אז פסח מתקרב, חג של מפגש משפחתי גדול
השנה התור של המשפחה של בעלי שגרים בדרום, בעוד אנחנו גרים שעה נסיעה משם ורובה זה כביש מהיר .
מתחילת המבצע אני בבית עם הילדים, מאוד מפוחדת מהמצב.
ואני מרגישה שאם המבצע ימשיך גם בחג- זה יוביל למתח ביני לבין בעלי שלא מוכן לוותר על החג איתם, במיוחד כי אמא שלו תפגע.
ממש בדילמה, מה הייתן עושות?
בגדול הדרום מוגן יותר מהמרכז.
יש ממד?
וגם בדרום בימים האחרונים רועש יותר.
אומנם לא כמו בצפון, אבל עדיין יש לאחרונה יותר ממה שהיה קודם.
זה פחד שמנהל אותך.
זה בסדר לפחד, אבל כדאי לקרוא לשיקול בשמו. לא לצאת בכלל מהבית זו כבר לא זהירות נדרשת, זה פחד לא רציונאלי.
לדעתי מבחינת מה שאת מתארת עדיף לנסוע.
זה גם יותר בריא לנפש בטווח הארוך.
היציאה הראשונה היא מפחידה. גם השניה. השלישית כבר הרבה פחות,
ואז כבר הכל קל יותר לנפש.
השיקול של בעלך גם לא הכי הגיוני, כי במצב כזה מי שבוחר להיפגע זה שלו.
אם את שמה את זה מה גובר על מה:
הפחד שלך מול ההיעלבות של חמותך זה אכן דילמה שעלולה לפגוע בשלום בית.
כדאי למסגר את זה אחרת.
שמירה על אוורור, משפחתיות, סוג של החיים ממשיכים
מול לעצור הכל.
ללעצור הכל גם יש מחיר.
וזה רק הגיוני שאם אין לך למה לצאת את לא יוצאת, ולכן לא רוצה לצאת.
לעומת זאת בעלך כן יוצא, רואה שהחיים ממשיכים ולא מבין למה לשנות תוכניות לפסח.
אם תסתכלו מה עומד בבסיס של ההעדפה של כל אחד מכם זה יעזור לכם לדון בלי לפגוע בשלום בית.
אגב אנחנו לא נוסעים לחמותי, אבל משיקולים אחרים שגם קשורים למלחמה.
אולי יש דברים אחרים שגם מטרידים אותך אצל חמותך חוץ מהנסיעה עצמה ובמכלול כבד עליך להתארח במצב הזה.
אז באמת בכללי לא נעים לי שם, אבל כשצריך אני באה בלי תירוצים
עכשיו אני מפוחדת וגם למשפחה שלי אני לא יוצאת בימים האלה..
ובאמת הדילמה זה בין הפחד שלי לפגיעה בחמותי, זה מדויק להפליא
במצב שאת גם ככה עם עצבים מתוחים, זה לא מומלץ.
כמו שלא מנסים עוגה חדשה על אורחים, רק עם מחיר יותר משמעותי.
את יכולה להסביר לבעלך שאת לא רוצה להגיע למצב שאת חלילה פוגעת במישהו וגם לא רוצה להיות מאופקת מדי ולכן לטובת כל הצדדים עדיף פחות אינטרקציה כרגע.
לא כי את לא אוהבת את חמותך, אלא להיפך את אוהבת אותה ולכן מעדיפה לשמור על נפרדות.
כשאת אומרת את המילה "ונשמרתם" יש בזה משהו שאולי גורם לך להרגיש בסדר, אבל זה גורם לצד השני להיות לא בסדר בו זמנית.
כי ב"ונשמרתם" יש נכון ולא נכון.
כשאת משתמשת במונח פחד, זה אינדיוידואלי.
את יכולה לפחד ובעלך לא לפחד ושניכם צודקים. זה לא אחד על חשבון השני ולכן השיח הוא יותר של הבנה.
בלי קשר לליל הסדר כדאי לך לצאת להתאוורר . זה חשוב. להיסגר בבית זה להיכנס למערבולת פחד וזה עלול להוביל לירידה במצב רוח ולדכדוך.
בכל אופן כדאי לוודא שחמותך לא נשארת לבד בחג.
זה גם לא מתאים וגם סביר שבעלך לא ישתכנע לא לנסוע. אם יש לה עם מי לעשות את החג אולי יהיה לו יותר קל להשתכנע.
היא לא תהיה לבד אחרת לא היה לי ספק בכלל אלא לבוא
ויש לנו בית פרטי אז אני יוצאת למרפסת וזה מספיק לי להתאוורר, אני גם ככה אחת של בית.
וכנראה באמת צריך לנסח את השיח בצורה נכונה
אנחנו לא יכולים לעצור את החיים.
דווקא יציאה מהשגרה ומפגש משפחתי גדול יכול לתת כוחות ולחזק..
ואם הקב"ה רוצה הכל קורה בכל מקום..
שקט פה יחסית
הרבה יותר טוב מהמרכז
ואני באופן אישי חושבת שהנסיעה לא בטוחה ולא הייתי נוסעת, אתם צריכים להתרגל שלא עושים דברים בגלל שמישהו אחר ייפגע.
אם אמא שלו עלולה להיפגע- שתתגבר, היא אישה מבוגרת והיא מסוגלת.
הבן שלה לא יכול להחליט החלטות על כל בני המשפחה שלו בהתחשב ברגשותיה.
מעבר לזה - מדובר בהחלטה זוגית של שניכם.
אם מישהו חושש- אני חושבת שנכון להישאר, כדי להתחשב ברגשות, כי חשש לעיתים הוא בלתי נשלט וכי לפעמים שב ואל תעשה עדיף. ולהישאר בבית זה שב ואל לעשה.
אבל שוב, ההחלטה צריכה להיות משותפת תוך העלאת צרכים, רצונות, חששות אישיים ופנים זוגיים בלבד.
בגלל משהו אחר זה דבר שאינו רלוונטי בזוגיות.
מסכימה איתך לעניין החמות,
אבל נניח החמות זה לא אישיו והבעל מעצמו רוצה לנסוע.
למה ההימנעות גוברת?
אני למשל לא נמנעת מלצאת לטבע למרות שיש כאלה במשפחתי שלא אוהבים לפגוש חרקים וכו
והבית נותן תחושה של שחרור. לא יורד גשם, לא חם מדי לא קר מדי, לא צריך לסחוב כמה ליטרים על הגב.
אפשר לעשות שירותים נורמלי ולא בתנאי שטח.
ועדיין היציאה מועילה לאדם לדעתי.
גם בחופשת לידה עם כל הקושי והטרחה, לרוב יותר בריא לצאת ולפגוש אנשים...
יש אנשים שהם אשרי יושבי ביתך. לדעתי הם מיעוט
וגם הם ממה שאני מכירה נהנים לארח, וזה שובר להם את השגרה בבית.
לדעתי זה די נדיר למצוא אנשים שלאורך זמן נשארים בבית כל הזמן וטוב להם עם זה.
ובכל מקרה, אמרתי שזו צריכה להיות החלטה משותפת.
למה הפחד שלה עולה על שלך?
זה נושא לשיח משותף לעלות על דרך משותפת בריאה יותר.
