כי אולי יהיו לכן עוד תובנות בשבילי! ואולי גם יעזור לאחרות....
כתבתי את זה בדמעות, משהו אמיתי שקרה השבוע
ראיתי אותה במסיבת פורים, אחרי 10 חדשים, היא נראית בסדר.... בעגלה יש תינוקת קטנה, בת 8 חדשים, יותר קטנה מהמתוקה שלי, בחדשיים!
היא מוציאה את התינוקת מהעגלה ומתקדמת לכוון השולחן, ואני בהלם!!! ה-ל-ם!!
היא בהריון?? אבל נראה הריון מתקדם.... אפילו לובשת שמלת הריון!!!
לצידי יושבת חברה משותפת, ואני שואלת אותה, היא אומרת לי: כן, זה מטורף!! פתאום היא הרגישה תנועות והלכה להבדק.... והרופא אמר שהיא בשבוע 20! תארי לעצמך שכשתלד הבת שלה תהיה בת 11 חדשים!
יותר מאוחר עברתי לידה ואמרתי לה מזל טוב, שיחקתי קצת עם הקטנה שלה וסתם נתתי לה הרגשה טובה שכל מה שתצטרך אני שם בשבילה, הרי עבדנו ביחד שנה שלימה! אבל היא אדישה, אולי יותר מדי? אבל ת'אמת, היא תמיד אדישה.....
והרי אני מבינה אותה כל כך! זה הרי לא היה מתוכנן! אבל פתאום אני תופשת את עצמי שאני לא מרחמת עליה, בכלל לא!! אני אפילו קצת מקנאה........
כי אני רוצה עוד תינוק אבל יודעת שזה לא הזמן, שאפילו עם השניים שיש לי קשה לי, מאד!! אני יודעת שלפעמים אני מאבדת עשתונות ואומרת לבעלי שדייייי!! ואני לא יכולה יותר, ואני רוצה שיגדלו כבררר!! וצריכה קצת שקט לעצמי!
אבל יש בי צד אחר, אמהי, מחבק, שרוצה כל כך לשחק עם הילדים שעות, ולהפעיל אותם, ולהיות האמא המושלמת, ולהביא להם עוד אחים ואחיות, ושנהיה משפחה גדולה ושמחה! צד שאומר לבעלי בלילות: אני רוצה הריון!! והעיניים שלי בורקות, לא רק מעייפות, מאושר ומחלומות שיש לי על ילדים צפופים ואמא שלא מתעייפת ולא מעיפה מבט לפלאפון והכל מתוקתק אצלה....
ובעלי עונה שאיך אפשר אם אני לא באמת רגועה עם שניים, האם אני בטוחה שאני מסוגלת לעבור את כל הסאגה שאפילו עוד לא גמרתי אותה עם ''הגדולים'' - מהתחלה? הנקות, ושאיבות, ובקבוקים, וגאזים, ולילות לבנים, וריפלוקס, וטיטולים, וגמילות? ודאגה, ומחלות, ושיניים, והשכבות, וסבלנות וסבלנות וסבלנות שהרבה פעמים אין לי......
ואני יודעת שהשתפרתי, ושבדרך למדתי מלא דברים! אבל אני גם יודעת שקשה לי לגדל תינוק פצפון, שתלוי רק בי, ואני לא רגועה.....
ולפעמים בא לי להכנס להריון עם מניעה! כאילו זה סימן מבורא עולם שאני מסוגלת, שהוא סומך עלי ומפקיד אצלי נשמה טהורה!! ואז אני מקנאה בחברה הזאת שנכנסה להריון לא מתוכנן כל כך צפוף! כי זה אישור מהקב''ה שהיא יכולה!! ואני יודעת שלי מאד קשהההה!!
ואז אני נזכרת בכל הפעמים ששמעתי:
*בשביל להצליח להניק צריך המון סבלנות (כשהייתי חייבת להביא תמ''ל)
*אם תשאירי אותם יותר ברצפה הם יזחלו מהר (בן 11 ובת 10 שעדיין לא זוחלים)
*הם בוכים כי את לא רגועה (אחרי לידה עם 2 קטנים, אחד מהם לא עולה במשקל)
ועוד ועוד דוגמאות..... וזה מחליש אותי, ואני בוכה!! כי אמא שלי היא זו שאומרת לי את זה, או האחיות שלי, שאני כל כך אוחזת מהן...!!
ואני יודעת שבינתיים אני לא מוציאה את ההתקן כי כרגע אני לא שלימה עם הרצון לעוד תינוק, כי ילד לא מביאים כהוכחה ליכולות שלנו, או מתוך קנאה.... ילד מביאים כי אני רוצה להעניק את כל כולי וליצור חיים, ולהיות אמא בדרכי שלי!!
לאהוב אותם ולגדל אותם אבל בדרך שלי! עם הכלים שה' נתן לי!
גם אם ישתו תמ''ל.... ויזחלו בגיל שנה.... וירגישו את הלב הענק שיש לי, כי זה הלב פועם בשבילם! .... ובזכותם!!!
)
