פורום הריון ולידה (עמוד 1093)

אני כזו יפה בהירון.

אבל האמת ההריון האחרו התחלתי עם צמיג מידי גדול ואז הייתי פחות יפה.

עכשיו עובדת קשה להוריד אותו שפעם הבאה שוב אראה מהמם

חצי שנה אחרי לידה עם צמיג שמסרב לרדת

למרות שירדתי במשקל זה לא יורד חחחחחחחחחח

זה משהו שלומדים עם נסיון להבין אם יש משהו שמפריע, או עייפות או כאב..

אחרי ימים שהם בוכים הרבה או אחרי נסיעה ארוכה ברכב ,הם יכולים לישון יום שלם, לקום לאכול ולישון ושוב אוכל ולישון

מבחינתי עד גיל קרוב לשנה אין לילדים שלי סדר יום נורמלי

לא לארגן כלום ולא להיות תלויה באנשים

להגיע אליה איזה ערב השבוע עם מתנה ופרחים או עוגה וזהו

ואז יורדת מכל העניין

למרות שיודעת שהיא אוהבת הפקות 

כבר הבנת את סוג המשפחה משרשורים קודמים כאן 

הכי מצחיק שהם כן מנסים לתכנן ובסוף יורדים מהכל ואומרים טוב נו נחגוג בהזדמנות אחרת

למה? היא באמת הורגת את עצמה על הבית ונותנת מלא לכולם, לנו באמת הכי פחות אבל זה כבר נושא אחר ובגלל שאין את הצד שלי לחגיגות אני עוד יותר נהנית לתת מכל הלב 

חושבת שאלך על הקטע הזה.

הבעיה היא - שהיא לא אוהבת הפתעות, אז צריך לחשוב איך לעשות את זה שיהיה לגמרי בידיעתה 

להודיע לה שמגיעים לחגוג איתה? זה מוזר קצת

להודיע לה שקופצים רגע להגיד מזל טוב? היא לא תבין נראה לי 

אנחנו גרים במרחק של שעתיים נסיעה זה לא שזה קרוב לבית או משהו

מבלי להיות תלויה באחרים

זה מוביל לעצבים (אצלי)

למרות שקצת כואב לי כי היא כן מצפה לאירוע, זה גיל משמעותי כבר 

לא חשבתי על זה

אוהבת דברים בגדול

לא תמיד הולך

אבל זה כן בראש שלי

אז יורדת מזה לגמרי, הקור הזה כנראה מוציא את החשק והכוח לפעול, גם לאנשים כמוני 

במעון הם חולים הרבה לא נעים בכלל, מכירה את זה ומבינה אותך מאוד.

יש מצב שזה פשוט משהו ויראלי חדש שחטפה בגן

ינחם אותך אם אכתוב שבדר"כ הילדים האלה הם הכי חזקים?

עם הבן שלנו כשהוא היה בן שנה וממש ממש נהננו

עם התינוקת

לצער ככה בן אדם קבל עם ועדה? זו פשוט רשעות.

ולדעתי תגידי להן מה את מרגישה, כי כשמישהו מקפיד זה הנזק הכי גדול לבן אדם השני.

חיבוק גדול לך!

לדעתך זה קשור לסוג התחבושת??

פחות התחברתי.

אבל תודה!

מערב קודם 

תודה על ההזדהות

אבל כבר יצא לי לאחרונה ללכת והיתה חויה ממש לא נעימה! למרות שהבודקת היתה מקסימה ממש.

אז יודעתצשזה נכון אבל לא מצליחה לעשות משהו בכיוון

משמח מאוד על פוצון, שימשיך ויתקדם, יגדל ויפרח בע"ה!

ו-וואו, בהצלחה רבה בעבודה! עבודה חדשה זה קשה... אני זוכרת שיצא לי לדבר עם מישהי שהכרתי שנראה שהכל כל-כך זורם לה והיא סיפרה לי כמה קשה היה לה בעבודה שלה בהתחלה. זה הפתיע אותי, כי חשבתי שרק אצלי זה כך... אבל מתברר שאכן כל ההתחלות קשות (היא צלחה את משברי ההתחלה, שם כבר כמה שנים טובות והתקדמה מאוד ב"ה

הבית הפוך אצלינו בשגרה גם כן. מנסה לשפר ולהשתלט על זה לאט לאט, אבל יש סדרי עדיפויות, זמן וכוח מוגבלים... עבודה חדשה בוודאי דורשת המון משאבים נפשיים (חוץ ממשאבי הזמן והריכוז).

