היי
שבוע 22
מה נקרא מכה בבטן??
אני מוצאת את עצמי כל פעם שאני בטעות נכנסת למשהו עם הבטן ( לדוג אתמול פשוט נכנסתי לעגלה ) אני נלחצת בטירוף כי משהי אמרה לי להזהר כי יש לי שיליה קידמית.
היום בבוקר שהתעוררתי בעלי בא לתת לי חיבוק ובטעות נתן קצת מכה בבטן העליונה זה כאב לי לשנייה אבל אני בחרדות....
ב"ה מרגישה תנועות ץ, אני סתם חרדתית ?
בהריון הראשון ילד רץ ונתקע בי ממש ממש חזק
נלחצתי נורא
נסענו להיבדק
והרופא אמר שרק במקרה של מכה מאוד חזקה שמישהו בכןונביכה לי ח"ו על הבטן עם חפץ חד אז יש חשש שיקרה משהו...
כמובן כן להיזהר
אבל בסוף העובר בתוך מי השפיר
בתוך הרחם
מוגן מאוד
הגוף שלנו נברא בצורה מופלאה שנועדה לשמור על העובר שלא יינזק בטח לא מדברים אגביים
אגב, רופאים לא מדברים על זה
אבל לחץ וחרדה וסטרס משפיעים על העובר
עדיף כמה שיותר לשמור על רוגע נחת שמחה ביטחון
לפעמים קשה אבל לדעת שזה חשוב...
פשוט מדהים אמרה לי על השליה הקדמית אז נלחצתי.
וכן.... אני מודעת שסטרס לא טוב, עובדת על זה
ב"ה בהריון הזה יחסית יותר טוב מפעם שעברה ( פעם שעברה הייתי נלחצת מזה שאני לחוצה וזה משפיע על העובר 😔)
היה לי הריון שהייתי בסטרס מטורף כל ההריון (זה היה תחילת הקורונה, הייתי קב סיכון ורעדתי נורא מלהידבק)
ואני ממש מרגישה שהילדה שלי שנולדה מושפעת מזה... הכל משמיים
וב"ה מודה על הכל...
אבל אני חושבת שרואה את ההשפעה...
השאלה אם זה השפעה של ההריון או פשוט גנים חחח
כי אצלי החרדות זה תורשתי בטוח
מצד שני בבדיקה כל מה שהיא ראתה, היה תקין:
מבט 4 חדרי, טרכיאה, מוצא כלי דם גדולים, מסתם טריקוספידלי, מסתם מיטרלי, קשת אבי העורקים, וריד נבוב תחתון, אבי העורקים הבטני.
יש עוד משהו שהיא הייתה אמורה לראות ולא ראתה? זאת רופאה פרטית מאוד יסודית ואני סומכת עליה.
אני בשבוע 14+4, עוד לא רואים עליי. השאלה אם למשוך את זה עוד שבועיים לפחות, אני כבר אגיע לשבוע 17 וגם מרגיש לי מאוחר וגם יכול להיות שכבר יראו.
הייתן מספרות כי סה"כ הכל תקין? או מחכות לעוד שבועיים ויותר, לראות שההשלמה של הבדיקה תקינה?
לק"י
להגיד את שמות החלקים של הלב.
אני לא הכרתי הכל😂
ונראה לי שבמקומך הייתי מספרת למשפחות.
בעיקרון כמעט כולם אומרים שלא רואים את החב בצורה טובה וממליצים על אקו לב. הסיבה לרוב זה שהלב עדין לא מפותח מספיק. ישלחו אותך לאקו יגידו שהכל בסדר ויבקשו שתגיעי שוב בשלב מאוחר יותר, מניסיון.
אם את מרגישה שאת רוצה לספר תספרי אם לא בא לך את לא חייבת. אבל ברגע שתספרי בשלב מאוחר יש מצב ש"יכעסו" עלייך שלא סיפרת לפני אבל, זה נטו החלטה שלך. בהצלחה
לק"י
ותמיד ראו טוב את הלב ולא הפנו לאקו לב סתם.
וגם את פותחת השרשור לא הפנו לשם, אלא אמרו לה לחזור שוב לעשות אול'.
אז לא בטוחה שאת צודקת.
שמעת מעוד נשים שעשו אצל הרופא שאת עשית או באותו אזור?
והיא לא שלחה לאקו לב, אלא לסקירה חוזרת אצלה רק של הלב.
לק"י
ותמיד ראו טוב.
למה ההתלבטות אם לספר עכשיו או לא קשורה ללב?
לבן שלי יש מום בלב, גילינו רק אחרי הלידה. אבל גם אם היינו מגלים במהלך ההיריון, לא נראה לי שזה היה משנה משהו. סיפרנו להורים מוקדם יחסית, ואם היינו רואים את המום בהמשך אז היינו מספרים להם על המום בהמשך.
פשוט אני לא באמת יודעת מה המשמעות של זה. אם חס ושלום זה משהו שאומר שהעובר לא בר חיות חס ושלום חס ושלום ולא נשמע שזה העניין כי היא סה"כ כן ראתה ואמרה שתקין.. ואם זה מום מאוד קשה עם הרבה השלכות ונרצה לעכל לבד מבלי לקבל שאלות על ההריון מהסביבה?
אני לא יודעת מה אפשר לגלות בסקירה חוזרת של הלב. מקווה מאוד מאוד שהכל בסדר גמור וזה "סתם" זהירות יתרה של הרופאה.
האמת? נשמע לי שהיא יסודית מידי ולא רוצה לקחת שום סיכון.
הייתי ממש נושמת עמוק ונרגעת..
לק"י
מאמינה שהרופא בדק מה שצריך.
אולי פשוט לא כולם מפרטים
ואובר לא לוקחת סיכונים..
מה עכשיו?
אין לי זמן לזה 🤦♀️
כל הילדים בבית
בעלי עובד
אין לי כח וזמן לאטרקציות
מה עושים?
נראה לי שתיתי מספיק היום
היום סיימתי אנטיביוטיקה של שבוע לדלקת בשתן
מה עוד יכולה להיות הסיבה?
לא תיזמנתי כי זה לא סדיר אבל זה כואב, ועושה לי גלי חום
ובשעה כזאת יש לי זמן להרגיש ואם צריך להיבדק, מה שלא אפשרי עוד כמה שעות בודדות
חשוב לראות שהדלקת עברה
וגם להבדק בכללי.....
בע"ה שיהיה כלום אבל חלילה אם חושדים בצירים באמת אז חשוב לקבל צלסטון ..
יתכם והטיפול לא היה מספיק יעיל.
אם יש לך אופציה- לכי עכשיו לעשות מוניטור ולקבל נוזלים וכו'
עדיף ללכת 10 פעמים סתם מלפספס חלילה....
תרגישי טוב
תעדכני, רפואה שלמה
בסוף בעייפות הכריעה ונרדמתי, נראה איך יהיה היום.
לגבי הבדיקה שהדלקת עברה, הרופא אמר לי לעשות שוב בדיקת שתן 10 ימים אחרי שמסיימת אנטיביוטיקה...
מכירות הנחייה כזאת?
ומה ההבדל בין צירים לברקסטונים? יש דרך להבדיל?
אם יש מעל 4 בשעה, או צירים כואבים כדאי להיבדק.
צירים יכולים לגרום ללידה מוקדמת
בריקטונים רק מכינים את הרחם
את בשלב שממש חייבים לעקוב, לא היית רוצה ללדת בשלב הזה.
לפחות עד שבוע 35 אם יש צירים כואבים אז לתזמן.
אעקובפה לקצתלא, זה לא זמן טוב ללדת
לא כזה מוקדם ולא כשכולם בבית ;)
צירים - מקדמים לידה
ברקסטונים - רק הרגשה, בלי לקדם לידה בפועל.
