המידע על קיסרי באפס הפרדה בישראל נמצא כאן - https://zero-separation.co.il/hospital-csection-compare/
המידע על איך לבקש אפס הפרדה בקיסרי (כולל עור לעור והנקה בחדר הניתוח) נמצא כאן - 
איך מיישמים ניתוח קיסרי באפס הפרדה בבית חולים שלא מיישם זאת

לצערי במעט בתי חולים בישראל באמת מאפשרים עור לעור והנקה בחדר הניתוח למשך כל הניתוח. אם כבר מאפשרים לרוב זה לדקות בודדות. 
נדרשת התעקשות ואסרטיביות כדי שיקרה יותר, ולרוב גם פגישות מקדימות עם ההנהלה, כדי שיכינו מראש דרכים לחמם את התינוק בחדר הניתוח. 

לצערי בירושלים אין התאוששות משותפת  
נדרשת קבוצה גדולה של יולדות שמעוניינת בכך וביחד נוכל להפעיל קמפיין מול אחד מבתי החולים בנושא הזה, אפשר להכין עצומה, אפשר לשלוח הרבה מכתבים לבית החולים.
מספיק שבית חולים אחד בירושלים ירים את הכפפה והיתר ילכו אחריו.
זה יכול להתחיל במשמרת או שתיים בשבוע, ומשם כבר ירוץ קדימה. 

אשמח לסייע בתהליך כזה. אין סיבה שהיולדות של ירושלים יהיו מקופחות כך על פני כל האיזורים האחרים בישראל. 

יש להם חדר התאוששות מניתוח שנמצא באותו הבניין והקומה עם חדר הניתוח, הם רק צריכים לשים בו את המכשירים של חדר התאוששות ולהקצות לכך תקינה במשמרות מסויימות. ניסינו אבל הם אומרים שאין לזה דרישה. 

הם שינו את הנוהל בנושא הזה, כיום הדבר אפשרי מהרגע שיוצאים מההתאוששות. 
תוכלי לקרוא את כל הפרטים לגבי ההתנהלות של שערי  צדק בטבלאות ההשוואה שלנו, שהם חלק מהמדריך המלא שלנו כאן - https://zero-separation.co.il/ourguide/

תוכלי לקרוא את כל הפרטים לגבי ההתנהלות של עין כרם בטבלאות ההשוואה שלנו, שהם חלק מהמדריך המלא שלנו כאן - https://zero-separation.co.il/ourguide/

ספויילר - אנחנו פחות עוסקות בציוד ותנאים בחדרים, יותר במצבים שונים שיכולים לגרום להפרדה או קשיים באפס הפרדה. 

מדוע אין אפס הפרדה כשהתינוק נשאר מאושפז?

בלידה האחרונה שלי, השתחררנו כבר ואמרו לחזור בבוקר לבדיקת צהבת כי הצהבת הייתה קצת גבוהה, החליטו להשאיר להשגחה כי הצהבת הגיעה למספרים מאוד גבוהים ואמרו לי שאני כמובן הולכת הביתה. למה? יודעת שכיום (לאחר שנה מהלידה) הם פתחו שם טרקלין יולדות לנשים שהתינוק שלהן מאושפז ,אבל עדיין, האמא לא ישנה ליד התינוק וצריכה כל פעם לעלות לתינוקייה ולחזור לאיזה כורסא בקומה אחרת.

לדעתי אמורים בכל בתי החולים בארץ לשפר את הנושא הזה בדחיפות, כי מה ההבדל בין תינוק שמאושפז במחלקת ילדים רגילה שחייבים את אחד ההורים שישהה לידו לכל אורך האישפוז לבין תינוק שרק נולד? 

הרי לפני שנייה לא עזבתי אותו מרגע שנולד והייתי איתו באפס הפרדה מהלידה.

אשמח לשמוע את דעתך בנושא 

תודה רבה!!!! 

