פורום הריון ולידה (עמוד 1242)

מה מיוחד בבלונים של שיין, אולי נזמין לברית בע"ה

בעיני אם יש עזרה בניפוח בכיף אפשר לעשות מזה אירוע

פשוט הסתכלתי עכשיו קצת... וממי נעים לבקש להתעסק עם זה? זה די התעסקות... נראה לי שצריל להגיע 2 אנשים ככה לפחות שעה אם לא יותר לפני האירוע...

החבילה השניה לא הספיקה. אז לא היה יותר מדי בלונים אבל עשינו שולחן מזכרות יפה. הזמנתי משיין מוצצים קטנים בצבע תכלת ונעליים כאלה, 150 יחידות ב9 שקל ופזרנו על השולחן יחד עם בקבוקים תכלת ממולאים בסוכריות אורגנזה כחול נוצץ ומזמור לתודה גם באותם הצבעים. ויצא שולחן ממש יפה.
הבלונים משיין זולים אבל להביא מישהי מקצועית שתנפח אותם יוצא כמעט אותו מחיר אם היא תביא בלונים מעצמה אז אם אין לך מישהו שמנפח בלי תשלום זה לא שווה..

זה עדיין התעסקות אבל זה אדיר

אין באמת הריון בזמן הזה עדיין, ואם נקלט הגיוני לגלות מינימום כ10 ימים לאחר הביוץ, 4 ימים לפני האיחור..

הרגשתי כמו לפני מחזור, ופשוט הופתעתי
פעם אחת קרה שהבחילות הקשות התחילו מאוד מוקדם
אבל בעקרון- לא הרגשתי משהו יוצא דופן

אבל מההריון השני הטפשת מגיעה מוקדם מאד ואני ישר יודעת גם בלי לבדוק😅😅

מתחילים להתרחש דברים מוזרים (כמו למשל לשכוח לשים כיסוי ראש🤦‍♀️🤦‍♀️) ואני ישר יודעת שיש הריון.

כמה ימים לפני, הרגשתי כמו ווירוס מוזר. חולשה, כאבי ראש, כאבי מחזור, עייפות...

סחרחורות פתאומיות

מריחה הכל נורא חזק, מרגישה שכולם נושמים עליי ואז כביכול מריחה את הריח של כולם מהפה בתקופה הזו חח (סתם בראש)

כאבים כמו לפני מחזור

שלשולים

עצבים מפחידים, הרבה יותר מזמן מחזור רגיל 

בקטע הזוי לא כמו לפני הווסת

שבוע לפני האיחור החזה שלי נהיה גדול יותר והרגיש כבד יותר, בצורה ממש משמעותית.

 

בהריון השיני - לא היה שום סימן.

בעיקר סחרחורות ודופק מהיר

והייתי בטוחה שעוד שנייה אני מקבלת

לא מסוגלת לשתות קפה. ככה גיליתי את כל ההריונות

וכאבים כאילו עומדת לקבל מחזור

מצד שני היו גם הרבה חודשים שהרגשתי ככה וקיבלתי מחזור כרגיל

בכלל הופתעתי שהיה איחור במחזור כי לא ציפיתי. להפך התבאסתי שאני עומדת לקבל כשבקושי היינו ביחד באותו חודש..

אחרי שכבר ידעתי שאני בהריון נהניתי מלא לקבל מחזור בלי שום הרגשה מיוחדת. זאת היתה התקופה הכי טובה של ההריון, אחר כך התחילו הבחילות ובאיזשהו שלב זה עבר. ויותר מאוחר הכבדות של ההריון שרק גדלה וגדלה עד ללידה... 

לגביי הריון אין לי מושג, תשאלי רופא עדיף

תרגישו טוב!

איך יודעים?

חיבוק יקרה!

אצל הבן שלי היה בכללללל הגוף.... ממש זוועה!! ועוד יש לו אטופיק דרמטיטיס והכל התערבב

מחקתי את התמונות כי היו גורמות לי לבכות גם חדשים אחרי

 

עונה:

יתכן בלי חום. רק תוודאי כל הזמן עם מדחום ולא סתם ביד

יתכן בגוף ובאזור הטיטול

הרופא שלי אמר לי שלא מסוכן בהריון רק אשטוף ידיים וכו' אבל הייתי בערך בחודש שלישי

גם הרופאה שלנו אמרה שזה המקרה הכי קיצוני של מחלת הפה והגפיים שהיא ראתה. 
גם לבת שלי היה אטופיק, והרופאה גם אמרה לנו שכניראה בגלל שכבר יש לה מחלת עור כרונית, אז התוספת שלהפה והגפיים גרם לכל העור להגיב בצורה קיצונית כל כך. 
וסתם שאלה, לבת שלי היה את זה לפני 5 חודשים ועדיין נישארו לה צלקות מהפצעים.

גם אצליכם זה ככה?

תוך כמה זמן הסימנים של הפצעים נעלמו?

הכל התייבש וכשהורדתי בגדים היה שלג בכל מקום

אבבבבל שמרתי עליו שלא יגרד בכלל

אם גירד אז לוקח לפצעים הרבה יותר זמן וגם יתכן שממשיך לגרד וזה סיפור ארוך ארוך..... כמו כל פצע

ברוב הגוף הסימנים באמת הלכו, אבל רק על הזרועות הפצעים שם היו מאד עמוקים ונישארו ממש צלקות, והיא בוודאות לא גירדה שם.

האמת שאני רואה שלאט לאט הצלקות מתבהרות, אז מקווה שבקרוב אולי יעלם לגמרי, רק שעניין אותי אם לעוד מישהו קרא ככה.

אבל לגבי הפצעים - לבת שלי היה הפה והגפיים, היו לה פצעים בתוך הפה, אבל ראו אותם רק כמה ימים אחרי שהתחיל.

והפצעים בגוף אצלה היו ממש בכל מקום, גם על הבטן, גב, ידים, שוקיים, רגליים, פנים וכו. כך שבהחלט זה אפשרי שזה הפה והגפיים.

ואז אחרי כמה ימים יצא בפה?

אבל לה כן כאב בפה מההתחלה.

ראינו שכאב לה בפה, פשוט לא הצלחנו ליראות את הפצעים, ורק כמה ימים אחר כך הפצעים נהיו טיפה גדולים יותר ולבנים.

אגב, גם הפצעים בגוף זה ככה, בהתחלה זה רק נהיה מין פיצעון כזה עם נוזל בפנים, ורק אחרי יום או יומיים זה מתפוצץ ונהיה אדום וגדול

נעקוב. והוא לא מקאה שום סימני כאב בשום מקום בגוף, וגם לא מגרד ב"ה...

לקטנה היה רק פצעים בלי חום לגדול היה גם חום וגם פצעים הבאתי לכם נורופן מרחתי קצת על הלשון
ויש גם משחה של שפיצר שאומרים שהיא עוזרת
זה סיוט הם כל כך מסכנים

שזה זה ככה מתחיל
בעיקרון רוב הסיכויים שנדבקת בעבר זה וירוס ממש מדבק מסוג האפטות שיש בפה
ובדרכ ברגע שהגוף עבר את הוירוס הזה כבר יש הגנה טבעית.
במידה ולא חלית בזה אז תבררי מול הרופא מה ההשלכה לגבי הריון.

