ואז זה עובר ואת מסתכלת אחורה על מה שהיה,
לא באתי לעודד או להלחיץ, אלא משתפת מעצמי, מתקופות בחיים שאת לא מבינה מה נסגר.
ומי אחראי על הפשלה בהפקה של החיים האלה (
ישועת ה' כהרף עין
והלוואי שזה החושך שלפני האור... ושתרגישי ותראי באור ה' מלווה אותך ועוטף אותך.
כל פריט עלה לי 3 שקלים ולקחתי דברים במצב ממש חדש וטוב שווה לך לברר אם יש באיזור שלך
וחיבוק יקרה אני גם במצב שלך לא יכולה להרשות לעצמי לקנות המצב הכלכלי לא מאפשר
בס''ד
ליווי של פעמונים. (ב''ה לא היינו בחובות, אבל הרגשנו צורך גדול לשפר את המאזן שלנו)
זה תהליך קשהההההה!!!!
שואב ברמות, מבחינה נפשית!!!
עם כל-כך הרבה תסכולים ורגעי ייאוש באמצע!
קשה כל-כך לוותר על כל-כך הרבה קניות!!! לדחות לחודש הבא, ולחודש שלאחר מכן...
להרגיש שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו 'כלום'... להצטמצם עוד ועוד, בכל-כך הרבה מישורים...
להגיד 'לא' לילדים, כל-כך הרבה יותר ממה שהיינו רוצים...
להגיע לסוף החודש ולראות ש*עוד לא* (בע''ה זה יקרה!) הגענו אל המנוחה ואל הנחלה...
ולתהות - כמה חודשים זה עוד ייקח לנו עד שהמצב ישתפר? או שאולי זה ייקח יותר מכמה חודשים? הרבה יותר, חלילה? אם בכלל נצליח?
היו רגעים שהרגשתי פשוט אומללה. אומללה. אין מילה אחרת. למרות שבחרנו בתהליך ורצינו בו.
אז אני רק רציתי להגיד לך שאתם גיבורים!!! שאתם אלופים!!!
אני לא יודעת מה הביא אתכם לתהליך הזה, אבל העובדה שאתם 'בפנים',
ומתמסרים לזה ככה - היא ראוייה לשבח ממש!!!!!!!
איזו תותחית את שאת מחשבת כמה כסף עומד לרשותך ולא קונה ממה שאין!
איזו גדולה את שאת מכינה עוגיות בסופי השבוע!
ועוד אחרי שבוע שאת עובדת מלאאא!!! (או שבעלך מכין?)
ושאת עוד מגדילה את ההכנסה שלכם ע''י נקיונות אצל האישה הזאת!
אני מקווה שמצאת בשרשור פתרונות מעשיים שיקדמו אותך.
אני בעיקר רציתי לשלוח לך חיבוק מבין ולתת לך טפיחה גדולה על השכם, כי הכי מגיע לך בעולם!
וגם לשלוח לך ים של תקווה שבע''ה תגיעו לכל המטרות שסימנתם לעצמכם!
ולהגיד לך שכל המאמצים שלכם, בנוסף לזה שהם מקרבים אתכם למה שאתם שואפים, גם בונים לכם הרבה דברים טובים בנפש!! זה משפיע לטובה על כל-כך הרבה תחומים בסוף (אחרי שעוברים את כל המהמורות הכואבות), הרבה מעבר לשיפור הכלכלי.
ומחר בע''ה, או מחרתיים, אתם תהיו אחרי התהליך המפרך הזה, ותישארו עם סיפוק גדול ומאזן פיננסי מעולה ❤
ברכה והצלחה נשמה! מחזקת אותך!!!
מקווה שבע"ה תמצאי...ז"א לדעתכן באמת מנוחה תורמת ?
ועבודה אפילו פשוטה ביותר גורמת לדימום/ לזה שלא מפסיק הדימום. ועדיין יש טפטפת
אשמח לשמוע מניסיונכן.
