול, הלוואי ותמצאי את הכח לפתוח את הלב.
זאת בדידות עצומה❤️

המטפלת לא מרפאה אותך
אלא מביאה אותך למצב שבו את מקבלת ממנה כלים להתמודדות ועיבוד החוויות שעיצבו אותך, ולשינוי הרגלים ודפוסי חשיבה לא נכונים. הריפוי הוא תהליך שלך, בעזרתה
חלק קריטי מהטיפול, החלק שלך בעצם - זה להצליח לשתף. כי עצם השיתוף מביא לניתוח השפעות הדברים שעברת על הקשיים שלך כיום

חיבוק ❤️❤️ מקווה שתמצאי שליחים טובים ושהשם ייתן לך כח וסיעתא דשמייא לצאת חזקה יותר

אבל לא חושבת שמטפל טוב אמור לחפור הרבה ולשאול הרבה.
אולי כדי לכוון,
אבל בעיקרון אני מאמינה שמה שצריך לצוף צף.
עם הזמן בטיפול לומדים לזהות את הרגשות, את הטריגרים, את הנקודה הפנימית שעליה הכל יושב..ולשנות את דפוסי החשיבה וההתנהלות עם הרגשות והחוויות בחיים.

בהתחלה לוקח זמן עד שמצליחים למקד את הטיפול על מה שבאמת צריך לטפל. אבל ברור שזה עוזר..
יש כאלה שפחות עוזר להם, יש כאלה שפחות מתחברים לטיפול כזה (אגב יש כל מיני סוגי טיפול, את יכולה לבחור מה שמתאים לך...)

למצוא מטפל טוב צריך הרבה סיעתא דשמיא יכול להיות שהיא טובה אבל לא מתאימה לך.

צריך למצוא את השיטה שתתחבר לך טוב.

מנסיון זה מציל,

יש דברים שחייב לטפל בהם כי הם משפיעים על כל החיים

ואם ילך לך טוב לא תביני מה עשית לפני כן

את מתארת מצד אחד חסימה מללכת לטיפול ומצד שני צורך גדול בגלל דברים שמשפיעים עלייך ועל דפוסי ההתנהגות שלך מהעבר.
אם הולכים למטפל כשחסומים ככ מלקבל עזרה הגיוני שלא יהיה חיבור ולא יתפתח תהליך, המטפל לא צריך 'לשכנע' מטופל להיפתח אליו

מה שכן הייתי מציעה לך להתחיל ללמוד יותר על עולם הנפש, לחפש אחרי שיטה שאת מתחברת אליה וללמוד אותה בשבילך תוך כדי לימוד דברים יכולים להתברר לך על עצמך.
יש לאדם יכולת לעזור לעצמו, את יכולה להתחיל משם ממודעות לכלי טיפול ולמבנה של הנפש ואחכ כשתרגישי פתוחה יותר תתקדמי לטיפול. (ואם נניח מרגיש לך בנוח לפנות למישהי מעולם הטיפול ולקבל ממנה הדרכה ספציפית לזה בלי לפתוח מולה דברים גם יכול להועיל)

אני באמת לומדת הרבה על הנפש ( בעבר יותר)

מעולם לא היתי בטיפול
אבל יש לי רעיון-
אולי תצפי בסרטונים של נשים שמאמנות אישיות וכאלה ביוטיוב ואז תחליטי למי את הכי מתחברת?
יש אנשים שיותר מדברים בסגנון שלך ויותר קל לך להבין אותם ואותם להבין אותך

כן נותן כלים ואת מגלה את עצמך ומלמד אותך להיות "המטפלת" של עצמך

כי זה עזר לי מאוד מאוד, בכמה תחומים (וכמה מטפלים)

הטיפול עוזר אם את ברמת בשלות מסוימת לשינוי.
כלומר, יכול להיות שעכשיו המטפל הזו לא התאימה לך וזה בסדר גמור, ואת צריכה מישהי עם גישה אחרת או כמו שאמרו כאן ללמוד בעצמך ולעבור תהליך עם עצמך, ואז אולי היא כן תתאים.
או מטפלת אחרת.
יש גם גישות שונות, לא כל הגישות חופרות לעבר או בכלל לא כולן מילוליות ואולי את צריכה משהו פחות מילולי (נניח טיפול באומנות, מוסיקה, מים)
אני אתן לך דוגמה, פעם ניסיתי לצוף, בעלי ניסה ללמד אותי איך לצוף וככה גיליתי שיש לי בעיה של אמון. זה היה ממש פיזי, אם הייתי הולכת למטפלת "חופרת" לא בטוח שהייתי מגיעה לזה בכלל כי לא הייתי במודעות לזה.

את נשמעת כן מודעת אבל לא נפתחת.
אז אולי את צריכה מישהי שאת יותר סומכת עליה ומרגישה בנוח להיפתח אליה.
או שיטה שהיא יותר מעשית ופחות דיבורים.

