פורום הריון ולידה (עמוד 129)

אפשא להסביר רק אם היא שואלת. שלי לא נלחץ מזה.

הוא דווקא נורא מתלהב

היום בבוקר ביקש ללכת לגן, עוד לא הספקתי לענות שלא הולכים בגלל שבת השלים אותי שלא הולכים בגלל האזעקות

מבחינתו אזעקה זה אירוע מרגש

בבית משחקים ביחד, רוקדים ומקבלין לפעמים ממתק

בגן כנל הגננת חילקה ג'לי 

יודע שזה בגלל האזעקות. הוא נהנה סה"כ מלהיות בבית. אבל גרים באזור שלא חזרנו אז זה לא מבלבל.

איך היא בכללי עם האזעקות? עוד יומיים גם ככה יש יציאה לחופשת פסח. אז אפשר גם לקשר לזה

אז שבוע הבא זה חופש פסח

ברגע האזעקה היא כן נלחצת

אולי באמת אגיד לה אזעקות וזהו נראלי עדיף מלא להגיד כלום כי היא בטוח תשאל

מסכימה עם זה שעדיף מלא להגיד כלום.

גרי במקום עם די הרבה אזעקות. שבוע שעבר החלטנו שעתיים לפני שבת לנסוע לאח שלי שיש לו ממד בבית (אנחנו 7 קומות למקלט עם 3 קטנטנים). כשאמרתי לו שנוסעים ככה על הדרך שתקתקתי באריזות הוא התחיל לבכות. אמר שלא רוצה לנסוע והוא מאוד אוהב! משחק מאוד יפה עם הבנים דודים. ברגע שהסברתי לו בשפה שלו למה נוסעים, הוא שמח ממש. ולא רצה לחזור הביתה (באמת נשארנו עוד יומיים).

חושבת שאם תסבירי ברוגע, היא לא בהכרח תפחד יותר. זה יותר המבוגרים😉 בסוף ילדים מתרגלים למציאות מאוד מהר. אצלי , אי אפשר להשוות את הירידה למקלט עכשיו למה שהיה בהתחלה. הרבה יותר קל (לרוב איתם לבד..)

מעיין 2000

נתיב החסד

אלו 3 רשתות חרדיות שאני מכירה

איך המחירים במקומות הלל ביחס לרמי לוי/אושר עד/"יש".

האם יש שמה מוצרים לבית כמו כיורים , נייר כסף לשיש וכדו'.

אלו רשתות שעד כה לא כ"כ הייתי בהם מה גם שאין בקרבת מגוריי.

לקניה הגדולה של אחרי פסח..

לפני פסח יש הרבה יותר דרישות ודקויות של כשרות

אבל גם הקניה של מיד אחרי פסח היא ממש ענקית, אנחנו לא מוכרים חמץ בבית אבל כן קונים חמץ שנמכר בחנויות, והקניה של אחרי פסח בקלות מגיעה לסדר גודל משמעותי..

מחזיקות כשרויות מהדרין. כולן רשתות חרדיות

לא יודעת לגבי מחירים בסניפים עצמם

חצי חינם מחירים יחסית טובים. הבנתי שהסופרים עצמם ענקיים.

אולי כן עדיף ללכת לסופר כזה, ולרכוש מוצרים שאת צריכה בכללי לבית שלא דורשים כשרות (חומרי ניקוי, חדפ וכו), ומוצרים סגורים שמכירה?

זה סופר ממש גדול, פשוט תקני מהמותגים שאת מכירה וקונה לבית (נניח מוצרי סוגת, אסם, קנור ועוד מותגים נפוצים - ודאי שתמצאי שם. בכללי- כמעט כל מותג שאת מוצאת בכמה וכמה סופרים)

והייתי עושה את זה אולי קצת אחרי פסח ואז אפשר גם חמץ (מוצרים שנשמרים לאורך זמן במזווה… ואז את מרכזת שם קניה של מוצרים יבשים לתקופה)

ממתי מכבדים את הכרטיס גם ברשתות של אוכל.

בכל אופן, הרבה פעמים זה משתנה וחשוב לבדוק.

רמיקוב

פיצה בעיר

קטאן

מונופול ודומיו

אם בבוקר הולך טוב משחקי דמיון והרכבה,

אחרי סעודת שבת כדאי לפתוח משחקי קופסה.

לגבי זמני מנוחה- מתחלקים.

אחר"צ להוציא פירות

אפשר גם חטיפים

אם יש הפוגה כדאי לצאת קצת החוצה לעשות סיבוב לחפש שבלולים.

כשחוזרים אפשר לספר סיפורים. לתת לילדים לחפש דברים מעניינים בתמונות.

רמיקוב יש לנו, אני צריכה לבדוק שוב אם האמצעי יצליח לשחק.  

השאר אין לי, מתאים לגיל גן?

הבעיה שבשלב הזה חוץ ממשחקי דמיון הם צריכים שאני אפעיל אותם בכל דבר...

ים יבשה

א קווה קווה (במעגל)

מה חסר בגננו הנחמד

אין גשם רצוף בלי הפסקה.

אז מחכים להפוגה, מתלבשים טוב, ויוצאים לטיול שלוליות.

בעיניי אלה הטיולים הכי כיפיים, כשהאוויר נקי נקי אחרי הגשם.

אני יכולה לבדוק בשלישי או רביעי בבוקר.

זה יהיה לפני הטבילה, אבל לא הרבה לפני.

אם הבדיקה תראה שכבר היה ביוץ, אס אין לי מה לעשות החודש.

רק לקבוע תור לרופא כדי לטפל הביוץ המוקדם.

אם הבדיקה תראה שעוד לא היה ביוץ, אני יכולה להמשיך לבדוק גם אחרי, או לעשות בדיקות ביתיות.

אני יודעת מה צריך לבדוק, השאלה איך לבקש את הבדיקה מהרופא.

זה אולטרסאונד פלוס בדיקת אסטרוגן פרוגסטרון ו LH.

לרוב אבל זה לא פעם אחת. זה מעקב של מספר פעמים.

לנסוע לעשות אולטרסאונד.

חשבתי לעשות רק את הבדיקות דם.

אני יודעת שזה פחות מדויק, אבל רק בשביל לקבל תמונה כללית.

אפשר לבקש מהרופא רק הפניה לבדיקת דם?

לבקש בדיקת דם של מעקב זקיקים, או שיש לזה שם אחר?

מבדיקה בודדת. הערכים משתנים מאחת לאחת וממחזןר למחזור. לכן עוקבים כמה פעמים כדי לראות מה המגמה אצלך. פלוס האינדיקציה של האולטרסאונד. אם לא אפשרי לך אז תעשי מקלונים וקחי בערבון מוגבל. לדעתי אין עניין לעשות חצי כח. וגם אם עבר משהו על הגוף חודש שעבר הגיוני שצריך רגע להתאפס וכדאי פשוט לתת לו. 

מבינה את הרצון להריון, לא זורקת לך סתם. אני בטיפולים. 

מבדיקת דם בלי מעקב זקיקים?

אם בדיקה ביתית תצא לי שלילית, אני לא אדע אם כבר היה ביוץ או לא. בניגוד לבדיקת דם שיכולה לתת לי אינדיקציה.

מהניסיון שלי עם מעקב זקיקים, לא היה קשה להבין מה המצב גם רק לפי הבדיקות דם.

יש טווח של ערכים שונה במצב של לפני ביוץ, ביוץ ואחרי ביוץ.

אני מבינה שיכול לקחת זמן עד שיתאפס, אבל מעדיפה לדעת מה המצב, ואם יש סיכוי להצליח החודש, אז לא לפספס אותו.

אני לא הכי מאמינה בביתיות. אבל כן טוב כדי לקבל מושג.