קודם כל חשוב שתדעי שיש לך ולתינוק שלך זכות חוקית לשבת לידו כל הזמן בתינוקיה, תוכלי לקרוא על כך כאן - https://zero-separation.co.il/yourrights/
זה חשוב! אם מוציאים אותך מהתינוקיה - זה לא חוקי! יש מכתב מעו"ד בלינק הזה, אבל לרוב מספיק לבקש לדבר עם מנהל/ת והם מבינים שזו אמא שמבינה את הזכויות שלה ומתיישרים. 
אם אין שם כסא תביאי לך / למלווה שלך. 
אם את נתקלת בקשיים מוזמנת לפנות אלי. לרוב אני מצליחה לעזור.

אנחנו פועלות גם בנושא הזה, ובאמת יותר ויותר בתי חולים פתחו את התינוקיה שלהם לשהות הורים, תוכלי לראות את המצב כאן- 
השוואת התנאים והמגבלות לשהות רציפה של הורים בתינוקיות בישראל
בטבלה הזו יש גם מידע על פתרונות לשהות הורים במצב כמו שאת מתארת אשפוז  מאוחר. לרוב מדובר על פתרונות של לינה לא ליד התינוק. הפתרונות האלה יכולים לעזור להורים שעושים משמרות על התינוק, כך שהורה אחד יכול להתאושש ולנוח בלי לנסוע הבייתה בזמן שאחד עם התינוק. (כשאין עוד ילדים בבית). אין בישראל פתרונות נוחים ללינה של הורים ליד התינוקות בתינוקיה, רוב התינוקיות צפופות מידי.

לפי מה שאנחנו יודעות רק בעין כרם ואסותא יש אפשרות לכורסא נוחה ליד התינוק בתינוקיה, לרוב זה יהיה כסא. 
רק במעט פגיות יש אפשרות לכורסא נפתחת ליד התינוק, ברוב זה רק כורסא. 

יש בחלק מבתי החולים גם אפשרות לעשות את הטיפול באור על האמא (להזיז את המנורה או  מכשור אחר מתאים). לפעמים המכשור שם והצוות אפילו לא יודע. 
מידע יש כאן - https://zero-separation.co.il/reasons2separation/jaundice/#list

יש בהחלט צורך בשינוי עמוק בתחום הזה. 
השינוי צריך להתחיל בהבנה שהאמא והתינוק צריכים אחד את השני בעיקר כשלא הכל הולך חלק ואחד מהם מרגיש/ה שלא בטוב. זה הזמן הכי לא טוב להפריד ביניהם.
מקווה שיום אחד נצליח לשנות גם את זה. 

הלוואי שבאמת תצליחו לשנות גם את זה 

תוכלי לקרוא על כך כאן - https://zero-separation.co.il/department/

אפס הפרדה זו הזכות החוקית שלך לא להפרד מהתינוק שלך לרגע - אפילו אם אין לך מקום בשום מחלקה ואת נדרשת לשהות זמן מסויים במסדרון. 
התינוק שלך מהבית  
את זו שמחליטה הכל לגביו, כולל איפה הוא ישהה. 

נהלים של בית חולים לא גוברים על החוק. 

פחות נוח לעשות אפס הפרדה במחלקה רגילה, יותר צפוף, יש פחות תמיכה מהצוות, לרוב צריך ללכת לתינוקיה לבדיקות השונות. פחות תנאים לשהות מלווה. צוות שפחות בעניין. 

המידע על ההתנהלות באופן ספציפי בין בתי החולים נמצא בטבלאות ההשוואה שלנו שתוכלי להוריד מהמדריך המלא שלנו - https://zero-separation.co.il/ourguide/

אחרי מאבק רציני מאוד שלנו, ועשרות יולדות ששלחו  תלונות. הם פתחו את האפשרות לאפס הפרדה במחלקה ה', התינוק לא עובר בתינוקיה!
המיילדות לא מספרות על זה תמיד, ולפעמים מנסות למנוע. צריך לא לוותר אם זה חשוב.

בתינוקיה של סורוקה רק אבא יכול ללוות לא סבתא או דודה או כל אחד אחר. זה נורא  
הם מאפשרים שם שהות רציפה של מלווה. יש גם מקום לשבת. 

