מי צודק??? להוציא תינוק קטן מהביתהריון ולידה

מאנונימי מפאת אאוטינג, העיקר שלא יירשם לי בכרטיס

יש ברית של גיסתי בשבת, מרחק שעה נסיעה 

התינוק שלי בן 3 שבועות

קריר בחוץ.

בעלי ממש רוצה ונחוש ליסוע לברית בשבת

אני חושבת שזה דיי לסכן את התינוק במזג אויר ההפכפכך הזה.

וחוץ מזה שאני עדיין אחרי לידה, עדיין כאובה יחסית.

עם מי הצדק???

להוציא תינוק קטן כזה ורגיש כזה בשביל הברית?

כמובן שגם אם ניסע אני לא לוקחת אותו בברית אלא נשארת בבית, זה רק בשביל בעלי.

אה... ואנחנו שם בליל הסדר גם וזה פשוט מתסכל

 

ולא באלי שנישאר בבית והוא יהיה מבואס כל השבת שכל המשפחה שלו בברית

ואני גם לא רוצה ליסוע, כי זה מוגזם ומיותר מבחינתי.

מה אתן אומרות??

והוא תינוק קטן ולא מחוסן בכללהריון ולידה

לא שעלת ולא כלום מפחיד אותי

לא התחסנת בעצמך לשעלת?המקורית


לא... על אף שאני חושבת שזה מאוד מאוד חיוניהריון ולידה

ומלחיץ אותי שלא התחסנתי

 

סיפור ארוך...

לא קריטי בעיני המזג אוויר כרגעהמקורית

אם כי זה באמת כבד גם שבת וגם פסח

אבל יצא שיש שמחות..

אם את יכולה לשמח את בעלך - מעולה

אם את מרגישה שאת צריכה להיות בבית וכבד עלייך - אז תנסי להסביר לו

אולי תלכי להורים שלך והוא ייסע לברית? זה גם פתרון עבורך שתנוחי 

מתחברת לתגובה הזומדברה כעדן.
לדעתי המזג אוויר ממש סבבה... אפילו חמים...
אבל את צריכה להתאושש ורק את יודעת לומר כמה כוחות יש לך...
אני הייתי נוסעתמתמטיקס

בעיני לכבד וללכת לברית של אח\אחות זה די בסיסי. עוטפים את התינוק טוב ונוסעים. 

מותר לך לומר שאין לך כוחמקקה
הכל בסדר
לנסוע לשבת שלושה שבועות אחרי לידה זה ממש קשה. פתאום לנסוע עם תינוק זה דורש התארגנות אחרת לגמרי ויכול להביא למאמץ שהוא אסור עדיין
בטח אם זה כבד עליך נפשית
האמת, אני איתך. אין סיכוי שהייתי נוסעת
אבל גם בעלי לא היה לוקח את זה קשה...
בעיני את צריכה להסביר לו את המאמץ הכרוך לך, אישה במשכב לידה, בנסיעה פעמיים רצופות.
ואולי שייסע לבד אם מתאים לכם
זה יותר התינוק ממניהריון ולידה

בשבילו הייתי נוסעת ומתאמצת 

אבל זה כזה מוגזם להוציא את התינוק בשבייל זה באמת.

והוא כל כך מתבאס

וכבר הייתה שבת חתן של אחיו שהוא לא נסע בגללי.

אווףףף

אמרתי לו שהוא יחליט

וגם אם הוא יחליט להישאר, זה יהיה כי חפרתי לו הוא עדיין יהיה מבואס

אבל מצד שני למה מה קרה שאסע ד לשם עם התינוק בשביל ברית?????????

התינוק אל תדאגי לו..שלומית205
הוא חזק ותעטפי אותו טוב.
אבל אני חושבת שאם זה חשוב לבעלך בוודאי ליסוע.
גם אני לא הייתי נוסעת 🙈תותית ואגסית
מנסה להסביר לבעלי. אם ממש חשוב לו - הייתי מציעה לו שאני אסע להורים שלי והוא להורים שלו. לדעתי הוא לא היה רוצה.
יש לנו גם שמחה משפחתית מהצד שלו בפסח.
טם יפול על חול המועד - ארוחה ספציפית, אבוא בשמחה.
אם על חג שלם - לצערי עדיין אני לא ערוכה לזה מאז הלידה.
לגמרי מובן בעיני.
איזו שאלה קשהבתי 123
אם היית שואלת אותי הייתי אומרת לא לנסוע אבל אני חושבת שזה צריך לבוא מבעלך.
אני מבינה את הפחד להוציא תינוק קטן ורגיש אבל במילא אתם הולכים לפסח אז זה נראה לי פחות קריטי.
אבל אם את עדיין לא מרגישה טוב אז זה לא בא בחשבון לעשות נסיעה כזו ארוכה יולדת עם תינוק קטן.
מצד שני אם בעלך יקח את זה מאוד קשה גם לך... אז מהבחינה הזו אולי עדיף כן לנסוע
האמת שדי מקובל שאישה עד חודש מהלידה לא יוצאתלא מחוברת
לא יודעת מה לומר לך.
אני לא הייתי נוסעת בטח שלא גם ללילה הסדר.
נכוןהריון ולידה

ליל הסדר היהי כמט חודש אחרי לידה,

לא יודעת למה הסכמתי אוףף

ובעלי לא הסטרי כמוני בקטע הזה

יש קטעים יותר חשוביםשלומית205
כמו שלום בית. כמו כיבוד הורים.
חשובים יותר ממנוחה אחרי לידה? לא ממשoo
בוודאי. מנוחה אפשר להשלים גם בימים שאחרי.שלומית205
בעינייoo
יותר חשוב לתת לגוף ולנפש מנוחה בלי לעשות דברים שמאמצים, מאשר כל דבר אחר.
לא רק חודש, אלא כמה זמן שצריך אחרי הלידה.
לגמריייייערת דבש
מקובל אצל מי? ולמה?יעל מהדרום
לק"י

אמונה טפלה וכדומה זה לא משהו שהייתי מתחשבת בו.
אני הייתי הולכת להורים שלי ובעלי לברית....אמהלה

אצלנו תינוק עד גיל חודש לא מוציאים, במיוחד לא לארוע המוני.

אין פה עניין של מי צודק, כי שניכם צודקים, 

החכמה היא להגיע לפתרון טוב לשניכם, ולדעתי הפתרון הנ"ל הוא הכי מתבקש 

בהצלחה

את צודקת אבלהריון ולידה

אני שונאת להתחלק בשבתות

ברמה של זה לא יקרה

אני מנסה לשכנע את עצמי אבל אני יודעת שאני לא מסוגלת על עף שזה הפתרון האידיאלי

לא הבנתי את הענין של לא מוציאיםענבלית
אם את מציעה שהיא תיסע להורים שלה והוא יסע לברית, זה עדיין כרוך בהוצאה של התינוק לאיפושהוא, לא?
אני כבר אצל ההורים שלי..הריון ולידה


פה קבור הכלב...אמאשוני
חח סורי אבל זה הדימוי בפתגם,

אם את אצל ההורים שלך יותר משבועיים אחרי הלידה, ממש הגיוני שבעלך ירצה לנסוע לשבת.
לא שאני לא מבינה אותך, כן?

אבל גם לבעלים זה קשה המציאות הזאת של להיות אצל הורי היולדת אחרי לידה.
(ואין צורך להסביר לי למה זה נחוץ, אני יודעת על בשרי כמה שזה נחוץ, אני רק מסבירה שזה קשה להם נורא)

בכל אופן לא הייתי הולכת. את אומרת שאת בסדר, אבל את לא יודעת איך זה להיות שבת שלמה אורחת, את לא יודעת אם יהיה לך נוח. במשכב לידה לוקח המון זמן להתאושש ממצבים לא נוחים כאלה ואת גם ככה לפני ליל הסדר...
מבחינת התינוק גם לא נראה לי שייך אבל זה פחות האישיו לדעתי.