זה את מול בעלך יותר
זה שיח זוגי, לא קשור אליה
זה שבעלך לוקח את הבאסה שלה כשיקול זה דבר אחד, אבל השיח הוא שלכם לגבי מה גובר על מה
את יכולה לומר כדי לנרמל שגם אמא שלו לא יוצאת מהבית, אבל אל תיכנסי לחזית 'אני מולה' בשיח איתו
יכול להיות שהרצון שלו לנסוע לחג מבחינתו מייתר את הפחד שלך. ועל זה צריך לדבר.
הןא אוהב להיות בבית
וכמובן אני לא אתחיל להשוות כי זה מחמם, אבל כן היה לי חשוב לשתף אתכן כי זה לא שאני חוששת עיקרית במשפחה, היא בדיוק כמוני
בכיף אם בעלך יזרום
בדרך כלל יש התראה. חתונות דלק יש גם בכבישים מהירים. מסכימה שלא תמיד, אבל בדרך כלל יש מה לעשות.
אני בעם כלביא לא זזתי מהבית, עכשיו עם ההתראות זה נראה לי הרבה יותר הגיוני. ובסוף ליל הסדר זה באמת דבר שחבל לוותר עליו אם אין סיבה טובה
במיוחד אם עד עכשיו לא נסעת
לי עזר פעם אחת שהיתי צריכה לסוע לבדיקה שלא יכלה להידחות. וראיתי כמה הכבישים מלאים. כלומר עשרות אלפי אנשים נוסעים בכבישים כל היום, וב"ה אלף פעמים, לא שמענו על נפילות על כביש ראשי או פגיעות כאלה. לא שלא יכןל לקרות, אבל זה סיכון קטן. ואנחנו לא צריכיפ להסתגר בבית עד סוף המלחמה.
ובאמת בדרום יותר שקט. תלוי יישוב. אבל לפעמים יש רק אזעקה אחת ביום ולפעמים גם פחות.
לק"י
הנסיעה מפחידה אותי. וזה דוקא מאוד הגיוני....
ואני כן יוצאת מהבית לאזור הקרוב, כי יש מרחבים מוגנים במרחק הליכה.
גם אני מפחדת מהנסיעות, אבל כן יצא לנו לצאת מהישוב שלנו כמה פעמים, הכל עם בעלי (בעלי גם יוצא לעבודה).
חלק מהנסיעות נסענו לאירועים משפחתיים, אז אין הרבה ברירות, והאמת, זה עשה לי ממש טוב! האוורור הזה חשוב מאוד.
הייתה לנו סיעה אחת שהיא באמת ארוכה, ואז גם הייתה לנו אזעקה בדרך - קודם הייתה התראה, אז בעלי מצא מקום לעצור בצד, יש מספיק זמן, חיכינו באוטו וכשהאזעקה התחילה יצאנו מהאוטו וירדנו הצידה למקום קצת יותר בטוח. לא הכי נעים, אבל עבר בשלום.
אנחנו גם לא שינינו את התכניות שלנו לפסח, עדיין נוסעים לאן שהיינו אמורים, מקווים שלא תתפוס אותנו אזעקה בדרך.. וגם אם כן, כבר חווינו את זה, אז יותר קל לחשוב על זה.
כן יכולה להיות אזעקה בכביש וגם נפילה . נהגים אחרים יכולים להיכנס ללחץ ולגרום לתאונה. לדעתי סיכון לא שווה את זה.
אני מבינה שאם חס וחלילה מישהו ייפגע את זאת שתשלמי מחיר.
אלא מסבה את תשומת ליבך
יותר סיכוי למות בתאונת דרכים מאשר מפגיעת טיל בזמן נסיעה (כן, גם בימים אלו ממש)
המחיר הכבד שאנחנו משלמים על השבתת החיים הוא כניעה לאויב בעיני, ממש.
כי בהסתגרות לא נחזיק מעמד הרבה זמן.
כמה שנצליח במינימום סכנה להתנהל הכי קרוב לשגרה- יהיה לנו חוסן לתקופה ארוכה יותר.
לכן מציעה לך לחשוב על זה ככה.
לנסוע נסיעה של שעה, ביום, כבחלק מהדרך יש איפה לעצור, בדר"כ יש התרעה כמה דקות קודם ואפשר לחפש פניה עם מיגונית/ תעלת בטון בשול הדרך-
זה סיכון, אבל חוזרת על המשפט הפותח- זה לא סיכון שריאלית אמור לגרום לנו להשאר בבית.
עכשיו, אני הכי מבינה לליבך שאת מפחדת.
כי זה מפחיד...
אבל תחשבי על זה במונחי עלות/תועלת-
מקווה שתצליחי לאזור אומץ
ולא שבגלל כמה טילים בודדים (באמת! ב"ה זה המצב) שהאיראנים יורים-
תהיו בחג בבית לבד עצובים.
בהחלטה הזו, כשיש אזעקה להוציא אותם ולשמור על קור רוח ולקוות שאם זה יקרה אז זה יקרה בסמוך למקום מוגן ולא בכביש מהיר שיש רק שדות.
רק המחשבה עושה לי התכווצויות
ובאותה דילמה.
אנחנו עם שלושה קטנטנים. מרגיש שצריך מבוגר לכל ילד כדי לשכב עליו בצד הכביש.
בזמן שהכביש פנוי 35 דקות נסיעה. הרוב כביש מהיר.
באופן כללי, מרגישה שאם זה היה רק אנחנו כמבוגרים פחות הייתי פוחדת. יותר האחריות שלנו כהורים. לא רק פיזית. גם נפשית. אזעקה בכביש מהיר זה לא נשמע לי חוויה נעימה.
כן נוסעת בעיר שלי. ולא תקועה איתם בבית. כל עוד יש מרחב מוגן באזור
מרגיש לי ממש חשוב לצאת. לפעמים זה גם סיכון, אבל מרגיש לי סיכון יותר סביר כי זה קצר.
ליל הסדר גם ככה אנחנו רוצים בבית. מדובר על המשך החג
בתאריך ה' בניסן תשפ"ו 12:01לבעלי ולי יש ויכוח קבוע בנוגע לקריירה שלי...
גדלנו בבתים שונים, אצלי בבית אמא שלי היתה בבית רוב הזמן וגידלה אותנו ואני ראיתי כמה הנוכחות הזו היתה חשובה לנו ותרמה לנו
לעומת זאת אצל בעלי אמא שלו קרייריסטית, הקימה עסק בעצמה וזה מה שהוא ראה בבית.
אני מבינה שמבחינה כלכלית כרגע אני לא יכולה להרשות לעצמי להישאר בבית עם הילדים אבל אני כן חושבת שהאידיאל הוא שאמא תהיה בבית זמינה לילדים ולא שהילדים יגדלו אצל סבא וסבתא\ בייביסיטר ולכן כן מאמינה שיש אמצע ואפשר לעבוד בעבודה שהיא חצי משרה או משהו שיאפשר לגדל ילדים
ועצם זה שהמעון של הילד הוא מהבוקר עד 17 אחר הצהריים אוכל לי את הלב שהוא נמצא עם ההורים שלו רק כשעתיים ביום ולכן אני עושה הכל כדי להתחיל לעבוד (מאוד!) מוקדם ולצאת מוקדם כדי להיות איתו..
כשאני מביעה בפני בעלי את הרצון שלי להיות בבית יותר ולהיות פנויה רגשית ומנטלית לילדים הוא אומר שזה אגואיסטיות שלי שאני חושבת שהוא בלבד זה שצריך לפרנס, וכשאני אומרת לו שבסוף הפרנסה זה התפקיד של הגבר ואני יכולה לעזור אבל לא להיות מפרנסת עיקרית הוא אומר לי שאנחנו לא בימי הביניים, אבל מהצד השני אני גם עושה כמעט הכל בבית ומטפלת בהכל אז נשמע לי הגיוני.
