פורום הריון ולידה (עמוד 128)

יש לו בעיה שהכפית בכיור- שישטוף אותה.

אני בעד להוריד סטנדרטים בתקופות קשוחות כאלה. האמת שמבחינתי עצם זה להיות עם ילדים בבית זו עבודה בפני עצמה וכל מה שמעבר זה אקסטרה ולא מובן מאליו ואני מדברת על זה- אתה רואה, הכלים שטופים! וזה עם ילדים שרבים לי מעל הראש. וגם הכנסתי כמה מכונות, וכו על זו הדרך. לא משאירה דבר ליד הדמיון.

כשהתחלתי לעשות פחות ולא לקרוע את עצמי הרגשתי יותר הערכה למה שאני כן עושה.

אז או לי תעשי פחות, תהיי עסוקה בילדים ולא מעבר, וכשהוא חוזר בערב שיתכבד ויטפל בבית אם מפריע לו שהבית מסריח.

שואלת אותו מה הוא רוצה ממך

לדעתי הציפיות שלו לא ריאליות

עם כל הכבוד לזה שאת לא עובדת בחוץ, העבודה בבית יותר קשה אפילו והייתי מציבה גבול ברור מאוד שפה זה לא צפון קוריאה ואת לא על תקן של עוזרת בית ודרישות/ גערות/ הערות/ מרמור - שישמור לעצמו

תחליטי שמעכשיו את מוכנה לקבל רק חיזוקים מחמאות על כמה שאת תותחית

אבל זה צריך להתחיל אצלך, הידיעה הזו. לא להסכים לקבל יחס כזה. לא להתפוצץ,לא בכעס או בצעקות, אבל כן רגע לעורר אותו מהדמיונות

הייתי מושיבה אותו לשיחה רצינית אע משוחחת עם רב או מישהו שהוא מקבל ממנו

כי היוא טועה כאן טעות חמורה ביותר.

וזה עוד נראה שאת לא בטוחה בעצמך שאת בסדר שזה גם קצת בעיה

את הכי בסדר בעולםםםם

בעלך התבלבל לגמרי וכדאי שיבין את זה בהקדם

וחיבוק ענק

את נשמעת אשת חיל טובת לב 💓 

אם הילדים שבעים ונקיים ולא הורגים אחד את השני במכות מגיע לך מדליה. וכל מה שמעבר לא רלוונטי ותנפנפי את מה שהוא אומר.

מעבר לזה במצב הרגיל אני חושבת ממש שכדאי לכם טיפול זוגי, ואם הוא לא זורם אז טיפול אישי בשבילך. זה לא נשמע הגיוני בעל שמתלונן ככה על דברים שאת עושה מעל ומעבר, ונשמע שכדאי לכם לקבל כלים בשביל זה- בשבילו להבין שביקורת על דברים שעשית שהן באמת הרבה מעבר לבסיס זה פשוט לא, ובשבילך להבין שמה שאת עושה זה לגמרי מספיק ולא להתרגש מהביקורת שלו.

ב4 וחצי את כבר אחרי שהכנת משהו ואפית לארוחת ערב ואפילו כבר שטפת את הכלים שהכנת איתם נשארה רק התבנית?!?! הכנת משהו נחמד לארוחת ערב?! וזה כל מה שיש בכיור?!

והבית כבר מתוקתק לפסח???????!!!! נשמע שאת עם 2 קטנים, איך הצלחת???? יש יותר משבוע לפסח ואת כבר מוכנה?!

וכל זה ככל הנראה בלי עזרה של הבעל, וואו. את לא מהעולם הזה.

וברגיל ב5 כבר אחרי מקלחות והבית מתוקתק?

מה אתם עושים אחרי הגן? איך יכול להיות?

את נהנת מזה? 

זה שאת מכווצת ממנו. ושאת חוששת מהתגובות שלו.

ברוב הבתיםהמצב הוא לא כזה בכלל, והשלמות שהוא רוצה יש לה גם מחיר- בית מתוח ואישה מתוחה.