בעלך אדם בוגר וצריך להבין שהחיים עכשיו לא יחזרו להיות מה שהם היו. בטח לא כרגע.
הוא לא הפסיד ולא מפסיד שום דבר בגללך. הוא מפסיד כי יש לו משפחה ומעכשיו הצרכים שלכם משתנים.
הגיוני שקשה לו לקבל את זה, אבל זאת ההתמודדות שלו. את ממש יולדת טרייה וחשוב שתהיה לך מעטפת תומכת כרגע.
עוד חודש המצב ייראה אחרת. כרגע זה לא הזמן לבלות, וב"ה על כל השמחות.
יש הבדל בין להוציא תינוק בן 3 שבועות לארוע גדול +אמהלה

נסיעה של שעה ללסוע נסיעה קצרה להורים.... והבנתי מדבריה שהיא אצל ההורים

איך את יודעת מה המרחק מהם להורים?אפונה
התינוק שלנו נסע בגיל יומיים נסיעה של שעה הביתה מבית החולים (וזו לא היתה הנסיעה הראשונה שלו...)
נסיעה לסבא וסבתא היתה אורכת שעה וחצי או יותר.

והתינוק שלה עצמה היה ככל הנראה באירוע גדול בגיל שבוע - בברית של עצמו - ואף אחד לא חשב שזה כל כך בעייתי
אני נסעתי פעם כמעט שעתיים עם תינוק בן יומיים....אמהלה

היא אמרה שזה מרחק שעת נסיעה...

את צודקת בדברייך, אבל תינוק של ברית- אף אחד לא מתעסק איתו..... תינוק בן 3 שבועות אנשים מרגישים כבר בנוח לגשת, אני אישית הייתי נמנעת מזה וכך גם עשיתי כשהיה צורך....

כל אחד שיעשה כרצונו ואיך שנוח לו. היא שאלה לדעתנו מה נכון לעשות והצעתי את דעתי...

אני חושבת שכדאי לעשות מאמץענבלית
אני יצאתי עם תינוק בן שלטשה שבועות ביום גשום לברית של חברה בעיר.
למשפחה זה יותר חשוב בעיני.
נגיד את זה לא הייתי עושה נראליהריון ולידה

זה ממש תלוי איך מסתכלים על זה

אוף תסביך.

הוא צריך להחליט ואני ממש מפחדת מההחלטה זהאת

לא מרגיש לי שייך ליסוע פשוט לא

אבל גם לא באלי שהוא יתבאס שוב פעם שיש שבת משפחתית והוא לא נמצא

בעלי אומר ליהריון ולידה

שאם זו הייתה אחותי 

בטוח הייתי נוסעת,

לא מודה בפה מלא, אבל ברור שהייתי נוסעת. 

אני הייתי נוסעתאנונימיות
עוטפים את התינוק טוב, ונוסעים.
אם את התחסנת בהריון אז הוא מחוסן דרכך...
ובאמת אחים/אחיות זה מצדיק השקעה.
את באמת מרגישה מאוד לא טוב או שבעיקר לא בא לך לסוע למשפחה שלו והעיקרון מעצבן אותך?
לא התחסנתי בהריון... הריון ולידה

יותר בגלל התינוק

אין לי בעיה עם המשפחה שלו בכלל אנחנו אוהבים ללכת לשם

אבל הסיכון הזה, ולהוציא את התינוק לפני גיל חודש מעצבן אותי.

אני חושבת שזה העניין

אין שום חשש אני יוצאת גם עם תינוק בן שבועייםמתנות-קטנות
הם לא עשויים מסוכר..
לבוש חם ונעים
ולא חייב לתת לאנשים לנשק אותו מצד מחלות

וזהו..הכל רגיל לגמרי..ולבא לברית ולהיות חלק לגמרי ..

ואם חשוב לבעלך אז היתי משקיעה
זה בסוף מחזק את הזוגיות כשמפרגנים
אז לדעתי מן הראוי לעשות מאמץ עבור בעלךהמקורית

אם היית עושה את אותו מאמץ עבור מישהו/ מישהי אחר/ת

זה לא בהכרח אומר לנסוע

זה יכול להיות גם להישאר אצל ההורים

אבל מאמץ - הוא בהחלט ראוי לו 

ולתינוק זה בסדר?הריון ולידה

לצאת לפני גיל חודש מהבית 

זה מעצבן אותי לא יודעת למה

והכי מגיע לבעלי הכל, הא גם יישאר אם הוא ייראה שאניככה מבואסת אבל אוףף לא באלי לבאס אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות

בטח, למה שלא יהיה בסדר?אני10
תדאגו לו כמו שהייתם דואגים לו בבית
כי בשישי ייהיה קרהריון ולידה

זה לא כמו בבית

ואם היה לכם תור לטיפת חלב?אני10
מלבישים חם, ומשתדלים לא להסתובב בחוץ מעבר למה שנצרך..
כן. אני חופשי הוצאתיהמקורית

ואחד הילדים באמת היה ניו בורן בתקופה הזו

אני יודעת שיש אמונה תפלה כזו אצל אנשים לא להוציא חודש / ארבעים יום מהבית

אצלנו במשפחה נוהגים גם להלביש רק לבן בימים האלה

אני לא מאמינה בזה ועושה מה שטוב לי 

מה את חושבת שתעשי כשבעז"ה יהיו מספר ילדים?זיקוקים

זה מה שקורה בפועל

ואז עוטפים תינוק ויוצאים כי יש עוד צרכים בבית

 

ואם את מודה שלאחות שלך היית נוסעת אז נראה לי שהסיפור פה הוא לא התינוק..

ולאור זאת שאת אומרת שהוא הפסיד כבר שבת חתן של אח שלו אז נראה לי ראוי לבוא לקראת

 

מזג האויר עכשיו נעים 

 

אבל בסוף זו סוגיה זוגית

תעשו את השיקולים שלכם

אין פה שחור ולבן אבל יש פה רווח והפסד

ותראו מה הרווח הגדול יותר מול ההפסד הקטן יותר

 

בהצלחה!

אני הייתי זורמת עם בעליחושבת4321
נשמע שיותר מפריע לך המטרה של הנסיעה מאשר הנסיעה עצמה. אני לא הייתי מתעקשת. לבעלך זה חשוב? את תעמדי בזה? מבחינתי זאת סיבה מספקת.
אז מה. גם עכשיו אתם אצל אמא שלך ולא אצל חמותךמיקי מאוס
זה לגיטימי
זה לא רק התינוק
זה שניה אחרי לידה הגוף מפורק ועסוק בטיפול בתינוק. מבחינה הלכתית את עדיין חולה שאין בו סכנה ולא סתם.

חשוב שתגיעו לפתרון שירצה את שניכם כמה שאפשר אבל אל תשכחי לדאוג לגוף ולנפש שלך זה ממש ממש חשוב כרגע
אז הייתי נוסעת. לא בשביל הברית, בשביל לשמח את בעליתוהה לעצמי
אז זה לא קשור לחשש מהקור 🤷‍♀️כי לעולם חסדו
אני אישית לא הייתי נוסעת, לא לאחותי ולא לגיסתי.
3 שבועות אחרי לידה זה קשוח...
כמובן שהכל אינדיוידואלי 🤭
אני חושבת שזו הנקודהאזדרכת5
אני חושבת שבחיי נישואים יש צורך לראות גם את הבעל והמשפחה של הצד השני.
אם הייתי יודעת שגם אם זה היה לצד שלי לא הייתי הולכת, אז לא הייתי הולכת גם עכשיו.
אם כן, אז להפך
זו לא שאלה של ''עם מי הצדק?'' מה זה משנה בכלל?אין לי הסבר
את יכולה לעשות מאמץ כדי לשמח את בעלך?
כן- כן. לא- לא.

