פורום הריון ולידה (עמוד 129)

אפשר לשלם שם באשראי. יש מכונה..

אבל זה מאוד תלוי בעור שלך מן הסתם, ולא יודעת אם הוא נקרא כיסוי מלא.

העור שלי קצת בעייתי והוא נמרח טוב. נותן כיסוי ומראה ממש טוב! 

אני ממליצה על לוריאל

יחסית לא כבד

מיד את הפנים שלהם לשד זה גורם להם לשחרר

אם מפסיקים גם אחרי אבל בלי כעס או אמוציות פשוט כתגובה טבעית יכול להוריד את התדירות

אצלי היא הייתה (גם עכשיו אבל פחות) נושכת וצוחקת ממששש

כאילו היא עושה עלי מתיחה😅

הייתי מנתקת ו"כועסת" זה ממש לא עבד

אפילו שהייתי נבהלת היא הייתה ממש תגלגלת מצחוק ונושכת חזק יותר ולא מוציאה

אז למדתי שברגע שהנשיכה מגיעה אני מכניסה את האצבע שלי לפה שלה ומוציאה

ככה כמה פעמים והיא למדה שלא משתלם לה לנשוך

שהבטן שלי קטנה ולא רואים שאני בהריון..

בפועל? לדעתי כן ראו.. פשוט לא היתה בטן בולטת

חיבוק על התחושה! את מעולה כמו שאת!

אני אישית לא היתי חושבת שמישהי לא תשמח בזה

בטח כשאני העלתי מעל 20 קילו בגלל הריונות

ובטן קטנה זה נח ויפה ...

את צודקת שעדיף לא להכנס לאף אחת לבטן ולא להעיר על משקל לשום כיוון

פשוט בעיני זה לגמרי לא בכוונה רעה

וגם לא חוסר טאקט קיצוני כמו נגיד לומר יא איזה שמנה את

מה לעשות שהנורמה היא שזה יפה להיות רזות

יש לי 2 בנות דודות מתוקות ובריאות

כשדודה שלי היתה בהריון היא ממש ירדה במשקל, בגלל ההקאות

אז בעז"ה הכל יהיה בסדר 🙏🏼

לא גדולה לא קטנה לא השמנת לא רזית. כלום

אפשר יפה לך הבגד הזה או מחמיא לך הצבע הזה.

השאר לא שייך ועלול לגרום להפרעות אכילה (כשיש הרבה ואת אף פעם לא יודעת מה המטען של מי שמולך)

גם אני בכל ההריונות הייתי עם בטן קטנה. ולא הפריע לי בכלל שאמרו לי את זה.

אני פחות מתחברת שמעירים לי על הבטן, במיוחד כרגע!!

שאני בחוסר תאבון ואני דואגת שזה ישפיע על העובר...

בדר"כ הבטן שלי בהרבה יותר גדולה בחודשים כאלה..

הבחורה הספציפית שהעירה לי בכללי בוחנת לי את הבטן כמעט כל זמן שאנחנו עובדות יחד..

ואין יום שהיא לא מעירה לי.. 

לק"י

ובכללי זה באמת עניין אישי.

אולי כדאי שתגידי לה חד משמעית שזה לא נעים לך.

בתור מישהי שבחלק מההריונות לא ראו עליה גם בחודש תשיעי, ושמיד אחרי הלידה ירדתי למשקל יותר נמוך ממה שנכנסתי להריון-

זה מעצבן.

תכף גם פה בפורום יגידו איזה כיף לי, וברור לי שמשקל עודף זו בעיה שקשה לחיות איתה, אבל גם תת משקל זו בעיה. וחוסר יכולת לאכול במשך 9 חודשים (והחולשה והעייפות שנוצרת בגלל זה) זו גם בעיה.

ולא כיף שמישהו זרה בוחנת אותך ומעירה לך הערות. לא לפה ולא לפה.

על בטן הריון(לא הבנתי למה בהריון זה הניה רכוש ציבורי)

לא קטנה לא גדולה לא רזה לא גבוהה לא נמוכה. כלום 

+44 1733 964347

זה המספר

דרך האתר את יורדת למטה- צור קשר ויש שם מייל ואטסאפ וכו' אולי אפשר לשאול אותם מאמינה שהם יכולים לענות

מזל טוב והחלמה מהירה!

הכאב והתחושה הלא נעימה אמורים להשתפר מיום ליום.

כדאי לשטוף כמה שיותר במים, זה מאוד מקל על התפרים ומזרז את ההחלמה שלהם. אפשר להכניס לשירותים בקבוק קטן עם פית ספורט ולשטוף כל פעם כשאת נכנסת לשירותים.

תותחית על. ליוותה אותי ועלתה על בעיה ש5 יועצות הנקה אחרות לא עלו עליה.

מקצועית אכפתית ומסורה ומרגיש שהיא שם בשבילך הרבה מעבר לפעם ששילמת עליה. 