אם תעשי כמה בדיקות דם זה כן מדד טוב גם בלי אולטרסאונד. אבל בדיקה אחת לא בטוח תועיל לך אלא אם זה ממש במקרה סופר ברור שאת לפני או אחרי, כי זה טווח שמשתנה בין אחת לאחת. לפני טיפול בודקים בסוף די צפוף כדי לא לפספס.  

אבל אני לא יודעת בדיוק מה זה כולל.

אם את יכולה לקבוע תור טלפוני לרופא משפחה, אני חושבת שהוא יכול לתת הפניה מתאימה.

חיבוק, ובשורות טובות 💜

לי היה פעם הריון כימי שנמשך איזה 3 שבועות

כמעט שבועיים אחרי הטבילה היה שוב דימום, כמו ווסת רגילה. כיצד אז הכל היה נקי.

בדיעבד, בשבעה נקיים היו הרבה הפרשות, אז כנראה שבאמת היה אז ביוץ.

זה לא נראה משהו אחר ממחזור, שפשוט הגיע מוקדם.

היה לי כזה דבר

וה''הפלה'' נמשכה כמה שבועות

היה דימום שהלך וחזר

בגלל שעשיתי מעקבי בטא אז אני יודעת מזה

רק אחרי יותר משבועיים הגיע דימום נוסף ושטף את הכל

אז יש מצב שהדימום שהיה לך, היה המשך של ''ההפלה'' 

ועכשיו את מתחילה מחזור חדש.

לטעמי אין יותר מידי עניין לבדוק בשלב זה

צריך לתת לגוף את הזמן להתאפס ולחזור לעצמו

לא בדקתי יותר מדי, אבל לא נראה לי שזה המצב אצלי.

כשההריון נגמר, זה היה בשבוע 5.

באולטרסאונד שעשיתי באותו יום לא ראו כלום.

בטא שעשיתי למחרת היתה בערך 145. ושלושה ימים אחר כך היתה בערך 35. חברותי יום עשיתי הפסק. לא המשכתי לבדוק בטא עד לאיפוס.

בכל מקרה, ביקשתי מהרופא הפניה לבדיקת דם באפליקציה.

נראה אם הוא ישלח לי.

גם בשבוע 5

את הבת שלי עם כוס רגילה

קניתי לה כוס של תינוקות והיא לא אהבה

בבית זה מרגיש לי הכי נח.

לחלקם נתתי מים בבקבוק תינוק כשנכנסו למסגרת. לא הפריע להנקה

קשיחה, לא חד פעמית. נוח יותר אם היא שקופה

ואת מחזיקה לו שישתה מעט מעט.

כשקצת גדלים ומצליחים להבין לבד איך לשתות, נוח להשתמש בכוס אימון.

יש הרבה סוגים של כוסות אימון, ודווקא התנסיתי בהרבה ויש את מה שיותר אהבתי, אבל אני לא חושבת שההבדלים קריטיים ואמהות אחרות אוהבות סוגים אחרים, אז לדעתי לקנות את מה שתמצאו בסופר, ואח"כ אם לא תאהבי תנסי לדייק לסוג שיותר מתאים לך.

-כוס אימון עם פיית סיליקון, אנחנו אהבנו את של נוק-יחסית קלה לניקוי וממש נוחה לשימוש והמחיר סביר

-בקבוק תינוקות למרות שהאחות לא המליצה, ממליצה להוסיף לו ידיות. אם החשש שזה יבלבל עם הנקה, בגלל שזה רק למים זה פחות סביר..

-כוס אימון 360° שלא נוזלת. קצת קשה יותר לניקוי אבל הייתה ממש ממש נוחה לבת שלי כשהיא גילתה שהכי כיף לטפטף את הבקבוק על המגש/על השמיכה במיטה במקום לשתות🤣 גם אותה היא גילתה איך לשפוך אבל זה לקח יותר זמן. אנחנו קנינו בעליאקספרס, יש גם בארץ לכל מיני חברות.

בגיל קצת יותר גדול השתמשתי בכוס 360. בהתחלה לוקח זמן ללמוד איך לשתות מזה, ואחרי שמתרגלים זה ממש נוח.

מה שקנינו מאלי אקספרס לא היה מוצלח, היה קשה לשתות ממנו.

וזה ממש קל לנקות. צריך לדחוף את הסיליקון מלמטה החוצה. היה לנו בקבוק כזה שלא ידענו איך לפרק ובאמת היה קשה לנקות. רק אחרי כמה חודשים גילינו שאפשר לפרק בקלות. 

אני מנסה להבין אם יש טעם אחכ לעבור לכוס אימון (אימון למה?) או לכוס רגילה ובקבוק רגיל

לפי איך שזה נראה בתמונות זה לא עם קש.

וההנקה לא מספיקה לפיתוח שרירי הפה?

שונאת בקבוקים עם קש, זה מסריח מהר

לק"י

בגלל שהוא איתך בבית, אפשר בהחלט לתת לשתות רק מכוס רגילה.

כי יש לך את הפניות להשקות אותו בעצמך.

הפלוס בכוסות/ בבקבוקים למיניהם שהם יכולים לשתות לבד.

שותים כמו מכוס רגילה

אבל בלי שנשפך

ולתת לו לצרוח - בעיניי האישיות זה ממש התעללות, אבל דברי עם חסידי אימון השינה בעיניהם זה נורמלי לגמרי... אגב גם אימון שינה לא מתחילים לפני גיל 5-6 חודשים

הוא תינוק, הוא צריך אותך. לתת לו לצרוח זה לתת לו להבין שאף אחד לא יבוא לעזור לו והוא צריך להסתדר לבד אז אין לו למה לבכות...

אפשר להתחיל מלהרגיל אותו להירדם על הידיים אבל לא בהנקה, ואז כשהוא מתרגל להרגיל אותו לישון בעריסה עם טפיחות על הגב או נענוע, וזה תהליך הרבה יותר קשוב לך ולו.

ואם מתאים לכם- לגמרי אפשר גם הרדמה בהנקה וישנה משותפת ואז לא צריך להעביר אותו והוא לא מתעורר. מי שזה מתאים לה זה נהדר.

הייתי שרה לו שיר קבוע, נותנת לו מוצץ ( שהיה מעיף ) ואז מניחה אותו ותופחת לו קלות על התוסיק ( ישן על הבטן )  לפעמים היה קצת עושה קולות אבל זהו פתאום בימים האחרונים ממש צרחות, פשוט מתנגד לישון

שינה משותפת לא ריאלית, אני לא אשן ככה 

גם כן התחיל לבכות מדברים שהיו רגילים עד אז. הלכנו איתו לרופא, והוא אמר לנו - בגיל הזה ילדים מתחילים לעשות מה שהם רוצים ולא מה שאנחנו רוצים. זה הזמן להתחיל ללמוד את הלוז שלו והרצונות שלו...

יכול להיות שצריך יותר או פחות שינה, רוצה חיבוק או משהו אחר. פשוט תנסו

ויש שיטות שאומרות שתינוקות צריכים עזרה בהירדמות וטבעי שלא ירדמו לבד, ואם מרדימים לפי סימני עייפות בזמן המדויק שהתינוק עייף אבל לא עייף מדי אז הוא לא מתעורר יותר מדי.

בקיצור יש שיטה לכל דבר שתחשבי עליו, ותלכי לפי מה שמתאים לך ונשמע לך טוב😅

הכוונה עם מיטחברת.

אני גם הייתי בטוחה שלא אצליח לישון, ניסיתי רק בילד הרביעי וזה חלום!!

ממש ממליצה לנסות אם לא ניסית, אולי כן תתחברי.

בכל מקרה זה עוזר בלילה ולא ביום.

ביום השתמשתי הרבה במנשא.

אחרת לא הייתי יכולה לעשות כלום.