אל תיכנסי למתח שלו. הוא זה שצריך לטפל בפרפקציוניזם שלו.

ללבן ולהציף דברים.

איך הייתה נראית תקופת משכב לידה שלך?

מה קורה כשאת חולה?

האם את בבית מבחירה או שהיית רוצה לעבוד ולהתפרנס?

בשבתות הוא שותף פעיל בארגון הבית?

האם בכללי את מרגישה שהוא מתנשא עלייך כי הוא המפרנס בבית ואת תלויה בו כלכלית?

זה נשמע שיש בעיה שהיא מעבר ללא מבין איך זה לגדל ילדים..

משהו עמוק יותר בתפיסה של חלוקת תפקידים.

גם אם אחרי החג יחזרו למסגרות לא כדאי להמשיך לטאטא דברים.

כדאי להבין לעומק מה קורה ולשנות את הדינמיקה לפני שהיא מתקבעת.

אולי תכתבי להם שאם את לא רואה את ההזמנה יוצאת תוך כמה ימים (3 נניח?)  את עושה ביטול עסקה, לפעמים זה גורם לאנשים להגיב

ואם לא שלחו באמת לעשות ביטול עסקה ונגמר ..

תדווחי על כשל תמורה

הם יבטלו לך

הם לא ביטלו, רק ביטלו תשלום עתידי שעוד לא יצא מהאשראי (זו הייתה עיסקה בתשלומים)

רק אם את לא מכירה את העיסקה בכלל הם מבטלים

אבל חלק אמרו שקיבלו..פשוט חיקוי ממש טוב

אני יודעת שמוכרים כותנות שהם חלוקי בית אז אולי יתאים לך לנסות לקנות במקומות חרדיים, אבל אני מצאתי שאני מעדיפה להתלבש פשוט

האמת שבחודשים האחרונים אני בקושי מתאפרת אז זה פחות קריטי בעיניי, אבל להתלבש כן. זה נותן הרגשה אחרת.

מה גם שזה מקדם יציאה מהבית שזה דבר חשוב ובריא בפני עצמו, גם אם רק לכמה דקות בשמש ולאוורר קצת את הילדים

לא יודעת אם עזרתי אבל זה השנקל שלי

אני שמה מטפחות מרובעות, גם בבית וגם בחוץ, אז מהבחינה הזו אין הבדל אצלי

הרגשה של יופי וגם של עשייה ולא להימרח כזה בבית.

אם אין לך כוח למטפחות יש כובעים יפים. מספיק שאת שמה תכשיט וכבר ההרגשה טובה יותר 

שמה מסקרה או אייליינר או קצת סומק

משו אחד ופשוט שעושה טוב בפנים וזהו

זה שונה בתכלית מלהסתובב עם פיג'מה 

יכולה לומר ששוה את המאמץ

אני מתלבשת פשוט פשוט, יש היום חולצות טריקו נוחות וצנועות וגם יפות יחסית (עם דוגמא עדינה פסים וכו')

חצאית ארוכה0 ממילא זה האופנה, ככה שמה רק קרסוליות (בבית)

מטפחת- לא תמיד באמת יש לי כח לקשירות

אבל איפור מינימלי (שפתון ואיילינר, אפילו) נותן תחושה טובה וחיה יותר.

הבעל במילואים, והמחשבה שהוא חוזר הביתה ורואה אותי פשוטה , מהצד שלי מוזנחת אולי...

אני רוצה להראות נשית, מושכת,

ועדיין לא להתגנדר לגמרי כי אין לי זמן להתעסק בזה עם הילדים ופסח ב"ה

מחליטה על סט בגדים יפה שבא לי ללבוש

כמו לפני יציאה החוצה לעבודה

וגם

טיפוח פנים (סבון פנים+ אחר כך מי פנים, לוקח דקה)

קרם (ידיים / גוף, לוקח שתי דקות)

דאודאורנט

בושם בנקודות הדופק (כדאי למרוח קרם שומני לפני השימוש, הבושם נתפס עליו טוב יחסית, לאורך זמן)

נעליים. 

