פורום הריון ולידה (עמוד 129)

בתור אם ההיסטריות בכל העולם כולו - אני משערת שבדקתי את זה והיה תקין

רק לא זוכרת בוודאות

האמת שבוע 24 עוברוני ממש קטן, מחכה איתך לתגובות של אחרות

בשורות טובות ומשמחות תמיד!

אם העובר לוחץ על מערכת פנימית כלשהי - לדוג כלפי מטה על השלפוחית אז כואב שם כלפי מעלה לצלעות אז כואב שם וכו

אבל לא ברחם עצמו

כשכאב לי התנועות ברחם זה היה בדכ עם התקשות וזה סוג של ציר

אבל אני מרגישה שהתנועות בבטן כואבות.

נגיד הוא בועט שם אש באותו רגע כואב לי בבטן

גם אצלי קצת

לאיזון אגן ורחם

משחרר שרירים ורצועות תפוסות ומפנה מקום לעובר ברחם

כך שהתנועות פחות כואבות משמעותית!

אצל הבנות שלי ממש הרגשתי איך הבעיטה שלהן מותחת לי את הבטן. . כאילו הן לוקחות את הרגל ומעבירות אותה על הרחם מבפנים בתשומת לב מרובה וזה כאב..

גם בעיטות קצרות יותר היו כואבות לפעמים..

אם הנושא עולה שוב, את יכולה להגיד שזאת אשמתך שלא נעלת (ואפשר להסביר למה אם שייך), ואת לא כועסת עליו.

לא בטוח שצריך להעלות את הנושא שוב.

לחפור מעבר.

הגיוני שזה הבהיל אותו והוא מדחיק, וזה מנגנון הגנה מצויין.

אני חושבת שהכי בריא פשוט להמשיך הלאה 

ועכשיו נשאר רק להרגיע את עצמך.

אני מאמינה שילדים יכולים להתמודד עם מורכבת ועם קשיים עם התמיכה הנכונה- ואת זה עשית ממש טוב. שיקפת לו את הבהלה ואחר כך נתת לו פתח לפנות אלייך שוב , ועירום זה לגמרי חלק מהחיים ולא אמור להשאיר צלקות וטראומות, כל זמן שאת לא תיבהלי מעצמך ותעשי מזה עניין. אפשר לעקוב ולשים לב אם יש איזשהו התנהגות חריגה אבל בגבול, לא "לחפש" אותו, להרפות ולשחרר בלב שלם ולהאמין שזה היה צריך לקרות.

רגשות אשמה של ההורים הם הדרך להנציח חוויות שליליות ודווקא כשאנחנו משחררים ומרפים זה מאפשר לילד להרפות ולהתמודד בצורה הכי טובה. 

ממליצה לחפש את מאור קפלן ואת יפה צוקרמן

יש להן הדרכות טובות.

לא מזמן שהתקלחתי והבן שלי דפק ודפק... דמיינתי אם חלילה .. וממש התחלחלתי...

את מדהימה, די ברור לי שלא הייתי מגיבה ככה מרוב מבוכה. אלופה 

ונשמע לי שהגבת ממש מעולה.

לק"י

וחוץ מהגדול שלא ידע להירדם אחרת, השאר נרדמו בצורות אחרות כשלא הייתי.

לק"י

אם לך לא נוח להרדים בהנקה, תנסי לעשות שינוי.

אם לך זה בסדר, אבל לסבתא/ השכנה/ מומחיות למיניהן- זה מפריע, תעשי מה שנוח לך.

בזמנו המליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות". אני אהבתי את הגישה ואת העיצות שנתנו בו. בפועל לא היה לי כח ליישם.

יש שם גישה מאוד הדרגתית עם מגוון של עיצות, שאת יכולה לבחור מה מתאים לך.

יש גם את לריסה גינת שמדברת על זה. אולי יש לה סרטון חינמי בגוגל.

וקחי בחשבון שזה תהליך. זה לא הוקוס פוקוס. אם זה חשוב לך, אז קחי את הזמן ואל תתייאשי.

בהצלחה!!

לק"י

את צריכה כח רצון לעשות שינוי, כי אחרת גם גם יועצת שינה זה תאוריה בערך כמו הספר הזה (בעיני. כי גם הוא נותן מגוון עיצות, ולא אחת וזהו).

בסוף את העבודה את תצטרכי לעשות בעצמך.

אל תקראי לפני השינה. תקראי בזמנים אחרים.

בגדול השיטה היא הדרגתית: לנתק את התינוק ממך שניה לפני שהוא ישן עמוק ולהניח במיטה, ככה עד שהוא מתרגל. ואז לעבור להניח אותו שלב לפני וכו'.

ואם הוא בוכה, אז שוב להחזיר להניק, ולנתק שוב.

יכול להיות שהוא יבכה, כי זה שינוי וככה הוא מביע את עצמו. אז אני לא בעד להשאיר לבכות לבד יותר מדקה נניח, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך של להרגיע, ושוב לנסות וכו'.

לק"י

גם סביב 5.5 חודשים הבת שלי נכנסה למסגרת ולמדה להירדם אחרת. לא זוכרת איך בעלי הסתדר איתה.

אצל הקטן חזרתי לעבודה בגיל חצי שנה והוא נשאר עם בעלי, והוא היה נרדם לו בידיים או לידו במיטה.

אולי שבעלך ינסה יותר פעמים להרדים אותו בדרך שהולכת לו. שיתרגל.

אני לא מרדימה בהנקה בכלל. אף פעם. לא מוכנה לתלות הזאת. ה' עשה איתי חסד ונתן לילדיי ריפלוקסים כדי שהרדמה בהנקה לא תהייה אפשרית כי לאחר ההנקה הם פולטים אמבטיות של חלב... 

לק"י

אבל יש דברים שכן משתנים עם הזמן או הגיל.

(לא תמיד אפשר לדעת מתי זה הרגל ומתי שינוי שבא עם הגיל).

אפשר לזרז תהליכים עם אימון ו"אילוף" והרגלים כמו שאת אומרת

אבל תינוקות זה הדבר הכי גמיש שקיים, והם לומדים נורא מהר.

בשנה הראשונה לחיים קצב ההתפתחות של התינוק מטורף. בחודש הם עוברים שינויים שילדים בני שמונה לא עוברים בשנה.. וזו התפתחות פיזית אבל גם התפתחות מנטלית

ברור שתינוק בן 9-10 חודשים מבין הרבה יותר ומסוגל יותר להמתין מתינוק בן 5 חודשים וכן הלאה..

ולכן ברור שיש פה גם התפתחות משמעותית שקשורה לחלוטין לגיל.

אבל התכוונתי לגיל הקטן יותר ששם רוצים ללמד עצמאית..