אני לא חושבת שיש דרך להבדיל בהרגשה בלבד.
זה מרגיש לי הרבה זמן
אני עם הדלקת הזאצ כמעט חודש עד שהתחלתי לטפל... אז אם עכשיו עוד 10 ימים אגלה שעדיין יש?!
לא ידע מקצועי.. רק הגיון
אני הייתי כמה פעמים עם צירים סדירים לאחרונה, אבל הם לא גרמו להתקצרות הצוואר, אז הרופאה הייתה רגועה…
צירים כואבים מצריכים התייחסות לדעתי.
וחלילה לגרום ללידה מוקדמת.
לכן ממש מקפידים לבדוק שהדלקת מוגרה כראוי.
אם צירים לא נרגעים אחרי מנוחה ושתיה מרובה זה לרוב יהיה צירים אמיתיים.
ואם התדירות שלהם גבוהה והם סדירים ומגיעים בגלים זה גם צירים אמיתיים.
ברקסטונים לרוב זה התקשויות שמלוות באי נעימות ופחות בכאב חזק.
את צודקת, יתכן וצריך לפני
שאלתי בפירוש כדי להיות בטוחה
שבוע אנטיביוטיקה ואז אחרי 10 ימים בדיקה חוזרת
לא יודעת
הייתי מתייעצת עם עוד רופא
אני עשיתי לעצמי סוג של תנאי שאם לא עובר מעל שעתיים
וזה אחרי מנוחה מוחלטת ורגיעה מוחלטת של אחרי אמבטיה,עם בגדים נוחים
ובהרפיה מלאה עד כמה שאפשר+ 3 ליטר של מים סך כל היום
אז נוסעת להיבדק
זו כמובן לא המלצה רפואית בכלל בכלל וגם תלוי בעוצמת הכאב!!!!
יש דלקות בשתן שעוברות רק אחרי מתן אנטיביוטיקה בוריד!!!!!
אז במקרה שלך הייתי רצה להיבדק זה לא צחוק
בתור אם ההיסטריות בכל העולם כולו - אני משערת שבדקתי את זה והיה תקין
רק לא זוכרת בוודאות
האמת שבוע 24 עוברוני ממש קטן, מחכה איתך לתגובות של אחרות
בשורות טובות ומשמחות תמיד!
אם העובר לוחץ על מערכת פנימית כלשהי - לדוג כלפי מטה על השלפוחית אז כואב שם כלפי מעלה לצלעות אז כואב שם וכו
אבל לא ברחם עצמו
כשכאב לי התנועות ברחם זה היה בדכ עם התקשות וזה סוג של ציר
אבל אני מרגישה שהתנועות בבטן כואבות.
נגיד הוא בועט שם אש באותו רגע כואב לי בבטן
גם אצלי קצת
לאיזון אגן ורחם
משחרר שרירים ורצועות תפוסות ומפנה מקום לעובר ברחם
כך שהתנועות פחות כואבות משמעותית!
אצל הבנות שלי ממש הרגשתי איך הבעיטה שלהן מותחת לי את הבטן. . כאילו הן לוקחות את הרגל ומעבירות אותה על הרחם מבפנים בתשומת לב מרובה וזה כאב..
גם בעיטות קצרות יותר היו כואבות לפעמים..
טוב אז
הילד שלי המתוק בן 7 פתח לי את הדלת של המקלחת בדיוק באמצע שהתקלחתי.. בלי וילון בלי כלום.
(אל תשאלו למה לא נעלתי, סיפור ארוך..)
מסכן
נראה לי נבהל ממש
באתי אליו עכשיו ושאלתי אותו אם הוא נבהל... אמר לי שכן... נתתי לו חיבוק ונשיקה ואמרתי לו שזה באמת יכול להיות מבהיל כי זה באמת מאוד פרטי.. ומיהרתי אז הלכתי.
אחרי כמה דקות קלטתי שיש לי עיכוב אז חזרתי אליו ושאלתי אותו אם הוא רוצה לספר לי מה הבהיל אותו.... הוא שאל אותי על מה.... חח נראה לי סוג של הדחקה או להיות בטוח שהוא הבין את כוונתי... אמרתי לו על מה שראית אולי במקלחת אז הוא אמר שלא רוצה לספר.
אז אמרתי לו שאם יש לו משהו שהוא רוצה לספר לי או לשאול אותי איזה שאלה על מה שהוא ראה הוא תמיד יכול לשאול אותי.
הרגשתי ממנו הקלה והוא הנהן כזה בקטע של סבבה באמת אם אני ארצה אני אשאל.
עוד משהו שאני צריכה לעשות או לומר?
וועליה איזה סיטואציה.....
אם הנושא עולה שוב, את יכולה להגיד שזאת אשמתך שלא נעלת (ואפשר להסביר למה אם שייך), ואת לא כועסת עליו.
לא בטוח שצריך להעלות את הנושא שוב.
לחפור מעבר.
הגיוני שזה הבהיל אותו והוא מדחיק, וזה מנגנון הגנה מצויין.
אני חושבת שהכי בריא פשוט להמשיך הלאה
ועכשיו נשאר רק להרגיע את עצמך.
אני מאמינה שילדים יכולים להתמודד עם מורכבת ועם קשיים עם התמיכה הנכונה- ואת זה עשית ממש טוב. שיקפת לו את הבהלה ואחר כך נתת לו פתח לפנות אלייך שוב , ועירום זה לגמרי חלק מהחיים ולא אמור להשאיר צלקות וטראומות, כל זמן שאת לא תיבהלי מעצמך ותעשי מזה עניין. אפשר לעקוב ולשים לב אם יש איזשהו התנהגות חריגה אבל בגבול, לא "לחפש" אותו, להרפות ולשחרר בלב שלם ולהאמין שזה היה צריך לקרות.
רגשות אשמה של ההורים הם הדרך להנציח חוויות שליליות ודווקא כשאנחנו משחררים ומרפים זה מאפשר לילד להרפות ולהתמודד בצורה הכי טובה.
ממליצה לחפש את מאור קפלן ואת יפה צוקרמן
יש להן הדרכות טובות.
לא מזמן שהתקלחתי והבן שלי דפק ודפק... דמיינתי אם חלילה .. וממש התחלחלתי...
את מדהימה, די ברור לי שלא הייתי מגיבה ככה מרוב מבוכה. אלופה
ונשמע לי שהגבת ממש מעולה.
מעניין אותי לשמוע על הרגלי שינה לתינוקות שלכן
הבן שלי בן חמישה חודשים נרדם בעיקר בהנקה או בעגלה כשהולכים איתו מקסימום אם הוא גמור ואני קרסתי למיטה אז בעלי מרדים אותו על הידיים בתנוחה מסויימת מאוד עם נידנוד קבוע מוצץ וחיתול על הפנים אחרי מאמצים הוא נרדם לו...
שמעתי על ללמד את התינוק להרדם עצמאית, כלומר לעשות שיגרת שינה ולשים במיטה ער והוא לומד להרדם לבד בלי עזרים, הבנתי שזה תהליך שמצריך התמדה ויכול לקחת זמן...
ניסיתי לעשות את זה בהתייעצות צמודה עם צאט גיפיטי, הוא ממש ייעץ לי מה לעשות כל שלב שהוא בכה... אבל לבסוף התייאשתי וחזרתי להרדים אותו בהנקה
השאלה האם שווה לקחת יועצת שינה שתלווה בתהליך או שעם הגיל הם לומדים את זה לבד?
חמישה חודשים שהוא איתי צמוד, מפחדת להביא אפילו בייביסיטר לערב כי אם הוא יתעורר איך היא תסתדר?
בקיצור אשמח לתובנות
לק"י
וחוץ מהגדול שלא ידע להירדם אחרת, השאר נרדמו בצורות אחרות כשלא הייתי.
לק"י
אם לך לא נוח להרדים בהנקה, תנסי לעשות שינוי.