אני לרוב מתלבשת פשוט

בעבודה יותר שמה מחויט וכאלה כשיש לי כח

חולצה ארוכה נוחה ונקייה וחצאית לייקרה שחורה תעשה את העבודה, אפילו בלי כיסוי מפונפן.

גם לילדים אני רואה שזה עושה הבדל האמת, אמא בפיג'מה או אמא לבושה. גם מהם אני מבקשת להתלבש בבוקר ולא להישאר בםיג'מה

אבל שמה מעל כמו קפוצ'ון כזה מפוקס ואז נראית מעט יותר טוב
שמה בובו ומטפחת, וזהו.
קצת סומק מקסימום.

ומקפידה להתלבש כל בוקר. מטפחת, בושם, עגילים. כל היום נראה אחרת.

אם זה עוזר לך את יכולה להתקלח לפני בבוקר ואז נותן מוטיבציה להתלבש.

לא חייבת להתגנדר. אפשר פשוט ומטופח.

ושווה את הדקה שתיים של השקעה

תודה רבה ואמן שאזכה ליישם ולהתמיד , גם בפסח

השגחה שמעלה מצב רוח אצלנו, בן שנתיים לא הצליח הלירדם לשנ"צ אז הערב הוא הולך לישון מוקדם (עכשיו מסיים לאכול ארוחת ערב) ואז יהיה לי במקום שעתיים בצהריים שאחד ישן ואחד ער שעתיים בערב ששניהם ישנים. בעזרת ה'!!

אז עכשיו יש לף זמן פנוי? הללויה!

שומרים 3 שעות,

אכלתי ב13:00

אבל אני לא מצליחה לאכול ארוחות גדולות אז החשק לקפה בא מהר מהרגיל.

בעלי נסע למלא שעות

וחששתי מה יהיה אם תהיה אזעקה כשהוא לא יהיה פה אחרי שהילדים ישנים (אנחנו צריכים לצאת מהבית כדי להגיע..)

ב"ה כחצי שעה אחרי שהוא חזר הייתה אזעקה

וגם סתם שיתוף משמח - אמנם הילדים היו קצת נודניקים אבל ההשכבות היו סבבה יחסית

זה בהחלט תחושות קשות. ותני להם להתבטא. ולגעת בזה...

חשבת ללכת לפרוק למישהי גדולה? אולי איזו רבנית שאת קשורה אליה (או לא)? 

את מנסה לג'נגל ביניהם לבין המריבות שלהם, המשימות שלהם, המשימות שלך, הבית, העבודה, והנסיון להבין מתי האזעקה הבאה?

כי אם כן אז הכל בסדר. התחושות שלך נורמליות, אל תבהלי מהן. גם אם התחושות האלה היו לפני, זה בטח לא הזמן לנסות להבין ממתי ולמה. כרגע פשוט צריך לשרוד.

פעם ביום, כשהם נרדמים, שבי רגע עם עצמך על כוס קפה ותגידי לעצמך בקול - "זה זמני. הקושי הזה גדול, אבל הוא זמני". ברגע שהמלחמה הזאת תסתיים ותהיה קצת שגרה, תוכלי לנשום להתבונן ולדעת מאיפה זה מגיע, ממתי ולמה. אולי תוכלי ללכת לטיפול אם תרגישי צורך. אבל כרגע פשוט לנשום עמוק ולעבור את זנ

וכל הרגשות שעולים לגיטימיים.

תנסי לא לשפוט את עצמך על זה ולא לקבוע איזו אמא את רק לפי הזמנים הקשים.

וקשה להיזכר בטוב כשתוקעים עמוק בקושי.

תהיי סלחנית כלפי עצמך ונסי לחשוב מה בכל זאת יכול להכניס לך אנרגיה בתוך כל הכאוס.

ואם לומר את האמת - אני בטוחה שיש הרבה שמרגישים כמוך.

