המתוק שלי בן שלוש שבועות
הוא מתאמץ לעשות קקי נהיה ממש אדום
יוצא לו ממש קשה(סליחה על התיאור)
אוכל מטרנה
מה אפשר לעשות להקל עליו?
ניסינו מטרנה קומפורט לא ראינו שינוי
מה אפשר לעשות? מישהי אולי יודעת??
לא הייתי רוצה שיסבול
למרות שהוא ממש נינוח ולא בוכה
אולי זה קשור לזה שהאכלות שלו לא מסודרות?
בלילה הוא קם כל שלוש שעות בדיוק לאכול מנה
אבל ביום יוצא שהוא אוכל חצי ונשפך לישון ואז הוא קם אחרי שעה רעב ובוכה
ואני משלימה לו את המנה
ואז יוצא בלאגן כזה כל היום סביב האוכל
זה הגיוני?
אני ינסה לתת לו אקסטרה קייר
יכול להיות שזה באמת יעזור לו עם פרוביוטיקה
אם זה לא יעזור אולי באמת נחליף לו תמ"ל
אז ניסיתי 6 מנות לתת לו
היה נראה שהוא עדיין ממש מתאמץ
אבל אולי באמת זה לא מספיק זמן להשפיע עליו
הוא נרדם תוך כדי האכלה
ואז הוא לא מסיים את המנה
אז הוא קם רעב ואז יוצא שבבוקר עד הצהריים הכל משתבש
חחחח אני יקנה אקסטרה קייר ואני ינסה אולי הפרוביוטיקה תעזור לו
אין לו צהבת.
הוא נולד 3.840
עכשיו בטח יותר
אז כמעט מתחילה 41...
תנאים מינימלים ממש (פתיחה מינימלית, מחיקה מינימלית, ראש גבוה, בלי צירים). אחרי פעמיים סטריפינג.
נמאס לי וחם לי. כאילו עובדת מהבית, אבל אין לי באמת כח או סבלנות, מצד שני גם אין לי סבלנות לא לעשות כלום ולהשתעמם (במובן מסוים לפחות הנסיעות למיון, שהן די סיוטיות העבירו ככה חצי יום).
גמורה מעייפות רוב הזמן (ילדון מתוק אבל פעיל מאוד בבית, ב"ה).
מרגישה שאני בלופ של החלטות, כל בוקר קמה עם הרגשה של נמאס לי, נעשה זרוז ונגמור עם זה, וכל ערב מחליטה למשוך עוד קצת כדי שאולי (למרות שכבר לא מאמינה שיתפתח לבד).
אם יש למישהי הצעות לדברים כיפים שאפשר לעשות בשלב הזה כדי להעביר קצת את הזמן, אשמח לשמוע 
בית קפה נשמע כיף, אין לי ממש עם מי :/
וטיולים - נראה לי חםםםםםםםם
רק ב40+
נראה לי כל ילד פעם אחת.
מפרגנת לעצמי מנות שוות שאף פעם א מעיזה.
ני רבות חושבת על @מיואשת****
זה לא מתייג לי אותה
חיבוק על הטראומה....
אנחנו כאן בשבילך
ומזל טוב!מתואמת והחלמה טובה ומהירה, בגוף ובנפש כאחד.
והמון מזל טוב!
וסת כבדה ואמרו לה שזה מחוסר ברזל...
לא זוכרת מה היא עשתה, אבל כנראה זה כן קשור
יכול להיות שאסור?
יש לי גבינה בולגרית בקופסא עם מים, מותר?
וואי בעייתי המאכלים
אז אי אפשר סלט בחוץ כי יהיה בולגרית וסופלה?
אז כאילו לא אסור לאכול גבינה בולגרית בחוץ?
נגיד את מזמינה צ'יפס בטטה ויש עליה מעט בולגרית, מה לא תאכלי??? (וואי אני רעבהההה)
נשמע מוגזם
אז רגע
גיבנה שיש לי בבית עומדת במים עוד לא פתחתי אותה לאכול מותר או לא?
בגוגל הכל החלטי מידי ולא נשמע אמין
מפוסטר זה בסדר לא?
הריון ולידההבדיקות הראשונות,
רשום לא ליטול חומצה פולית 3 ימים לפני, באמת להפסיק? לא לקחת 3 ימים?
ואם אני לוקחת פרנטל אני צריכה גם פרנטל וגם פולית?
