פורום הריון ולידה (עמוד 1294)

לדעתי כדאי שיהיה איזה 4-5 סטים למעבר (הייתי רוצה קצת יותר גדול שיהיה גם לאביב)

בכל מקרה מתחת לסוודר יש לך חולצה ארוכה דקה, אז תלבישי לי רק ארוך דק בלי סוודר...
תקופת מעבר זה לא יותר מחודש נראה לי

ב"ה נרגע!
גמר חתימה טובה!

שידריכו אותך מה לעשות אם זה קורה בצום.

אני אישית כן הייתי הולכת להבדק הלילה בגלל הצום

 

תרגישי טוב

צום קל ובשורות טובות

התקשרתי בערב הצום למוקד אחיות בטלפון ולאחר תשאול הסבירה לי שזה לא מדאיג אם זה ללא כאב חריג, דימום או סדיר (לא עובר אחרי כמה זמן)
אז לא היה לי מה לחשוש מזה גם אם יקרה בצום (וזה קרה) . תודה על הדאגה!

לא מכירה שיש ספריי לגיל שונה. בכל מקרה הזה בסהכ מי מלח. לא הייתי נלחצת מזה בכלל

מעל גיל 3 זה סטרימר ענק.
טוב מקווה שלא קרה כלום
עשה לי עצבים על הבוקר גם ככה מאתגר לנו עם הילדים עכשיו. ובטח לפני כיפור לא מתאים לי בלתמים.

למכון הטרטולוגי♥️

בס״ד

של התינוקות עם מבנה שמותאם לאף שלהם (אי אפשר להכניס עמוק כמו אצל מבוגר). נראה לי שהחומר (מי מלח) אותו דבר בשני הבקבוקים. מאמינה שהוא בסדר גמור!

בס״ד

גמר חתימה טובה!!

נשאל שם🙏

אמרנו לה מה הרכיבים.
אוף כבר ירד לי הלב.

כשיקום, הוא יאכל וישתה...

הוא כנראה עייף והגוף שלו צריך את זה.
מקסים שאת דואגת לו.

נשמע הוא צריך את המנוחה

לפעמים אפילו יותר מאשר בצום עצמו.
מספיק ששתה קצת ואכל משהו
הוא ישלים אחר כך

גם על תוצאות נמוכות באופן משמעותי יכולים לקבוע סכרת הריון...

בדרך כלל קובעים סכרת על סמך 2 תוצאות חריגות (לפחות.)
נסי לפנות לרופא משפחה. במידה והוא יתרשם שיש סכרת הוא יכול להפנות לדיאטנית שתסדר לך תפריט מיוחד.

במידה ורופא משפחה לא זמין אפשר לפנות למרכז בריאות האישה, להסביר למזכירות/אחיות את המצב ולבקש התייעצות עם רופא תורן. הם אמורים לתת מענה כלשהו כשהרופא הקבוע בחופשות.

בהצלחה!

הם רוצים להיות בחיק משפחתם עם הילדים והנכדים... נחת!

(ממש עולות לי דמעות בעיניים כשאני נזכרת בפסח של הקורונה שכולם היו לבד. היה לנו כיף בטירוף בבית עם הילדים אבל המבוגרים היו בודדים).

האמת שזה המצב כן הייתי מדברת אם שאר האחים.
לא הגיוני שכל שנה תעשו שם.
ואם ממש אין סיכוי תעשו שנה שנה אם האח שכן מוכן לבוא

הם אנשים בוגרים
ובטח גם לא ישמח אותם לדעת שכדי לשמח אותם אתם מצטערים ולא טוב לכם
חושבת שצריך להעלות את הנושא לשיח משפחתי
מול האחים כמובן- להסביר להם שחשוב לכם לשמח את ההורים אבל אתם לא יכולים כל שנה לוותר על ראש השנה בבית
אז תעשו איזו חלוקה של אחריות
ואם שנה אחת נגיד זה לא מסתדר חושבת שגם ההורים הם בוגרים ויכולים להבין את זה ואולי להזמין שכנים חברים לאיזו סעודה..או להתפשר ולהתארח אצלכם גם אם פחות כיף ונח.

ראש השנה ופסח בערב תמיד בבית. מהשנה השלישית לנישואין ומקווים שימשיך כך.
להורים שלי האחים מגיעים תמיד וגם ככה לא מתאים מכל מיני סיבות להישאר לישון שם.
ולחמתי הולכים ביום שלמחרת לפעמים או בחגים אחרים כמו סוכות וכו, אבל לא ישנים שם אלא חוזרים לבית.

סוכות, שמחת תורה (לא אוהבים שמחת תורה בישוב פה) שבועות
ליל הסדר עדיין נוסעים, שנה שנה.
ראש השנה זה היה ברור שלא נוסעים בהתחלה כי רצינו להיות בישיבה. ונשאר ככה..
לי אישית עדיין יש אחים קטנים בני 10-18 אז יש עוד בבית..
אצל ההורים של בעלי אחיות שלו גרות קרוב אז מגיעות..
אז אולי בעצם לא עניתי לך🙈

מגניב שיש לך אחים קטנים על כך

אז ככה, שנינו בכורים...

ומהצד של בעלי, לא הולכים לשום חג...

מהצד שלי, הם רוצים שנגיע לכל מועד אפשרי וכמה שיותר זמן..
אבל אנחנו מעדיפים בבית.. אני כן רוצה להיות איתם כדי שלא לצער אותם שהם לבד...

אז יוצא שככה, ראש השנה אנחנו בבית בדכ. (שנה שעברה הייתי שבוע 39 אז באנו אליהם לר"ה).. כיפור קבוע בבית. סוכות מגיעים אליהם לאחד החגים..
(כשהיינו זוג צעיר, ובהמשך עם ילד אחד, שניים הגענו אליהם לכל השבוע ולכל חג הסוכות.. בהמשך כבר נהיה יותר מאתגר.. ולילדים יותר נוח בבית.. )
פסח- ליל הסדר מעדיפים בבית.. וחוגגים בבית. חג שני מגיעים אליהם..
שבועות בבית.
הם תמיד מוזמנים אלינו לחגים אבל גם להם קשה מהבחינות שלהם..

