פורום הריון ולידה (עמוד 1182)

להיפך, תינוקות אוהבים להרגיש עטופים.

כמובן כשמזג האויר מתאים, ולא חם מידי.

זה גיל פצפון..

מה היא כבר עושה ?
מתהפכת וכזה או עוד ישנה רב היום?
ותודה על התגובה

זה אחרת ממש

אני יציע לבעלי
שיכניס אותי ביום הזה לשק שינה ולמיטה
אני והוא יותר נהנה

ובגיל שלושה חודשים כבר מתהפכים, מתעניינים, נוגעים ודוחפים בצעצועים.
אז לתינוק כזה, לדעתי זה יהיה לא נוח להיות ככה כל היום. אמנם אוב התינוקות בגיל שלושה חודשים עדיין ישנים רוב היום וקצת מרימים ראש, וזה בסדר גמור להם להיות עטופים.
נראה לי גם משנה אם זה בדיוק שלושה חודשים, או כבר שלושה חודשים ושלושה שבועות, שזה יותר קרוב ל4, כי בגיל ארבעה חודשים לדעתי זה כבר לא מתאים.

אז לא קרוב לארבעה🙂
כרגע היא ישנה רב היום וקצת מרימה את הראש
היא כן יודעת להתהפך אבל יותר בטעות ובטח לא יהיה זמן בפורים לשבת איתה לזמן בטן.
תוהה לעצמי אם באמת ישתנה משהו בשלושה שבועות האלה שיהיה שינוי עד כדי כך שיעצבן אותה

לא הייתי חוששת,
מקסימום תמיד אפשר להוריד לכמה דקות אם ממש תרגישי צורך.

ילד שישי

ברור שכן...

לק"י

אבל אמרו לי שזה לא רצוני.

בגיל 3 חודשים לגמרי רצוני... לפחות הילדים שלי

וזה מתחיל להיות רצוני בסביבות ארבעה חודשים

מכירה לא מעט תינוקות שמתהפכים מהבטן לגב באופן רצוני לחלוטין סביב גיל חודשיים וחצי-שלוש...

כבר התהפכו מהבטן לגב ומהגב לבטן בגיל 3 חדשים ושבועיים...

כולם אמרו שיזחלו מהר מאד... אבל לגדול היה אטופיק נורא חמורה בגיל 6 חדשים שעצרה לו את כל ההתפתחות והקטנה לא עלתה במשקל.....

 

זחלה בגיל 6 חודשים, והלכה ב11...

אבל לדעתי 3-3.5 זה כבר גיל שיש לא מעט תינוקות שמתחילים להתהפך.

אחת מהן הייתה בת ארבעה חודשים והסתדרה עם זה, למרות שהייתה תינוקת מפותחת מאוד... (אם אני זוכרת נכון - בפורים היא התהפכה לראשונה)
הבנים שלי היו גדולים יותר בפורים הראשון שלהם, אז באמת לבשו בגד עם מכנסיים בשביל התחפושת.

היא תינוקת... אפשר להלביש לה לכמה שעות שצריך , וגם זה לדעתי יותר מדי... מלבישים כשיוצאים לסעודה או משהו, ומורידים כשאפשר... לא חושבת שכדאי לבנות על זה השיא תהיה עם זה כל היום

שהתחפושת היא בגד יודעת שלא יהיה לי ראש להתחיל להחליף בגדים
אני מחפשת משהו נח מבדים רגילים וזה מה שמצאתי
אחרי כל הדיבורים פה על הנוחות של שק שינה וממסקנה שהיא ישנה רב היום אז ממילא עם שמיכה חשבתי אולי זה נח

מעלי אקספרס
חזייה מעולה הזמנתי 4 כאלה ואני כבר שנה לא מניקה ואני חורשת עליהן.. מאוד מאוד נוחות.
גם בקשר למידה קל לקלוע למידה הנכונה יש שם טבלה.. נראה לי שיש גם הנחה עכשיו. קישור:
₪ 39.32 70%OFF | YATEMAO הנקה חזיית הריון בגדי הריון האכלת חזייה עבור Soutien ערוץ Allaitement בהריון נשים
24.98₪ 80% OFF|YATEMAO הנקה חזיית הריון בגדי הריון האכלת חזייה עבור Soutien ערוץ Allaitement בהריון נשים|maternity breastfeeding bra|breast feeding brabreastfeeding bra - AliExpress

גוזית הנקה

היה לי אותן

מעולות

אבל לבית

לא החזיק לי יותר מידי טוב

לחזה קטן אולי זה מספיק..אבל לחזה ממוצע+לדעתי זה לא תופס מספיק כמו חזיה

זה גוזיה וזה מאוד נוח לבית ולאחרי הלידה 

וללילות 

אבל לא בתור חזיה ללבוש עם בגד לבוש נגיד וכו

להסתובב עם כאלה
הן מחזיקות מעולה
ואני מידה גדולה
נכון הן לא חזיות אבל הן הצילו אותי גם בהריון
כשלא יכולתי להסתובב עם ברזלים בכלל.

גם חזיות הנקה

יש מעולות בנקסט (מארזים של 2, יוצא זול)

בלי ברזלים

ובטח יש בעוד מקומות

 

והן באמת מאוד נוחות להריון ולאחרי הלידה

ממליצה לקנות גם אותן (את הגוזיות ששמת)

ויש שם הסבר איך למדוד את עצמך.

שהמידות הן כמו בחולצה
S,M,L
הרבה יותר פשוט בעיניי. וגם הרבה הרבה יותר נח

מוכרת מוצמדת אלייך ומביאה לך עוד ועוד למדוד עד שנוצרים משהו שנוח וטוב ויש שם תופרת שהופכת את החזייה לחזיית הנקה


אבל שמעתי על הרבה שהצליחו להזמין מעלי אקספרס, חזיות ב30 שח שהיו להן טובות...
(אני הזמנתי ולא היה לי טוב ..)

ואיך המחירים ביחס לחנויות אחרות?

לי עלה כל פעם 250₪ בערך
אבל במקומות אחרים ממש לא מצאתי..

והאמת שאני משתמשת באחת רק, במשך שנה שנתיים רצוף והיא מדהימה (יש לי אחת נוספת לזמני כביסות אבל בגדול רוב הימים אני עם אותה אחת והיא פשוט מעולה)

המספר זה ההיקף של החזיה
75, 80, 95, לא יודעת מה זה משקף אבל ככל שהמספר גבוה יותר זה אומר היקף גדול יותר

הספרה באנגלית זה הגודל של הקאפ, a הכי קטן, וככל שעולים יותר גדול.

מעולות

והמידות די גמיש ככה שקל להזמין באינטרנט

למשל ויקטוריה סיקרט (לא יודעת אם יש שם חזיות הנקה אבל אולי משם אפשר להבין למידות אחרות?!)

מרגישה כמוך ממש ☹

מאז האונס אני כל לילה חושבת על כל אופציות הבריחה מהבית, ומתכננת עבור כל חלון שמימנה יכול להגיע פורץ - מאיפה הכי פשוט ליברוח ומה אני בדיוק יעשה עם הילדים.

והרעידות אדמה זה ביכלל פחד נוראי.

והמזג אויר האפרורי והגשום לא ממש מוסיף לתחושה.

 

בדיוק הרגשתי לפני שעה שוב את החרדה מישתלטת עלי, הרגשתי שהכל כבר סוגר עלי, אז ניכנסתי לאתר הידברות ואני סתם צופה בתוכניות כמו "פתוח עם אפשר ברזל" או "במיטבח של עדן" רק כדי להסיט קצת את המחשבות למקום אחר.

 

חיבוק גדול, אהובה! 💖

הלוואי שתרגישי טוב יותר! 

 

אלוף בעלך.
ו- אני הייתי בורחת לסרטים כיפיים או ספר ארוך ושואב כמו הארי פוטר סדרת איסתארק וכיו"ב. משהו כזה כדי להשיח את דעתי עד שאוכל לטפל בזה בצורה מסודרת.
או אם זה רלוונטי לקחת כדורים מקומיים של נוגדי חרדה. משפחת הואבן וכאלה. אבל זה יכול גם להרדים אז לא יודעת אם טוב לתפקוד מלא.

אין ספק שכל הארועים האלה הם טריגר רציני 😞
זה ממש מפחיד
ובמיוחד להיות אמא. קשה לא לדאוג לילדים שכ"כ תלויים בנו

אבל - נשמע שגם את מבינה שבעצם העיקר זה אצלך בפנים
ושם שווה לעבוד
ושווה לנסות לרפא כמה שמצליחים

כי רוב העולם הוא נפלא
99.999999% מהאנשים הם טובים ולא חושבים לפגוע באף אחד
וכל ארוע פשוט מקבל כותרות אז מרגיש שיש הרבה כאלה אבל למעשה הם מעטים
ורחוקים ממך
פשוט אי אפשר למלא עיתון בתינוק שעשה צעדים ראשונים,זוג מאוהב שהתארס, אמא ובת שנפגשו אחרי זמן ארוך או סתם משפחה רגועה שישנה בשלווה

בעז"ה שהטיפול יישא פירות
ושה' יתן לך רוגע ובטחון

מוסיפה שברגע שזה משתלט עליי וגדול עליי(כמו שהיה לי היום בצהריים) אם בעלי במקרה באזור אני מבקשת שייקח פיקוד על הילד, מכינה לי כוס קפה, לוקחת משהו מתוק ליד וצוללת לאיזה פרק בסדרה שאני אוהבת או קטע סטנדאפ נטו בשביל השפיות. אחרי זה החרדה קצת נרגעת ומנגד יש המון אמונה ובטחון והמון תפילות.
הכנתי תיק חירום שיהיה לנו חס וחלילה למקרה שלא נזדקק אבל נמצא בכניסה לבית עם מים, טישו, מגבונים, טיטולים, קצת אוכל ושמיכה.. זה גם מלחיץ אותי וגם מרגיע אותי בו זמנים.
אני מתפללת המון שנזכה לגדול ולגדל את הילד שלנו והעובר החדש בשמחה ואהבה ובריאות בעז"ה.
לא אגיד שלא עולות בי מחשבות לכתוב מכתבים לילד שלי למקרים חס וחלילה מזעזעים .
שמתי לב שכתבות ותמונות ממה שקורה בטורקיה סוריה עושות לי רע בנפש ובגוף ואני בורחת מזה כמו מאשש.
מתפללת שהקבה ירחם על עם ישראל ושנצא מזה בזול ובעזה תהיהי המון סייעתא דשמייא.
כותבת לך ותוך כדי רועדת. בעז"ה נחשוב טוב יהיה טוב ובעז"ה.... אין לי מה להוסיף עוד. רק לעטוף את עצמך ברקע מרגיע וכן לפעמים לברוח מהמחשבות והטרדות. לחיות את הרגע, לעזוב את החדשות, לחיות בסרט שהכל טוב...