יש גם שיטה שנקראת tat, שלי מאוד עזרה (עם מטפלת, לא לבד) והרגשתי שהיא נכנסת ממש לעומק רגשי אבל אין בה ניסיון לנתח את המצב ולדסקס.
אלא רק לזהות כל מיני אמונות שנטבעו בנו ולהשתחרר מהן.

שיטת אביבה
אם לא מתאים/נגיש לך נסי לזוז כמה שיותר - ריקוד, סיבובי אגן, כמה שיותר אינטנסיבי.

דוקא קראתי על שיטצ אביבה ונשמע מדהים

ומעניין למוד להבא

אבל לא מצאתי משהו קונקרטי לעכשיו..

זה לא תופעה כללית אצלי אלא ארוע חד פעמי

אפשר לזרז הופעת וסת ע"י תרגול חד"פ.
כמובן רוב הנשים לא ישקיעו הזה עד כדי כך אבלאם זה ממש חשוב אז כדאי לדעת שהאופציה קיימת.

נשמעת מדאיגה.
לא כתבת בני כמה אתם, זה רלוונטי.
גם לא אמרת האם מנעת קודם עם הורמונים, כי אם כן לפעמים לוקח קצת זמן לגוף לחזור לעצמו אחרי ההורמונים.

מצד שני, מה שאת מציינת, של ביוץ אחרי 20 יום ומחזור אחרי 30 יום, נשמע קצת חריג. את בטוחה שאת מזהה נכון את הביוץ?

אפשר להתחיל ברור, בנחת, אצל רופאת נשים, שאולי תיתן בהתחלה כמה בדיקות דם פשוטות.

ביוץ בימים 15-20 בחודש זה בהחלט סביר..
היו לי תקופות ארוכות כאלה..

לדעתי באמת צריך פשוט לתת לזה זמן...

אבל אולי אני טועה

הורמונליות

מציעה לשים לב למשך הזמן שבין הביוץ להגעת הדימום.
10 ימים ומטה זה בעייתי.

למה צריך לפחות 10 ימים?

כך שזה מקשה על השתרשות של העובר.

האם אני צודקת? @YaelL

כשהפרוגסטרון יורד, אז הרירית מתפרקת ולא יכולה להחזיק הריון

לא מנעתי עם הורמונים.
פעם הייתי בטוחה בביוץ היום כבר לא בטוחה בכלום.
אני מפחדת להתחיל את כל הבירורים האלה כי נראה לי שזה מכניס יותר לחץ ממה שכבר יש..
תודה לך על התגובה!

את לא בדקת עדיין כלום . לפעמים העניין נפתר בצורה פשוטה ולפעמים צריך פרוצדורות אחרות..
מצטרפת למי שאומרת שחצי שנה זה לא הרבה.. אף שזה נראה נצח. בכל חודש יש סיכוי של 20 אחוז בלבד להיקלט. זה בהחלט ניסי להיכנס להריון

ובניגוד למי שכתבה אחרת - אני מאמינה שגם בכוחה של השתדלות קטנה להביא לסיעתא דשמייא.. עם השתדלות מעשית גם, קרי- בדיקות התחלתיות לפחות כדי לדעת איפה את עומדת מבחינת ביוץ/ רזרבה שחלתית וכד'

באם את רוצה לקחת משהו על עצמך - יש הרבה דברים, כמו הדלקת נרות שבת, אמירת פרקי תהלים, הפרשת חלה, שימוש בקמח מנופה, המתנה 6 שעות בין חלב לבשר אם לא מקפידים, צדקה, להרבות בכבוד בעלך ובמצוות שלום בית, שמירת הלשון לזמן מוגדר מראש (נגיד שעה ביום).. כל מה שעולה בדעתך שמתאים למקום שלך ולחיים שלך (בלי שתעלה התנגדות מפורשת שתגרום לבעיות בינך לבין בעלך בתור התחלה, כי אני מבינה שהוא מתנגד), רק לקחת בחשבון שזה השתדלות, ואין בכוחה להבטיח את התוצאה

כתבת לי מילים יפות ומעודדות מאוד
אני חושבת שאתחיל מעקב ביוץ אין ברירה..
לגבי פרקי תהילים אני קוראת אחד ביום (משתדלת לא תמיד מצליחה) התחלתי את זה יחד עם "מודה אני".
אני אוהבת לקרוא תהילים זה כיף אז החלטתי להוסיף את זה גם
אני אקח על עצמי עוד משהו בקרוב וגם אתחיל מעקב.
שוב תודה

מחזורים של 30-32 ימים זה סביר לחלוטין

בוודאי שמחזורים של 30-32 זה תקין כשלעצמם

בהודעה שלך יש בעצם שני חלקים:
1. החלק הפיזי והטכני.
2. החלק האמוני וההלכתי.

