הבן שלי התחיל גן טט"ח
הגננת חדשה מיישוב אחר מתוקה ממש, אבל היא צריכה ללדת עוד חודש וחצי
זה קצת מכעיס אותי!! למה לשבץ גננת אם שאמורה ללדת עוד חודש וחצי ?
לא עדיף לשבץ אותה גננת רוטציה?
אותי כאמא זה מעצבן ממש, מילא היתה צריכה ללדת עוד כמה חודשים טובים,
אבל עד שהילדים יתרגלו אליה היא תצא לחופשת לידה ותבוא גגנת חדשה במקומה
הכעס שלי לגיטימי? מה אתן חושבות ? גם אותכן זה היה מעצבן?
שיהיה לה מזל טוב ולידה קלה
יש גם טרום בני 4
כי היא באה לנהל את הגן הזה רק השנה , לא הייתה בו שנים קודמות
לכן הכעס שלי
היא היתה גננת במקום אחר, ורק השנה הגיעה לגן הזה. לכן אני כועסת
אם היתה וותיקה בגן הנל בשנים קודמות זה משהו אחר
אבל למה מראש לתת לגננת בהריון מתקדם לנהל גן בתחילת שנה?
הכעס שלי הוא על ההנהלה והפיקוח , לא חוששבים על הילדים בני ה3? שעד שיתרגלו אליה היא תלד?
אוי כאמא זה מעצבן, שיהיה לה במזל טוב,
אבל רוב עובדות הוראה מתחשבות ויולדות באביב חחחח זה בצחוק
כל הזמן מתלוננים ומבקשים שלא יהיו אפליות לנשים בהריון (בצדק) ואם זו גננת טובה בעיניי מגיע לה לקבל גן גם אם היא צריכה ללדת בקרוב
מתחדשת11שיש כמה דקות של רוגע לפני הגל של הלחץ אמרתי מלא שמות של אנשים והתפללתי עליהם. בכללי זה היה כמה דקות של אורות כאלה (בעיקר מזה שאמרו לי שאני בפתיחה מלאה (: )
גם בתחילת הצירים ומיד אחרי הלידה שמעתי הרבה שירים שחיזקו אותי..אבל תכל'ס לא באמת מספיק התכוננתי מבחינה רוחנית, מקווה להשלים בע"ה בפעם הבאה
נורא רציתי להתפלל , ממש הכנסתי לתיק לידה ספרי תחינה , שמות של אנשים כתבתי למקרה שיהיה לי קשה להיתרכז
תכלס בלידה שכחתי מהכל
אבל שלחו לי משמיים מיילדת מדהימה, כשהגעתי לפתיחה מלאה אמרה לי כעת זה זמן גדול לתפילה
ברגע שאמרה לקחתי את הדף והתפללתי וכל כך שמחתי שהזכירה לי
היתה לידה קשה (אמא שלי שעברה 9 לידות אמרה לי שאף פעם לא חוותה לידה כזאת קשה וחשבה שנקרא בשמות הודיה כמו הודיה, תהילה וכד- אני לא הבנתי כנראה מה המשמעות של חדר מלא רופאים וצוות) תכלס היו הרבה ניסים שהרגשתי את ה לידי
וכשהיא יצאה בוכה וברגע ששמו אותה עלי נרגע- חלוםםםם ,חויה רוחנית מרגשת ונדירה,
הלואי שאזכה שוב ..
אני חושבת שזה תלוי בהרבה דברים, אולי באיזה זמן ביום או בחיים תופסת הלידה, המיילדת, מצב התקדמות הלידה, אולי גם הגישה -בקורס הכנה ללידה המיילדת ביקשה שנזרוק באויר מה מבחינתו זה לידה , אני ישר אמרתי חויה, מאוד היה חשוב לי שתהיה כזאת
וב"ה זכיתי לחויה מדהימה, רגע אלוקי ומרגש נדיר
שהרבה פעמים לקראת רגעים גדולים כמו חופה, ליל הסדר, יום כיפור מאוד מתכוננים לנצל את הזמן המיוחד, להרגיש את הרוחניות העוצמתית וכו וכו. ולפעמים בזמן עצמו יש הסחות דעת וזה לא כזה מרומם כמו שדמיינו.