ממש קשה להרגיש את החרדה הזו.
במיוחד כשיש לה כל כך הרבה אירועים במציאות להיתלות בהם... אז זה נראה עוד יותר אמיתי
וקשה להאמין שזו בסופו של דבר מחשבה ולא גורם ממשי שברגע הנוכחי מאיים על חייך ועל חיי ילדייך.
אמונה היא מעל ההגיון, אז במצב כזה לפעמים קשה יותר להחזיק באמונה, כי החרדה מתחפשת למחשבה רציונלית...
אולי כדאי קודם לפרק את המחשבות האלה
ליישב את הסתירות שיש בהן, לענות למה שהן טוענות...
הרי העולם מלא בסכנות מאז ומעולם
וגם כשהילדים יוצאים ללימודים בבוקר, אנחנו לא שם כדי להגן עליהם. מה הופך את זה עכשיו לנורא יותר?
היתה קורונה והחיים נעצרו וחשבו שסוך העולם הגיע
והעולם המשיך להתקיים ומתרחש גם הרבה יופי וטוב במקביל.
תנסי אולי לעשות דברים שנעימים לך, שיאפשרו לך להתחבר למעגל של זרימת החיים והשגרה ולא להיפך. החדשות והעדכונים מזינים את המעגל של האי וודאות, של סופיות החיים וברור שזה לא עושה טוב ורק משתק.
תרגישי טוב יקרה!

והיא ממש עזרה לי.
ומה גם,
שהקראתי למטפלת שלי(אתמול נפגשנו)
והיא כלכך אהבה את ההרגעה שלך.
תודה על זה!

ב"ה ב"ה ממש!

כמה משמח לשמוע שזה עזר לך תודה לה' הטוב

 

וריגשת אותי בחזרה על מה שכתבת עם המטפלת שלך וכמובן הכי הרבה שזה נגע בך ועזר לך 

שיהיה לך רק רק טוב אהובה 🙏🙏🙏❤❤❤

ואני חושבת שמעולה שאת יודעת לכתוב את התחושות האלה וב"ה שהמטפלת שלך שליחה טובה עבורך! וזה בעצם ה' שלח לך אותה, אז כמו ששלח אותה, יכול לשלוח מרגוע מעוד כיוונים. תאמיני בו!

חיבוק!

חרדות ומחשבות קשות
והכל כל כך כבד
וחולים וגשם וסיפורים קשים
האישה הזאת שנרצחה היום ברמלה
וה' ישמור!!!!!

אני חרדתית מלידה...
ועברתי טראומות שגרמו לחרדות להתעצם ולהרגיש ממש ממש פיזיות כבר...
אני חיה עם זה כמו שחיים עם איזו מחלה כרונית, וזה מתפרץ בתקופות של לחץ בעיקר.
כרגע כל רעידה באמת מקפיצה. זה נורא מלחיץ. מצד שני אני מנסה לעשות מזה משהו מצחיק, בדיחה כדי להירגע .. בנוסף אני קוראת הרבה הרבה תהלים. מרגישה כמה זה עוזר לי בחיים. כמו תרופה...
הרבה דיבור עם ה' , תזכרי בכל הטוב שה' עשה לך בחיים ואיך הציל אותך מכל מיני דברים. ואז יהיה לך יותר קל.
כי תביני שהכל לטוביתנו. והכל בראש. ולא קרה כלום וגם לא בטוח שיקרה משהו
הכל בידי שמים....(חוץ מיראת שמים) למדתי שבכל חרדה פשוט להסיח את הדעת... ולהצחיק את עצמי הרבה.. תילחמי בזה. בהתחלה זה קשה אחכ פתאום זה ממש נהיה חלש ועובר מעלייך..
ולזכור שהכל הבל הבלים... יש אלוקים אחד. ושמו אחד. ובאנו לעבוד אותו... ואז בכלל נירגעים.
בהצלחה אהובה

אין מה לשפוט.
באמת ממש מפחיד.

תנסי אולי הסחת דעת...

שני בתים לידי יש בית שהשכירו לפועלים ערבים. יש שם מעל 10 צעירים ומאז האונס ההוא אני מפחדת ממש.
והרעידות האלה, כל היום מדמיינת מה יקרה ואיך אציל את הילדים.

ולא ליצור קשר עם אנשים שחייבים לעדכן בכל מה שקורה בחוץ.
אנחנו יותר מדי חשופים לכל מה שקורה ובוודאי שזה מתיש את הנפש.

תנסי לתרגל נשימות או מיינדפולנס
מקלחת טובה
עיסוי עמוק (מגע עמוק- זה לא אמור להיות נעים)

בהצלחה!

הכל מפחיד אותי גם

מנסה ממש להדחיק ולזכור שיש מי שמנהל אותנו והכל הכל ממנו

זה הדבר היחיד שמחזיק אותי

להפסיק לשמוע / לראות חדשות.

גמאני עשיתי כך מזמן וזה ממש עזר לי..

עוד דבר שעשיתי:
אם באים לספר לי משהן עצוב - ילד חולה וכדו׳,
אני עוצרת ואומרת - מצטערת, קשה לי לשמוע בשורות עצובות. אל תמשיכו….

למדתי שדברים עצובים ומפחידים משפיעים עלי, עוצרים אותי מלתפקד, מונעים ממני לצאת מהבית ועוד…
החלטתי להמנע מהכל.

אני לא חיה בלה לה לנד אבל ככל שביכולתי מנסה לא לשמוע בשורות רעות ומפחידות.
כך משתדלת גם למנוע מהילדים שלי.

חיבוק ❤️

הרגשתי את אחת הרעידות ועד עכשיו אני רועדת. זה באמת מפחיד מאוד.

גם אני משתדלת לראות ולשמוע כמה שפחות, להתחזק בנשימות, ומקודם שמעתי את הסרטון הזה - מאוד מרגיע. מומלץ למה בורא עולם הרעיד את האדמה? צפו ב-2 דקות מחזקות ומפתיעות

 

חשבתי עלייך המון מאז שקראתי אותך.
❤️

בס״ד

 

לפחות עד המטפלת שלך תחזור! 

(איזה לא קל זה להיות בלעדיה!!! ממש מבינה אותך!❤)

 

אולי לנתב את החרדה.... לנתינה?

לחשוב על עוד דרך להוסיף טוב בעולם?
להחליט להעניק לעוד מישהו x,y,z?
להתנדב...? (קשוח בתור אימהות קצת אבל אולי?)

כדי להעסיק את עצמך ולהסיח את הדעת בדברים בונים וחיוביים. עשייה מחברת לעולם המעשה, ומשאירה פחות זמן למחשבות. וזה גם עוזר ולהרגיש שאנחנו פעילות, אקטיביות. שאנחנו מעצבות את העולם. זה מחזיר קצת תחושת שליטה. וזה להוסיף זכויות לעולם, לעזור לאנשים...

 

בהצלחה נשמה יקרה!!

גם אני הייתי בחרדות מה יקרה לילדים אם חס ושלום יקרה לנו משהו
זה ממש העסיק אותי
ופשוט כתבתי צוואה, עם עורך דין והכל. שמפרטת כח מה שצריך
ומאז רני הרבה יותר רגועה
במיוחד דחף אותי לזה המקרה של הילד מאיטליה שרבו עליו

זה שהורה מביע את רצונו (בצוואה או ביפוי כח מתמשך או בכל מסמך משפטי מחייב אחר)

לא מחייב את ביהמ"ש אם יצטרך לשאלה הזו חלילה.

ישתדלו להתחשב ברצון ההורים, אבל ידונו גם בשיקולים נוספים, כל מקרה לגופו.

ברגע שיש צוואה מסודרת לדעתי חייבים להקשיב לה.

רק אם האנשים שציוויתי להם לקבל אחריות לא מוכנים או יכולים לקבל אותה, אז אי אפשר לקיים את הצוואה. בכל מקרה אחר יש לה תוקף משפטי והיא מתקיימת.

וזה יתגלגל לביהמ"ש- ביהמ"ש בפירוש לא מחויב לכתוב בצוואה ויבחן את טובת הילד

כפי ראות עיניו. כמובן שהעדיפות היא למי שההורה ביקש ויתחשבו בכך, אבל בעיני ראיתי

איך ביהמ"ש גם ידע לדלג על רצון ההורה אם היו שיקולים הגיוניים אחרים בעיניו למינוי אחר.

 

זה היה גם הסיפור של איתן בירן. לא משנה בכלל שהסבים ניסו להוכיח שרצון ההורים היה

לחזור לארץ ושהם הדמויות המועדפות לגדל אותו. זה שהילד גדל שם וזו סביבת חייו נתן לדודה עדיפות ברורה.

כשמדובר בילדים. וכמו בכל התנגדות אחרת- הצוואה תועבר לבימ"ש ותיבחן ע"י.