יש מי שתסכים לבוא על אף המאמץ והסיכון
ויש מי שלא תסכים
כשאמרתי צדקהריון ולידה

התכוונתי מה נכון לעשות

האם הוא צודק שזה לא מסוכן להוציא את התינוק 

או אני צודקת שזה מסוכן ומיותר בשביל ברית

אם זה בשביל התינוקמדברה כעדן.
לדעתי האישית זה לא מסוכן
אם זה קשור בכוחותייך שלך, רק לך יש תשובה לזה
ענית על זה בעצמך בתגובה הזו👇אין לי הסבר
בעלי אומר לי - הריון ולידה
לאירוע של אחותך זה לא מסוכן ולאירוע של גיסתך כן?
בעינייoo
לא מסוכן לתינוק, הוא מוגן בעגלה ולא צריך לתת לאף אחד להחזיק אותו.
אבל אני לא הייתי נוסעת, כי שלושה שבועות אחרי לידה אני לא יוצאת לאירועים, במיוחד לא ברית, גם לא לברית של אחותי, זה זמן שאני נותנת מנוחה לגוף ולנפש.
לא מסוכן לתינוק לדעתילהשתמח
בעיניי זה ממש לא מסכן את התינוקממשיכה לחלום
אני לא רואה בעיה להוציא תינוק מהבית בגיל שלושה שבועות, כמובן שזאת לגמרי ההסתכלות שלי אבל זה נראה לי לגמרי בסדר.
אם את לחוצה מוירוסים וכדומה פשוט תבקשי שלא יגעו בו, הוא יכול להיות צמוד אליך כל הזמן.
בעייני השאלה הגדולה היא איך את מרגישה, כי לפעמים זה עוד קרוב מידי ללידה ולא כולן מרגישות חזקות מספיק.
ברור שהייתי נוסעתפה לקצת
אני מלבישה את התינוק טוב ויוצאת לכל מקום...
נסעתי לברית של חברה טובה שלושה שבועות אחרי לידהמתואמת
יותר דאגתי לעצמי מאשר לתינוקת, למען האמת... הייתי בפנים רק בזמן הברית עצמה ואז יצאנו. (וזה עוד היה בזמן שעדיין היו חששות מקורונה...)
(זו הייתה ברית שחיכיתי לה מלא שנים... לא היה מצב מבחינתי להפסיד...)
אז נכון, זו לא הייתה שבת שלמה, אבל עדיין. לדעתי אפשר לסדר את זה כך שלא יהיה קשה לך ולתינוק - דירה נוחה משלכם שקרובה לבית הכנסת ולמקום הסעודות, אוכל טוב שיהיה לך, להביא את כל הדברים שהתינוק זקוק להם...
וכן, ברית של משפחה בעיניי דורשת מאמץ, ולא משנה איזה צד של המשפחה...
דוקא כי זה לשבת שלמה כן הייתי הולכתלראות את האור
לאירוע ביום חול שנוסעים וחוזרים זה טרטור -בטוח לא הייתי נוסעת. אבל כאן את מתארחת . יש לך מקום נח לישון עם התינוק? חימום למקרה שיהיה קריר? אם כן אז לדעתי הכל טוב תישארי בבית אצל המארחת ורק בעלך שילך לברית. את אפילו לא צריכה ללכת ולהוציא את התינוק..
לפי הכוחות שלךזברה ירוקה
הרגע ילדת
אם יש לך כוחות לנסוע, פיזית נפשית, אפילו אם זה ידרוש מאמץ- הייתי נוסעת

ואם הייתי נאגישה שלא מוצאת כוחות לזה, הייתי אומרת לבעלי, שאני מצטערת ומתבאסת שזה מבאס אותו אבל אני לא מסוגחת
הקור לא סיבה בכלל בעיני. גם היתי מגיעה איתו לבריתמתנות-קטנות
אבל אם מהסיבות האחרות שלך לא טוב שם בכללי

אז זה לגמרי מותר לך להיות קשובה ל חושות שלך
ולשקף לו את מה שאת מרגישה

בלי להכניס דיון אידאולוגי על הקור ..
כי אובייקטיבית זה לא קור של שלג עכשיו..ומותר לצאת עם תינוק לבוש טוב...

דברו על הרגשות שלכם
תקשיבי עד כמה זה חשוב ומשמעותי לו
אם כן עקרוני מאוד אז תנסו לחשוב מה יכל להקל עליך אם תסעו

ואם לך יתברר שזה ממש מהותי לך לא לנסוע אז תשתפי..אבל יחד עם אמפתיה והבנה גם לצורך שלו ולויתור שהוא עושה עבורך אם יוותר

שלאף אחד זה לא יהיה מובן מאליו שהשני ויתר והתאמץ עבורו
תלוי בהרגשה האישית שלךנעמי28
לתינוק לא יהיה נזק והוא לא צריך להיות הסיבה ללמה לא.

את אחרי לידה, כל מה שתבחרי לגיטימי.
תבדקי עם עצמך כמה את יכולה להתגמש למענו.
כמה התאוששת.

זה מאד תלוי חוויה.
ילד ראשון לא יצאתי מהבית של ההורים במשך חודש,
ילד שני עם לידה הרבה יותר קלה - טסנו יחד איתו אחרי פחות משלוש שבועות לאירוע חשוב.
אני איתךפעם אחת
נסענו לברית בשבת חודש וחצי אחרי לידה, טעות!!! הכל היה יותר מדי. אם זה היה היום חד משמעית היינו מוותרים
הוא רוצה ללכת לבדהריון ולידה

למה כולם יכולות כי זה הפתרון האידיאלי מן הסתם

אבל אני לא מסוגלת "לשחרר" אותו, הוא רק אמר את זה עלו לי דמעות.

ומביך אותי לכתוב את זה בכלל.

למה כולן יכולות ואני לא?

עוד לא שמעתי על אישה שבוכה אם בעלה נוסע שבת

לא מסוגלת פשוט לאאאא.

 

וזה אומר כנראה ליסוע איתו, על אף שהלב שלי לא רגוע בכלל להוציא את התינוק מהבית, לודעת...

משו לא מרגיש לי....

אני לא הייתי מסכימה בשום אופן להיפרד מבעליאמאשוני
לשבת שלמה שניה אחרי לידה.
אפילו שהוא הלך לחצי שבת לשמור על הילדים שלנו (לפי רצוני) הלב שלי נקרע.

וזה ממש הגיוני ממוש שאת בוכה, את בתקופה של סערה הורמונלית וכל מה שבא לי זה פשוט לחבק אותך ולומר לך שאת מלכה וגיבורה שבכלל עברת דבר כזה שנקרא הריון ולידה, ואת צריכה תמיכה עכשיו. פיזית ונפשית. וזה ממש הגיוני שאת בסערת רגשות.
תרשי לעצמך לבכות ותרשי לעצמך להיות מוצפת, את לא צריכה להיות הגיונית עכשיו.

תעשי רק מה שמרגיש לך טוב ונכון. אין מה מקובל או מה בסדר. טוב לך לנסוע, תסעי.
התינוקי יהיה בסדר, באמת.
מה שחשוב זה איך את מרגישה ומה את רוצה.