שכל שנה כל אח יבחר חג אחד (או שניים, אם אתם מעט) אצל ההורים, ואת השאר תעשו בבית.
תעשו תורנות ככה שלא כל פעם אותו אחד יעשה את ראש השנה נגיד ולכל אחד תהיה הזדמנות גם לעשות בבית מדי פעם

ואז זה מוריד עוד חג אחד, אם נניח שהם מתארחים פעם בשנה. וגם זה אפשר לעשות סבב, כל שנה אצל אח אחר

כשאת מדברת על שאר האחים - יכול להיות שהם התחת ו מוקדם יותר והפסיקו להגיע כי בנו עליכם.
אבל עכשיו זה לא מתאים לכם.

כדאי לפתוח את זה בין האחים ולחשוב איך כרגע מתגייסים בצורה משפחתית לטובה העניין הזה וכל אח תורם את חלקו..
ומצטרפת לכך שבסוף יש גם צד של בחירה להורים - מגיע שלב שהם הופכים מתארחים למתארחים וגם הם צריכים להסתגל לשינוי הזה.
ויש גם שלב שהם נהנים מהשטח שלהם ומבינים שהרצון שלהם לשאר בקהילה שלהם יוצר מציאות שהם לבד ויותר מזמינים חברים מהקהילה שבמצב דומה.

בקיצור - צריך לעשות איזו שיחה סביב זה שהנתונים השתנו ולנסות להגיע להבנות מחודשות..

לצערי לא כל האחים ובנות זוגם ביחסים הכי טובים עם ההורים, על חלקם זה באמת גדול מדי להגיע לחג של יומיים.
(כן מגיעים בפסח למשל אבל בר״ה לא יגיעו, גם מתוך מחשבה שזו בחירה של ההורים לא להתארח אצלם. אני יותר קרובה לאמא שלי ורואה כמה זה מצער אותה. מצד שני אני לא רוצה גם לצער את בעלי שמאד חשוב לו להשאר בבית).

האמת שפחות תכננתי להכנס למשפחתולוגיה שלי, פשוט עניין אותי מה קורה במשפחות אחרות. אני רואה שבקהילה שלנו כולם נמצאים בחגים וסתם לא היה לי נעים לשאול אותם איפה ההורים שלהם ;)

אצלנו השנה למשל,
ההוריםממשני הצדדים בחרו להישאר בבית בראש השנה.
אנחנו הזמנו אותם.
אבל הם העדיפו את התפילות בקהילה שלהם ואני לגמרי מבינה..

צד אחד לא בקטע של לארח אז הם היו לבד עם עצמם.
הצד השני אירחו והתארחו אצל חברים מהקהילה.

היה לי מבאס על הצד שהיה לבד - אבל ידוע לי שזו בחירה שלהם ושגם הם ידעו שיש להם את האפשרות להגיע אלינו.
אני לא חושבת שצריך לוותר על הכל כדי להיות איתם אם לא מתאים (אלא אם כן יש מצב גופני שהם לא מסוגלים לבוא אליכם)
אם אתם מצידכם מזמינים אותם (באמת!) והם בוחרים לוותר על ההזמנה - זו זכותם..

היא שזה לא קל להורים להתארח לפעמים

זה מורכב מעבר ל- הזמנתי ולא באו. אבל לפעמים זה מה שיש באמת

אבל אני רואה שהם למדו להיות מלהישאר לבד.

חשוב לי שזה לא ייעשה מתוך תחושה של אין ברירה ונטשו אותם. לכן אני ממש מקפידה להזמין ושהם ידעו שאני באמת מתכוונת לזה..
אבל אני ממש רואה למה הם בוחרים להישאר..

יכולה ממש לראות אותנו עוד 20 שנה בוחרים לעשות חג שקט בבית...

עוד לא הגענו לשלב.
אבל יוגעת להגיד מה קורה אצל הורים שלי והורים שלהם.

ראש השנה זה חג שבאמת קשה למשפחות להתארח ליומיים, אז סבא וסבתא שלי משני הצדדים אוכליפ חלק מהארוחות לבד וחלק עם חברים.

לגבי סוכות ופסח, סבא וסבתא שלי מצד אחד אוהבים שכל האחים מגיעים ביחד ולכם מבקשים שכולם יגיעו בפעם אחת ואת החג השני חוגגים לבד על פי רצונם.
הצד השני דווקא לא רוצה להיות לבד, אז האחים מתחלקים ביניהם בין החגים

זה שלב שמגיע בחיים וגם אם יש בזה צער בסוף ב"ה שמחים שכולם נשואים ומסודרים ופה ההורים צריכים להתמודד ולהחליט מה עדיף להם
ואם הם רוצים להשאר בבית אז יש להם אחד את השני (אני יודעת שיש מקומות שזה השלב שגם קובעים עם חברים או נוסעים למלון וכאלה)
זה השלב ובסוף הם יצטרכו להתמודד עם זה אז מה העניין שאתם מצטערים עכשיו ופשוט דוחים את הקץ

אצלינו קבענו חגים שזה זורם לנו ובהמשך גם זה הדלדל כי הילדים גדלו וחשוב לנו להטמיע בדרך זו את דרכנו החינוכית
כעת כשלצערינו אחד מההורים נפטר אז ברור לנו שאנחנו מגוייסים אבל יאמר לזכות הצד השני שגם הם מבינים שחשוב לנו להשאר בבית (כי את התהליך הזה עברנו כבר כמה שנים בלי קשר לפטירה) והם באים לקראתנו בעניין

ולצערי אין לי פתרון קסם.. אני חושבת שבשלב שכבר הילדים גדלים והמשפחות גדלות זה הזמן שההורים יבואו אל הילדים אבל גם אצלנו ההורים לא תמיד בא להם לנסוע ורוצים את הבית שלהם. אני בעד שיהיה שיח בין האחים ולנסות לתאם מי מגיע ומתי.. ואז כל אחד יכול לבחור מתי הוא מוותר קצת על הנוחות שלו וגם מתחשב באחרים.. אצלנו למשל חג כל שהו כל האחים שלי הלכו יחד וחשבו שאנחנו נבוא לחג השני ולא הסתדר לנו ויצא שההורים שלי אכן היו בחג השני לבד וזה גם היה ממש מבאס שכולם חוץ ממנו היו יחד ויצר הרגשה ממש לא כיפית. מה גם שכשהמשפחות גדלות לפעמים קשה להורעם לארח כמה נשואים יחד אז ככה זה מתחלק..