אוף.
חיבוק.
בריאות בקרוב.

הקטן שלי בן שנתיים נדבק דקה לפני ראש השנה והושבתנו שבוע לא יצאנו מהבית.
והוא ילד שלישי ואף אחד לא סבל כמוהו
אבל היה לו חום גבוה והפריחה הייתה מזעזעת!!!!!!!
ה' ישמור בחיים לא ראיתי ככה.
הכי גרוע היה באזור הפה.
יכול להיות שיש לקטן שלך אדמדמת?
בריאות! מחזקת אותך הריון ומחלות= חרדות

ואוף
הוא כן אוכל
אבל פחות בכמות
ואני רגילה שכבר הרבה זמן הוא לא אוכל בלילה
והוא קם לפני שלושת רבעי שעה וצרח שהוא רוצה לצאת והצביע לבחוץ ולא הסכמתי ואמרתי לו שעכשיו לילה וישנים
והוא השתולל ממש. ודפק את הראש בכוונה. ורצה ידיים ולא רצה וצרח וצרח ןצרח.
עד שקלטתי רק עכשיו (!!!) שהוא רעב ומנסה להצביע לי על המקרר.
אוףף מרגישה אמא נוראית. הבאתי לו אוכל וישר אחר נרגע והלך לישון לבד.
לא חשבתי בכלל בכיוון :'(


ומוסיפה- יודעת שמסוכן רק בשליש השלישי..

מה אני יכולה לעשות? לא לטפל בו...? חשבתי שפשוט אצל מבוגרים זה קליל כי ככל הנראה הגוף שלהם עבר את זה בילדות כבר...

אין מה לעשות. להתפלל.
למבוגרים זה קליל אבל אם נדבקים בשליש השלישי זה יכול לעבור לעובר (ככה הבנתי.. ייתכן שטועה)

טוב אני לא רואה שיש לי משהו לעשות בנידון... חוץ מלהתפלל כמו שכתבת... וגן ב"ה הפצעים שלו עכשיו התחילו תהליך הגלדה ואני בבדיקות נשנות של הפה שלו ואין שם כלום ב"ה!

אז אני רגועה שזה איזשהו וירוס...

לא חושבת שיש מה לעשות.
וגם כל מי ששאלתי אמרו שרוב הסכויים שחליתי בילדות ועכשיו אני לא ידבק.
אז הכל בסדר בעז"ה.
פה אני מקפישה ממש לשטוף ידיים ונראלי זה ההשתדלות שלנו.
יהיה בסדר בעזה!

וממש לא הקפדתי(איתה לבד בבית)
אם לי לא היה שום דבר אז גם לעובר לא עוד א"א לדעת?

הבת שלי הייתה חולה לא מזמן.
אולי זה שילמתי בתור ילדה הגן?

את לא היית רוצה לעשות על נקי? 😏

מצטרפת לבקשות..
גברת, את מוכנה לא להחנק לי *כל* פעם באמצע הנקה??
את מלחיצה את אמא שלך שלא לוקחת אוויר עד שאת נושמת סוף סוף

לחץץ

בבוקר אני מחליפה לה טיטול כשהיא קמה.
שנייה אחרי זה היא עושה.

בוקר אחד היא קמה מאוחר, ומייד יצאנו למעון. אז היא עשתה בדרך והגיע למעון מלוכלכת.

היתה יורה תוך כדי החלפה.

יש לו ממש אדום בישבן לקטנציק...
ואני מקפידה על משחה. אבל זה לא ככ נראה שזה עוזר. כנראה עור ממש רגיש לפעמים האלה.
אבל מה עושים עם זה?
יעני לא רוצה שיכאב לו

צינוקד זה משחה מומלצת, מסריחה ומלכלכת אבל מומלצת

ועוד משהו ששכחתי להחליף טיטולים בתדירות גבוהה, ברגע שיש קצת פיפי להחליף

אם זה לא רגישות לסוג של הטיטולים/מגבונים.
זה לא בריא למרוח משחות כל הזמן.

לא נראה לי שיש בעיה להשתמש עם משחות אבל ברור שעדיף בלי אפילו רק בגלל הכסף הריח והלכלוך

בדיוק השבוע המלצתי גם ליולדת כאן בפורום...
אז מבהירה שאין לי אחוזים במכירות של זה
קונים קפסולות של ויטמין e ,בחנויות טבע, לפעמים יש גם בבתי מרקחת.
גוזרים את הקפסולה ומטפטפים איפה שאדום.
אצלנו זה העלים אדום לילדים שהמשחה לא עזרה

לקטנה שלי היה, וזה ממש גירד לה. וזה היה פטריה

יש תינוקות שמשחות מסוימות הן כמו מים

ניסית אינוטיול?

לא בדקתי אינוטיול. הרגיש לי חזק מידי

אפשר לחפש את העלון לצרכן

מתחת לגיל שנתיים הם ממליצים להתייעץ עם רוקח או רופא

וזה הציל אותנו

אבל עד 3 פעמים ביום.

זה רק עם מרשם ורק פעם ביום.

כדי לוודא שזה לא פטריה

החלפנו לפמפמרס

לבחור את ההזמנה הרלוונטית,ולבחור בשירות "יש דרך חזרה". לשלוח בדואר ולצלם קבלה להעלות לאתר.

אגב, ממש בקרוב השירות הזה מתבטל ופייפטל מפסיקים להחזיר על משלוחים חזרה

קבלה של מה? הדואר בחינם כי מקבלת מנקס תווית החזרה להדפסה תגובינה

טוב שתיקנת!

הכאבים כאשר את מלאה זה תקין ולגיטמי ביותר.
אצלי זה קורה גם כמה שנים אחרי..

כעקרון הדימום דיי נגמר עד 3 שבועות ועוד לפני.
הוא בא והולך לסירוגין, הנקות מרובות מכווצות את הרחם ומשחררות.

מכון פועה וגם בביה"ח אמרו שכמובן אין מניעה לקיים יחסים לפי שעברו 6 שבועות, מכיוון שלא התעסקו במקום ההוא.

אבל זה תלוי באיזה אמצעי מניעה את בוחרת ?!
אם התקן אז חייבים לשים רק אחרי 6-8 שבועות.
את יכולה לטבול קודם אבל להשתמש במניעה של מדבקות /גלולות בינתיים.
השאלה אם זה כדאי לך..
או לטבול ולא לקיים יחסים.

לי באופן אישי מתאים לחכות חודשיים עד ההתקן ואז לטבול.
לא לוקחת סיכונים של דימום מגלולות וכדו, שבלאו הכי זה לזמן קצר. ולטבול בלי לקיים יחסים - יהיה לנו קשה. כל זוג ומה שמתאים לו.