 

ספק אם זה היה משנה. בית המשפט בוחן את טובתו על פי נתוניו ובמקרה הזה

ראו שסביבת חייו היא באיטליה וזהו. ספק אם היה משנה מה רצו הוריו לעשות..

מאד מבינה ומזדהה עם הרבה ממה שכתבת
לא קל בכלל

אני ב״ה אחרי פגישה,
ממש השתחררתי…
וגם לדעת שאני לא לבד ואלו תחושות שרוב האמהות כרגע מרגישות.
תודה לכל הבנות גם באישי שעודדו ועזרו❤️
אתן מהממות.

מסריח אבל מחליק מאוד ומבריח כינים

בהצלחה גדולה!!!

מורחים על השיער ומסרקים כשזה עדיין על השיער.
זה מקל קצת על השחרור של הביצים.
מסרק אסי2000 מוצלח להוציא ביצים.

( אני לא אוהבת לסרק במקלחת רק בחוץ. קר פה מאד מאד)

אפשר להשאיר ולסרק בחוץ,
ואח"כ לשטוף או להשאיר (לא נשאר הרבה אחרי הסירוק, ואומרים שזה מועיל לחנוק את הכינים שנשארו).

מוציא כינים וביצי כיניים.
ומהמסרק עצמו מוציאה עם טישו (ואז רואים בקלות מה הוא הוציא...)

כנראה יש גם בסופר פארם ובפארמים למיניהם.

הוא עולה כמה עשרות שקלים, הרבה יותר יקר מהמסרקים הפשוטים.

עלה 40 אם אני זוכרת נכון.
לא בדקתי בעוד מקומות.

מסריח אבל עוזר למוסס את הדבק שלהם

תקני שמן זרעי ענבים או שמן זית , תשימי בקבוק עם הרבה רוזמרין יבש (אפשר לקנות חבילות של 100 גרם בכמה שקלים בודדים) תשרי את השמן עם הרוזמרין כמה שעות טובות אפילו לילה ואז תשימי על השיער טוב גם על הקרקרפת ומאחורי האוזניים על כללללל השיער עד שעתיים!
רוזמרין ושמן זית מצויין לשיער ולקרקרפת , בשטיפה לא משאיר ריח וזה חונק על הכינים, רצוי לחזור על הפעולה כמה פעמים במשך שבוע כדי לוודא הרג של ביצים שבקעו אחרי

(יש עגלות עם גלגלים קשים שללכת איתם על המדרכה זה סיוט וכל אבן זה מרגיש כמו מכה)
ו שהכיסא נשען אחורה לשכיבה, ולא שזה מצב ישיבה שנשען אחורה בזווית

במחיר של 1500 שח.. במצב מצוין
ילדה ראשונה בקושי השתמשה
אם רלוונטי.

לדעתי הספורט ליין הרבה יותר טובה

אם הייתי צריכה לבחור עגלה, לא הייתי לוקחת אותה

אז כשהילדים הגדולים יותר (שאצלי הם בני שנתיים ושנה) רוצים לראות את התינוקת הם מועכים לאבמטיה את הצורה, מה שלא היה קורה אם המסגרת הייתה יציבה
וגם כל הזמן צריך להיזהר לשים אותה בצורה נורמלית בבאגז' כדי שלא תמעך

והכי מעצבן זאת הדרך שבה מנתקים אותה מהבסיס של העגלה כדי לקפל אותה, לאחרונה אני לא משתמשת בה ומעדיפה להחזיק את הילדה בידיים אם בעלי לא איתי כי אחכ אני שעה רבה עם העגלה

אבל אולי זה לא ככה בעגלות חדשות? לא יודעת
אצלי היא משמשת כבר ילד חמישי

בטיולון אני ממש מרוצה

כי תמיד האמבטיה שלה נראית ממש קשיחה כזאת.
אין לי מושג איך עובד הניתוק בדגמים החדשים כי אין לי אותה
אבל מעניין לבדוק..

אם אתם נוסעים הרבה- איך היא מתקפלת
גלגלים- אזור כפרי או עירוני?
מה הרוחב שלה, האם את עוברת במסדרון צר? בין 2 מכוניות?

הטיולון שלה- איך הוא נשכב? האם הוא נראה נוח? אורתופדי?

סלקל מתחבר?

איך הניקיון?

סלקל מתחבר?

יש סלקל שמתחבר לעגלה? 

חוץ מדונה...

זה פשוט סלקל עם גלגלים, אי אפשר לפרק ולהרכיב משהו אחר/על משהו אחר. כמעט לכל יהיה היום יש מתאמים שיהיה אפשר לחבר סלקל. אני זוכרת שאמרו לנו את זה מפורשות על העגלה של אנגליזינה אלקטה אבל כמעט בטוחה שאמרו על עוד עגלות. אגב, הוא גאון מומלצת, התלבטנו עליה גם לקחנו נונה כי היה לנו יותר קל לקפל אז החלטנו שהיא שווה את זה

תבדקי את העניין
אני יודעת לצורך העניין שלבוגבו וסייבקס יש מתאמים שאפשר לחבר גם סלקל לשילדה של העגלה

וזה לאו דווקא חייב להיות מאותה חברה.
אפשר להשתמש במתאמים

אנחנו לדוגמא ידענו שנצטרך לעלות הרבה מדרגות אז שמנו לב שהעגלה במשקל נמוך, ועם גלגלים יחסית גדולים (מקל על עליה במדרגות).
תחשבי על תנאי הדרך שלכם- דרך עירונית? מדרגות? שבילי עפר?
הבוגבו נמוכה, לדעתי פחות נוח לדברים כמו החלפת טיטול. תלוי גם בגובה שלכם.
גודל האמבטיה גם יכול להיות שיקול, אני אוהבת "למשוך" באמבטיה כמה שיותר ורוצה שיהיה לתינוק מקום שם אפילו עד גיל חצי שנה.
דבר חשוב נוסף בעיני זה הקיפול של העגלה- מתקפלת בקלות? לאיזה גודל? האם בטיולון אפשר לקפל בחלק אחד או שצריך כל פעם להפריד את הטיולון מהרגליים?
עוד משהו (פחות קריטי בעיני) זה הגגון- בטיולון ובאמבטיה- האם יש אופציה לפתוח אותו "עד הסוף" ככה שיכסה מכל הכיוונים או שהוא מכסה רק מלמעלה? יש פתח להסתכל על התינוק?
מזל טוב גדול!

ובנוסף, חדשות על זה חיפוש פה בפורום, לדעתי לא מזמן היה שירשור כזה, לכן לא מפרטת יותר מידי (גם יש כאלה שעושות את זה יותר טוב ממני )
אנחנו קנינו נונה, לא הכי חדשה ולא הכי ישנה ואני מרוצה ממנה (היא אצלנו איזה חודש, אולי קצת יותר ) היא קלה, ככה שבעלי בקלות מוריד לי אותה במדרגות בשבת (יש מצב שגם אני יכולה, אבל זה לא קל ביד אחת, אם אני צריכה להחזיק גם את התינוקת 😜) הגלגלים לא קטנים, זה נוח כי האזור שלנו קצת בבניה, נוח לקפל אותה. אבל צריך לשים לב כששים עליה תיק, בגובה מסויים הוא עושה על העגלה וזה קצת מפר לה את השיווי משקל

ובהחלט פתחתי את השרשור אחרי שעשיתי חיפוש לש עגלה בפורום

אנחנו חיפשנו עגלה שתהיה חזקה ויציבה, כי אנחנו גרים במקום עם דרכים משובשות, אבל גם קלה, כי יש לנו מדרגות בכניסה לבית.
בסוף קנינו את האינגלזינה אלקטה. היא לא הכי קלה אבל בין הקלות, והיא גם בנויה בצורה שקל להרים אותה. יציבה ממש. אמבטיה גדולה (אנחנו גבוהים, אז זה היה נחוץ), סל יעיל, מתקפלת בקלות וביד אחת. גם הידית שלה נוחה לי, ואפשר לקפל אותה אם צריך (שימושי אם הוא ישן ויש מובייל, ורוצים להכניס לעגלה בלי להעיר)


מוכרים רק בשילב, המחיר הרגיל הוא 3400. אבל כמעט תמיד יש איזה מבצע או החזר ואז זה יוצא פחות.

אני אוהבת מאוד את בייבי גוגר סיטי מיני, אבל היא נחשבת כבר די ישנה

תמ"ל היא לוקחת?

לגבי הצירים- יש כאלה שבאמת מרגישות אותן מוקדם אבל לרוב זה בשליש האחרון.. כהכנה
הם עוברים במנוחה? את שותה מספיק?

לגבי הצירים, הייתי באמצע העבודה (עבודה פעילה) והרגשתי אותם, הם לא חזרו אח''כ רק חוסר נוחות כזו בפנים, לא יודעת להסביר. עכשיו נחה ולא מרגישה כלום.
הגיוני שאני לא שותה מספיק, לא מצליחה להגיע ל2 ליטר בטוח

תמשיכי לעקוב
יש תקופות כאלה
אולי זה באמת שיניים או ליחה שמציקה לה

שיניים, נזלת...
אחרי כמה ימים עובר. הייתי משתדלת לא להתרגש

ב"ה עבר ללא טיפול.

אני לא יודעת לגבי הצירים, אבל נשמע לי חשוב להיבדק

בדיקת ביוץ שני פסים אחרי הביוץ - הריון ולידה

הייתי אמורה לקבל וסת ביום שישי ... זה לא הגיע
היו כאבי מחזור וקצת הכתמות דמיות (רק בניגוב)
בלי למחזור אמיתי

הדימום אצלי אף פעם לא מתנהג ככה - תמיד מתחיל חזק.

