פורום הריון ולידה (עמוד 1089)

להיות סמרטוט🥴

גדילת החזה מאוד מהר. סימני מתיחה אדומים כאלה, יש מה לעשות? זה תקין? לתת לזה פשוט לעבור לבד או צריך לטפל בזה?

היי,
לאחרונה התחילו לצאת לי פצעים בפנים כמו חררה מגרדת... זה הולך ומתפשט.
אף פעם לא היה לי כזה דבר...
מה אפשר לעשות? אפשר לטפל בכלל בהריון?

יש לי קשר טוב עם אחיות של בעלי ב"ה. אחת ממש האחות הגדולה שאף פעם לא הייתה לי ותמיד רציתי.. פשוט מהממת ברמות. היא אישיות מדהימה, מכילה, מפרגנת, מקבלת אותי מהמם.

את השניה אני גם ממש אוהבת. אבל שמתי לב שלאט לאט עם השנים יש לי רגשות מעורבים כלפיה.
מצד אחד אני אוהבת אותה ושמחה להיות איתה. ומצד שני יש לה מעין עליונות כזאת עליי... יאמר לזכותה שלדעתי היא ממש לא שמה לב שהיא עושה את זה. אבל היא די משדרת שהיא יודעת הכל, מבינה בהכל. היא חכמה מאוד ועם ידע רחב. אבל הבטחון שלה מופרז. אם אני משתפת ידע מסויים שיש לי לגבי נושא השיחה אז היא ישר מפקפקת ותוהה אם זה מדוייק מה שאני אומרת. ברמה שפעם אחת היא הביעה את דעתה לגבי תחום העיסוק *שלי* וחשבה שאני טועה. התחשק לי להגיד לה "אני אולי לא מבינה יותר מדי כמוך. אבל הצלחתי לרכוש ידע בסיסי בתואר הראשון והשני שלי בתחום". אבל כמובן שתקתי כהרגלי. בעלי אמר לי אחר כך שזה הצחיק אותו כמה שזה היה מגוחך אבל אמר לי שהוא לא מייחס חשיבות... הוא פשוט רגיל להחליק דברים שהיא אומרת. אבל מבחינתי זה לא מצחיק. זה להיות על הזמן בתחושה שאין לי מקום. לא לי ולא לדעה שלי.
בנוסף היא משדרת שהכל מושלם אצלה בעיקר בזוגיות. לא מפסיקה להתכרבל/ללטף ולהתמרח על בעלה כל השבת/חג. וזה מחרפן אותי מהסיבה הפשוטה שהרבה פעמים יוצא שאני אסורה וזה פשוט מנקר עיניים. עזבו את הבעיה ההלכתית בלהראות חיבה פומבית כי זה לא העניין שלי. אבל לפעמים מרגיש שהיא פשוט לא קולטת אחרים סביבה.
עברתי הפלה ולקח לי המון זמן להיקלט אחר כך. והיא עברה הפלה הרבה אחריי ונכנסה להריון שוב הרבה לפניי. וכל הזמן הזה שאני מצפה היא לא מפסיקה לשתף אותי באולטרסאונדים, למי התינוק דומה לפי התמונות. על כמה שהיא מקנאה במישהי שבהריון מתקדם יותר ממנה.

אני אדם שבאופן טבעי מדבר על דברים שמפריעים בקשר, כי לדבר על זה עוזר לי להמשיך הלאה בלב שלם. אני באמת מצליחה לשחרר ככה.
הבעיה היא שכאן זה משפחה וחשוב לי לשמור על קשר טוב. בעלי אומר שלדעתו זה לא יועיל ואולי דווקא יזיק... הדבר שאני הכי חוששת ממנו זה להזיק לקשר. וזו הסיבה היחידה למה אני שומרת בפנים ולא מדברת איתה. אבל המטענים האלה מצטברים בסוף. ואני קולטת שלאט לאט אני מוצאת את עצמי מגיבה בצורה לא פורפורציונאלית לדברים טפשיים למדי... למשל להיכנס לדיון סוער על עובדות דביליות. או שפשוט אני מרגישה טעונה כל השבת ופחות כייפית וזורמת. הרגשות שלי כלפיה יותר ויותר שליליים. וזה באסה כי אני יודעת שהיא לא מרגישה ככה כלפיי. ואז אני נכנסת למערבולת של אשמה גם...
אז אני כבר לא יודעת מה עדיף. לשמור בבטן "למען הקשר" למרות שכבר הרגשות מתחילים לצוף על פני השטח גם ככה.