בחלק הטכני -
אולי באמת כדאי ללכת לבירור אצל רופא נשים או רופא פוריות. למיטב ידיעתי זה לא עולה כסף אם את הולכת דרך הקופה.

בחלק האמוני והרוחני -
קודם כול, חייבת לומר שאני ממש נפעמת ממך. להגיע ממצב של חילונית גמורה למצב של אפילו רצון להקפיד על מצווה, ובטח אפילו להצליח לקיים אותה - זה מפעים ומדהים.
עשית צעד ענק של התקרבות לאלוקים. את כבר לא באותו מקום שבו היית לפני כן. את עכשיו קרובה אליו ברמה כזו שהוא יודע שאת יכולה לעמוד בניסיונות קשים יותר ממה שעמדת קודם.
בכל אופן, כמו שבעניינים רפואיים הולכים לרופא כדי שילווה וידריך אותנו איך לנהוג, כך בעניינים רוחניים הולכים לדמות רוחנית כלשהי כדי שילווה אותנו וידריך אותנו איך לנהוג ואיך להסתכל על המציאות בעיניים של אמונה.
ממש ממליצה לך למצוא דמות כזו. זה יכול להיות רב או רבנית, או "סתם" אישה שמבינה טוב ומרגישה מבפנים את הנושאים האלו.
כך תוכלי לשמוע וללמוד מה התפקיד שנדרש ממך עכשיו (כמה שאפשר "לנחש" את זה - כי בסופו של דבר לאף אחד מאתנו אין דיבור ישיר עם אלוקים), ואיך להתמודד עם מה שאלוקים מזמן לנו במציאות.

הרבה ברכה והצלחה, יקרה!

הפחד שלי זה להתחיל את כל הבירורים האלה..

אין לי עם מי לדבר על הדברים ההלכתיים אני מתביישת והסביבה שלי לא בעניינים האלה בכלל..

יש סגולה שאת מכירה מנסיון שעובדת? אני נואשת מוכנה לנסות הכל
ואני עושה את זה בשקט עם עצמי אפילו בעלי לא יודע כי הוא נגד זה

הקשר שלנו עם אלוקים הוא לא כמו קשר של אדם עם פקיד הבנק שלו - מבקש כסף, מקבל וזהו. (ואפילו שם זה לא תמיד כל כך פשוט...)
זה הרבה יותר מורכב מזה, ואי אפשר לדון בזה על גבי פורום - צריך לדבר עם מישהו באופן אישי.
זה באמת קשה אם בעלך לא בעניין בכלל... אם תאמרי לו שאת רוצה לשמוע מדמות רוחנית כלשהי הוא לא יקבל את זה?
כי אין ברירה, בנושאים כאלה חייבים ליווי אישי... אלה שאלות גדולות מכדי להתמודד איתן לבד...

אני מבינה את מה שאת אומרת ומסכימה בהחלט.
אני באה ממקום אחר כל העולם הזה חדש לי
אולי אנסה לדבר עם בעלי על זה לראות מה הוא מרגיש בעניין

גם אנשים שנולדו אליו לא יודעים עליו הכול ולא מבינים הכול... אז בטח שלך שזה קשה ומבלבל.
מברכת אותך שתצליחי להתקדם בו בדרכך, ושתזכי לכל התמיכה שאת זקוקה לה!

תודה רבה לך על התמיכה שלך

לגופו של עניין אפרט בלי נדר מאוחר יותר,
רק הייתי חייבת לכתוב לך לאור מה שכתבת.
מקיימים מצוות כי ה' ברא אותנו והוא בחר בנו ונתן לנו את התורה שמדריכה אותנו איך עלינו להתנהג בעולם הזה.לא כדי לקבל משהו מהקב"ה בתמורה.

לא התכוונתי לפגוע
אני מודעת למה שאת אומרת ונכונה לזה.
הבן הבכור שלי הוא הראייה הכי טובה לאמונה

כל עוד לא התקבלנו למנהלי חשבונות של הקב"ה אי אפשר גם לומר בזכות מה הבן הבכור שלך נולד.
בוודאי שזה נס, בוודאי שה' נותן לך שכר עצום בשמיים על כל יום שאת מקיימת מצוות נטילת ידיים,ובוודאי שזכויות טובות יכולות לעזור לעורר רחמי שמיים.
אבל מכיוון שאנחנו יצורי אנוש אין לנו את היכולת לקשר ישירות בין הדברים

בד"כ אומרים להתחיל טיפולים אחרי שנה של ניסיונות.

אני מאמינה שכשנהיה באמת מוכנים פיזית ונפשית זה יבוא לבד , אבל זאת אני...

 

לגבי טיפולים- מגיע לך מהמדינה טיפולים עד לשני ילדים. כך שתדעי אם תצטרכי.