כמו שטיפת כלים, לטאטא, להרים דברים מהרצפה, להרים ילדה בת שנה וחצי
לא מדברת על פעילות גופנית
אז מה עושים?
קראתי.
תודה על זה
.
חייבת לנוח.
הלוואי והיה עזרה.
רואה שאם אני קצת מתאמצת יותר מדי אחרי לידות כמו הליכה אפילו לא ארוכה מדי, או שטיפה של הבית, מתגבר הדימום.
miki052מעניין אם יש באמת מישהי ש-נחה 6 שבועות 
ואני רק אומרת שזה ממש יעזור לך הלאה אם הוא יהיה יותר צמוד לאבא שלו, אחרי הלידה למשל שתצטרכי להיות עם תינוק פיצי
יכולה להגיד לך שהקטנצי'ק שלי (בן שנה) מטורף על אבא שלו, ברמה שכשעוד ינק היה מסיים לינוק ויורד ממני לכיוון אבא, אז הרגשתי שאין יותר מעליב מזה
אבל ב"ה יש לי עוד ילדים בבית שדורשים מלא תשומת לב וזמן אז זה לגמרי מקל עליי שהוא דבוק לאבא שלו. למרות שאני מקלחת, קמה בלילה, מלבישה, מאכילה, משחקת...
אבל מרגישה לגמרי שסוף סוף בעלי ממש שותף כי עד עכשיו שאר הילדים כן היו יותר דבוקים אליי, למרות שבהחלט היה להם את השלב הזה שרצו רק את אבא, אבל אחר כך הם כן חזרו אליי ברמה של דבק! ואצל הקטן אני רואה שזו ממש אהבהההה ביניהם חח וגם בעלי מרגיש עם זה פתאום ממש בטוב ומצליח להשקיע בו 
אז אחרי כל החפירה שלי, תנסי להסתכל על זה כמתנה עתידית ושזה יקל עלייך בהמשך ממש
מזירוז לניתוח היא הסיבה לזירוז.
ז"א לא הזירוז הוא הגורם אלא מה שהצריך זירוז.
בתכלס מרגיש לי הגיוני שאם מנסים "לדחוף" את הגוף בכח אז לא תמיד זה יילך ויצטרכו ניתוח
לי נשמע ממש מופרך לזרז אם לא חייבים, אבל אולי אני טועה.
נחכה לכנס (;
(לא שתכננתי, אבל כן הייתה לי איזושהי הווא אמינא קטנה)
קשות יותר מהבחילות עצמן?
בחושך. ולא לזוז. ואולי כשתקומי אחרי שעות יעבור.
לא בטוח...
עם הבחילות לפחות יכולתי ללכת, לפעמים ללמוד
מסוחררת לא יכולתי לזוז
אם כך באמת עדיף לסבול בחילה
אצלי למשל הבחילות משביתות טוטאלית אז למי אכפת לישון במקום לסבול חח
@פרצוף כרית?.
לא מתייג לי.
את ממש חסרה פה!!
מקווה שאת בטוב!!!!
1. אשמח להמלצה על מורית עובדיה/ תמר מלר מלאומית
2. אשמח לדעת אם צריך להתכונן איכשהו?
3. מכירות אם אפשר לקבל החזרים מהקופה אם הולכים פרטי?
תודה לכולן
ראיתי המלצה באחד הספרים לעשות לעצמי עיסוי חיץ משבוע 34 כדי להכין את המקום... מישהי עשתה? ממליצות?
💪🏼! תודה לכל אחת ואחת שלקחה אי פעם חלק בשרשור. תודה לכל ״הקבועות״ היקרות. תודה גם ל@לפניו ברננה! שתפסה פיקוד לאורך תקופה וניהלה את השרשור. בזכות כל אחת ואחת כאן ה״מפעל״ הקטן הזה ממשיך ואולי אפילו גדל מעת לעת, ואנחנו זוכות להוסיף נוכחות וטוב בזוגיות, במשפחה ועם עצמינו.