כשהתווכחנו על זה בפעם האחרונה הוא אמר - לא מקובל עליי שלא תעבדי ואם זה מה שאת בוחרת דרכינו יצטרכו להיפרד ואני לא יודעת מה לעשות, כי אני מרגישה שאני מוותרת על הרצונות שלי להיות יותר בבית ולתת לילדים יותר זמן ואנרגיות, רק כדי לשמור על הבית ולא ככה אני רוצה שהבית שלי ייראה
אשמח לעצות מה לעשות ואולי איך לדבר איתו
כך גם מבחינה הלכתית.
ואין קשר לימי הביניים.
אנחנו עושים הרבה דברים שהתחילו עוד לפני ימי הביניים חצו את ימי הביניים וממשיכים עד היום מתוך אמונה שכך נכון ובריא לעשות.
אנחנו טובלות בבור מים אחרי 7 נקיים עוד מימי הביניים, אנחנו מאמינות במשפחה של איש ואישה ולא בהרכב אחר כהמשך ישיר מימי הביניים.
אם בעלך חושב שעלייך לשאת בנטל (כמו ברוב הבתים וזה סופר תקין וטוב שיש לשניכם על זה שיח פתוח) אז גם בשאר הדברים צריכה להיות חלוקה.
חלוקה בענייני בישול, ניקיון, טיפול בילדים.
אם אתם מתקדמים מבחינת עול פרנסה שווה, אז אתם צריכים להתקדם גם מבחינת חלוקה שיוויונית בנטל.
שאתם מתווכחים ומתנהלים באולטימטומים
זו לא דרך
האמת, זה משהו שהייתי מציפה בטיפול זוגי
לא נראה לי הגיוני להציב אולטימטום של גירושין על חילוקי דעות כאלה. מה גם שבאמת עם כל הכבוד, עול הפרנסה שייך לגבר ולא לאישה. ואם הוא מצפה שתעבדי ותתחלקי איתו, הייתי מצפה שייקח חצי מעבודות הבית וטיפול בילדים.. זה לא חד צדדי
מצד שני, בתוך עמי אנוכי יושבת ורוב הנשים כן עובדות בעבודה כזו או אחרת כי יוקר המחיה וכו' וגם כי באמת זה מספק תחום עניין במהלך היום מונע תלות רגשית בבעל וחוסר מיצוי
לענ"ד חסר שיח של לב ורגש בתוך כל זה
איך היחסים ביניכם בלי קשר לעניין הנ''ל?
הייתי פונה לטיפול זוגי
אגב,גם חמתי קרייריסטית ממש. הנכון הוא לעשות את ההפרדה בין מה שהוא ראה בבית שלו כשהיה ילד למה שנכון לאישה שלו/ לבית שלו. לא כל אישה רוצה להיות קרייריסטית.. ואת לא אמא שלו🤷
לכל דבר יש מחיר לכאן ולכאן, אבל העיקר הוא שיהיו הסכמות ביניכם על אורחות חייכם
חיבוק♥️
אני עובדת בהייטק ומבחינתו אני צריכה להמשיך בעבודה הזו ולפתח את הקריירה שלי שם ואני מהצד רואה את הדברים אחרת ולכן מאמינה שאני צריכה למצוא עבודה של חצי משרה לדוגמא (מה שאין ככ בהייטק) מתוך האידיאל של להיות כמה שיותר עם הילדים ולא לשים אותם אצל מטפלות וכו לדוגמא
מחר תחליטי שאת רוצה הסבה ולעבוד במקצוע קליל ולא קרייריסטי, אולי בחצי משרה אם מתאפשר מבחינה כלכלית, מה הוא יגיד אז?
השאלה אם יש לו התנגדות למודל כזה של אמא, או שהוא מוכן שתהיי אשתו רק אם את עובדת בעבודה מסויימת וכו
גדלתי גם לאמא שהייתה בבית ואני לא רואה בזה ערך להיות כל הזמן בבית. אני כן רואה ערך להיות יותר פנויה לילדים נגיד חצי משרה, ובעידן של היום לא יכולה להרשות לעצמי להפסיק לעבוד.
אבל לענייננו עצם הבעיה היא בשיח ביניכם, הוא לא אמור להתנהל ככה.
אולי כדאי שתפנו לטיפול..
דרכינו יצטרכו להיפרד?
הוא אמיתי שעל דבר פעוט כזה (ממש פעוט!! את מוכנה לעבוד בחצי משרה) הוא מוכן להחריב הכל?
בעלך לא מבין עד הסוף מה הוא אומר ומה המשמעות של גירושים.
הוא רוצה ללכת לבית הדין ולשלם את חייו בשם אידיאל של אישה קרייריסטית (?)
הוא רוצה ילדים שרוטים קשות בשביל כמה אלפים??
הוא לא מבין מה הוא אומר, והוא לא מבין שהמילים שלו בסוף ימוטטו עליו את עולמו.
לו יצוייר והייתם עכשיו מתגרשים בשביל השטות הזאת
הוא היה תופס ת'ראש בוכה, ורודף אחרייך שלא תעבדי אפילו כלום רק שתשארו יחד.
אישה ובית זה הדבר הכי עיקרי, הכי חשוב, הכי יקר שיש לאדם בחיים (!!!!!!!!!)
ומילא לאיין בגירושין על אישה שמתנהגת בצורה קטסטרופלית, מנבלת את הפה ומזניחה כל פרט אפשרי בחיים (וגם אז- גבר יעשה הכל כדי לא להגיע לגירושים)
אבל אישה שנשמעת כל כך עם ראש על הכתפיים, מסורה ואחראית, אישה טובה
מי שמוותר על זה כ"כ בקלות הוא לא נורמלי. שיילך ויחפש בשוק הגרושים\ות מישהי שתגיד אמן לכל גחמותיו. ממש בקלות הוא ימצא....
חסר לו הבנה בסיסית ועמוקה של עיקר וטפל.
יקרה,
מעתה אמרי לו- בעלי היקר שאני מעריכה אותו על (ופה תפרטי...) אני לא מוכנה לשמוע על אולטימטום של גירושין.
הבית שלנו יקר וחשוב הרבה יותר מדבר פעוט כמו משרה מלאה או משרה חלקית. אני לא אגואיסטית כשאני רוצה לתת יותר למען הבית. הבית צריך אותי, ואני צריכה מרחב אישי כדי שתהיה לי פניות להיות עם הילדים.
אני מאוד רוצה שנגיע להסכמה בינינו.
אבל את המילה גירושין אני לא מוכנה לקבל. זו לא אופציה בעיניי.
אם תראה לנכון להתגרש ממני בשביל הדבר הזה, דע כי זו הטעות הגדולה ביותר שתעשה בחייך (וזו האמת! בעלי מלווה אבות בהליכי גירושים... הוצאה לפועל על כל שטות. מזונות גבוהים. כתובה. הכל. אם היה יודע מה קורה עם גרושים היה נותן לעצמו סטירה להתנערות.)
אל תפחדי מהאוליטמטום- פייק הזה.
עני לו בצורה שמכבדת אותך, אבל את צריכה להאמין שאת יכולה לעשות את הבחירות האחראיות שלך, גם אם הן לא ימצאו חן בעיניו.
לעבוד חצי משרה זה וודאי אחראי, וודאי שלא הופך אותך לאגואיסטית
נשמע שהוא גבר עם המון כוח ושמפעיל שפה של כוח.