לפעמים לא דרוש משהו מיוחד, אחותי מעל 40 ונכנסה טבעי אחרי מעקב ביוץ. יש כל מיני טיפולים- יש רק מעקב ביוץ ויש גם דברים פחות פולשניים ואינטנסיבים. אם את מבוגרת, מניחה שכדאי לפנות לטיפולים ולא לבזבז זמן יקר. 

זה גם תלוי בך, אני מאמינה שזה יבוא בזמן הנכון

 

מבינה מאוד את הציפייה
אבל כדאי לנסות לשחרר ולחכות עוד קצת
אם את ממש דואגת תבקשי לעשות פרופיל הורמונלי וככה תדעי שהכל בסדר
אישית לא מאמינה בשום תרופות סבתא...
אבל חשוב שתדעי שגם התערבות רפואית יכולה להיות ממש קצרה ופשוטה, בראש הולגים ישר לivf אבל זה ממש ממש ממש לא כך.
מאחלת לך כוח לעמוד בציפייה ושתקלטי במהרה!

נטילת ידיים זו מצווה גדולה.
מודה אני זה נפלא ליד הנטילת ידיים.
אני משתדלת לקחת קבלה כשאני מבקשת משהו מה', שיהיה לברכה על מה לחול.כדאי שהקבלה תהיה בהתאם לבקשה.
ילד הוא בקשה גדולה.- תראי מה את מרגישה שיקדם אותך- ללמוד כל יום 2 הלכות שבת, משהו בצניעות, כפי הקושי כך השכר.

מצוות הטהרה?
תינוק שבא בטהרה זו זכות עצומה.

כתבתי גם באחת התגובות למעלה..
אני חילונית גמורה מבית חילוני ונשואה לחילוני מוחלט. כך שאת כל ההשתדלויות שציינתי אני עושה בחדרי חדרים עם עצמי כי זה נותן לי כח..
אבל הסביבה לא תומכת כך שמתביישת לספר ולא רואה אפשרות לרתום את בעלי לעניין..
לצערי

כל הכבוד, לא מובן מאליו.

ריגשת אותי עם האמונה וההתחזקות.

לרופאת פוריות,שיהיה מסודר
בגדול הביוץ זה 14-16 יום לפני תחילת המחזור הבא

לגבי התחזקות- כל הכבוד לך,זה תמיד טוב להוסיף פרקי תהילים וכו'
ולנסות חצי שנה זה לא הרבה בכלל!
אולי משהו שקשור להפלה? לשאול רופא פוריות..
אצלי שנה אחרי לידה אני בכלל לא לחוצה

לכתוב לך כמה אני מעריכה אותך על כל התקרבות שלך.

אלוקים יודע מתי בדיוק הזמן המתאים והנכון לכל נשמה לרדת לעולם.

הייתי ממליצה לך פשוט לפנות לאלוקים ולדבר איתו במילים שלך, לשפוך את הלב, לבקש עזרה וכמובן גם להודות על כל מה שכן יש לך

 

בהצלחה חמודה ושתחזרי בקרוב לבשר לנו בשורות טובות

אבל זה עולה כסף
לא מעט
גם לא המון (סכום קבוע מראש, זה לא סדרת טיפולים בלתי נגמרת)

בכל אופן אם את מעוניינת להשקיע בזה
ללמוד תרגילים שיאפשרו לך לסדר את המחזור בעצמך
ותוכלי להשתמש בהם מתי שתרצי -
מוזמנת ללמוד שיטת אביבה.

מכירה נשים שניסו ולא עזר להן?

נשים עם דימומים על רקע לא הורמונלי (שרירן למשל)
נשים שהיו מעוניינות בהיריון וההיריון טרם הגיע.
אבל כל מי שהגיעה אלי על רקע חוסר סדירות של הוסת - התרגול עזר לה.

עד לאזור למטה כמובן
לא יודעת, אצלי אי אפשר לפספס כי זה מגיע ביחד עם הליכת ברווז כדי להקל על עצמי

@אוהבת את השבת
❤️

ולא משהו אחר
ובמידת הצורך, יאפשר לך לבקש שמירת הריון אם יחמיר יותר (שלא יקרה בעז"ה)

משפיע על הישבן. כאבים בלתי נסבלים
פלדנקרייז ממש עזר לי. בניגוד לאוסטאופטיה זה תנועות עדינות שעובדות על מערכת העצבים. בפלדנקרייז אם כואב, זה סימן לא טוב, ולכן הטיפול ללא כאב בכלל.

רק חייבת לציין שבאחד השרשורים כתבו ששמן סינרג'י מותר בהריון ויכול להקל על כאבי סימפיזיוליזיס
התייעצתי עם ארומותרפיסטית שעוסקת בתחום מעל 30 שנה והיא אמרה שזה אסור ועלול לסכן את העובר

כנראה לא הבנתי נכון!!
יישר כח
וסליחה שהטעיתי!!