מקבלת.הפניה מרופא ילדים, ממלאת שאלון אונליין/פיזי וסורקת, שולחת למכון של התפתחות הילד ואחכ מתחילה לשגע אותם בטלפונים שימצאו לך אבחון מהר

סביר להניח שעד שיגיע התור כבר תראי שהיא בסדר ואז אין צורך

את כותבת שהיא מבינה ומתקשרת ועשרים מלים בגיל הזה זה לגמרי נורמלי לא רואה סיבה לפנות לטיפול בשלב כזה

ורק עכשיו מתחילה לדבר, לצרף 2-3 מילים, אומנם משובש אבל אפשר להבין

זה הזמן שהיא תתחיל לדבר

ממליצה לבדוק במקביל נוזלים באוזניים ובדיקת שמיעה ככה תוכלי לדעת יותר אם יש משהו שמעכב פה את התהליך

בכל אופן מגיבה שוב

זה לא נשמע עיכוב בכלל

היא עוד קטנה..  וכמה מילים זה יפה..

חשוב ההבנה ותקשורת גם שלא מילולית

ולאט לאט היא תלמד עוד מילים

ומסגרת לא הכרחית לילדים קטנים בגיל הזה

אם את רוצה את יכולה לשים הכל טוב, אבל זה לא דבר רע להשאיר בבית, אפילו חיובי 

להוציא על זה כסף מיותר.

מבקשים מרופא הילדים הפניה לקלינאית תקשורת,

במקביל תקבעי תור לבדיקת שמיעה ולרופא אאג.

ותדברי עם המזכירות במרפאה שלכם מה צריך בשביל אבחון של קלינאית תקשורת.

הילדה בטווח התקין...

מצרפת תשובה של הצאט 

בגיל שנה ו־7 חודשים (19 חודשים) יש טווח מאוד רחב של נורמה בדיבור — כל ילד/ה מתפתח/ת קצת אחרת.
אבל באופן כללי, אלה הציפיות המקובלות לפי אבני דרך התפתחות תקשורתית:

🗣️ הבנה (שפה קולטת):

מבינה הוראות פשוטות כמו: "בואי לכאן", "תני לי את הכדור", "תשבי".

מזהה שמות של אנשים מוכרים ("אמא", "אבא", "סבתא"), חפצים בסיסיים ("נעל", "בקבוק", "כדור") וחיות.

מגיבה כשקוראים בשמה.

מבינה מילים שקשורות לשגרה (למשל "אמבטיה", "לישון", "לאכול").

🗨️ הבעה (שפה מדוברת):

בדרך כלל אומרת 6–20 מילים שונות, לפעמים יותר.
(המילה לא חייבת להיות ברורה לגמרי — מספיק שהורה מבין למה היא מתכוונת).

משלבת ג'סטות יחד עם מילים (כמו להצביע ולומר "זה").

לעיתים מתחילה לחבר שתי מילים יחד (“עוד מים”, “אמא בא”).

מחקה מילים חדשות ששומעת.

🧠 אינטונציה ותקשורת:

משתמשת בטון שונה כדי "לספר" או "לשאול", גם אם לא מדובר במילים אמיתיות.

יש לה “שיחה” מדומה עם מבוגר (מבינה שצריך לחכות לתור).

מראה רצון לתקשר — מצביעה, מביאה דברים, מושכת את היד של מבוגר כדי להביע צורך.

זה ממש לא עיכוב

יש טווח מסוים יש ילדים שמקדימים ויש ילדים שלוקח יותר זמן

הייתי מחכה עוד קצת... ולדבר הרבה לספר סיפורים וכו

אבל מבינה את החשש שלך. 

כנראה שגם הקלינאית או רופא התפתחות ירגיעו אותך.
אני לא מהתחום, אבל מניסיון עם ילדים בגיל הזה.
אז תמיד שווה להיות עם יד על הדופק, אבל לא בלחץ.
ואגב, זה שהיא איתך בבית זה הכי בריא לה והכי עוזר להתפתחות שלה, היא עוד פיצית, ואין כמו להיות עם אמא בבית
(אגב 2, מטפלת במעון של בני תמיד אמרה לי שפעוטות ותינוקות כשחוזרים מחופשה בבית- חגים או אחר, תמיד רואים אצלם קפיצה גדולה מאוד של משהו שפתאום הם עושים, כמה אימהות שהיו שם אישרו את זה ...חחחח.

שהיא שולחת במייל ובסרטונים ביוטיוב ואצלנו זה עזר מאוד מאוד.

מניחה שבקורס המלא יש יותר טיפים טובים, אצלנו לא נזקקנו. אולי כדאי שתתחילי בסרטונים, תראי אם את מתחברת.

ובקושי מדבר

לא מאמינה שעוד חודשיים יהיה לו אפילו 20 מילים

וזה לא מלחיץ

זה ילד חמישי ואני יודעת שככה זה ילדים.

יש סיכוי שעד יתקדם משהו דרך הקופה היא כבר תברבר בלי סוף..

המקום הכי נוח וקל להתחיל ממנו זה רופא ילדים או טיפת חלב. הם אמורים לדעת להגיד לך האם זה תקין או לא

ומשם להפנות אותך הלאה אם צריך

אם בכלל

צריך 5-10 מילים בגיל שנה וחצי

נשמע ממש בנורמה או קרוב לשם. חכי עד גיל שנתיים, רוב הסיכויים שעד אז הכל יסתדר

הבת שלי התחילה לדבר בגיל שנתיים וחצי.