מול זה את לא צריכה לפחד, את לא צריכה לעשות לו דווקא
כן לתווך את העמדה שלך מתוך כבוד עצמי וכן ללכת בדרכך שלך, ולהבין שיש דברים שהוא ייאלץ לספוג, מעצם זה שאת נפרדת ממנו
בהצלחה!
מה הערך מבחינתו שתהיה לך קריירה? עזרה בפרנסה, או שכך הוא חושב שראוי לחיות?
מה דעתו על היחס שראוי לתת לילדים? איך הוא איתם?
לפני שהתחתנתי למדתי מקצוע שעובדים בו בעיקר משמרות ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי כאמא
האמת שגם לא דיברנו על זה לפני, ועדיין הייתי בבית עם הילדים שנתיים עד גן חובה
העניין הוא גמישות וראיית הצורך של השני/ הבית לפי העניין, לא בהכרח תכנון מקדים
כמה דברים
בעיניי, בניגוד למה שכתבו כאן, עול הפרנסה הוא לא על הגבר, אלא משותף. בשרשורים אחרים שמתפרסמים על נשים שעובדות מאוד קשה בבית, רוס התגובות הן שהבית הוא גם של הגבר ולכן ראוי שישא בנטל, מה שתקף גם לכאן.
דבר נוסף, אני לא רואה טעם להתווכח כל מה שלא רלוונטי. יש לכם אפשרות שתעבדי פחות? אם לא, אז אין טעם לדבר באופן היפותטי.
ועוד משהו, אני חושבת שכדאי יותר לדבר על למה טוב לילדים שהם נמצאים הרבה בבית, למה זה טוב יותר לבית, למה טוב לילד שהורה נמצא איתו יותר משעתיים ביום (יכול להיות שתצטרכי לחדד את זה טוב יותר עם עצמך) בנושא הזה אתם צריכים למצוא את העמק השווה. ולא למה את צריכה לא לעבוד.
לגבי התשובה שלו, כתבו לפני לא לגיטמי בשום צורה.
זה לא שאם אמא עובדת הילדים אצל בייביסיטר כל הזמן
יש להם אבא ב"ה.
בעיני הגיוני להשקיע כמה שנים בבניית קריירה על חשבון הזמן בבית,
ואח"כ להנות גם מהכנסה גבובהה וגם מחיים נוחים.
כמעט ואין משרות פחות ממשרה מלאה בהייטק
אבל בהחלט יש משרות שמאפשרות לגדל ילדים בנחת.
חלק מהימים לעבוד מהבית,
חלק לצאת מוקדם ולחזור מוקדם
וחלק להישאר בעבודה עד מאוחר/ להמשיך בלילה.
נטל כלכלי הוא גם נטל. לא בטוח שילד שנמצא במעון עד 17:00 ואחרי כמה שנים זה מתאזן ויש לו חיים חופשיים מבחינה כלכלית, סובל יותר מילד שאמא שלו נאבקה כל יום להוציא אותו ב16:00 או ב13:00
וחי בצל מאזן כלכלי מוגבל.
וגם לא בטוח שאמא נוכחת פיזית אבל טרודה בהישרדות לאורך שנים, יותר מיטיבה עם אמא שכמה שנים הייתה פחות נוכחת פיזית אבל אח"כ היא גם נמצאת יותר וגם פנויה מטרדות של איך לסגור את החודש.
כסף לא קונה אושר
כסף קונה הרבה דברים שמקלים על החיים ולכן מאפשר נחת.
בקיצור זה לא כזה חד מדמעי ויש כל מיני איזונים שאפשר למצוא.
מה שבטוח שלילדים יותר בריא לחיות עם אבא שרגוע לגבי הפרנסה שלהם מאשר שעה יותר או פחות במעון.
משהו בשיח ביניכם מתפספס וזה הכי פחות מיטיב עם הילדים.
מה שבטוח להצליח בשוק התעסוקה בהייטק רק כי בעלך מכריח אותך זה נדון לכישלון.
זה צריך להגיע ממך.
שאת לא מקבלת יחס ראוי
ושהיחסים ביניכם לא תקינים
אני חושבת שלכל אישה עדיף לעבוד ולהרוויח מספיק כסף בעצמה
זה סיפוק ובטחון כלכלי
לאישה בזוגיות פחות טובה
זה מאסט
לא להיות בעמדת חולשה כלכלית
לא להיות תלויה בבן זוג שאינו תומך רגשית
מה שכן
קריירה לא חייבת להיות 9 שעות ביום ואפשר עם הזמן להגיע למשרות יותר גמישות
בעיניי הרבה יותר קריטי
לבדוק לטפל בשיפור הזוגיות
לפני ניסיון להגשים חלום על אמהות יותר פנויה
אני מאוד מסכימה איתך, ותקופה ארוכה עזבתי עבודה והייתי עם ילדיי בבית, לא הבאתי אותם שמישהי אחרת תגדל לי אותם.
ואלו היו שנים מדהימות
את מדברת על משרה נוחה לגידול ילדים, אם אני מבינה נכון.
אין לי דרףך לתת טיפים כיצד להסביר לבעלך מה הדבר הנכון, זו דעתו.
בואי נתחיל מזה האם הוא מוכן לשמוע?
אם תסבירי לו מה היתרונות (הרבים!!!) בלגדל ילדים הוא יקשיב?
אם תראי לו מחקרים תומכים בגידול ילדים בגיל הרך הוא יקרא?
אם תסבירי לו שלהפך, זה שאת עם הילדים זה קשה יותר מעבודה.
והכי קל תכלס זה לשלוח למעונות עד 5 ולצאת לעבוד- זו הדרך הקלה, את בוחרת בקשה יותר... ובתקופת המלחמה עכשיו, שיסתכל סביבו ויבין מה קל יותר- לגדל ילדים או לצאת לעבוד?
שיעשה חושבים, ויבין שיש פה מתנה- הדרך שלך.
@שוקולד פרה. היקרה כתבה מקסים וגם עוד אבל אני לא חושבת שהוא במצב להקשיב לדברים כאלה. הפער גדול מדי.
לצערינו בד"כ אנשים לומדים מנסיונות בדרך הקשה.
אפשר להגיד לו כל מיני דברים ולדבר אל הלב שלו אבל זה עמוק יותר משיחה על קפה בערב.
זה פער יותר עמוק מזה ואתם תצטרכו טיפול בשביל לגשר עליו. זה אפשרי.
חיבוק גדול! ❤️
לאימא נוכחת ופנויה לילדים אין תחליף.
זכיתי לגדול כך, וגם אני נמצאת עם הילדים רוב שעות היום (הם במסגרות עד 13:30), וממש משתדלת להיות איתם בנוכחות מלאה,
וזה הדבר הכי מדהים שיש בעיניי.
אז רק רוצה לחזק אותך שאת לא סתם מתעקשת על זה, באמת בעיניי זה חשוב מאוד מאוד.
כואב לשמוע מילים כאלה מהבעל...
אני מסכימה איתך,
נעשינו עם השנים כלבויניקיות
גם עבודה מחוץ לבית בממוצע של 10 שעות כולל הלוך חזור, ניקיון,כביסה,כלים,גידול הילדים,שיעורי בית, אספות הורים ,חוגים ימי הולדת מקלחות ,בישולים גיהוצים והיד עוד נטויה ברוך השם...וצריך לתפקד גם כאישה ,כחברה,כבת,כאחות,וכו'
יש לנו הרבה מעמסות מכל כיוון.