עשיתי בדיקת היריון ביתית - שלילי
ובבדיקת ביוץ - פס חזק ופס חלש יותר ...

מה זה אומר?...

פשוט ממש מוזר לי שאחרי שהיה לי כאבי מחזור במשך כמה ימים
בכלל לא קיבלתי מחזור

מה שהרגשת יכול להיות שהיה כאבי ביוץ

מאז אתמול.
והיןם שראיתי את התמונות שלהם, אז בכלל..
גם אני בהמון מחשבות על המשפחה הזו
על המהות
על האבדן
על החידלון
על העיניים השמחות של הילדים שראיתי וכבר אינם
איך אפשר להכיל כזה דבר
ועולים לי מלא דברים בראש שהאמא הזו מתמודדת איתם עכשיו ותצטרך להתמודד בהמשך..

ומה אנחנו צריכים לעשות עם זה
זה תפס אותי חזק

אין מילים...
שתבוא הגאולה!!!!

ככ נורא


תפס אותי פשוט שכתבו שבלוויה הבן ביקש שיתחננו לרפואת אבא ,

אולי נחלק ביננו תהילים לרפואת האבא ולעילוי נשמתם?

פשוט בוכה ובוכה מאז שנודע לי.....

עצוב מאוד

לפני שבועיים עדיין במצב קשה.

יש חשש גדול לפגיעת ראש, ולפני כמה ימים הוא היה ממש בסכנת חיים.

גם עליו צריך ממש להתפלל.

נדב חיים בן אירית חיה.

ממש צריך להתפלל...

אני מכירה אותם...

בתוך שאר חולי ישראל
מתפללת

שהקב"ה ישמע תפילתנו ולבנו השותת דם ויגאל אותנו בגאולה שלמה וישועה שלמה בקרוב ממש.
די די די לצרות
זה פשוט שורף וכואב מדי 😢
פשוט אין מילים.

בקשו שיתפללו

באמת יקר.
מקווה שזה יעבור

תודה

בדיוק גילינו שלקטנה יש נוזלים באוזן. יש לך ניסיון עם המכשיר הזה?

יעיל לנוזלים?

ועוזר לנוזלים.
זה לא עוזר אם יש משהו קבוע שגורם לנוזלים כמו שקד שלישי

ואז להצמיד מאחורי האוזן
זה סופח נוזלים..
כמובן בזהירות


אצלנו עכשיו מאוד מאוד עוזר לילדה סמבוק מהפרחים שלוב מייבש את הנזלת ב"ה


פתאום אני קולטת שאולי הכל בכלל לא קשור לנזלת.. אז רופא של בעלי אמר לו להשפריץ חזק עם נטוש במקלחת לתוך האוזן
ועוד אופציה לרסס מים מעורבבים עם קצת שמן זית לתוך האוזן
אבל שתי האופציות נשמעות לי קצת מפחידות
לא ניסינו..
בהצלחה ממש❤️

באמת נשמע קצת מלחיץ. מקווה שיעבור...

בינתיים מרחתי לו אקווה קרם, נראה לי שזה עזר קצת.

למרוח קרם כלשהו

ובערב זה מחמיר עד לרמה שהיא לא יכולה ללכת לישון.
היא אומרת: "אמא מגרד לי הכל בו זמנית, הגוף הראש ואפילו העיניים"

מתי יש לך תור לרופא?

אבל בטח צריך איזה רופא אלרגיות

או אולי להתייעץ עם האחיות?

אבל בטח צריך איזה רופא אלרגיות

החלפת א.כביסה?מרכך?

האמת שלבעלי גם לפעמים יש את הגירודים האלה הלא פוסקים במיוחד אחרי שאוכל מתוק..נראה לי זה משהו גנטי..

עם חום
למה אמרת דלקת בדרכי השתן?
בחיים לא בדקו את זה לאף ילד לשי

אין לי ניסיון ב"ה. אבל מקרובות משפחה שמעתי שזה לפעמים תסמין לדלקת בשתן. שהחום עולה בערב.

ליתר ביטחון

שאין לי יכולת להפסיד.
אין מחר גם תורים טלפונים 🤷🏻‍♀️

הזוי אם זה ככה... גם אצלינו היה ככה ובגלל זה עברנו קופה

אבל כבר אין לה תורים למחר.
אז אני אולי יכולה להתקשר בבוקר (בתקווה שיהיה מענה במזכירות) ולנסות להידחף.. העיניין שזה לא נראה לי דחוף כל כך.. אז מתלבטת כי זה מעמיס על מי שכן קבע תור וגורם לו לחכות..
בדרכ התורים ממש ממש סבבה.

אם היא חושבת שצריך

מה גם שבמשך היום היא שמחה וחיונית. אי אפשר לחשוב שהיא אולי חולה..

לא נראלי כדאי לחכות עוד יום
ולא נכנסת אף פעם לשיקולים שאם ייתקע מישהו שקבע, אולי מיהשו יבטל?
אולי בכל מקרה התור היה מתארך?...

זה שזה עולה ויורד זה לא סימפטי...

הייתי לוקחת לרופא

מכל מיני סוגים

הייתי הולכת למרפאה. אל תזניחי..

בתקווה שבעלי יוכל לקחת ושלא נצטרך בעזרת ה'

דלקת ריאות לא מזמן. במשך היום הוא היה נראה בסדר ושיחק והכל, ואז אחה"צ-בערב היה פתאום נשפך ונרדם.
יש לגשת לרופא אם מחלה לא עוברת תוך שלושה ימים.
רפואה שלמה ובשורות טובות!

אבל אני מחכה פה כבר שעה וחצי🤦🏻‍♀️ והיא מאבדת את הסבלנות שלה..
והרופאה מכניסה קודם את מי שיש לו תור, שזה הגיוני אבל אין לי כוח לחכות עוד..

לק"י

שעות הקבלה....
מקווה שיווצר חור פתאומי בלו"ז וידחפו אתכן לשם.

רק בריאות!

והכניסה אותי בין התורים..
דלקת אוזניים.. מזל שיש לי אנטיביוטיקה בבית..

מכאבים..
שמתי לב טיפות אוזניים, היא נרדמה. התעוררה לפני חצי שעה ומאז בוכה שכואב לה.
לא מוכנה שאתן לה אקמול. או לשתות תה.
מותר לשים לה שוב טיפות אוזניים? שמתי לפני שעה וחצי..
בנתיים היא רק שוכבת עלי ובוכה..

ודוחפת במזרק ללחי הפנימית כל פעם חצי מל.. עדיף משהו מרוכז נגיד אייבו של נורופן,
ובכלל אצלי מקיאים את האקמולי בדרך כלל אז נותנת נורופן..

ובכללי אצלי זה סימן שצריכים אקמול אם הם לא רוצים,
אם הם מבקשים אקמול סימן שלא חולים😅

לקחת את כולו.
את הסרטון אני שומרת לעוד שעה שאני ארצה ללכת לנוח קצת..
נתתי נובימול שהוא מרוכז..

ממש חשוב שתנוחי❤️❤️

תרופות שונות.
וגם לנורופן יש מרוכז.

לק"י

לבת שלי זה עזר.
אבל לא יודעת אם היו לה כאבים חזקים, ואם זה עזר פסיכולוגית או עזר באמת.

אפשר לשים בבקבוק מים חמימים ולשים על האוזן.

גם אצלי מקיאים את האקמולי/נובימול

רק נורפן בטעם תפוז. אוהבים ומבקשים עוד...שובבים

גם אקמולי, גם נובימול וגם נורופן. פשוט נורופן נתתי לה בבוקר אז לא יכולתי עדיין לתת שוב.

וכל כתבה כזו מערערת
וכל מידע שיש לו איזשהו נתונים שיושבים לנו על הרגש האימהי מתקבלים כעננה שחורה על הנפש וקשה מאוד להתעלות מעליה
לכן באופן אישי אני נמנעת מלקרוא כתבות.
ממש מכריחה את עצמי שלא להיכנס לכתבות.
הגנה הרמטית גם כשזה הכי מעניין וגם אם זה תפס לי את העין
כי גיליתי שאח"כ אני תמיד מצטערת על זה

כי גיליתי שברגע שאני נחשפת כבר מאוד קשה

קשה מאוד להכיל את כל מה שקורה ואת מה שזה מציף בנו... לא פשוט בכלל בכלל.

 

מצרפת לך תגובה שכתבתי היום כמה שרשורים מעלייך בדיוק על המקום הזה של הפחד הגדול והחרדה:

 

חיבוק גדול גדול יקרה ❤ - הריון ולידה

 

תרגישי טוב יקרה!

רק רק בשורות טובות ב"ה 🙏❤

וואי, כל הרגעה שתלויה בנתינת סיכוי לאסון לקרות גומרת אותי יותר.
ממש מרגישה קרובה להתקף חרדה

צריך לראות איך בכל זאת אפשר לעזור לעצמנו להירגע.
אולי לדבר עם אשת מקצוע שתלווה אותך לפחות בתקופה הקרובה?

ואיך את הבוקר?

זה באמת חזר בלילה?

 

אני ממש חושבת שאנו חיים במציאות חיים לא נורמלית במיוחד בתקופה האחרונה.

(כבר שכחנו מהקורונה ואז כל המרעין בישין האלה... באמת אין מילים. פשוט אין. שהקב"ה יאמר די לצרותינו ובמהרה ממש).

אולי יקרה אם לא עוזרים לך הדברים בצורה טובה נסי לקבל חיזוק ותמיכה בעולם האמיתי מאשת מקצוע, עם מיקוד לחרדות ולפחדים.

מגיע לך כ"כ כ"כ חיים רגועים ושלווים כמה שאפשר ואיכות חיים טובה ורווחה נפשית שלמה ב"ה!