אם לך זה בסדר, אבל לסבתא/ השכנה/ מומחיות למיניהן- זה מפריע, תעשי מה שנוח לך.
בזמנו המליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות". אני אהבתי את הגישה ואת העיצות שנתנו בו. בפועל לא היה לי כח ליישם.
יש שם גישה מאוד הדרגתית עם מגוון של עיצות, שאת יכולה לבחור מה מתאים לך.
יש גם את לריסה גינת שמדברת על זה. אולי יש לה סרטון חינמי בגוגל.
וקחי בחשבון שזה תהליך. זה לא הוקוס פוקוס. אם זה חשוב לך, אז קחי את הזמן ואל תתייאשי.
בהצלחה!!
לק"י
את צריכה כח רצון לעשות שינוי, כי אחרת גם גם יועצת שינה זה תאוריה בערך כמו הספר הזה (בעיני. כי גם הוא נותן מגוון עיצות, ולא אחת וזהו).
בסוף את העבודה את תצטרכי לעשות בעצמך.
אל תקראי לפני השינה. תקראי בזמנים אחרים.
בגדול השיטה היא הדרגתית: לנתק את התינוק ממך שניה לפני שהוא ישן עמוק ולהניח במיטה, ככה עד שהוא מתרגל. ואז לעבור להניח אותו שלב לפני וכו'.
ואם הוא בוכה, אז שוב להחזיר להניק, ולנתק שוב.
יכול להיות שהוא יבכה, כי זה שינוי וככה הוא מביע את עצמו. אז אני לא בעד להשאיר לבכות לבד יותר מדקה נניח, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך של להרגיע, ושוב לנסות וכו'.
לק"י
גם סביב 5.5 חודשים הבת שלי נכנסה למסגרת ולמדה להירדם אחרת. לא זוכרת איך בעלי הסתדר איתה.
אצל הקטן חזרתי לעבודה בגיל חצי שנה והוא נשאר עם בעלי, והוא היה נרדם לו בידיים או לידו במיטה.
אולי שבעלך ינסה יותר פעמים להרדים אותו בדרך שהולכת לו. שיתרגל.
אני לא מרדימה בהנקה בכלל. אף פעם. לא מוכנה לתלות הזאת. ה' עשה איתי חסד ונתן לילדיי ריפלוקסים כדי שהרדמה בהנקה לא תהייה אפשרית כי לאחר ההנקה הם פולטים אמבטיות של חלב...
לק"י
אבל יש דברים שכן משתנים עם הזמן או הגיל.
(לא תמיד אפשר לדעת מתי זה הרגל ומתי שינוי שבא עם הגיל).
אפשר לזרז תהליכים עם אימון ו"אילוף" והרגלים כמו שאת אומרת
אבל תינוקות זה הדבר הכי גמיש שקיים, והם לומדים נורא מהר.
בשנה הראשונה לחיים קצב ההתפתחות של התינוק מטורף. בחודש הם עוברים שינויים שילדים בני שמונה לא עוברים בשנה.. וזו התפתחות פיזית אבל גם התפתחות מנטלית
ברור שתינוק בן 9-10 חודשים מבין הרבה יותר ומסוגל יותר להמתין מתינוק בן 5 חודשים וכן הלאה..
ולכן ברור שיש פה גם התפתחות משמעותית שקשורה לחלוטין לגיל.
אבל התכוונתי לגיל הקטן יותר ששם רוצים ללמד עצמאית..
ואגב, לא מכירה הרבה תינוקות שמעצמם בגיל 9 חודשים התחילו לישון עצמאית... ההרגל חזק יותר... אלא אם מלמדים אותם אחרת
ותסלחי לי, הביטוי "אילוף" מזעזע בעיניי... מאיפה המושג הזה?
בגיל קטן יותר ההרדמה העצמאית היא רק טכנית
ואם היא רק טכנית ובלי הבנה רגשית, זה אילוף....
לדעתי זה לא השלב
ואם כן בוחרים בזה צריך לדעת שזו צורת התהליך...
פירטתי למטה על הילדים שלי, בהחלט ראיתי אצלם שינוי סביב גיל 9 חודשים.
שזה עושה לי קונוטציה של כלבים/חיות ולכן קשה לי ממש הביטוי הזה...
אני לא משתמשת במושג הזה בהקשר של ילדים (או בני אדם בכלל)
אני מלמדת ילד... גם בלי שמבין את המשמעות.
למשל עבור ילד בן שנתיים שאנחנו לא נותנים לו לעבור כביש לבד, זה מלמד אותו שלא עוברים כביש לבד... ולא משנה לי כמה מבין את הסכנה של זה... זה לא מה שיגדיר לי אם ללמד או לא...
לילד בגיל קטן טוב להיות עם ההורים שלו כמה שיותר, ושירדימו אותו... אבל אם אני מלמדת אותו שאני איתו גם כשנרדם לבד, אז הביטחון שלו לא מתערער וזה מושלם לו בדיוק כמו לפני כן, רק שלא הכיר את זה. אני פה כדי לחשוף אותו לעולם החדש שנכנס אליו...
אני בטוחה שיש התקדמות בהתפתחות בכל גיל, גם בגיל 9 חודשים. לא מכירה שתינוקות מעצמם נרדמים לבד... מעניין.
הרבה יותר קל ללמד חלק מהילדים..
את הגדולה לימדתי להירדם לבד בגיל ארבעה חודשים וזה זרם, ועם האמצעי זה היה סיוט וראיתי שהוא ממש לא בשל
ניסיתי שוב כמה חודשים אחרי וראיתי שזה עדיין לא מתאים
בסוף למד להירדם לבד רק לקראת גיל שנה וזה היה תהליך הרבה יותר טוב ומהיר מאשר כשניסיתי לפני..
ןהקטן עכשיו אני רואה שבגיל שלושה חודשים זה ממש תלוי במוד שלו, לפעמים אני מניחה אותו והוא נרדם ולפעמים אני ממש צריכה להרדים אותו עלי או בנדנוד.. ככה שאני כבר חא מאמינה בחוקיות הזו זה כל כך משתנה בגילאים האלה
ברור שיש הבדלים בין הילדים והם שונים זה מזה ולא מגיבים דומה לכל דבר, אבל האמירה *הכללית* שללמד ילד לישון לבד זה לא מתאים בגיל הזה, לא נכונה...
אגב אני מרגישה שאמא יודעת על הילד (הספציפי) מתי זה נכון וטוב צורת ההירדמות ומתי זה לא מרגיש לה נכון ותקין... ולו רק בגלל ההרגשה שלה.
אני פה בשביל הילדים שלהם לעזור להם בכל מה שצריכים אבל תמיד אפשר לשאוף ללמד דברים ואני עדין פה לתת תמיכה להכל.. ועושה לי טוב לדעת שה באפשרותם, ואם הם לא מצליחים אני אעזור יותר. (אגב, בדיוק כמו במצבי חולי)
שלפעמים יותר קל ללמד ילדים לישון לבד דווקא בגיל גדול יותר
ברור שאין משהו שנכון לכולם ויכול להיות שהייתי יכולה ללמד אותו לישון לבד בגיל ארבעה חודשים אבל המחיר לא שווה את זה ולא הרגיש לי שזה נכון לאבלבגיל גדול יותר התהליך כבר היה הרבה יותר קל כי הוא גדל ופחות היה צריך את ההיצמדות הזו..
וההרגל יכול להתחרבש ברגע בגלל חולי, או שיניים או חופשה או בגלל התפתחות טבעית של יותר סקרנות וכו'.
אבל זה לא הכל או כלום,
אפשר להירדם עם עזרה אבל לא בהכרח בהנקה.
למשל לשים אותו חצי ינשנוני במיטה ואז לשים עליו יד ודברים כאלה..