באמת לא ברור.

רצצית שתינקי יראה אימא חתיכה

ומעליו מטפחת משולש פשוטה

והשיער בקוקס

היה לי ממש נח

ותכלס לפני האפידורל הביאו לי לשים מעל זה כובע של ניתוח אם אני זוכרת נכון..

עם סרט מונע החלקה

ומסדרת כל הסמן.

יש לי שיער חלק אבל לא ארוך מדיי..

אני הפסקתי כדורעף בגלל הריון. יש החלקות לרצפה בשביל להציל כדור, כדורים חזקים. לא מומלץ.

שגם חתמת שאת לא בהריון ושאם יש שינוי את צריכה לעדכן

זה לא שאני רוצה להתחיל משהו כזה

אלא משחק שאני רגילה אליו כבר

וקשה לי ממש לוותר עליו

אבל גם התלבטתי אם זה סיכון מידי או לא

זה באמת כדורעף 

המדריכה לא ידעה להגיד לי 

אמרה שבהמשך ודאי לא כי הרחם יוצאת ויכולה להפגע

אבל עכשיו בתחילת ההריון שהעובר עוד יחסית מוגן ברחם אז אולי כן אפשר?

לא יודעת

לוותר וזוה

אם אדע שזה הצעד הנכון אעשה את זה כמובן 

אבל אני תמיד מתלבטת כמה זה 'ויתור' לעצמי

כי תכלס המשחק חשוב לי ולמצב רוח שלי והוא תחביב שאני ממש אוהבת.

אני משחקת כדורסל מאז הלידה האחרונה

חושבת שהייתי מפסיקה בהריון כי היה נגמר לי הכוח

אבל אם היה לי כוח מאמינה שהייתי ממשיכה בהתחלה ויותר נזהרת כזה פחות רצה ויותר מתמסרת אבל לוותר לא הייתי מוותרת

מומלץ לשאול רופא אולי

נראה לי שהייתי מתייעצת עם רופא לגבי ההתחלה. אבל כמו שכתבת בעצמך, בהמשך זה בוודאי יהיה מסוכן.

יש אולי משהו אחר שתוכלי לעשות כתחליף?

את ההריון כמובן

ואת צודקת שממילא אצטרך בהמשך לוותר על זה

אז אולי לנסות להתרגל מחדש ולחשוב על משהו אחר שימלא את המקום הזה

וגם ככה אני די שוקעת כי או שיש בחילות או שאוכלת וכבד לי ושוב בחילות

ועייף לי

וב"ה על כל הטוב

אבל זה בשילוב עם הקור בחוץ גורם לי די לשקוע

ולצאת החוצה לשחק ולפגוש עולם וחברות עושה לי ככ טוב

ממש מעביר לי את הבחילה לזמן הזה

נראה מתי יהיה לי תור לרופא 

ואני באמת רוצה להתייעץ לגבי זה

בנתיים התייעצתי עם מישהי שמבינה קצת באימונים

ובאמת אני חושבת שכרגע לוותר על זה

ולנסות למצוא משהו אחר מאוורר ומשחרר

שאני לא עונה לשאלה שלך משום כיוון ובשום אופן

2 תארים בתחום 10 שנים של תהליך

ועכשיו אני בעבודה מהממת שאני פשוט אוהבת.

מתקדמת כל הזמן ונהנית עד הגג...

אבל גם היה תהליך ממושך שחלקו היה משמעותי חלקו פחות ורמות שונות של טירוף...

בס''ד

וגם כאן בפורום, אני רואה בשרשורים כאלה תגובות שממליצות לעסוק במה שאוהבים ותגובות אחרות שאומרות שעבודה, זה לא הכל, ושזה בסדר לספוג עבודה שהיא לא חלום אבל מאפשרת להתפרנס בכבוד.

אני באופן אישי זכיתי להגיע למקצוע שמאד ממלא אותי. אז יש לזה מחירים מסוימים. ועדיין אני שמחה מאד בהחלטה שלי כי היא משפיעה לטובה על הנפש שלי, על השמחה ועל הסיפוק והמשמעות שאני מרגישה בחיים. מה כמובן משפיע בסוף לטובה גם על הסובבים אותי. 

החלטות טובות יקרה!!!