חיבוק ענק ענק ענק ומצטערת בשבילך שאת בכלל צריכה להיות בדילמה הזאת שניה אחרי לידה, אבל אלו החיים.
מקווה שיהיה לך שם טוב ושיהיה לך כח גם לפסח אצלם.
פשוט תנוחי כל הזמן אל תרשי לעצמך להרים כף מהשולחן. גם אם את מרגישה שאת יכולה. עצם הנסיעה ועצם השהייה מחוץ לבית זה כבר גוזל כוחות לגוף אז תשמרי על עצמך טוב טוב
ועוד משהו שחשוב לי להוסיףאמאשוני
למרות שאני בדעת הרוב שלתינוק לא תזיק הנסיעה, אני קוראת אותך שוב ולא משנה מה נכון,
עצם זה שהלב שלך לא מצליח לשחרר זאת סיבה מוצדקת בעיניי לא לשחרר
את לא צריכה עכשיו מלחמות על התחושות שלך.
את מצליחה להשתכנע ולהירגע שהכל יהיה בסדר עם התינוק? מעולה תסעו ותהנו.

את לא מצליחה לשחרר? זה גורם לך ללחץ וחרדה? שחררי מהלשחרר. תסבירי לבעלך שזה גדול עלייך כרגע ההתעסקות הזאת.
בריאות הנפש שלך מאוד חשובה פה.
תודה על ההזדהותהריון ולידה

באמת מרתיח אותי שאני בדילמה הזאת בכלל.

לא מסוגלת שהוא ייסע שבת וזהו.

בכלל נפגעתי מהמסירות נפש הזו להשאיר אותנו שבת שלימה אפילו שאנחנו לא באמת לבד אני אצל המשפחה שלי, ועדיין....

 

לא באלי ליסוע, וירד לי כל החשק לליל הסדר,

אני מבינה שאנני אומרת לו שאם זה כל כך חשוב לו אנחנו באים איתו,

אני יודעת שהוא יתבאס אבל אני לא מוצאת אופציה אחרת

לא יודעת מי זה כולן, אני גם לא הייתי מוכנה שיסעפה לקצת
אז רק שלא תרגישי מוזרה, מובן לגמרי למה קשה לך לשחרר
בכללי או רק אחרי לידה?הריון ולידה


בכלליפה לקצת
בלי קשר לאחרי לידה, בלי קשר אם יש או אין ילדים.
אנחנו ביחד בשבת אלא אם באמת באמת אין ברירה,כמו לדוגמא כשאחד הילדים שלנו אושפז בשבת

שבת זה זמן משפחתי, אנחנו ביחד.
זה באמת פחות נעיםאר
אבל מה תעשי במילואים?
או דברים אחרים בהמשך החיים

אם את אצל ההורים שלך כבר שבועיים אז תשארי שם והוא יסע
ואם קשה לך סעי איתו
תינוק קטן הכי קל לעטוף בתוך עגלת אמבטיה
הוא ממש מוגן ושמור
וגם אם קצת קריר זה כבר לא חורף.


ולא בביקורת.... אבל תעריכי אותו שזורם להיות אצל ההורים שלך הרבה זמן

וגם הכי הגיוני בעולם שירצה ליסוע לברית של אחותו


בקיצור יקרה
אם יכולה סעי איתו בכיף ותהני
ואם לא תשארי בנחת אצל ההורים שלך

(גם אני השבת אצל חמותי עם לא מעט ילדים וגם ליל הסדר. לא הכי מבחירה לפעמים יש נסיבות בחיים -חולי וכו ... ב"ה שזה לשמחות)
גם אני לא הייתי מסכימה והכי הגיוני שאת בוכה💚כי לעולם חסדו
חיבוק
גיסתי ילדה שבוע אחרימקום בעולם
ובאנו לברית.. היה אפילו מעט מושלג..
כנ"לאפונה
נסעתי לברית של גיסתי עם תינוק בן שבועיים וחצי (שעתיים נסיעה)
אחותי הגיעה לשבת חתן שלנו עם תינוקת בת שבוע (שעה וחצי נסיעה).
אם את מרגישה שאין לך כח זה דבר אחד. אבל אם את דואגת על להוציא את התינוק - אז עזבי את זה. התינוק יסתדר מצויין.
את צודקת ב100%.דור רביעי
עבר עריכה על ידי דור רביעי בתאריך ו' בניסן תשפ"ג 19:22
אבל אנחנו היינו מתפצלים. זה ממש חשוב לו ובעיני זו סיבה מוצדקת. לא הייתי נוסעת עם תפרים וכאובה. כי גם אני בנאדם והמנוחה וההחלמה שלי חשובים.
הצדק איתך.שיח סוד
לא עברתי על התגובות.
אבל אם את מרגישה ככה, את צודקת!
מניסיון, יצאתי עם הקטן שהיה בן חודש לאירוסין של גיסי ואז קיבל דלקת שיכלה להיות מסוכנת.
אם קשה לך, עם עצמך, עם הסירבול עם הקטן... אל תלכי.
אוייישששהריון ולידה

מזה אני חוששת.

בעלי רוצה ללכת לבד ואני לא מוכנה אם הוא הולך אני איתו

באסה.

 

כי אני בהחלט חושבת שעדיף לא להוציא, למה לקחת סיכונים...

אבל גם בגיל חודש וחצי הוא כנראה היה עלול להדבקיעל מהדרום
לק"י

והפותחת חוזרת על זה שהיא לא רוצה להוציא בחודש הראשון. אני פשוט לא מבינה מה ההבדל בין שלושה שבועות לחודש🤷‍♀️
וגם היא כתבהחנה צוריה
שלאחותה היא כן היתה הולכת, מה ההבדל אם אחותה או אחותו?

אני גם לא רואה את עצמנו מתפצלים מלבד מצבים שנצרכנו לזה באישפוז של אחד מבני המשפחה וכד', אבל במצב כזה או שהיינו מתפצלים אם ממש היה בנפשי לא לצאת או אם הייתי פיזית בעצמי עוד לא יכולה.

אבל גם בעיני הסיבה של גיל התינוק לא סיבה לא להגיע לברית, שומרים עליו בעגלה שאף אחד לא יוציא אותו. ומקסימום היא כתבה גם שבשבת עצמה בעלה ילך לברית והיא יכולה להשאר בדירה אם הבנתי נכון מכל ההודעות, אפשר גם להיות איתו בצד או משהו אם חוששים.
רק אומרת עוד נקודה:מתואמת
תחשבי על זה שהתינוק של הברית עצמה (שעושים לו את הברית) הוא יותר קטן מהתינוק שלך, ובכל זאת מביאים אותו לאירוע...
(ואותו דבר היה גם עם התינוק שלך עצמך לפני שבועיים, כנראה...)
בקיצור, אם לא להגיע - זה רק בגלל עצמך. וזה בהחלט לגיטימי, כי את יולדת עדיין. לא צריך להשתמש בתינוק כתירוץ... (מקווה שאני לא נשמעת חריפה)
נראה לי ממש בסיסי לסוע לברית של אח/אחותרק טוב!
אלא אם יש עשרות נכדים וברית כל שבועיים...

הייתי בברית של אחי יום לפני שילדתי, כשבדרך לשם כבר היו צירים.
ובעלי נסע לשבת שבע ברכות של אחותו 4 ימים אחרי שילדתי, כשאני נסעתי להורי והוא עם 4 ילדים נסע למשפחה שלו.

לא שומעת סיבה אמיתית בדבריך למה לא לסוע.
אפילו נסיעות בגיל הזה הן יותר קלות כי התינוק עדיין לא שונא נסיעות לרוב.
ומזג האוויר מצוין. רק תצטיידי בבגדים ושמיכות חמים ודקים יותר וכובע.
ואפשר להחליט גם שאת לא מעבירה אותו בין הידיים של כל מי שבא לו להחזיק...