@מתחדשת11
מצד אחד אני מאוד אשמח לאבחון
מצד שני מה כבר יעזור? לא יודעת אם יקלו עליי בעבודה וכו׳

לגבי אוסטאופתיה הייתי בטיפול אחד אצל מישהי שממש המליצו עליה לנשים בהריון, הטיפול לא היה כואב אולי טיפונת כשלחצה בדיוק על איפה שכואב. אפילו היה קצת נעים כמו מסאז. אבל לא בטחה כמה עזר… יש לי עוד טיפול שבוע הבא ונראה אם משהו זז.

לא מכירה את הדבר השני אברר.

ולגבי השמן גם לא הכרתי אבל טוב שכתבת לי למקרה ואתקל!! תודה רבה

שזה יכול להיות גם קשור לסיאטיקה (תבדקי בגוגל..)

ולגבי אבחון אם כבר עכשיו זה מגביל אותך ממש, לפעמים אפשר לקבל שמירה מהביטוח הלאומי

הכתובת המלאה היא simfi.help@gmail.com
גם אם זה לא סימפי רשמי אלא כאב דומה...
בכל מקרה ממליצה לשלוח לריקי מייל לכתובת שצירפתי-
והיא שולחת חוברת עם המוןןןןן מידע על הנושא - ממש קריטי גם אם לא תלכי לטיפולים לדעת הנחיות יומיומיות חשובות שימנעו מהמצב להחמיר, או למי שהיה פעם - לנסות שלא יחזור,
והאמת לכל אישה- ממה להיזהר שלא יתחיל...

זה הולך ונהיה יותר נפוץ...
לעניות דעתי קשור לכל השימושים הורמונליים שנהיים נפוצים בכללי-
שהמקור לא ברור-
התזונה שמלאה ההורמונים יותר מבעבר/ הפלסטיק בעולם ועוד מיליון סיבות אפשריות...

עם זה? האוסטאופתית שלחה לי כל מיני מתיחות אבל לא הרגשתי שזה ממש שם עוזר לטוסיק.

והאם זה באמת כמו אצלי- הולך ומחמיר ככל שאני בפעילות?
בחגים האחרונים ככל שעמדתי ופעלתי יותר אחרי זה כאב לי כ”כ כ”כ. מהישבן יוצאים לי כבר קנאקים כואבים בשכיבה במיטה. אבל לא שמעתי על סימפי שמגיע לישבן ולירך. את יודעת לחדש בזה משהו אולי? והאם זה הגיוני שיש לי גם בישבן וגם באיזור של המשולש דווקא בצד ההפוך?

תודה רבה לך על המענה

אזורים אחרים
כי השרירים מנסים לפצות על התזוזה שמפריעה להם ואז אזורים אחרים משתבשים..

דבר ראשון באמת תכתבי לה ...
ואני קטונתי- זה עולם מאוד רחב...
את יכולה להתייעץ איתה גם, עם ריקי, בכתובת הזאת, היא מומחית אמיתית!


ובטח שפעילות מחמירה את הכאבים.. אבל גם חשוב לשמור על תנועתיות,
איך לאזן בין השניים - יש מידע בחוברת וכל אחת צריכה גם לחקור מה מדוייק לה...

בהצלחה!!

אצלי יש לפעמים כאבים, לא יודעת איך להגדיר בדיוק את המיקום, אבל בטוח לא במפשעה. יותר מהצד החיצוני של האגן. וזה קורה לי דווקא אחרי שכיבה, ולפעמים קורה גם לא בהריון (אבל כשזה לא בהריון - גיליתי שכשאני לוקחת ויטמין די אז זה פותר את העניין. בהריון זה לא עזר..).
ובהריון האחרון גיליתי ממש יום לפני הלידה, שבעצם זה קשור לשרירים שם (כל הזמן חשבתי שזה יותר קשור למפרק או לעצמות, זה ממש לא הרגיש כמו כאב שרירים שאני מכירה). הלכתי למישהי לעשות דיקור בשביל זירוז, ואז אחרי ששכבתי בשביל הדיקור על הגב, לא יכולתי לקום אחר כך מרוב כאבים, והיא עשתה לי עיסוי רציני שפשוט שחרר הכל, ועזר גם למחרת לכל השכיבות שהייתי צריכה לשכב בשביל המוניטורים.

בקיצור, זה לא נשמע לי בכלל קשור לסימפיזיוליזיס, אבל בגלל שכתבת שהחוברת יכולה לעזור לכל כאב שקשור למפרק הירך וגם אם זה לא סימפי, אז אני תוהה אם זה בכל זאת רלוונטי אלי...

ויטמין די באמת מומלץ גם לסימפיזיוליזיס
מדהים שגילית קשר..