תודה מראש לעונות
יכול להיות שכתוב פולית 1 mg או שקראתי לא נכון
בשליש ראשון הקאתי רק מהריח של הפרנטל, והרופא אמר שאפשר לחכות עד שבוע 12-14 שהבחילות ירגעו, כי בדיקות הדם שלי תקינות ובינתיים לקחת חומצה פולית וויטמין די. שבוע 14 הגיע, אז כמו ילדה טובה התחלתי לקחת פרנטל, והבחילות חזרו 
לא בעוצמה כמו קודם, ולא גורם לי להקיא, אבל עדיין ממש לא נחמד לוקחת עם מלא מים כדי לא להרגיש את הכדור ובולעת מהר בשביל שלא יהיה טעם, וכמובן צמוד לאוכל... וזה לא עוזר :/
אני לא רוצה להחליף לדברים האחרים, גם כי זה מלא כסף (זוג סטודנטים.. בשבילנו זה נחשב הוצאה כרגע) וגם כי אמרו לי שהאחרים לא בהכרח יותר טובים וזה להחליף מלא סוגים עד שאגלה מה טוב לי + רובם עם יותר ברזל וזה עושה ממש עצירות, ויש לי מספיק ברזל ב"ה, אז מעדיפה להמנע מתופעות לוואי מרנינות מכל סוג שהוא.
יש למישהי רעיון מה אפשר לעשות?
משום מה הניסיון שלי הוא שיש חודש שזה מש גורם להקאות, ואז חודש שזה סבבה.. מוזר אבל שווה לנסות.
וגם- לבקש מחברות סוגי פרנטל אחרים להתנסות בהם ולא ישר לקנות, אלא לראות כמה ימים איך הגוף מגיב.
לפני שאת שותה את הכדור, תסתמי את האף ביד אחת.
ביד השניה תבלעי את הכדור ותשתי מים.
תשאירי את האף סתום למשך כ 20-30 שניות,
לא תטעמי ולא תריחי כלום!!
אם 20-30 שניות לא עוזר, תחכי עוד קצת (דקה שתיים) ורק אז תשחררי את היד שסותמת את האף.
נטועהלא בדיוק הועילה לי
עשה גם בחילות, קצת פחות מהכדור
רב הפעמים בסוף העדפתי לקחת מהר כדור מאשר האבקה הזו..
השיטה שלסתום את האף, מעולה גם לי
אתמול לקחתי את זה אחרי אוכל לפני השינה
והרגשתי גולה שעומדת לי בגרון, לא הצלחתי לנשום טוב רוב שהרגשתי שהבחילות עולות לי.
מתסכלללל
עד עכשיו לא סבלנו מזה...מתואמתמתואמת
ממש עזרתן לי פה כמה פעמים ואני אשמח להתייעץ שוב.
יש לי בתקופה האחרונה כל מיני קשיים בזוגיות שעובדים עליהם ב"ה ומתקדמים.
בעלי אדם מקסים ומפנק אבל מאוד מאוד קצר רוח.
הוא הרבה פעמים מתעצבן בקלות ומדבר באופן שפוגע בי.
וגם לילדים הוא לפעמים ממש נוקשהה באופן שקשה לי מאוד.
אני גם רגישה יחית אבל גם במשפחה שלי הוא נתפס ככה חמוד כפי אבל ווכחן חסר תקנה.
אני לפעמים ממש חוששת מהתגובת שלו ומסתירה ממנו דברים או מתקשה להיעזר בו וכד'
כל הזמן ניסיתי לראות מה החלק שלי בסיפור הזה, ואנחנו מדברים על זה ואני יודעת שאני מאוד לוקת קשה וללב אבל ממש לא ראיתי משהו מולו.
השבוע נסענו לשבת ובדרך חזור הסתבכנו ממש עם תחבורה וזה היה קצת בגללי כי לא ממש הבנתי מה קורה במוביט ונגמר לי הבטריה באמצע אז בעלי ממש התעצבן עלי וזה מאוד כאב לי וניסיתי לשמור על אווירה נעימה כי היתה שבת מקסימה וגם כי אני ממש עובדת על עצמי לא לקחת אותו קשה.
אז התיישבתי עם הילדים בתחנה והרדמתי את הקטנים(היינו אמורים לחכות שם כ40 דקות שהפכו לבסוף לשעה!!) ושיחקתי עם הגדולים.