גם אני שבועיים אחרי קיסרי - שני.
עדיין כואב לי להתכופף, עדיין כואב לי בעת מתן שתן (מניחה שזה מהקטטר) ועדיין כואב להתפנות.
אני גם מרגישה את הצלקת כל הזמן כזה, כמו כאב קל אבל מורגש. אין תחושה שם, ובכ"ז כואב.. לא יודעת איך להסביר.
ולגבי טהרה אין לי מושג מה יהיה הפעם.. בניתוח הקודם לקח כחודשיים וחצי. סיוט.

אני חודש אחרי ועדיין כואב.
זה אכן מהקטטר..
למרות שהוציאו אותו 6 שעות אחרי הניתוח. לא עזר ):

תרגישי טוב ❤️

גם עברתי 3. אצלי היה יותר טוב אחרי שבועיים. אבל נשמע לי הגיוני מה שאת מתארת. לאט ובהדרגה. תנסי להקפיד שיהיו יציאות קצת רכות. ירקות, מיץ שזיפים.
לגבי טהרה זה עדיין מאוד מוקדם. מאוד הגיוני דימום בא והולך אפילו לעוד חודש. מקווה בשבילך שיהיה פחות. הייתי משחררת לעוד שבוע לפחות ואז בודקת מה הולך איתי.

הכאבים הגיוניים.. לי היה גם תחושת שריפה מממששש חזקה

אז הכאבים זה מאוד הגיוני. ואצלי שמתי לב שאחרי קצת התאמצות גם הדימום מתגבר.
אני טבלתי באיזור 6 שבועות אחרי. ובאחרון גם חזר הדימום אחרי שהיה נראה שכבר נגמר 🤷‍♀️
תנוחי כמה שאת יכולה, אל תתאמצי - בלי כביסה וכלים ונקיונות. תמשיכי לקחת משככי כאבים כשצריך
ושתהיה לך התאוששות מהירה!

וואו רביעי שאפוו!! לא סבלת מהידבקויות?

אני אחרי 3 וכבר מתריאים לי שניתוח הבא יהיה מאוד מסוכן בשבילי..

 

והלוואי לנוח קמה באטרף כל בוקר על הבית אחר כך מתחרטת..

מרגישה מצפון שלא מבשלת כמו פעם........ וההורמונים בשיאם!!

את חייבת להנמיך סטנדרטים ולנוח כמה שאפשר.
אז הבית יהיה מבולגן כמה שבועות. לא יקרה כלום. ואפשר קפואים ואוכל מוכן. אחרת בוודאי שיכאב לך - זה ניתוח בטן רציני!
זה הכל בראש. את צריכה לשים עכשיו את עצמך במקום הראשון ולתת לעצמך להחלים.

א. את אלופה גיבורה וכל התארים שמתארים אומץ והקרבה!
ב. אני חודש וקצת אחרי הניתוח והכאבים הפסיקו ממש לא מזמן.. אני חושבת שבעיקרון זה הגיוני אבל אם את חושבת שהכאב חריג תלכי להיבדק!! יש לי חברה שאחרי הקיסרי כאב לה וחשבה שזה רגיל והסתבר שהיא סבלה סתם כי לא טיפלה בזה וגילו לה דלקת... אז לכי לפי התחושות שלך..

ג. לי עדיין יש דימום לפעמים ולא מצליחה לספור.. דיכאון. אבל הגיוני..


רפואה שלמה ומהירה!

קניתי בחודש תשיעי חזיות ואחרי הלידה החזה פשוט התמלא בחלב וגדל והיה לא נח מה שקניתי..

לקחתי סיכון והזמנתי בנקסט לפי המידה של החזיות שהיו נוחות לי ויצא מעולה וזול ממש.. הן הרבה יותר נוחות ממה שקניתי בארץ..

זה באמת סיכון אבל 3 חזיות במאה וקצת זה היה שווה לי את הסיכון

איזה קשה ומתסכל כשאת עושה הכי טוב שאת יכולה והתוצאה לא מתחשבת בזה

הלוואי שתראי את העניינים מסתדרים לטובה בע"ה. 

חיבוק גדול
שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר 💗

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו...
תתנחמי שאת והוא יודעים שכיוונת לטוב, ועשית הכי טוב שלך.
בהרגשה שלי על דברים כאלה ה' מחזיר בנים לגבולם ומקרב לנו את בית המקדש

תודה לכן.
@ריבוזום
@השם בשימוש כבר
@כתבתנו

גומי כזה שיש בו כמה חורים וכפתור אחד - בכל שלב של ההיריון קושרים את הכפתור לחור רחוק יותר בגומי.
אני משתמשת בחצאיות האלה גם לא בהיריון...
לא יודעת אם אפשר להשיג אותן בימינו. בזמנו מצאתי אותן בחנויות בגאולה/מאה שערים.

יש לזה שם..
תנסי בעיר בחצאיות שאול, יש לו כל מיני חצאיות כאלו עם הרבה גומי למעלה.
יש גם בנטע חצאיות/חור בקיר/חצאיות הממשלה וכו'..
חנויות ביפו בירושלים..

שיש למעלה הרבה בד עם גומי ואפשר לשחק עם הרוחב בהתאם לבטן הגדלה

איפה זה בדיוק? ליד מה?

במדרחוב נראה לי קצת אחרי קסטרו, מסוג המקומות שמגיעים ומזהים אם מכירים...

אני רואה שזה בבן יהודה 3.

קניתי שם לפני יותר משנתיים היה לו המון חצאיות, קצת חופר כי הוא מוציא במיוחד בשבילך... אבל שווה

לדעתי הוא עדיין קיים.

וגם את אופנת שקלים

חושבת שעלה לי 120 שח.. לפני שנה וחצי בערך
בעיני השקעה שווה כי קניתי פשוט חצאית אחת שחורה ואני מניחה שאשתמש בה גם עוד הרבה שנים קדימה בעז"ה..

ואגב הפתרון האידאלי בעיני הוא פשוט שמלות במקום חולצה וחצאית. הרבה יותר נוח, לא הייתי צריכה לחשוש שאולי החולצה תעלה, לרוב זה די מחמיא..

וחולצה ארוכה.
מעדיפה כמובן חצאיות עם גומי כלשהו אבל גם בלי רובן עוד מתאימות ככה

לרוב החצאיות שלי רחבות אז לא הייתה לי בעיה. אני שמה אותן על המותניים ולא על הבטן, אולי זה קשור?

יש במודיעין עילית חנות עם מלא חצאיות הריון. מניחה שבכל עיר חרדית יש

שיש לך כאן הרבה מזדהות.
חיבוק נשמה שיעבור מההההההר

זה מתיש מתסכל ועוד ....
יהוווו רק לחשוב על זה עושה לי רעעעע

זה נורא נורא נוראאאא!!

ב"ה שזה מאחורינו..

הדימום אחרי הלידה בא והולך

אז מה נחשב לא נורמלי? יש מדד כלשהו לכך שהדימום חריג וצריך להבדק?