זה לא שאת לא רוצה את הילדים, את רוצה הפוגה מהאינטנסיביות וחזרה לשגרה. זמן לעצמך. לישון טוב . לצאת מהבית לבד. שיא הלגיטימי אחותי היקרה♥️

אל תוסיפי לעצמך גם מלחמה עם עצמך למה את מרגישה ככה.

תנסי לראות איך לעשות את זה.

להביא מישהו שיכול לשמור קצת ואחראי במצב.

ולצאת.

לי היו כמה בדיקות ודברים השבוע וגם עבודה. זה לא היה נחמד להיות בצד הכביש או מקלט רנדומלי. אבל לא סוף העולם. שווה את החמצן שאת חייבת.

אגב, את אומרת שזה היה ככה גם בשגרה. אז ממליצה למנוע הריון אם את לא מונעת. כרגע לנסות להתמודד עם מצב הקיצון הקיים. חשיבה מעמיקה על החיים, כשדברים יתאזנו.

לבין לא לרצות לנקות אחריהם.

כדאי מאוד לנסות להפריד בין הדברים ולבדוק כשלא צריך לטרוח כ"כ הרבה סביב הגידול שלהם,

אולי את בעצם כן שמחה שהם קיימים.

ואז צריך לחשוב איך אפשר להקל את הגידול.

בהצלחה!

ילדים זה קושי עצום

הרבה יותר משמחה

הבעיה היא לא התחושה הזו

אלא ההרגשה שזו תחושה פסולה

זה שחינכו אותנו לרצות באש ובמים ילדים

לא אומר שזה נכון

תני לתחושה הזו להיות בך

היא חשובה

היא לא פוגעת בשום דבר

להיפך

הדחקה של תחושות כאלו

פוגעת בך ובקשר עם הילדים

זה לא אומר שצריך לפעול בגללה/ להחליט החלטות

אלא רק לתת לעצמך יותר אויר לנשימה

ויום אחד כשיהיה לך יותר מרווח נשימה

לחשוב לעומק מה המשמעות של התחושות הללו ומה את רוצה לעשות עם זה

ודומעת

דייקתם אותי

תודה.

חמותי אומרת - אמא נורמלית רוצה לזרוק את הילדים מהחלון

אמא משוגעת עושה את זה

זה אולי נשמע רע, אבל זה ביטוי שרץ ואיבד את משמעותו , הומור שחור הכי שאפשר

תעדכני

סקרנית איתך

בדיקה שלילית, דימום השתרשות ואז בדיקה חיובית.

הילדון המתוק היום בן שנתיים 😍

שיהיה הריון קל עגול ומשעמם! 

גם קלילה ממש! מרגישים כאילו מסיעים אוויר.

מבחינת קיפול היא מתקפלת בקלות, אבל האמבטיה פלוס הגלגלים תופסים לא מעט מקום ברכב. לא יודעת איך זה בהשוואה לעגלות אחרות. רק חשוב לבדוק בהתאם לתא מטען שיש לכם. 

האמבטיה לא מתקפלת לאחסון..וזה תופס מקום

ומבאס

אבל חוץ מנה ממש ממש אוהבת אותה

קלה כמעט כמו טיולון אבל יציבה וחזקה כמו עגלה ונוסעת מעולה גם על עפר ואבנים

לא חייב לאמת לו את המחשבות. אפשר גם לשאול אם היה רוצה או סתם לדבר כללי.

לפעמים ילדים שואלים כי פשוט בא להם עוד אח קטן, או כי ראו אצל חברים וכו.

לפעמים נפיחות בטנית קלה בתחילת הריון גורמת להם לחשוד. 

הוא לא ידע להסביר,

אמר שככה הוא חושב, אין לי נפיחות בטנית מעבר לבטן הרגילה שלי..

לא סיפר על חברים שאמא שלהם בהריון.

ואני לא בהיריון.

וכל פעם הוא מנשק לי את הבטן ומודיע שמרגיש שיש לי תינוק.