פשוט לא מתחברת

יש רווח של 30 ס''מ 

תרדימי בכיף בהנקה או בידיים או בנדנוד, טפיחה על הגב.... מה שנוח ועובד

אין מה לחשוש מהרגלים לא טובים עדיין, הוא ממש צעיר והכל עוד דינמי

אני יכולה לתפוח לו וכו' ולנענע גם 45 דק' ולפעמים הוא גם צורח בידיים

וכשנשברת נותנת לבעלי והוא נותן לו לצרח ( הוא לידו, לא עוזב אותו ) 

לק"י

הבן שלי קצת יותר גדול. כך שאני בתוך הגיל....

לפעמים משהו מציק להם.

אולי אנסה

לק"י

לא יודעת למה.

וזה גם נראה לי מעט מידי...

עברנו שנה נוראית עם הבכור שלי שלא היה נרדם

רציני היינו עוברים אתו 3-4 שעות השכבה כל ערב עם צרחות משהו הזוי.

מקווה מאוד בשבילכם שהעניינים ילכו הרבה יותר בקלות

אגב, אצלנו זה גם התחיל בעיקר בגיל 4 חוד' כנראה בגלל קפיצת גדילה

הם פתאום מתחילים להתעניין בסביבה, כל רעש מעניין אותם וזה מפריע להם לישון.

אספר לך מה עשינו ותלמדי ממנו מה לא לעשות:

1. חיפשנו שיטות איך להרדים את הילדים, קראנו ספרים והמלצות ויישמנו באדיקות

2. ניסינו שיטות ממש קשות של טקסי שינה, לתת לילד לבכות, להיכנס ולצאת וכו'... כל שיטה עזרה לשבוע והצרחות חזרו.

3. הסתכלנו על השעון ולפי זה קבענו מתי התינוק צריך לישון

בגיל שנה בערך קראתי מאמר ששינה לי לגמרי את ההסתכלות על ההשכבה של הילדים

התמצית של המאמר זה להיות קשובים לילד, לזהות סימני עייפות, להיות איתו כשהוא מנסה לישון.

ואפשר גם לנסות להוביל לשינה עם החשכת אורות ופעילות רגועה (הילד שלך כנראה עדיין קטן וזה לא רלוונטי)

איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים

מצרפת לך קישור, אומנם מדבר על השכבה עם אנשים אחרים ולא אמא. אבל עזר מאוד מאוד גם לי.

אצלנו זה הוביל למהפך, ערבים רגועים יותר, שינה נעימה ומהירה.

וכן הם הולכים לישון הרבה הרבה יותר מאוחר ממה שהייתי רוצה.

אבל הכל בנעימות וברוגע וגם כנראה הגדול שלי פחות צרך שעות שינה ממה שכתוב בספרים...

אז קודם כל אני ממש לא הולכת לפי השעון וגם הגדול שלי הולך לישון מאוחר לפעמים.

אני רואה שהוא עייףףף אבל לא רוצה לישון. וכן, ממש מתעניין בסביבה לפעמים כשאני מניקה אותו מפסיק כי שומע דברים 😅

בילד הראשון לא קראתי שום דבר וזה היה קשוח. היה נרדם רק ההנקה יונק בערך כל הלילה עד גיל 10 חודשים שעברתי אותו חדר והיה כמה לילות קשוחים של צרחות כי רצה לינוק ( בעלי הציע בקבוק ) אבל כבר הגעתי לנקודת שבירה, הייתי זומבית איכשהו תפקדתי אני לא יודעת איך, החוסר שינה הגביר לי את החרדות ודיכאון וזה היה נורא ולכן הפעם אמרתי שאני מתחילה לקרא על זה חחח

אני אקרא את המאמר, מקווה שאני אמצא דרך הטובה לנו

ואני גם אגב לא מרדימה בהנקה.

כי זה באמת סיוט.

אני ממש מסכימה עם מה שכתבו לך פה על לשים לב לסימני עייפות

גם לי יש תינוק בן 4 חודשים.

אם אני לא מרדימה אותו בזמן הוא צורח בטירף מעייפות.

אצלנו בבוקר יש שנת בוקר של שעה וקצת בערך ואז צהריים של 3.5 שעות.

הטווח זמן שהוא מצליח להיות ער רצוף זה גג 3 שעות. אם הוא נשאר ער יותר מ3 שעות רצוף הוא בוכה בטירוף. (אז בערך קם בשמונה בבוקר,  ישן מתשע עד עשר וקצת, ב12:30 ישן עד שלוש וחצי ארבע בערך ואז שוב פעם משבע בערך עד הבוקר-עם קימות להנקה כמובן חח)

בגלל זה אני ממש ממליצה לשים לישון ברגע שמזהים סימני עייפות, שפשוף של העיניים, פיהוק, סימנים של עצבנות.(אני לא מחכה לזה. אחרי שעתיים וחצי של ערות אני שמה במיטה)

ממליצה גם לשים לישון בחדר חשוך, אני מניחה פשוט בלול, קצת מלטפת וזהו, הוא נרדם לבד כי הוא עייף ונכנס לישון בזמן) 

בגיל כ"כ צעיר אני מרדימה בהנקה, מחכה שישקעו בשינה עמוקה ואז בעדינות רבה מכניסה למיטה. ואם לא בהנקה אז בכל מקרה במגע, על הידיים, תוך ערסול ונדנוד.

אני מתנגדת נחרצות להרדים בבכי, גם בגיל גדול יותר.

לתת לו לצרוח

הוא לא מבין

ואין קניית הרגלים בגיל הזה

הצרחות שלו זה דרך לקרוא לכם לעזרה

אשמח לתגובות נוספות

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

תודה על המענה!

תודה על הפירגון

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

בדיוק על נשים כמוך וכמוני אני חושבת... 

כמו הצורך שהיה לי בשלב ההוא

תודה על הסיוע

עוזר מאוד

בעיקר חסר לי לשמוע נשים בהריון ראשון...

ל2 חברות שבהריון ראשון

ועניתי (הריון שני)

הכי חסר לי תשובות של נשים בהריון ראשון!

תודה

יש לה מה להמשיך לענות על השאר?

זה נכון שיותר משמעותי לי דעות של נשים שמסמנתות 4-5 אבל כן חשוב לי לשמוע כמה שיותר רחב.

תודה לכל אחת שמשקיע ועוזרת לי במילוי...

אנחנו היינו מזמן בוילה מקסימה באיזור מירון

מוזמנת לפנות בפרטי ואכתוב לך מספר

כוכב הנופש

פלטפורמה למקומות אירוח דתיים וחרדים לכל מיני גדלים של קבוצות / משפחות.

אנחנו מצאנו שם וילה והיינו ממש מרוצים (למשפחה גדולה יותר כך שלא ממליצה עליה ספציפית)

אם רלוונטי בשמחה באישי

יש ממ"ד כמובן

זה לא נחמד ומלחיץ להיות בדרך עם אזעקה

בטח עם ילדים.

אבל אפשר להסתדר

אני לא הייתי מבטלת רק בגלל הדרך

אם זה היה רק מלחיץ זה היה בסדר....

האורחים גרים באיזור דומה לנו

לא יודעת אם מפחדים לנסוע אבל זו לא נסיעה מאד ארוכה

אם הייתי מתארחת

לא הייתי משנה תוכניות

אלא אם מדובר באירוח בצפון הצפוני

אני לא מפחדת לנסוע באזעקות

יותר מפחיד לחנוק את הנפש בפחדים כ"כ הרבה זמן

כנראה נשארים בבית (אם ימשיך ככה).

באזור שלנו אין הרבה אזעקות, באזורים שתכננו לנסוע יש הרבה יותר. והנסיעה 3-4 שעות עם מלא מרחבים בלי מקלטים קרובים.

החלטנו להשאר אבל מודה שעוד לפני המלחמה חשבנו שיהיה כיף להיות בבית, ואמרנו שניסע מצד מחויבות למשפחות...

ואם לא מתאים לי להתקע שם, במקרה שיהיה קשה לחזור.