יצא לי להיות בשבת משפחתית עם כ50 אנשים ו4 תינוקות מתחת לגיל 3 חודשים. כולל אחד מתחת לחודש ואחד בגיל שבוע.
זה ממש משפחה.אהבתחינם
הייתי מתאמצת להגיע
לא יקרה כלום לתינוק מבטיחה לך. תבקשי שלא יגעו יותר מדי וכו..
ברית בשבת?חולת שוקולד
וואלה, גם בלי להיות אחרי לידה אצלינו רק ההורים מגיעים לברית אם היא בשבת

נשמע לי מטורף לארח את כל האחים וילדיהם לשבת שלמה שניה אחרי לידה

ובלי קשר, זה לא שאלה של צדק אלא של איך מגיעים להסכמה, מה התחושה הכי חזקה שעולה לך כשאת חושבת ליסוע? כעס? דיכדוך? שמחה בשביל בעלך?
לכל המגיבות שתיסעוהרי החדשה
מוזר לי קצת הקלות בה אתן אומרות לה לנסוע

זאת יולדת אחרי לידה ראשונה
מה זה שלושה שבועות אחרי לידה???
לדעתי זה מצב שבו אם לא נוח לה לנסוע, אם את עוד כאובה והורמונלית אז לא נוסעים.

הגיוני שלא תרצי להיות שבת שלמה עם תינוק פיצי במקום שלא נוח בו.

הבעיה זה שבעלך ממש רוצה לנסוע
אז אני הייתי מדברת איתו וחושבת איתו מה ניתן לעשות..
קודם תבדקי את עצמך - מה קשה לך בנסיעה (אני שומעת שהחשש לתינוק הוא בעיקר סיבה מעל פני הדברים, ובפנים יש פשוט יולדת כאובה שרוצה להישאר בבית)
האם יש דברים שאם תסעי יקלו עליך? תקבלי שם עזרה? תוכלי שיהיה לך נוח מבחינת ההנקה, שירותים וכו׳?

אולי אם תעשי את ההכנה של כל זה זה כן ייקל עליך לנסוע.
ואם לא.. אז לדעתי לא ...

דווקא בעיני להיות מטורטרת לברית בשבת כשאת שלושה שבועות אחרי לידה זה לא הגיוני
מצד שני יש פה בעלענבלית
שרוצה להיות בברית של אחותו.
למנוע ממנו לסוע זה לא הוגן.
גם להתפצל היא לא מוכנה, אז מה הוא בדיוק אמור לעשות?
במיוחד לאור העובדה שכבר הפסיד אירוע אחד.

ומה גם שהיא אומרת בפירוש שאם זו היתה אחותה, לא היתה לה בעיה "להיטרטר".
מה ההבדל?
^^^ והרבה התייחסו לעניין התינוקיעל מהדרום
אפשר להביןמדברה כעדן.
להיראות לא במיטבך ולקבל עזרה ואהבה מהמשפחה שלך זה משהו אחר

אני גם מוכנה יותר לבוא לצד שלי במין מצב של, תעזרו לי, אני לא לבד. ובצד השני זה לא תמיד כך ויש הרגשה לרצון להיראות יותר במיטבי ומצליחה להסתדר לבדי...
מסכימההמקורית


כי היא כתבה שעיקר העניין זה התינוקפה לקצת
זה יותר התינוק ממני - הריון ולידה
אז מבחינת התינוק בעיניי הרוב כאן אין בעיה


ואני בכללי פחות מתחברת לזה שכל מה שאישה בהריון או אחרי לידה אומרת הוא הכי חשוב.
יש פה שני צדדים ובהחלט יש מקום להתחשב בשניהם.
הוא כבר ויתר על אירוע בשבילה, אולי עכשיו היא צריכה קצת להתגמש בשבילו?
אי אפשר לדרוש רק מצד אחד לוותר כל הזמן...
יולדת כאובה יכולה להגיד את זהאפונה
זה נשמע שהיא בחרדות על התינוק
ואנחנו כאן כדי להאיר את עיניה שהחרדה לא מוצדקת.
מבחינת התינוק, אין שום בעיה. אז מהבחינה הזו בעלךקופצת רגע
צודק.

מבחינתך, שאת כיולדת לא רוצה להגיע לשבת, אני לגמרי מבינה את זה, לא היה עולה על דעתי לנסוע לשבת מסיבה כזו, שלושה שבועות אחרי לידה ראשונה.

יחד עם זה, קראתי את רוב השרשור, וכתבת שאם זה היה ארוע של משפחה מהצד שלך, כן היית נוסעת.
אז גם מהבחינה הזו, נשמע שבעלך צודק... שזה אכן אפשרי לך, הנסיעה, את פשוט לא רוצה כי זה לא נוח לך.

והנקודה השלישית, שאתם כבר שלושה שבועות אצל ההורים שלך. זה לגמרי מובן והגיוני בעיני, אבל גם הגיוני מאוד שלבעלך קשה, ושהוא הגיע לרוויה מסוימת מהמשפחה שלך.

במצב כזה, אני במקומך כן הייתי מבקשת מבעלי לנסוע לבד, שיתאוורר קצת ויהנה עם המשפחה ואת תנוחי. אבל את אומרת שאת לא יכולה גם לשחרר אותו. אז אני באמת לא יודעת מה להציע.

רק שעל השאלה המקורית, שכתבת בתחילת השרשור 'מי צודק' - לדעתי בעלך...
ואם תסעי להורים שלך והוא לברית?כבת שבעים
אניסליל
חושבת שהדבר המשמעותי כאן זה איך את מרגישה.
מבחינת התינוק זה נראה לי בסדר.

אבל בעיניי יש כאן עניין שהוא בעצם זוגי.
יש אותך, את אחרי לידה, כאובה, מתאוששת, אולי גם רוצה שקט ורוגע. ואת לגמרי צודקת, לצאת לשבת כזו זה לא תענוג גדול.

מצד שני, יש את בעלך. אם אני מבינה נכון זו לידה ראשונה? זו טלטלה עבורך ועבורו. אתם כבר שלשה שבועות אצל הורים שלך, ממה שאת כותבת, בעבר הוא כבר לא הלך לשבת חתן להמשפחה הקרובה כי לך זה לא התאים. ועכשיו שוב הוא נמצא במצב שהוא כביכול צריך לוותר. יכול להיות שזה קשה לו, הוא רוצה להתאוורר, לראות את המשפחה שלו והוא (שוב) צריך לוותר בשבילך.

עכשיו שלא תביני לא נכון, אני לא חושבת שזה וויתור בשבילך. זה בשבילכם. אבל רק רציתי לשקף איך זה מבחינת כל אחד מכם.

הרבה מהעניין זה לא רק מה ההחלטה, אלא איך מגיעים אליה. את אחרי לידה, אם את לא מסוגלת, זה בסדר גמור להגיד שלא. השאלה איך זה מועבר. אם תצליחו לנהל שיחה פתוחה, ולהבין ממש אחד את השני, אני חושבת שזה יכול לעזור. לנסות למצוא פתרון *ביחד*, לא מתוך מי צודק.

מה שאני מנסה להגיד וקצת הסתבכתי, שבאופן עקרוני אני חושבת שאת צודקת. כי את אחרי לידה.
אבל גם לבן הזוג קשה אחרי לידה, גם הוא צריך להתמודד עם מצב חדש. ולכן אם יש לכם אפשרות להבין אחד את השני ולחשוב על פתרון ביחד, מתוך הצבת סדרי עדיפויות זוגיים (גם לבעלך חשוב שתרגישי טוב, אבל מניחה שגם לך חשוב שבעלך לא יהיה חנוק, אז זו הופכת להיות משימה של שניכם, גם אם זה לא יצליח במלואו).
אם אין אפשרות, מצד הצדק את יכולה גם להגיד שלא מתאים לך ללכת.