בקיצור. הלפ מי.

בחיים לא עלה לי ככה, בחיים!!!!

מאוד קשה לי לחשוף את עצמי ואת הגוף שלי, אני מאוד קנאית לפרטיות שלי.

אפילו כשעשיתי טיפולי לייזר להסרת שיער בתור בחורה לקח לי הרבה זמן להתכונן לזה נפשי ובסופו של דבר גם עצרתי באמצע, לא יכולתי להכיל את החושפנות הזאת.

ולא מרגיע אותי "היא רואה עשרות כמוך ביום..."

אני שונאת את הבדיקות אצל הרופאים ומרגישה שקשה לי להכיל נפשית את כל הפתיחות רגליים האלה. זה לא מתיישב לי בכלל.

אפילו אחרי הלידה לא הייתי מוכנה ללכת לרופאה שתבדוק לי את התפרים, לקח לי זמן להשלים עם זה.

עשיתי הפסק, יצא שנוי במחלוקת, שלחנו לרב והרב התיר, בהמשך על לי עוד כמה שאלות. אמרתי לבעלי שאני לא מסוגלת להתקשר לרב, מצידי לא לטבול, יש גבול למה שאני יכולה לשאת, למה כי אני אישה אני אמורה למכור את הפרטיות שלי????

למה זה נורמלי שאני צריכה לשלוח עדים שלי ותחתונים שלי למישו שיסתכל עליהם ויחליט איך נראה לו הדם שלי???

למה זה בסדר שאני צריכה לדבר עם גבר ולהגיד לו מה ראיתי כשהתפניתי ואיך נראה הטישו שניגבתי איתו???

ולא, לא עוזר לי אם בעלי אומר לו את זה זה אותו הדבר מבחינתי????

למה אני כאישה צריכה לפתוח רגליים כמעט בכל בדיקה??? למה לקחו לי את הפרטיות לגמרי?  למה מרגישה לי כזאת.. כזאת לא מתחשבת???

אמרתי לבעלי, תאר ללך שפעם בחודש אתה צריך להרים טלפון לדמות מסוימת ולהתחיל לתאר לו מה מצב היציאות שלך בשירותים, הוא יבקש מימך דיגמית להסתכל,

ואם כל זה לא מספיק לך, אז גם תלך לרופא שיבקש מימך להתפשט ולבדוק מה קורה עמוק בפנים בתוך החור, 

נכון שעכשיו זה נשמע ממש גרוע?!

 

והדובדבן שבקצפת זה שרציתי שבעלי יייראה את הכתם על התחתון כי לא הצלחתי להחליט מהה הצבע, הוא ממש התעקש לא להסתכל לפי שהוא מדבר עם הרה כמה שביקשתי ונפגעתי נוראאאא הרגשתי שהוא נגעל ממני, גם ככה אני מרגישה מושפלת ובזויה עם כל תהליכי הטהרה האלה, אז זה ההרגשה שאני צריכה להרגיש?

מבטיחה אין לי חשק לטבול, וק"ו לא לעמוד ערומה מול בלנית חמודה שצריכה להסתכל עליי במצב הכי אישי שלי.

מחילה 

אבל ממש לא מרגיש לי "כבוד האישה"

נמאסה עליי ההתעסקות הזאת, איך בורחים ממנה??????????

אתמול היה יום טבילה שלי,
היו לי כתמים אז רב אמר לי לעשות שטיפות פנימיות לחכות קצת ואז לעשות בדיקה.
כך עשיתי, לקחתי מזרק מים והכנסתי לנרתיק שוב ושוב הרבה פעמים, אחכ עשיתי בדיקה שבה יצאה נקיה.
וטבלתי.
מאז ועד עכשיו גירודים לא נורמאלים בפות לא מפסיק לגרד לי בחיים לא היה לי ככה. מנסה על מיני משחות להרגעה לא עוזר... מה זה יכול להיות? לא היה לי בחיים פטריה... מה יכול לעזור יש למישהי עצה? אני ממש מודה לכן בזמן כזה לחוץ לקרוא את זה....

שכחתי המוןןןן דברים הפעם

אז ממליצה גם לכן 🤷🏻‍♀️🤗

שבע"ה שנה הבאה נחגוג בבית המקדש כמובן!!

ובכלל תמיד אני מצליחה לעשות הפסק בחמישי!! תמיד!! והיום היה חמישי! 