כשהתייעצתי על זה מזמן, אחרי הלידה של הגדולה, שאז זה הופיע לראשונה ברמת כאב שממש הפריעה לי. ואחרי שהתחלתי לקחת, באמת הכאבים עברו.
מתישהו אז גם גיליתי שלישון על הצד עם כרית בין הרגליים עוזר לי, וכבר לא הקפדתי לקחת ויטמין די.
ואז מתישהו היה לי ממש כואב למרות שישנתי עם כרית בין הרגליים, ולקח לי זמן להיזכר בפתרון של הויטמין די (כי גם אז כשזה עזר, לא הייתי בטוחה אם זה הוא שמשפיע או שסתם עבר, ואולי גם גיליתי על הכרית בין הרגליים במקביל, לא זוכרת כבר). אבל כשנזכרתי והחלטתי שוב לנסות, זה ממש עזר. ומאס אני מקפידה לקחת, וזה ממש עוזר.
אבל בהריון האחרון שני הפתרונות כבר לא עזרו. הפעם מצאתי תנוחה שעוזרת לכאב לעבור (לשבת צמוד לקיר עם רגליים מקופלות אלי), אבל זה דורש זמן ולא מונע את הכאב מראש, אז זה לא תמיד נוח...
עכשיו ב"כ עם ויטמין די אני לא סובלת מכאב בכלל. אבל תוהה מה יהיה בהריון הבא בעז"ה.
אני אנסה באמת לבקש ממנה את החוברת, אולי יהיו שם רעיונות שיעזרו לי...

עם ילד עם וירוס בטן שבדיוק כשנכנסתי להתקלח התעורר לסשן של מקלחת והחלפת בגדים בגלל שלשול, ואז אחותו התעוררה מהכל, ואז כשהיא חזרה לישון הוא הקיא...
מקווה עכשיו באמת להיכנס להתקלח.

מרתק מחכים תודה על השיתוף!!!

היום אני כבר פחות כזאת, אבל לגמרי הזדהיתי וקל לי להישאב לשם הרבה פעמים.

זה חיבר לי הרבה חלקים בפאזל בראש
וטוב שאת כבר לא שם, זה נשמע מאוד קשה ❤️

וגם כשהעובר גדל הוא באמת נותן פחות מקום לריאות

אני גם חושבת

אם את בחודש שביעי שמיני יתכן וזה הגורם

בחודש תשיעי הבטן כנראה תתחיל לרדת ויוקל לך .

גם אצלי ברזל נמוך בערך 10 

לא קרה לי מחוסר ברזל

כן קרה לי בעקבות חרדה.

בכל אופן תבדקי 

ותרגישי טוב 

שלא קשורה להמוגלובין או ללחץ על הבטן. חוויתי את זה בשני ההיריונות האחרונים... (היה לי גם המוגלובין נמוך, אבל גם כשלקחתי ברזל שעזר קשיי הנשימה המשיכו - ליוו אותי במהלך כל ההיריון...)
אם את דואגת, אפשר ללכת לרופא ריאות. אצלי לא מצאו כלום...

ולא הטרידה אותך הסיבה? או שזה טבעי?

אבל כנראה שהסיבה היא נטו היריון. ההיריון גורם לגוף לכל מיני תופעות, שלא תמיד אפשר להסביר אותן...
מתפללת איתך שתצליחי להתמודג עם הקושי הזה. זה באמת קשה... (לפחות בימינו כבר לא צריך לעטות מסכה )

וקצת לעמוד ליד חלון כדי לנשום אוויר.
זה באמת סיוט

אבל אני אסמתית גם, בעבר טופלתי עם משאף ונטולין.. הל"ד נמוך באופן חריג אם זה משנה, עם או בלי הריון, ובהריון בעיקר. והדופק אצלי מתחילת ההריון גבוה גם ללא מאמץ. בכיף אני 130-140 במנוחה. אבל כרגע ב"ה ההמוגלובין בסדר, אני ממש מקפידה לקחת כל יום. ואפילו תרמתי דם די סמוך להריון, מה שממש מוריד לי בדרך כלל בלי קשר.. אבל בפעם האחרונה שבדקו לי לפני חודש וחצי בערך הייתי עם 13.6..

חחח לפחות פירגנו לי בהמוגלובין, יש כ"כ הרבה דברים אחרים לא תקינים😅🤣

כשהתחלתי לקחת כדורים לאנמיה זה עבר.

בכל מקרה

ובזה אפילו יותר

פעמים קודמות הרופא אמר שזה קורה ובסדר (אולי גם קשור להמוגלובין נמוך, לא זוכרת)

אבל זה ממש ממש קשה ולא נעים

מה שמקל עלי זה גם כמו שמתואמת כתבה - לא להיות במצב שכיבה (אם רוצה לישון מגביהה מאד את הגב)

ולפתוח חלון / מאוורר מזגן או הכל ביחד... הרבה אויר מקל מאד...