זה באמת נושא רגיש והבעל שכאילו אחראי על הפרנסה ,פתאום האישה גם נושאת בנטל ואיפה זה שם אותם בתור הורים שרוצים הכי טוב לילדים גם מבחינה כלכלית,חינוכית.. ולא נותרות לנו הרבה שעות איתם
וזה מכניס להלקאה עצמית וביקורת ויכוחים עצבים וכו.
אני כן חושבת שמישהו צריך להסביר לבעלך שגם אם דרכיכם תיפרד, אם ההצעה שלך של לעבוד בחצי משרה נראית לו בלתי אפשרית, כאשר תתגרשו, היא תהיה מכה מאוד חזקה מבחינת כלכלה. זוגות שמתגרשים מפסידים המון המון כסף, ואם יש ילדים ,יצטרך לשלם מזונות,כתובה וכאלה , בקיצור לא משתלם להתגרש.
ואם נאמר משפט כזה, צריך לבדוק האם הוא נאמר ברצינות או רק כדי "להפחיד" אותך , כאשר שתי האופציות לא נשמעות טוב בכלל.
הבעל חותם בכתובה שהוא אחראי על עול הפרנסה,לדאוג לך לבגדים ואוכל ולמלא כל מחסורך. למה לכל הרוחות אנחנו צריכות גם לשאת בזה וגם להוליד ילדים וכו ?
אני כן חושבת שצריך להגיע לעמק השווה.
אם את מרגישה שזה נכון לך מבחינה נפשית ומבחינת הילדים והבית לעבוד חצי משרה ,זה צריך להתקבל בצד השני ... חשוב בריאות הנפש
איך אישה ממוטטת תמשיך לעשות כל מה שצריך אם רע לה ? אם היא מרגישה שהיא לא במקום שהיא רוצה להיות?
שיהיו בעה רק בשורות טובות.
אמירה כזו היא קיצונית ומעידה על קושי עמוק בקשר, וטיפול זוגי עוזר מאוד מאוד במקרים קלים הרבה יותר
.... וכאן זה כבר ממש דחוף...
בכתובה לפרנס... אז זה כן עליו.
אבל למה לאיים בלהפרד? אין שום דרך אמצע?
אין שום עבודה שיכולה כן להסתדר עם הלו"ז?
לא חייב לסיים עבודה בחמש. ולא חייב לעבוד משרה מלאה ודורשת.
אני הייתי מניחה לזה קצת כרגע ואחכ שוב מדברת אבל על הצד הזה שקשה לך לעבוד הרבה שעות כי את חוזרת עייפה לילדים ולבית,ולא יכולה לטפל בהכל כי אין מספיק פניות לזה וגם כח פיזי.
אמא יש לה תפקיד אחר..וזה הבית. אז זה דורש כוחות..
אישית אני רואה כרגע שאני על חצי משרה, זה מבאס במשכורת ממש, אבל לפחות יש לי כח לבית ולילדים. עבדתי שנים קודמות יום נוסף וזה היה גומר אותי ממש...
בסיר?
במיקרוגל? איך?
או בסטריליזטור חשמלי?
אז התרגשתי כבר
בעז"ה בעיתו ובזמנו...
חכי ותראי מה זורם לך וכמה תצטרכי את זה בהמשך
תלוי איזה יש לכם, יש,להם הוראות. לנו יש את הגדול של אוונט זה שתי קומות,, את ממלאת אותן בכלים אחרי שהם נקיים, שמה מים במגש מתכת למטה, מעליה את שתי הקומות (אם אחת אם אין הרבה), מכסה ומדליקה.
אם יש לך סטריליזוור למיקרו גם טוב.
אפשר גם להרתיח מים בסיר ולהכניס פנימה.
דברים קטנים כמו מוצץ את יכולה לשים בכוס ולמלא במים רותחים. שימי לב לחכות קצת לפני שאת מביאה לתינוק כי זה חם
אגב אם יש לכם מדיח, אז התכניות של 65 מעלות ומעלה נחשבות תקינות לענין סטרליזצינ
לק"י
אני מקסימום שופכת עליהם מים רותחים (כנ"ל משאבה. ולגבי זה אני לא בטוחה שעשיתי את זה).
מוצצים- בכוס עם מים רותחים.
לא הייתי קונה מראש סטריליזטור.
אלא בודקת בהמשך לפי הצורך.
היה לי בלידה הראשונה כי קיבלתי מאחותי, אח"כ מסרתי כי לא השתמשתי כמעט (הנקתי ושאבתי).
שטפתי עם מים וסבון ואח"כ שפכתי קצת מים רותחים מעל, לילדים שלום.
בטוח שתצטרכי לשאוב?
בכל מקרה- ממליצה על סטריליזטור למיקרוגל. נוח ויעיל
תכלס לקטנה שלי כמעט ולא השתמשתי כי למוצצים יש סטריליזטור מיני שמגיע איתם(הקופסא של מוצצי אוונט שזה מה שהיא אוהבת)
ולא שאבתי וגם בקבוקים היא לא ככ לקחה..
אבל לגדול השתמשתי בסטריליזטור למיקרוגל בשימוש כמעט יומיומי.
אם את בונה על הנקה לא הייתי קונה מראש.
אני קניתי עם הזמן והצורך.
קצת אחרי הלידה משאבה ידנית כי הייתי צריכה- הרתחתי בסיר.
כשכן נכנסתי למצב של יותר בקבוקים וכו אז קניתי סטריליזטור למיקרוגל וזה בסדר.
בגדול שונאת את כל השטיפות והחיטוי, אחת הסיבות שאני שונאת לשאוב...
אבל לשאיבה באופן קבוע הגעתי כשכבר חזרתי לעבוד. זאת לא דאגה ללפני הלידה...
בהצלחה ובשמחה!
לא נתתי בכלל בקבוק
כשחזרתי ללימודים הייתי ממלאה פעם ביום קערה במים רותחים
ומשרה את הבקבוק והחלקים של המשאבה בפנים כמה דקות
לי יש למיקרוגל וזה מאוד נוח ולא יקר.
עוד אופציה זה לשים בקערה עם מים רותחים ל5 דקות. חלקים קטנים של משאבה לא מומלץ לשים בסטריזלטור ועדיף בקערה עם מים רותחים.
תחילת הריון שלישי (שבוע שש)
שמתי לב שהמון מהפעמים שיש לי שירותים (מס' 2) זה עושה לי ממששש בחילות והזעות ונהיה לי כזה חולשה
עכשיו לא תגידו אני מתאפקת שעה… ברגיל כזה שנייה לסיים משו או בנסיעה
באמת שרגיל
מוכר? איך אפשר לעזור?
מזה מוזר לי ולא היה לי בקודמים
כל פעם הרגשתי על סך עילפון
לא נחמד
לפעמים קורה לי לא בהריון, לא יודעת למה
אבל לא נעים בכלל
כל הריון שברוך השם עברתי. זה היה אחד התסמינים. מהתחלה ועד הסוף. באמת תהיתי עם עצמי עם עוד נשים חוות את התסמין המוזר הזה. ומרגישה איתך אחות לצרה כי זה לא נעים.
החדשות הטובות זה שזה עובר... אחרי הלידה חח
וזה אכן היה טוב
לפסח אני חושבת שצריך להזמין מראש וזה בטח יקר
עד עכשיו עבדתי עם הילדים ועם המלחמה ועם ההכנות לפסח.