ואגב, לא מכירה הרבה תינוקות שמעצמם בגיל 9 חודשים התחילו לישון עצמאית... ההרגל חזק יותר... אלא אם מלמדים אותם אחרת

ותסלחי לי, הביטוי "אילוף" מזעזע בעיניי... מאיפה המושג הזה? 

בגיל קטן יותר ההרדמה העצמאית היא רק טכנית

ואם היא רק טכנית ובלי הבנה רגשית, זה אילוף....

לדעתי זה לא השלב

ואם כן בוחרים בזה צריך לדעת שזו צורת התהליך...

פירטתי למטה על הילדים שלי, בהחלט ראיתי אצלם שינוי סביב גיל 9 חודשים. 

שזה עושה לי קונוטציה של כלבים/חיות ולכן קשה לי ממש הביטוי הזה...

אני לא משתמשת במושג הזה בהקשר של ילדים (או בני אדם בכלל)

אני מלמדת ילד... גם בלי שמבין את המשמעות.

למשל עבור ילד בן שנתיים שאנחנו לא נותנים לו לעבור כביש לבד, זה מלמד אותו שלא עוברים כביש לבד... ולא משנה לי כמה מבין את הסכנה של זה... זה לא מה שיגדיר לי אם ללמד או לא...

לילד בגיל קטן טוב להיות עם ההורים שלו כמה שיותר, ושירדימו אותו... אבל אם אני מלמדת אותו שאני איתו גם כשנרדם לבד, אז הביטחון שלו לא מתערער וזה מושלם לו בדיוק כמו לפני כן, רק שלא הכיר את זה. אני פה כדי לחשוף אותו לעולם החדש שנכנס אליו...

אני בטוחה שיש התקדמות בהתפתחות בכל גיל, גם בגיל 9 חודשים. לא מכירה שתינוקות מעצמם נרדמים לבד... מעניין. 

הרבה יותר קל ללמד חלק מהילדים..

את הגדולה לימדתי להירדם לבד בגיל ארבעה חודשים וזה זרם, ועם האמצעי זה היה סיוט וראיתי שהוא ממש לא בשל

ניסיתי שוב כמה חודשים אחרי וראיתי שזה עדיין לא מתאים

בסוף למד להירדם לבד רק לקראת גיל שנה וזה היה תהליך הרבה יותר טוב ומהיר מאשר כשניסיתי לפני..

ןהקטן עכשיו אני רואה שבגיל שלושה חודשים זה ממש תלוי במוד שלו, לפעמים אני מניחה אותו והוא נרדם ולפעמים אני ממש צריכה להרדים אותו עלי או בנדנוד.. ככה שאני כבר חא מאמינה בחוקיות הזו זה כל כך משתנה בגילאים האלה

ברור שיש הבדלים בין הילדים והם שונים זה מזה ולא מגיבים דומה לכל דבר, אבל האמירה *הכללית* שללמד ילד לישון לבד זה לא מתאים בגיל הזה, לא נכונה...

אגב אני מרגישה שאמא יודעת על הילד (הספציפי) מתי זה נכון וטוב צורת ההירדמות ומתי זה לא מרגיש לה נכון ותקין... ולו רק בגלל ההרגשה שלה.

אני פה בשביל הילדים שלהם לעזור להם בכל מה שצריכים אבל תמיד אפשר לשאוף ללמד דברים ואני עדין פה לתת תמיכה להכל.. ועושה לי טוב לדעת שה באפשרותם, ואם הם לא מצליחים אני אעזור יותר. (אגב, בדיוק כמו במצבי חולי) 

שלפעמים יותר קל ללמד ילדים לישון לבד דווקא בגיל גדול יותר

ברור שאין משהו שנכון לכולם ויכול להיות שהייתי יכולה ללמד אותו לישון לבד בגיל ארבעה חודשים אבל המחיר לא שווה את זה ולא הרגיש לי שזה נכון לאבלבגיל גדול יותר התהליך כבר היה הרבה יותר קל כי הוא גדל ופחות היה צריך את ההיצמדות הזו..

וההרגל יכול להתחרבש ברגע בגלל חולי, או שיניים או חופשה או בגלל התפתחות טבעית של יותר סקרנות וכו'.

אבל זה לא הכל או כלום,

אפשר להירדם עם עזרה אבל לא בהכרח בהנקה.

למשל לשים אותו חצי ינשנוני במיטה ואז לשים עליו יד ודברים כאלה..

בעיני נדנוד זה הכי קשה כי התינוק הכי מרגיש את הפסקת הנדנוד מתוך שינה ואז מרבה להתעורר.

בגיל הזה ממליצה לבעלך להתרגל להרדים אותו במנשא.

וגם שהתינוק יהיה רגיל להיות על אבא ולהירגע עליו לא רק בהקשר של להירדם כשאמא לא נמצאת.

אבל יש את מה שלימדנו אותה, זהו, למדה. כשיש קושי נותנים מענה שלא סותר את מה שלימדנו...

או נשארים יותר זמן בחדר וכו' אבל עדין ההירדמות היא עצמאית ולא אני מרדימה (מעשה חיצוני לילד שבלעדיו לא נרדם) 

אבל בגיל יותר גדול היא הפסיקה.

לא ממש לימדתי אותה להירדם עצמאית, זה פשוט בא לבד. אבל כשהיא גדלה יותר, היא כבר לא הצליחה להירדם לבד.

בוודאי שהוא לא ישכח,

מה שאני דיברתי זה שאם כן סותרים את התהליך ליומיים- שלושה רצוף,

אז אח"כ יש רגרסיה.

לא יודעת להגיד אם כל התהליך יורד לטמיון או שיותר קל מאשר כשלא היה תהליך בכלל לפני,

כי אני בסוף תמיד נשברתי עד שהפסקתי להשקיע בתהליכים האלו שהתחרבשו כל הזמן והשלמתי עם זה שהתינוק זקוק לי בשביל להירדם.

(הכי קשה להתמיד זה כשקם לפנות בוקר ואז זה מאוד מפתה להרדים בהנקה ולא לתת לו לנסות להירדם לבד ולהשקיע זמן וסבלנות כשאין לי כח לכלום ורק רוצה לחזור לישון אז מה שעובד עובד בלי לחשוב על הטווח הארוך)

מחלה של הילד החזירה את ההנקות לילה אחרי גמילה מתישה, מחלה אחרת החזירה אותו לישון איתי במיטה אחרי תהליך מאתגר ומוצלח והעביר למיטה שלו, מחלה נוספת (ארוכה מאוד) החזירה את הילד לטיטול...