אבל אין לי

אולי זה קשור לגיל הזה.

במצבך לא הייתי אומרת לו שאין

הייתי אומרת לו שיתפלל שהשם ישים לנו תינוק בריא ושלם בע"ה 

שואלים אם יש תינוק.

אני כל הזמן אומרת שממש לא, זה סתם שוקולד.

מה שאכן נכון, אבל הם מנסים שוב כעבור זמן מה, כנראה משאלת לב 

שקולטת ישר מי בהריון, לא בתור שאלה בכלל, היא מספרת שx בהריון ויש לה תינוק/תינוקת בבטן, ותמיד היא צודקת. גם לפני שהאישה יודעת אם יש בן או בת.

בהתחלה נלחצתי מזה, אבל עכשיו התרגלתי.. 

תכלס אני מנסה לבלוע בכללי כי לא אוהבת את הטעם אבל לפעמים מתמוסס, ותמיד מרגישה את הטעם.

חשבתי על זה שמקסימום אעשה שאלת רב אם צריכה לקנות פרטי (ככה את בוחרת את הסוג הגנרי), כי זו תרופה די יקרה בלי הסבסוד.

אולי באמת אשאל רב אם צריכה להתאמץ

השאלה היא האם יש לקופות החולים נוהל שונה כשזה שניה לפני פסח?

התחליף זה כדור בלי טעם שבולעים רגיל. אני בולעת בלי בעיה זה לא אישיו. 

כי מנסיון של שנים קודמות היו אנשים שחוו שינויים במצב הרפואי עקב כך

בדיוק קראתי הלכה כזו אתמול בעלון לשבת

אם את לא בטוחה תשאלי רב

וכן אפשר לבקש תחליף ספציפי. לא מחויבים לתת אבל..

במאוחדת אפשר, מניחה שבעוד קופות

וללכת מראש לסניף שאת רואה שיש את התחליף

לפעמים יש תרופות שלכאורה הן זהות, ובכל זאת אנשים שונים מגיבים אליהן שונה.

לכן הרוקחים מכירים בקשות כאלו.

ואם בבית מרקחת ספציפי לא יסכימו, אל תקחי ותבקשי במקום אחר.

אני רבה עם בת ה3 ובן ה6 כל הזמן. שלא נדבר על מתבגרים.

יו התחרפנתי כבר.

מזדהה ממש!

עכשיו הבוס שלי ב"ה כבר נרגע אבל בהתחלה זה היה קטסטרופה!

אנחנו בס"הכ 2 עובדות, שעובדות כמו חמורות גם ברגיל. מהיום הראשון למלחמה אני באה לעבודה כמו ילדה טובה. העובדת שאיתי אין לה סידור לילדים ולא הגיעה, הבוס לא נתן לה לעבוד מהבית, היא רצתה לקחת חופש על חשבונה והוא לא אישר לה, הוא פנה לצוות משאבי אנוש שצרחו עליה בטלפון, וזהו הוא סוג של העיף אותה. והוא ציפה ממני שאני אצליח לעבוד כמו שני אנשים כדי לפצות על חסרונה, ועוד עם אזעקות ברקע כל הזמן.

יווווווו

ועוד הצעקות בטלפון מהמשאבי אנוש, פשוט גועל נפש של התנהגות. בסופו של יום אנחנו במלחמה וקצת התחשבות.

הוא לא פיטר אותה רשמית, לא שידוע לי, אבל המצב ממש נאחס ולא ברור לי מה יצא מזה בסוף. היא העובדת ה-4 בשנתיים וחצי האחרונות שהוא מעיף

בנאדם דוחה

אני התעצבנתי אחהצ שלחתי הודעה מאיימת לבוס שלי שאם הם ממשיכים לשגע אותי אני לוקחת חופש ושיתמודדו, כתב לי "תנשמי עמוק" 😂

אלפי מיילים ושיחות טלפון

היום הודעתי שאני חולה

מסננת את כולם וזהו.