גושים גדולים, דימום שמצריך מגבת כי פד לא מספיק.
שמעתי פעם שדימום חריג זה פד שמתמלא בחצי שעה

ואני רואה שממש מגרד שמה סטרואידים שהרופא נתן(אין ברירה סוג של)
וכל יום חוץ מזה שמה לה רוש פוזה שממש מקל מרגיע מוריד אדמומיות
לא מקלחת כל יום , שמה שמן אמבט. לא לחשוף לשמש . בגדים ארוכים

הכל נראה טוב יותר,
אבל זה לא בריא..

אבל קשה לי לראות שלא מםסיק לגרד.
בהתחלה שמה לחות ואם לא עוזר אין ברירה. פעם ב... מה לעשות
צריך להקפיד עם לחות יומיומי בקיפולי הגוף( לצערי שוכחת) בתקווה שלא יתפחתו הפטריות בעור

יש מלא דברים שמקילים על זה אבל תלוי בילד שלך:

-בגדים ושמיכות 100% כותנה

- לקלח במים פושרים (הכי קר שאפשר)

-מקלחת של מקסימום 5 דקות

-סבון כביסה היפואלרגני

-שמן אמבטיה

-לנגב מיד מיד אחרי המקלחת אבל בעדינות

-לשים קרם בכל הגוף מיד אחרי מקלחת ולפחות עוד פעם ביום.במקומות האדומים עוד פעמיים לפחות

-במקרה שזה ממש נורא ולא עובר סטרואידים (ברור שאחת למלאאאאא זמן)

-לא לחשוף לשמש

-למנוע שינויי טמפרטורה

-להלביש ארוך כדי שלא יגרד

-לא להשתמש במרכך כביסה, בושם...

-להמנע מג'קוזי,בריכות וים

-לא להשתמש במגבונים

-לבדוק איזו חברה של טיטולים הכי טובה לו

-לבדור כל הזמן שלא יזיע

-זה גם רגשי, אז בזמן שקורה לו משהו שיכול לפתח את זה, לשים מלא משחה ולא להתפשר בכללים

 

רפואה שלמה!!

עם הזמן תלמדי מה עושה לו רע ומה לא וגם יעבור בעז''ה

 

מצד אחד אני מבינה אותך והייתי שם בעצמי.
מצד שני מפרספקטיבה של כמה שנים קדימה... חבל להתעצבן על זה. הזיכרונות המתוקים מסבא הם יקרים מפז. גם הדברים הרוחניים וגם הגשמיים.

אצלי קרתה סיטואציה דומה..
חמי נתן לאחד הילדים 20 שח וביקש ממנו לסדר משהו קטן בגינה. בפעם הראשונה שתקתי כי גם בעבר הוא ההיא לשאר כל פעם לילד אחר בעבר אספנו גם הכל יחד ואז חיחקתי בינהם את הכסף וקנינו לכל אחד משנו בסכום שהצטבר.
אבל עכשיו יצא שכבר כמה פעמיםמרצוף הוא הביא רק לו במטרה שיחלוק עם כולם אבל זה היה לו קשה אז התערבתי ולקחתי אותו ואת הגדולה ואמרתי חהם שהכסף שסבא מביא מתחלק בין שניהם ולקטנים מביאים משהו סמלי ושעכשיו שומרים וחוסכים את הכסף ולא קונים בזה שטויות.. מקווה שיעבוד לי..

אבל גם חושבת שטוב עשית שלא אמרת להם כלום.
זה שלו מול סבא וסבתא.

אני חושבת שאולי הייתי זורקת משפט לילד, ממש בקטנה, כדי להעביר את תפיסת העולם שלך.
לא בטוחה שזה בהכרח חכם, אבל מן הסתם היה נפלט לי 😅

אם את רוצה לגרום לו להעריך יותר את "המתנה" שבמקרה הזה, זה הכסף כי את מרגישה שזה לא שווה ערך למה שמצופה ממנו אז הייתי אומרת לו איזה כיף שסבא כלכך אוהב אותך ורוצה שתתקדם בדברים טובים. אבל 100 שח זה סכום מאוד מאוד גדול אז אנחנו נקנה לך מתנה כמו שסבא הבטיח כאשר תלמד, ובשאר הכסף נצטרך לחשוב מה לעשות.
אולי ניתן לצדקה אולי נשמור בצד לפעם אחרת כש.. (וכאן תחשבו מה מתאים לכם לומר)

זה יפה שסבא שלו נותן לו כסף על דברים כאלה מתוקים.
יש פעמים שסבא/ סבתא מביאים מתנות נורא שטחיות או שבכלל לא מסתדרות עם תפיסת העולם שלנו...
תחשבי גם מהצד הזה

נחשוב אם באמת להגביל את הסכום למתנה ולהשתמש בשאר הכסף למשהו אחר.

הוא גם נותן להם סכום כסף על תעודה טובה, שגם שם זה קצת מעצבן אותי. (ב"ה התעודות שלהם טובות, אבל לא חושבת שהם צריכים לקבל על זה 'פרס' - עצם התעודה הטובה היא הפרס בעיני. ועוד יותר היה לי עצוב אם היה קורה לנו מצב שילד לא היה 'ראוי' לקבל את הכסף כי התעודה לא מספיק טובה. מקווה שלא נגיע למצב כזה...)

ולכן לא צריך לתת מעבר אבל זו תפיסה שלך כאמא, כהורה.
יש סבים וסבתות שהרבה פעמים מרגישים צורך לתת דברים פיזיים..
אולי כשנהיה שם בעוד כמה וכמה שנים נצליח להבין אותם

@רינת 23כל- מצטרפת למה ש@ כתבה.
הזכרונות האלו מתוקים, ועוד כמה שנים כשסבא וסבתא יזדקנו זה כבר לא יהיה...
חבל להרוס אותם.

מוסיפה עוד זווית- שאני אישית יותר הייתי נותנת מתנה יקרה לאנעים זמירות מאשר ליום הולדת,אז אולי גם סבא שלכם חושב ככה- וכשראה שאוהב את הפליימוביל שמח שיש לו משהו לתמרץ אותו.
לא הייתי מקשרת את זה לקנאה.

איזה כיף סבא וסבתא כאלו אוהבים ומפרגנים.
ואת ממש גיבורה שלמרות שלא אהבת את זה לא אמרת כלום!!!

אלא שליום הולדת מקבלים מתנה לא בגלל שהילד עשה משהו, אלא כי זו הזדמנות של פעם בשנה לשמח ולפנק אותו.

על אנעים זמירות באופן אישי לא הייתי חושבת שנכון לתת מתנה בכלל. עצם הלימוד וזה שהוא יכול לשיר בבית הכנסת כבר מספיק מרגש אותו, שחבל להפוך את ההתרגשות מהעיקר להתרגשות מהמתנה (כמו שאני גם לא אוהבת שילדים מקבלים ממתק בבית הכנסת. זה כאילו לגרום להם לאהוב לבוא לתפילה, אבל הילדים שלי כל כך אוהבים לבוא לתפילה גם בלי ממתק, והממתק הופך את ההתלהבות מהתפילה להתלהבות מהממתק...)