התרחקנו קצת מבעלי שהיה עצבני ושם עלי הכול.
תוך כדי נוא טיפה השתתף בעיקר ניסה לעצור טרמפים שלא היה ממש ראלי כי היינו עם המון חבילות.
בקיצור חזרנו בשעה מאוד מאוחרת והמשכנו כרגיל.
אתמול בערב איכשהו יצא לו להגיד לי שהוא פגוע ממני כי הוא רואה שאני מרחיקה ממנו את הילדים ואז קלטתי שזה נכון. אני מאוד פוחדת מזה שהילדים ייפגעו מהצורה שהוא מתנהל איתם. אני רואה איך שלי זה קשה. העניין הוא שהוא ישר אמר שאם אני מזמינה כרטיסים לאיזה אטרקציה שרצינו בחופש אז שאני יזמין או לו או לי ולא נלך ביחד כל המשפחה... וזה ממש עצוב לי כי באמת מתקשים להיות נורמלי ביחד עם הילדים ויש י עוד פירוט ארוךך על כך אבל אולי בהמשך אם יהיה רלוונטי.
עכשיו:
א- אני רוצה לחשוב איך לפייס אותו ולהראות לו שהבנתי ממה נפשע (בינתיים לא ממש הגבתי ורק אמרתי שאחשוב וממש חבל לי שככה הוא הרגיש והוא צודק)
ב- אני רוצה לנסות לראות איך אני משחררת מהדאגה כל הזמן מה יקרה לילדים. זה אבא שלהם והם יסתדרו בסך הכול הוא אדם נפלא גם אם לפעמים עצבני או נוקשה. מצד שני בעלי עדיין כועס על אימא שלו וכואב על היחס שלה כך שאני כן רוצה להגן עליהם כי אני חוששת שהם יגדלו וירגישו שלא היו מוגנים.
ג- אני רוצה ללמד את עצמי לשחרר ממנו ושלא כזה יהיה אכפת לי מהתגובות שלו ואז אולי יהיה קל.
ד- אשמח לתובנות ולהבנות שלכן תמיד קיבלתי מפה מסרים אלופים.
תודה למי שקראה!
גם אצלי הגדולים ממש בקשר איתו ואוהבים אותו... ב"ה אאלף פעמים.
אני מרחיקה את הילדים ממנו רק כשהוא עצבני כמובן לא ברגיל
ועובדת על זה כל הזמן.אני באמת מביהנ לגמרי את מה שקורה לו ברקע הילדות שלו אבל עדיין...
אני תמיד לא מצליחה לעשות הפרדה בין לרצת אותו ללהכיל אותו. לפעמים מצליחה לתווך בצורה פשוטה כמו שכתבת לפעמים פחות מצליחה... רחוקה מלהיות מושלמת.
בעלי לא בקטע של טיפול אבל תודה הלוואי היה הולך.
אפילו שאת לא יודעת אם אני באמת מדהימה
אבל לא ממש הבנתי למה לא טוב לרצות לדעתך
א. למה לא להכיל? זה לא קשור לאשמה. הוא מתעצבן בוא ננסה להבין את זה רגע ולהיות שם. להתנצל זה כבר סיםור אחר אבל אשמח להבין מה את מתכוונת להתנצל
ב. האמת שחלק ממה שאני מרחיקה זה כי גם נראה היה לי שכשהילדים רחוקים זה מקל עליו אבל אולי אפתח את זה איתו.
ג. יש לנו הרבה יציאות של לבד זה הבעיה... אני הכי גמישה יוצאת עם הילדים על הכיפק... רק חשוב לי שהוא יהיה חלק לפחות מהיציאות לא יודעת איך בדיוק לנתב את זה
ד. נראה לי שבאמת מפריע לו שאני נפגעת אבל בחיים גם לא מצליח לקחת על זה אחריות (אבל טעית ולקחת אותנו למקום לא נכון וסתם הלחצת!! למה לא הטענת את הטלפון שלך?? ואז אבל זה היה אשמתך למה שלא אתעצבן וכו')
תודה לך שנתת לי את האומץ וסליחה על הניצלוש
גם בעלי ככה
מרגיש לי כמו חיים בסיר לחץ
העניין הוא שאני ה"רגועה" באתי מבית מאד מאד דינמי והיסטרי ומריבות עד לב השמיים ולאף אחד לא אכפת
יש לי כמו פחד מעצבים וויכוחים. ודוקא כשאני הכי מנסה לא להגיע לשם זה מגיע
מאד כואב לי על הגדול שכבר יודע להגיב כמו אבא שלו (זה אפילו מצחיק לפעמים)
מנסה לנתק את עצמי מהסיטואציה ברוב המקרים של העצבים, אבל אז אני מתכנסת מאד ונפגעת מזה
מה עושים? אולי זה בסך הכל העבודה שלי מול עצמי לא לקחת ללב, ולא הוא?
