היי יקרות, אשמח להתייעץ ולפרוק..
יש לי ילד בן שנה ושמונה, מתוק ועדין.
תמיד אהב את שנינו, אבל היה יותר מחובר אלי מטבע הדברים- הנקה, בעלי שעובד עד מאוחר וכו...
בעלי עושה המון מילואים ובכללי עבודות של יותר מיומיים מחוץ לבית, ולאחרונה לבן שלי נהיה מן חסך והוא רוצה רק את אבאאאאאא.
מקלחת- אבא. להרדים- אבא. קם בלילה כי קר לו- אבא.
אני איתו רוב היום, וגם כשבעלי לא נמצא הוא אומר "אבא" בלי הפסקה. מסתכל על תמונות שלו שתלויות בבית ובוכה.
אני נשברת מזה ולאחרונה ממש נפגעת. אני ככ טורחת, מוציאה, מקלחת, מבשלת, ואפילו לא מסתכל עלי.
יש לציין שאני גם קצת מפחדת, אני ב"ה בהריון ולאחרונה אחן לי כח נפשייותר מידי, פיזי יש ב"ה... אין לי את הכח שהיה לי םעם איתו במשחקים, שירים או סיבובים בגינה. אני יכולה להעביר יום שלם בשקט ורק לטפל בדברים טכניים ולנקות, כי אין לי יכולת רגשית להתפנות, אני מרגישה שאני צריכה להכיל את השינוי הזה (חודש חמישי).
יכול להיות שפשוט נמאס לו ממני? שאני כבר לא מעניינת אותו? שהוא מרגיש שאין לי כח לדבר איתו? ולכן מנסה להדבק באבא שכן רכיש אליו? אוף אני מלאה במצפון ותסכול
יש לי ילד בן שנה ושמונה, מתוק ועדין.
תמיד אהב את שנינו, אבל היה יותר מחובר אלי מטבע הדברים- הנקה, בעלי שעובד עד מאוחר וכו...
בעלי עושה המון מילואים ובכללי עבודות של יותר מיומיים מחוץ לבית, ולאחרונה לבן שלי נהיה מן חסך והוא רוצה רק את אבאאאאאא.
מקלחת- אבא. להרדים- אבא. קם בלילה כי קר לו- אבא.
אני איתו רוב היום, וגם כשבעלי לא נמצא הוא אומר "אבא" בלי הפסקה. מסתכל על תמונות שלו שתלויות בבית ובוכה.
אני נשברת מזה ולאחרונה ממש נפגעת. אני ככ טורחת, מוציאה, מקלחת, מבשלת, ואפילו לא מסתכל עלי.
יש לציין שאני גם קצת מפחדת, אני ב"ה בהריון ולאחרונה אחן לי כח נפשייותר מידי, פיזי יש ב"ה... אין לי את הכח שהיה לי םעם איתו במשחקים, שירים או סיבובים בגינה. אני יכולה להעביר יום שלם בשקט ורק לטפל בדברים טכניים ולנקות, כי אין לי יכולת רגשית להתפנות, אני מרגישה שאני צריכה להכיל את השינוי הזה (חודש חמישי).
יכול להיות שפשוט נמאס לו ממני? שאני כבר לא מעניינת אותו? שהוא מרגיש שאין לי כח לדבר איתו? ולכן מנסה להדבק באבא שכן רכיש אליו? אוף אני מלאה במצפון ותסכול
(לא שתכננתי, אבל כן הייתה לי איזושהי הווא אמינא קטנה)