מרגישה שזהו, נשבר לי.
אני כבר לא מסוגלת לתפקד בכל החזיתות.
ומסכנים הילדים, מלא יוצא עליהם.
אני רוצה לצאת לחל"ת.
אפילו שזה מבאס אותי, אני אקבל ממש הרבה פחות ממה שמקבלת בשכר הרגיל.
אבל עדיין זה כבר בלתי לחלוטין, ובמילא פסח רציתי לקחת חופש ואין לי ימי חופשה
אז נראה לי עדיף לצאת לחל"ת ולא להיכנס למינוס כזה עמוק של ימי חופשה.
השאלה אם אני צריכה את הסכמת המעסיק?
כי נראה לי שבעבודה לא כ"כ ישחררו אותי.
יש לי מלאאאא דברים סופר דחופים בעבודה.
ודברים להגיש מיד אחרי פסח.
לא יודעת איך הם יסתדרו ות'אמת לא ממש אכפת לי.
אבל השאלה אם הם יכולים לחסום אותי ולא לאפשר לי לצאת לחל"ת?
מצבים שאת זכאית בלי הסכמה זה לדוגמא החלת של החלד, או חלת עכשיו להורים לילדים. אבל אני לא אשת מקצוע, זה צעד להתייעץ לפניו. את יכולה להתקשר לקו לעובד או לקו של נעמת
נמאאאאאסססס לי לעבוד
זה בלתי נסבל הילדים ועבודה ביחד
ומפוצץ לי את השכל שהחופש הגדול יהיה כרגיל
בלי שום התחשבות שעכשיו היה 3 שבועות בלי מסגרות
ומי יודע כמה זמן יהיה אחרי פסח.
שתהיי זכאית לפיצויים כמו מפוטרת רגילה.
בא נגיד ככה שאם ככ לא טוב לך שם כבר אותו דבר להתפטר בעצמך.
אסור לו לפטר אמא לילדים
ממש לא להתפטר!
מגיע כי אין מסגרות
הדבר היחיד זה זכאות מיידית לאבטלה שכשאני מתפטרת זה לא מיידי.
ובעיקרון העבודה סבבה,
רק עכשיו עם העומס של המלחמה זה נהיה בלתי נסבל.
כשכולם יחזרו לעבודה ואת תמצאי את עצמך בחיפוש עבודה בתקופה כזאת במקום להיות מועסקת.
זכאים כעת לצאת לחל"ת
אני בדיוק כמוך
אחרי כמה שבועות קשוחים החלטתי לצאת לחל"ת לתקופה קצרה.
יש לי אפשרות לקבל תשלום כלשהו בכלל על הימים האלו?
זה אותו דבר, פשוט כשלא ישארו לך ימי חופשה יורידו לך מהמשכורת.
אז בעיקרון תעבדי חודש שלם עם משכורת נמוכה יותר על חשבון ה"חופשה" שאת לוקחת עכשיו עם משכורת מלאה
וכשאת בחופשה נצברות לך זכויות סוציאליות, בחלת לא.
חוץ מזה מעל 14 יום חלת יורד מהותק.. לא יודעת אם תקף גם לחלת כמו עכשיו
אם יהיה מתווה פיצויים זה יהיה על חלת ולא על חופש
בכל מקרה השאלה מה המעסיק מאפשר
ועכשיו חצי שנה קדימה לא יהיה לי אפשרות לצאת לשום חופש.
ואם אני אעזוב ינכו לי במשכורת את ימי החופש שבמינוס.
לפסח, אוגוסט וסוכות.
אז עכשיו אקבל משכורת מלאה ובהמשך, כשלא ישארו לי ימי חופשה, זה יקוזז מהשכר
עובדת חיונית ואז אי ההתייצבות לעבודה נחשבת כהתפטרות
מכל מקום זה עדיף על שאר האופציות
אם המעסיק לא מסכים
אבל זה פתטי לקחת עכשיו מחלה הרבה זמן
שקוף למדי שזה לא באמת מחלה.
אני בטוח לא מרגישה חיונית למשק
מקסימום חיונית למעסיק שרוצה להרוויח כמה שיותר....
ומבינה אותך.. ♥️
שבוע שעבר לאחת העובדות שלי נתפס הגב
והשבוע אחרת נפלה ונחבלה.
שאלתי מתוך אמפתיה אם זה קרה בדרך למרחב מוגן, היא ענתה את האמת שזה מהניקיונות לפסח.
ברור שאני לא אהבלה
ואני יודעת שמנצלים את זה וזה לא סיבה לא לעבוד בכלל.
אבל אני גם מודעת לקושי של התקופה ורואה מי מנצל את זה ומי מנסה בסה"כ לעשות את מה שהוא יכול במסגרת התקופה המשוגעת הזאת.
אבל כן יש ראיה כוללת ויש עובדים לשימור גם אם בתקופה קשה הם פחות מתפקדים.
תנסי לשרוד איכשהו עד החג,
קצת שעות חוסר
קצת מחלה
לעבוד מה שכן מתאפשר.
לקחת עזרה בתשלום לפסח.
בחג תקחי חופש,
ואחרי החג תראי מה קורה.
אל תסתכלי על המשכורת של חצי חודש, תסתכלי על הקריירה לטווח ארוך
אל תגיעי לפיצוץ
אנחנו משק קטן חבל לשרוף עבודה קשה של שנים בגלל משבר חולף.
תנסי לעשות מה שאת יכולה בלי לאבד את זה.
תאמיני לי שזה מוערך גם אם את לא מרגישה את זה כרגע.
גם הבוסים לחוצים זה לא הפסד של כמה שקלים, המשק הישראלי נמצא כל קו פרשת מים מבחינת המיתוג בעולם כמשק יציב אחרי כל התקופה האחרונה וזה יקריס עסקים.
לא שאת צריכה לקחת את כל הגורל על הכתפיים שלך, אבל תנסי לצאת מהראייה הצרה גם לגבייך וגם לגבי המעסיק זה יתן לך קצת נשימה.
לדעתי תנסי לא לעזוב עכשיו
חכי זה קשוח עכשיו אבל עדיף לשקול את הדברים בנחת..
מתואמתב"ה לא הייתה אזעקה אצלנו, ובכל זאת שמעתי את הבומים מרחוק והחלונות רעדו. (השאר ישנים בעיקרון אז לא שמעו)
אני סחוטה מעייפות (אתמול בקושי ישנתי), אבל זה פשוט מפחיד מדי ומקשה להירדם
(ורק לחשוב איך בום כזה נשמע מקרוב😵)
זה מה שעובר לי בראש
הכל רועד וזה בכלל לא באזור
שה' ישמור
אני ממליצה מאוד על "מדיטציה לכל עת"
יש לה כמה פרקים של הרפיה לקראת שינה.
לילה טוב.
בסוף נרדמתי איכשהו (וישנתי עד מאוחר מדי🙈)
באמת בפעם הבאה כדאי שאשמע שירים רגועים כדי להירדם בטוב...
כי זה היה אצלנו!
אזעקה ובום מטורףףףףףףף
וואי, זה מלחיץ...
בטח לקח לכם כמה ימים להתאושש מזה...
אני גם ככה שוכבת במיטה רועדת וכולם ישנים
יש רגעים שאני לא מבינה איך לא מפעילים אזעקה
לפעמים בומים חלשים ממש ויש אזעקה
ולפעמים בומים שכל החלונות רועדים (וגם אני) ושום אזעקה
אני ישנה ממש מאוחר. כי גם הילדים ישנים מאוחר. ותמיד יש לי חשש כזה, שעד שנלך לישון תהיה התרעה🤦♀️
אז אני אחרי גלולות.