אז נכון שזה לא היה קורה אם לא הייתי מניקה את הילד החולה בלילה, לא מעבירה אותו למיטה שלי או לא שמה לו טיטול גם כשהוא קודח מחום, הוזה ומשלשל... אבל יש לזה מחירים משמעותיים אחרים.

ברוך ה' כל התהליכים האלה קרו בסוף שוב אבל לקח להם את הזמן לקרות גם אחרי שהילדים הבריאו.

להתחיל ללמוד הירדמות עצמאית

בעיני זה מוקדם

עשיתי את זה עם שני הגדולים בגיל מאוחר יותר

מנסיון שלי- זה עובד רק שאת באמת מוכנה ושלמה עם התהליך

בן השנה וחודשיים עדין נרדם בהנקה

אני לוקחת בחשבון שבשנה הראשונה הם צמודים אלי, במיוחד בערבים

בדיעבר- הייתי מחכה

לא הייתי מוכנה לזה ב100 וזה השפיע על התהליך שהיה ארוך.

אצל השניה- שנה וחצי

הלךך חלק ומהיר, הגעתי מוכנה ושלמה

והשלישי - מתחיל לבצבבץ לי מחשבה אבל אנחנו עדין לא שמה

באופן ממש קצר

מפרידים הנקה משינה

עוושים טקס קצר של לפני השינה

אני נשארת על ידם בלילות הראשוננים, אין דבר כזה לבכות בלי מענה

אני מרימה ומרגיעה במקרי הצורך

הלילה הראשון הכי קשה וארוך

אני מבינה על עצמי שכנראה אצטרך לחכות עוד קצת כדי לעשות את זה הכי טוב בשבילו

תודה!!

בת תיכף 10 חודשים

נרדמת לרוב בהנקה, לפעמים במנשא.

השבוע היתה פעם ראשונה אצל בייביסיטר והיא הרדימה אותה בטיול בעגלה אין לי מושג איך (אצלי היא בקושי מסכימה לשבת בעגלה, לרוב עומדת).

מבחינתי לא דחוף לשנות את זה כרגע כי ממילא אני איתה כל הזמן.

הגדול שלי היה נרדם עצמאית עם סדר היום של הלוחשת. זה היה נחמד אבל כל המערך היה שונה אצלו (היה עם מוצץ, לא היו לי עוד ילדים, היה במסגרת ארוכת שעות מגיל צעיר...)

דווקא ממה שאת מתארת לא נשמע שהוא לא יודע להירדם בשום דרך אחרת, אלא שהוא מעדיף מאוד את ההנקה, וזה נראה לי ממש ממש טבעי ונורמלי בגיל הזה.

כן יש אפשרות להרדים אותו אם יש צורך גדול ואת לא זמינה.. אבל זה כן קשה יותר וזה הגיוני בגילו.

חשוב לזכור שהנקה היא לא רק מזון לתינוק אלא היא גם הרבה מעבר. היא משחררת אוקסיטוצין(הורמון האושר/הרוגע) אצל האמא והתינוק

נותנת לתינוק שייכות ואהבה(בגיל הזה התינוק מבין רק מחוות פיזיות)

מחברת בין האמא לתינוק ויוצרת היקשרות בריאה..

וחשוב לי להזכיר שתינוקות משתנים ומאוד.

מה שהוא עכשיו זה לא לכל החיים, זה גם לא עד גיל שנתיים או שלוש או חמש. זה הצורך והרצון שלו עכשיו בגיל 5 חודשים. זהו. אני מרגישה שהרבה תהליכים שאנחנו עושים נובעים מתוך הפחד הזה של "מה, ככה הוא יהיה עד גיל שלושים?" שמתוך הפחד הזה אנחנו מתנהלים ולא נותנים להתפתחות הטבעית להוביל אותנו.

אני ראיתי ממש על הילדים שלי שסביב גיל 10 חודשים כבר יותר קל בשעות היום להסביר ולהפריד, וגם בהרדמה שלפני השינה. זה לא אומר שאני לא מניקה לפני השינה אלא מניקה ואז מניחה במיטה וזה עובר טוב ברוב הפעמים..

באמצע הלילה עוד לא פיצחתי את השיטה🤭אבל נראה לי שזה כי גם אני גמורה ורק מתה לחזור לישון אז עושה מה שהכי מהיר..

(הגדול שלי ישן לילות מגיל שנה בערך, הקטנה בת 1.5 עדיין מתעוררת פעם-פעמיים בלילה להנקה.. מניחה שהיא תגדל מתישהו)

ועם כל זה ובלי לסתור את מה שכתבתי

אם לך זה מכביד וקשה

אפשר לעבוד על ניתוק ויש כל מיני שיטות.. (לישון בלי לבכות, הלוחשת לתינוקות..) אפשר לקרוא ולראות למה הלב שלך מתחבר.

ממה שאני שומעת וגם מה שאני חוויתי, לרוב ילד ראשון מאוד מאתגר בשינה.

יש גם משהו שבגלל שאנחנו הורים טריים אנחנו קוראים הרבה ולומדים הרבה ופחות מקשיבים לאינטואציות שלנו.

אני אישית עברתי סרטים עם השינה של הבכור שלי (שגם היה בלי מוצץ).

כל לילה הרדמה של 3 שעות בכייף והתעוררויות של בין 4 ל-5 פעמים כל לילה.

ניסינו כל שיטה אפשרית ללמד אותו להירדם.

שיטות מזעזעות שהיום בחיים לא נראה לי שאעשה לילד (לעשות טקס שינה, להכניס למיטה ולא להרים גם אם בוכה (ברררר... מסכן שלי)

גם שיטות שצלחו, הן עזרו לשבועיים ואז הכל חזר לקדמותו.

אצלנו אחרי שנה קשה ממש מה שהכי עזר זה המאמר הבא שפשוט מלמד להקשיב לילד, לראות את סימני העייפות שלו ולנצל את חלון הזמן לשינה.

איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים - הורות מחבקת

(אומנם מדבר על הרדמה עם אנשים אחרים אבל עזר לי מאוד להבין בעצמי איך להרדים את התינוק)

וחוץ מזה לשחרר לשחרר לשחרר.

במקום לבדוק בשעון ולראות שמאוחר כבר וצריך לישון, ובמקום לקרוא עשרות מאמרים ברשת איך להרדים תינוקות פשוט להיות איתם וללכת בדרך שלהם.

היום אם הילדים שלי בערב לא בכיוון לישון גם אם השעה תשע או עשר אני לא מכניסה אותם למיטה.

רק כשאני רואה סימני עייפות אני מדרבנת ללכת לישון.

כמובן שאם התלות בהנקה קשה לך אז כדאי לנסות להפחית את התלות ולחפש דרכים אחרים להרדמה.