משהו ששמעתי ועוזר לי מאוד- הרוממות נמצאת שם. גם אם את לא מרגישה אותה נפשית בכל שניה. יציאת תינוק לעולם זה זמן מיוחד בין אם את מרגישה אותו ובין אם לא. ככה שאין דבר כזה באמת לפספס את זה, השאלה היא רק כמה מרגישים. ומשתדלים להרגיש כמה שיותר, ברור, אבל גם אם לא מרגישים- לזכור שזה שם, ושאני ברגע גדול, גם עוזר.
היתה לי רק לידה אחת שבה הרגשתי חוויה כזאת, ממש.
אבל באמת התכוננתי אליה באופן כזה.
נראה לי שעצם הבאת חיים זו חתיכת חוויה רוחנית בפני עצמה...
גן ראשון?
אצלי הבנות לא אכלו לחם עד גיל 3 וחצי בערך (בגן מגיל שנה וחצי)
הייתי שולחת תפוח.
אח"כ שמתי לב שאת הלחם שלי הן אוכלות- אז התחלתי לאפות להן לחמניות במיוחד. לפעמים עם קוביית שוקולד בפנים- ליום שישי.
לקח זמן עד שהן התרגלו.
היום הן מוכנות רק פיתה או לחמניה או לחם שלי- זה פינוק שאני נותנת בזמנים מיוחדים- שישי, ר"ח, או יום אפיה משותף...
אצלנו מי שלא אוהב לחם בגיל הזה כן אהב לחם שאור.
וגם מצה- יש לי ילד שעד גיל גדול לא אהב לאכול לחם בגן אז לקח מצה,
בגיל של הבן שלך אפשר לטגן חתיכות קטנות (מצהברייט) ואז גם קל להם לתפוס ולאכול.
ועוד רעיון - חיתוכיות שיבולת שועל , ממש אוהבים, וזה משביע, אני עושה מתכון בריא, אז זה מבחינתי אפילו יותר בריא מסתם לחם
כי לעולם חסדואחרונהבהצלחה!
זה מצחיק אותי כי זה נשמע פשוט,
אבל זה הופך לדבר הכי קריטי לראות אותו,
ואחרי שראית את אומרת "ווואיייי מה היה הלחץ להסתכל על החתיכת טישו הזאתתתת"
אבל נראה לי שזה יעצבן אותי יותר...
בינתיים אני בוחרת נקודה לבהות בה ויוצאת מהשירותים כמו זומבי...
לפחות בעלי מעריך את זה
ווואי הצחקת אותי ממשששששש
תודה לך!!
מזדהההההה
גם נותנות עצות וגם משתתפות ומזדהות וצוחקות איתי...
תודה על ההרגשה הטובה!
אני צרפתי מכתב מקדים ומתמסכן+ חומר מהרופאה וקיבלתי בעבר על סכרת הריונית
ממליצה תמיד להוסיף מכתב מקדים שמתאר את הקשיים לעבוד, חוץ מחומר עובדתי רפואי
ועוד שלל בעיות
העלות לא יקרה ובד"כ זה מוכיח את עצמו. בשורות טובות!
הפעם די בטוח שהיו מאשרים לי. הייתי עם צוואר ממש קצר, ומלא צירים משבוע 22
אבל בגלל שאת השמירה הקודמת לא אישרו לי אז יצא שכאילו לא עבדתי מספיק חודשים כדי להיות זכאית
אז בזה שהם לא אישרו את הקודמת, הפעם גם לא הייתי זכאית לבקש
מבאס ממש.