בעיני נדנוד זה הכי קשה כי התינוק הכי מרגיש את הפסקת הנדנוד מתוך שינה ואז מרבה להתעורר.
בגיל הזה ממליצה לבעלך להתרגל להרדים אותו במנשא.
וגם שהתינוק יהיה רגיל להיות על אבא ולהירגע עליו לא רק בהקשר של להירדם כשאמא לא נמצאת.
אבל יש את מה שלימדנו אותה, זהו, למדה. כשיש קושי נותנים מענה שלא סותר את מה שלימדנו...
או נשארים יותר זמן בחדר וכו' אבל עדין ההירדמות היא עצמאית ולא אני מרדימה (מעשה חיצוני לילד שבלעדיו לא נרדם)
אבל בגיל יותר גדול היא הפסיקה.
לא ממש לימדתי אותה להירדם עצמאית, זה פשוט בא לבד. אבל כשהיא גדלה יותר, היא כבר לא הצליחה להירדם לבד.
בוודאי שהוא לא ישכח,
מה שאני דיברתי זה שאם כן סותרים את התהליך ליומיים- שלושה רצוף,
אז אח"כ יש רגרסיה.
לא יודעת להגיד אם כל התהליך יורד לטמיון או שיותר קל מאשר כשלא היה תהליך בכלל לפני,
כי אני בסוף תמיד נשברתי עד שהפסקתי להשקיע בתהליכים האלו שהתחרבשו כל הזמן והשלמתי עם זה שהתינוק זקוק לי בשביל להירדם.
(הכי קשה להתמיד זה כשקם לפנות בוקר ואז זה מאוד מפתה להרדים בהנקה ולא לתת לו לנסות להירדם לבד ולהשקיע זמן וסבלנות כשאין לי כח לכלום ורק רוצה לחזור לישון אז מה שעובד עובד בלי לחשוב על הטווח הארוך)
מחלה של הילד החזירה את ההנקות לילה אחרי גמילה מתישה, מחלה אחרת החזירה אותו לישון איתי במיטה אחרי תהליך מאתגר ומוצלח והעביר למיטה שלו, מחלה נוספת (ארוכה מאוד) החזירה את הילד לטיטול...
אז נכון שזה לא היה קורה אם לא הייתי מניקה את הילד החולה בלילה, לא מעבירה אותו למיטה שלי או לא שמה לו טיטול גם כשהוא קודח מחום, הוזה ומשלשל... אבל יש לזה מחירים משמעותיים אחרים.
ברוך ה' כל התהליכים האלה קרו בסוף שוב אבל לקח להם את הזמן לקרות גם אחרי שהילדים הבריאו.
להתחיל ללמוד הירדמות עצמאית
בעיני זה מוקדם
עשיתי את זה עם שני הגדולים בגיל מאוחר יותר
מנסיון שלי- זה עובד רק שאת באמת מוכנה ושלמה עם התהליך
בן השנה וחודשיים עדין נרדם בהנקה
אני לוקחת בחשבון שבשנה הראשונה הם צמודים אלי, במיוחד בערבים
בדיעבר- הייתי מחכה
לא הייתי מוכנה לזה ב100 וזה השפיע על התהליך שהיה ארוך.
אצל השניה- שנה וחצי
הלךך חלק ומהיר, הגעתי מוכנה ושלמה
והשלישי - מתחיל לבצבבץ לי מחשבה אבל אנחנו עדין לא שמה
באופן ממש קצר
מפרידים הנקה משינה
עוושים טקס קצר של לפני השינה
אני נשארת על ידם בלילות הראשוננים, אין דבר כזה לבכות בלי מענה
אני מרימה ומרגיעה במקרי הצורך
הלילה הראשון הכי קשה וארוך
אני מבינה על עצמי שכנראה אצטרך לחכות עוד קצת כדי לעשות את זה הכי טוב בשבילו
תודה!!
בת תיכף 10 חודשים
נרדמת לרוב בהנקה, לפעמים במנשא.
השבוע היתה פעם ראשונה אצל בייביסיטר והיא הרדימה אותה בטיול בעגלה אין לי מושג איך (אצלי היא בקושי מסכימה לשבת בעגלה, לרוב עומדת).
מבחינתי לא דחוף לשנות את זה כרגע כי ממילא אני איתה כל הזמן.
הגדול שלי היה נרדם עצמאית עם סדר היום של הלוחשת. זה היה נחמד אבל כל המערך היה שונה אצלו (היה עם מוצץ, לא היו לי עוד ילדים, היה במסגרת ארוכת שעות מגיל צעיר...)
דווקא ממה שאת מתארת לא נשמע שהוא לא יודע להירדם בשום דרך אחרת, אלא שהוא מעדיף מאוד את ההנקה, וזה נראה לי ממש ממש טבעי ונורמלי בגיל הזה.
כן יש אפשרות להרדים אותו אם יש צורך גדול ואת לא זמינה.. אבל זה כן קשה יותר וזה הגיוני בגילו.
חשוב לזכור שהנקה היא לא רק מזון לתינוק אלא היא גם הרבה מעבר. היא משחררת אוקסיטוצין(הורמון האושר/הרוגע) אצל האמא והתינוק
נותנת לתינוק שייכות ואהבה(בגיל הזה התינוק מבין רק מחוות פיזיות)
מחברת בין האמא לתינוק ויוצרת היקשרות בריאה..
וחשוב לי להזכיר שתינוקות משתנים ומאוד.
מה שהוא עכשיו זה לא לכל החיים, זה גם לא עד גיל שנתיים או שלוש או חמש. זה הצורך והרצון שלו עכשיו בגיל 5 חודשים. זהו. אני מרגישה שהרבה תהליכים שאנחנו עושים נובעים מתוך הפחד הזה של "מה, ככה הוא יהיה עד גיל שלושים?" שמתוך הפחד הזה אנחנו מתנהלים ולא נותנים להתפתחות הטבעית להוביל אותנו.
אני ראיתי ממש על הילדים שלי שסביב גיל 10 חודשים כבר יותר קל בשעות היום להסביר ולהפריד, וגם בהרדמה שלפני השינה. זה לא אומר שאני לא מניקה לפני השינה אלא מניקה ואז מניחה במיטה וזה עובר טוב ברוב הפעמים..
באמצע הלילה עוד לא פיצחתי את השיטה🤭אבל נראה לי שזה כי גם אני גמורה ורק מתה לחזור לישון אז עושה מה שהכי מהיר..
(הגדול שלי ישן לילות מגיל שנה בערך, הקטנה בת 1.5 עדיין מתעוררת פעם-פעמיים בלילה להנקה.. מניחה שהיא תגדל מתישהו)
ועם כל זה ובלי לסתור את מה שכתבתי
אם לך זה מכביד וקשה
אפשר לעבוד על ניתוק ויש כל מיני שיטות.. (לישון בלי לבכות, הלוחשת לתינוקות..) אפשר לקרוא ולראות למה הלב שלך מתחבר.
ממה שאני שומעת וגם מה שאני חוויתי, לרוב ילד ראשון מאוד מאתגר בשינה.
יש גם משהו שבגלל שאנחנו הורים טריים אנחנו קוראים הרבה ולומדים הרבה ופחות מקשיבים לאינטואציות שלנו.
אני אישית עברתי סרטים עם השינה של הבכור שלי (שגם היה בלי מוצץ).
כל לילה הרדמה של 3 שעות בכייף והתעוררויות של בין 4 ל-5 פעמים כל לילה.
ניסינו כל שיטה אפשרית ללמד אותו להירדם.
שיטות מזעזעות שהיום בחיים לא נראה לי שאעשה לילד (לעשות טקס שינה, להכניס למיטה ולא להרים גם אם בוכה (ברררר... מסכן שלי)
גם שיטות שצלחו, הן עזרו לשבועיים ואז הכל חזר לקדמותו.