מצידי שהמקום יעלה באש. לא אכפת לי מכלום

שהמקום יעלה באש 🙊

היום באחת האזעקות דימיינתי טיל מפוצץ את כל המעבדה ואז לא תהיה ברירה אלא לשחרר אותי הבייתה 😅

עכשיו קצת יותר רגוע אבל השבועיים הראשונים היו סיוט

עובדת רק מהבית כרגע ב"ה אבל לא פשוט

אני לא מרימה את הראש

והכי באסה שמרוב רצון להספיק הכל בכל החזיתות מתפקשש לי

בוסים שלא מבינים סיטואציות ולא מבינים שעומד מולם בן אדם ולא מכונת עבודה.

אני משתדלת להעמיד אותו במקום כשזה עובר גבולות, לפעמים זה עוזר

לק"י

אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.

אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.

זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.

בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור

היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה

אז חיבוק כי מזדהה ממש

רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'

קשוח

את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?

אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.

גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.

אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.

נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.

מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?

גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)

בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.

פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.

כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.

התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.

אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.

מבחינת חלוקת תפקידים,

בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.

אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,

כמו לנקות שולחן, לטאטא.

יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות

כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח.. 

התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.

יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?

לק"י

אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.

לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.

היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.

לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.

תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי 

כן יכול להיות יותר קשה להרים אותו כי הכוח שהוא מפעיל שונה, יתכן ואחרי שתתרגלי לא להפעיל כוח חזק בתגובה לכוח שלו שזו התגובה האוטומטית, יהיה לך יותר קל להרים אותו.

(אבל מצטרפת לעצה שאם עדיין לא סגרת וזה לניסיון, כדאי לחשוב שוב אם זה נכון בשבילך עכשו לטפל בעוד תינוק)

יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.

ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.

אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.

איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.

בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.

או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק. 

זה עוד תינוק לא שלך בבית

הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע

זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים

לא שווה את התמורה בעיניי

תתמקדי בך ובילדים שלך

לא לקחת על עצמך ילד נוסף כרגע!!
גם אם התחייבת לאמא, היא תבין ואת יכולה לתרץ את המלחמה כסיבה להפסיק את הטיפול בו.
(אם האמא עובדת כל יום, הייתי גם מנסה לעזור לה למצוא מחליפה...)
ונקווה לטוב
בע"ה אחרי פסח יש דיבור לחזור לשגרה בכל הארץ אז נהייה אופטימים.

מנזה להבין מה הולך לי בגוף

אני רגילה שמהפסקת סרזט למחזור עובר חודש

זה היה יומיים אחרי

הסרזט זה פרוגסטרון שבעצם מחזיק את הרירית שלא תנשור

ככל הנראה היית מתחילה לראות כתמים אם היית ממשיכה עם הכדורים

אבל מכיוון שהפסקת אז הערכים ירדו לגמרי והתחיל דימום.

אפילו אם את לא בכיוון♥️

מתייגת לך את @מתואמת 

זה צף

אולי כי אחותי צריכה ללדת

אף שהלידה הבאה עוד רחוקה מאוד... (אני גם עשיתי כך)

אז קודם כול -

אני מצאתי רופאה שהסכימה לנסות ליילד רגיל גם אחרי שני קיסריים. בסופו של דבר זה לא קרה, כי התחילה לי ירידת מים בלי צירים. כותבת את זה רק כדי שתדעי זו גם אפשרות. (אם כי אין הרבה רופאים כאלה... הרופאה ההיא יצאה לפנסיה שבועיים אחרי שילדתי...)

שנית - לי ברור היה שאני לוקחת רופאה פרטית (רופאה דווקא). בכל הניתוחים שלי הייתה לי רופאה פרטית, אבל רק לפני האחרון (הרביעי) הספקתי לעשות בירורים מקיפים.