היום היא ילדה מחוננת ב"ה.

לא רצתי בעבר ובמקומך לא הייתי רצה לאבחון

לבן שלי בגיל שנה וחצי היו בסביבות 10-15 מילים.

היום הוא בן שנה ועשר, יש לו עשרות ואפילו מאות מילים. הוא מצרף משפטים של 2-3 מילים.

זה גיל שהרבה פעמים יש קפיצה פתאום.

והגיוני שאם היא לא במסגרת, היא תלמד לדבר קצת יותר לאט.

בקיצור, הייתי מחכה עוד כמה חודשים, ורק אם אין התקדמות משמעותית, הייתי חושבת על טיפול.

או אפילו בסיסי יותר - קופצת לאא"ג או אפילו רופא ילדים בקופה לשלול נוזלים באוזניים, ואם יש אז לטפל בהם.

גם אצלי חששתי שיש איזה עיכוב

לא ביחס לנורמה אבל כן ביחס לרמת ההבנה שלה וגם לגנטיקה שאני מכירה(בצד שלי, הבן הגדול שלנו..)

כאילו חשש כזה שהיא פותחת פער משמעותי בין ההבנה ליכולת הבעה.. למרות שהיא כן בתוך הטווח המצופה.

בכל אופן, התייעצתי עם האחות טיפת חלב שלנו שהיא מהממת מהממת

היא קודם כל הרגיעה אותי שבאמת הכל סבבה מבחינת הטווח התקין והיא בסדר, אבל גם שאמא הכי יודעת ואם אני דואגת זה לא סתם מכלום..

היא המליצה לי לקבוע תור לאא"ג אבל לא מיידי אלא לעוד חודשיים שלושה כזה

ואם הדיבור ישתפר לבטל אותו.

היא גם נתנה לי טיפים קטנים איך להמשיך לתמלל לילדה שלי את החיים ולא לסתום לרגעעע ומצד שני לתת לה להביע את עצמה עד מתחת לגבול התסכול, אבל כן לנסות לגרום לה לדבר למרות שהיא לגמרי מובנת גם בלי...

בקיצור כל החפירה הזו היא כדי להגיד שב"ה נפתח לה והיא עדיין מתקמצנת על טקסט בציבור(סוגשל ביישנות כזו) אבל היא ב"ה עשתה בחודש-+ האחרון קפיצה מטורפת, מדברת המון, כל יום יש לה מילים חדשות-גם כחיקוי וגם מיוזמתה בלי שהיא הרגע שמעה את המילה.. וגם טיפה צירופים. היא בת 1.8

אז אם ירגיע אותך את יכולה בהחלט להתייעץ עם אחות טיפת חלב או עם הרופא ילדים, וכנראה הצעד הראשון יהיה בדיקת אף אוזן גרון אז תקבעי תור אליו, אבל לא לעכשיו, לעוד חודשיים כזה

גם ככה צריכה הפנייה להתפתחות הילד

ובינתיים לדבר איתה הרבה, אני יודעת שיש אנשים שזה פחות בא להם בטבעיות, גם אני. אבל חשוב לדבר הרבה עם תינוקות ולעשות הבעות פנים מוגזמות

בקופ"ח, דרך רופאת ילדים.

מקסימום היא תשלים מהר את הפער ולא תמשיכו בתהליך.

חבל על כל רגע כי זה תהליך לא קצר בכלל...

אני פניתי לרופאת משפחה כשהבת שלי היתה בת 1.4 והרופאה צחקה עליי אבל בסופו של דבר הילדה קיבלה טיפולים של קלינאית תקשורת ומעקב של בדיקות שמיעה וברוך ה' ראינו שיפור.

בגדול מה שצריך בשביל ילד זה לקיים יחסים בזמן הביוץ.

לא צריך כמה פעמים (אם יש ספירת זרע נמוכה אולי זה יכול אפילו לעשות בעיות)

לא צריך להרים רגליים בסוף, זה סתם מיתוס.

לא צריך להשאר במקום בלי לזוז זה גם מיתוס.

בגדול אם את יודעת מתי הביוץ שלך או על כל פנים יודעת שאת לא מפספסת אותו אז סביב הביוץ בדגש על לפני יחסים אחת ליומיים זה מעולה ממש.

תכלס- נקלטים פעם אחת.. 

מוסיפה,

במסגרת המעקב זקיקים שעשיתי המליצו לנו לקיים יחסים החל מיום לפני הביוץ ולאחר יומיים שוב.

ככה שגם אם הזרע של הלפני יפספס את הביצית, אפשר להעלות את הסיכוי עם היחסים של האחרי.

לא לקיים יום אחרי יום כי זה פוגע באיכות וגם ככה התאים יכולים לשרוד בפנים עד 72 שעות.

בהצלחה.

שתוציא לנו את התשובה.

בהצלחה!

ואז גיליתי שאפשר להתקשר לחדר אחיות והן יכולות להוציא את התשובה

מאמינה שאפשר גם עם בטא

אפשר לבקש בדיקה לצילאק או לבדוק אם יש רגישות למזון אחרת (יש לי חברה שיש לה רגישות לחלב ולסויה שמתבטאת בזה שהבטן ממש מתנפחת לה כאילו היא בחודש 6-7)..