אצלנו אחרי שנה קשה ממש מה שהכי עזר זה המאמר הבא שפשוט מלמד להקשיב לילד, לראות את סימני העייפות שלו ולנצל את חלון הזמן לשינה.
איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים - הורות מחבקת
(אומנם מדבר על הרדמה עם אנשים אחרים אבל עזר לי מאוד להבין בעצמי איך להרדים את התינוק)
וחוץ מזה לשחרר לשחרר לשחרר.
במקום לבדוק בשעון ולראות שמאוחר כבר וצריך לישון, ובמקום לקרוא עשרות מאמרים ברשת איך להרדים תינוקות פשוט להיות איתם וללכת בדרך שלהם.
היום אם הילדים שלי בערב לא בכיוון לישון גם אם השעה תשע או עשר אני לא מכניסה אותם למיטה.
רק כשאני רואה סימני עייפות אני מדרבנת ללכת לישון.
כמובן שאם התלות בהנקה קשה לך אז כדאי לנסות להפחית את התלות ולחפש דרכים אחרים להרדמה.
אבל מהניסיון שלי, יש מצב שהדרך להפחית את התלות (כי ככה כתוב וכולן מתלוננות וסימן שזה קשה) זה יהיה יותר קשה מ"התלות" עצמה.
ולדעתי הקושי האמיתי לאמא בהרדמה בהנקה הוא בגילאים הרבה יותר מאוחרים שהתינוק רוצה לישון עם הנקה צמודה כל הלילה.
שווה קריאה בעיני
הגדול לא ינק, עד היום בן כמעט 3 הוא נרדם עם בקבוק (סיוט!!!)
דווקא הילד השני בן עשרה חודשים בהתחלה באמת לא נשם בלי הנקה, הכל הוא עשה תוך כדי הנקה. כמובן גם להירדם.
כיום הוא בן עשרה חודשים ונרדם עצמאים לגמרי
אני מניקה, איך שמסיימת להניק הוא מתעורר
מחתלת
ורק אחר כך משכיבה לישון, הוא משחק קצת עם הגדול שישן במיטה לידו עד שנרדם (רגע לפני שאתן בהלם שהוא כבר ישן בחדר ילדים, זה רק לשעתיים הראשונות עד ההנקה לאחר מכן)
אני בגישה של רגע לנשום ולחכות
להרגיל הירדמות למשל בסיבוב ברחוב זה גרוע
אבל להרגיל להירדם עם הנקה - הכי מבורך בעיניי. הוא ממש קטני תני לו את זה שייהנה ויספוג ממך כמה שיותר!
היי,
קבוצה לשיפור מיומנויות חברתיות
כמה זה עולה? כמה יש החזר?
המקומית,
יודעת שהם עושים הדרכות ופרויקטים בבתי ספר לגבי שילוב ילדים עם זכאות לחינוך מיוחד.
האם ניסית ליצור קשר עם הפסיכולוגית של הגן? היא אמורה לדעת מה יש באזור ומה, אם בכלל, אפשר להשיג דרך הגן ואז זה לא עולה כסף.
ואז חלק מנקודות הזכות מנותבות לשם.
לא זוכרת בכמה נקודות מדובר אבל מבקשים את זה בועדת פילוח.
כי הייתי אצל רופאה מלאום.. אממ... נחשו לבד
עזבו שהייתי צריכה נצחח לעזור לה לחשב כמה זמן מהבדיקה שהייתה אתמול (11-10=1, מה נסגררר)
היא פשוט הכאיבה לי ברמות... עם המכשיר הזה שנראה כמו תנין שפותח את הפה. אף פעם לא עשיתי אז לא יודעת איך זה אמור להיות... גם התחיל לי קצת דימום לפני כן ומזה הוא התחזק הרבה יותר.
א"ס וגינלי לא כאב לי כ"כ, קצת אבל בסדר... ושם זה כאב ממש.
פעם ראשונה שלי אז אין לי מושג, אמור להיות ככה? ואם כן איך עוברים את זה עוד מלא פעמים סביב לידות וכו?
תודה!!
סליחה על הבורות, זו הייתה פעם ראשונה
היא לא אמרה לך להרפות את השרירים שם?
לק"י
הרופא/ המיילדת מכניסים את האצבעות שלהם. לפעמים לוחצים על הבטן במקביל.
לפעמים זה לא כל כך נעים. לנשים שהן לא רגישות במיוחד, אני לא חושבת שזה כואב בדרך כלל.
ואם אין סיבה מיוחדת, לרוב בודקים פתיחה כשמגיעים ללדת, ובודקים כמה פעמים בדר"כ, לבדוק אם יש התקדמות.
(יש רופאים שבודקים במעקב הריון עודף. אני אישית מוותרת, אם אין סיבה).
היא סתם רצתה לעשות "כי בד"כ עושים" , לא בהריון או משהו
פעם הבאה לסרב? לא ידעתי שזה לא הרגיל
לק"י
ופתיחה לא בודקים עם המכשיר.
סתם כתמים לא כרגיל...
נראה לי שסתם נפלתי על רופאה מעצבנת
גם לי קרה שהלכתי מהסיבה הזאת לרופא ושאלתי אם אפשר לוותר על הבדיקה הפנימית, אז הוא אמר שאם ככה הוא לא יבדוק את כל מה שצריך לבדוק כדי לוודא שהכל בסדר..
וממליצה לך ממש לחפש רופאה מוצלחת שתלכי אליה קבוע❤️
ואיזה כיף לקבל חיבוקים
ככלל יותר שיותר רפויים ורגועים, פחות כואב.
ומאוד סביר שאצל רופאה שאת לא סומכת עליה את לא תהיי רגועה בבדיקה...
נשימות יכול לעזור, להתכונן לזה מראש. ללכת רק לרופא שאת סומכת עליו...
כן כואב לדעתי
אבל אני לא אחת שמרפה גם..
מה שלא יודעים זה שיש גדלים שונים, אפשר לבקש קטן. את גם יכולה לבקש להכניס אותו בעצמך.
ולהקפיד לשחרר את שרירי רצפת האגן בזמן הבדיקה כי בעצם מה שעושים בבדיקה כזאת זה להרחיב את האזור ולפתוח כדי שהרופא יוכל לבדוק, ואם השרירים מכווצים זה כואב הרבה יותר.
לשאלתך, עברתי בדיקות פנימיות כואבות מאוד וכאלה שלא כל כך כאבו, זה מאוד תלוי במומחיות של הרופא. העובדה שהכנסתי לעצמי את הספקולום השפיעה מאוד.
אבל יש רופאים יותר עדינים ויש פחות,
וכמו שכבר כתבו, זה גם תלוי עד כמה את מצליחה להיות נינוחה ומרפה.
אבל, ממש לא אמורים לעבור את זה מלא פעמים סביב לידות וכו'. בהריון אני לא חושבת שיש סיבה, לקראת לידה לפעמים, אבל לפעמים גם כשרופא רוצה לבדוק - זה מיותר, כדאי לשאול האם זה נחוץ ולמה. אחרי לידה לא כל הרופאים בודקים עם ספקולום, אבל לי נראה שזה כן חשוב. בדיקת פאפ פעם ב3 שנים נדמה לי.
אז באמת נפלתי על אחת ממש לא עדינה...
ורק בשביל לנרמל - גם כשעושים אצל רופאה עדינה מתוקה מנוסה (כמו האחת שלי) זה עדיין יכול לכאוב. לפעמים ההחדרה כואבת (אבל כאמור את יכולה לבקש להחדיר לעצמך לאט), אבל כשפותחים את הספקולום (יעני מרחיבים) כמעט תמיד מרגישים כזה לחץ, קצת דומה לזה שמרגישים בבדיקות שיניים לחץ (כשהרופאה אומרת)
זה לא כיף, אבל אם אין לך בעיות בריאותיות שקשורות, לא צריך לעבור את זה הרבה.