שעושים סבב בין האחים מי מגיע להורים בר"ה...

אבל אולי יש אפשרות להזמין אותם אליכם?

ימים נוראים - התחיל מזה שכזוגות צעירים כולנו היינו אברכים ,אז כל אחד התפלל בישיבה שלו. וזה נשאר ככה.
חגים - ברור שנוסעים. למה שיהיו לבד בחג?
ולא מזמינה אותם אפילו- הם שנים היו נוסעים להורים שלהם,ועכשיו הגיע הזמן שלהם לשבת בנחת ברוגע בבית, במיטה שלהם ( הם כבר לא צעירים...) .
מבינה אותך מאד,רואה הרבה משפחות שלא נוסעות, (חברות/גיסות) אז אני מבינה את הכווץ' הזה בלב של " למה רק אנחנו נוסעים"... אולי כבר נהיה כמו כולם שנשארים בבית.
אבל ב"ה שבעלי ואני באותו ראש ומודים לה' שיש לנו הורים בחיים שאפשר לנסוע אליהם , הרי מצוות כיבוד הורים זו מצווה שלא זוכים בה כל החיים,אשרינו שאנו זוכים לקיים אותה! בעז"ה הלוואי שנזכה לנסוע עוד שנים רבות נעימות וטובות.

היה לי הריון (לא מתוכנן) שגיליתי כי הייתי עצבנית ממש בלי סיבה אז חשדתי והיה חיובי..

זה ככה..

בעזרת ה’ יעבור כשההריון יתמתן קצת...

אני הייתי בלתי נסבלת בשבועות הראשונים אז ממש מבינה אותך

חיבוק

הלוואי שנגיע כבר בבריאות לשליש השני
לא זוכרת מי אני ולא יודעת מה מתוך הדברים שאני כועסת עליהם הוא הגיוני כבר 😔😔😔😔

פעם אם אני זוכרת נכון צעקתי ממש על בעלי כי הוא שם כף מלוכלכת על השיש הנקי או משו כזה...

באמת לא פרופורציונאלי לכלום

אבל עבר.

בערך בשבוע 10 כזה ניראלי כבר התחלתי לחזור לעצמי, עד סוף תשיעי שכבר הייתי ממש ממש כועסת מכל דבר (היה קיץ, וברגע שנהיה לי חם, זהווווווו נגמר על העולםםםםםם)

ככה שתני לעצמך נחת, זה יעבור בעז”ה😚

גם כשאני לא בהריון🤭אז דווקא זה נראלי סביר. ...
אבל בהריון דיברנו על זה הרבה ביננו שאני עצבנית בגלל ההריון (ואחרי לידה...) ולא ייקח אישית, ובאמת הוא פשוט היה מהנהן ולא נותן לדברים להתגלגל ומהר מאוד הייתי נרגעת🤷🏻‍♀️

פעם הייתי אמורה לקבל מחזור ועוד בכלל לא ידעתי שאני בהריון

והייתי עצבנית אששששששששששש....

בעלי אמר לי לפפי העצבים זה תאומים חחח

ובאמת היה הריון. (של אחד)

אני מבינה שהמטפלות עמוסות, ומקבלת בהבנה את זה שהילדה שלי חוזרת קצת משונזלת.

אבל אם זה בעייתי ובאמת מפריע לילד (למרות שאני לא מבינה למה שזה ילחוץ, הרי תמיד הוא סגור, מקסימום מתווספים גם התיקתקים האחרים) אז אולי אפשר לבקש ממנה לסגור רק את התיקתק של אחד הצדדים? זה גם לא כזה מוצלח אבל ככה היא לא תרגיש שלוחצים עליה ואולי אפילו תסגור כמה.

צריך לדעת גם להבליג על מה שלא קריטי

קשה כל כך?
מתסכל שהיא לא מתייחסת אלי . לא נח לי כל פעם לראות את זה

בנסיון שלי, מטפלות במיוחד אם הן מנוסות יש להן הדרך שלהן לטפל בילדים.

היתה לי גם מטפלת שסגרה רק תיק תק אחד. בחרתי להבליג... לא היה אקוטי בשבילי.

ואם זה לוחץ יכול להיות שצריך לעבור למידה גדולה יותר. לא אמור ללחוץ גם בסגירה של אחד

היא עמוסה ועסוקה ושוכחת
אז מה?
אני חושבת שרובנו סוגרות את התיקתקים כולם והכל בסדר עם התינוקות
זה כזה פרט שולי וזניח
וכששולחים ילד למעון או משפחתון אי אפשר לצפות שהכל יתנהל שם כמו שאנחנו נוהגות בבית.

לגמרי לא היתי נכנסת על זה לדיונים..
תתעלמי תקבלי אותה ככה ואל תעשי מזה עניין...

לא ילחץ...

מבינה אותך שזה משהו קטן שמחרפן
לא הייתי יוצרת אי נעימות פעם שלישית על זה...

כי זה זה לפעמים לצד והטיטול בורח.
כנראה שהיא שוכחת, תזכירי שוב ושוב..

כמה מטפלות שונות של הילדים שלי עושות/עשו ככה..

דברים כדי לקצר. מכירה גם שמשאירות פתוח... אם זה לוחץ לו כנראה שזה קטן. לא אמור ללחוץ. בבית ברור שאני סוגרת כמו שצריך אבל לא הייתי מעירה על זה. הערות למעון זה לדברים קריטיים באמת. דברים כאלה ולכלוך כמה שאצלי זה מוקפד, זה לא שווה את ההערה במסגרת מעון. תשמרי עם פירגון ועיין טובה כל עוד זה לא משהו שמזיק.
דברים מזיקים- חלילה אלימות, מילים לא יפות, הגיינה לקויה מאוד, טיטול מלא הרבה זמן (רק אם חוזר על עצמו), הזנחה, חוסר באוכל ושתיה.