ואיך את יודעת שזה לא הפרדות? הלכת לאיש מקצוע?

השאלה אם הלידות יכולות לגרום לרגישות לאוכל מסויים?

לא אמור לא?

לגבי היורדות, בדעתי אצל פיזיו רצפת אגן.

אין לי עצות רק חיבוק גדול

אני בינתיים פרשתי

הרגשה משפילה לגמרי😥

באיזה גילאים הכיתה?

שמתי את השאלה שלך בצ'ט gpt. שתדעי שממש יש לו תשובות מעולות הרבה פעמים, ושוה לנסות להתייעץ.

"נלך בכמה כיוונים — רגשיים, ניהוליים ופדגוגיים:

קודם כול — להבין את התמונה

כיתה “קשוחה” לרוב לא באמת שונאת את המורה.

הן בוחנות גבולות. לרוב מתוך:

תחושת כוח קבוצתי (“נראה אותה עומדת מולנו”)

שעמום או חוסר רלוונטיות (לא תמיד בגלל התוכן, אלא בגלל איך הן מרגישות בכיתה)

לפעמים גם כי מישהי קודמת “הייתה בסדר איתן” — ועכשיו הן בודקות אם ימשיכו לקבל יחס דומה.

אז המטרה כרגע היא לא לרצות אותן, אלא להחזיר לעצמך את המעמד.

כדי שמי שמדברת באמצע תרגיש — “אופס, עדיף להקשיב עכשיו”.

🧭 שלב ראשון: מיצוב מחודש של סמכות

(גם אם זה נראה מאוחר — אפשר!)

1. שינוי טון התקשורת:

תעברי לשפה יבשה, עניינית, קצרה, רגועה.

בלי להרים קול, בלי יותר מדי “בנות, אני מבקשת... באמת…” — אלא משפטים קצרים וברורים:

> “עכשיו לוקחים מחברת.”

“מי שמדברת – זה רושם על הלוח.”

“נעצור עד שיהיה שקט.”

השקט הפנימי שלך הוא הנשק הכי חזק.

2. אל תענישי – תנהלי.

במקום “אם תמשיכו אני ארשום למשוב”, תגידי:

> “אני רואה שזה לא הזמן לשיעור כרגע. אני מחכה.”

ואז פשוט מחכי בשקט.

השתיקה שלך מול הכיתה יוצרת מתח שקט. זה עובד הרבה יותר מצעקות.

3. לא לדבר כשהן מדברות.

גם אם זה אומר שדקה-שתיים השיעור "מתבזבז".

אחרי 2–3 פעמים הן מבינות שאת לא נלחמת, את פשוט לא משתתפת במשחק.

4. תמיד להחמיא בקור רוח.

אם שלוש בנות משתפות פעולה – “רשמתי לעצמי מי שהשתתפה – תודה לכן.”

לא “סוף סוף מישהי מקשיבה”, אלא שפה נקייה ועניינית

🌱 שלב שני: לבנות איתן קשר מחדש

הן כנראה לא שונאות אותך, אלא פשוט לא מרגישות קשר אלייך.

1. קחי רגעים קטנים לפני השיעור או אחרי – משפט קטן כמו “מה שלומך היום?” או “ראיתי שהבאת פנקס חדש” – בונה אמון לאט־לאט.

2. אל תנסי להצחיק או להתחבב בכוח. הן מריחות את זה מיד.

דווקא כשאת שומרת על כבוד עצמי – הן יעריכו אותך בטווח הארוך.

3. תנסי לזהות “מנהיגה שלילית” אחת – ותדברי איתה לבד, לא נוזפת אלא מתייעצת:

> “אני מרגישה שקשה לכן עם השיעור שלי. מה יכול לעזור לך להתחבר יותר?”

לפעמים, רק זה גורם לה להרגיש שותפה – והאווירה משתנה.

🧩 שלב שלישי: שינוי מבני קטן בשיעור

לא צריך להמציא את הגלגל, רק לשנות את הדינמיקה:

1. התחלה ברוטינה קבועה וקצרה:

“3 דקות פתיחה” — משהו קבוע שכל שיעור מתחיל בו (חידה, שאלה אישית, פתגם, משהו מצחיק שקשור לנושא).

כך הן יודעות מה מצפה, ואת קונה תשומת לב ראשונית.

2. משימות קצרות ועם תחרות קטנה.

לדוגמה – “מי שמוצאת תשובה נכונה ראשונה מקבלת נקודה לקבוצה שלה.”

תחרות בין קבוצות – לא בין יחידות.

3. דפי עבודה סופר ממוקדים.

לא עמודים שלמים, אלא קטע אחד, שאלה אחת, משימה אחת – ואז שיתוף.

🛡️ שלב רביעי: לגבות את עצמך מול הצוות

אם באמת מדובר בכיתה שידועה כקשה, אל תישארי לבד:

דברי עם מחנכת, רכזת שכבה, יועצת – ובקשי אסטרטגיה אחידה לכל הצוות.

לפעמים מספיק שכולן יחליטו על כלל אחד ברור ("מי שמדברת בזמן שיעור – נקודה שלילית קבוצתית"), כדי שפתאום כל המורות ירגישו שינוי.