 

והיום כל היום היה נקייי מבריק מצוחצחחח!!! 

 

עושה שטיפה, בודקת מיד אחרי לראות אם שטוף טוב- נקי.

 

מחכה 5 דקות מכניסה עד- אמאלהה על האדום האדום הזה...

 

מכניסה מיד עד נוסף- נקי כמעט לגמריי

 

אומרת טוב אולי לוידעת מה קרה, נחכה 10 דקות ננסה שןב- שוב אדם לגמרי!!

 

והתחתונית נקייה ממש!!

 

לעזאזל...

יודעת שיכול להכאיב
מפרסמת פה רק כי יכול להועיל


השתתפות במחקר זה עשויה לתרום בצורה משמעותית לצוותים רפואיים וטיפוליים בקבלת החלטות מקצועיות ובליווי נשים שחוו אובדן הריון בשלב מתקדם. גורמי סיכוי וסיכון באובדן הריון מאוחר

שלום לכולן, למחקר שנערך במכללה האקדמית תל חי במסגרת תואר שני בעבודה סוציאלית ( בהנחייתו של ד"ר משה פרחי ראש מסלול טראומה) , אנו מחפשות *נשים שחוו אובדן הריון מאוחר החל משבוע 16 של ההריון* , לענות על שאלון אנונימי של מספר דקות. אם אתן עונות על קריטריון זה נודה לעזרתכן במילוי השאלון.
באם לא- נודה לכן אם תוכלו להפיץ ולשתף נשים ששאלון זה רלוונטי עבורן.

בעלי לא נמצא עד שלישי בבוקר
ולא רלוונטי משפחה מורחבת .. כולם נוסעים..

אז התינוקת שלי כבר בת חודש ב"ה

וביומיים האחרונים מרגיש לי שהיא יונקת בתדירות גבוהה מידי, ברמה שאני כבר לא מסוגלת להניק אותה עוד רגע אחד, עזבו פיזית, נפשית!!!

לדוג' היום הנקתי ב7 כשעה ואחכ שוב ב9, כי היא בכתה ממש בכי של רעב,

ואניי לא מהאמהות שמפרשות כל בכי לרעב. ולא רצתה מוצץ, וכל פעם שהתנתקה ממני צרחה בעצבים (חחח למדה להצעצבן) ותוך כדי גם פלטה, אז מה הלוז איתה???

 

ניסיתי לאפס אותה והבאתי לה 90 תמ"ל והיא ישנה טוובב כמעט 5 שעות.

אז אני לא יודעת מה לחשוב.

 

ועוד שאלה לגבי שאיבה בשבת.

אם הבאתי תמ"ל וודאי לי שאני שואבת במקום, אבל לפעמין ביומיום אני שואבת מעט בין ההנקות וכשהיא לא יונקת ממני הרבה בפעם אחת  כדי להגביר חלב, קריטי לשאוב גם בשבת? אם לא אשאב החלב יתמעט?

בעיקרון היא על הנקה כמעט מלאה מביאה תמל כשאני אובדת עיצות, כמו כנ"ל

זה לא תמיד עוזר אבל זה מה שיש לי בבית. ומסכן סובל מגזים בגלל המלצות למרות שאוכלת את המינימום

בימים הטהורים למדו אותי ( אשכנזים) שכתם בטשיו אחרי שירותים אם עברו 15 שניות אז לא מטמא
זה אותו הדין ב7 נקיים?

לריב. שונאת.

בעלי אחרי ניתוח, ניקיתי את כל הבית לבד, פלוס טיפול בו ובשני ילדים קטנים.
פלוס נוסף, אני סובלת מחרדות לקראת פסח, ברמה של בחילות, רצון להקיא וקשיי שינה מחשש מה יקרה אם יישאר חמץ. מצריך טיפול, אני יודעת. קבעתי תור.

אז באמת שעשיתי השנה מאמץ עילאי כדי להתגבר ולהצליח הכל
ואז בעלו זרק לי הערה היום, ונפגעתי כל כך. צרחתי עליו את כל העלבון והקושי.

ועכשיו הוא נפגע
עושה ברוגז
אומר שאמרתי דברים שלא אמורים לומר

ועכשיו נהרס כל החג

ובא לי לצרוח עליו, שזה לא הוגן לתפוס אותי אחרי שבועיים כל כל קשים, וזה לא הוגן להאשים אותי בסדרי עדיפויות שגויים (הוא אמר שלא צריך לשטוף את הבית, אני הרגשתי שחייב לפני פסח, פלוס חרדות שלא הצלחתי להרגיע אם אני לא אשטוף).