 

חיבוק גדול גדול

ושיהיו רק רק בשורות טובות ב"ה 🙏❤

האמת שזה חוזר כל לילה. ב''ה העובדה שהרעידות הפסיקו ב''ה- עוזרת קצת להתמודדות.
אבל הפיגועים עם אותה השפעה פחות או יותר
לצערי אין לנו כסף לטיפול,זה עסק יקר

איזה קשה זה לחוות כל לילה את הסיוט הזה ממש.

 

אולי כדאי לנסות טיפול דרך הקופה? הוא מאוד מסובסד יחסית.

או דרך עמותת חיים של טובה?

אירגון אחר?

 

 

הבריאות הנפשית היא ממש א' ב'. הרווחה הנפשית שלנו כ"כ יקרה וחשובה שהיא צריכה להיות בראש ראש סדר העדיפויות.

ולראות איך מצליחים כן לגייס לכך. אם זה דרך הקופה, דרך עמותה, דרך מטפל שלוקח פחות, דרך הלוואה, דרך תמיכה ועזרה כלכלית, דרך צמצום במשהו אחר - כי את והבריאות והרווחה הנפשית שלך מעל הכל!

ממש כמו אם זה היה חלילה ניתוח בגוף היינו מגייסים הכל, כך אנו צריכים להתייחס גם לנפש.

זה פשוט החיים עצמם.

לחיות אותם עצמם, באיכות חיים, ברוגע, בשלווה, בתפקוד טוב, עם רווחה נפשית,

ולא לחיות "לידם"

קודם כל עבורנו

וגם כמובן עבור ילדנו,

בן הזוג,

המשפחה,

ובכלל שאר העולם כולו.

ממש "וחי בהם".

ו"נשמרתם מאוד *לנפשותיכם*. לנפשותיכם דווקא. כמה כמה הנפש שלנו חשובה.

 

חיבוק גדול גדול גדול והמון כוחות ותמיכה

שתראי רק טוב ב"ה בקרוב ממש, בגלוי, בחסד ובשלמות ❤❤❤

אתמול נירדמתי רק ב3:30 לפנות בוקר, כי רציתי להיות בכוננות שאם משהו ינסה ליפרוץ לי לבית,  או תהיה רעידה אני מייד אשמע ואוכל ליברוח עם הילדים.

זה ניראה לי מאוד טבעי להיות בחרדה מכול המצב.

אני גם חווה מצב דומה לפותחת, אבל אני תמיד מרגישה שככה זה כולם סביבי (וגם פה בפורום, הרבה נשים משתפות על כאלו תחושות) ושיש סיבה מוצדקת לחרדה, ולכן אני מרגישה מוזר ללכת לטיפול.

 

אבל אולי לא רק. בעיניי אם אנו מרגישים פגיעה ברווחה הנפשית שלנו זו סיבה מספיק טובה כדי לקבל תמיכה, ליווי, כלים ומקום להכל.

אם את מרגישה שאת לא זקוקה לטיפול וזו באמת תגובה מאוד נורמלית למציאות הלא נורמלית שלנו וזה חולף תוך כמה ימים אז באמת יכול להיות שזה לא מצב שמצריך טיפול.
כי באמת אנחנו במציאות קשוחה כ"כ וכואבת כ"כ אובייקטיבית

אך אם את רואה שזה כן פוגע לך בתפקוד היומיומי,
או פוגע לך בשינה,
במצב הרוח במשך היום,
במצבים שהתפקוד שלך יורד,
שהפחד משתלט,
שזה נמשך ולא עובר נניח תוך שבוע,
או כל דבר אחר - זה יכול להצביע על מקום בו עזרה מקצועית טובה תוכל לעזור ב"ה 🙏

תרגישי טוב יקרה
ושה' הטוב ישמור על כולנו 🙏❤️

בס''ד

 

קודם כל, אני רואה שכתבת את כל זה אתמול בלילה. אז אני מקווה שהבוקר את כבר קצת יותר בטוב. בלילה הרבה פעמים הכל מתעצם לנו ובבוקר השגרה הברוכה שוב כאן ומעסיקה אותנו, אנחנו יותר מוסחים, ואור היום קצת מרגיע לנו את הדברים. אז אני מקווה שכך גם איתך ועכשיו את קצת יותר רגועה ושלווה.

 

אני רוצה לנסות להגיב על מה שכתבת: ''וואי, כל הרגעה שתלויה בנתינת סיכוי לאסון לקרות גומרת אותי יותר.'' אם את מרגישה שאת לא רוצה לקרוא, תרגישי הכי בנוח לדלג!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז ככה... לפני שנים, היה משהו שגרם לי לחרדה עצומה. משהו שממש ניהל אותי והפחיד אותי מאד. וכל פעם, כל פעם, חיפשתי אישורים ותעודות ביטוח שזה לא יקרה. הבעיה הגדולה היא... שלצערנו תעודות ביטוח כאלה לא קיימים. ולכן, לא היה לי סיכוי להירגע ולהרפות מהפחד הקיומי הזה. זה נמשך ככה הרבה מאד זמן. 

 

עד שמטפלת שהלכתי אליה אמרה לי שמה שאני צריכה, זה להגיע למקום שבו אני אקבל שזה אכן יכול לקרות לי - ושאם זה יקרה לי, אני אהיה בסדר בע''ה. בהתחלה, הרגשתי איך כל המערכות שבתוכי מזדעקות וצועקות לי ''לא להשקיב לה, לא להקשיב לה!!!''. מן צורך כזה לאטום את האוזניים עם כפות הידיים ולשכוח מהמשפט שהיא אמרה לי. ולקח לי המון זמן (נראה לי ברמה של חודשים), עד שהרעיון הזה התחיל לחלחל פנימה.

 

היום, אני ממש מאמינה שזאת דווקא הדרך הכי חזקה להתמודד מול הפחדים שלנו. כל עוד אנחנו עסוקות בלחפש תעודות ביטוח שלנו זה לא יקרה, אנחנו ממשיכות לסבול. מכיוון שעמוק-עמוק בפנים, אנחנו כבר יודעות (כי ראינו דבר אחד או שניים בחיים) שאסונות קורים - אסונות פרטיים, אסונות ציבוריים... ולכן, המוח החכם שלנו לא באמת יכול ''לקנות'' את זה.

 

לעומת זאת, כשאנחנו אומרים לפחד שהוא דובר אמת, ואכן קיימת סכנה כזאת, לפחות בתיאוריה, המוח מסכים להקשיב לנו. כי הוא יודע שאנחנו דוברים אמת הפעם. אחרי שהודינו באמת הזאת, שהרכנו ראש וקיבלנו את העובדה שהכל יכול לקרות ח''ו, אפשר להתחיל לענות לעצמינו ולהתעודד בצורה עמוקה הרבה יותר.

 

איך?

 

* אפשר על-ידי האמונה שהכל לטובה ושכל מה שה' עושה הוא מדויק ומושגח ובוודאי טוב.

 

* באופן אישי, מה שמחזק אותי, זה לזכור שיש ריפוי בעולם. אנשים עוברים כל מיני דברים. ויש גם המון אנשים שמצליחים לקום מן ההריסות של חייהם ובונים מחדש. אז היינו רוצים ששום רע לא יקרה לאף אחד. אבל אחרי שזה כבר קרה, מדהים לראות כל מיני אנשים שיצאו רגישים, חזקים וגדולים יותר ממה שהם היו פעם. אנשים שממנפים את הניסיונות שהם עברו כדי להוסיף טוב סביבם ולכל העולם. וכן - ביניהם גם אנשים שמחים ומאושרים. עם פצע בלב, כמובן, כי יש דברים שנשארים כנראה. אבל *יחד עם זאת*, אנשים שמצליחים להיות באמת מאושרים. (ניסיתי לחפש לך ראיון של הרב ישראל מאיר לאו, אבל לא מצאתי. בראיון הוא מסביר שהוא אדם אופטימי. דווקא מתוך כל מה שהוא עבר. זה סרטון ממש מאיר עיניים).

 

ושזאת המטרה שלי. לבנות את עצמי, יום-יום, כאדם חזק, עם חוסן נפשי כמה שיותר גדול. לבנות את עצמי, יום-יום, כאדם שמח, עם אמונה גדולה בחיים, בעולם, באדם ובה'. זה טוב תמיד להיות עם תכונות כאלה, גם כשלא קורה שום דבר. אבל אם ח''ו יקרה לי או ליקרים לי משהו, זאת ההשתדלות הכי משמעותית שאני יכולה לעשות כדי למקסם את הסיכויים שאני אהיה בסדר בע''ה.

 

אני לא יודעת אם קראת בסוף.
וגם אם כן, אני לא יודעת אם היית במקום שיכולת לקבל דברים כאלה כי בסוף יש בחרדה גם ממד לא רציונלי. זה יושב על הרגש ולכן הסברים יכולים לעזור מאד, אבל זה לא תמיד מספיק.
הלוואי ואם קראת, זה כן היה לך טוב ❤️
הלוואי וזה פתח איזשהו כיוון נוסף שיוכל לסייע לך להתמודד עם כל מה שהלב שלך מוצף.

ואם קראת עד כה והיה לך טוב, אז הנה גם התגובה ש@שמש בשמיים היקרה (תודה רבה על התיוג!) הזכירה:



הפחד שלך הוא אמיתי ממש! לצערנו הרב יש מציאות כזאת של רעידות אדמה, וזה דבר נורא ואיום.

מה שעוזר לי זה - להחזיר את עצמי להווה, כל הזמן. עכשיו אני בריאה? בעלי בריא? הילדים שלי בריאים? זה מה ש*אמיתי*. כל השאר דמיון. אמנם בתיאוריה הכל יכול לקרות, אבל למה לתת לדברים היפותטיים, שבאותה המידה עשויים גם לא להתרחש לנו אף פעם, לקלקל לנו את מה ש*כן* יש לנו?