את המלחמות שלך, ואמן שלא יהיו כאלו, את גם לא רוצה שהמטפלת תרגיש שאת מחפשת אותה בקטנות.
ואני מבינה את המקום שלך שאת מרגישה שהיא מתעלמת ממך אבל מציעה לך להסתכל במובן שיש פשוט אנשים שהם יותר זורמים עם עצמם ולא עוצרים לחשוב תמיד ולא זוכרים הכל לפרטי פרטים אז יכול להיות ששכחה מכוח ההרגל.

אני עושה את זה לפעמים כי זה יותר מהר ככה... וזה לא נראה קריטי כל כך. לפעמים הילד משתולל בהחלפה אז עושים רק אץ האמצעי כדי לסיים את זה מהר... לא הייתי מעירה על זה שוב

יש טיטול למה שזה ילחץ עד כדי כך?

לילדים שלי, כי נראה לי שזה פחות לוחץ...

אם תינוק משתולל אז אני גם עושה ככה בבית. היו לי מטפלות שלא סגרו בכלל והשאירו מחוץ למכנסיים ואז קצת הפריע כי זה מכוער, אבל עדיין זה לא היה ברמה של להעיר מבחינתי. האמת שהערתי רק על דברים שקשורים לבטיחות כי מבחינתי עדיף לא להעיר על דברים שלא קריטיים, כי יותר חשוב לשמור על קשר טוב לערוץ פתוח.

ממ מרגישה הרגשה של הורידים של ההריון, נפוח וקשה

כמו גל או משחה
ואם לא עוזר אז לפנות לבירור רפואי...
יכול להיות שפיזיותרפיה של רצפת אגן

ובינתיים תשתדלו לא לעשות מה שכואב, זה עלול ליצור נזק למיניות בטווח הקצר והארוך ולגרור עוד כאבים

וגם-תתיעצו עם דמות הלכתית שמקובלת עליכם מה כן מותר במקרה כזה מבחינת יחסים בלי שיכאיב לך

לא לקיים יחסים שכואבים.. ממליצה להתייעץ עם מכון פועה איך מותר לקיים יחסים בצורה שלא תכאב. ולא מכירה את הכאב שאת מדברת עליו אבל אולי להתחיל בפיזיו רצפת אגן?

יש משחה עם מרשם שיכולה לעזור בחלק מהמקרים.
וגם לפיזיותרפיה של רצפת האגן, זה יכול לעזור אם זאת רקמה של צלקת שמפריעה או רפיון של השרירים. אני לא יודעת לגבי ורידים. בהצלחה!

לק"י

בסוף עשינו לו בנפרד... לא חשבנו על לשון רבים.

שיש משהו אחר בהריון ושאלתי את בעלי ואמר שרק שמים כפול כסף... ואז אחרי שכבר עשיתי לעצמי, המשכתי לעלעל בדפים, וראיתי שיש נוסח לאשה הריונית... אז אמרתי שוב😅

כתבת ממש יפה

הכתיבה שלך כל כך מרגשת ועמוקה...

את מיוחדת!!

מה את אומרת, הדוד מגיע גם לאישה השוכבת על הספה באפיסת כוחות, אף שהיא צריכה להיות במטבח, או לפחות לעבוד קצת?...

הכל שבור

בדיוק בזמן הנכון

חתימה טובה יקרה!!

תמיד את מגיעה בזמן הנכון 

שמחה להיות פה בדיוק כשאת צריכה, והכי - שזה לתועלת

ממש מצטער אותי שאני כמעט לא מגיעה להתעסק ברוחניות בערב כיפור..
(אני תקועה בשלב של רובצת באפיסת כוחות על הספה. הקניות עדיין ברכב מחכות לפריקה, הרים של כביסה מחכים לכביסה.. והבישול רחוק ממני כרחוק שעת חצות מהשעה שאקום בבוקר..)

לא יכולה להשוות את עצמי לרמת העיסוקים שלך, אבל אתמול יצא לי לעשות חשבון נפש עקב התעוררות שהייתה לי בעקבות שמיעת השיר הזה,שכל פעם מחזיר אותי לאווירה הקדושה של בית הכנסת, אז בילדות.. זה מחזיר אותי לעצמי בחזרה כל פעם. וככל שאני מתבגרת,המילים מקבלת יותר משמעות ותוכן בחיי.

והאמת - אני מאמינה שהצער שלך על זה שלא יוצא לך, ובכלל - רק עצם זה שאת אמא למשפחה ברוכה ב"ה שמגדלת נשמות של השם יתברך, כל אחת לפי המיוחדות שלה, ומנסה להגיע לכולם, ולתפעל את כולם.. ברור שאת לא מגיעה לזה עד עכשיו. העוסק במצווה פטור מן המצווה. יש את כיפור בעז"ה. מאמינה שעוד תתחברי
גמר חתימה טובה יקרה ❤️

כ"כ כ"כ מחוברת לפיוט הזה. מהנשמה.

גמר חתימה טובה וצום קל ובשורות טובות לכולם💗

מצטרפת לקריאה של @בארץ אהבתי
וממש כמו הקריאה בביהכ בערב יום הכיפור, ראוי לקרוא גם פה - שמי שהצטערה ממישהי, מתוכן של דברים, מניסוח, מזה שלא ענו לה להודעה או תייגו אותה והיא לא הרגישה חשובה, כל דבר כזה או אחר שיכול לעלות פה - תשתדלנה לסלוח וגם מי שמרגישה צורך להציף - מצטרפת גם אני לבקשה לפנות.

יקרה - את מהממת. רעיון מדהים

ממש סליחה אם מישהי נפגעה ממני באופן אישי ❤️
גמר חתימה טובה וצום קל!