בא לי לצרוח
לנער אותו
להחזיר את הגלגל אחורה
בא לי לדפוק את הראש בקיר

אוף אוף אוף אוף
זה פשוט לא הוגן

עם כל המצב ההזוי והמסוכן הזה?
שבוע טוב ובשורות טובות.

נכון, אז החג אינטנסיבי, משפחה בראבק וכו'.. ועדיין, בעיני קטע לא יפה שהיה.

לבעלי יש אח ואשתו, הם יותר פלפלים מאיתנו וכנראה יותר חומרניים בהרבה.

התקשרו אלינו לפני החג לומר לנו שהילדים שלהם צפויים לקבל מתנה אפיקומן לילדיהם מההורים של בעלי לחג ושכדאי שגם אנחנו נבקש משהו כדי שהילדים שלנו לא יפגעו וכו' כי לא יהיה להם כלום (הם איכשהו תמיד מעדכנים אותנו בדברים, בעלי יותר פסיבי ולא אחד שבא בדרישות מהוריו) אמרנו תודה סבבה, נחמד מצידם- וחשבנו מה לקנות. לא אני ולא בעלי טיפוסים שנבוא ונבקש משהו, בחיים לא אמרנו למי מהמשפחה שיקנה משהו וכו' לאף חג ומועד או בכלל, אבל הם מוציאים יותר מאיתנו, יודעים לבקש, לדרוש ועוד...עד כאן סבבה.  לכאורה אחלה, גם אנחנו מרוויחים והילדים שלנו יקבלו גם מתנות. גם המתנות שקנינו הם היו סבבה אבל לא איזה משהו פנסי יותר מדי, לא נעים גם להגזים בסכום.    ובכל זאת, כבארוחה כשדברנו על משהו, בעלי שאל מה הייתה הבעיה להגיד לנו באיזה סכום בערך למתנה (כי רצינו לדעת מה לבקש, מה האמדן? הנחנו שהמתנה תהיה שווה בסכום לכל הנכדים) הם לא רצו לומר ואז בעלי העלה את הנושא שוב בארוחה וגיסתי הפלפלית שיודעת לפתוח את הפה ולהתעצבן ענתה לו לא יפה ואמרה לבעלי משהו כמו "מה אכפת לך מה הסכום? ואם ההורים שלך רוצים לקנות לנו מתנה יותר יקרה?" -אני דיי הייתי בהלם וסתמתי את הפה אבל מאד התאכזבתי. בכלל לא היה אכפת לי עד אז שהם קנו מתנו בסכום כפול וזה היה ניכר כי מה אכפת לי....וגם הילדים שלנו קטנים וכאלו טובים שכמו ההורים שלהם מביטים רק במה שיש להם ולא משווים עם אחרים. אבל אם היא מנפנפת בזה מולנו זה כבר משהו אחר.

הילדים שלה שווים יותר? בכל מקרה זה דיי הביך אותנו ואני שחונכתי על צניעות ובחיים לא בקשתי משהו גם נפגעתי מהיחס ופעם הבאה גם לא נשאל אותם על מחיר של כלום. בעיקר נפגעתי מההתיחסות לבעלי שכולה שאל שאלה תמימה מתוך התיעצות איתם. אח"כ כשסידרו את השולחן דיי השארתי אותה לבד ויצאתי עם הילדים החוצה כדי להשגיח עליהם. 

ואח"כ דיי התקפלתי ורציתי ללכת משם...כמובן בנחמדות ובלי סצנות אבל פשוט לא התחשק לי לזייף נחמדות כשזה הרגיש לי כל כך לא נעים כלפינו.

 

מצ"ב בדיקה ביום ה-23 למחזור. לפי בדיקה במקלוני ביוץ ביום ה-20 היה ביוץ.

השאלה, מתי אני צפויה לקבל מחזור כמו כן, האם שתי הורמונים תקינים, כי האוסטרדיול נראה לי נמוך:

זה לא סרטון שלי, אבל חותמת על התוצאות וממליצה בחום. ללא אדים חריפים.

אחרי חודש טירוף של מירוץ לסיים את התואר.
ובעלי עם חבלה ביד שלא מאפשרת לו לעשות כמעט כלוםם
אז כל הנקיון עלי.
וכמה שהקדמתי עדיין נשאר המון.
ואני רוצה כד ראשון בלילה לסיים הכל