אמונה :)אז ב"ה יש לנו שמחה משפחתית ואני צריכה לקנות בגד.
אני עתידה להיות בשבוע 19-20 בעז"ה
הריון ראשון
מתי מומלץ לקנות בגד? אין לי מושג מה יהיו המידות שלי 🤭
באזור המותן ובטן
אם מתכננת על קנייה משיין תזמיני כמה ולקראת האירוע תשאירי את המ שרלוונטי לך.
אני הייתי קונה משהו עם מידה יותר בחזה, כי גם הגודל שלו יכול להשתנות
בהצלחה
ואיזה כיף זה אירוע בהריון
אם את רוצה לקנות מראש, פשוט תקני בגד לא מדי צמוד, שיהיה מקום טיפה להשמין בבטן או בחזה.
גם אם הבטן מתחילה להציץ, בד"כ אין הבדל משמעותי עד כדי שבגד שמתאים עליך בזמן רגיל לא יתאים בשלב הזה.
אפשרות אחרת היא ללכת שבוע או שבועיים קודם. ככה עשיתי בחתונה של גיסתי שהייתי בסביבות שבוע 30 נראה לי.
להוצאת התקן. צריך להגיע בזמן מסוים של הוסת?
תסתבכי מדימום בגלל ההוצאה.
לגבי השאלה השניה- נראה לי כדאי לך להתייעץ עם רופא על כך. לא חושבת שכדאי להסתמך על תשובות בפורום בעניין כזה.
מחקתי את השאלה השניה כי מצאתי תשובה בעלון לצרכן
נשים.
ואת לא חייבת בווסת, זה בחירה שלך
אצלנו ההתקנה וההוצאה אוסרים...
וגם בזמן הווסת צוואר הרחם יותר פתוח ויותר קרוב כך שיותר קל להוציא
בהצלחה
בירושלים.
ממש אשמח אם יש למישהי המלצה או דיס באישי
תודה רבה חברות
ויכולה להמליץ לי?
אולי תנסי לקבל מלאומית רשימה של מי שבהסדר איתם ואז לשאול עליהם ספציפית או לחפש עליהם ביקורות בגוגל?
יכול להיות שבנות נתקלו בנם אבל לא תחת הכותרת הזו...
בהצ
מרפאות שיניים בהסדר. הלכתי לאחת מהן ואמרו לי שרק האורתודנט לא בהסדר...
תודה על ההקפצה
לא יודעת איך קוראים להם..
אולי מופיעים ברשימת מרפאות שבהסדר
באתר של כללית זה כביכול בטווח אבל הנמוך
המוגלובין בבדיקה לפני חודש היה 10.7
מה דעתכן?
לק"י
לא זוכרת אם זה ברזל או בי12.
וגם ההמוגלובין מתחת לטווח, אבל אולי בהריון זה תקין. תשאלי את הרופא.
או לפחות להתחיל עם כדורי ברזל.
תתייעצי עם הרופא..
הרופאה לא רצתה שאקח שני כדורים א לבדוק קודם רמות פריטים
וכאן צדקה
אשמח להכוונה, אולי אחת מכן תדע
במסך הראשי בשיין אני רואה פריט במחיר מסוים, לאחר הכנסה לסל המחיר עולה בהרבה.
המחיר גם כל הזמן משתנה, אני מוסיפה פריט לסל פתאום שניהם זולים/יקרים יותר
יש אולי דרך לשנות את ההגדרה ככה שיראה לי מראש את המחיר הסופי?
שאלת בונוס - מה עושים עם ההתמכרות להזמנות אונליין?
אני מזמינה, חצי מחזירה
הדופמין עולה בכל פעם שמזמינה, בכל פעם שמחכה למשלוח
ללכת לאסוף - חגיגה!!!!
אני מזמינה דברים חשובים, משתמשת בהם
זה לא שקונה דברים מיותרים, ממש ממש לא. הכל בשימוש ונהנית מהם מאוד!
ועדיין אחרי הכל זה עולה לי כל שבועיים, שלוש. בתקופה מאתגרת רגשית לפעמים גם אחת לשבוע.
רק אתמול הזמנתי והיום כבר עסוקה במילוי סל.
הפעם כבר סל עם בגדי חורף, נראה שהקיץ מאחוריי.
שיבטלו את המשלוח חינם (הלוואי והבעיה הייתה עם הזמנות של פחות מ 160)
איך כואב לי על האשראי 
בעלי מעדכן אותי בסוף הלועזי מה מצב החשבון, החיסכון
וכמה החזרים צפויים להגיע משיין
יש לי שם ממש קרן, רק חבל שהריבית לא עולה
לתוהות איך יש לי כלכך הרבה זמן לזה? הפרויקט שלי בעבודה נתקע
ובמקום לעשות דברים יותר חשובים אני תקועה באתרים
פוייייייייי.
כי הוא הרבה יותר מתאים לשם.
מצד שני, הפורום הזה הרבה יותר פעיל, עם הרבה נשים חכמות ובעלות ניסיון. אז מעתיק קישור גם לפה.
אשמח לשמוע טיפים וחוות דעת של אמהות לילדים בגיל המתאים🙏
כי היא יכולה חלילה לחצות גבולות אדומים יותר, ככל שאת רק תשתקי ולא תגיבי.
היא תנסה להזמין אותך למלחמה, והיא עלולה להיות בוטה יותר.
הייתי מגיבה לה בסגנון: "זאת הפעם האחרונה שאת מדברת אליי ככה", לא מוסיפה מילה נוספת
ונותנת לה עונש חריף.
היא רוצה שאת תתני לה קונטרה. היא לא רוצה לעשות את כל התהליך רק עם עצמה (זאת דעתי)
היא משוועת להדרכה. לגבול. לדעת איפה אמא עומדת לנוכח ההתפרעות הזאת שלי.
ברגע שאת נעלמת, היא חווה עוד יותר מצוקה, ועוד יותר רצון להילחם.
להגיד לה בפירוש "הזהרתי אותך שלא מדברים ככה לאמא", ושוב לא להוסיף על זה, ושוב עונש.
ככה עד שהיא לא תעז להוציא מילים כאלה כלפייך.
סליחה שאני אומרת לך את זה בדוגרי,
אבל זה שאת שותקת זה כי זה (באופן מסוים) יותר קל.
את צריכה להתעמת איתה- בשבילה. להראות לה מחדש את ההיררכיה. אלייך לא מדברים בחוסר כבוד ויהי מה. ממש להיות נכונה לשלם מחיר של בכי ממושך, או חוסר עזרה מצדה, או איזו סצנה שלא תעשה.
זה אך ורק בשבילה!
יש לי חברה שכששמעתי איך היא דברת לאמא שלה הזדעזעתי.
כששאלתי אותה איך היא מעזה, היא אמרה שלאמא שלה כאילו לא אכפ לשמוע מילים כאלו.
סיפרה שבילדות הייתה שוברת חלונות במכוון- כדי שאמא שלה תעניש אותה.
היא ייחלה לעונש. היא לא רצתה לגדול פרא.
שהיא לא בסדר והיא מבקשת סליחה. בעיני צריך לא להיגרר לזה, וכן, אפשר מידי פעם להגיד משהו שיהיה ברור שזה לא במקום בכלל אבל לא להיכנס למלחמה על זה.
לריב על זה, בעיני, לוקח את זה למקום שנותן חשיבות חסרת פרופורציות למה שהילדה אומרת, ואם האמא בטוחה בעצמה שככה לא מדברים אבל מובילה את הסיטואציה לא בתור קרב מי תמצמץ ראשונה- המסר יחלחל באופן שהרבה יותר מכבד את אמא.
אני קובעת לה.