ורוצה להוסיף עוד משהו טכני, אם אתם הולכים, צריך לבדוק האם יש שם תנאים שמתאימים ליולדת. זאת אומרת, האם תצטרכי ללכת או לעמוד הרבה? האם אתם מחוייבים ללו"ז? יהיה לך איפה להניק או להכין בקבוק?
נשמה יקרהלבוא בטוב
לפי מה שאת מספרת,
בעיני את חד משמעית צריכה להתגמש.
או שתסעו כולכם, או שבעלך יסע לבד
ולא משנה איזה מהם תבחרי (במידה ותבחרי בזה)- שיהיה בשמחה! ובלי לגרום לבעלך לבאסה אפילו בקצת.
למה אני כותבת את זה? כי כתבת בפירוש שברור שאם זו היתה אחותך- היית הולכת.
אז תהיי אמיתית עם עצמך...
עם כל הכבוד לזה שאת אחרי לידה- ויש המון כבוד! (מדברת איתך אישה אחרי לא מעט לידות...)-
זה כנראה לא העניין המרכזי בסיפור.
ברור שתצטרכי עזרה ויהיה יותר מורכב-אבל זה לא העיקר.
אם היית אומרת שוואלה 3 שבועות אחרי לידה אין מצב שאת זזה מהבית ולא משנה של מי האירוע- הייתי מסכימה עם זה שאתם צריכים להשאר..
אבל את מצד אחד משדרת לבעלך שזה בקטע של דאגה לתינוק ולהחלמה )החשובה! שלך)
ומצד שני את מספיק ישרה (שאפו!!) לכתוב לנו שאם זה היה הצד שלך- הצד הקליל בך היה מנצח...
אז אם יש לך בעיות עם המשפחה שלו- זה עניין אחר שצריך לפתור, אבל תעשי את ההפרדה.
ועוד את אומרת שהוא כבר הפסיד שבת חתן אז בכלל...
הנקודה החשובה בעיני היא לשים לב להזהר מאד לא "לשחק" על הרגשות של בעלך ועל ההחלטה מתוך המקום שאת יולדת ויש לך די פריבילגיה להחליט..
את נשמעת אדם מקסים שחותר לאמת, בטוחה שתחליטי החלטות נכונות.
וכדאי מאד לשבת ולדבר מהלב על הקשיים עם המשפחה המורחבת לא בזמנים שזה ישפיע על החלטות כאלה אלא כשהכל רגוע...
ממני שמבינה אותך מאד והייתי במקום הזה.
מקוה שתקבלי את דבריי באהבה כי מתוך זה הם נכתבו.
מדגישה שהאופציה שיסע לבד ממש טובה בעינילבוא בטוב
הגיוני להודות שקשה לך להיות אצל המשפחה שלו מכל סיבה שהיא..בשגרה או בחירום או שניהם,
אבל לפחות שהוא יהנה, ושתהיה לו הרגשה טובה שאשתו נותנת לו ללכת בשמחה ולא עושה לו מצפון על זה.. ואח"כ לדבר על זה בנחת...
את בטוחה שאת כותבת ליולדת?אמאשוני
לשחק ברגשות??
שמחה בשבילך שלא היית במקום הרעוע הזה של חרדות אחרי לידה,
גישה כזאת יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך.
יולדת גם ככה בהלם מהמצב, חבל לערער אותה עוד יותר.
יולדת צריכה תמיכה והכלה ותו לא.
אחרי מספר שבועות שההורמונים מתחילים להתאזן אפשר לדבר על כל השאר.
לכל הסביבה התקופה הזאת היא רק פסיק מהחיים, אבל על היולדת עצמה, אם היא לא מצליחה לעבור את המצב הנפשי הזה בשלום, זה יכול להשפיע לטווח ארוך.

חבל שאנשים שוכחים שמשכב לידה זה לא רק פיזי.
משכב לידה זה קודם כל התכנסות פנימית, עיבוד תהליך הלידה, זה שניה לספוג את השינוי המטורף הזה בחיים, זה שניה להתחיל להבין איפה אני ומה קורה איתי בחיים. וזה במקביל לניסיון לשלב ולהחזיק את השגרה. זה לבד שילוב פשוט קשה, אז להוסיף לזה עוד אירועים משפחתיים?

ולגבי ההשוואה לאחות, אז ההשוואה ממש לא רלוונטית ואני ממש מופתעת מכל התגובות שמשוות, כי זה בכלל לא אותו דבר להיות עם אחות יולדת שעובר מהפך כמוני, ואפשר לבכות ולהיפתח בזמני הנקות וכד'
לעומת גיסה יולדת שמן הסתם אין את אותו קשר ואז את עם עצמך והתחושות שלך. ובכלל כשזה משפחת הבעל אז גם הוא לרוב מנותק רגשית כדי להצליח לספוג ולבלות עם המשפחה שלו, אז בכלל בעיה כפולה. לא בלתי אפשרית, אבל זה בכלל לא בסיס להשוואה,
יולדת היא במצב רגיש יותר.
היא נמצאת אצל אמא שלהרק טוב!
ונכון שיולדת במצב רגיש במיוחד אחרי לידה ראשונה, אבל אי אפשר להפוך את הבעל לחפץ נטול רגשות. 3 שבועות הוא אצל חמותו עם כל מה שזה דורש. עכשיו שמחה משפחתית אצל אחותו, אחיין חדש, הוא לא יגיע.
לא נראה לי הגיוני.
אפשר להיות קצת גמישים. ולחשוב על הצד שלו ולא רק על ה'לא בא לי'. אלא אם הפותחת היתה מספרת כמה רע לה אצל הצד השני ואף אחד שם לא אכפת ממנה, והכל מלכלך ואין תנאים ופרטיות וכו. אבל לא זה הסיפור. נשמע יותר כמו סתם מחשבה של לא הולכת וזהו כי אולי ואולי ומטזר לי לצאת. אז לא. לא חייב להיות בדווקא.
אני מסכימה עם כל מה שכתבת חוץ מהדווקאאמאשוני
אני לא מרגישה מההודעות תחושת דווקא,
אני מרגישה יולדת בסחרור שלא מבינה מה עובר עליה ולמה היא לא מצליחה לשחרר וזה כשלעצמו מכניס למצוקה רגשית.

לי באופן אישי היה מאוד קשה להכיל את עצמי ואני מניחה שאני לא היחידה שחוותה את זה, שיש דיסוננס בין השכל וההגיון של כולם לבין החרדה/ המצוקה הפנימית הזאת.
ולא צריך להילחם בזה בכל מחיר, לפעמים עדיף להרפות ופשוט לתת לתקופה הזאת לעבור בשלום.
הבעל הוא לא נטול רגשות, אבל עם הכנה נכונה לבעלים הבעל יכול לשחרר ולהבין שמהכניסה לחודש תשיעי ועד סוף משכב לידה אשתו בסערה הורמונלית ומצב נפשי רגיש בנוסף למצב הגופני ולכן הוא צריך לשים את דעתו וטובתו האישית בצד. זה לא שאסור לבקש ולהסביר ולנסות להרגיע שהכל יהיה בסדר,
אבל אם הוא מנסה וזה לא עוזר אלא מכניס עוד יותר את היולדת למצוקה אז צריך לשחרר.
הם יהיו שם בליל הסדר, זה לא שהוא לא יראה את המשפחה שלו בכלל.