מרגישה שפה שבוודאי יש לי על מה לבקש סליחה
אני מבקשת ממש שאם יש מישהי שנפגעה גם אם כבר מחלה שתגיד לי.

ואוהבת אתכן מאוד!

יש משהו ממש מיוחד באחוות הנשים שנוצרה בפורום הזה!

סליחה ומחילה.
ותודה רבה לכל החברות היקרות כאן על כל כך הרבה טוב שקיבלתי מכן השנה💞

תודה לכולכן! כיף פה
גמר חתימה טובה
וסליחה אם פגעתי, אף פעם לא בכוונה, משתדלת, בכתב לפעמים אנשים מבינים דברים אחרת ממה שהתכוונתי

וגמר חתימה טובה לכולן.

אתן מהממות!!

כואב יותר באיזור המותניים. לא כאב חד יותר אי נוחות. עובר אחרי שתיה, אגב...

הוא כל הזמן מתרחב.
בשורות טובות!

תוך כדי משחק בעטו בכדור ופגעו לו באיזור. זה קשור?

נפוח כי כלי הדם מתרחבים כדי להזרים לשם יותר דם... תקין. לעקוב לראות שזה במגמת ירידת הנפיחות

לא יודעת אם כבר אז התנפח הוא לא התלונן, רק היום שמתי לב

חשבתי היום המכה.

יש היום אופציה לרופא ילדים אונליין... תוכלי להראות לו בפועל

לפעמים זה בקע מפשעתי

לעקוב אצל הרופא?

זה כשיש בקע בקרומים בין הבטן לאשכים
ולפעמים יורדים נוזלים מהבטן לאשך ואז אחד האשכים נראה גדול יותר
זה לא היסטרי
הייתי קופצת להראות לרופא משפחה

היתה לו נפיחות במפשעה בצד אחד, לא באשכים.
רופאת ילדים אבחנה והיפנתה לכירורג ילדים שאישר את האבחנה.
זה היה בגיל 5 שבועות.

בגיל 4 חודשים הוא עבר ניתוח פשוט לתיקון הבקע. בעיקרון משתחררים באותו יום, אבל בגלל שהניתוח היה אחר הצהריים השאירו אותו עד הבוקר, ועל הבוקר הוא השתחרר.
כשבדקו אותו בדקו כל הזמן גם את האשכים, אבל לא היה משהו חריג.

לא יודעת אם זה המצב אצלך.
אבל נראה לי כדאי להתחיל אצל רופא ילדים.

ומדובר בחשד לבקע מפשעתי. אני בלחץ אטומי רגע לפני כיפור קבעו לו תור לאולטרסאונד אני ממש מקווה שזה יתברר כמשהו שולי. זה יכול להיות, נכון? 😪😪😪

אז זה ממש ממש נפוץ. ולרוב מחייב טיפול אבל לא חירום.

עוד יש בי תקווה שזה כלום או משהו פעוט. ניתוח מלחיץ אותיממש.. והוא כזה ילד צדיק ומתוק רק לחשוב על זה מעלה לי דמעות וחששות

אצלי הוא היה פיצי, אז היה לו יותר קל.
וגם ההתאוששות היתה ממש פשוטה.
לא נשאר לו אפילו סימן.

בגיל כזה זה יותר מאתגר.

מקווה שתגלו שלא צריך ניתוח,
אבל אם כן, תדעי שזה ניתוח פשוט ונפוץ.

תודה רבה על ההרגעה❣❣❣

ב"ה שגם החשד הוא משהו שצריחך לטפל אבל לא חירום... זה ממש מרגיע.... בע"ה בשורות טובות!

לפעמים יש היפוך של האשך ח"ו

אבל אז זה ממש כואב

הסיבה העיקרית היא כדי לשלול תסביב אשך שפוגע בזרימת הדם. זה מוגדר כמצב חירום כירורגי ועלול להביא לנמק של הריקמה באשך...

בד"כ זה מתבטא בכאבים חזקים ועוד מנעד רחב של ביטויים.
)מוזמנת לבדוק בגוגל)

למרות שזה לא נשמע ממך שהמצב מאוד דרמטי, הייתי מתייעצת. כאמור זה מצב חירום שיכול להביא לנמק ועניין הטיפול המהיר כאן הוא פקטור רציני.

בהצלחה!

עלול להיות בקע
ואם זה הופך להיות כלוא אז זה מסוכן מאוד.
תיבדקו אצל רופא ילדים.
(יכול להיות גם שזאת א סימטריה נורמלית, עדיין כדאי לבדוק)

אבל אני לקחתי כמה ימים כיפור בלי מים.

הן פיציות, אז אין לי בעיה...
באמת חייבים בעיקרון לקחת אותן עם מים? מה קורה אם לא עושים את זה?
בכל אופן, אני כבר כמה חודשים טובים לוקחת אותן וכנראה לא קרה לי כלום אז נראה לי שלא נורא שבמשך יומיים תיקחי אותן בלי מים, אם את מסוגלת...

שאפשר לקחת כדורים עם נוזל פגום כמו תה מאוד מאוד חזק ומר או מים עם קצת סבון... כדאי בכל מקרה לשאול את הרב שלכם אבל יש מצב שאפשר ככה

לוקחת גלולות בלי מים.
בגלל שהשעה הקבועה שלך 6:30 אישית הייתי מזיזה...לוקחת אחת קצת לפני עם הדלקת נרות ושל מחר בפתיחת הצום . זה סטיה של חצי שעה לפה ולשם.בדרכ לא מצליחה לקחת בשעה מדוייקת ואני לוקחת אותם בטווח של שעה-שעתיים וב"ה הכל בסדר וגם לא היו דימומים בעקבות זה.
אבל כמובן שתעשי מה שיורו לך.

עזרתן לי מאוד
אני אנסה בלי מים, אם אני ממש לא אצליח ננסה עם מים מרים😵‍💫
גמר חתימה לכולן!!