אם מסיבה כלשהי (ובסורוקה יש מבחר סיבות לכך לצערי ) לא מאפשרים אפס הפרדה מסודר, הדרך לעשות שם אפס הפרדה זה לעבור לכסא גלגלים אחרי הלידה, לוקחים אותך עם התינוק למחלקה, את שמה שם את הדברים שלך, ואז לוקחים אותך לתינוקיה עם כסא והמלווה והתינוק, שם את ממתינה לפעמים שעות רבות, כי יש להם נהלים מאוד מוזרים למתי אפשר לשחרר תינוק  משם, לפעמים צריך להתעקש ללכת כשמסיימים. ואז חוזרים ביחד לחדר. 
 

וכן, זו  מחלקה סיוטית  

לא ברור למה צריך סדר בנושא כזה. זה ממש רק בסורוקה

לא יודעת על כמה תינוקיות שם. 
בעקרון בכל תינוקיה שם הורים יכולים לשהות.
אבל רק הורים. 

אין דבר כזה. את צריכה לדרוש לפחות שבעלך יהיה עם התינוק, אסור להם לעשות את זה אם ביקשת אפס הפרדה

חוויה כל כך קשה  
האם זו הייתה הוצאה ידנית בהרדמה מלאה? או שילדת עם אפידורל?
ברוב בתי החולים בהוצאה ידנית ללא הרדמה מלאה, זה מבוצע בחדר היולדת, התינוק רגע על אבא בזמן הזה או בעריסה ולאחר מכן התינוק חוזר לאמא. אין הפרדה

אם אין אפידורל לרוב אין זמן לשים אפידורל כי ההוצאה דחופה, ואז צריך הרדמה מלאה. (היו יולדות שהציעו להן לעשות את ההוצאה ללא משכך כאבים, הן  תיארו כאב גדול יותר מהכאב של הלידה ) 

כאשר עושים הרדמה מלאה זה נעשה בחדר הניתוח, ואז לרוב יש הפרדה עד שהאמא מתעוררת (אגב בעולם הבינו שגם אז לא צריך להרדים, מניחים את התינוק על אמא בזמן שהיא ישנה, אבא לידה). בהרבה בתי חולים גם לא מאפשרים כניסה של מלווה לחדר הניתוח, אבל מוציאים את התינוק ישר לאבא והם הולכים ביחד לתינוקיה ומגיעים לאמא ברגע שהיא יוצאת מההתאוששות. 

לצערי במצבים כאלה בבתי החולים לא מאפשרים כניסת מלווה ותינוק לחדר התאוששות אם תתחיל להית דרישה של זה מיולדות גם זה יקרה. 

הבעל יכול לבקש לא לעשות שום טיפול לתינוק עד שהאמא מתעוררת ויכולה להיות נוכחת. הוא יכול לבקש להמתין עם התינוק בעור לעור עד שהאמא מתעוררת. 

הסיבה שהופרדת היא הואקום, לא חדר הניתוח, בתל השומר יש נוהל שחצי שעה לאחר לידת ואקום מפרידים. הם חריגים. זה לא כך ברוב בתי החולים. ניסינו לפעול לבטל את הנוהל הזה, זה לא הצליח. 
אם היית בחדר הניתוח בלבד להוצאת שילייה ידנית בלי הואקום ברקע, לדעתי לא הייתם מופרדים. 
ייתכן שהם עושים ואקום רק בחדר לידה, ויכול להיות שיש עוד מקומות עושים את זה, זה לא אמור לגרום להפרדה. 
אם  תרצי שאתן לך את המיילים שלהם כדי לפנות אליהם ולברר עוד פרטים תגידי, ואת יכולה גם לפנות אליהם כדי להוציא את תיק הלידה שלך כדי לקבל את כל הפרטים. 

באיכילוב אין נוהל כזה. שם זה תלוי מיילדת, יש מיילדות שיש להן יותר נטייה להעביר להשגחה אחרי ואקום, גם אם התינוק מרגיש טוב. 
זה תמיד נושא מורכב כי זה כולל עוד גורמים. 
האם היה לך חום
האם לתינוק יש חום
האם יש לך GBS חיובי וירידת מים ארוכה
ואז הם חוששים עוד מזיהום, ואם יש פצע על הראש בשילוב עם הגורמים האלה זה מדאיג אותם. 
כך שזה נושא שהוא לא שחור או לבן 
אבל אם אין גורמים נוספים בעייתיים, והואקום לא קשה, והתינוק מרגיש טוב, ברוב בתי החולים אין הפרדה אוטומטית