לי גם היה חשוב כמה שפחות להיפרד מהתינוקת אחרי הלידה, ולכן ביררתי על בתי חולים שיש בהם אפס הפרדה אחרי קיסרי. בסוף ויתרתי על זה לצערי, כי אלה היו בתי חולים רחוקים וגם בלי רופאים פרטיים... והעדפתי ללכת לרופאה שניתחה אותי בקיסרי השלישי, שכבר ראיתי שהיא טובה ונעימה. (כן בדקתי עוד רופאה אחת בעין כרם, ומאוד התלבטתי אם ללכת אליה, כי גם היא עשתה רושם טוב מאוד)

לגבי ההחלמה - בסופו של דבר זה ניתוח, ואין הרבה איך להקל... כן כדאי להשתדל להסתובב ברגע שאפשר ולקחת משככי כאבים סביב השעון (לפחות בזמן האשפוז), וכך כמה שפחות להרגיש כאב. מה שטוב הוא שמפנקים אותך יותר כי מדובר בקיסרי🤭 (לפחות אצלי זה היה כך)

אני עשיתי גם הכנה נפשית ומנטלית אצל דולה, כי היה לי מאוד קשה עם הרעיון שאני הולכת לניתוח... ב"ה זה עזר קצת.

וזהו בינתיים.

מקווה שזה קצת עשה לך סדר והרגיע אותך, ועכשיו תוכלי להניח את המחשבות על כך בצד עד שזה יהיה שוב רלוונטי...❤️

אצלי זה הריונות בסיכון תמיד מיילדים מוקדם-כולסטזיס

אני יולדת בבלינסון ומאוד מרוצה מההריון בסיכון שם ובכללי

עכשיו אחרי הניתוח ממש התאכזבתי..אין לי מושג מה קרה אבל הצוות במחלקה

היה ממש לא לעניין...לא כולם אבל היו כמה נוראיות ממש. פשוט טראומה.

ועשיתי כל כך הרבה הכנות קודם... כולל הכנת דף עם מיילדת כי הייתי אחרי לידה טראומתית ובאתי בחרדות..

אגב זה נכון שאחרי 2 קיסרי אם יש צירים סדירים מוקדמים מכניסים לניתוח?

ואיך ביררת על רופאה פרטית ?ואם אפשר לשאול כמה קיסרי עברת?

בשביל לידה רגילה - כלומר, צירים סדירים בזמן.

או שלא זה מה ששאלת?

לא יודעת מה קורה בצירים מוקדמים... ב"ה לא חוויתי. מניחה שמנסים לעצור את הצירים, כמו בכל מקרה של צירים מוקדמים🤷‍♀️

חיפשתי המלצות לרופאה פרטית כאן בפורום וגם בקבוצות של חברות. עברתי ארבעה קיסריים.

בנסיבות מסויימות זה אפשרי ואת יכולה לברר על זה אם זה חשוב לך.

(אני עשיתי את זה)

ולכן החלטנו כרגע לעצור פה ולא לחשוב על הריון נוסף...

אני אחרי 2 קיסריים, האחקון עם קרע ברחם אז אין לי מה לחשוב על לידה רגילה , אמורה להתאשפז לתקופה ארוכה בגלל הקרע וצירים מוקדמים- עושים שיקולים משפחתיים

מעדיפה אמא בריאה וילדים בריאים. אולי עוד x שנים נגיד בא לנו עוד בייבי , כרגע זה בגדר חלום

שבאתי לכתוב למה לא לנסות לידה רגילה אחרי 2 קיסרי

אני בסיכון מוגבר יותר כי הקיסרי הראשון היה חירום- בשבוע 26 😓

אז זו לא אופציה מבחינתי

יש לי פחד מהצירים המוקדמים

אבל עוד חזון למועד 

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר

וחיבוק גדול

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.

ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"

לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.

לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות

אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

'מדף שעמום'.

פיניתי מדף אחד ב זה פריה בסלון, ויש בו כל מיני דברים לקחת כשרוצים (חוברות עבודה, דפי גירוד, דברים כאלה) ועוד קופסא מלאה במשחקים אפשריים (פופיטים, סקוושים, סביבוני אורות- כאלה).