לא מחוברת ) לא לעשות זירוז התחלתי לקחת פלור ופארטוקל בהמלצת הדולה שלי. בהתחלה היה נראה שהצירים מתחזקים אבל אחרי זה שוב נחלשו. בשני היו פחות ציירים וגם לא הרגשתי כל הזמן תנועות. הייתי מודאגת. אכלתי מתוק והרגשתי תנועות. קצת נרגעתי. המשכתי לקחת פלור ופארטוקל. גידול קל והרבה נחת מהבנות!
ואיזה מהממת שכבר מצאת זמן ליכתוב אותו, ולחבר את זה לדברים שכתבת בפורום! זה נותן תחושה כאילו ממש חווינו את זה איתך!
מזל טוב! הרבה בריאות ונחת 
איך אני נהנית לקרוא!!!
איזה כיף לך!! מלא מזל טוב בע"ה
וכל הכבוד לבעלך חמוד
היי חברות, אשמח לעזרה
עברתי לד"ר ברקוביץ בעקבות המלצות אני אחרי 4 IVF שלא צלחו (הייתי אצל רופא אחר)
בעלי עם איכות זרע ירודה וגם בדיקה מורפולוגית ירודה
בשאיבות אחרונות שאבו לי 20 ומשהו ביציות והיו עוברים באיכות בינונית שלא הוקפאו בכלל
החודש אנחנו מנסים ביוץ טבעי (הזרקתי מונופור 3 ימים בלבד הוא קורא לזה טיפול טבעי)
ועושים בעז"ה מיון תאי זרע בראשל"צ, רק אתמול הודיעו לנו שעלות טיפול 3200 ש"ח,
משהי יודעת מה כדאי לאכול לשיפור הביצית והאם משהי עברה תהליך דומה?
אשמח לתגובות, תודה
בס"ד
אז ככה - כבר שבועיים פלוס שהיה לי הפרשות שקופות עם פסים אדומים.
הלכתי לפני כשבועים לרופאה, בדקה ראתה דופק ב"ה ולגבי ההפרשות אמרה שזה המטומה.
אמרה לחזור אחרי שבועיים לראות שניספג. חזרתי.. וכנראה שעוד לא נספג ממש אבל ב"ה הכל תקין.
אחרי יומיים, ז'א אתמול קמתי עם דימום לא ארוך.. נבהלתי ונסעתי למיון נשים. הרופאה שלי במקרה היתה שם.. בדקה ואמרה שהכל בסדר ועכשיו אני פשוט צריכה להירגע...לנשום.. פחות להתאמץ.
היום, דימום חזק יותר מהקודם.. שכרגע ממשיך מהבוקר.
הרופאה נמצאת ביישוב פה ביום.. מתפדחת ללכת אליה. היא תהיה בשוק ששוב אני פה.. אבל מה אני אעשה שהדימום הזה מלחיץ אותי ולא שגרתי.
ההריון הזה יקר לי מאד מאד. חיכיתי לו.
אחרי כל הסיפור הייתם הולכות להיבדק? או להמשיך לעקוב על הדימום?
ושאלה אחרונה, למשהי היה המטומה עם דימום יחסית הרבה?
נטועההמקורית ) לא לעשות זירוז התחלתי לקחת פלור ופארטוקל בהמלצת הדולה שלי. בהתחלה היה נראה שהצירים מתחזקים אבל אחרי זה שוב נחלשו. בשני היו פחות ציירים וגם לא הרגשתי כל הזמן תנועות. הייתי מודאגת. אכלתי מתוק והרגשתי תנועות. קצת נרגעתי. המשכתי לקחת פלור ופארטוקל. שלושה חודשים אחרי לידה רביעית ב"ה, ילדים מהממים ברמה אחרת, ומאד מאד אינטנסיבי..