המקווה פתוח עד מאוחר יותר לא?
(אין לי מושג, אני משערת)
בגלל שיש את הנשים של אותו יום ואת של יום לפני אז צריך זמן כפול כדי להטביל את כולן
וממש מובן אם נשים לא מרגישות טוב וצריכות זמן להתאושש לכן נראה לי הגיוני שישאירו פתוח עד מאוחר יותר
והאורחים כבר ילכו במוצאי הצום מן הסתם

הכי הגיוני שאת נכנסת למקלחת... ואם עדין יהיו כשאת צריכה לצאת למקווה פשוט אומרת שאת הולכת לקוסמטיקאית, חברה.. זה באמת הגיוני...

אוף לא רואה את עצמי יוצאת כשהם שם.. מתבאסת לצאת מאוחר ולהתקע שעות במקווה...
עוד שאלה - אני בדכ עושה אמבטיה במקווה אבל הבלניות שם לא מאפשרות לעשות אמבטיה אחרי השקיעה. אפשר לוותר על האמבטיה שבמקרה כזה?

אם אין לך בבית, ואת טובלת במקום שלא מאפשר (במקרה הזה גם אם היו מאפשרים זה ערב עמוס שבאמת יש עדיפות להתארגן בבית בלי קשר), אזתתקלחי בדוש רגיל, יותר זמן שכל המקומות יתרככו בדומה לאמבטיה זה לא חובה ממש. פשוט מאפשר לרכך את האיברים...

וגם בכללי כי זה בבית אצל מישי ואז זה יכול להיות בכל שעה

שומרת את הרעיון להזדמנות😅

אבל אולי באמת אקח את האוטו, במיוחד שבטח יהיה לי קשה אחרי הצום.
רעיון מעולה תודה!

יכולה להוריד את התיק מראש לרכב, ואז כשאת יורדת, לקחת את התיק מהרכב בלי להשתמש ברכב בפועל. אני פשוט אמת צופה בעיית חניה נוספת בגלל שזה ערב שבאות נשים של שני ערבים...

אני חייבת להביע הזדהות... כן, יום טבילה זה יטם עם תחושות ומתח ואולי לחץ... אזכבר ככה יש עומס רגשי כי וואלה יש צום ולא יום רגיל... ואז עוד יהיה משהו שיקח לך את הרוגע והשלווה מההתארגנות במוצאי יו"כ... מבאס באמת!

אז מעולה שהעלת את זה, ותחשבי עם עצמך אם את מצליחה להגיע לערב שיהיה בחוויה ואווירה טובה בינך לבין עצמך למרות האורחים...

בהצלחה 🥰

אנחנו בתקופה סופר עמוסה עכשיו מבחינת עבודה ובית וערב חג זה תמיד זמן לחוץ..
לפחות נהנה בחג
תודה על ההזדהות!

פעם היה לי טבילה מוצאי יוה"כ עבורי זה היה סופר מרגש.

כל כך טהור לטבול מוצאי יום כיפור ולהתחיל את השנה בתשמיש מהודר.

אבל היה עומס הזוי במקווה

ואישה אחת התעלפה שם...

מסרק, צמרוני אוזניים כסף פלאפון

אז זה יכול בכיף להיות גם תיק ליציאה...

🙈🙈

משלמת על מגבות ועל נעלי בית
מתארגנת בבית לפני
לא נסחבת יותר.

ובכל זאת אוהבת את החלוק והכפכפים שלי

אני פחות אוהבת ומעדיפה מגבת מהבית אבל כשטבלתי בערב שבת כן השתמשתי משלהם אני חושבת

אבל במוצאי ר”ה היתה לי טבילה והייתי אצל ההורים של בעלי אז ךא לקחתי אותו והשתמשתי בשל המקווה, וואלה, זה לא כלכך נורא...

יותר נחמד מהבית, נכון, אבל למקרים כאלו- זה בסדר...

שהאורחים יעזבו.
עם צאת הצום, בסביבות 19:00, פלוס רבע שעה לערבית , חוזרים מבית הכנסת, הבדלה, קפה ועוגה - נניח מסיימים לקראת 20:00, האורחים מתארגנים ויוצאים. זו גם השעה, פחות או יותר, שהמקוואות בכלל נפתחים.
נשאר לך די והותר זמן להגיע בנחת.

לאכול במקווה אחרי הטבילה. הטבילה אחרי צום ומים חמים יכולה לגרום לסחרחורות..

גמר חתימה טובה לצום קל לכולן😘

כנראה שאשב עם כולם לקפה ועוגה ואז אכנס להתקלח. ואם הם עדיין יהיו בבית כשאצא אגיד להם שהולכת לקוסמטיקאית ואקח את התיק מהאוטו..
עכשיו רק נשאר להכין מלא עוגות 😅

לבדוק עם הבלנית עד איזה שעה המקווה פתוח

מוצאי הצום לגיטמי להכנס להתקלח

 

ואפשר להאמין שהאורחים לא ישארו עד מאוחר אלא ירצו לחזור הביתה

אחרי זה אפשר לצאת

 

אפשר גם לצאת שהם עוד בבית

לא חייב לפרט לאן כמה למה

צריכה לצאת וזהו

הם הולכים ואת מתארגנת..

ואו ליבי איתך איזה ייסורים את עוברת....
ואת נחה?

ואולי תעברי רופאה? איך רק עוד שלושה שבועות???

את נחה?

בכל מצב שיש

כבר כמעט שבועיים שהפסיק..
אבל, לא יכולה לחשוב לנסות להיטהר
מבאס ממש, עוד יותר קשה

זה ממש חשוב! והכי הכי חשוב זה שהעובר ממשיך לגדול כראוי...

בע"ה הלוואי וימשיך כך ותרגישי שיש לך מסוגלות לבדוק...

אולי תתחילי, מתי שתרגישי מוכנה, רק בטישו פשוט? לא להכניס לא כלום, רק לבדוק שאין על הטישו כלום.

דיברתי עם הרב והרב כן אמר לעשות בדיקות
בניגוב אני לא רואה כבר שבועיים

מה הקשר הרב לבדיקות?