בתור אחת שגרה באזור עם אזעקות - אפילו שיש ממד, זה לא כיף

בסוף האזעקה ולקום לממד זה הבעיה הקטנה יותר, מדובר בסוג של להיכנס לסכנה מבחירה. ואי נוחות גדולה. לא הייתי עושה את זה

בכללי בליל הסדר אנחנו תמיד בבית אז מבחינתי הכל כרגיל

אנחנו לא נוסעים שבתות בכלל בינתיים, אבל בשביל ליל הסדר נראה לי חבל להישאר בבית כשיכול להיות כל כך משמעותי להורים שנגיע. יש ממד הרבה פחות נוח משלנו, אבל אם לא היה ממד לא חושבת שהיינו מגיעים. תהיה לנו נסיעה של שעה וחצי, גם מזה אני חוששת. מתפללת שיעבור בשקט.

ונראה לי גם בשביל אבא שלי משמעותי שהוא ירגיש עורך הסדר ולא אורח.

וגם לנו יש אזעקות, לא ממש שקט, אבל קצת פחות מאצלם, והרבה פחות נפילות.

גם ככה נוסעת להורים כל שבת כרגע לצערי , כבר לא ביג דיל מבחינתמ

ולא ברור עדיין אם בעלי יהיה בבית בליל הסדר 

אנחנו מנסים לחשוב אם לחזלש כי זה המשפחה דל בעלי והוא ממש אומה ליסוע כי לא היינו שם בפסח בשנציים האחרונות

מצד שני לקום כמה פעמים בלילה עם 2 תינוקות לממד?

איך הם ישנו?

( אני יודעת שזה נשמע מתפנק אבל ב"ה אין אצלינו הרבה אזעקות ואנחנו ישנים מלכתחילה בממד) 

לא יהיה לכולם איפה לישון ויש גם עוד משפחה שתגיע אליהם כי הן=ם ממילא יורדים למקלט עם ילדים 

אישית לא שינינו תוכניות לליל הסדר כי נהיה אצל חמי וחמותי שגרים באותה עיר אבל על סוף החג כן חןשבת כי אמורים לנסוע לצפון להורים שלי שזו גם נסיעה ארוכה וגם יותר אזעקות..

אצלנו יש נראה לי יותר אזעקות מאשר אצל כל המשפחה ביחד, אבל יש ממ"ד בבית.

מתלבטים אם לנסוע לחמי וחמותי, כמו התכנון המקורי. יש להם מקלט קטן בבית, שיכולים לישון בו 2 ילדים. כל שאר האורחים לא יוזמנו כדי שכולם יוכלו להיכנס למקלט במקרה של אזעקה.

האמת מבאס אותי לחשוב על ליל הסדר לבד, ואני עובדת אז הלחץ של פסח מאוד משמעותי, בשביל להרים ליל סדר בבית אצטרך ממש לקרוע את עצמי.

אולי נתארח בליל הסדר ונארח בחג שני את מי שיסכים לבוא..

שונאת את החורף 

שונאת שחושך מוקדםם

אבל שישי קיץ לפני פסח בא לי טוב

מבחינתי מוצש הבא המטבח צריך להיות כשר לפסח

מקווה כאילו חחח

ובגלל שהלילה מתקצר בשעה, נוהגים שנים לקבוע את המעבר ביום שישי. כי הרוב לא עובדים בשישי ויכולים לקום מאוחר יותר

ממש מוזר לי

מה עושות כל החרוצות שניקו חלונות לפסח מזמן? חחח

בעז"ה

אבל יש לי בית קטן

יומיים שלושה אני מסיימת 

שהתכיפות שבה הם נמצאים באוויר משבשת את מזג האוויר. (פעם שמעתי משהו כזה)

אבל בעלי שלל את זה ואמר שזה רק בקרב שמיים רציני של כמה שעות רצופות מזג האוויר יכול להיות מושפע🤷‍♀️

אבל כנראה זה משהו שמיימי - כלומר מהקב"ה. מסיבה שאנחנו לא מבינים הוא איחד בין המלחמה והטילים לבין שיגעון מזג האוויר...

שזה ממש מכת ברד

יורד אש וקרח מהשמים ביחד חחח

היה פה ביום רביעי ברד רציני

יהי רצון שבקרוב מאוד תהיה מכת חושך על איראן, ואז מכת בכורות - שכל הבכירים שלהם יחוסלו ולא יקומו חדשים...

(ועל הדרך שתמוגר מכת כינים אצלנו בבית🙈🥴)

וזה ממש גשמי ברכה ההשלמה הזו.

ברוך השם

לא יודעת אם נכון לקחת טלפון לגמרי , אבל כן כדאי להגביל. נגיד לקחת אותו ממנו בערב ולהחזיר בבוקר.

דבר שני , צריך לעבוד על קשר לשלכם איתה. לחפש עיסוקים שהיא אוהבת , לתת לה לשתף בלי לשפוט ולבקר אותה

שלישית, להבין למה היא צריכה קשר עם בנות שהיא לא מכירה. מה קורה באולפנה, סניף? אולי יש אפשרות לחוג?

רביעית , בעיה היא לא טלפון. אפשר למצוא קשרים בעייתיים גם בלי טלפון. אני לא אומרת שלא צריך להגביל או לקחת טלפון. אלא להבין שפעולה הזאת לא תפתור את הבעיה .

מה לגבי תחומים אחרים? היא לוקחת אחריות ? עצמאית?

אני מבינה מאוד את הרצון שלכם לשים גבול

אבל היא כבר גדולה

ובגיל הזה אין לכם באמת שליטה עליה.

זה מאתגר ההבנה הזאת, אבל אין לכם יכולת לשלוט עליה.

כן מראש אפשר וראוי להציב את הגבולות, אבל אם הגבולות נפרצים- מלחמה איתה לא תועיל, ולקחת את הפלאפון זה להלחם איתה.

אז מה כן? קודם כל קשר קשר קשר.

אם יהיה לכם קשר טוב- יש סיכוי שהיא תשתף אותכם או לפחות תקשיב למה שאתם אומרים

אם תלחמו בה- היא רק תחפש איפה למרוד.

איך יוצרים קשר טוב? קודם כל לא נלחמים.

מה כן? ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, לא לוותר על לחנך, אבל זה כבר לא יכול להיות מתוך מקום שאת שולטים, כי היא כבר גדולה.

וחיבוק, זה ממש קשה ומאתגר להבין שהילד שלך עושה דברים שהם רעים בעיניך, ואין לך שליטה על זה..

אבל גם רוצה לנרמל ולהגיד שהרבה נוער מתנסה בכל מיני דברים וזה לא אומר כלום על מה יהיה איתה בעתיד.

מעדכנת שאחרי שלקחנו לה את הטלפון

שוחחנו איתה פעמיים וממש ניסינו להסביר לה כמה זה מסוכן ליצור קשרים עם אנשים שאנחנו לא מכירים.

ניסינו להבין ממנה מה הכי חשוב לה בטלפון כדיש נוכל לאפשר לה את זה

ועל מה היא מוכנה ויכולה לוותר.

חד משמעית לא חשבנו להחרים את הטלפון לתמיד אלא לחשוב איך מתקדמים.

תודה ממש על התגובות

ואני ממש מסכימה שחשוב לבנות קשר טוב

ששם זה האתגר שלי כי היא מאוד מופנמת ולא ככ משתפת ואני לא יודעת איך לגרום לה לשתף יותר

ברור לי שגם אצלי הבעיה😔

זה הכי הגיוני בעולם

ודרך אגב גם כשיש קשר טוב לא תמיד נוער רוצה לשתף את ההורים שלו

הם בגיל שהן עסוקים לברר את הזהות שלהם

ואם היא מופנמת אז בכלל.

קשר טוב לא מביא תוצאות תמיד בכאן ועכשיו

לפעמים כן ולפעמים גם לא..

קשר טוב  לטווח הרחוק כן מחזיק את היכולת של הנער להיות מושפע מההורים שלו, אבל זה לא קסמים..