לגבי השהייה הארוכה בבית הורי היולדת מסכימה איתך שזה בעייתי. אני גם עשיתי את זה אחרי לידה ראשונה ובדיעבד הבנתי כמה זה היה קשה לבעלי (למרות שחזרנו הביתה שלושה ימים אחרי הברית בסה"כ)
ועדיין לא מחליפים בעיה בבעיה.
רק אגיד שגם גברים יכולים לחווץ סיחרור אחרי לידהאני10
בטח אחרי לידה ראשונה.
וגם גבר שמרגיש שקוף ושלא רואים אותו ואת הצרכים שלו יכול להכנסל דיכאון לאחר לידה.
בסופו של דבר הם זוג והם אמורים להיות ביחד בזה.
ברור שקשה לה, אני מניחה שקשה גם לו. גם אם באופן אחר.
הוא גר אצל ההורים שלה כמה שבועות
ויתר על אירוע משפחתי אחד
אולי יוותר על אירוע משפחתי שני
אשתו אומרת שהיא לא רוצה לעשות חג עם המשפחה שלו
הוא יודע שאם היה מדובר במשפחה שלה היא היתה הולכת..
זה כבר הרבה דברים שהיו גורמים להרבה גברים להרגיש שלא רואים אותם.
אין לי מושג מה קורה במערכת הזוגית שלהם, וקשה לדעת מדיון אחד בפורום.
נשמע ששניהם מנסים להתחשב אחד בשניה ובו זמנית יש דברים שחשובים להם.
לא חושבת שלא צריך לראות אותו ואת הרצונות שלו, גם אם לה יש רצונות אחרים וגם אם היא אחרי לידה. הוא חווה הרבה מאד קשיים ושינויים גם כן. ולבד - כי הוא אפילו לא בבית שלו אלא אצל חמותו
כל מילהוהרי החדשה
אני לא מסכימה איתךלבוא בטוב
וזה בסדר🙂
בעיני גם גישה כמו שלך עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך.
כי כמובן שאישה אחאי לידה היא הורמונלית ויש המון קשיים שמי שלא חווה לא יוכל להבין לעולם, אני לא מבטלת את זה בשום צורה!!
אבל אני באותה מידה גם מרגישה שנותנים לנשים אחרי לידה פריבילגיה מוחלטת, לא משנה המצב בכלל- להחליט על הכל בבית.
את יולדת ולכן את צריכה לנוח.
שבעלך ינקה יבשל יסדר ישלח את הילדים ויעשה לך מסאג' חודש וחצי.
שיסבול את כל המצבי רוח, התלונות, החשקים העצבים והמה לא שלך,
את תמיד צודקת ויהי מה,
תבלו את כל הזמן הזה איפה שאת בוחרת,
ושכ-ו-ל-ם יסתמו ןלא יעיזו לצייץ כי את אחרי לידה-
לך כל הזכויות ולאף אחד אין מילה, מי שיגיד הוא בוגד או לא שפויי כי הוא לעולם לא יבין את מצבך!!
טוב אז כתבתי בחריפות ואני גם לא יוצאת נגדך כי זה לא מה שאמרת, אני יוצאת נגד התפיסה הגורפת הזאת שבעיני ממש לא יעילה מכמה סיבות:
1 אנחנו הורמונליות חצי מחיינו, ואנחנו צריכות לדעת גם להתמודד עם זה ולא רק לצפות מהסביבה שיבינו. עבודת המידות. אני מאמינה שברוב הפעמים )למעט חריגים) יש לנו שליטה על זה! אז כן גם אם למשל יצא לי משפט ממש פוגעני מהפה בגלל מצב רוח, אני אדע להתנצל אח"כ ולא לצפות מבן שיחי שפשוט יבין ויבליג- כנראה גם לו יש רגשות.
2 בע"ה היא עוד תלד בחייה וצריך להשתדל שהתקופה הקשה הזאת ממילא תהיה נסבלת לכולם )כולם הכוונה מינימום משפחה גרעינית שזה בעל וילדים כי הם החשובים כאן בעיני
3 בכללי אנשים צריכים לסבול אותנו, אנחנו חיים עם בני אדם וגם להם יש רגשות
4 כמו שכבר כתבו הבעל הוא בהחלט חלק חשוב בתמונה, גם עבורו התקופה לא קלה וצריך לתת על זה את הדעת ולא לצפות שרק יספוג כל הזמן, אחרת הוא פשוט יברח...

אמצע הלילה והאמת יצאתי מריכוז אז קצת בלאגן😅
שורה תחתונה מעבר לכל מה שכתבתי,
במקרה הספציפי הזה אני חושבת שלבטל את כל הסיבות הצודקות (לדעתי לפחות) שהיא צריכה לנסוע/ לשלוח את בעלה, (שאם זה היה אחותה אז ברור היא היתה נוסעת, ושהוא כבר הפסיד ארוע וכו) במשפט "אבל היא אחרי לידה"- זה בדיוק לדבוק בגישה שנקטתי למעלה, שעלולה לעלות בשלום בית בקלות.

כמובן שכל מה שכתבתי הוא מאד נקודתי לגבי מה שאני יודעת על המקרה, ואין ספק שכל מקרה לגופו,
אבל נמאס לי מהאמירות הגורפות האלה פשוט.. זה מוציא אותי מדעתי כבר שנים.. כאילו לא משנה מה האירוע ומה הרקע בכלל, "את יולדת- את מחליטה-שהוא יוותר".
שכוויח ליולדת שהיא במודעות פנימית אמיצה לברר מה באמת מפריע לה
ומאחלת מכל הלב החלמה מהירה והחלטות טובות! ורק שמחה!
אני הייתי מחלקת את הדילמה לשלוש או לארבעצהוב

הנסיעה עצמה לך ולתינוק

המקום בו תתארחו 

ארוע הברית 

סעודות שבת.

 

אם הנסיעה עצמה והשהות במקום הם בסדר עבורך, את יכולה לנסוע ולא להשתתף בארוע הברית עצמו ולהסביר שאת חוששת לתינוק. וגם אם סעודות השבת המוניות את יכולה להשאר עם התינוק בחדר ולאכול לבד. יש הבדל ביל להיות לבד לסעודה מאשר לשבת שלמה.

ואם אתם בכל אופן נוסעים לליל הסדר אולי תסעו כבר מעכשיו ותחסכו עוד נסיעה עם התינוק.

אני לא יודעת מי צודק אבל יכולה להגיד על עצמיאני זה א
ש3 שבועות אחר לידה ברית לאחיין שלי לא נסענו וזה הובן לגמרי.. במקרה שלנו זה גם היה בשבת ורחוק
לי היה ברמצווה לאחיין שלי חודש אחרי לידה ולא הלכתימקקה
וזה עוד היה ביום חול
וזה היה ברור לגמרי
אין שום סיכוי שהייתי מוכנה להיות רחוקה מהשירותים שלי בזמן רגיש כזה
ועוד אחרי לידה ראשונה שכל נסיעה מוציאה מאיזון הנקות וגורמת לגודש
פעם ההיתי נוסעת היום כבר למדתי לקחהיריון רביעי
הבת שלי היתה בגיל חודשים ו 15 יום מאושפזת שבועיים בטיפול נמרץ בגלל וירוס דרכי הנשימה.
אני לא מוציאה יותר תינוקות למקומות המוניים.
בנוסף, אצלנו יש מנהג ש40 יום יולדת לא הולכת לאירועים גם לא ברית של אחותה. פעם אחת הפרתי את זה וממש התחרטתי.
יש לזה סיבה.
ובלי מה שציינתי שאני כיולדת שונאת לישון מחוץ לבית.
אני נשמעת קשוחה. פעם ההיתי עושה את זה בשביל בעלי מאז למדתי לקח
וואי מזדהה ממש האמת! נסיעה כזו לדעתי כן יכולהאוהבת את השבת
להיות הרבה מעל הכוחות של יולדת ושל תינוק קטן....
גם הבת שליחנה צוריה
בגיל חודשיים וחצי היתה מאושפזת עם וירוס בנשימה rsv ללא שום חשיפה באירוע המוני וכד 🤷‍♀️
היא לא ציינה שיש לה בעיה מצד לצאת בעצמה אחרי לידה, אלא את החשש לתינוק, מצד זה היא יכולה לשמור עליו רחוק מאנשים- או להיות איתו בצד שהוא בעגלה או לאכול בדירה בנפרד נגיד ושרק בעלה יהיה בברית וכד'.