באחד ההריונות חשדתי שאני בהריון כי נגמר לי האויר רק מלדבר...

 

נראה לי שזה תקין לגמרי

ועכשיו אני אוטוטו חודש 9 ב"ה.. קשוח...

זה לא מרגש אף רופא
וזה ממש פגיעה באיכות חיים
לא מצאתי פתרון עד עצם היום הזה (הריון 8)
זה מתחיל אצלי ממש מוקדם ורק מחמיר
יש לי חשד שזה קשור לסיבולת לב ריאה נמוכה
אז אולי ספורט יעזור או לנסות לעלות עוד את הברזל

שיעבור בקלות חבבריאות ויסתיים בידיים מלאות בעז"ה

בע"ה!!

ממליצה על פלורוויטל, מעלה יפה מאוד

יכול להיות שיש לך צרבות? וכאבים בקיבה? לי זה גרם גם לקשיי נשימה ולקח המון זמן לעלות על זה

ממש מעניין מה שכתבת

ואז מה הטיפול? ואיך מאבחנים?

נקסיום או אומפרדקס
עבד תוך שבוע בערך, למיטב זכרוני

זה קרה לי אחרי הלידה, ממש התנשמתי כל צעד
עשו לי אקו לב והיה תקין, לא רצו לשחרר אותי אבל בסוף שחררו כי לא ידעו מה לעשות
רופא משפחה לחץ לי על הבטן ואז קפצתי והוא אמר שזו הקיבה... וצדק
אחר כך ראיתי שגם באינטרנט כתוב שזה יכול להיות חלק מהתסמינים

יכול לגרום לקוצר/קשיי נשימה

וחיבוק...

וזו פעולה ממש ממש פשוטה.
עלולה מעט לכאוב אם זה לא בהרדמה, אבל באמת זו פעולה פשוטה, ממוקדת ומדוייקת.

ממליצה לא להסתכל על המסך (שוב, אם זה בלי הרדמה) ולהביא פד לאחרי כי הנוזל שמכניסים לרחם יוצא..

וגם לברר עם רב מה הפסיקה שלכם בעניין (אצלנו למשל זו לא נחשבת פעולה אוסרת וככה בפעמיים שהיא יצאה לי במהלך שבעה נקיים יכלתי עם הקלות בבדיקות להמשיך לספור ולטבול בזמן)

אם יש לך שאלות ספציפיות מוזמנת לשאול

פעם אחת בהרדמה כללית בחדר ניתוח בבית חולים ופעם אחת בקופת חולים.
בשניהם עשיתי את זה כדי להוציא שארית שליה שנותרה אחרי הפלה.
אני גם פחדתי מאד לפני הפעם הראשונה (שהיתה לפני 10 שנים)כי חששתי שזה עלול לפגוע ברחם ח'ו אבל ב''ה ילדתי מאז כמה פעמים.
אני חושבת שהכרחי לעשות את זה כדי שהשארית תצא ואם חיכית עד עכשיו וזה לא יצא אז כדאי לעשות.
ביום אחד את מסיימת עם כל הלחץ הזה אז זה שווה את זה.

ידיעתי.. ואז זה באמת פשוט וקליל .. אשפוז יום ,כמה שעות והביתה

אין צורך להילחץ בתור אחת שנלחצה ממש 

עשיתי פעם אחת הוצאת שארית+ הפרדת הידבקויות בלי הרדמה ופעם אחת הפרדת הידבקויות חמורות יותר בהרדמה.

יש היום את הגישה של see&treat (שזה בעצם לראות ולטפל) שכל עוד מדובר בפעולות קטנות שאפשר לבצע בלי הרדמה אז עושים את זה.

את הניתוחית ללא הרדמה והיה ממש בסדר!

זו פעולה קטנה וממש לא מלחיצה. בהצלחה!!

לא מרגישים? לא מרגישים את הצינור? והמצלמה?
ובכלל זה לא כואב שפותחים למטה? כי הבנתי שצריך מרחיבים וכו…. והרדמה כללית זה לא מלחיץ ומסוכן?

אבל גם בלי הרדמה, כן מרגישים את הצינור והנוזל שמכניסים אבל זה לא כואב, יותר אי נוחות כזה.

ולגבי ההרדמה יש משו מלחיץ באובדן שליטה אבל את יכולה לבחור את הנקודת מבט.
אני נגיד אמרתי למרדים בצחוק "יש לי ילדה בת 9 חודשים בבית .. תדאג שאני אשן טוב כי בלילה לא ישנתי" וזהו פשוט התייחסתי אל זה כאל זמן שבו אני הולכת לישון וקמה עוד מעט..
הדבר היחיד שהיה מוזר זה להתעורר במקום שונה מזה שנרדמת בו.

אז לא מרגישים כלום. אם יחשבו שיש עבורך סכנה בהרדמה כללית לא יעשו, את פוגשת מרדים לפני. לאנשים צעירים ובריאים זה לא מסוכן.