אבל מהניסיון שלי, יש מצב שהדרך להפחית את התלות (כי ככה כתוב וכולן מתלוננות וסימן שזה קשה) זה יהיה יותר קשה מ"התלות" עצמה.

ולדעתי הקושי האמיתי לאמא בהרדמה בהנקה הוא בגילאים הרבה יותר מאוחרים שהתינוק רוצה לישון עם הנקה צמודה כל הלילה.

איך להרדים תינוק תוך 10 דקות

שווה קריאה בעיני

הגדול לא ינק, עד היום בן כמעט 3 הוא נרדם עם בקבוק (סיוט!!!)

דווקא הילד השני בן עשרה חודשים בהתחלה באמת לא נשם בלי הנקה, הכל הוא עשה תוך כדי הנקה. כמובן גם להירדם.

כיום הוא בן עשרה חודשים ונרדם עצמאים לגמרי

אני מניקה, איך שמסיימת להניק הוא מתעורר

מחתלת

ורק אחר כך משכיבה לישון, הוא משחק קצת עם הגדול שישן במיטה לידו עד שנרדם (רגע לפני שאתן בהלם שהוא כבר ישן בחדר ילדים, זה רק לשעתיים הראשונות עד ההנקה לאחר מכן)

אני בגישה של רגע לנשום ולחכות

להרגיל הירדמות למשל בסיבוב ברחוב זה גרוע

אבל להרגיל להירדם עם הנקה - הכי מבורך בעיניי. הוא ממש קטני תני לו את זה שייהנה ויספוג ממך כמה שיותר!

המקומית,

יודעת שהם עושים הדרכות ופרויקטים בבתי ספר לגבי שילוב ילדים עם זכאות לחינוך מיוחד.

האם ניסית ליצור קשר עם הפסיכולוגית של הגן? היא אמורה לדעת מה יש באזור ומה, אם בכלל, אפשר להשיג דרך הגן ואז זה לא עולה כסף. 

ואז חלק מנקודות הזכות מנותבות לשם.

לא זוכרת בכמה נקודות מדובר אבל מבקשים את זה בועדת פילוח.

סליחה על הבורות, זו הייתה פעם ראשונה

היא לא אמרה לך להרפות את השרירים שם?

לק"י
 

הרופא/ המיילדת מכניסים את האצבעות שלהם. לפעמים לוחצים על הבטן במקביל.

לפעמים זה לא כל כך נעים. לנשים שהן לא רגישות במיוחד, אני לא חושבת שזה כואב בדרך כלל.

ואם אין סיבה מיוחדת, לרוב בודקים פתיחה כשמגיעים ללדת, ובודקים כמה פעמים בדר"כ, לבדוק אם יש התקדמות.

(יש רופאים שבודקים במעקב הריון עודף. אני אישית מוותרת, אם אין סיבה).

היא סתם רצתה לעשות "כי בד"כ עושים" , לא בהריון או משהו

פעם הבאה לסרב? לא ידעתי שזה לא הרגיל

לק"י

ופתיחה לא בודקים עם המכשיר.

סתם כתמים לא כרגיל...

נראה לי שסתם נפלתי על רופאה מעצבנת

גם לי קרה שהלכתי מהסיבה הזאת לרופא ושאלתי אם אפשר לוותר על הבדיקה הפנימית, אז הוא אמר שאם ככה הוא לא יבדוק את כל מה שצריך לבדוק כדי לוודא שהכל בסדר..

וממליצה לך ממש לחפש רופאה מוצלחת שתלכי אליה קבוע❤️

ואיזה כיף לקבל חיבוקים

ככלל יותר שיותר רפויים ורגועים, פחות כואב.

ומאוד סביר שאצל רופאה שאת לא סומכת עליה את לא תהיי רגועה בבדיקה...

נשימות יכול לעזור, להתכונן לזה מראש. ללכת רק לרופא שאת סומכת עליו...

כן כואב לדעתי

אבל אני לא אחת שמרפה גם..

מה שלא יודעים זה שיש גדלים שונים, אפשר לבקש קטן. את גם יכולה לבקש להכניס אותו בעצמך.

ולהקפיד לשחרר את שרירי רצפת האגן בזמן הבדיקה כי בעצם מה שעושים בבדיקה כזאת זה להרחיב את האזור ולפתוח כדי שהרופא יוכל לבדוק, ואם השרירים מכווצים זה כואב הרבה יותר.

לשאלתך, עברתי בדיקות פנימיות כואבות מאוד וכאלה שלא כל כך כאבו, זה מאוד תלוי במומחיות של הרופא. העובדה שהכנסתי לעצמי את הספקולום השפיעה מאוד.

אבל יש רופאים יותר עדינים ויש פחות,

וכמו שכבר כתבו, זה גם תלוי עד כמה את מצליחה להיות נינוחה ומרפה.

אבל, ממש לא אמורים לעבור את זה מלא פעמים סביב לידות וכו'. בהריון אני לא חושבת שיש סיבה, לקראת לידה לפעמים, אבל לפעמים גם כשרופא רוצה לבדוק - זה מיותר, כדאי לשאול האם זה נחוץ ולמה. אחרי לידה לא כל הרופאים בודקים עם ספקולום, אבל לי נראה שזה כן חשוב. בדיקת פאפ פעם ב3 שנים נדמה לי.

אז באמת נפלתי על אחת ממש לא עדינה...

ורק בשביל לנרמל - גם כשעושים אצל רופאה עדינה מתוקה מנוסה (כמו האחת שלי) זה עדיין יכול לכאוב. לפעמים ההחדרה כואבת (אבל כאמור את יכולה לבקש להחדיר לעצמך לאט), אבל כשפותחים את הספקולום (יעני מרחיבים) כמעט תמיד מרגישים כזה לחץ, קצת דומה לזה שמרגישים בבדיקות שיניים לחץ (כשהרופאה אומרת)

זה לא כיף, אבל אם אין לך בעיות בריאותיות שקשורות, לא צריך לעבור את זה הרבה. 

באזור המותן ובטן

אם מתכננת על קנייה משיין תזמיני כמה ולקראת האירוע תשאירי את המ שרלוונטי לך.

אני הייתי קונה משהו עם מידה יותר בחזה, כי גם הגודל שלו יכול להשתנות

בהצלחה 

ואיזה כיף זה אירוע בהריון 

אם את רוצה לקנות מראש, פשוט תקני בגד לא מדי צמוד, שיהיה מקום טיפה להשמין בבטן או בחזה.

גם אם הבטן מתחילה להציץ, בד"כ אין הבדל משמעותי עד כדי שבגד שמתאים עליך בזמן רגיל לא יתאים בשלב הזה.

אפשרות אחרת היא ללכת שבוע או שבועיים קודם. ככה עשיתי בחתונה של גיסתי שהייתי בסביבות שבוע 30 נראה לי.