קיבלתח מחזור קמתנהג מוזר כבר 3 ימים.
מ8 בבוקר עד 16:00 אחהצ דימום.
מ16:00 אחהצ עד הבוקר למחרת, אין כלום.
וחוזר...
ככה כבר 3 ימים
מסורת בפורום
חחח סתם..
פשוט זו ההמלצה הקבועה כאן..
אני מתלבטת אם יש לי צירים קצת ומה עושים עם זה. דוקא היום הייתי אצל הרופאה ובדקה והצואר ארוך וסגור והכל היה בסדר באולטרסאונד.
אמרתי לה שמתלבטת אם יש לי צירים אבל אולי מבלבלת סתם עם קושי פיזי של המצב בגלל המלחמה , והיא לא התרגשה מזה
עכשיו בדיעבד מרגיש לי קצת יותר דומה לצירים- לא התקשויות של הבטן אלא יותר לחץ מלמטה (זה הריון חמישי)
שורה תחתונה- צריך להיבדק מחר? יכול לחכות לשבוע הבא? עושים מוניטור בשלב הזה או רק אולטרסאונד כמו שעשיתי היום
אין לי לגמרי את האפציה לנוח... פסח, מילואים וילדים חמודים... אלא אם כן יודעת בוודאות שאכן מסוכן ואז אעשה את זה
אם זה ממשיך הייתי הולכת להיבדק
אם הם צפופים וארוכים אז ממש כדאי
ואם זה מידי פעם בקטנה אז פשוט לשתות המון ולנסות כן לנוח קצת ולראות אם זה עובר
אין לי ממש הבדל בין בגדי בית לחוץ, ישנה עם חצאית וחולצת בסיס, זוג אחד של נעליים, שמלה אחת לשבת. עד שכבר מוצאת משהו מפסיקה ללבוש את הקודמת כי כאמור היא כבר לא ראויה
ב"ה בעלי לא אומר כלום ולא עושה רושם שזה מפריע לו, אבל כן הייתי רוצה לשנות את המצב..
בשביל זה אני צריכה את עזרתכן בקישורים או חנויות מומלצות בארץ או בחול שיש בהן חולצות יומיום מבד נושם ולא צמוד, צבעים רגילים, משהו שהולך עם קרדיגן פשוט מעל או בסגנון כזה.
וגם אשמח לרעיון לבגדי בית נוחים, בעיקר חולצות שאפשר לשים בלי עוד משהו למטה..
אם יש אתר שאפשר לקנות בו את המטפחות המרובעות החלקות הפשוטות גם יעזור מאוד
אבל אי אפשר להזמין מהאתר צריך לנסוע לקנות.
מטפחות מרובעות פשוטות אני רואה הרבה פעמים במשנת יוסף
שזה מבאס כי זה נגיש וסביר במחיר
בגדול, עדיף לקנות בגדים בחורף ובסייל של החורף כי אז שרוול ארוך יותר מצוי שם
גם באורבניקה יצא לי לקנות חולצות יומיומיות,וגם לא יומיומית (הביאו לשם עכשיו חולצות ממש יפות חגיגיות) וגם את רשת גונג אני אוהבת אבל לבגדים קצת יותר אלגנטיים אם מוצאים שרוול ארוך שם
וכמובן - שיין. אני קונה משם רק 100 אחוז כותנה אבל נכון לעכשיו אין משלוחים לארץ 😑
שמעתי על חנות בשם c style אולי כדאי לבדוק
אני לא פנסי של שמלות האמת, אז פחות יודעת להמליץ
לא בטוח שהחומרים שלהם בריאים אבל מה שיותר חששתי בדקתי את הרכיבים והיה נראה לי בסדר... לא מתחייבת
והאמת שהחווית קנייה ממש כיפית גם למי שלא אוהבת קניות (כמוני)
ומקסימום אפשר להחזיר מה שלא מתאים
כשהחיםוש ממוקד פחות מתברברים והאלגוריתם אחר-כך גם ממשיך להביא לך עוד דוגמאות מאותו סגנון
לדעתי שווה להתנסות
החיפוש שלך צריך להיות חולצת כותנה שרוול ארוך
לכשיהיה רלונטי ויחזרו המשלוחים, אם תרצי - תפתחי שרשור ואשלח לך קישורים לדוגמה
כמה בגדים נוחים ויושבים יפה במיני אלנבי
לק"י
וגם באתר של הודיס היה במבצע מתישהו.
יש לי גם שרוולון שחור פשוט, אז אני קונה בתמנון חולצות טריקו עם צוואר סגור ושרוול קצר, ולובשת איתו.
וגם אני בגדול לובשת לבית ולעבודת את אותם בגדים.
וגם לי יש זוג נעליים אחד לכל עונה. מקסימום 2 זוגות סנדלים, אם חידשתי, והישנים עוד טובים.
בהנחה שאת לא לובשת לעבודה מחוייט או משהו שפחות נוח לך בבית.
ובכללי אם את מוצאת משהו שאהבת את יכולה לקנות בכמה צבעים, ואז זה כמה בגדים
התקנתי היום
כרגע היה כתמון קטן מההתקנה עצמה ועכשיו השאריות של זה.
חודש וחצי אחרי לידה והרירית נכון להיום דקה.
הנקה מלאה. התקנתי בזריזות בלי לחשוב כדי לא להתחרט לפני ההתקנה. את התור אפילו קבעתי היום.
מה הלאה?
בימים הקרובים יכול להיות עוד התכווצויות/כתמים/דימום.
מקווה שאחכ יהיה לך שקט.
אין לנו באמת דרך לדעת מה יהיה אצלך ומתי..
תעברי לתחתונים כהות לחודשים הקרובים.
כבר סיכוי גבוה שלא יהיה.
אולי רק נקודתית כשתפסיקי להניק - יש סיכוי לכתמים.
בכל מקרה, מבינה את הלחץ אבל אל תתעסקו בזה מהסיבה הפשוטה - שאי אפשר לדעת
מציעה לך לבטח את עצמך מבחינת האיסור, שלא יהיו הפתעות ולחכות בסבלנות לראות מה יהיה.
איך אמרה לי רופאה אחת? "התקן מירנה צריך הרבה סבלנות." עכשיו תקראי את זה עם מבטא רוסי
אולי כתמים
ואחר כך מקוה בשבילך שלא יהיה כלום בעזרת ה'
לגבי המצב הנפשי מציעה לך כן לקבל את ההתקן באהבה
לא להתכחש אליו,
לשמוח שהוא בגוף שלך, שומר עלייך, על הצרכים שלך
תנסי לחשוב/לקרוא על זה
ממליצה על עינת לב
והמרשם מוכן מאז
אבל עדיין מלחיץ אותי ההשלכות שעלולות להיות ויש לי נטיה להיות פזיזה כדי לסיים עם דברים שמטרידים אותי
דרך התמודדות מוזרה
נתת לי תקווה שאולי ההסתגלות לפחות תהיה סבירה! תודה! גם לך @כבתחילה
וברור שאין לכן איך לדעת, אבל צפי או משהו
אל תסתכלי בניגוב ובשירותים
וללבוד גם בגדים צבעוניים
פיג'מות וסדינים
אם זה רק כתמים לא אמור להיות עם זה בעיה.
תעשי לך הרגל של מגבות צבעוניות בלבד.