קובעת מהם גבולות הגזרה, קובעת את ההיררכיה, קובעת מה יקרה אם הגבול יחצה.
ריב זה בין שווים, ואין פה שיוויון.
ניכר שהבת אינטליגנטית ועם בסיס טוב מאוד.
רק להציב גבול חזק לטובתה, ואנע גטוחה שהיא תקלוט ותפנים
היא כבר די גדולה ותיכף זה לא יהיה רלוונטי.
ממה שאני רואה סביבי, גם אחים וגם חברות - מי שלא מציבים לו גבול בגיל הזה, זה רק יחמיר.
העובדה שהיא מבינה מעולה שזה לא בסדר (מתנצלת וכו) עוד יותר מדגישה את זה שהיא צריכה להבין שזה מעשה שלא יעשה. לא בגיל 11 ולא בגיל 31.
אומרת בכאב כי יש לי אח מבוגר שמסוגל לצעוק על אבא שלי ואבא שלי ממש מתכווץ לידו. וחוץ מזה - הוא סבבה לגמרי. אבל ההתנהגות הזאת פשוט מזעזעת ובעיניי מראה על רבדים מאד רקובים ביחסים הבינאישיים ובכבוד לזולת (בין אם מדובר בהורה ובין אם לא).
אני חושבת שכן צריך להעמיד במקום. אמרת שאת עונה לה בשקט ובהגיון וזה לא עוזר ורק התעלמות עוזרת - לדעתי היא אמנם לא במצב למענה בשקט ובהגיון אבל, גם לא להתעלמות. כן להגיד - אני לא מוכנה לשמוע אותך צועקת, בטח לא עליי. ולשלוח לחדר נראה לי תגובה די מינימלית.. ואחכ היא באה להתנצל? אומרת שלא יכלה להתגבר על עצמה בתוך הכעס? זה בדיוק הגיל ללמוד שמותר האדם מהבהמה הוא שליטה עצמית. ועונשים מאד עוזרים להפנים את זה.. לדעתי בכל אופן.
לי יש ילד בגן שעכשיו בשלב כזה של תסכולים וצועק עליי אם הבאתי משהו לא כמו שרצה, והוא מקבל גערה בכל פעם. וברוררר שהוא ממש לא מקבל את הדבר שביקש עד שלא אשמע את זה בצורה מכבדת.
זה גילאים ממש שונים, אבל באמת בכל גיל שרלוונטי לחנך בו זה מתאים לדעתי.
ומגיל ההתבגרות הם נכנסים למקום שזה כבר פחות רלוונטי, ואז מי שהם זה מי שהם ישארו (אלא אם מבחירה יחליטו לעבוד על עצמם)
מתבגר קלאסי, חכם ונבון וכו' (כמו התיאור של הבת שלך אבל זה לא רלוונטי)
עם התקפות עצבים יום יומיות אבל בחיים לא מתחצף, (כן מתעצבן עלינו ומגיב בעצבים, ובכעס ובתסכול אבל לא בחוצפה) פעם אחת בלבד אמר לבעלי "סתום" (עם שווא בסמך) ואני כל כך הזדעזעתי
ולא נרגעתי מזה במשך כמה שעות, והוא ראה בדיוק את הזעזוע שלי והפנים שזה משהו שבחיים לא יעשה,
מאז לא חזר על זה כמובן ומאמינה שגם לא יעז לחזור. אז כן, מותר להיות מתבגר אבל יש קווים אדומים שאסור בחיים שיחצו
וחוצפה לאמא אסור אסור אסור שתעבור בשתיקה, כי כמו שכתבה @שוקולד פרה יש גם מבוגרים שמתחצפים להורים.
אם את תזדעזעי בעומק מהחוצפה שלה, היא גם תרגיש שזה קו אדום, הרי אם הייתה מכה אותך חלילה היית מגיבה בהלם
ולא נותנת לזה להמשיך אפילו לא שניה נכון? אז גם חוצפה לאמא זה קו שלא חוצים בחיים בחיים
הייתי צריכה ללמוד השנה במכללה ירושלים, בגלל הריון מורכב ולידה מורכבת לצערי לא השלמתי את הלימודים...
למישהי יש נסיון איתם האם הם מחזירים שכ"ל במקרים כאלה? שווה לבדוק?
אין לי מושג אם יחזירו או לא אבל אין לך מה להפסיד מלשאול.
אולי אם לא יחזירו יציעו זיכוי או הנחה להמשך הלימודים במידה ואת מתכוונת להשלים או פתרון אחר
הרבנית יפה מגנס. מניחה שהיא לא קשורה לזה ישירות אבל יודעת שהיא מאוד שותפה בעזרה לסטודנטיות של המכללה בכל מיני תחומים. ובטח שווה ללמוד, שכ"ל אוניברסיטאי זה המוון כסף
עד כמה מרגישה שמנופוביה מאנשי צוות רפואי?
ובכללי,גם מחברה או משפחה?
נמאס לי מזה
הבוקר הייתי בבדיקה וראיתי שהרופא כתב שבגלל עודף משקל היה קשה לבדוק
אני אמורה להבין שיתכן שיש בעיות והוא פשוט לא קרה בגלל העודף משקל?
היה בהלם שאני מרגישה תנועות עובר ושאל כמה פעמים ,כי יש לי שליה קדמית וכאמור- עודף משקל
די זה מתיש אותי ופוגע כל פעם מחדש
מרגיש לי שכל פעם שמגיעה לרופאים בהריון אני חווה איזו עקיצה או אמרה שקשורה למשקל
יכולה גם לומר שהרגשתי כמה פעמים סוג של "דחייה" לבדוק אותי
ואני אסתטית ומטופחת ונראית מעולה בעיניי. אז למה לתת הרגשה כזו??
וגם לפני שבועיים היינו אצל ההורים של בעלי וחמותי שיש לציין שבעלת הפרעת אכילה היא וכל משפחתה,הייתה בהלם שאני כמעט לא אוכלת מתוק ויותר בקטע מלוח היא כל הזמן
מורידה סוכר מכל דבר אפשרי ברמה מוגזמת כבר וזה לא שאני לא בקטע בריא,אני מאוד אוהבת אוכל בריא וחשוב לי לאכול בריא.אבל היא לא השתחררה מזה שאני כמעט לא אוכלת מתוק ולמה? כי איך יכול להיות אישה במשקלי שלא אוכלת מתוק 😡🤔
איך שורדים את זהההה
בבדיקה
הפעם אני באמתתת רוצה להבין אחת ולתמיד
אם הייתי חיה בפעם ולא היה תמל מה התינוק שלי היה אוכל??!!!
אני באמת נותנת מעצמי, הבחור גר לי על השד אני משתדלת במקסימום
ובסופו של יום צרחות מרעב, אני מנסה לסחוט את החזה עוד קצת ובאמת כלום כבר לא יוצא
ואז הוא מסיים 30 מל מהבקבוק תמל
מסכן איזה רעב
מה אני עושה לא בסדר??
יש פה יועצות הנקה אני מתייעצת ועושה כלל מה שהן אומרות
משתדלת שהוא יגיע אל הפיטמה ולא אני אליו
שלא ינשוך את הקצה אלא יכניס הכל (הפה שלו קטן זה לא תמיד הולך…)
הוא נמצא עליי הרבה בין היתר כדי שהגוף יבין שצריך עוד..
אז מה לא טוב פה??
אם צריך לשלב תמל אני אשלב
אבל אני לא רוצה את הסימן שאלה התמידי הזה של האם הוא רעב ואת הצרחת רעב בסוף יום שמספרת לי שכל היום הוא סתם נשנש ולא אכל באמת
הלוואי ותצא מכאן איזו ישועה הלוואייי
אני כל כךךךך רוצה להניק ולתת לו חלב אם
אני הלכתי רק בגיל חודש עם הגדול, גם אחרי לידה ארוכההההההה מה שעשה משהו בשרירים
הוא היה ילד שלא הפסיק לבכות וגם לא הסכים להיצמד
רק בגיל חודש הלכתי וממש התחרטתי שלא הלכתי לפני
כי אחרי הטיפול אצלו הילד התחיל לינוק, אבל בגלל שהתרגלתי לשאיבות + בקבוק = היה לי קשה לחזור אחרוה להנקה. עד היום ממש ממש מתחרטת על זה
ללילה או שניים?