תסתבכי מדימום בגלל ההוצאה.

לגבי השאלה השניה- נראה לי כדאי לך להתייעץ עם רופא על כך. לא חושבת שכדאי להסתמך על תשובות בפורום בעניין כזה.

מחקתי את השאלה השניה כי מצאתי תשובה בעלון לצרכן

נשים.

ואת לא חייבת בווסת, זה בחירה שלך

אצלנו ההתקנה וההוצאה אוסרים...

וגם בזמן הווסת צוואר הרחם יותר פתוח ויותר קרוב כך שיותר קל להוציא

בהצלחה

ויכולה להמליץ לי?

אולי תנסי לקבל מלאומית רשימה של מי שבהסדר איתם ואז לשאול עליהם ספציפית או לחפש עליהם ביקורות בגוגל?

יכול להיות שבנות נתקלו בנם אבל לא תחת הכותרת הזו...

בהצ

מרפאות שיניים בהסדר. הלכתי לאחת מהן ואמרו לי שרק האורתודנט לא בהסדר...

תודה על ההקפצה

לא יודעת איך קוראים להם..

אולי מופיעים ברשימת מרפאות שבהסדר

לק"י

לא זוכרת אם זה ברזל או בי12.

וגם ההמוגלובין מתחת לטווח, אבל אולי בהריון זה תקין. תשאלי את הרופא.

או לפחות להתחיל עם כדורי ברזל.

תתייעצי עם הרופא..

הרופאה לא רצתה שאקח שני כדורים א לבדוק קודם רמות פריטים

וכאן צדקה

כי היא יכולה חלילה לחצות גבולות אדומים יותר, ככל שאת רק תשתקי ולא תגיבי.

היא תנסה להזמין אותך למלחמה, והיא עלולה להיות בוטה יותר.

הייתי מגיבה לה בסגנון: "זאת הפעם האחרונה שאת מדברת אליי ככה", לא מוסיפה מילה נוספת

ונותנת לה עונש חריף.

היא רוצה שאת תתני לה קונטרה. היא לא רוצה לעשות את כל התהליך רק עם עצמה (זאת דעתי)
היא משוועת להדרכה. לגבול. לדעת איפה אמא עומדת לנוכח ההתפרעות הזאת שלי.

ברגע שאת נעלמת, היא חווה עוד יותר מצוקה, ועוד יותר רצון להילחם.

להגיד לה בפירוש "הזהרתי אותך שלא מדברים ככה לאמא", ושוב לא להוסיף על זה, ושוב עונש.

ככה עד שהיא לא תעז להוציא מילים כאלה כלפייך.

סליחה שאני אומרת לך את זה בדוגרי,

אבל זה שאת שותקת זה כי זה (באופן מסוים) יותר קל.

את צריכה להתעמת איתה- בשבילה. להראות לה מחדש את ההיררכיה. אלייך לא מדברים בחוסר כבוד ויהי מה. ממש להיות נכונה לשלם מחיר של בכי ממושך, או חוסר עזרה מצדה, או איזו סצנה שלא תעשה.

זה אך ורק בשבילה!

יש לי חברה שכששמעתי איך היא דברת לאמא שלה הזדעזעתי. 

כששאלתי אותה איך היא מעזה, היא אמרה שלאמא שלה כאילו לא אכפ לשמוע מילים כאלו.

סיפרה שבילדות הייתה שוברת חלונות במכוון- כדי שאמא שלה תעניש אותה.

היא ייחלה לעונש. היא לא רצתה לגדול פרא.

שהיא לא בסדר והיא מבקשת סליחה. בעיני צריך לא להיגרר לזה, וכן, אפשר מידי פעם להגיד משהו שיהיה ברור שזה לא במקום בכלל אבל לא להיכנס למלחמה על זה.

לריב על זה, בעיני, לוקח את זה למקום שנותן חשיבות חסרת פרופורציות למה שהילדה אומרת, ואם האמא בטוחה בעצמה שככה לא מדברים אבל מובילה את הסיטואציה לא בתור קרב מי תמצמץ ראשונה- המסר יחלחל באופן שהרבה יותר מכבד את אמא. 

אני קובעת לה.

קובעת מהם גבולות הגזרה, קובעת את ההיררכיה, קובעת מה יקרה אם הגבול יחצה.

ריב זה בין שווים, ואין פה שיוויון.

ניכר שהבת אינטליגנטית ועם בסיס טוב מאוד.

רק להציב גבול חזק לטובתה, ואנע גטוחה שהיא תקלוט ותפנים

היא כבר די גדולה ותיכף זה לא יהיה רלוונטי.

ממה שאני רואה סביבי, גם אחים וגם חברות - מי שלא מציבים לו גבול בגיל הזה, זה רק יחמיר.

העובדה שהיא מבינה מעולה שזה לא בסדר (מתנצלת וכו) עוד יותר מדגישה את זה שהיא צריכה להבין שזה מעשה שלא יעשה. לא בגיל 11 ולא בגיל 31.

אומרת בכאב כי יש לי אח מבוגר שמסוגל לצעוק על אבא שלי ואבא שלי ממש מתכווץ לידו. וחוץ מזה - הוא סבבה לגמרי. אבל ההתנהגות הזאת פשוט מזעזעת ובעיניי מראה על רבדים מאד רקובים ביחסים הבינאישיים ובכבוד לזולת (בין אם מדובר בהורה ובין אם לא).

אני חושבת שכן צריך להעמיד במקום. אמרת שאת עונה לה בשקט ובהגיון וזה לא עוזר ורק התעלמות עוזרת - לדעתי היא אמנם לא במצב למענה בשקט ובהגיון אבל, גם לא להתעלמות. כן להגיד - אני לא מוכנה לשמוע אותך צועקת, בטח לא עליי. ולשלוח לחדר נראה לי תגובה די מינימלית.. ואחכ היא באה להתנצל? אומרת שלא יכלה להתגבר על עצמה בתוך הכעס? זה בדיוק הגיל ללמוד שמותר האדם מהבהמה הוא שליטה עצמית. ועונשים מאד עוזרים להפנים את זה.. לדעתי בכל אופן.

לי יש ילד בגן שעכשיו בשלב כזה של תסכולים וצועק עליי אם הבאתי משהו לא כמו שרצה, והוא מקבל גערה בכל פעם. וברוררר שהוא ממש לא מקבל את הדבר שביקש עד שלא אשמע את זה בצורה מכבדת.

זה גילאים ממש שונים, אבל באמת בכל גיל שרלוונטי לחנך בו זה מתאים לדעתי.