כרגע תהיו בנחת, תשדרו לה אהבה, גם אם היא לא נענת בחזרה, אתם ההורים ותחזיקו את התדר הזה, ובסוף זה משפיע..

ושימו לב מה היא מרגישה כרגע בלי פלאפון, במיוחד שכרגע אין מסגרות וזה הדרך להיות בתקשורת

למרות שלא תכננתם לקחת לתמיד, גם יומיים בלי יכולים לגרום לה לכעס עליכם ובטווח הרחוק זה יכול לפגוע בקשר . (אם לא אז מעולה, רק מסיבה את תשומת לבכם לשים לב לזה)

ומעודדת אתכם להתייעץ, לא כי הבעיה אצלך, אתם אכפתיים ובטוחה שהורים מהממים, אלא כי היא גדלה ולפעמים צריך מישהו חיצוני עם פרספקטיבה רחבה יותר...

עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך ד' בניסן תשפ"ו 6:39

עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך ד' בניסן תשפ"ו 6:31

אני גם חושבת שלא תעזור מלחמה אבל עדין אפשר להציב גבולות והיא עדין צעירה. וגם לא הרבה זמן ממה שאני מבינה ממך בתוך העסק הזה אז אפשר לעשות חשיבה מחדש.

צריך לדסכס ביניכם ההורים לראות מה חשוב לכם ולמה

ואחכ לדסכס ביחד עם המתבגרת ולראות איפה מתפשרים

אולי אפשר לשים פמילילינק להגביל לפחות את שעות השימוש, בסוף זה חלק משמעותי מחיי העתיד, אז צריך לראות איך כן לאפשר שימוש חיובי וממה צריך להיזהר.

יש את ארגון "לוקחים אחריות" יש להם המון מידע מחקרי ועשיה בתחום המסכים, ובעיקר שמירה על הילדים. לא מתוך מלחמה אלא כבוד לילדים. יש להם סרטונים ביוטיוב, פודקאסט, קבוצות וואטסאפ, שווה להתרשם מהם כדי לגבש דעה בנושא. יש שם תכנים שיכולים להפתיע ולעשות סדר. הם גם מדברים על זה שקודם כל צריך קשר עם הנוער. לרצות להכיר ולדבר עם הילד מה הוא משחק/רואה מתוך רצון אמיתי להיות מעורב ולא מתוך זלזול על הבזבוז זמן וכו.

אתמול נסעתי בלילה מחוץ לעיר ותוך 3/4 שעה חטפנו 3 אזעקות בדרכים עם שני ילדים איתנו.

זה היה נוראאאא

חמישי בערב היה מלאאא ברצף

גם אותנו זה תפס בחוץ

הייתי היום גם במרכז וגם חזרתי לאיזור ירושלים

5 אזעקות

3 בכביש

אדישות

החיים ממשיכים 

הילדים שלי בהיסטריה כבר, גם שומעים פה בומים חזקים

וגם אני כבר לא מגיבה כזה טוב לרצף הזה כבר מאתמול

יימח שמם ושם זכרם

אחרי האזעקה הרביעית בליל שישי כבר התארגנו לשינה במקלט... אבל בסוף ראינו שנהיה רגוע אז עלינו הביתה. ב"ה עד הבוקר לא הייתה עוד אזעקה.

אבל באמת לחשוב שבצפון זו ההתמודדות היומיומית🤦‍♀️😔

בליל שבת הייתה אזעקה בלי התרעה, וזה הכי מלחיץ. גם בליל שבת הקודם היה ככה, ובעלי העלה השערה שהאחראי על ההתרעות בפיקוד העורף יוצא לחופשה בשבת🤭

ואז אפילו לא יכולנו לבדוק מאיפה השיגור...

אבל מה זה משנה בעצם

הודיעה שחוזרים ללימודים ביום ראשון......

האמת, שתור אמא- מלחיץ אותי מאד להחזיר את הילדים.

מעדיפה להשאיר אותם בבית....

בתור מורה- מצד אחד ממש רוצה לחזור אפילו שזה רק ליומיים

מצד שני זו אחריות כ"כ כבדה בתור מחנכת, ואני חוששת......

הבית ספר חזר לעבוד כי הוא ברשות אחרת מהרשות שלי

ולמטפלת של התינוק אין ממד

כרגע בעלי פשוט ישאר איתו ואני אלך לעבודה

זה צריך להיות רק בבית מרקחת בהסדר

יש סניפים גם לא של מכבי שהם בהסדר, אבל צריך לבדוק מול הסניף הספציפי או מול מכבי

לק"י

אני יודעת שלרוב אין איתן מחזור.

נוברינג- נראה לי יכול להפחית חלב. אגל זה רק ממה שקראתי בפורום.

בהנקה עם גלולות אין ווסת

יכול להיות שאת לא מניקה הרבה?

אבל כן הגיוני שיש ווסת עם גלולות הנקה 

אוף

מבאס ממש אבל זה מה שהיה

לפחות במרווחים של חודשיים ככה ולא כל חודש.

והם אמורות להשאיר את הרירית דקה ויציבה ולא לדמם.

כשזה קורה אז סימן שכמות ההורמונים לא מספיקה בשביל זה

אז יש 2 אפשרויות (כמובן לברר עם רופאה לפני)

להחליף לגלולות משולבות (אולי יפגע בהנקה)

או

לקחת מינון יותר גבוה של גלולות הנקה.

לכל אחד את התיק שלו, ומה שאת רואה מבחוץ, זה לא תמיד מה שקורה.

וגם אם אובייקטיבית יותר קל לה מלך, זה מעצבן, אבל זה בר שינוי.

בעיקר בתפיסה שלך.

לשחרר שליטה

עצה מפריק קונטרולית הגמילה 😉

לפחות מישהי מזדהה...

לא שמעתי אף אחת כזו מסביבי, כולם אומרים שנמאס ושקשוח , לא רואה את ההנאה בתקופה כזו, אם זה ממש עושה לה טוב, היא יכולה לקחת ולעשות חופש לכולם בשגרה.

גם אני מנסה להוציא את הטוב גם בתקופה כזו, אבל נו באמת, בסוף זה מלחמה, בסוף כולנו בסכנת חיים, ובסוף גם לילדים שלנו לא ממש כיף..

ואני חושבת שכן יש קשיים שהם אובייקטיביים.

ובאמת יכול להיות שהטבע של שני התאומים שלה, הוא יותר אימפולסיבי. למה? כי נולדו ככה.

אני ממש רואה את זה אצל הילדים שלי.

הטבע של הבכורה הרבה יותר רגוע מהטבע של האמצעי. הרבה.

והקושי להיות עם האמצעי כל היום בבית זה קושי אובייקטיבי.

ומאמא לאמא,

אני חושבת שכל אמא מחפשת בעיקר הזדהות.

לא עצה, לא דרך תיקון.

רק הזדהות עמוקה.

כי יש הרבה לבד בדבר הזה של להיות אמא.

כי את מבינה שאת עיקר הבית, שאת רוב הזמן איתם, ואת צריכה הרבה פעמים להמציא את עצמך מחדש בשלל סיטואציות.

ובימינו את גם עובדת, נוסף על הכל. אז בכלל.

אז זו הרגשה של הרבה לבד, כי את יודעת שאין לאף אחת את הילדים שלך.

זה רק את ובעלך. ובעיקר את.

אז המקום הזה שיש עוד אימהות שמתמודדות, שנופלות ומרימות את עצמן

זה מקום כל כך נצרך לנפש.

קצת להרגיש פחות לבד במסע המאתגר הזה.