כשהם משתעממים אני שולחת אותם לשם, וזה ממש עוזר.

אפשר גם להכין 'קופסת שעמום' עם פתקי רעיונות מה אפשר לעשות (אצלנו מותר להם לשלוף 2 פתקים, אבל חייבים לעשות אחד מהם. יש שם גם דברים כמו לסדר את הספה, וגם לאכול ביסקוויט. אז הם תמיד מוציאים בתקווה לזכות בפרס... הם אוהבים את זה מאוד).

יש פה למגוון גילאים, ולא הכל מתאים לכל משפחה. גם סיננתי מראש דברים שלא יהיו רלוונטיים/ברורים לרוב המשפחות-

לצייר ציור לאבא או אמא

להכין שטיח פאזלים

לעשות ציור מירקות

לאכול פרי

לאכול ביסקוויט עם שוקולד

להמציא ריקוד לשיר

לטפס על העץ בגינה

להכין מסלול מכריות

להרביץ גלריות בספה

לטאטא את הרצפה במטבח

לשטוף 3 כלים מהכיור

לסדר את הספות

לקפוץ את כל המדרגות מדרגה מדרגה

לשיר שיר כולל כל הבתים

להזמין חבר

להתקשר לסבתא

לכתוב ברכה למי שבוחרים (אח, גננת, שכן, חייל, משהו אחר)

לזחול מתחת לכל הכסאות

לבנות 'מחנה'

להכין שייק

להיות רוח רפאים (להסתובב עם שמיכה על הראש)

להתגלגל בתוך שמיכה

להיות 5 דקות עם כיסוי על העיניים

לפהק הכי לאט שאפשר

לעשות 'מטוס' לאח הקטן

לצייר בגירים במדרכה ליד הבית

להכין סליים

ליצור דמות מפלסטלינה

להכין לאמא 'ארוחה' מפלסטלינה

לבנות את המגדל הכי גבוה שמצליחים (לא מקובעות, מחפצים שונים בבית)

לעשות קצף גילוח על החלון ולנקות אחר כך!

לכתוב עוד 2 פתקים לקופסא

אל תצפי ליותר מדי גם מעצמך

זה עצבים מטורפים בגוף בלי קשר לאף אחד בעולם

את הכי טובה כשטוב לך

כשאת בעצמך מרוקנת מאנרגיות, היכולת שלך לתת להכיל ולהעניק בשמחה ובטוב נמוכה מאד.

תנסי להבין מה הצרכים שלך, ואיך אפשר למלא אותם כמה שאפשר במצב המאתגר הנוכחי.

באמת עשה לי טוב לפרוק וגם סדר בראש ובנפש התגובות כאן.

וגם נתן לי רגע להתבוננות ולקבלת החלטות. טפו טפו.. שבינתיים מחזיקות מעמד, והתקופה הרבה יותר טובה.

לא שלא קשה, אבל מוחזק.

אז שוב תודה

ממליצה על שיעור של יעל כורסיה, שיעור רוחני ומחשבתי:

ותחפשי גם שיעורים של הרב שניאור אשכנזי ושל הרב אייל ורד, יש להם תמיד שיעורים יפים...

אחד בערב אחד בבוקר

כשהערב משפיע על הבוקר והבוקר על בערב

או שזה לא קריטי, מתי שהוא בערב ומתי שהוא בבוקר?
צריך בדיוק 12 שעות ביניהם?

אבל אני גם לוקחת בטווח של בערך 8 שעות ומעלה.

נגיד 11 בלילה ואח"כ 7 בבוקר.

מה שיותר חשוב זה להקפיד לקחת על בטן ריקה (שעתיים אחרי אוכל ושעה לפני אוכל).

אני פשוט לוקחת שעתיים+ לאחר א.ערב ומיד כשקמה בבוקר.

בהצלחה ומאחלת לך שתרגישי טוב בעז"ה❤️