לפני שנתיים עברנו ליישוב מרוחק מההורים ומאזור העבודה של בעלי. מצאנו קהילה טובה ומקום יפה. הקליטה הייתה לא כל כך פשוטה כי הגענו בתקופת הקורונה, ובעלי לא כל כך מצא את עצמו. הוא מדבר עם אנשים בכיף, משתתף לפעמים בכל מיני אירועים או שיחות או שיעורים, אבל כל הזמן הרגיש שהוא לא מוצא את עצמו. הוא צריך להגיע לעבודה פעם/פעמיים בשבוע, שזה יחסית סביר, אבל אני לוקחת חופשת לידה ארוכה ארוכה, והוא לא מצליח להתמקד בעבודה שלו תוך כדי. הוא מאד מאד מתמסר לילדים, מאד מאד מעורב, עד שלפעמים הוא מרגיש שזה כבר יותר מדי.
אחרי כל זה, לילדים טוב פה ממש, הם התמקמו במסגרות מצוינות, וכל אחד מהם ממש פורח.
גם אני מצאתי מקום קרוב וטוב, ויש כאן מרחבים וטבע בלי סוף..
עכשיו בעלי כל הזמן אומר שאנחנו חייבים לעבור מפה במיידי, אפילו עכשיו, גם באמצע שנת לימודים. אין לו מושג לאן, אבל הוא מדגיש לי כל הזמן שממש לא טוב לו, ורואה דברים בצורה שלילית, לא מצליח להינת ממה שכן טוב, ויש ממש הרבה... אני מרגישה שלא טוב לו מסיבות אחרות, יותר עמוקות, אבל הוא טוען שברגע שנעבור כבר יהיה לו טוב יותר.
הבת הגדולה שלי התחילה כיתה ה', אני ממש כל הזמן מבקשת ממנו שנחכה לפחות שנה נוספת, שהיא תסיים בית ספר יסודי (גם ככה היא עברה לפני שנתיים למקום חדש..).
אבל בעלי לא מרפה.
אני מצד אחד לא רוצה שהוא יסבול, וממש רוצה שיהיה לו טוב. אני גם מסכימה שיכול להיות שעדיף לנו למצוא מקום אחר, רק התזמון מאד מאד בעייתי בעיניי, והוא לא מסוגל לקבל את זה..
מה דעתכן? זה נכון לוותר על צרכים של הילדים כדי שהבעל ירגיש יותר בנוח, או להתעקש איתו על זה? מעניין אותי אם יש כיווני מחשבה נוספים. כי הוא מעלה את זה כמה פעמים ביום, ואני פשוט שותקת..
תודה!
נראה לי כדאי לשבת לשיחה רצינית, בראש פתוח, ולא רק לזרוק הערות מכל הכיוונים. להבין בדיוק מה מפריע לו, למה הוא רוצה לעזוב ולאן, ולומר גם את הצד והדעה שלך ובע"ה תגיעו למסקנה שהכי נכונה לכם.
בהצלחה!
שילדים, הם ילדים. טוב לשמוע שהם שמחים, אבל גם במקום אחר הם יכולים להיות שמחים. וככל שהם ישארו יותר זמן במקום אחד ככה יהיה להם יותר קשה להיפרד ממנו ולהיקשר למקום אחר.
אבל בעלך לדעתי קודם לילדים פה. פשוט כי את והוא הבסיס של הבית. ואם הבסיס לא רגוע ולא שמח אז זה משפיע על הכל.
אני מאוד מבינה את המצב. מזדהה איתו במובנים מסוימים.
אבל לדעתי סדר העדיפויות הוא קודם כל ההורים ואח"כ הילדים. אחרת בסוף גם הילדים יסבלו.
שמחה כל כך שעזרתן לי להכיל את המורכבות.
אנחנו בקשר כל כך טוב בעלי ואני, ובאמת חשוב לי שיהיה לו טוב, ובטוחה שזה קריטי בשביל כל המשפחה שיהיה לו טוב. אני אאסוף כאן את כל ההצעות והמחשבות שהעלתן, וננסה לחשוב על דרך יצירתית איך לצמוח מתוך האתגר הזה.