זה גיל שזה קורה להרבה תינוקות, ויכול לקרות גם בלי קשר מכל צינון שמסתבך וכד'.

והיא גם ציינה שלאחותה כן היתה הולכת, אז אצל אחותה אין לה חשש על מה יקרה לתינוק ואצל גיסתה כן?

אני מסכימה שצריך לברר שיהיה לה תנאים מתאימים במקום שישנו ומרחק הדירה וכו, אבל החשש שהיא ציינה ושאלה מי צודק היה מצד כלפי התינוק ובזה אין הבדל אם היתה הולכת לאירוע של אחותה או לאירוע שיש.
כל מילה בסלעמקקה
תודה לאל אצלי כולם היו בריאים ועדיין
בגיל שבועיים וחצי נסעתי עם התינוק למבחן וכמובן שהנסיעה שיבשה לו לוז הנקות וגרמה לי גודש ודלקת
לישון על מיטה שלא שלי כשעוד יש דימום מסיבי ויש סיכוי שיתלכלך אין שום סיכוי בעולם שהייתי מסכימה. ועוד אצל חמותי. ועוד על מיטה לא נוחה.
ועם תפרים בלי אופציה לשטוף באופן תדיר... באמת לא מבינה את הדיון בכלל

ומי שמדברת על הבעל שהפסיד ארוע, אז שיתמודד הוא עם תפרים ודימום באזור רגיש, עם חרדות וחזה כואב, ואז ינצח בתחרות מי יותר צריך להתחשב בו.

אגב זה מילה בסלע או בסלה?
אבל כל אשה היא שונהיעל מהדרום
לק"י

ולא כולן מרגישות כמו שאת.
ולא לכולן יש תפרים או דימום כבד בשלב הזה.

היא גם בעיקר דברה על התינוק.
אם היא מדברת על עצמה- אני חושבת שאפשר לבדוק את התנאים הספציפיים באירוח ולהחליט.

אישית השתחררתי מבי"ח בעקב חג סוכות ואכלנו אצל שכנים בליל החג, והיה לי טוב.
מראש אמרתי לשכנה שמקסימום אם לא יתאים לי אני אלך הביתה.
נכון שזה בלי שינה וצמוד לבית ולזמן קצר, אבל מניחה שיש נשים שזה יראה להן מוזר. שכל אחת תחשוב מה מתאים לה בתנאים הספציפיים.
נכון אבל בתחושה שלי יש פה קצת עליהוםמקקה
ואני לא רוצה שהפותחת תרגיש שהיא לא בסדר
כי היא כן בסדר!
גם אם לאחותה כן הייתה נוסעת, זה בכלל לא דומה.
זה בסדר לא לרצות לנסוע
זה בסדר לדאוג לתינוק באופן שלדעת אחרים הוא לא פרופורציונלי
זה בסדר להרגיש שזה גדול עליך
את בזמן רגיש, זה ישתפר לאט לאט!
וזהו.


ואגב לגבי עצמי דווקא החלמתי ממש מהר יחסית למה שאני רואה סביבי ותפקדתי יפה. געסות שלי במשך חודש בקושי יצאו מהמיטה...
^^ לגמרי אני מסכימה מאודיערת דבש
חח...לגבי הסוף-מיקי מאוס
מילה בסלע. הכוונה למטבע שהיה בזמנם וכונה כך (מידת משקל)
והביטוי המלא הוא - מילה בסלע שתיקה בתרי (כלומר שני סלעים)...
מצחיק איך יצא מהקשרו
כמו "איש באמונתו יחיה" השגוי

מִלָּה בְּסֶלַע - האקדמיה ללשון העברית
צודקת, תודה!! לרגע התבלבל לימקקה
הפסקה השניה שלך די בוטה הייתי אומרתלבוא בטוב
אין פה תחרות בין האיש לאשתו,
רע מאד אם כן...

בכל אופו הועלתה האופציה שהוא יסע לבד
בדיוק חזרנו מאשפוז כי בטיפשותי יצאתי איתה לאירוע!לא מחוברת
והיא הייתה מכוסה היטב! והיינו במבנה סגור..
בכל זאת חורף אנשים חולים, במיוחד אחיינים.
היא בטח תעבור הרבה ידים
והאמת שפשוט חבל..
לא עניין של מי צודק ...שדות ים
שניכם צודקים, השאלה מה הפתרון. לא הבנתי אם יש עוד ילדים, אבל האם יש אפשרות לנסוע להורים שלך? אם זה אפשרי אולי שווה להתפצל. לא לכולם מתאים שבת שלמה בנפרד אבל יש כאלה שבסיטואציה הזו זה יהיה הכי נח לכולם.
מה היה בסוף??אמא לקטנה וקטנה
מה הוחלט?
^^^ מצטרפת.... חשבתי עלייך בשבת מה עשיתם בסוף?אמהלה


עונה הריון ולידה

קראתי הכל ואת כל הדיעות,

בסוף החלטתי ליסוע, חששתי האמת מאוד אבל ראיתי שזה כל כך כל כך חשוב לו והוא היה כל כך מבואס שאמרתי לו שאני לא מוכנה לראות אותו ככה אז ניסע, 

בסוף הוא התהפך ושאל "אבל מה יהיה עם הילד?" חחח

אז נסענו לא היה נורא בכלל, בהחלט לא וואו אבל בשביל התענוג שהיה לו היה שווה.

 מה שכן ירד החשק ליסוע לליל הסדר עמוס לי מדייייי

כולם הרימו אוה כל אחד קצת לא אהתי את זה בכללל ולא הצלחתי כל כך לשמור על זה.

וההנקה שעות בחדר.

בקיצור הפקתי לקחים

תודה לכן

אלופה!! כל הכבוד לך שנסעתםשלומית205
ובלי קשר אליו אני חושבת שתמיד טוב להרחיב את גבול האפשרי של עצמנו..
איזה יופי, שמחה שלא היה נוראענבלית
כל הכבוד
כל הכבוד שנסעת!אביולאחרונה
וואי איזה מבאספרצוף כרית
שבני זוג רוצים אחרת...קשה להכריע ..
ממש מובן שאת לא רוצה לסכן את התינוק אך לדעתי כן חשוב ליסוע, מכיון שזה משפחה קרובה, ותעטפי אותו בהרבה שכבות.....
וזה קשה 3 שבועות אחרי לידה,את בעצמך יולדת שלא הכי מרגישה טוב! הכי מבינה או תך בעולם חיבוק!
אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמוןאחרונה

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנואחרונה

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדשאחרונה

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאניאחרונה

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שליאחרונה

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

3 ויש לי מלא צירים כואבים אבל עדיין נראלי רחוקאהבה.

אז אנחנו ממש קרובות☺️הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

מרגיז אותי שהאחות שפנית אליה בטלפון לא אמרה לךאמהלה

לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי

רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....

ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....

בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.

בשורות טובות

תרגישי טוב

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

אומרת פרק תהילים. בהצלחה יקרה. בע''ה שהכלאורוש3

יסתדר ויעבור בשלום

וואוו מרגשת! התפללתי עלייך אז❤️שיפור

תודה רבה רבה לך!!תותית11אחרונה

אמן שיישאר בפנים עוד מספיק זמן!! מתפללת עלייך❤️שיפור

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

מזל טוב!!כורסא ירוקה.

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

25ואני שר

תקופה סופר מאתגרת נפשית

מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם

אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.