ממליצה במקרה כזה לבדוק עם עוד בתי חולים, בתי החולים מתנהלים לגמרי שונה אחד מהשני. מסיבה שבית חולים אחד מנטר ליממה בתינוקיה, בית חולים אחר לא מנטר בכלל. 
לגבי חלק מהגורמים אנחנו עשינו השוואה - היא נמצאת באתר שלנו. בטבלאות ההשוואה שהן חלק מהמדריך - 

המשמעות של אפס הפרדה היא אמא ותינוק לא נפרדים.
בהרבה בתי חולים זה קורה בכך שהאמא מגיעה עם התינוק לתינוקיה ברגע שהיא יכולה. 
בתי החולים מוצאים את הפתרון לפעם הראשונה שאחות פוגשת את התינוק וזה צריך להיות שעתיים לאחר הלידה. לרוב באים ליולדת או מביאים אותה לתינוקיה בכסא גלגלים. מדובר על בדיקה קצרה לראות שהתינוק בריא ולא בסיכון ובדיקה פורמלית של ידונים.
אבל יתר הטיפולים בהמשך, כשהאמא מסוגלת להתנייד - כן נעשים בתינוקיה.

במעט בתי חולים - בעיקר במחלקות אפס הפרדה - מצליחים להגיע לאמא. 
גם צריך להבין שבכל פעם שאחות תינוקיה מגיעה לחדר האם - זה בא על חשבון עשרות התינוקות ששוהים עכשיו בתינוקיה עם עוד פחות צוות מקודם

לצערי כל שיפור שעשו באפס הפרדה לאורך השנים נפל על הכתפיים הצרות של אחיות תינוקיה  

ליולדות שזה חשוב להן - והרבה פעמים זה באמת מאוד לא נוח להגיע לתינוקיה כאובות אחרי הלידה - המידע לגבי ההתנהלות של כל בית חולים נמצא באתר שלנו. 

אשמח ללוות אותך בתהליך של בירור מול בית החולים מה קרה. 
זה יכול לעזור לך לעשות סגירת מעגל ועיבוד לידה. 
בכל מקרה ממליצה לך בחום לעבור תהליך של עיבוד חווית לידה ופוסט לידה. 

אשמח ללוות אותך בתהליך של בירור מול בית החולים מה קרה. 
זה יכול לעזור לך לעשות סגירת מעגל ועיבוד לידה. 
בכל מקרה ממליצה לך בחום לעבור תהליך של עיבוד חווית לידה ופוסט לידה. 

המטרה של ההפרדה היא השגחה בלבד, הם רוצים שהתינוק יהיה תחת העיניים של אחות למקרה שיתפתח משהו, גם אם הכל בסדר בלידה. 
זה נוהל שיש רק בשלושה בתי חולים בארץ אם אני זוכרת נכון, ותל השומר אחד מהם.
הדרך לגרום לשינויים היא להמשיך להפיץ את המידע הזה. 
אם אוכל לספר את הסיפור שלך לדוגמא ברשתות החברתיות, זה יעזור להביא את המידע הזה לעוד יולדות. ככל שיותר יולדות לא ילכו ללדת שם מהסיבה הזאת ויכתבו להם על זה, יש יותר סיכוי שהם יבטלו את הנוהל

ברוב הגדול של בתי החולים. פרט לבודדים. 

כיום הם באים לעשות את הבדיקה הראשונה של הסוכר בחדר הלידה. 
יש מצבים שנדרשת התעקשות כי יש להם עומס. אבל עם קצת התעקשות זה אפשרי.
ובתל השומר עד היום לא ממש מבינים שאפס הפרדה זה גם מאמא וגם מאבא, לא מאחד מהם. 