אבל גם אם הגישה החינוכית שלו שונה משלי והוא כן רוצה לפנק לכבוד זה במתנה - 20 ש"ח היו משמחים אותו מספיק. באמת לא צריך מתנה כזאת ענקית... (ובסוף זה יגרום ליותר קנאה בבית, כי ליום הולדת שלו בעוד כמה חודשים הוא שוב יקבל אותו סכום, אז יהיה לו יותר מאשר לאחים שלו. אנחנו נתמודד עם זה, אבל לכתחילה אני לא נותנת בכלל מתנות בסדר גודל כזה חוץ מביום הולדת, כי באמת לא חושבת שזה נכון).

לצורך העניין, בדיוק דיברתי עם הבת שלי שרציתי לתמרץ אותה ללמוד משהו שקשה לה. והחלטנו כן לקבוע תמריץ חיצוני, שיעזור לה להתגייס לזה. כי גם זה שהיא מבינה את החשיבות של זה לא תמיד מספיק לה כדי להשקיע בזה את המאמץ שצריך. אבל לא הייתי חושבת לתת לה מתנה בסדר גודל כזה. מה שקבעתי איתה היה שנעשה משהו כיף ביחד רק שתינו. לא משהו שכולל הוצאה כספית, אבל ישמח אותה הרבה יותר מזה...


אבל באמת פה זו לא החלטה שלי, אלא של סבא וסבתא. ואני מסכימה עם מה שכתבתן על הזכרונות המתוקים שזה ישאיר, וגם על זה שאין לי פה מקום להתערב, כי זה שלו מול סבא וסבתא.
תודה על מה שכתבתן וגם על ההזדהות
@רינת 23 @אני זה א @שלומצ'

שנכון ש20 שח היו עושים את העבודה אבל זה באמת המקום של סבא וסבתא לפנק מעבר.נכון שצריך להיות גבול ואת גם יכולה בהזדמנות להגיד לחמיך שפעם הבאה שמצפר את הילד יהיה בדברים יותר קטנים..
וגם ההורים שלי נניח כשגידלו אותנו כילדים היו הרבה פעמים מאוד קצרים כלכלית ועכשיו ברוך ה יש להם ממש ברווח וזה ממש משמח אותם לתת לנכדים ככה מה שהם כביכול פחות יכלו לתת לנו כילדים.

יכול להיות שגם אצלם יש את הצד הזה...

אני הפוך ממך לגמרי.
אצלנו יום הולדת זה הודאה לה' על שהוא נולד,
ולמה מגיעה לו מתנה על זה?
סתם מתנות שאוהבים אותו מחלקים בלי קשר ליום הולדת.
ודווקא מאמץ בלימוד / התנהגות מאד מצדיק מתנה.

אז באמת כשגישות חינוכיות הפוכות בין הורים לסבא וסבתא זה קשה...

ולגבי ה20₪ שהיית מצפה מול 100₪ שהסבא נתן.
הזכרת לי סיפור שקרה לנו לפני כמה שנים ושינה לי את החשיבה לגמרי.
בזכות שכנה של חמותי שהאירה את עיננו.

יש לנו מרחק הליכה גדול מהתחנת אוטובוס עד אליהם,ואנחנו הולכים ברגל עם מזוודות וילדים למרות שהם מציעים לקחת אותנו ברכב מהתחנה.כי אנחנו נהנים להיות עצמאיים ולא להטריח.
יום שישי אחד עצרה אותנו שכנה שלהם, ואמרה שהיא רוצה לספר לנו כי הילדים שלה לא מקשיבים לה ( כמונו. שלא מקשיבים לחמותי) ,אז אולי דווקא לשכנה ולא לחמות נקשיב.
והיא אמרה שחמותי מתביישת מה ידברו עליהם שהם אכזריים ולא מפנקים את הילדים כשאנחנו צועדים עם מזוודות ועגלה וכו' ,ונעשה לה טובה גדולה אם לא נעשה את המצעד הזה.וניתן להם לקחת אותנו.
מאז באמת הפסקנו ואני כ"כ מודה לשכנה הזו שפתחה לי את העיניים.
אנחנו חיים בעיניים שלנו ומנקודת מבט שלנו, צריך לשים לב שלא נפגע חלילה דווקא מכוונות טובות.

אצלכם באמת אין מתנות יום הולדת?
בהרגשה שלי מתנות לילד לא צריכות להיות תלויות במעשים שלו. ומתנת יום הולדת מבטאת את השמחה שלנו על עצם זה שהוא איתנו, בלי תלות במעשים שלו.
לתת מתנה לילד על משהו טוב שהוא עשה מרגיש לי שמעביר את המיקוד למתנה, במקום לשמוח מהמעשה עצמו. ולעודד אותו לעשות בשביל המתנה, כשזה משהו שגם ככה הוא רצה לעשות, זה בכלל מרגיש לי שזה מבטל את המוטיבציה הפנימית שלו לעניין והופך את זה ל'בשביל המתנה'. (עכשיו אצלנו במצב שנוצר, אני כן משתדלת לתקן את ההשפעה הזו על ידי דיבור שמחזיר את המיקוד ללימוד עצמו, אבל מעצמי אני לא הייתי נכנסת למקום כזה שצריך להתמודד עם זה בכלל).
אני כן בעד לחגוג עם ילד אחרי שהוא השקיע בשביל משהו. כמו שעושים סיום מסכת אחרי לימוד של מסכת, וכולם שמחים וחוגגים את זה יחד איתו (ואם שם גם יתנו מתנה זה פחות יצרום לי, כי אפשר לראות את זה כחלק מהחגיגה. אבל עדיין אני מעצמי לא חושבת שהייתי נותנת מתנה אישית לילד ובטח לא מבטיחה לו שיקבל מתנה אם ילמד כדי לשכנע אותו ללמוד, אלא אחרי שלמד הייתי הופכת את זה לשמחה משפחתית לכבוד ההצלחה שלו. והמתנות ישארו בלתי תלויות במעשים).
מה שכן, אם יש משהו שאני רוצה לעודד וכרגע אין לילד מספיק מוטיבציה פנימית בשביל זה, יכול להיות שאני כן איעזר במשהו חיצוני שיתמרץ אותו, אבל לא משהו ענק שיהפוך להיות העיקר, אלא משהו קטן שיוסיף מוטיבציה, ובמקביל גם נדבר למה זה חשוב לנו, ונסביר שהמתנה תעזור לנו להתגייס לזה יותר, אבל בעצם הדבר עצמו הרבה יותר חשוב ועצם זה שהוא ילמד את זה - זה הפרס האמיתי (כמו שסיפרתי שקבעתי עם הבת שלי).

לגבי מה שכתבת על ה20 לעומת 100 ש"ח והסיפור שסיפרת עליכם - אני ממש מבינה את מה שאת כותבת. באמת גם כשלנו הנתינה מרגישה מוגזמת, לפעמים לדחות את הנתינה יכול לפגוע, וצריך לדעת לקבל. ולכן באמת לא אמרתי כלום ולא הנתגדתי לעניין בפומבי (ומקווה שלא ראו על הפנים שלי את הרגשות שלי בנושא. בעלי ישר הבין שזה מפריע לי, אבל זה כי הוא מכיר אותי טוב...).