❤️ שלב חמישי: לדאוג לעצמך

אל תשאבי את זה הביתה.

זה שוחק. תזכרי — את מורה מקצועית, לא אמורה “להציל” את העולם, אלא פשוט לעשות את המיטב במסגרת הנתונה.

שתי–שלוש הצלחות קטנות בשיעור אחד – זה כבר ניצחון

לי נשמע שהוא נתן כאן כמה כיוונים להתחיל מהם...

בהצלחה רבה, אל תתייאשי🙏 ותודה לך .

בהתחלה הצ'אט הביא טיפ של לחכות בשקט

הייתה לי מורה שעשתה את זה וזה עבד לה מעולה

היא עמדה בכניסה לכיתה לפעמים גם רבע שעה עד שכולן נעמדו. פשוט לא נכנסה.

ציוץ אחד והפסיקה לדבר הסתכלה על אותה ילדה בעיניים מפחידות עד שהשתתקה

בתור תלמידה סטנדרטית אהבתי דווקא את השיעורים שלה

אהבתי את הגבולות, את הביטחון שזה נתן את הסדר בכיתה

במקום לראות מורה צורחת ליד הלוח ואף אחת לא מקשיבה, זאת דיברה בשקט

השיעורים שלה לא היו מעניינים ועדיין כולן הקשיבו.

אני מתגעגעת לסדר שהיה לי בשיעורים שלה

הייתה מורה אצלנו שעשתה בתחילת כל שיעור בוחן קצר על השיעור הקודם (לא בכל שיעור, בתחילת שנה תמיד בהמשך קצת פחות)

אם תגידי להם שהציון של הבוחן נכנס לציון הכללי - הן יזרמו על זה?

לא בתור איום אלא בתור כלי לימודי, שצריך לשנן וכאלה 

כיתות ט-י הן הכי קשות.

תחילת גיל ההתבגרות ותחילת התיכון והבלאגן חוגג בעיקר בתחילת שנה.

השנקל שלי- גבולות.

יש צורה שבה מתנהלים בכיתה והן יודעות את זה.

את מקריאה וכותבת את הכללים ודואגת שיהיה מול העיניים שלהן.

לא לפחד לערב את הסגנית/ מנהלת/ סמכות נוספת.

וכמובן להודיע שהכל משתכלל לציון בסוף (לי עזר במשוב למלא ציון על "עבודה בכיתה" וזה קופץ להן ולהורים שלהם ישר ומניע יותר לפעולה)

בהצלחה!

העובר גדל אז התנועות ניהיות יותר חזקות..ויש לו יחסית עוד מקום לעומת סוף ההריון.

חוץ מזה יתכן ושינה תנוחה שגורמת לבעיטות להיות יותר מורגשות בצורה פחות נעימה. 

ואמרו לי שהכל זה מגיל 3.

אם את מוצאת משהו אשמח גם לשמוע לבת שלי

אסטרגלוס פלוס C | Supherb

סמבוקיד (סמבוק-קיד) - סירופ סמבוק עם ויטמין C ואבץ לילדים | Supherb

ורציתי להציע את זה, אבל למרות שזה סירופ, כתוב עליו מגיל 4:

זינקי פלוס - סירופ ויטמין C, ויטמין D ואבץ | Supherb

לקיבה, בפרט עם אנטיביוטיקה, כדאי לתת פרוביוטיקה. יש לילדים באבקה.

ויש לבופהרב בטיפות מגיל לידה ובאבקה מגיל חצי שנה

ביררתי

של סופרהב

אני הבאתי לילדים מגיל שנה וחצי, כשקניתי אמרו לי שמתאים מגיל 6 חודשים.  

וממש מרוצה. גם הפדים וגם התחתונים מחזור 

כמה שנים

מאד מרוצה

100% כותנה

ספיגה מעולה

קל לתחזוק

שמה קישורים למה שאני משתמשת

יש עוד סוגים באתר

תחבושת למחזור רגילה מכותנה אורגנית|תחתונים ותחבושות לווסת|כותנה

מגן תחתון דק רב פעמי מכותנה אורגנית|מגני תחתון|כותנה

עם אגנדת השמדה ליהודים, כן? כל מי שלא בכלא - כנל

ולכן מבחינתי זה היינו הך אם הם בחוץ או בפנים כי ממילא הם היוו השראה לאחרים מעצם זה שהם עשו כבר את המעשים שעשו

וצריך לזכור, באמת אבל, שכל איש ואישה, ילד או ילדה, שחלילה נפגעים מאירועי טרור - זה אמנם מסובב בדרך הטבע שחלקם נפגעים ממרצחים ששוחררו בעסקה כזו או אחרת, אבל זה מה שנקבע להם בראש השנה כבר. מפגע x או y הוא השליח. יש ישנים ויש חדשים ויש הכל מהכל..

אגב, חלק מגורשים לחול חלק לרצועה. לא שהם חוזרים להסתובב פה לידינו ברחוב (לפחות לא כולם ממה שיצא לי להבין) וכמו שתמיד אומרים - את חמאס אי אפשר לנצח כי זו אידאולוגיה. לא משנה מי שלוחיו.