כלומר, זה החלטה שלך מבחינה נפשית אם תצליחי לעמוד בזה

הרופאה אמרה לא לעשות בכלל ..
לכן שאלתי אותו

אולי קיים דבר כזה.... לא שמעתי על זה ואני יכולה לברר עם מכון פוע"ה אם זה חשש אמיתי... הרב ששאלת מבין בזה?

כן הוא מעורה בכל הנושא מההתחלה..
אבל אם תוכלי לשאול זה טוב

לי בהריון השני אמרו לא לעשות בדיקות טהרה כדי לא לגרות את צוואר הרחם (הייתי בשמירה בגלל קיצור צוואר ופתיחה).
באופן כללי שקלו בקפידה כל נגיעה באיזור כדי לא לגרות ללידה (למשל גם בדיקות פתיחה לא עשו אחרי הפעם הראשונה)

באמת עזרתי לה לבדוק את זה לעומק עם מכון פוע"ה ועוד רופאה אחרת ובאמת יש שם רגישות יתר בגלל עצם ההריון.

אני בעצמי לא ידעתי את זה, כשנאסרתי בהריון...

או לא לעשות מסיבה אחרת?
כי להיות מותרים גם בלי יחסים זה משמעותי מאוד..

יש עניין גדול להיות מותרים גם כשאסור לקיים יחסים

אז יש עניין לשאול על עצם הבדיקות, לכלות למשל מתירים לבדוק רק בתחילת הנרתיק בלי להתקרב בכלל לצואר הרחם, אולי גם זה אפשרות

אולי בלילות האחרונים ישן יותר?
בדכ זה קשור לשינוי בתדירות ההנקה
הפסקת גלולות או משהו כזה?

ומלאות בחלב

אלא כמו בתחילת הריון שהחזה גודל כזה

ואני לא בהריון

השד עצמו מרגיש מרוקן כי תכלס הוא לא יונק עצמו

מקווה שהסברתי את עצמי נכון

אבל הוב היה אורז, עוף ורוטב או מרק כלשהו בשלל וריאציות.

אולי תכיני מרק עם עוף? מכיל הכל וקל להכנה...

האמת שעוד לא החלטתי אפילו מה אני מכינה
אמלה

קל. פשוט. מהיר

משביע ומחזיק טוב לצום...

באיזו נקודה זה נוגע בך?

לרוב כעס נובע מציפייה לא ממומשת שהפתיעה אותי כביכול. גם אם זו לא ציפייה כמו שנגיד אמרתי לו להביא שמנת מתוקה והוא הביא שמנת לבישול או שכח להביא בכלל, זה יכול להיות גם ציפייה סמויה. ציפייה שיעשה משו עבטרי, שיגיד משו שציפיתי שיגיד, שיתנהג בצורה שציפיתי שיתנהג וכו..

למרות שכבר מזמן התחלתי להגיד דברים במפורש ועדיין דברים לא קורים.
אני קוראת אותך המון (בשקיקה) וכנראה הדרך שלך זה הפיתרון להרבה דברים אצלנו.
פשוט לא מוכנה לשחרר ולקבל שיש דברים שלא במסוגלות שלו, במיוחד שאלה דברים שבעייני כן שייכים לתפקיד של הגבר, כמו למשל ניהול של כסף..

אם את מדברת על דברים זה כבר טוב 🙃

אני חושבת שברגע ששלום בית זו המטרה, מתחילים לתעדף בהתאם.
ברגע שאת מגדירה שהרצון והציפייה שלך עומדים מעל לשלום בית - פה מתחילה הבעיה.
זה לא מכשיר את כל הרצונות והציפיות מתחת לשלום בית, כן? ממש לא, אבל יש דברים שפשוט חבל להתעכב עליהם. היום את משחררת בכעס כי הוא גמככה לא לוקח את זה על עצמו. אם כך, לא כדאי לשחרר מתוך שמחה? מתוך הבנה שזה באמת יהיה לכם יותר טוב כזוג?

לצאת למקום בודד ושקט להתבודדות -לצעוק שם ולדבר עם ה'? עליו אפשר לצעוק.... הוא תמיד שומע.....
אולי לכתוב בדף?
אולי להסתגר בשרותים ולהגיד מה שהיית אומרת אילו הוא היה לידך? תצעקי לעצמך כאילו הוא לידך, הוצאת את זה ונרגעת-כבר לא צריך להוציא עליו..
לדעתי תפנימי שכשאת צועקת את עושה צחוק מעצמך ולכן לא כדאי לטובתך, תדמיני מישהו אחר צועק - מה את חושבת עליו?

כל הכבוד שאת רוצה להשתנות ולהתקדם
זה אנושי , וסך הכל תתיחסי לעצמך בחמלה, בסדר אז צעקת-את בנאדם טוב בבסיס, לא כזה נורא בעיניי, אל תשנאי את עצמך בגלל זה, וכל הכבוד לך

היחסים שלי עם ה מורכבים 🙃
את צודקת, אני באמת מתביישת בעצמי, גם תוך כדיי, פשוט גלגל שלא מצליחה לעצור

מאחרי כעס עומד כאב, בעיניי...
ומותר לך לבטא אותו,ולהרגיש, לא?

להוציא את כל הכעס בכתיבה?
וגם לענות בשמו
מה שאת רוצה שיענה...