כי גמני עוברת את זה וגם לי קשה מבטיחה לך

עם זאת, זה בסדר להכיר במציאות

אנחנו קורבניות לפעמים. כולנו. לא דבר רע. חלק מתהליך רגשי שעוברים  בתוך רכבת ההרים המטורפת של התקופה

אבל זה לא מקדם אם נשארים רק שם. ואני תמיד כותבת בהתחשב עם ההיכרות הדיגיטלית שלי עם כל כותבת ולא באוויר כמובן

לתחושתי התגובה שלי הייתה לא מתקנת.

אם את חושבת אחרת אשמח שתדווחי והמנהלות תשקולנה אם כדאי למחוק (ברצינות אבל. לא רוצה לפגוע באף אחת)

@המקורית

בעיקר לאור תגובות נוספות.

@אובדת חצותהיקרה באמת מוצפת ובאמת יש על מה ואפשר לחבק ולהגיד לה שהיא צודקת, והיא צודקת.

אבל היא מעלה קושי כבר המון זמן, אני בפורום מספר חודשים ושומעת את הכאב שלה.

וגם אם יש ילדים קשים, זו לא גזירת גורל, ניתן לעשות הרבה דברים כדי לעבוד על המקום שלי ביחס לכך ולקדם את הילדים 

דווקא אני מוצאת בזה משהו אותנטי, מהחיים, ולא איזה באג.

כי כשמצליחים פחות משתפים. את לא מחפשת לפרוק על זה שהצלחת, נכון?

אבל קושי כן מחפשים לפרוק.

ומי שפורקת כאן זה לא אומר שאין לה גם הצלחות בתחום שבו היא מתמודדת. כי פשוט החיים הם תמיד עליות וירידות.

מן הסתם שיש לה גם הצלחות, וכאן היא בוחרת לשתף במה שקשה ולקבל הזדהות.

ברור שיש הרבה מה לעשות, ואני לוקחת בחשבון שהיא עושה ומתקדמת, ולא נשארת במקום סטטי 

פשוט עם ילדים החוויה היא מאוד אינטנסיבית בגלל גודל האחריות ובגלל שאין לך באמת שליטה עליהם.

השאלה אם הקושי נשאר או שיש התקדמות

לענות "בסדר" על כל התעניינות. אני מספרת על הקשיים שלי רק לחברה אחת ולגיסתי .

למה להכניס לזום ילדי גן אם הם לא רוצים? אם לא רוצים , לא צריך.

ילדים בגיל חטיבה באמת מנהלים למידה שלהם לבד.

לגבי השתוללות , כשיש כמה ילדים אז יותר זורמים עם זה . אח שלי היה אצלנו עם אישתו וילדים. ילדים שלי ושלו נלחמו בכריות, קפצו במיטות , אכלו ממתקים ... כל עוד כולם שמחים אנחנו זורמים...

כי רוב האנשים אכן בקושי גדול במלחמה

כן יש אנשים שצולחים את התקופה הזו בטוב

הם המיעוט

זה קורה בעיקר לאנשים שיש להם הרבה מרחב בחיים והם במצב מוכן לבלתמים ויציאה מהשגרה

שהיא הייתה רוצה שיקרה

לק"י

לי במובן מסויים יותר קל עכשיו.

זה לא שהכל מושלם, אבל גם ביומיום לא הכל מושלם.

אני למשל.

וכן, אני לבד עם שלושה ילדים קטנים, ועובדת תוך כדי (הרבה פחות מהרגיל, אבל עובדת), וב"ה אני והילדים נהנים מאוד.

אז יש כאלה.

וזה לא אומר שי שקשה לה פחות טובה, ממש לא. אני משערת שזה תלוי בהרבה גורמים.

איבדת אותי חברה 🤣

יש הרבה דברים במציאות הזו שאינם בשליטתנו.

אבל יש דברים שכן.

לצאת לאכול צהריים בחוץ עם הילדים את יכולה.

להזמין הביתה גם.

להכין נקנקיות עם ציפס מוכן בתנור גם.

תקלי על עצמך איפה שאפשר.

תני להם להשתולל. מה יקרה מקסימום יקבלו מכה. יריבו מכות וירד דם.

אני כותבת כשברקע שני בנים בועטים פצצות על דלת פלדת של המרפסת וקירות המסדרון.

בטח ירגעו רק כשאחד יקבל כדור פצצה לראש.

מקסימום נצטרך טיפול טיח בבית 😁

הצורך להגן עליהם דורש מלא מלא אנרגיה.

מי שלא מקשיב יקרה לו משהו רע, ככה החיים,

ככה לומדים.

אם נמנעים מלצאת עם ילדים ברור שהכל קשה פי כמה.

זה קשה לראות ילד שלך סובל, זה נכון, אבל זה חלק מההתפתחות שלהם כאדם נפרד. עם רצונות ובחירות והם צריכים לשאת בתוצאות ועם הזמן ילמדו מה כדאי להם ומה לא.

היום הבן שלי (בגיל שלהם) נעלב ממני ורץ רחוק לקצה גן שעשועים. כשהגיע גילה שיש מכוניות. (בשבת הוא חוצה שם לבד)

כעס שהוא צריך לחכות לי וברח לקצה השני. לבינתיים הייתי צריכה לקנות במכולת סמוכה.

אמרתי לו שאני נכנסת כמה דקות והוא מוזמן לבוא איתי. לא הקשיב.

נכנסתי לבד, כשיצאתי ראיתי שהוא נסער הוא כעס שלא שמרתי עליו.

לא עניתי לו באותו רגע אח"כ הסברתי לו שהוא בחר לא להיכנס. מי שבוחר לא להיכנס, נשאר לבד.

היה לי עצוב שככה התנהג אבל אני לא אמנע לצאת בגלל זה.

אם זה לא סכנת נפשות לומדים תוך כדי החיים.

אם לא יוצאים לא לומדים והכל ממשיך להיות קשה.

אחיינים שלי היו רבים ברמה שרואים פצעים לפי סימני ציפורניים בידיים אחד של השני. הם גדלו והיום הם כל היום מתחבקים.

זה החיים.

נכון שבדרך כלל אם את רודפת אחרי הילד הוא יברח רחוק יותר ואם את מחכה/הולכת למקום אחר סיכוי טוב שיחפש אותך... אבל בהחלט יש את אלה שירוצו לכביש. 

מה הסיכוי של ילד לברוח, מה הסיכוי של ילד לחצות כביש לבד, מה הסיכוי של ילד להידרס.

לפי השקלול הכולל בוחרים לאן לצאת.

בדברים שהם סכנה לוקחים מרווח ביטחון. אף פעם אין 100% ואי אפשר לחיות לפי 0% סיכון.

יש גינות ופארקים לא בקרבת כבישים. יש מקומות סגורים (בתשלום)

אפשר לקחת עזרה בתשלום לזמני יציאות.

יש דרכים להפחית סכנה.

כשיוצאים מהבית יש סיכון לבתלמים, אבל זו לא סיבה להימנע לחלוטין. אפשר להימנע ממקומות מועדים לפורענות. אפשר להימנע מזמנים יותר קשים (למשל כשעייפים) אבל לסגור ילדים בבית (ועוד בנים אנרגטיים בגיל הזה)

ברור שזה יביא לקריסה.

לק"י

לרוב הורה שמכיר את הילד טוב, יידע מה הסיכוי שהוא יתנהג כך או אחרת.

אבל הם תמיד יכולים להפתיע. אז יש דברים שלא הייתי לוקחת עליהם סיכון.

(באתי לחדד נקודה, לא לסתור את כל דברייך).

יש התנהגות צפויה שנערכים אליה מראש

ויש התנהגות לא צפויה שלוקחים מרווח ביטחון.

אם חוששים אולי ילד יעבור באופן לא צפוי שתי משוכות או יותר- אין לזה סוף.

יכול להיות שלחברה שלך באמת טוב עכשיו.

יכול להיות גם שיש לה רגעים קשים יותר, אבל היא משתדלת להתמקד בטוב (כמוני למשל. מי שיתעניין איך אנחנו - אני אגיד לו שסה"כ ב"ה אנחנו בטוב. ואני באמת מרגישה ככה. וזה לא סותר את זה שברור שהמלחמה כן משפיעה על השגרה שלנו בכל מיני היבטים, ושהיו גם ימים שהיה לי ממש יותר מידי...).