ה׳ נותן לי היום חיים, משפחה, בית ובריאות. כשאני עסוקה במה שאני עלולה לאבד ח״ו, אני כביכול מאבדת את כל הדברים האלה כבר עכשיו. כי הדמיון מאד חזק והמראות שהמוח שלנו מייצר ממש משכנעים ושואבים, עד כדי כך שאפשר לחוש בגוף ממש את הדמעות ואת הצער הבלתי נתפס על אובדן יקירנו ואובדן כל הטוב שיש לנו. ברגעים האלה, שאנחנו נותנות לחרדה להשתלט עלינו, אנחנו כביכול ״מקדימות״ צער של העתיד (שבכלל-בכלל לא בטוח שהוא יקרה) וחוות אותו כעת. במקום להינות ממה שיש *באמת* כרגע.

אם חושבים על זה לעומק, יש בזה משהו קצת אבסורדי. אנחנו רוצות שכולם יחיו ויהיו בריאים כי ככה נוכל להמשיך להיות מאושרות. אבל כרגע, זה בדיוק מה שקורה!! כולם חיים ובריאים!!!! ואם כן, *עכשיו* הוא הזמן לשמוח איתם ומהקיום שלהם 🙂!!!

איך עושים את זה? נשארים בהווה ומפעילים את החושים שלנו. להסתכל על הילדים, בהכי הרבה נוכחות שיש לנו. להקשיב לבן הזוג, בהכי הרבה נוכחות. לשיר, לרקוד, לאכול ארוחה חמה ביחד, להקריא ספר, לקלח, להתמוגג מהמתיקות, להשכיב, ללטף, לחבק, לצחוק - בהכי הרבה נוכחות 🙂. בגלל שבכל רגע נתון המוח שלנו יכול להכיל רק מחשבה אחת, הנוכחות הזאת ממלאה אותו (את המוח) בטוב הקיים, ולא מאפשרת מקום לתמונות מפחידות. את מבינה?❤️

יש עוד הרבה מצבים שעלולים להכניס אותנו לחרדות: אחרי פיגוע, אחרי פרסום של עוד פרשה של פגיעות מיניות, כששומעים על מישהו שאנחנו מכירים שחולה במחלה קשה וכו׳ וכו׳ וכו׳. אני ממש מרגישה על עצמי שחוץ מתפילות (!!!!), רק ההחזרה הזאת להווה באמת עוזרת לי.


ולמניעה, כמו שכבר כתבו, לא להיכנס לתמונות או סרטונים של אסונות! אני בכללי נמנעת מפירוט-יתר לגבי כל סוגי הדברים הרעים שמספרים עליהם בחדשות. אני מעודכנת, קוראת את הכותרות ולפעמים גם כתבות, אבל משתדלת מאד להימנע מתיאורים קשים. כי כמו שכתבת, כשרואים תמונות כאלה, קשה מאד-מאד להוציא אותם מהראש 🥺.

אבל גם אחרי שנחשפנו, אפשר לתרגל את החזרה להווה. זה דורש יותר מאמץ מאשר אם לא היינו רואות, אבל זה עדיין בהחלט אפשרי וזה שריר שממש שווה לאמן ❤️



(מה שיכול לעזור בהקשר הזה, זה לקרוא את הספר ״לאהוב את מה שיש״ של קייטי ביירון ולתרגל את שיטה שלה. זה מדבר בדיוק על זה, על המקום של המחשבות, ואיך לחזור להווה כל פעם מחדש).

 

 

 

בהצלחה ענקית יקרה!!!❤

ובשורות טובות לכל עם ישראל ולעולם כולו.

אני דואגת לילדים שלי. רוצה שהם יהיו תמיד תמיד בסדר. שתמיד אוכל להגן עליהם. שלא יחיו עם טראומות. שיחיו עד 120 בשמחה ובאהבה ובטוב !


זה נכון מה שאמרת, אבל כשאני נותנת לגיטימציה לאסון לקרות , הדמיונות מתחילים לרוץ, וכמובן לכיוונים רעים מאוד.
מה אפשר לעשות?

אחרי שהדימיון רץ לכיוון הכי גרוע, לדמיין איך זה בסוף מסתיים טוב. לדוגמה רעידת אדמה והבניין קורס, אני מדמיינת איך הצלחתי לברוח ברגע האחרון או להתחבא מתחת לשולחן עד שמגיע החילוץ או משהו כזה. זה עוזר...

בס״ד

זה הכי טבעי, לרצות מכל הלב לשמור על הילדים שלנו! הכי בסיסי שיש. הם כל עולמנו ואנחנו אחראיות עליהם. ואנחנו אוהבים אותם כל-כך, כל-כך...

לגבי הדמיונות, מבינה אותך מאד, זה ממש מוכר לי. האם קראת גם את הסוף? לגבי להחזיר אץ עצמינו להווה? שם כתבתי לך את מה שהכי אפקטיבי בשבילי.

ואולי-אולי, תרצי להתמקד במה שכתבת - שאת רוצה שהם יחיו בשמחה, באהבה ובטוב עד 120! וזה ממש משהו שאת יכולה להעניק להם! ככל שאנחנו אמהות עם יותר חוסן פנימי, אמונה באדם ובכוחות שלו, ואמונה בה׳ ובטוב שבעולם, כך אפשר בע״ה להעביר את הדברים היקרים מפז האלה לילדים שלנו.

לצערנו אין לנו אפשרות להגן עליהם עד הסוף. אבל אפשר לשאוף לגדל אותם לילדים ולאנשים חזקים, אופטימיים ושמחים. ילדים שמאמינים שאפשר לקום גם מקשיים מאד גדולים, ולצמוח ולגדול. ילדים שיודעים שיש ריפוי בעולם. זה אחד הדברים הכי-הכי-הכי חשובים שאפשר לנסוך בהם. ולעניות דעתי, זה אחד המנבאים הכי גדולים לכך שהם בע״ה אכן יחיו בשמחה, באהבה ובטוב עד 120. בלי קשר למה שיקרה או לא יקרה לאורך המסלול שלהם.

במילים אחרות, דווקא כדי שהם יחיו ככה, בטוב, אנחנו צריכות ללמוד גם אנחנו לחיות בטוב, גם כשהמציאות סביבנו חשוכה. בשבילנו. אבל גם למען הילדים שלנו ❤️

במיוחד אחרי שמרגישים בעצמנו את הרעידה....

למרות שיש את הסיפורים ההזויים.....
מבינה אותך ממש
אני בחרדות כל פעם 🤦
בשניה של הלידה בדקתי שזאת באמת בת🙈🙈🙈

ובכלל פעם ראשונה שהחלפתי לה חיתול הייתה אחרי כמה ימים חחח (לא הזנחתי אותה אל דאגה.. שלחתי את בעלי לתינוקיה שיחליפו לה.. לא יכלתי לעמוד בלי להתפתל מכאבים) ולא חשבתי להציץ בכלל מעניין איך הייתי כל כך בטוחה שזו בת

בלידה השניה שלי המיילדת אמרה אחרי הלידה רגע בואי נראה מה נולד... אמרתי לה מה ז"א? בת! אז היא אמרה שתמיד בודקים גם אם יודעים מה המין

מספיקה להוציא מילה מהפה🫣

רק אחרי ששאלתי אותן מה זה והן חשבו שנבהלתי מהגוש ששמו עליי ולא הבינו שבאמת לא ידעתי מה זה😅

היא הלכה לאחות בפגייה וביקשה ממנה לפתוח לה רגע את הטיטול שהיא תוכל להיות בטוחה שזו באמת בת

אחרי בדיקות שאמרו לי שיש לי בת
והכללללל היה מוכן ורוד בבית
לידה 3
נולד לי בן מהממם !!! ❤❤

גילו בחודש 9 שזה בן.. אחרי שכולם כבר ידעו שיש להם בת.
(היו להם עוד שש בנות בבית)

ממש מדיר שינה מעיני בהריונות
לא יודעת למה זה כזה מלחיץ אותי

היה כיף ממש ב"ה ההפתעה..

לא מצליחה להבין נשים שמסוגלות לא לדעת🫣🫣

פשוט לא מרגישה שזה כ"כ קריטי לי ומעסיק אותי, יש משהו כיף בסקרנות הזו עד הלידה וזה גם מונע ממני את כל ההתעסקות עם ההסתרה. כששואלים אותי מה יש לי אני פשוט יכולה לענות בחיוך "אני לא יודעת", בלי לשקר, להסתיר או לטשטש חיוך.

יכול להיות שאם יהיו לי רצף ילדים מאותו מין אז אני ארצה לדעת באיזשהו שלב אבל כרגע יש לי ילדה מהממת בבית ואני ממש אשמח אם תצטרף אליה עוד מהממת כזו וגם ממש אשמח אם יצטרף אליה מתוקי קטן.

מה כל כך מפחיד בזה?

שאני ככ נקשרת לעובר כבת (או כבן, בנתיים לא יצא לי)
מדמיינת אוהבת מחוברת וחושבת
שאני חוששת מאד שזה יהיה משו אחר ואז כאילו כל החיבור שלי אליו מבוסס על משו לא נכון וצריך להתחיל מהתחלה
כל הדמיונות שלי על איך המשפחה תיראה מעכשיו ומה הילד יוסיף למשפחה לא ככ רלוונטים

אני לא מרגישה שאני מצליחה להסביר
למרות שלי עצמי מאד ברורה הסיבה שזה כזה עקרוני לי.
אבל גם ברור לי שאני קצת חריגה בזה נראה לי...

זה קרה לי, בתקופה שלא עשיתי עוד סקירות
ואמרו לי שזה בן ואז בשבוע 25 פתאום רופאה אחרת אמרה לי שזה בת

הייתי בהלם, לקח לי המון זמן לעכל את זה 

היא הכי מהממת שיש בסוף

 

אבל כשאני עושה סקירה אז יודעת שזה בוודאות

אחרי שכבר יש תינוק
ואין לך זמן לעכל ולחשוב על זה
אימאלה

ראיתי כל עצם, כל אצבע.. מי שעושה סקירה בעיני יכולה לסמוך על זה..