יכול להיות שיהיה הרבה כתמים, יכול להיות שבגלל שסמוך ללידה אז פחות כתמים.
בכל אופן סיכויים טובים שלא תקבלי מחזור עם ההתקן.
אם יש הרבה כתמים זה יכול לשגע, אבל זה שווה בסוף.
אם יש דימום רציני אז להתייעץ עם רב.
להיטהר יותר קשה מלא להיאסר אז תנסי קודם להתייעץ.
בהצלחה!!
התלהבתי שאני אצליח לטבול
בסוף התחילו כתמים, התגברו לדימום
ואז נחלשו ובמשך חודש הסתבכתי עם הכתמים
עד שלקחתי פרימולוט נור לשבוע והצלחתי לטבול. הפסקתי אותו בהדרגה ואז חזרו הכתמים ונזהרתי ונשארתי טהורה לתקופה ארוכה..
לפני שעבר שבוע כך שלא הספקתי להיטהר.
והדימום היה ממש דימום כך שזה היה אוסר גם אם הייתי טהורה..
לא מחייב שזה מה שיקרה לך
רק לקחת בחשבון.
כרגע ממליצה לך פחות להתעסק עם מה יהיה..
כבר שמת את ההתקן, ובעיני עשית מצויין שפשוט הגעת ושמת לפני שאת מתחרטת כי אני מכירה את ההתחבטויות האלו
ברגע שמתחילים זה לא נגמר
אז אם להזדרז
למרות שלא רואה את עצמי כרגע מקיימת איתו יחסים במצב הרגשי שלנו
תודה
סליחה שלא מייפה את המציאות. רק שלא תופתעי...
היה לי ממש דימום, לא כתמים.
אני התקנתי אותו פעמיים בהנקה, אחרי טבילה. היו ממש הרבה כתמים אבל הייתי עם תחתון שחור אז לא אסרו.
ללבוש שחור, לא להסתכל בניגוב, לצלוח את התקופת הסתגלות, ואח"כ- תענוג. מלא זמן שקטטט.
אצלי כשסיימתי להניק היו קצת כתמים, כנ"ל לא אסרו.
בהתחלה לאנעבדנו כי אנחנו לא עבודה חיונית.
ואז חזרנו לכאורה לעבודה רגילה אבל תכלס אני לא מצליחה לעשות את כל השעות שלי.
מעניין אותי אם אצלכן בעבודה אמרו משהו על השעות? יש איזה הקלות בעניין?
שאי אפשר לעשות את כל השעות
אם את שואלת לגבי חובת הדיווח שלך אל מול ההפחתה בשכר - מה היה בעבר.? יש במדינה ככ הרבה שנות נסיון בדבר הזה
אצלנו למשל הציפייה הברורה היא זמינות בטלפון ובמייל בשעות העבודה ועמידה ביעדים תפעוליים מבחינת מי שמדווח יום עבודה. כלומר זמינות+ העבודה נעשית בסוף - תופס
יחסית כבד של כמה ימים
ואז אין כלום עד שמםסיקים
כשבועיים אחרי תחילת השימוש
שבועיים של הכתמות.
לפעמים אסר, ולפעמים לא..
זה היה דימום שאסר, אבל אחריו היה שקט להרבה זמן.
תקציב 700₪ בערך
יש המלצות?
יש לי תחושה של נימול בקצות האצבעות שמגיע יחד עם כאב בתנועות של כף היד. התחושה מחמירה במהלך השינה.
זה התחיל כשבוע לפני הלידה וממשיך גם כעת, שבועיים אחרי.
האם משהיא מכירה את התופעה? מה ניתן לעשות?
תודה רבה
סבלתי מזה ברמות קשות בהריון תאומים כחודשיים וחצי לפני הלידה ועוד חודש לאחר הלידה
וברוך השם זה עבר.
הבנתי שזה קשור למערכת העצבים וזה בהשפעת ההריון נגרם .. אני הייתי שמה סד כזה מסופר פארם במהלך היום וזה היה מקל.
זה תופעה מעצבנת ןכואבת ...חיבוק🙏🙏 יכולה להגיד שזה עובררר..
לי היה טת זה ברמה קיצונית
כל היד מהכתף עש האצבעות כולל הייתי מתעוררת כאילו מישהו הצית לי את היד והכל שורף שורף
ושום דבר לא היה עוזר ,היה משתחרר אחרי כמה דק ..
3 אצבעות קבוע לא היה לי בהן תחושה .. ממש נימול בדרגה גבוהה
וזה פשוט מאוד עבר בלי כלום.
והמשיך איזה שבוע אחריה
לא נבהלו מזה בבית חולים
3 אצבעות היו רדומות לחלוטין
התחלתי לקבל מחזור כל חודש עם ההתקן. כמעט שנתיים איתו.
מבאס ממש
יכול להיות שההתקן תקול?
אם הייתי יודעת שזה מה שיהיה הייתי שמה את ההתקן נחושת כי אני לא שמחה בהורמונים האלו
אבל קיוויתי שישתלם.
שנבדקתי, וב"ה הכל בסדר
והרופא אמר שזה לגמרי תקין נורמלי שהוסת חוזרת בסיום הנקה עם מירנה, אבל בדרך כלל הדימום חלש יותר.
מעדכנת אם יש עוד כאלה שעוקבות ונלחצו כמוני..
ביקורת אחרי 3 שבועות מהכנסת כפתורים. כמה ימים אחרי הניתוח הלכנו לרופא ילדים ועל הדרך בדקה אמרה שיש עדין נוזלים באוזנים וזה עדיין תקין רק לעקוב, הכפתורים היו במקום
יש למה ללכת לביקורת בביהח? זה יום לפני פסח, לחוץ מאוד
גם אם נניח יגיד לי שוב על נוזלים בכל מקרה נשלחנו בהמשך לבדיקת שמיעה חוזרת אז מה יש לו לחדש לי?
אמהות מנוסות יש?
תנסי לקבוע תור מעכשיו לאחרי החג.
בהצלחה ורפואה שלמה!
הרופאת ילדים אמרה שהכל נראה בסדר
אחרי החג אני כנראה יחזור לעבודה סדירה אין סיכוי שאצליח לקחת חופש בשביל זה, זה או עכשיו או כלום - תור הבא שלנו זה בחודש יולי אחרי ב.שמיענ
כמה ימים אחרי הניתוח עוד יש נפיחות והכפתור עוד יכול לזוז.
גם אם תצטרכו חלילה ניתוח חוזר חשוב המעקב הסדיר
אבל תעשי מה שאת חושבת
שאלת, עניתי את דעתי.
ניסיתי באמת להתחיל תהליך אבל ביום החמישי לשבעה נקיים התחיל דימום אדום במשך יומיים ואחרי עוד התקשיתי לעשות שוב הפסק כי הוא יצא לא טוב.
עיקר השאלה שלי היא האם זה תקין או עלול לרמוז על משהו לא תקין רפואית. אחרי שההפרשות כבר היו לגמרי צהובות- שקופות נהיה אדום טרי ממש. הדימום הזה התחיל לאחר חמישה שבועות מהלידה (בשבוע השישי).
תודה!!
אבל אני לא חושבת שזה חריג. זה טווח זמן שזה עוד ממש יכול להיות.
שוב, אני לא מוסמכת
כדי לוודא שלא נשארו שום שאריות מהשלייה.
אני חושבת שהדימום עדיין נורמלי, אבל זה לגיטימי לגמרי ללכת לבדוק