בדר״כ מסתגרת ברכב
הבעיה שאז הריב נהיה בווצאפ😳

שמעי קורה לכולם, כולם רבים
יש קשיים בזוגיות, אין ספק
חיים עם בנאדם שלעתים מאכזב או לא עומדבמילה שלו, פוגע או לא עוזר מספיק
וצריך איכשהוא להתעלות על זה ולהבין שזה מציאות של חיים בזוגיות ולנסות איכשהוא להיות עצמאית ופחות תלותית בו ברוב הדברים כדי לא להתאכזב

מחכה טיפה להרגע...
מוחקת הכל.
קשה ממש.
שמגיע הכעס הוא פשוט משתלט

אבל בסופו של דבר, זה עניין של החלטה ועבודה
כמו שכתבת, זה פוגעני והרסני
זה לא נעים ואת ממש לא רוצה להיות שם
אפשר לקרוא על הכעס ועל המשמעות שלו
ולשנן לעצמך כמה הוא הרסני ומזיק
בשלב מסוים, זה יחלחל.
תנסי לכתוב על דף את כל מה שעולה לך ברגע של מריבה בינך לבין בעלך. במקום להתפרץ, להתכנס פנימה.
אחכ תקראי בעצמך את הדף
פעמיים.
מובטח לך שפתאום תסתכלי על דברים אחרת
ומה שהיה נראה משמעותי פתאום יתגמד
וחלק מהדברים ישמעו לך טפלים ושוליים..
כך תשארי רק עם הדברים שבאמת מפריעים.
וממילא, הכעס יפחת
והתחושות ירגעו
והמחשבות יהיו מסודרות ובהירות
והוא- יבין אותך טוב יותר

חיבוקים
♥️♥️

לוקחת עכשיו את העצה שלך להתכנס ולכתוב לעצמי.
הבעיה שעד שאני מצליחה לחשוב בבהירות כבר עשיתי הרבה נזק

לפעמים צועקת ומתחרטת ומתבישת בעצמי
את עושה לי טוב שמנרמלת את התופעה חח

גרעין שאמור לשמור אותך או לשמור על הקשר
לעשות "דיבור על דיבור"
לשבת לדבר לא ברגע של הכעס
על מה שהרגשת כאב
לתת לגיטימציה לכאב גם אם אולי את לא מצליחה לנסח אותו נכון, או חושבת שהוא מוגזם, או אחן לו אולי צידוק הגיוני
לתת לגיטימציה לכאב לא סותר שמותר לו לטעות
אבל לטעויות יש מחיר, יש פגיעה
לדבר מתוך שיתוף ולא מתוך האשמה:
"כאב לי מאוד כשאמרת כך וכך"
ולא
"מה שאמרת מאוד פוגע"
פוגע זה מאשים
כאב לי זה שיתוף

לזכור ששניכם ביחד בכאב,
ולא אחד נגד השני

לחשוב ביחד על פתרונות לפעם הבאה
אחרי השלב של הפריקה
שכל אחד ישתף מה כאב לו ואיך הסיטואציה היתה מבחינתו

ככל שתתני יותר מקום לגיטימי לכאב שלך
והוא יזכה להכרה
כך תרגישי פחות צורך להיות "מגעילה" כשאת כועסת

תחפשו באינטרנט את האתר פנים בפנים של הילה ואילן יפרח
יש להם תרגיל מדהים של חציית גשר
והרבה תרגילים טובים לתקשורת

בהצלחה וחיבוק ❤️

מסכמת לי נקודות מכל התגובות ומקווה שאצליח ליישם🙏🏼

כל הכבוד לך על המודעות והתהליך

כל פעם שיש משהו שמפעיל אותנו (מכעיס, מעליב, פוגע, מעציב) יש רגש ראשוני שיושב מתחת ותכלס הוא זה שמבקש התייחסות.
לדוגמא; ביקשתי מבעלי שיחזור הביתה בזמן x והוא איחר. אני כועסת. אבל מה אני מרגישה מתחת? הוא לא רואה אותי? לא אוהב אותי?
הרגש הזה דורש את ההתייחסות שלך. נגיד שאת מרגישה שהוא לא רואה אותך כרגע. עולה בך כאב, על הפעם הזו ועל כל הפעמים הקודמות שלא ראו אותך בחיים. תני לו מקום תהיי רגע עם הכאב. תראי את עצמך. או תאהבי את עצמך. בכך שתתני לרגש שמתחת לעלות ותהיי איתו. אל תתדחפי אותו חזרה.
אחרי שתתני לעצמך מקום כזה תרגישי שהכעס קצת יורד ותרצי מן הסתם לשתף את בעלך ולקבל התייחסות. אבל לא ממקום פוגעני אלא ממקום של יחס לרגש.
"כעסתי עליך, כי הרגשתי שאתה לא רואה אותי וזה מאוד כואב לי. אשמח לשמוע שאני חשובה לך וכו'"
בדר"כ יש 6 רגשות שאליהם מתנקזים האירועים בחיים:
1. הרגשה שלא אהובה ע"י האחר, ע"י ה'
2. לא ראויה/לא רואים אותי
3. לא מספיק טובה
4. הרגשת חוסר אונים
5. הרגשה שלא מוערכת
6. הרגשת כישלון

הרגש הראשוני הכעס/העצב/הפגיעה רק מאותתים לנו שיש פה רגש עמוק יותר שזקוק להתייחסות שלנו.
ואחרי שניתן מענה לעצמנו בזה שנבין את הכאב שיושב מתחת. הרגש הראשוני יחלוף ונקבל אהבה עצמית.
ואז בעזרת כלים של תקשורת נכונה של שיתוף ברגש ואך ורק ברגש בלי האשמה או התווכחות בשכל. נזכה גם לקבל את המענה הרגשי וההתיחסות של בן הזוג.

אבל כל הכבוד לך! הלוואי שתצליחי!!

עוקבת גם ומעריכה מאד מאד!

אני גם יוצאת לפעמים משליטה ואח"כ ממש מתביישת בעצמי. אבל באותו רגע לא אכפת לי כלום- רק להוציא את העצבים...

מה שכן- אצלי הם יוצאים על הילדים ופחות על בעלי...

(ואז אני אופה ואופה ואופה... ומשמינה ומשמינה ומשמינה...)

היה יוצא ממני מפלצת, באמת משהו לא פורפורציונלי.
מה שעזר לי זה בהתחלה לשתוק הרבה זמן, להירגע רגע
לצאת עם חברה לשכוח קצת
ואז לחזור לכתוב הכל על דף לראות מה באמת הגיוני ומה לא ואז לדבר.
אצלי זה הגיע ממקום של פגיעה אז קודם הייתי מסבירה למה אני פגועה ואחרי שהיה מבין את הטעות היה לי יותר קל להגיד את הביקורת/טענות/מחשבות בלי להגזים