ומגיל ההתבגרות הם נכנסים למקום שזה כבר פחות רלוונטי, ואז מי שהם זה מי שהם ישארו (אלא אם מבחירה יחליטו לעבוד על עצמם) 

מתבגר קלאסי, חכם ונבון וכו' (כמו התיאור של הבת שלך אבל זה לא רלוונטי)

עם התקפות עצבים יום יומיות אבל בחיים לא מתחצף, (כן מתעצבן עלינו ומגיב בעצבים, ובכעס ובתסכול אבל לא בחוצפה) פעם אחת בלבד אמר לבעלי "סתום" (עם שווא בסמך) ואני כל כך הזדעזעתי

ולא נרגעתי מזה במשך כמה שעות, והוא ראה בדיוק את הזעזוע שלי והפנים שזה משהו שבחיים לא יעשה, 

מאז לא חזר על זה כמובן ומאמינה שגם לא יעז לחזור. אז כן, מותר להיות מתבגר אבל יש קווים אדומים שאסור בחיים שיחצו

וחוצפה לאמא אסור אסור אסור שתעבור בשתיקה, כי כמו שכתבה @שוקולד פרה יש גם מבוגרים שמתחצפים להורים.

אם את תזדעזעי בעומק מהחוצפה שלה, היא גם תרגיש שזה קו אדום, הרי אם הייתה מכה אותך חלילה היית מגיבה בהלם

ולא נותנת לזה להמשיך אפילו לא שניה נכון? אז גם חוצפה לאמא זה קו שלא חוצים בחיים בחיים

אין לי מושג אם יחזירו או לא אבל אין לך מה להפסיד מלשאול.

אולי אם לא יחזירו יציעו זיכוי או הנחה להמשך הלימודים במידה ואת מתכוונת להשלים או פתרון אחר 

הרבנית יפה מגנס. מניחה שהיא לא קשורה לזה ישירות אבל יודעת שהיא מאוד שותפה בעזרה לסטודנטיות של המכללה בכל מיני תחומים. ובטח שווה ללמוד, שכ"ל אוניברסיטאי זה המוון כסף

עם השובר מילואים את יכולה לשלם בכל בית עסק שמוגדר בחברת אשראי כ"לינה"

אז זה לא קריטי לחפש לפי זה, תחפשי בכללי ותוודאי מראש עם בעל הצימר שזה אכן יתקבל

פלאים..

ב. לשים מוזיקה נעימה בבוקר, הופך את האווירה לכיפית

ג. מי שמוכן יכול לשתות שוקו חם ולקבל עוגייה- מדרבן דם את הגדולים פה..

ד. הומור- עוזר גם לאלה שקמים כמו גוש עצבים 😅

לק"י

אני גם נועלת לחלקם נעליים כשהם עדיין ישנים/ שוכבים במיטה.

לפעמים שרה להם שירים שטותיים שאני ממציאה על ההתארגנות, במקום להתעצבן.

וליבי איתך. הלוואי שהיינו מתחילים כל יום בעשר.

לפעמים צריך להחליף אם בורח מהטיטול או בגמילה אבל זה מקל משמעותית.

לי עוזר להתארגן בעצמי מראש לפני שמעירה ולארגן אוכל גם. 

משהו בוויב של הבית גרוע בבוקר 🤐

מרגישה שזה המון קשור לעבודה שלי וקשוח לי ממש

חוץ מאלו הנדירות שהכול מושלם אצלן ואנחנו לא אוהבות אותן😂😂

אצלנו גם הייתה תקופה כזאת שהכל מלחמות, הכל לא מוצא חן. ובהמלצת הפורום הלבשתי  את הילדון בן 3 מהלילה.

אבל עכשיו כשהבקרים חזרו להיות רגועים החזרתי לפיג'מה כי פחות אוהבת להלביש מהלילה.

אני חושבת שדבר ראשון תנסי לראות מה עוזר בעיקר לך,

כדאי ממש ללכת לישון מוקדם כדי לא לקום עייפה ועצבנית

לשמור כמה שאפשר על פאסון ורוגע, לא להתרגש מתלונות ובכיות.

חוץ מזה, אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך אבל אם גדולים אז אולי לדבר איתם ולשאול מה יעזור להם לקום בכייף.

ילדים קטנים (וגם גדולים) אולי מבצע שמי שמוכן בבוקר יפה מדביק מדבקה ובסוף קונים מתנה.

שמעתי על מעט שעושים בזום. אני לא ממליצה. חשוב שהמרחב יהיה מוקדש לזה - העיבוד קורה בקליניקה, ולא בהית דרך המחשב.

בעיקרון זה עובד על הפעלה של המוח בצורה "מלאכותית" - תנועה שמחברת ימין ושמאל ובעצם את שני החלקים של המוח, ולתת למוח להעלות מה שעולה וככל שמזיזים יותר את הגוף זה משחרר את הזכרונות.

אפשר לקרוא עוד באתר EMDR ישראל.

רק אם מתאים לך אשמח לשמוע יותר בפרטי

שאלתי על זום כי אצלי בסביבה לא בטוחה שיש את זה..

אשמח גם להמלצה על מטפלים בדרום 

תודה לך.

לא רוצה לכתוב איפה אני גרה.. 

ללכת למטפלת שמומחית בטיפול בטראומה, ולא מישהי שלמדה רק emdr.

מטפלת מומחית תדע להשתמש במגוון כלים ולהתאים אותם לצורך שלך. מטפלת שיודעת רק כלי אחד מוגבלת בסופו של דבר.

בהחלט מגיע לך לקבל איתו הדרגות... ממש מבינה את התחושה יחד עם האין כל כך מה לעשות ..

אבל בהנחה שאחרי הטקס הוא חוזר הביתה, אולי אפשר לקבוע שמהטקס רק אתם יוצאים לאכול כמשפחה גרעינית יחד/מזמינים הביתה/אחרי שכולם מתחבקים נוסעים רק אתם ממשיכים לחגוג יחד?

כי גם לך מגיעות דרגות !!!!

במסגרת משפחתית מצומצמת, ואת יכולה להעניק לו לבד מהמשפחה (כלומר עם המפקד) את הדרגות ואז לשמוח במסגרת הרחבה יותר.

אפשר גם להוציא חולצות מודפסות רק אתם או רק לילדים שלך לרגל האירוע.

חוץ מזה מבינה אותך זה מעצבן כשההתמודדות היומיומית היא לבד ואז כשיש אירוע פתאום כולם שותפים.

דווקא האחים הצעירים אני חושבת שחשוב שיבואו, אירועים כאלו מהווים סוג של מודל. (גם אם אף אחד לא מתכוון ללכת בדרכו בצבא, זה מרשים לראות איך אחרי השקעה מרובה מקבלים איזה סימן וציון דרך וזה יכול ללוות אותם בכל תחום)

לק"י

אי אפשר להתווכח עם הרגש.