באופן לא מתוכנן, לא היה זמן לחשוב ולעשות שיקולים לכאן או לכאן, זה היה דחוף. היה ממש בסדר! בדבר עצמו כמובן פשוט לא מרגישים כלום, ישנים אחר כך התאוששות זה טיפה מעצבן אבל עובר מהר. באמת שהרדמה מלאה תמיד נשמעה לי כמו דבר מלחיץ בטירוף ולא חשבתי שיעבור לי ככה.

עשיתי אחרי הפלה
אני בחרתי לעשות בהרדמה מלאה
הרופא גם המליץ
כי אמר שככה הוא יכול יותר לבדוק בלי חשש להכאיב ואם יש בעיה אז לפעמים אפשר מיד לטפל

מהרגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם אנחנו לומדים. לחייך, להתהפך, לזחול, לדבר, להתיישב, ללכת, לעמוד, וזה לא מפסיק שם. אנחנו כל הזמן לומדים על עצמנו ועל החיים.
ללמוד זה הדבר הכי טבעי אצל בני האדם.

תבדקי אולי יש משהו שקשה עליו כמו ילד מסויים/מקום ישיבה/מורה כלשהו...
יכול להיות שיש משהו שמפריע לו מוריד לו את החשק.

אם את לא מוצאת, תשאלי אותו למה הוא קם בלי חשק. ילד בכיתה ה' מספיק בוגר בשביל לענות על זה.
ד''א, במיוחד בגיל הזה, יש לחץ חברתי על רצון ללמוד
כולם לא רוצים ללמוד כי זה לא ''מגניב'', והם לא רוצים להיות ''חנונים''...

ללמידה במסגרת מחייבת כמו בית ספר שדורשת מהילד לעמוד בחוקי ובכללי המסגרת..

אבל הסיבה היא לא ''שזה לא בא לו בטבעי ללמוד'' כמו שהפותחת כתבה.

אבל לא אוהב את המסגרת לימודית
את המחוייבויות
את הדרישות
פשוט נראה שהוא מעדיף להיות בלי מסגרת ולעשות דברים איך שבא לו
בסופו של דבר הוא הולך סדיר ללימודים והוא חוזר לרוב עם מצב רוח טוב
אבל בבוקר תמיד הוא מחפש להוציא ממני אישור לא ללכת היום

בעז''ה כשהוא ירצה להיכנס לשוק העבודה הוא יהיה חייב לעמוד בדרישות ובמחוייבויות.
ואם יהיה עצמאי, ולכאורה אין לו בוס שיעשה לו על הראש, אז יהיו לו לקוחות שידרשו ממנו וכו'.
נכון, זה לא כיף להיות חייב לעמוד בדרישות, אבל אלו החיים.

אני חושבת שהייתי מושיבה אותו לשיחה, משקפת לו מה את מרגישה ואז מעבירה את האחריות אליו...

ולא.. לא היו בעיות מיוחדות. היו לי חברות וכו' הצלחתי בלימודים.

אבל עדיין בבקרים היה צריך לגרד אותי מהמיטה ולשלוח לביס .. ואין אושר כמו יום חופש.
לא חושבת שתמיד זה אומר שיש בעיה כלשהי..

כלומר יש לו את האתגרים שלו שאנחנו עוזרים לו כמו קשב וריכוז
והוא גם מאוד חכם אז לפעמים פשוט משעמם לו שם

הילדים הולכים בשמחה, יותר בקטע חברתי ללכת לפגוש חברים. גם הילד שיש לו קשיים לימודיים הולך בכיף.
אולי גם בגלל שכולנו הולכים בבוקר ואף אחד לא נשאר אז זה טבעי להם ללכת.
אם זה קשיים בבוקר אולי זה בגלל עיפות של חוסר שינה?

ההוא כל היום סביב החברים שיהיה בריא
חוזר הביתה חוטף משהו לאכול וישר ממשיך עם החברים לשחק כדורגל וכד
זה ברמה כזאת שאם צריכה לקחת אותו לרופא או משהו כזה הוא יכול לעשות לי סצנות למה זה דווקא בזמן של הלימודים

לק"י

נראה לי שצריך את זה לסירוגין.
הוא בכיתה ב'.

אני הייתי ילדה טובה, לומדת כמו שצריך. ולא אהבתי ללמוד כל כך.... בית ספר זה די עול לפעמים🙊

הרוב כן, ב"ה.
תלוי בעיקר באופי, אצלנו... כמה הם אוהבים לצאת מהבית ונהנים מהחברה... (אבל אני כילדה אהבתי ללכת לבית הספר בעיקר בגלל הלימודים. הייתי חננה 🤭)

אפשר להכין עם זה קרוקטים או להוסיף עם קמחים נוספים.