אולי כתבתי כבר באחת השנים הקודמות, אבל נראה לי שלא יזיק לכתוב שוב…
זה רעיון ששמעתי באחד השיעורים של הרב ראובן ששון על הפרשה, לפני כמה שנים, ומאז הוא הולך איתי.
רגע לפני קריעת ים סוף, כשעם ישראל נמצאים במצוקה גדולה, עם הים לפניהם והמצרים מאחוריהם, הם צועקים לה'. והתשובה של ה' היא קצת מפתיעה - 'מה תצעק אלי?'.
למה ה' לא רוצה שהם יתפללו אליו? הרי למדנו כמה התפילה חשובה, ובמיוחד במצב של צרה.
יש הרבה תשובות לשאלה הזו. בשיעור ששמעתי הרב ראובן ששון ענה על השאלה בכמה כיוונים, שמכל אחד מהם אפשר לקבל. אני משתפת בכיוון שדיבר אלי במיוחד.
ההסבר של הרב מתקשר להלכה שצריך לסמוך גאולה לתפילה.
לפני תפילת עמידה (שהיא החלק העיקרי של התפילה), גם בשחרית וגם בערבית, חובה לסמוך את התפילה לחלק שלפני - בסוף ברכת אמת ויציב/אמת ואמונה, החלק שנקרא 'גאולה' ומסתיים בחתימה 'גאל ישראל'.
מה בעצם יש שם, ב'גאולה' שאנחנו צריכים לסמוך לתפילה? את התיאור של קריעת הים, יחד עם ציטוטים מתוך שירת הים - "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא", ו"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
כשעם ישראל שרו את שירת הים, הם כולם התעלו למדרגת נבואה - "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". היה שם גילוי שכינה גדול מאוד, ומתוך כך גם בשירת הים שכולם שרו, הם לא רק הודו על הנס אלא גם התנבאו על המשך ההסטוריה של עמ"י - "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ", "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". והשיא מגיע בסוף השירה - נבואה על הגאולה השלמה - "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
כשמתפללים, התפילה יכולה לבוא מתוך הרגשה נואשת שאין תקווה, או מתוך הרגשה של אמונה שהקב"ה יעזור לנו. כשחז"ל מלמדים אותנו שצריך לסמוך גאולה לתפילה, הם בעצם מלמדים אותנו שהתפילה צריכה לבוא מתוך מקום של אמונה - אנחנו כבר יודעים שהסוף יהיה טוב, אנחנו יודעים שהקב"ה איתנו ובסוף הוא יגאל אותנו, כבר ראינו את זה בנבואה כששרנו את שירת הים. ומתוך כך אנחנו מתפללים, שהקב"ה יהיה איתנו בדרך ויוביל אותנו אל הסוף הטוב.
ולכן לפני קריעת הים התפילה לא היתה מתאימה. שם התפילה היתה מתוך יאוש. שם עדיין לא היה לעם ישראל את הראיה הזו של הסוף, של הגאולה שתגיע בסוף.
ומתוך כך אפשר ללמוד לחיים שלנו - גם מי שלא סומכת גאולה לתפילה, או אפילו בכלל לא מתפללת תפילת עמידה. הלימוד הוא על עצם ההסתכלות על התפילה. שצריכה להגיע מתוך חיבור לאמונת הגאולה, מתוך ידיעה שהקב"ה מנהל הכל לטובה, ושאנחנו הולכים לכיוון הסוף הטוב של "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
בעז"ה שנזכה לראות את הגאולה השלמה בקרוב, ושנזכה להתפלל תמיד מתוך אמונת הגאולה.
איזה קשה זה...
)
טוב לדעת