גם אם השכל חושב אחרת.

ומצטרפת לשאר, תחגגו לבד אחרי או לפני.

רק ההורים שלי, אשתו, והילדים שלו הגיעו. חלק מהּטקסים גם סבא שלי...

אנחנו היינו גאים מרחוק.

הבדל משמעותי הוא שאמנם הוא הבכור אבל כולנו כבר בעלי משפחות, לא תיכוניסטים...

אנחנו היינו מגיעים בקביעות לטקסים בסדיר. בקבע היה לנו ברור שזה אשתו והילדים.

אם הם מצפים ותהיה אכזבה אז באמת לא יודעת מה לומר.. חיבוק❤️ 

אבל גם בלי זה, את משתפת שאת מרגישה שלא טוב לך, שהיית רוצה להוריד מהעומס, שאת מרגישה שזה פוגע במשפחה - אז מה זה משנה אם נניח לא היה מקובל לקחת את זה כשיקול לגבי בחירה תעסוקתית? הרי זו המסקנה האישית שהגעת אליה. אז זה שיקול עבורך. אני לא אומרת שזה בהכרח מה שאת צריכה לעשות, רק אומרת שבעיניי ברור שזה שיקול מאוד משמעותי בהחלטה!

לגבי מה להחליט, כמו שכתבתי בדיוק - אני לא יודעת מה ההחלטה הנכונה - גם אין לנו את כל הפרטים (כמו כמה בעלך מרוויח וההוצאות, לגבי העניין הכלכלי, למשל), וגם בסוף רק את יודעת כמה משקל יש לכל רכיב במשוואה. רק רוצה לציין שחוגים זה בעיניי הרבה פחות חשוב מאמא נינוחה ופנויה... זה דבר שהוא בכלל לא חובה וכמה קומות מעל לבסיס. 

מה יותר חשוב מהמשפחה שלנו?

ילדים לא צריכים את כל המותרות האלו, ואם אני זוכרת נכון שלך בני ארבע?

הם צריכים את אמא שלהם בנחת ופניות אליהם.

אני גם באותה התלבטות כמוך לגבי משרה. אבל ממה שכתבת זה נשמע שאת רוצה להוריד אבל פוחדת איך תתפסי בעיני החברה, וצריכה אישור חיצוני.

האישור הכי גדול זה הילדים שלך. 

והלוואי הלוואי שמורים כמוך היו מתוגמלים על עבודה כזו כמו שצריך. אבל אנחנו לא. וזה נראה לי פשוט מטורף לעבוד ככה בתור מורה. אם תלכי לעבוד בבי"ס פחות דורש ותעבדי את אוות מספר שעות, את תקבלי אותה משכורת בדיוק!

אני לא מבינה איך את יכולה להמשיך ככה?

אני ממש מרגישה שאלו השנים שלי להתרכז במשפחה, וזה שנים אינטנסיביות גם אם 'רק' מגדלים ילדים, אז כרגע אני ממש לא מתכוונת להעמיס בעבודה.

כי בתואר שלי- חינוך- זה בעיקר מה שמתאפשר, וזה בעיקר מה שאני רואה בדרושים שמתאים לתואר שלי,

אבל כל השנים לא רציתי

וגם עכשיו לא..

הייתי בבחירה עם הילדים כשהם היו קטנים, בין לבין עבדתי בעבודות קטנות כדי לשמור על שפיות.

ועכשיו אני מחפשת משרה 4 ימים בשבוע: או 5 אבל לסיים מוקדם: וחוץ מהוראה אני לא מוצאת כלום!!

אבל אווןף כמה עבודה את מתארת!!!

וזה בדיוק מה שאני לא רוצה!!

תודה לך על הפירוט הזה..

חשוב..

למה לא למדתי עבודה סוציאלית למשל.. רואה מלא משרות פנויות.. 

זה תלוי איזה מקצוע מלמדים, מה הציפיות של ביה"ס, תיכון מול יסודי וכו'.. 

כן יש תקופות מאוד ספציפיות שהן עמוסות יותר (כמו תקופת התעודות, או לאחר תקופת מבחנים) אבל גם זה לאט לאט מתאזן ככל שאני יותר מנוסה ולומדת לנהל את הזמן שלי *בבית הספר* בצורה נכונה. 
נשמע שהפותחת עובדת בבית ספר מאוד מאוד תחרותי ודוחף למצויינות ולא כל בתי הספר הם כאלו בכלל ..  כן יש מבחנים ועבודות אבל לא באינטנסיביות שהיא מתארת ואולי זה גם תלוי מקצוע. (למרות שגם אני מלמדת אחד ממקצועות הליבה - בתיכון ומגישה לבגרות )
וגם בתוך ההוראה יש בחירה האם לקחת חינוך - שזה הרבה יותר אינטנסיבי או לא. אני הייתי מורה מקצועית השנה אחרי כמה שנים כמחנכת וזה עוד יותר הוסיף לתחושת הרוגע. כשאת מחנכת הכל מופנה אלייך מצד כל המורים ובעיניי זה לא שווה את הכסף (אפשר לעשות קצת מילויי מקום ולהגיע בקלות לתוספת הזאת של השכר)  ובנוסף באיזה בית ספר עובדים - האם הצוות של המקצוע הוא משמעותי ? כי אם כן ויש רכזת שעושה את עבודתה זה חוסך המון עבודה. (כל מורה למשל בונה מבחן אחד במחצית בליווי הרכזת - הרבה יותר קל מלבנות הכל בעצמך) 
ועוד דבר שהבנתי שלצערי ככל הנראה בבתי ספר חילוניים מבינים הרבה יותר את הגבולות ומתייחסים אל העבודה כאל עבודה וזה בא לידי ביטוי בהפרדה בין החיים לעבודה ובציפיות ממך ולכן אני כרגע מאוד מרוצה.. אני אומרת לצערי כי ברור שכיף לעבוד במסגרת שמתאימה לאורח החיים שלך ורוב המורות כמוך .. אבל זה שווה את זה. 

נגיד לאנגלית..

ביסודי

דתי

וחילוני..

יש לי כמה חברות מורות, ולא כולן סובלות עד כדי כך. גם אחותי מורה, מחנכת גם, ולא מתארת כזו אינטנסיביות

זה נכון שיש עבודה מהבית, ומבחנים וכו,  אבל לא כל שנה צריך להמציא את כל מערכי השיעור מחדש. יש הרבה מורות שממחזרות פשוט, משתמשות בשעות השהייה, מנהלות זמן בצורה אחרת. ובכללי הרבה מזה תלוי באופי המורה

מי שהיא פרפקציוניסטית - תעשה מעל גבול הסביר, גם בעבודה אחרת, ותסבול גם שם.

