עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ג בתשרי תשפ"ג 20:24
לא הספקתי לסיים את כל מה שרציתי בזמן שליחת ההודעה אבל ראיתי שכדאי פשוט לשלוח ומקסימום להמשיך אח"כ, אז ממשיכה 
:
רוצה לחזק עוד את המקום של הזוג החזק, ואת המקום של הצמיחה והגדילה דווקא מתוך משבר בזוגיות:
ביהדות יש ארבעה תנאים בסיסיים המהווים את הבסיס היציב לקיום חיי אישות בין בני הזוג, שהם מעיקר הדין:
א. אשתו – לאחר חופה וקידושין
ב. בטהרה – לאחר טבילה כדין במקווה
ג. בחדרי חדרים – שרק שני בני הזוג נמצאים שם
ד. ברצון שניהם – ששני בני הזוג רוצים להיות יחד ורוצים כל דבר ודבר שקורה בביחד הזה שלהם.
ויצא לי לחשוב היום שהכללים הללו מאוד נכונים גם לזוגיות עצמה.
ממש "עיקר הדין" של הזוגיות עצמה – הם הם *העיקר*:
א. אשתו – ו"אישה" (מפיק בה') –
"שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" – כפי שהשמחה של אדם וחווה הייתה שלמה וגדולה – הם שמחו אחד בשנייה בפשטות, כי הוא *באמת* היה הגבר היחיד בעולם עבורה והיא *באמת* הייתה האישה היחידה בעולם עבורו- כך אם נשכיל להבין ולהפנים שאישי הוא האיש היחיד בעולם עבורי, גם אם יש עוד מילארד גברים אחרים בעולם או "חתנים עתידיים פוטנציאליים" בעולם – לא! הוא אישי. שלי. כרתתי איתו ברית. הוא החצי השני שלי. ואני שלו. ואין עוד אף גבר אחר בעולם מלבדו עבורי.
וגם אם יש עוד מילארד נשים אחרות בעולם, או "כלות עתידיות פוטנציאליות" בעולם – לא! היא אשתי. שלי. כרתתי איתה ברית. היא החצי השני שלי. ואני שלה. ואין עוד אף אישה אחרת בעולם מלבדה עבורי!
הדבקות הזו
הבלעדיות הזו
הנאמנות הזו
הייחודיות הזו
האחדות הזו
שאנו באמת ובתמים רואים ובוחרים האחד בשנייה מתוך מקום שמבין שהוא/היא היחידים בעולם עבורנו ואנחנו עבורם. – המקום הזה בכוחו לחזק ולהעצים עוד ועוד את הזוגיות שלנו ולקחת אותה להמשיך ולגדול גם במצבי קושי.
ב. בטהרה – לאחר טבילה במקווה –
כאשר זוג מכניס את הקב"ה ביניהם, "זכו – שכינה ביניהם" – מכניסים את השכינה לתוך קודש הקודשים שלנו.
ואני מקווה – מקווה ומאמין לטוב יותר גם כאשר קשה. וגם אם אשתי ואני כרגע רחוקים.
ואני מקווה – מקווה ומאמינה לטוב יותר גם כאשר קשה. וגם אם אישי ואני כרגע רחוקים.
ואותה התקווה
ואותה האמונה
ואותה התפילה
ואותו המקום שמנכיח את הקב"ה בתוך הבית שלנו פנימה, את המקדש שלנו שהכי יקר וחשוב לריבונו של עולם – גם המקום הזה בכוחו להגדיל ולהעצים את הזוגיות שלנו.
ג. בחדרי חדרים – שרק שני בני הזוג נמצאים שם –
כאשר אנחנו *בפניות* שלמה האחד לשנייה
כאשר אנחנו "מכבים" את כל רעשי הרקע ומתמקדים רק בנו. הוא בי. אני בו.
מכבים את כל ההשוואות
מכבים את כל המחשבות הזרות
מכבים את כל הפחדים
מכבים את כל ההפרעות
מכבים את כל הטלפונים והמסכים
מכבים את כל מירוץ החיים –
ורגע *נוכחים*
נוכחים בכאן ועכשיו
נוכחים אחד עם השנייה
נפגשים.
פנים אל פנים.
לב אל לב.
בחדרי חדרים.
רק שנינו שם.
זהו עוד מפתח גדול לקירבה הזוגית שלנו.
ד. ברצון שניהם – וואו. הרצון. ממש הבסיס של הכל.
הבסיס של האדם. הבחירי. שיש לו נשמה. שכוח אותה הנשמה מתגלה ובא לידי ביטוי על ידי גילוי הרצון שלנו.
אותו רצון שכה חשוב.
הרצון הזה אם נכוון אותו גם ללהיות אחד עם השנייה.
הרצון להיות יחד.
הרצון לאהוב.
הרצון לרצות.
הרצון להמשיך.
הרצון הזה נותן כל כך הרבה כוח לזוגות, הוא ממש מנוע פנימי עוצמתי מאין כמוהו שיכול לשגר קדימה את הזוגיות ואת הביחד שלנו, גם ממקומות נמוכים.
וגם חיזוק אותו הרצון, גם ביני לבין עצמי – להנכיח אותו בקול רם,
וגם ביני לבין אשתי/בעלי – נותן המון.
--------------
שמחנו בשמחת תורה וסיימנו את כל התורה כולה. ומתחילים אנו מבראשית.
בראשית.
חשוב לזכור שכמו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה –
יש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות.
לפני שיש סדר – יש תוהו ובוהו.
לפני שיש לידה – יש משבר.
אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!
כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.
הוא מזיז משהו.
מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.
גם אם יש כעס גדול - הכעס הזה שורש חיובי לו – כעס שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי – אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!
ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה – נוכל לזוז באמת.
אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.
זה שורף. מאוד מאוד מאוד.
זה משבר.
זה שבר.
ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.
ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.
אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה –
נוכל להתחיל *ולסדר מחדש*
לסדר את החיים שלנו טוב יותר
נכון יותר
גדול יותר
נוכל לצמוח.
לצמוח אישית
לצמוח זוגית
לצמוח משפחתית.
נוכל להביא גם ללידה.
כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה – וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.
גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.
להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.
להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.
וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.
אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.
אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.
אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.
וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף – יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.
אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור – אנחנו עומדים כעת על המשבר. ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,
אבל אנחנו גם בלידה.
בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.
ונזכור –
אחרי התוהו ובבוהו
אפשר לסדר מחדש
אפשר להתחיל
מבראשית
אפשר לגדול
ולהיות יותר טובים
ביחד.