יודעת שזה סיכוי מאד מאד נמוך לטעות
אבל אני מפחדת ליפול על האחוז הפצפון🫣
בהריון הראשון האמת היה חשד לממצא מסוכן אז היתה לנו סקירה מכוונת בבית חולים וממש ראו שחלות, חצוצרות וכו'...... אז מאז כבר הייתי יותר רגועה וזה לא הטריד את מנוחת כל הזמן, ועדיין בלידה כזה ישר אמרתי, זה בת נכון??
אבל הפעם בגלל שלא היה משו כזה (כן עשינו סקירה רגילה) אז יותר חששתי עד הסוף

הסיכוי שיש בסקירה כזאת טעות הוא באמת ממש ממש ממש אפסי.. אבל לגמרי מבינה אותך💗

יצא לי רק לשמוע הפוך, שהיו בטוחים שזו בת ובסוף יצא בן. וזה גם הגיוני סה"כ...

מעניין אם באמת קרה פעם...

להסתכל כמה שאפשר שהמקום נקי ולא נתפסו בו כל מיני דברים סיבים, נייר ועוד

אבל גם במסרק לא צפוף זה אחלה ולא אמור לכאוב.
אם את מקצרת עם מספריים לאורך ממש קצר אולי בכלל לא צריך...

אם את יושבת באמבטיה זה מספיק לנקיון הנרתיק, אם לא אז קצת עם הדוש באזור החיצוני יחסית ועד איפה שמגיעה בקלות

ואת זה להביא מושקע ובצורה יפה, אפשר בכלי / מגש שיהיה מתנה.

מה הם כן אוהבים? אולי פשטידות? אולי קינוח? לחמניות (ואז אפשר בצורה מיוחדת)?

אוהבים רק שהיא לא מפסיקה להעיר הערות כמה זה לא בריא וזה מעצבן נורא

טראפלס שוקולד מריר עם קרם קוקוס למשל. אפשר לעבוד עם שוקולד 60 אחוז וממתיק בריא כמו מייפל

ולא להשתגע
אם שום דהר לא קולע לטעם שלה ועל הכל יש תלונות - משלוח קנוי כדי לסמן וי וביי

חבל להכין מלא ולנסות לקלוע לטענה ולפתח ציפיות שתאהב ואז להתבאס...

ובסוף נבהלת מהמחירים 

זה כיף לקבל וגם כיף להגיש אותו...

את יכולה על מגש יפה שישאר לה.

הפירות?

כדי שזה לא משחיר משפריצים מעל מים בטעם. יש בזה חומר כלשהו שמונע את ההתחמצנות.
ככה אמרו לי בסדנת חיתוך פירות.

ואולי יש דברים שאפשר להכין יום קודם- כמו תמרים במילוי אגוז (ואם את טובלת בקוקוס זה בכלל נראה מפנק)

לפורר רימון

אננס חתוך גם מחזיק במקרר...

 

בהצלחה! (ותשלחי תמונה...)

אלו 2 החברות שנחשבות הכי טובות למיקסר, למיטב ידיעתי.

בוש מעולה לחלות ושאר הבצקים
קיצנאייד וקנווד חזקים בהקצפה ועוגות

העניין הוא שלא הכי רוצה ויכולה לעבור את ה1600 שקל נגיד

והקינצנאייד יקריםםםם

בקבוק מיץ תפוזים טבעי
וברכה מושקעת עדיפות גדולה להוסיף את הציורים של הילדודס ולתת למי שיודע לכתוב כמה מילים טובות

לחם כוסמין מעולה
2 כפות שמרים
חצי כוס דבש או סילאן
3 כוסות מים פושרים
5-7 דק תסיסה
להוסיף קילו קמח
כף מלח- להרחיק מהשמרים
רבע כוס שמן
התפחה של שעה. לעשות צורות ושוב התפחה של חצי שעה
180-200 מעלות. אפשר למרוח בביצה או מים+דבש

עוגת תפוחים מקמח חיטה עדיף 80 אחוז או כוסמין
לקלף 4 תפוחים קטנים צהובים ולחתוך לחתיכות בינוניות.
לערבב עם כף קינמון ו2 כפות סוכר ולהניח בצד.

בנתיים להקציף 5 חלבונים עם כוס סוכר עד שנהיה יציב.

לאחד בין התערובות ולהוסיף 1 כוס קמח+ א. אפייה
כוס שמן
לערבב בתנועות עטיפה

בהצלחה ובתאבון!!
ואשרייך!! הייתי שמחה לקבל משלוח מושקע ממך

שנה וחצי בערך
מאד מרוצים

אשתדל לבדוק לך היום

מצד שני יש לא מעט סיפורים על כאלה שנקלטו. אכן את צודקת....
אבל עדיין את עם מניעה. .זה לא שאת לא מונעת... הכל בסדר. בעזרת ה' מה שצריך להיות יהיה
מבחינה סטטיסיטית את לא אמורה להיכנס להיריון

מה שכן - חשוב מאוד ליבדוק כל כמה זמן אצל הרופאת נשים שהוא באמת נימצא במקום.

ובין לבין, את יכולה עם האצבעות ליבדוק אם את מצליחה להרגיש את החוט של ההתקן, וככה להיות בטוחה שהוא לא ניפלט.

 

ההתקן מספק מניעה של 99% ואם נוציא מזה את המיקרים שבהם ההתקן לא היה מונח מספיק טוב ברחם, אז כניראה ממדובר על אחוזים נמוכים עוד יותר.

לספקות -.-

ועוד לא עברה חצי מההתקנה 

נגיד ליקראת סוף המחזור, או ביום שמתכננת לעשות הפסק.

 

את כבר חצי שנה עם התקן, ועדיין לא הלכת ליבדוק באולטרסאונד שההתקן במקום?

אם זכור לי טוב, ההוראה היתה להגיע כבר חודש אחרי ההתקנה.

אבל מאז לא 

הוא בין 95-98 אחוז, ולא 99

לי אמרו 99%.

וחיפשתי עכשיו בגוגל, ואני רואה שברוב האתרים כתוב 99 ורק באחד מהם כתוב 98-99 אחוז, אבל הם מסייגים שבדגמים שיש הרבה נחושת, המניעה היא מעל 99 אחוז.

בהתקן הורמונלי, לכל הדיעות המניעה היא מעל 99 אחוז.

 

מאיפה הבאת את המידע הזה על 95-98?

אם זה נכון, אז ממש מפחיד להשתמש בזה כמניעה.

לק"י

הריון ברחם?

לא מבינה בהתקנים. רק מקריאה עליהם בפורומים, כך שאני לא יודעת אם אני צודקת.

הוא רק מונע השרשה ומקשה על תאי זרע להגיע לביצית.

ובאמת אחרי 9 חודשים נקלטתי איתו, והוא היה במרכז הרחם.
רוב הסיכויים שהוא מונע, אבל אני הרגשתי על עצמי שההתקן לא בריא לי בגלל הפחד הזה שאני מזהה ביוץ וחוששת.

פילה
קציצות

למשל סלמון עם שעועית ירוקה לצד סלט חי

אפשר להכין מרק, מתאים למזג האוויר...
מצטרפת גם לרעיונות של דגים - חריימה מושט, סלומון בתנור, שניצל סול, קציצות טונה, בולונז טונה.

מג'דרה וסלט
שקשוקה ובבסיס לשים גם תפוחי אדמה
קציצות ירק(סוג של לביבות)

אבל עקרונית מכינים את הרוטב של השקשוקה ופשוט שמים פה תפוח אדמה חתוך
מוסיפים מים מכסים וכשמתרכך מוסיפים את הביצים

אם לא תעשי הפסק את פוגעת רק בעצמך.. מבינה ממש את הקושי והתסכול הגדול ♥️יכול להיות שהוא לא מבין כמה זה מורכב עבורך לטבול שם?
מבחינתו זה עניין טכני נטו
נשמע לי שחבל שתפספסי.
עבורך בעיקר
ואחכ, בשיח תוכלו גם לפתור ביניכם

אני לא אטבול שם, זה ברור גם לו. זאת לא אופציה שמדוברת בכלל.
באמת שואלת את עצמי מה ארוויח מלעשות הפסק היום.
וגם מחר לא שייך שאעשה כי ההורים שלו גרים רחוק ולא אספיק להתארגן בנחת במוצ"ש ואולי גם המקווה כבר יסגר.

אני רוצה לעשות כי מבחינתי זאת אף פעם לא הייתה אופציה לדחות הפסק או מקווה.

שתעשי הפסק, קודם כל עבורך. אני מבינה מאוד את התסכול אבל אם את דוחה זה סוג של להעניש את עצמך.
אחרי שתעשי, לדעתי תנסו לשבת ולדבר יכול להיות מאוד שהוא פשוט לא מבין לעומק את המורכבות
מבחינתו זה עניין של נטו לטבול וזהו.
לא בטוח שזה בגלל שהוא מעדיף להגיע להורים
אלא הוא לא מבין כמה מורכב לטבול במקום לא מוכר

אז לדעתי אל תדחי.
ואחכ בשיח ביניכם תוכלו לשוחח ולהבהיר נכון
ואולי ההסתכלות שלו תשתנה

זה או שנשארים בבית או שדוחים

ועבורי? בלי מגע/קרבה אין לי שום עניין בטבילה.
לי רק בשביל עצמי זה לא משנה אם אני אסורה או טהורה.