לדעתי זה עניין של גישה לדברים ותעדופים בחיים.

שבה הפחתתי עומס בעבודה היתה בעיקר למידה של

הבחנה בין עיקר לטפל

תיעדוף משימות

תקשורת ברמה גבוהה מול בוס/ קולגות/ עובדים תחתי/ ספקים

אח"כ גם הפחתתי קצת שעות

הרבה אנשים נמצאים במרוץ שאת מתארת

עובדים קשה כדי לצרוך הרבה

המרוץ הזה מתיש בפני עצמו

הדרך לצאת ממנו היא קודם כל ללמוד לצרוך פחות מהיכולת הכלכלית

למצוא את האושר במקום אחר מכסף וצריכה

לאיזורי פריפריה/ יו"ש וככה לפנות תקציב.

לא קל אבל יכול לשנות חיים.

הייתי מתחילה מזה.

תפס אותי המשפט: "מעמיס גם עליו ועדיין באופן תמוה הוא מעדיף שאעבוד יותר".

הוא יודע את הרצונות שלך? שהיית רוצה להיות יותר נוכחת ופנויה לבית?

בסוף כל בעל נורמלי רוצה שאישתו תהיה מאושרת, אולי

הוא חושב שזה מה שעושה אותך מאושרת להיות כל כל כך הרבה בעשייה ובקריירה?

אבל קודם כל את צריכה בעצמך לברר מה הרצונות שלך ותתפלאי שבעלך יכול ממש לעזור לך להגשים אותם, את לא חייבת לקחת הכל על הכתפיים שלך.

בקיצור נראה לי זו נקודה מאוד חשובה.

אני עשיתי החלטות תעסוקתיות לא שגרתיות, אבל זה התאפשר לי רק בגלל שבעלי עמד לצידי. ואז גם הסביבה פחות הצליחה להשפיע עליי.

אבל אני חושבת שאת נמצאת בקצת מלכודת דבש- בגלל שמערכים ומייקרים אותך בעבודה...

זה עונה לך על צורך נפשי עמוק, אז קשה לך לוותר על זה.

אבל תחשבי שיהיה לך יותר זמן לעצמך, יותר פניות לחיים, תוכלי לחיות פחות במרדף יותר בהנאה מהרגע.

אם בעלך עובד במשכורת מכובדת שעונה לכם על הצרכים, למה לא בעצם?

לק"י

ובית הספר שלך נשמע חונק...

גם לצוות וגם לתלמידים.

את עם שני ילדים היית בחופשת לידה אחת,

בד"כ אחרי שני ילדים יש שתי חופשות לידה שמאפשרות להיכנס לזה יותר ברוגע, עם יוצר פסק זמן ותקופת למידה והתאקלמות להורות יותר מדורגת.

בנוסף שאלה חשובה, האם בעלך שותף בגידול הילדים?

אני אפשר להשוות מצב שהכל עלייך לעומת מצב שהעומס מתחלק.

ולמה את נעולה על 4 ימים בשבוע אם זה מה שמעמיס? הילדים במסגרות 5 ימים בשבוע כדאי לנצל את זה לאיזון נכון של כמות השעות כל יום. (תחשבי שאפילו אם תעבדי יום מקוצר של 4 שעות, זה יקצר לך שעה כל יום.

שעה לאיפוס בים העבודה לבית זה המון.

לגבי הכנה של דברים, אין לי ניסיון בהוראה, אבל בד"כ עם הזמן יש דברים מוכנים, יותר קל לאלתר, יש יותר ניסיון וביטחון שפחות צריך את הדברים המושקעים בשביל לתפוס כיתה.

אבל צריך לחתור לזה שההשקעה עכשיו תוריד מהעומס בהמשך.

השנה הזאת הייתה לי עמוסה נורא, עם ילד בן ארבע וילד בן שנה וחצי, לא מצאתי זמן לעצמי בכלל ולא הייתה לי סבלנות אליהם כמו שהייתי רוצה. שנה הבאה אני מורידה משמעותית אחוזי משרה, מורידה שליש מהמשרה שלי ושליש מהמשכורת. קודם כל בשביל עצמי, עוד לפני הילדים. ברור לי שהיחס שלי לילדים הוא תופעת לוואי של העומס עלי, ברגע שאני עם עצמי אהיה יותר בנחת ויותר בטוב אז גם אהיה אמא טובה יותר כמו שאני מכירה את עצמי מתקופות יותר רגועות.

וגם אנחנו לוקחים הדרכת הורים לא זולה ועוד טיפול לילד עם החזר חלקי מהקופה ואנחנו עם משכורת אחת, בעלי לא עובד... גרים במקום זול, חיים ברמת חיים לא גבוהה (אבל כן מספיקה בהחלט לכל צרכינו) וחסכנו הרבה מאז החתונה ככה. שנה הבאה אולי לא נצליח לחסוך, הקטן יהיה אצל מטפלת יקרה בטירוף (אין לי אופציה אחרת כרגע) ואני מורידה משמעותית אחוזי משרה, אבל נדאג לאזן את ההוצאות שלנו שלא ניכנס לגירעון. זה שווה לי את הנחת שלי אפילו אם למשל אני רק אחפש לילדים בגדים בחנות יד 2 ולא אהנה מהזמנות בגדים מתוקים בנקסט (סתם דוגמא לחיסכון).

השאלתי פעם לנסיעה והרגיש לי עדין .

אצלי מספיק שהילד רכן לצד או לאחור והעגלה נטתה הצידה.

ואם את צריכה לסחוב גם קניות אז הסל שלה ממש קטן.

לצורך הענין לפעמים אנחנו צועדים רגלית להורים בשבת וזה מרחק גדול מאוד ( כשעה)

אז לוקחים עגלה לבת ה4.5

וואלה סוחבת מעולה 

נכנס בתא מטען של רכב 7 מקומות.

לא הייתי קונה עגלה שבכל נסיעה קצרה צריך לפרק.

זה קיפול מטריה? לרוב כשנוסעים עם רכב מלא זה נסיעות ארוכות ולפעמים אלו שצריך להרכיב הן חזקות יותר לכן בודקת גם את האופציה הזו...

הילדים שלי יחסית גדולים אז צריכה משהו חזק יחסית 

חיבוק לך

אני אומרת לעצמי שההתנהגות זה תוצאת כאב

וזה עוזר  קצת

איזה יכולת הבנה של עצמך וחמלה עצמית.. ואיזה מדהים על הדרך שעברת! אלופה.

מציעה בזהירות אם רלוונטי לשקול טיפול על מה שהיה כדי לרפא את הפצעים ולא להשאיר אותם פתוחים שלא הולכים לשום מקום...

חיבוק❤️