כתבת כ"כ יפה את השיטה שלך- ממש נהנתי לקרוא! תודה רבה לך על הפירוט!!!
הרמב"ם בפרק חלק הסנהדרין כותב על זה-
שים בדעתך, כי נער קטן הביאהו אצל המלמד ללמדו תורה, וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלמות, אלא שהוא למעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב ואל מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות.

זה ארוך מאד, אז מצרפת קישור לכל הרמב"ם הזה.
הילד כבר אוהב ללמוד תורה?

אני ממש מבינה מה שאת אומרת שהילד צריך לעשות טוב שלא על מנת לקבל פרס,
אבל אנחנו בני אדם ולא מלאכים...

אנחנו כן משתדלים שזה לא יהיה משא ומתן,
אבל כן נותנים הרבה צ'ופרים ומתנות על לימוד ומעשים טובים,על התגברות והתנהגות טובה- פחות התניה אלא יותר עידוד על מה שהיה.
או משוואה- "נחלק שוקולד כי התורה מתוקה ואתה זוכה ללמוד אותה" ולא "אם תלמד תקבל".
אם ילד עושה מעשה טוב נצ'פר. וכדו'
נראה לי זה דקויות שצריך לשים לב איך לומר ולעשות כדי להבדיל בין עידוד להתניה.

אבל באמת יש כ"כ הרבה שיטות בחינוך.
ובכל אחת יש אמת, וזה מבורך כ"כ!!!

הוא באמת אומר שכן צריך להביא פרסים... לכן היה לי מוזר

ובהרבה ספרים זה מופיע .

אנחנו הסברנו להם שהם חייבים לשאול אותנו לפני שעושים עם הילד מבצע או הבטחה כי לפעמים זה מתנגש איתנו. בקשר לסדר גודל של מתנות בכלליות אין הרבה מה לעשות עם זה זו נראה לי בעיה של הדור הזה מעדנים מצויים כעפר

לא יודעת אם בעלי ירגיש מספיק בנוח להגיד להם דבר כזה. ואני בטוח לא אגיד כלום, לא חושבת שזה יעשה טוב... אבל נחשוב על זה.

מוציא לי קרניים תרבות הפרסים. וגם המשפחה של בעלי בראש הזה.

אולי יעזור לספר להם שמוכח מחקרית כי תגמולים חיצוניים על התנהגות של ילדים, מורידים את המוטיבציה לאותה התנהגות.
(סתם, ברור לי שזה לא יעזור...)

ונראה לי שבעלי גם לא ירצה לפתוח את זה.
אז נאלץ להמשיך ככה...
אבל תודה על ההזדהות, עשה לי טוב שלא רק אותי זה משגע, למרות שזה באמת בא ממקום טוב של רצון לפנק ולעודד דברים טובים...

אני מכירה הרבהמחקרים הפוכים... וגם לא מחקרים , אלא עבודה בשטח...

בספר "איחזו בילדכם"
המסקנות הם שתגמולים מחזקים את ההתנהגות רק כל עוד הם מופיעים, אבל כשהם מפסיקים ההתנהגות הפסקת גם (גם אך היתה קיימת קודם לכן).
לא רואה את עצמי מחפשת מחקרים בשבוע הקרוב... מוזמנת להזכיר לי אח"כ.

נשמע מעניין... נחשוב על זה

על דברים שקשורים ברוחניות, כולל זמירות שבת, ראוי
לצ'פר ילדים. ולא על יומולדת, שזה יום שתכלס... מה יש בו בשביל ילד..?
אני מבינה את הצד שלך לגבי פינוק יתר וכו, אבל סבא וסבתא זה פינוקים. הם לא מגדלים את הילדים, הם לנצח ישארו סבא וסבתא שאוהבים מאוד מאוד מאוד אבל מהצד, וזה הכיף שבסבא וסבתא
אני הייתי משחררת וזהו. אבל זו אני

רגשית לא הצלחתי לשחרר. לכן באתי לפרוק פה קצת...

באופן אישי, אני לא אוהבת לחנך על ידי פרסים. והרבה מחקרים (כמו ש@אפונה כתבה) תומכים בגישה הזו. הרבה פעמים הפרס רק ירחיק את הילד המוטיבציה הפנימית שלו (בעיקר כשכבר יש לו מוטיבציה פנימית. אם חסר לו, אז לפעמים תמריץ חיצוני, במקביל לדיבור על החשיבות של העניין, יכולים לעזור. אבל בפרופורציה, כשהדגש הוא על העניין עצמו ולא על הפרס).
לכן אני מעדיפה שאת הפינוק ניתן בלי קשר למעשים של הילד - פשוט כי אנחנו שמחים בו ואוהבים אותו (ומה יותר מתאים מיום הולדת כדי לבטא את השמחה שלנו בזה שהוא נולד והצטרף למשפחה שלנו?), ועל מעשים טובים ניתן חיזוקים במילים, אולי בחגיגה משפחתית, אבל לא בצורה של פרס/תגמול כספי אישי לילד.

בכל מקרה, זו הגישה שלי. ברור שאני לא הולכת לחנך את הסבא והסבתא.
וברור שיש כאן הרבה צדדים חיוביים שאפשר לראות פה, כי הם באמת מקסימים אוהבים את הנכדים ושמחים לפנק אותם, ורוצים לעודד אותם לדברים טובים, והכל באמת מקסים ומהמם.
אבל עדיין זה קצת מציק לי מבפנים.

אז תודה למי שעוזרת לי לראות את הצדדים החיוביים שבזה.
ותודה גם למי שמזדהה איתי, הייתי ממש צריכה לשמוע גם את זה...

לכתחילה. מה שכתבתי זה בדיעבד, וברור שזה מפריע לך.
אבל אני חושבת שמה שדומיננטי יותר, שזה אנחנו ההורים, הוא מה שקובע.
מה שכן, אם תדירות המפגשים והפרסים גבוהה ואת מרגישה שזה פוגע חלילה בחינוך, אז יש מקום לחשוב על דברים אחרים

זה לא כסף שלך. הם רוצים לפנק את הנכדים, תהנו מזה...
אני כן מכירה את זה שמביאים מלא דברים בלי לשאול ואז זה מעצבן, אבל כאן נשמע שהם נהנים לפנק את הילדים. וזה לא שהם עושים פה משהו שלילי

תודה שאת עוזרת לי להעריך את זה יותר.

סבא וסבתא זה פינוקים…
הלואי על הילדים שלי…

אם יוצאות אז זה לטיול/לקנות משהו/ג'ימבורי

אבל לבחוץ לא גם בגלל מזג האוויר וגם בגלל שחשוך ופחות נעים לשחק ככה במתקנים

לפעמים יצאתי איתם מיד כשהוצאתי מהמעון לאיזה חצי שעה ואז חזרנו הביתה

יוצאת עד כזה ארבע וחצי . אבל אצלנו קר. אז זה יותר משמעותי פה מהחושך... יוצאת רק בימים סבירים כי אני עם תינוק פצפון

או למשחקיה/ספריה/סיבוב סידורים(דואר מכולת וכאלה)

לקדם בקשה לעירייה/מועצה להוסיף תאורה. בקשה לגיטימית.