מקווה שה' יעזור לנו לבחור בדרך טובה.
תודה גדולה גדולה!!
עשיתם איתי חסד גדול.
זה בדיוק מה שקורה לו, נותן ונותן באובר עד שקורס..
יש לך דרך איך לעזור לי לעזור לו לשנות את הדינמיקה הזאת?
ממש תודה!
כאילו פתאום הכל מתבהר לי..
וזה בהחלט מאד מאד קשור למה שקרה אצלו בבית של ההורים..
הסתכלות ממש מיוחדת,
תודה גדולה!
ממש שמחה שכתבתי כאן
ומה רמת הלחץ שאת מרגישה.
כי לי נראה שללכת כל פעם שקצת חוששים הופך את ההריון למעיק ועצבני יותר...
אבל שוב, תלוי סיטואציה וייתכן שיש שיחלקו עליי
שבגלל שזה המטומה מדממת ברמות אז אני לא יכולה לדעת מתי זה מתחדש ומתי זה ישן..
לא חוויתי אפעם, ומאוד חוששת לעובר כי אמרו לי סיכון להפלה מאיימת..
לכן בלחץ ממש
השאלה, זה יכול לעזור במשהו שתיבדקי? או זה רק כדי לדעת מה המצב?
הפוך, לפעמים אני לא קונה שם את הדברים המאוד עבים כי מרגיש לי שהם לא מתאימים לחורף שלנו
יש שם בכל סוגי העובי
מה שכן פיג'מות באמת לא ראיתי עבות אלא רק דק ארוך
עוד מעט אנשים יתחילו להיפגע שכולם כבר רואים ועוד לא סיפרתי להם 😏 אין לי כוח.
רע לי. רע לי. רע לי. רע לי. רע לי.
העביר בי צמרמורת!
עדיין קשה ממש, אבל נס שיש אתכן!
@רק טוב=) את צודקת! אני צריכה להתקדם עם זה.
התפללתי עלייך עכשיו
היא ככ תשובה של אמהות עמוסות ולחוצות. תודה ששיתפת, עוררת גם אותי לזה.
שנזכה...
בודקתצ ביוץ ווכ?
לא צריך לפתוח סידור בשביל להתפלל
תספרי לו על הכאבים שלך בלב
על הצער
הקושי
הרצון וכו'
ועל מה שאת רוצה
ותבקשי ממנו שיתן לך כוחות להתמודד עם ה"לא" שלו
חיבוקים
מאוהבת בילדיכ"כ קשה!
אל תקחי את זה לכיוון שה' שטנא אותך.
הוא יותר אוהב את התפילות שלך...
זה באמת חשוב. לתת לגיטימציה לרגשות.
וזה ממש קשה לקבל את זה. ממש!
להרגיש את ההכנעה שזה מה שה' רוצה עכשיו ואנחנו לא מבינים סדרי עולם...
עוד חיבוק ענק ומפנק!!!
המקורית אוהבת את השבתמסכימה להכניס אותך לפרופורציות?
תהני ממה שיש לך.
ולא בקטע רע, יש לי גיסה שכל הילדים שלה מטיפולי פוריות ורק היא יולדת היא כבר מתחילה להיכנס ללו"ז הבא של טיפולי פוריות ואין לה כח להנות ממה שיש לה, היא רק כועסת ועצבנית ובאמת חסרת כוחות כי זה שואב לה את כל מה שיש לה.
ולגבי הבדידות, תנסי להילחם בה מעכשיו, תפתחי חברויות, תמצאי לעצמך תחומי עניין, תפתחי את הזוגיות שלך עם בעלך, וגם תהני מהשקט שלך, מעצמך. כי גם אם יהיה לך 10 ילדים, הם יגדלו ותמצאי יום אחד את עצמך לבד מבחינה מסוימת...
וה' יפקוד אתכם בקלות בקרוב.