זה לא סיפור שמפתיע אותי, יש כאלה מצבים בתל השומר. אבל אם זה היה לפני שנה וחצי זה כבר רחוק להגיש להם תלונה

ברוב בתי החולים בואקום רגיל, לא קשה, שהתינוק מרגיש טוב לאחר הלידה, ואין לו המטומה עמוקה בראש - אין צורך לנטר את התינוק, וזו גם ההתנהלות ברוב הארץ - 
 

המידע על ההתנהלות באופן ספציפי בין בתי החולים נמצא בטבלאות ההשוואה שלנו שתוכלי להוריד מהמדריך המלא שלנו - https://zero-separation.co.il/ourguide/

התינוק שלך וזו הזכות שלך להחליט מה עושים איתו.
טבלאות ההשוואה עוזרות במובן הזה כיוון שאת יכולה לקרוא מה עושים באותו המצב בבית חולים אחר, ואם את רואה שמתנהלים כך באופן חריג במקום שבו ילדת, את מבינה שזה לא צורך רפואי אלא נוהל מקומי ויכולה להרגיש בנוח לסרב לטיפול הנ"ל, ולהגיד שאת/ם תביאו את התינוק לתינוקיה מתי שיגידו לבדיקות הנדרשות. 

חשוב להכין גם את המלווה, במצב כזה שלא עושים שום דבר עם התינוק ולא משחררים אותו, המלווה צריך להיות אסרטיבי ופשוט לקחת את התינוק ולצאת לאמא, להגיד שיחזיר לתינוקיה ברגע שירצו לעשות איזו בדיקה. קשה להיות אסרטיבי מול  צוות שמיומן כבר שנים רבות בלטפל בהתנגדויות מהסוג הזה. 

רוצה לומר שאני לא באה בשום טענה לצוות המדהים בתינוקיה, הן עושות את המיטב שלהן בתנאים לא שפויים. שבע שעות המתנה לבדיקת רופא בגלל עומס משוגע זו השגרה בבתי החולים. הן חוששות לשחרר תינוק שלפי הנוהל שנתנו להן לא יכול להשתחרר לפני בדיקת רופא, עם עשרות תינוקות על הראש, הן לא יזכרו לתזכר את ההורים לבוא שוב, ואם תהיה בעיה עם התינוק זה יהיה באחריותן.

ובעיה כן יכולה להיווצר אחרי לידת ואקום, לכן אילו הם תינוקות שדורשים יותר מעקב ועיניים, פשוט ברוב המצבים עושים את זה בלי להפריד. 

כאן יש עוד מידע על מצבים רפואיים שגורמים להפרדה - https://zero-separation.co.il/reasons2separation/medicalProblem/

את יכולה לעשות אפס הפרדה גם במחלקה רגילה ולא ייעודית. זה פחות נוח ויש פחות עזרה, אבל אפשרי. ואז התינוקיה לרשותך. 
ממליצה לשים בתינוקיה בשעות שהיא ריקה, כדי שהצוות יוכל להתייחס לתינוק אם יתעורר, ולא בשעה שעושים טיפולים, שלא יעשו איזה טיפול ללא נוכחותך בלי שרצית בכך בטעות. (הן עובדות בשגרה לא תמיד שמות לב איזה תינוק שם רק לכמה דקות). 

במחלקות האפס הפרדה  בזמנים מסויימים יש אפשרות לבקש עזרה מהצוות, הן שומרות לך על התינוק לידן בדלפק לכמה זמן. אם יש יולדת מותשת או שרוצה להתקלח. 
לא יודעת לגבי הר הצופים בנושא הזה.

לגבי שירותים - הרבה יולדות נכנסות עם התינוק לשירותים. הם מספיק גדולים לרוב. 
אחרות מבקשות מהיולדת השנייה בחדר להשגיח שנייה. 

עוד הרבה טיפים ותשובות יש באתר שלנו - https://zero-separation.co.il/mothers_ask/

שאלו אותי אם אני מעדיפה לחמם אותו בעור לעור או שיקחו אותו לתינוקיה. אני העדפתי עור לעור ומידי פעם בדקו שהוא באמת התחמם. סוכר הביאו לו לידי ופשוט באו לבדוק מידי פעם אם אני זוכרת נכון

מוזמנת לקרוא על הנושא הזה עוד באתר שלנו כאן - 
בתי חולים משאירים את התינוק בתינוקיה מסיבות שונות, מהן?