ואני באופן אישי לא יוצאת אף פעם... נדיר

מיד אחרי האיסוף גנים.
מחשיך ממש סביב 17.

אצלנו יש תאורה.
ואפשר לפנות לעירייה/מועצה בנושא.

אני לא יוצאת גם כי מתקרר. מנסה לעשות איתם דברים בבית- לסחוט מיץ תפוזים, משחקי קופסה, פאזלים וכו'..
איזה גילאים יש לך?

אבל רק פעם בשבוע כשיש להן חוג, זה במתחם סגור שלמטה יש גינה.... אז זה מגודר ויש פנסים...

שזה רוב החורף אם בפארק יש תאורה טובה אז לא מפריע לי לצאת בחושך.

עכשיו אני עם תינוקת קטנה אז יוצא קצת פחות אבל אם מלבישים טוב לא רואה סיבה לא לצאת.

וזה יותר משמעותי מבחינתי מהחושך.

אם הולכים לגינה, זה ישר אחרי המעון, ולרוב חוזרים הביתה יחסית מהר כי קר או שהיא רוצה לחזור הביתה. אתמול היה נדיר שבעלי היה איתה בגינה עד 6 כזה (כולל מכולת), אבל זה בגלל שאתמול היה יום נעים. שאר הזמן- בבית

אם לא גשום.
לובשים חם.
הם במילא משתוללים ומתחממים.
(ואני יושבת על הספסל וקופאת מקור)

גם בחורף אנחנו יוצאים בימים יחסית נעימים ולא גשומים, אבל לא תמיד אנחנו לבושות מתאים, כי יש אצלנו גם רוחות, אז ניהיה קר די מהר..

אצלנו לובשים מעיל.
ואם מורידים אז חוזרים לבית.

אם אני אומרת לה את זה, היא פשוט עולה לעגלה וקוראת לי, מעדיפה לחזור הביתה🤷🏼‍♀️

היו פניות כאן לעירייה בנושא, אין ממש מענה... והיה מקרים מלחיצים.
בד"כ לא קר מידי בערב פה אז הקור פחות בעיה.
הלוואי היה מקום סגור... הרוב בתשלום והכל זה מרחק נסיעה ורק בתחבורה
בינתיים יצא שאני יוצאת איתה רק אם בעלי/אמא שלי/אחים שלי מתלווים אלי.

חשוב לי לצאת איתם
בדכ יוצאת משלוש/שלוש וחצי עד ארבע וחצי

אחרי המעון עד בערך 17:00.

אז יוצאים לטיול קטן באופניים/עגלה לפי הגיל. התנועה קצת מחממת, וזה מספק את הצורך ביציאה....
אם יש חברות באזור אפשר לקפוץ פעם- פעמיים בשבוע אחת לשניה באופן יזום.זה ממש ממלא. חורף הוא די קשוח לאמהות.
תנסי להרחיב את מגוון האפשרויות בבית.
לא יודעת בן כמה הילד אבל חומרי יצירה מותאמים גיל מאוד עוזרים. (בר בצק, חול קינטי הכל בהשגחה! טושים, מדבקות בערך מגיל 1.5). מגיל שנתיים אפשר גזירה במספרי ציפורניים.
לבשל או לאפות גם עוזר למרות הבלגאן.
לשים מזרן על הרצפה ופשוט להשתולל. הם כל כך אוהבים את זה. אם את מרשה לקפוץ מהספה למזרן זה בכלל שיא...

זוכרת איך היה לי קשה ללכת עם התאומים שלי בחוץ, כשהיו בסביבות גיל שנתיים-שלוש... במיוחד שבשלב מסוים נוספה לי עגלה של תינוקת, אז גם לא יכולתי לקשור אותם פשוט בעגלה... (לפעמים הייתי שמה את שלושתם ביחד בעגלת התאומים...לא היה הכי בטיחותי, אבל לפחות לא הייתי צריכה לרדוף אחריהם שלא ירדו לכביש...)
אני חושבת שהתקופה הזו די חיסלה את היציאות הקבועות שלי עם הילדים לגן השעשועים מסכנים הקטנים שלי 🤭
בקיצור, השלב של הבן שלך לגמרי נורמלי, ואולי זה זמן באמת למעט ככל האפשר ביציאות מהבית... (אבל תחזרי לזה כשהוא יגדל ויתאזן! אל תעשי כמוני )
מקווה שנרמלתי אותך

והוא לא כזה מופרע ושובב בעיניי.

נראה לי ממש תואם גיל

שבדיוק התחילו לעשות איתם טיולים רגליים בקיבוץ, והן נקרעות עליו מצחוק כי הוא פשוט רץ לאן שבא לו, מתגלגל על הדשא וצוחק, עושה להן מלא שטויות!
הציטוט הוא "בזכותו אנחנו נכנסות לכושר" ;)

כנראה באמת נמרץ גם ביחס לגילו

ולכן אני מתעקשת מתעקשת על עגלה. לא לפחד לשים גבולות.... ולתת לרוץ בגינה מגודרת

ותקין לגמרי
נשמע מתוק

תשתדלי לתת מעכשיו.

גם בגיל גדול יותר..
מנסה לחבר את זה עם המקלחת.. זה עוזר לזכור

ומידי פעם אני נזכרת שלא הבאתי לו מעולם כמעט
ותמיד זה כשהוא ישן 🤷‍♀️

זה ממש הגיוני לשכוח עם הבלגן של הלידה
האמת אני הצלחתי להקפיד בגיל שלושה חודשים שהיה צריך להתחיל ברזל, ואז נתתי את שתיהם במקלחת בכפית קטנה

זה מקום חם ולח.

ותזכורת לא לשים תרופות בהישג ידיהם של ילדים.

אפשר לשים במדף גבוה

לחסר את הויטמינים עם האמבטיה

אתן לא באותו סניף של טיפת חלב😅

ההנחיות משתנות לגמרי בין הסניפים

זה לא היה נשמע ככה מההודעה הראשונה שהגבתי אליה. 🤷‍♀️

באמת לא יודעצ מה אומרים בסניפים אחרים

ככה בטוח תתני באחת ההחתלות.

הברזל בגלל הלכלוך - באמבטיה ;)

ובכל ממש ממש חשוב לבניית העצמות שלהם
מאז אני נותנת יותר אבל עדיין לא מספיק.

אבל כן כשאני מבינה את ההגיון מאחורי הנחיות יותר מצליחה להקפיד עליהם.
אם בכלל את רוצה להיות יותר על זה את יכולה לגדל למה זה חשוב ואז זה בטח יעזור לך..

לרכב, ההמלצה של הרבה ארגונים בעולם זה לתת בכל גיל, לא רק עד גיל שנה..
כי זה ויטמין עם הרבה השפעות חשובות וקריטיות.