ויכול גם להיות שבאמת קשה לה אבל היא לא מרגישה מספיק קרובה/בטוחה בשביל לפרוק, או בשביל להודות בקושי.

אבל השאלה בעיני היא - למה מה שהיא אמרה תופס אותך בצורה כזו חזקה?

למה זה כל כך מכעיס אותך?

כשמישהו מבחוץ נוגע בנו בצורה חזקה, כנראה שיש לנו משהו לברר. ונכון להשקיע את האנרגיה בהתמקדות בעצמי ולא בשני.

כתבת בסוף קצת מה זה מעורר בך.

"אנשים כאלו גורמים לי להרגיש קורבנית ואומללה, כאילו אני מפספסת משהו שכולם מבינים. כואב לי הראש, ואני מרגישה רע ולא רואים את הטוב באופק"

אם אני מבינה אותך נכון, את מרגישה שזה שהיא בטוב - זה אומר שהיא עלתה על איזו נוסחה שחסרה לך, ולא רק היא - כולם מסביב יודעים להתמודד עם המצב בטוב, ורק אצלך משהו התפספס ורק את נשארת מאחור, קורבנות ואומללה, בלי לדעת איך זה ייגמר.

אז קודם כל - כמו שכבר הרבה כתבו פה, אנחנו במצב של רבה מאוד אנשים קשה. את לא היחידה בכלל בקושי. זה לא אומר שלעולם חייב להיות קשה באותה מידה. וזה לא אומר שכולם צריכים להחצין את הקושי שלהם כל הזמן כדי שכולנו נרגיש שזה בסדר שקשה לנו.

אבל זה לגמרי נורמלי לחוש קושי בתקופה כזו. המציאות באמת יכולה להיות מאתגרת. ובנתונים הספציפיים שלך - עם זוג תאומים חמודים ואנרגטיים, שיוצאים משגרה, ביחד עם אמא שצריכה להמשיך ולעבוד מרחוק - זה באמת סיטואציה שמעלה הרבה קושי.

אבל עדיין יכול להיות שיש לך מה לעשות כדי להצליח לחוות את הימים האלו יותר בטוב (לפחות בהסתכלות כוללת, גם אם יש רגעים קשים יותר, כמו לכולנו).

כבר כתבו לך ואני ממש מסכימה עם זה - אין שום סיבה להתעקש עם ילדים שלא רוצים להיכנס לזום. במיוחד בגיל גן. (אני לא מתעקשת גם עם ילדי בית הספר שלי...).

לגבי זמנים שאת צריכה להעביר זום לתלמידים שלך והם משגעים אותך - זה באמת קשה. לילדים (במיוחד בגיל הזה) קשה להרגיש שאמא לא פנויה אליהם. אז דווקא כשאת הכי צריכה שקט להם הכי קשה לתת לך אותו. אין מישהו שיכול לעזור לך איתם בזמן הזה? אם לא, אולי ממש לתכנן איתם ביחד מראש מה הם יכולים לעשות בזמן של הזום, לקבוע כללי התנהגות בזמן הזום, ולהבטיל להם משהו כיף אחר כף אם הם יצליחו לשמור על הכללים שקבעתם.

וחוץ מזה - לי ממש עוזר להבין שהקושי הזה שאנחנו חווים הוא חלק מסיפור גדול יותר, זו הדרך שלנו להיות שותפים במערכה משמעותית והיסטורית שבה אנחנו מנצחים איום גדול שהיה עלינו במשך שנים. קורים לנו ניסים גדולים במישור הלאומי, ויש לנו הרבה על מה להודות. זה לא סותר כמובן את הלגיטימציה שיהיה לנו קשה, אבל להרים את המבט מעבר לפרטיות שלנו כן נותן פרספקטיבה אחרת למציאות הזו.

(מקווה שהדברים שכתבתי עוזרים. תקחי מה שמתאים לך...)

שיש עוד הרבההההה כמוך והרבה פחות כמו החברה שלך...

תמיד זה נראה שאצל השני ככה קל ונוצץ... בסוף מגלים שאצל כולם אותו דבר פחות או יותר.

ואם שאלת- אז גם כאן מפחדים ללכת לשירותים ולמטבח ולכל מקום שאמא לא נמצאת בו במקרה...

ולימודים דווקא נכנסים אבל כל התפעול הזה כאב ראש אחד גדול כי אין תמיד קליטה והקישור לא נכון והנה שוב קישור חדש ואז תקלה ברשת ואז שוב אין קליטה...

וחוזר חלילה.

וכל אחד מנג'ס לכיוון שלו... תדפיסי לי דפים, תראי לי את הסרטון ההוא, מה הגננת שלחה? תראי לי שוב...

ועל אוכל מה...? כל היום סביב השעון שירותי הסעדה.

ועד שהצלחנו סוף סוף להשכיב לישון ב23:00 בלילה או יותר - התראה!!!!! 

וזה ממש לא תואם גיל.

תנסי ליצור סדר יום מובנה. אפשר התעמלות ביוטיוב, זמן מסך כשאת מלמדת בזום, זמן יצירה וכו'.

וגם הם חייבים להוציא אנרגיה. הייתי יוצאת לפארק קרוב ברמה שניתן להגיע למרחב מוגן בכמה דקות של ההתרעה.

להמון אנשים קשה, את לא לבד. 

אבל תודה!

לא התאוורתי מאז פרוץ המלחמה🤣

רושמת לי ומגייסת את בעלי לשבת עם הילדים שבוע הבא

את הדגם האהוב עלי (של שמלה). אולי הפסיקו לייצר אותו. קניתי כמה פעמים בצבעים שונים.

תנסי שוב אולי יותר סמוך לחג?

אולי כדאי לבדוק באתר שלהם לפני בעצם

לק"י

ולא ראיתי את השמלה הזאת גם לפני כמה חודשים או יותר.

אני אסתכל באתר.

הרבה שמלות מזארה, חולצות בייסיק וחצאיות

לא מצליחה למצוא שום דבר שיושב יפה עכשיו

ובזארה ושות' זה לא תוקפת סיילים אז אין לי לב לשלם כאלה מחירים על שמלה.. רגילה לקנות בסוף ע6נה

שלא רק המחירים דומים לשיין.. אלא זאת באמת סחורה דומה

ובאמת יש מציאות ממש טובות בזויה לפעמים 

שניים או שלושה תינוקות במקביל

למה את רוצה להיות מטפלת?

מטפלת זו עבודה קשה, פיזית וגם נפשית (להיות בלי חברת מבוגרים, להתמודד עם דרישות הורים)

צריך ממש לאהוב ילדים, ולהנות מלראות אותם מתפתחים, מלגדל אנשים קטנים (שהם לא שלך)

יש לך תשוקה לזה?

כמו הוראה את לא יכולה לקחת חופשים מתי שתרצי את צריכה להיות זמינה 5-6 ימים בשבוע

אם את לא מרגישה טוב הציפייה ממך לעבוד כרגיל

היום את עובדת כל יום?

אצלך בבית זה רק חופשה מרוכזת

בודקים מוטיבציה.

למה את רוצה לפתוח משפחתון?

את אוהבת את זה? יש לך סבלנות לילדים? נהנית מטיפול בהם?

אם הכל זה כן

אז אפשר לעבור לשיקולים כלכליים, לשיקולים מקצועיים (התפתחות מקצועית לטווח ארוך), רווח למשפחה ועוד. אבל הבסיס זה שתאהבי את זה 🙂

בכללי העבודה שלי היא עם ילדים וחושבת שככה יהיה לי נוח יותר..

לעבוד מהבית, עם ילדים..

כן רגילה לעבוד עם גילאים גדולים יותר אז לא יודעת איך זה יהיה לי עם תינוקות...