טיפול באור עקב צהבת יילודים באופן ידידותי להורים ולתינוק
לפעמים צריך להתעקש, תלוי בבית החולים ובצוות 

להבין את כל הגורמים שמונעים אפס הפרדה ואיך מתנהלים בכל נושא בבית החולים בו את הולכת ללדת, או בכלל לבחור בית חולים לפי זה שהכי מתאים לך ויש פחות מקרים שהוא מפריד. 

ילדתי בלניאדו לפני 5 חודשים (וואו היא ענקית!!)
עשיתי אפס הפרדה - עשו לה ב. סוכר כי לא עשיתי העמסה (סיפור לנושא אחר) והיה לה היפו.
לא נתנו לי להניק - לקחו לי אותה. שלחתי את בעלי - כי לא הסכמתי שלשניה היא תהיה לבד (אני לא מחסנת ולא כלום)
רצו לתת לה מי סוכר - לא הסכמתי
רצו לתת לה מטרנה - לא הסכמתי
הגיעה יועצת הנקה שעזרה לי מאוווד לסחוט חלב ובסיעתא דשמיא ענקית סחטתי מלא ועלה לה הסוכר
אחרי שעתיים בערך - היא חזרה אליי - בעצם היא גם הייתה בהיפותרמיה וגם בהיפוגליקמיה
השאלה היא האם הייתי יכולה למנוע את ההפרדה בזמן הזה ומה יכולתי לעשות?
(בדיעבד ב'ה לא נפגע כלום, היא הייתה תינוקת מהממת ורגועה והכל ב'ה בסדר אבל להבא, אם יהיה שוב סיפור דומה...)

ויש לסוכר את החסרונות שלו 

לא ניר6אה לי שיש בעיה אם התינוק מקבל כמה CC בביה'ח.. זה הרי ממש קצת סה'כ
אבל אני מעדיפה לא לתת שום דבר כל עוד אפשר (אם היה ח'ו מקרה של היפו קיצוני ולא הייתה ברירה בטח שהייתינותנת, אבל לא לכתחילה..)

במקרה של היפו היא חלב אם. 
אם אין אפשרות לתת חלב אם אז סוכר
אם אין אפשרות לסוכר
אז תמ"ל
זה גם אמור להיות הנוהל של לניאדו
אם זה סוכר ממש נמוך ומסוכן ישר נותנים אינפוזיה של סוכר
אז לא נשמע שזה היה מצב כזה, אבל אין לי מספיק נתונים

קודם כל זה נוהל חריג יחסית של לניאדו, לעשות בדיקות סוכר לתינוק של מי שלא עשתה העמסה. 
אפשר לשאול כמה זמן אחרי הלידה עשו את הבדיקה? 
האם הספקת להניק משני הצדדים לפני? 
מה היה הסוכר שהוגדר כהיפו?

הנתונים האלה חשובים כדי לענות לך. 
ובעקרון - כל המידע הזה נמצא בטבלאות ההשוואה. 
הן חלק מהמדריך באתר שלנו.
את יכולה לראות איך במצב כזה מתנהלים בבתי חולים אחרים.
ולפי זה לדעת אם ההתנהלות חשובה רפואית או שאת יכולה לבקש משהו אחר. 

עוד מידע יש כאן - 
בסכרת לאם או תינוק במשקל או שבוע לידה נמוכים, איך לא נפרדים? (שווה לקרוא על כל הגורמים להפרדה)
מה לעשות אם בבית החולים אחרי הלידה מבקשים ממך או אומרים לך להפרד מתינוקך

גם כאן יש מידע שאולי יעזור - https://zero-separation.co.il/tips/
בקיצור אני ממליצה לקרוא את כל האתר   

אולי אפילו שעה.. לא זוכרת..
לא הנקתי, המיילדת לא הציעה להניק, ולי זה פרח מהראש (אני אחות ליווי הריון אז באמת פשוט שכחתי!)
סביב ה40, אולי 46.. משהו כזה אני זוכרת 

לא שלא אפשרו לך להניק או הנחו אותך להניק. 
זה א. ב. שמים על האמא, ומחכים שהתינוק יינק, לא מתעסקים עם בדיקות סוכר לפני כן. 
לא שעשו בדיקת סוכר כל כך מהר, בלניאדו עושים בדיקה ראשונה אחרי שעתיים. כשעוברים למחלקה. 
לא שעשו אותה בלי הנקה
לא שסוכר 40 גרם להם לדרוש התערבות של סוכר / תמ"ל
מאוד מאוד מוזר שכך התנהלות בלניאדו, אלא הם בכלל לא הנהלים שלהם

אם תרצי לפנות אליהם במייל לברר מה קרה שם, אוכל לתת לך את המיילים (הם גם נמצאים באתר שלנו). 
זה ממש מוזר. 