כותבת גם לעצמי כי לא מספיק מצליחה..

לתת אבל אם לא לא נורא...

את צריכה לעקוב אחרי הברזל
וכדאי להתיעץ עם רופא

לדעתי צריכה להיבדק דחוף

לא נשמע כמו מחזור אם פד לא מספיק וצריך מגבת, נשמע קיצוני מדי

ממש! תעדכני!

לא מסוגלת לחשוב על מיון עכשיו
אני עם 5 קטנים בבית

ברור שיכול להיות. זה אחד החששות!

וכן! חשוב מאוד להיבדק במקרה כזה, הייתה לי חברה שאחרי חודשיים קלטו שיש שארית

תעשי את כל ההשתדלות להיבדק עוד היום ואפילו עכשיו

מקווה שהלכת כבר להיבדק

יקרה נשמע שכדאי מאוד להיבדק
חיבוק והחלמה מהירה

ההנחייה בשחרור מהבי"ח היא שאם פד מתמלא תוך פחות משעתיים צריך להבדק. ונשמע שאצלך זה הרבה יותר מזה.

זה יכול להיות שארית שלייה וצריך לטפל בזה מהר, ויכולה להיות סיבה אחרת אבל עדיין צריך להיות במעקב גפ שאת לא מאבדת יותר מידי דם, זה מסוכן. אני אחרי דימום כזה הייתי צריכה לקבל מנות דם וכמעט הגעתי לעילפון..

בא"ס ראו קריש דם נתנו לי מיזופרוסטול (ציטוטק) דרך כדור
ושחררו אותי. מקווה שעכשיו הדימום ילך ויעלם .
תודה שדחפתן אותי ללכת . לא ראיתי את עצמי יוצאת מהבית ובגלל הלחץ שלכם יצאתי.

בעז"ה שיעבור מהר ובקלות!

וכל הכבוד לך שלא דחית ודאגת לבריאות שלך!! חיבוק על החויה!!

החלמה מהירה!!!!

מקווה שעכשיו הטיפול יעזור והדימום יתמעט על שיעלם
בהצלחה רבה יקרה
זה לא קל חודש אחרי לידה

אצלי לפעמים הבאתי שאוב לפעמים לא, ואז הביאו מטרנה. לא נרשמה בעיה.
גם עוד מעט היא תתחיל מוצקים

אצלי הבעיה הייתה שזה הוריד משמעותית את כמות החלב וגמר על ההנקה... 

אם בכל מקרה את מתכוונת תוך חודש להפסיק אז אולי זה פחות משנה לך

כעיקרון אני אשמח שיהיה יותר, חצי דנה הייתה תוכנית מקורית .... בכל מקרה תודה אנחנו נמשיך כך.

עדיף להמשיך בהנקה ברור מאשר לתת רק תמל
אם זה עושה בלאגן לא יודעת ..
כל עוד את יכולה להניק תניקי

לפעמים כשמשלבים בלי לשאוב החלב פוחת
אבל הרבה פעמים לא

אמא שלי תמיד נתנה מטרנה כשחזרה לעבודה והמשיכה להניק עד גילאים מאוחרים

כשהייתי בערך בת חצי שנה ירדה לי הכמות של החלב בשאיבות ולא הצלחתי כבר להביא לה מספיק מנות שאובות למעון אז היא התחילה לקבל תמל במעון והמשיכה לינוק בבית

עבד לי מעולה ב"ה. כן הייתי צריכה לתת לה תמל גם בבית בשעות של המעון (נניח בשבת) כי כבר לא היה לי מספיק חלב בשעות האלה, אבל בשאר היום המשיכה לינוק רגיל. כשסיימה את השנה במעון כבר היו לה ארוחות מבוססות של מוצקים והצלחתי להוריד לה בלי בעיה את המטרנה והיום היא בת שנה וארבעה חודשים ורק יונקת (בנוסף לארוחות רגילות כמובן)

יכולה להגיד שהמעבר לתמל ממש עשה לי טוב, פינה אותי ואיפשר לי לא להיות בלחץ על מתי אספיק לשאוב לה עוד מנה כדי להשלים את ממה ששאבתי במהלך היום.

ממש לא ממליצה לשאוב, זה סיוט.
אני עכשיו נותנת מטרנה מידי פעם בגיל 9 חודשים ומצטערת שלא שילבתי מהלידה.

בכל מקרה, השבוע השני שהאני משלבת, במעון תמל ובבית יונקת... ברוך השם זה טוב ומקווה שימשיך כך

אותו דבר- במעון תמל בבית הנקה (לא שאבתי בעבודה בכלל. רק בימים הראשונים בקטנה שלא יהיה גודש)
ככה כמה חודשים עד שהנקה פחתה לאט לאט והפסיקה
דווקא זה היה נוח בלי גמילה קשוחה מהנקה אלא בהדרגתיות של שתינו

אפילו יותר טוב. כי רק מטרנה לפעמים יכולה לגרום ליציאות קשות. אז חשוב להביא גם מים או הנקה.
אם את שואלת מבחינתך. האם ישאר לה חלב. זה ממש תלוי אישה לפי מצבה.

בס״ד

ולפותחת האנונימית - את *מדהימה*!!!!!!!!!
שתזכו את ואישך לכל הברכות של שלום בית, שמחה, בריאות, נחת ופרנסה!!! ❤️

ונגמרו לי השמות - אין עלייך בעולם... שתתברכי בכל, מכל, כל.

וכותבת לך בפרטי
ולפותחת שמחה ממש שבאמת עם הרעיון בסוף!!

ולפותחת כל הכבוד לך!!
זה ככ חשוב לדעת לפעמים להיעזר
הכל מהקב"ה וכנראה הוא רצה שהדברים יהיו ככה..
ובעז"ה שיהיה לכם כל הטוב שבעולם!!

באמת קשה ובאמת חשוב
מנסה להאחז באמת בזה שהכל מדוייק...
אמן!

שהועבר ישירות לניקית היקרה 🙏❤

מעריכה את זה מאד מאד!!
שתמיד תזכו להיות בצד הנותן בעז"ה❤

שאני ממש מעריכה אותך.
את פשוט אלופה שאת בודקת את כל האפשרויות ועושה מה שצריך בשביל זוגיות חזקה ושמחה, ומצד שני לא מתעלמת מהמציאות הכלכלית ולוקחת הכל בחשבון.
ממש לומדת ממך! בהצלחה בכל בע"ה!

את לא יודעת איך ריגש אותי וחיממת לי את הלב עכשיו❤ ממש ממש.
אנחנו בתקופה מורכבת מהרבה בחינות והמילים שלך הם ממש מים קרים על נפש עייפה.
תודה רבה!!

את מדהימה והשראה!! אנונימית בהול יקרה!

תודה רבה מעומק הלב לכל הנשים היקרות

פשוט אחוות נשים מדהימה יש כאן ❤❤❤

אני רוצה להשתתף גם סליחה לא שמתי לב..