אני בכל אופן משתדלת לא להיכנס לרזולוציות האלה כי זה יכול לפגוע בנפש שלנו

ואגב גם אני חושבת שזה לא נכון לשחרר אסירים. בכלל. גם לא לקיים איתם שום עסקה. אבל זו כבר עובדה. הנרטיב של שחרור אסירים תמורת שבויים כבר התקבע לצערנו ולא נראה שישתנה. וגם להמשך המלחמה יש מחירים אחרים

כלומר זו הדרך להוציא אותם

ועכשיו נותר לנו להתפלל לה' ולבקש שישמור עלינו

מקווה שאני מדייקת במילים, אפשר להכנס לאתר שלו ולבדוק

ומרגיעה אותך- עוד הוא אמר שלא יהיה יותר חמאס ברצועת עזה

מאנונימי כי זו התשובה שעניתי אתמול בדיון בעניין בקבוצת ווצאפ

אתר השירותים והמידע הממשלתי

(עכשיו אני רואה שהסמיילי בהודעה הקודמת בכלל יצא לא מתאים.. בטעות) 

כי בהרבה כתוב מקום מגורים שומרון

מה זה אומר שהם יעברו לגור בשומרון?

אם כתוב לא

זה אומר שיגורו בתוך שטח ישראל

חברון/יו"ש

כי יש להם תעודת זהות כחולה.

מה זה הטימטום הזה??

כל השאר...לכי תדעי...
באמת מפחיד
 

משם הם יכולים להלחם בלי הרבה בעיות.

לק"י

אבל אין לנו משהו מעשי לעשות עם זה, חוץ מלהתפלל שהכל יהיה לטובה.

אז אני מעדיפה לשמוח על החטופים שחוזרים, כי להשאיר אותם שוב זו גם לא אופציה בכלל מבחינתי.

שנראה רק טוב מהמהלך הזה🙏

יש מקומות שהשליטה במחבלים האלו הרבה יותר מוגבלת

בעזה של פעם לפחות לא היה לצה"ל שום גישה 

אבל עובדה שככה פרסמו בהתחלה ואז פתאום הודיעו שיש הרבה שמשוחררים בתוך השטח שלנו.

בהודעה הקודמת ניסיתי להסביר את המשמעות של זה, ובציניות על זה שזה "חו"ל"

מחבלים מורשעים ברצח לא ישוחררו לשטחי יו"ש.

כל מי שלא הורשע, או רק סייע יכול בכיף לחזור להסתובב פה עד שיצליח 🤬

שקבלנו היום מטראמפ

התמיכה הגלויה והחד משמעית

שמסוקרת בכל העולם

שווה לבטחון ישראל הרבה

וגם קבלנו את כל החטופים החיים

יום משמח ומרגש מאד

מחבלים תמיד היו ותמיד יהיו

וגם לצערי אבדות

אנחנו חיים פה על החרב

אין דרך אחרת

ואני לא הייתי מצדיעה לטראמפ
מה הוא כבר עשה?
אני מצדיעה לכל החילים והנשים שלהם, בזכותם היום יום חג לחטופים ולמשפחותיהם.

הוא הפעיל לחץ על קטאר ותורכיה שיפעילו לחץ על חמאס.

את באמת חושבת שבלי זה הייתה נחתמת עסקה כפי שהיא?

בחלומות.

הוא זה שגם הוריד את נתניהו משיטת ה"סלאמי" (עסקאות חלקיות)

קשה לי להאמין שאפילו צוות המשא ומתן הישראלי האמין שיום כזה יכול להגיע.

ברור שהרבה גם בזכות הצבא היקר שלנו, זה לא סותר. לכל מלחמה יש סיום מדיני, תפקיד הלחימה היא להגיע לתנאים שיאפשרו את המהלך המדיני, וב"ה שהרגע הזה הגיע.

קורים לנו ניסים!

עכשיו אני מבינה את האמירה שאפילו בנס קריעת ים סוף העוברים ראו רק את הגב המזיע של מי שהולך לפניהם..

ואצל תורכיה נמצא הנשק הנשק הגרעיני של נאט"ו, הם יכולים להשתמש בו בכל רגע אם רק יחליטו.

למצרים לא יהיה נשק גרעיני, ועם כמות אמצעי הלחימה שהם העבירו לחצי האי סיני הם גם לא צריכים נשק גרעיני כדי לפגוע משמעותית במדינת ישראל.

בדיוק לכן חשוב המהלך המדיני שבו ה"שריף" הוא ארה"ב שמביעה תמיכה מלאה בישראל.

שדווקא לא מתכתבת עם מדיניות "אמריקה פירסט"

אלא יותר מתכתבת עם "טראמפ המשיח" שיביא שלום במזרח התיכון.

את ההישג הזה צריך לחזק ליצור בריתות משמעותיות ולמנוע את כל המסחרה של אמצעי הלחימה העצומים שמועברים מאיראן דרך מצרים, ירדן וסוריה לידי ערביי יו"ש, עזה, הבדואים בנגב וכד'.

לא שאני חושבת ששלום שמושתת על אהבה אמיתית עומד לפרוץ,

שלום זה מצב שבו לשני הצדדים יש אינטרס אישי לשמור על השלום.

כולם מבינים שטראמפ רציני פה בתמיכה בישראל.