וגם איך זה לעבוד לבד...

הייתי מציעה לפני כן לשמור על 4 תינוקות בבית יומיים שלושה שבוע לראות איך את מסתדרת

עבדת לפני כן מהבית? אני יכולה לשתף שעבודה מהבית היא שונה מהעבודה מחוץ לבית ממש בתחושה

אם את את רוצה להישאר עם התינוק שלך ועדיין להרוויח כסף ובגלל זה את שוקלת לפתוח זה מוערך, אבל שזו לא תהיה הסיבה העיקרית לכך כי זה לא נכון בעיניי

מתיש אותי ככ ההתרוצצות

חוזרת על יום עם כאב ראש

אבל כן גם מרענן איפה שהוא היציאה...

אם את צריכה איוורור מחוץ לבית לדעתי זה מעבר לא קל

להיות עם תינוקות רק בבית ואז לקבל את שלך ולהישאר איתם עד הערב

זה המון זמן ביום רק עם ילדים, יום יום

אני יודעת על עצמי למשל שלי זה לא מתאים

תחשבי על עצמך עכשיו בתוך המלחמה, את בטח כל היום או רוב היום בבית. איך עוברים לך הימים?

והאמת גם ככה העבודה שלי היא עם ילדים..

מה שכן ראיתי שהבית קטן

אני חושבת שמן הראוי שלמטפלת לתינוקות יהיה מקום ללולים שהילדים יישנו בצורה בטיחותית

אני יודעת שלחלק מהנשים זה בסדר לגמרי שתינוק ישן ואוכל בעגלה שלו, אבל אני באופן אישי חווה את זה אחרת ואם לא מקובל אצלכם לולים (למרות שזה ישדרג לך את המחיר)  אז מקום שיהיה להם על הרצפה עם משטח פעילות, רצוי מגודר כמובן

עיקר ההתלבטות זה שזה עבודה 5 ימים וגילאים קטנים ובלי קולגות..

תלוי בביקוש אצלכם ובמי שולח אצלכם למטפלת

אבל אני שלחתי שנה שעברה למטפלת שעבדה 4 ימים בשבוע וזה היה בדיוק בדיוק מה שחיפשתי. ימי רביעי היה לה לימודים...

אז זו גם יכולה להיות אופציה.

גם מוטיבציה כמו שאמרו כי באמת עבודה לא קלה

לחשוב אם ואיך לארגן לעצמך יום חופש

מה יקרה כשאת או אחד מילדייך יהיה חולה?

לקחת בחשבון זמן שתצטרכי לארגן את הבית לפני ואחרי המשפחתון (זה גם זמן עבודה)

ציוד להחזיק ולחדש במידה ומתקלקל (זאת הוצאה)

אם את מחליטה כן לפתוח אני ממש ממליצה לנסח חוזה מפורט כמה שיותר. מה קורה אם הורים מאחרים לקחת את הילד (ומה קורה אם זה באופן קבוע)

מתי מעבירים את התשלום

מה קורה אם מישהו רוצה להוציא את הילד באמצע השנה

מה הנוהל לגבי מחלות

לוח חופשות

זה מה שעלה לי בינתיים אולי יש עוד נושאים

אם ריאלי..

לוקחת בחשבון מה שאמרת

וחוזה זה ברור

וסגרתי אחרי שנה

גם אם הביקוש גבוה לוקח זמן עד שיש הרשמה ומכירים אותך קחי את זה בחשבון.

אני הכי אוהבת ילדים ולעבוד איתכם

אבל לעבוד בבית שלך זה קשוח

אני כאן לשאלות

בגלל שהרבה יודעים וגם כתבתי פה השבוע אז כותבת מאנונימי.

התחלתי השבוע לטפל בתינוק ביחד עם התינוקת שלי וזה קצת קשוח.

קודם כל צריך הרבה סבלנות ותקחי בחשבון שיש תינוקות לא קלים.

היום התינוק בכה ממש הרבה ולא כ"כ הצלחתי להרגיע אותו הרבה זמן..

דבר שני, ממליצה להתחיל עם מעט ואז לראות אם לטפל בעוד.

אם יש משפחתונים באיזור שלך, את יכולה להציע להחליף כשהמטפלת צריכה ואז לראות איך הולך

אני חשבתי בהתחלה לטפל ב2 תינוקות וגם בבת שלי ועכשו רואה שזה קצת קשוח ועוד מתלבטת אם אמשיך עם התינוק שהתחלתי איתו..

בכל מקרה הרבה בהצלחה!

בגדול דוחף עם הלשון החוצה, עושה פרצוף חמוץ, לא מתחיל פעולת יניקה. ניסיתי לגרות חך.

יכול להיות שהמוצץ גדול לו, תנסי אחד קטן, כמו האוונט אולטרא סטארט (נראה לי שככה קורים לזה) שמיועד לגיל 0-2 חודשים.

וגם לפעמים קשה להם קצת לתפוס, כדאי אם הוא מוציא להחזיק את המוצץ ליד הפה עוד קצת, ולנסות להכניס בעדינות בעדינות ולראות אפ הוא כן ינסה לקחת אחרי שהוציא. ה8 מתרגלים לאט לאט

יש לי של חברה אחרת ל0-2 חודשים, ויש לי את של nuk בהמלצת האוסטאופט.  

אני מחזיקה לו, לפעמים במנשא כשצמוד אלי. עבד פעם, ההצלחה לא חזרה. כמעט נעלב שמציעים, כאילו נגעל מזה. לכן התלבטתי אם חומר אחר יתקבל טוב יותר

חשבתי על זה שאולי אני צריכה יותר פעמים ביום להציע. אבל אם רדום אחרי הנקה לא פותח לזה פה, אם לא בני גורם לו כאילו רצון לפלוט, אם עצבני לא נרגע מזה... אז לא יודעת מתי.

אנחנו נותנים בעיקר כשבוכה ואז ממש מחפש (עושה כמו תנועת 'לא' עם הראש בפה פתוח כדי לקחת) אבל לקח  כמה ימים ללמד אותו. בשאר הזמן אצלי לא רוצה, אני רואה שזה דבר שמשתנה מילד לילד, רמת הרצון למוצץ.

התכוונתי לזה

זוג מוצצי סיליקון 0 2 חודשים Avent Ultra Start צבע פסטל ירוק

אצלנו גם זה קצת גדול לו לפה, אבל לא מצאתי משהו קטן יותר. יגדל אז יהיה לו יותר קל

הפטמה שלו קצרה יותר והוא יצוק מיחידה אחת מסיליקון כך שהוא ממש קל משקל, מה שמקל לשמור עליו בתוך הפה.

מוצץ קומפורט סיליקון 0 חודשים MAM צבע

ויש לטומי טיפי

ויש גם פריג וביבס עם פטמה כזאת

בגיל אחת עשרה חודש! נכנס למעון בגיל תשעה חודשים ושם 'למד' מתינוקות אחרים והתחיל לגנוב להם את המוצץ 😅

וכשהיה פצפוני ניסיתי כל כך הרבה לשכנע אותו לקחת מוצץ ולא הסכים.

היה מכור די רציני עד שנגמל מתישהו אחרי גיל שלוש... 

הבת שלי בת שנה וחצי התחילה עכשיו

אבל אני מתייחסת לזה כמשחק

כל פעם היא עושה כאילו היא בוכה ומושיטה לי את המוצץ שאני אכניס לה לפה חחחח משהו קורע

או שהיא לוקחת אותו ונשכבת כזה כאילו היא מתפנקת

ממש למדה מילדים בגן

פשוט לא לחצתי על זה אף פעם....

ולא ראיתי צורך מיוחד בזה...

לקחו בקבוק ?

הוא רק יונק ולכן מחפשת עוד כלי שאולי אוכל לחזור לפני גיל חצי שנה לכמה שעות עבודה בשבוע