מקווה שיעזור אחרי כמעט חצי שנה.. 

‎ לכבוד מנהלת המועדון, פנינה רוזנווסר, מנהל אגף ילודים ופגים, ד"ר מאיר ויסברוד, מנהל מחלקות ילודים, ד"ר שי ברק, אחות אחראית יילודים א', ב', גב' אליס נחמיאס, ארגון אפס הפרדה

במקרה כזה ממליצה גם לשלוח לועדת ההנקה של משרד הבריאות - 
הועדה לקידום הנקה, משרד הבריאות - hanaka@moh.gov.il

הוא לא מאושפז בבית החולים. 
הזכויות הן של התינוק, ולתינוק יש זכות למלווה רצוף מטעמו. אמא או אבא או מי שתבחרו במקומכם. 
המידע כאן - https://zero-separation.co.il/yourrights/

זה לא חוקי להוציא אבא מהתינוקיה. צריכים למצוא פתרונות. 

לרוב קריאה למנהל/ת גורמת להם להתיישר. אם לא, אפשר להתעקש לא לצאת, להציע פתרונות כמו שישימו פרגוד שלא יראה, שהוא לא יסתכל וכו'. לשלוח מייל להנהלה עם תלונה או במקרה הכי חמור להראות את המכתב מהעו"ד שיש בנושא באתר שלנו. 
אפשר גם לפנות אלינו לעזרה. 

לגבי מיטה - זו כבר החלטה פר בית חולים. 

רוב ההורים לא שוהים בתינוקיות ליד התינוקות, כך שלא רגילים להתנהלות הזו ולא מוכנים אליה. 
גם רוב התינוקיות צפופות וזה באמת פיזית מפריע לצוות.
המערכת בנוייה להפרדה לצערי. 

בבתי החולים שמאפשרים היום להוציא את עריסת האור מהתינוקיה לחדר האם , זה התחיל באמא שהתעקשה ולא ויתרה ואז הרופאים ראו שזה עובד מעולה. 

בעקרון לא ממהרים להחליף מחלקות באמצע האשפוז. ולא תמיד יש מקום. 
אבל את יכולה לדעת שיש לך זכות תמיד בכל חדר שבו תהיי להתעקש על טיפול באור בחדר שלך. זו ההחלטה שלך. התינוק שלך. 
דרך אגב - במחלקת אפס הפרדה לרוב יש יותר עזרה ויחס מהאחיות. זה גם שיקול לדעתי. 

ומזדהה איתן, אני חשתי כך שנים אחרי. 
חבקי את עצמך, לא ידעת אחרת, עשית את המיטב שלך באותם רגעים.
בהחלט יכול להיות שאת צודקת, אבל באמת שאי אפשר לדעת. 
קשיים יכולים להיווצר מכל מיני סיבות, לפעמים פנימיות שלא בשליטתנו. 
גם מתח בזמן ההריון עלול להשפיע לדוגמא, ואנחנו לא יכולות לשלוט בהכל. 
מקווה שהקושי ייפתר. 
אני לא יודעת עם איזה קושי אתם מתמודדים, אבל במקרה שלי - ברגע שהחלטתי שמה שהיה היה, ומעכשיו אני לא  מאשימה את ההפרדה בקושי (ואת עצמי כמובן, יסורי המצפון האימהיים האלה ), אלא מחפשת דרכים להתקדם הלאה, הצלחנו לזוז קדימה ולהתגבר על הקושי, והיום ב"ה (שלי כבר נער) אין זכר לקושי המדובר. 
 

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

רינת פרימו

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/watch%3Fv%3DyYzPVYkXnMU&ved=2ahUKEwj7qr3s_8ORAxUJ9gIHHQdVNicQwqsBegQIFRAB&usg=AOvVaw3htybDvRPVk5g-tLVbtrJh

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)