זה מצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן שטראמפ ביצע מהלכים עם סעודיה וקטאר ולא ספר את ישראל בכלל.

היתרון בעבודה עם מדינות כמו תורכיה ומצרים, שהאוכלוסיה שם יותר אוהבת את עצמה משונאת אותנו, ולכן יש להם הרבה מה להפסיד ממלחמה כוללת עם ישראל.

את כל הנקודות האלו צריך למנף לטובת האינטרסים שלנו ולא לשבת בחיבוק ידיים ולתת לאחרים לעשות בשבילנו את העבודה.

מלחמת מזרח במערב זה לא תרחיש מופרך, אבל גם לא איום מיידי.

שכחת לציין שבגוש של סין ורוסיה יש גם את איראן.

מדינות סוניות שתלויות במערב בראשות ארה"ב זה טוב לישראל.

זה לא שהעולם המוסלמי הולך להיעלם מהעולם.

האינטרס הישראלי שיהיו עסוקים בדברים אחרים ולא בהשמדת מדינת ישראל.

האויב של האויב שלך הוא החבר הכי טוב שלך, זה המשחק המדיני ולכן חשוב שנהיה בו ונשחק בו נכון.

מה אומר בעצם " שלום במזרח התיכון" ?

אם יביאו לעזה צבא של מצרים או טורקיה תקבל איזה יתרון אסטרטגי או טראמפ ירצה עוד עסקת מאה.

אוכלוסייה לא מחליטה כלום במדינות עם דיקטטורה. וגם אם כן , הם יידעו שישראל תפוצץ רק מתקנים צבאיים, אז למה להם לחשוש ? 

צריך להודות לנשיא טראמפ על העמידה האיתנה לצד ישראל.

יש הרבה דברים טובים שקרו וקורים בעקבות העסקה, בתנאי שנדע לעמוד על שלנו ולא נירתע ברגע האחרון סטייל מפתחות הר הבית.

ובשולי הדברים הגדולים שתי אנקדוטות:

1. מספר המחבלים בבתי הסוהר היום גבוה משמעותית ערב ה7.10

אז אם המטרה של סינוואר הייתה לבצע טבח וחטיפות כדי לשחרר מחבלים,

אז אומנם הוא שחרר אלפים, אבל הכניס אלפים רבים לכלא. ב"ה המאזן לרעת התוכנית.

2. החמאס התפרס מחדש ברצועה, אבל כבר היום יש שם עשרות הרוגים בעימות בין המיליציות לבין החמאס. מה שאומר שגם שם העם מפולג וכל המלחמה של השנתיים האחרונות נותנת אותותיה עליהם, אז גם בלי כניעה מוחלטת של חמאס עשינו שם עבודה טובה.

בסוף המלחמה הייתה צריכה להסתיים איכשהו, ואני חושבת שיחסית ליעדי המלחמה אנחנו במצב טוב.

היינו לא רחוקים מ"ספרטה", האיום של בידוד בינלאומי הוא איום אמיתי.

כשלוקחים בחשבון את הכל. מצבנו יחסית ממש ממש טוב, והשאלה החשובה היא מה עושים מפה.

איך ממנפים את ההישגים האלו בכל ההיבטים והאתגרים הבאים ולא נותנים להישג להתמסמס.

מה גם שעכשיו אין חטופים חיים ברצועת עזה, זה מאפשר חופש פעולה טקטי לישראל,

ואם חמאס חשבו שהם יקבלו ערבויות לסיום המלחמה, הם קיבלו ערבויות שחמאס לא ישלוט ברצועה.

גם ברמה ההצהרתית זה המון.

כל החטופים החיים בבית, צה"ל בתוך רצועת עזה, טראמפ תומך בישראל.

זה יום חג.

צריך להודות ולהלל על הטובה.

באמת יש המון על מה להודות!

ולהמשיך להתפלל, כי העתיד שלנו לא בידיים של טראמפ, ולא של נתניהו, ולא של חמאס - הקב"ה מעל כולם, ואליו צריך להתפלל, שימשיך לעשות לנו רק טוב דרך השליחים שלו פה...

הלידה.

לא היו שום סימנים לפני. כבר הספקתי לטבול לפני הבדיקה.

הרופא ביקש שאעשה אולטרסאונד שבועיים אחרי לראות אם יצא לבד. ולא יצא.

הפנה להיסטרוסקופיה

הגעתי למרפאה בריאות האישה של מכבי במרכז העיר בירושלים לרופא מומחה שעשה לי את ההיסטרוסקופיה אבחנתית, אמר ששארית קטנה ואפשר לנסות להוציא ישר בלי לעשות בבית חולים עם הרדמה מלאה וזה מה שעשינו.. קצת כאב אבל אחרי זה כבר התנהלתי כרגיל..

ראו שארית קטנה בא"ס אחרי שהדימום נמשך מעל שמונה שבועות

חיכיתי למחזור ויצאה לבד

זה היה לפני תשע שנים

אבל המחזור חזר לי בערך עשרה חודשים אחרי הלידה

אולי אחרי הפלה כשבוודאות אמור להגיע מחזור אז כן אבל שארית שנשארת ברחם עלולה לגרום להידבקויות עד כדי אובדן פוריות.