מחפשת צימר עם בריכה פרטית
במחיר הגיוני
לא כל כך משנה לי איפה..
עם השובר מילואים את יכולה לשלם בכל בית עסק שמוגדר בחברת אשראי כ"לינה"
אז זה לא קריטי לחפש לפי זה, תחפשי בכללי ותוודאי מראש עם בעל הצימר שזה אכן יתקבל
חייבת עצות פרקטיות שיהיה לי קל יותר
כל בוקר מלחמה להתארגן למרות שממש משתדלת להכין בגדים מראש
אחד בורח,אחד לא רוצה לקום וכו' וכו'
מה עושים???
זה ממש מייאש אותי
פלאים..
ב. לשים מוזיקה נעימה בבוקר, הופך את האווירה לכיפית
ג. מי שמוכן יכול לשתות שוקו חם ולקבל עוגייה- מדרבן דם את הגדולים פה..
ד. הומור- עוזר גם לאלה שקמים כמו גוש עצבים 😅
לק"י
אני גם נועלת לחלקם נעליים כשהם עדיין ישנים/ שוכבים במיטה.
לפעמים שרה להם שירים שטותיים שאני ממציאה על ההתארגנות, במקום להתעצבן.
וליבי איתך. הלוואי שהיינו מתחילים כל יום בעשר.
לפעמים צריך להחליף אם בורח מהטיטול או בגמילה אבל זה מקל משמעותית.
לי עוזר להתארגן בעצמי מראש לפני שמעירה ולארגן אוכל גם.
משהו בוויב של הבית גרוע בבוקר 🤐
מרגישה שזה המון קשור לעבודה שלי וקשוח לי ממש
חוץ מאלו הנדירות שהכול מושלם אצלן ואנחנו לא אוהבות אותן😂😂
אצלנו גם הייתה תקופה כזאת שהכל מלחמות, הכל לא מוצא חן. ובהמלצת הפורום הלבשתי את הילדון בן 3 מהלילה.
אבל עכשיו כשהבקרים חזרו להיות רגועים החזרתי לפיג'מה כי פחות אוהבת להלביש מהלילה.
אני חושבת שדבר ראשון תנסי לראות מה עוזר בעיקר לך,
כדאי ממש ללכת לישון מוקדם כדי לא לקום עייפה ועצבנית
לשמור כמה שאפשר על פאסון ורוגע, לא להתרגש מתלונות ובכיות.
חוץ מזה, אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך אבל אם גדולים אז אולי לדבר איתם ולשאול מה יעזור להם לקום בכייף.
ילדים קטנים (וגם גדולים) אולי מבצע שמי שמוכן בבוקר יפה מדביק מדבקה ובסוף קונים מתנה.
למישהי יש המלצה? חוץ מסיביטי שלא עזר
מוסיפה שהחרדה שלי יושבת על טראומה בעקבות דיבור מול קבוצה
שמעתי על מעט שעושים בזום. אני לא ממליצה. חשוב שהמרחב יהיה מוקדש לזה - העיבוד קורה בקליניקה, ולא בהית דרך המחשב.
בעיקרון זה עובד על הפעלה של המוח בצורה "מלאכותית" - תנועה שמחברת ימין ושמאל ובעצם את שני החלקים של המוח, ולתת למוח להעלות מה שעולה וככל שמזיזים יותר את הגוף זה משחרר את הזכרונות.
אפשר לקרוא עוד באתר EMDR ישראל.
רק אם מתאים לך אשמח לשמוע יותר בפרטי
שאלתי על זום כי אצלי בסביבה לא בטוחה שיש את זה..
אשמח גם להמלצה על מטפלים בדרום
תודה לך.
לא רוצה לכתוב איפה אני גרה..
ללכת למטפלת שמומחית בטיפול בטראומה, ולא מישהי שלמדה רק emdr.
מטפלת מומחית תדע להשתמש במגוון כלים ולהתאים אותם לצורך שלך. מטפלת שיודעת רק כלי אחד מוגבלת בסופו של דבר.
בעלי היקר מקבל דרגות🥳
יש מפגש מיוחד שבו מקבלים את הדרגות והוא פתוח לכל המשפחה, אין הגבלת כמות מבקרים.
אחרי כ"כ הרבה ימי מילואים, כ"כ מחכה ליום הזה, לתחושת הגאווה שלי ושל הילדים (מבחינתו אין צורך לבוא, גם על הדרגות הוא מוותר🙄)
לב האמא שבי, אמר לי שברור שצריך להודיע גם להורים ולאחים שלו. אומנם אנחנו נשואים שנים, אבל הוא לא רק שלי, הוא גם שלהם🙈 הוא בין האחים הגדולים, יש אחריו הרבה אחים צעירים יותר (גם תיכוניסטים ) ונרשמה התלהבות רבה והרבה רוצים להגיע וקצת קיוויתי שהם לא יבואו.. יש עוד שתי אחיות נשואות עם ילדים, נקווה שהם לא מתכננים גם לבוא😬
אני מאוד אוהבת וקשורה למשפחה שלו. כיף לי איתם. וכיף לילדים שלנו עם דודים שלהם וסבא וסבתא שלהם.
אבל רציתי קצת שזה יהיה זמן משפחתי, אינטימי שלנו. וזה כבר לא יהיה. קצת מבאס אותי.
מרגישה שזה קצת יושב עלי😔
בהחלט מגיע לך לקבל איתו הדרגות... ממש מבינה את התחושה יחד עם האין כל כך מה לעשות ..
אבל בהנחה שאחרי הטקס הוא חוזר הביתה, אולי אפשר לקבוע שמהטקס רק אתם יוצאים לאכול כמשפחה גרעינית יחד/מזמינים הביתה/אחרי שכולם מתחבקים נוסעים רק אתם ממשיכים לחגוג יחד?
כי גם לך מגיעות דרגות !!!!
במסגרת משפחתית מצומצמת, ואת יכולה להעניק לו לבד מהמשפחה (כלומר עם המפקד) את הדרגות ואז לשמוח במסגרת הרחבה יותר.
אפשר גם להוציא חולצות מודפסות רק אתם או רק לילדים שלך לרגל האירוע.
חוץ מזה מבינה אותך זה מעצבן כשההתמודדות היומיומית היא לבד ואז כשיש אירוע פתאום כולם שותפים.
דווקא האחים הצעירים אני חושבת שחשוב שיבואו, אירועים כאלו מהווים סוג של מודל. (גם אם אף אחד לא מתכוון ללכת בדרכו בצבא, זה מרשים לראות איך אחרי השקעה מרובה מקבלים איזה סימן וציון דרך וזה יכול ללוות אותם בכל תחום)
לק"י
אי אפשר להתווכח עם הרגש.
גם אם השכל חושב אחרת.
ומצטרפת לשאר, תחגגו לבד אחרי או לפני.
רק ההורים שלי, אשתו, והילדים שלו הגיעו. חלק מהּטקסים גם סבא שלי...
אנחנו היינו גאים מרחוק.
הבדל משמעותי הוא שאמנם הוא הבכור אבל כולנו כבר בעלי משפחות, לא תיכוניסטים...
אנחנו היינו מגיעים בקביעות לטקסים בסדיר. בקבע היה לנו ברור שזה אשתו והילדים.
אם הם מצפים ותהיה אכזבה אז באמת לא יודעת מה לומר.. חיבוק❤️