מבחינה מעשית, חבל לדחות את ההפסק, אם את יכולה לעשות היום - תעשי. אח''כ תטבלי כשמתאים לך, אבל קודם תסיימי עם ההפסק וספירת הנקיים (הלכתית הטבילה לא חייבת להיות צמודה לסיום ספירת הנקיים).
זו גם ההעדפה ההלכתית, היות שדברים יכולים להשתנות במהלך שבוע הבא, וחבל למנוע מראש את האפשרות...

מקווה בשבילכם שתצליחו לדבר על זה,
והוא יבין כמה זה פוגע בך, יתנצל, וגם ישנה את סדר העדיפויות שלו.

והאמת שכבר לא באלי לעשות, לא באלי את הקרבה הזאת אם הוא יוותר בשבילה בכח.
אוף.

מקווה בשבילך שתצליחו לדבר והוא יקלוט את האבסורד,
אבל גם במקרה שלא, אז סיימת עם שבעת הנקיים יומיים לפני הטבילה, זה לא שעשית הפסק סתם...
אבל בעיקר בעיקר כי יכולים להיות שינויים
(אם בעבודה של אחד ההורים יתנו להם שבת במלון? אם פתאום תהיה קורונה ויהיה סגר? יהיה שלג והכבישים יהיו סגורים? אם חלילה מישהו מההורים ישבור רגל במהלך השבוע ויודיעו לכם שא"א להגיע? מאחלת כמובן רק בריאות לכולם, אבל יש שינויים בחיים... )

טוב, נשמע הגיוני מה שאת אומרת.
אולי אעשה ולא אגיד לו בינתיים.
לא כייף ככה.

ואם השבת הזו תתבטל? בגללם או בגלל שתחליטו שסדרי העדיפויות משתנים?
או שתצליחו למצוא דרך לטבול שם?
(מבינה אותך. ממש. אבל כמעט בכל סיטואציה אפשר להסתדר... ברור שזה בסדר אם לא מתאים לך להתפשר על כל מיני דברים שחשובים לך אבל הגיוני שיש איפה למצוא פתרון)

תחשבי כמה תצטערי כבר לא יהיה אפשר להחזיר את הגלגל...

במקרה כזה ברור שיהיה מותר לדחות טבילה גם אם עשית הפסק, אם אתם מתארחים במקום שלא מאפשר טבילה ולשניכם זה ברור ומוסכם

וחוץ מזה- תמיד יכולים פתאום להופיע כתמים ח"ו
אותי לימדו לא לדחות הפסק אף פעם, ובמקרה שיש סיבה טובה לדחות- אז לובשים צבעוני אחרי היום השביעי וטובלים בהקדם כשכן אפשר

וכל זה בכלל בלי קשר לבעלך
הטהרה היא שלך...

מולו- חשוב מאוד שתעלי את הפגיעה שאת חווה מהסיטואציה,את התחושות שלך,והרצון שלך
ובעז"ה שתצליחו להבין ולהתקרב מפה

מה התועלת שלי בטהרה בלי בעלי?
מבחינתי אם לא הוא אז אין שום עניין בטהרה, זה לא שאני מרגישה קדושה בימים שאני טהורה או משהו כזה

וברור שהכוונה שבסוף כן תהיה קרבה. ברגע שתצליחו להשלים ולהתפייס

אבל טבילה זה לא אומר שמיד תהיה קרבה ובטח לא קיום יחסים ולכן ברור שכדאי לטבול גם אם כרגע לא בא לך מגע. זה אומר שאת מקיימת את המצווה שלך ואתם כזוג מותרים.
חשוב לתאם ציפיות... שבעלך ידע שאת פגועה ויבין עד הסוף את המקום שלך

ובעז"ה שעוד שבוע כבר תהיו במקום אחר ותשמחי שעשית הפסק

ברייה חדשה, זה ממש שווה 😘

br />
אבל את רוצה וצריכה את הטבילה לא פחות ממנו
וזה באמת מבאס שיוצאת טבילה בזמן שאתם אצל ההורים, אבל משתפת אותך מהצד השני - אני דוחה טבילות בעצמי, כשזה באמת מעבר לכוחות או בזמנים לחוצים במיוחד. בעיניי אין טעם ללכת ראש בקיר ולטבול בלחץ, בעצבים, ולכעוס או לחפש כל מיני פתרונות לסיטואציות הזויות.

לא באה לקרר אותך לגבי טבילה בזמנה, אבל זה -קורה. ומה שתןפס אותך עכשיו זה היצר הרע שאומר לך 'העיקר תטבלי לפי התכנון ואם לא - כלום לא שווה. 'כל זה איננו שווה לי'
אז בעיניי זה לא כך.

וזה לא אומר שבעלך לא אוהב אותך ולא חושב עלייך,
לגיטימי שירצה להיות בשבת עם ההורים שלו. ואם אתם בהחלטה משותפת הגעתם למסקנה שלא טובלים שם -אז לא הגיוני בעיניי לדחות נסיעה להורים שמחכים לה ולגיטימי לעשות הפסק בזמן ולטבול כשתחזרו. (ותמיד כדאי להיות מוכנה עם הפסק ובדיקות הכי מוקדם שניתן כי לפעמים יש שינויים לא צפויים .)
ויש גם מקווה תורן עד 23.00 בהרבה מקומות ממה שאני יודעת

השבת זה היה הגיוני לדחות כי אחיו לא יהיה אבל שבת הבאה לא הגיוני לדחות כי אשתו צריכה לטבול?

העניין הוא שהוא לא ירצה שנדחה טבילה ואז ייאלץ לוותר על השבת.
מה שיוצא שאם אני עושה היום הפסק אני מכריחה אותו לוותר.
אבל כנראה שאעשה בלי לומר לו בינתיים וכשנתקרב לשבת נראה מה נעשה.

שמאוד חשוב לו להיות אצל ההורים כשאחיו נמצא.
לא יודעת למה החלטתם שלא לטבול כשאתם נוסעים לשם, אבל אולי כדאי לחשוב על זה מחדש.
מכל מקום, הפסק וספירה כדאי לעשות.

חיבוק ❤️

אבל לדעתי להמשיך את תהליך הטהרה כרגיל,
אחרת בתכלס את מענישה את עצמך...
בסוף.. כי לא כיף להימרח עם זה..
ואם יהיו שאלות במהלך השבעה נקיים יותר אפשר להקל מאשר הפסק והיום ראשון ...
ואפשר לעשות שהיה נקיים ואם צריך לדחות טבילה
או שלגי תדעי אולי הטבילה תסתייע איכשהוא..
אבל אם יש צורך לדחות טבילה לא דוחים גם הפסק...

וחיבוק ענק ענק!!!!

עדיף לדחות טבילה מהפסק?

העניין עם הטבילה יכול להיפתר במהלך השבוע ויכול להיות שתגיעו להסכמות בינכם.הפסק פספסת פספסת..
חבל להפסיד .
חיבוק גדול על הקושי. בטוחה שלא קל לך עכשיו .
אבל כן הייתי מתעקשת על להישאר בבית אם ההפסד של שבת לא כל כך גדול.
אני למשל אם הייתה שבת משפחתית גדולה וטבילה כן היינו נוסעים ומוצאים פיתרון. מקסימום לטבול בהיתר רב לפני כניסת שבת זה אפשרי ולהיות יחד מוצש ..

שתצליחי לטבול.

לגבי ההמשך נחיה ונראה..

בזכותכן עשיתי הפסק בשישי. הייתי כל כך מצטערת אם לא הייתי עושה, בלי קשר לבעלי.

ודיברנו על זה קצת, הוא טוען שלא הבנתי אותו.
אני עדיין בלי שום חשק לטבילה הזאת ומקווה שהימים שיעברו יטשטשו קצת את הרגשות שלי ואוכל להמשיך הלאה.

ויהיה לך סיעתא דשמיא הלאה

לוסק / אומפרזול. יש הבדלים, אני לא מתמצאת, לקחנו מה שהרופא נתן.

נותנים אותה במקרה של בעיה בעליה במשקל (כנראה לא המקרה שלכם), או קושי משמעותי (ואת זה הרופאים לא מבינים. תינוק שבוכה רוב שעות היום הוא סובל! אמא שלו סובלת! המשפחה סובלת!). צריך להתעקש עם הרופא שאי אפשר להמשיך ככה וחייבים פתרון תרופתי, או לחפש רופא אחר, כי יש רופאים שמציעים את התרופה ממש בקלות.

אם זכור לי טוב, באמת היה לי תרופה בשבי הבן שלי, אבל אני ממש לא זוכרת מה היה השם שלה.

הלוואי שמשהי פה תיזכור.

 

מה שכן אני זוכרת, זה את ההוראות איך להקל עליו:

בהוראת הרופא השכבנו אותו רק בזווית של 40 מעלות, גם בעגלה, וגם במיטה בלילה.

הכי נח לשים כרית מתחת למיזרון, כי זה יכול להיות מסוכן להשכיב תינוק בגיל הזה על כרית.

 

אחרי כל ארוחה היה צריך להחזיק אותו במאונך למשך חצי שעה. זה מאוד קשה בלילות, אבל זה באמת הקל עליו.

 

בהצלחה!

הלכנו לגסטרולוג פרטי וחיינו השתנו ללא היכר.

אחרי סבל של כמה חודשים אצל רופאת הילדים שרק החליפה פורמולות ללא הרף...

קודם כל תינוקת שבוכה שעות זה לא בסדר
אצל הבן שלי הלכנו לרופאה והיא התמהמה לתת לו את התרופה כיוון שהוא לא ירד במשקל
חזרתי אחרי כמה ימים והוא כבר ירד יותר מידי
זאת התקופה שהייתה לי הכי קשה בגידול של הילד שלי כיוון שהוא לא הפסיק לבכות ופשוט סבל ,
שתלך ד ח ו ף לרופא אחר ושתבקש אומפרזול כי אין סיבה שהתינוקת שלה תסבול
שום דבר טבעי אחר לא עזר
נסיתי הכל