יכול להיות שיתחשבו בגודל השארית או שיזמו מחזור באמצעות כדורים אבל לתת לזה להשאר ברחם ככ הרבה זמן זה די חריג ממה שאני מכירה

כואב לי לפעמים הבטן, אולי זה קשור?

אני בערך 7 חודשים אחרי לידה,

כאבי בטן קשים אחרי אוכח או סתם פתאום.

כשהרופאת נשים בדקה אותי אחרי הלידה לא הסכמתי וגינלי אז היא עשתה רק אולטראסונד.

בודקים באולטרסאונד, לא בבדיקה גופנית.

אלא אם כן התכוונת אולטרסאונד בטני.

בגדול הרופאה אמורה להגיד לך שבחירה באולטרסאונד בטני אומר שלא תמיד ייראו מספיק טוב, ואם יש לה חשש אז כן להגיד לך קצת מעבר ולהמליץ שוב על אולטרסאונד ווגינלי.

מה שכן, אם הכאבים בטן משמעותיים, ממש כדאי לבדוק. שארית שלייה זה משהו שיכול לגרום לסיבוכים, וגם אם לא, אם זה משהו שמפריע לך, זה מצריך בדיקה

הוא לא נעלם לכמה ימים וחוזר... פשוט תמידי ומתמשך

גם אם בכמות קטנה

היה לי כמה פעמים וזה היה הבדל קבוע בכולן

דיממתי פתאום באופן בלתי סביר והתפנתי לבי"ח שם מצאו שארית.

בפעם השניה- הצלחתי לטבול רק בזכות היתרים של הרב שלנו כי הכתמים פשוט לא הפסיקו. בבדיקה 6 שבועות אחרי לידה הרופא אמר שאין שארית, אבל הכתמים שפשוט לא הפסיקו גרמו לי ללכת להבדק שוב אצל רופאה אחרת ושם מצאו שארית

בפעם השלישית גם היו כתמים אבל הפעם כבר בא"ס של שישה שבועות אחרי לידה הרופאה ראתה את השארית.

מה הפרוצדורה?

היסטרוסקופיה.

מה זה?

מכניסים לרחם מים כדי להרחיב אותו קצת ונכנסים עפ צינור דק ומצלמה ככה שרואים את חלל הרחם, עם כלים קטנים תופסים את השארית, מנתקים אותה מהרחם ומוציאים אותה.

בעיקרון אם השארית קטנה אפשר לעשות את זה בלי הרדמה.

אם היא גדולה, ימליצו על הרדמה. אישית גם בשארית גדולה עשיתי בלי הרדמה כי ידעתי שאני יכולה לעמוד בזה אחרי כל הפעמים שעברתי את הפרוצדורה הזו, ומבחינתי התאוששות מהרדמה היא יותר קשה מהפעולה עצמה.

איפה הפעולה נעשית?

אם בלי הרדמה אז יש כל מיני אופציות. יש קופ"ח חולים שעושות, יש מכונים בהסדר וכו'.. את יכולה להתקשר לקופה שלך ולברר איפה באזורך את יכולה לעשות.

אם זה מצריך הרדמה אז זה קורה בחדר ניתוח בבי"ח, עם אשפוז יום, משאירים בערך לשעתיים התאוששות ומשחררים.

מתי? עדיף כמה שיותר מהר. אם את מחפשת במרכז, אז ממליצה על מעייני הישועה שנותנים תור ממש מהר. נתנו לי ממש תוך כמה ימים.

אם את מקבלת מחזור אז צריך לקבוע את התור בין היום ה-5 ל-12 של הוסת.

עוד שבוע ועוד שבוע ועוד... וכבר התחלתי לחשוד. חיכיתי לבדיקה של 6 שבועות אחרי הלידה וישר הרופא אמר שאני לא אמורה עדין לדמם... ובבדיקה של הא"ס ראה...

שלח לא"ס חוזר אצל הטכנאיות של מכבי, אמר שאצלן המיכשור טוב יותר, הלכתי. והרופאה במוקד אמרה לי שזה שארית גדולה וממליצה על היסטרוסקופיה ניתוחית (גם הרופא הראשון הרגיל שלי אמר לי כך)

קבעתי תור לבדיקה באיכילוב כי לא קובעים ניתוחית בלי בדיקת רופאה... היא לא עשתה כלום חוץ מלהסתכל על הסיכום ביקור של הרופא וצילום הא"ס... ונכנסתי לרשימת ההמתנה להיסטרו' באיכילוב... אחרי כשבוע עשיתי את הפרוצדורה, בהרדמה מלאה, היה קשוח עם הצום פלוס ההנקה אז הביאו לי באיזשהו שלב של ההמתנה לתור, נוזלים באינפוזיה... (כותבת את זה לטובת מי שחווה משהו כזה)

היתה התאוששות מהירה ממש השתחררתי אחרי מעט זמן וזהו... נראה לי אסור לנהוג בחזור... חוצמזה, היה בסדר גמור. מוזמנת לשאול עוד שאלות...

(וסוף סוף אחרי כשבוע נטהרתי והתחלתי 7 נקיים שהיו נקיים לגמרי בלי שאלות)