אני כל היום בבית כמעט לא מתארחת אז ששה לכל הזדמנות גם אם היא כוללת אוטובוסים
אנחנו ממש מקווים שיהיה לנו רכב פעם אבל זה כרגע לא באופק מכל מיני סיבות...
ותודה לכולן הייתה לנו שיחה בערב שעוררה בי הרבה מחשבות.
הוא הסביר שלא הכוונה שאני מרחיקה את הילדים אלא מגוננת עליהם מפניו.
שאלתי אותו מה הוא רוצה שאני אגיב כי אני באמת נורא נבהלת ממנו
הייתה לנו שיחה ממש עצובה שנינו אנשים כל כך נפלאים וכל הזמן יש תקלים בזוגיות.
שנינו בשכל מבינים שאנחנו טפשים ותמיד שוב נופלים שם באמוציות...
יש כאלו שאין בכלל קשר, הכל קר, אין מצב לבקש טובות , פדיחות לדפוק בדלת
תשמחי שהיא חפצה בקשר איתך
כל ה"משחק העלבות בגן ילדים" שלה - ברור שזה לא אשמתך, ברור שאת בסדר
היא כנראה מרגישה שאתם "שווים וצעירים" ורואה שאתם נחמדים אז כביכול "סוחטת" ממכם יחס בדרך לא מספיק תמימה - אלא בדרך מעט מתוחכמת
זה לא יפה מצידה, והרגשות שלך בהחלט מובנים, את הבסדר והצדיקה פה בסיפור (לפי מה שנשמע לי , על פניו)
אז תרגישי טוב עם עצמך
היא סתם עושה הצגות כדי לקבל צומי
ואם בא לך - תני לה צומי
אם את רוצה שקט - אל תתיחסי אליה, זה בעיה שלה
או שתקחי לעצמך תקופה שקט ממנה (בלי נקיפות מצפון! זה באמת לא אשמתך שהיא מתוחכמת!)
ורק אח"כ תבואי ותתני לה צומי, תאירי לה פנים וכו'
היא פשוט משועממת וזקוקה ליחס ממכם, זה הכל , לא מעבר.... את לא צריכה לקחת אותה ללב.....
אני לא מכירה את השכנה שלך, אז מה שאכתוב לך זה מהזקנים שאני מכירה סביבי. נראה לי זה יכול להתאים כי כתבת שלאחרונה יש לה עובדת זרה - אז זה כן מסמל שלב נוסף בזיקנה.
@המקורית כתבה מאד יפה ,
רציתי להוסיף כיוון נוסף -
גם מה שאת כתבת וגם מה ש@המקורית כתבה זה מחשבות מאד רציונליות,
אצל זקן - אין הגיון.
שאלת מה תעשי עכשיו עם השכנה?
התשובה היא - מה שהיית עושה עם הילדונת של השכנים בת שנה היית מביאה לה במבה והיא היתה זורקת לך אותו עלייך בחזרה. והיתה אפילו אומרת עלייך שאת "פוי" . היית נעלבת ? היית מסיקה מזה מסקנות לפעם הבאה לא להביא לה במבה?
זקן מתנהג כמו תינוק רק שתינוק הוא חמוד ועם הפנים קדימה והזקן עם הפנים ל"עולם הבא". וגם לא ממש חמוד..
יכול להיות שהסיבה היא כאב אבל יש הרבה שלבים בזקנה שאדם עובר שינויים מנטליים, וקוגנטיביים ונפשיים וזה משפיע על ההתנהגות.
ולהתפלל "אל תשליכני לעת זיקנה" ,שנגיע לגיל כזה, אבל נישאר צלולים ורגישים.
(אני אישית למדתי ממקרים כאלה עם שכנות איך לא להיפגע כשקורה לי כזה מקרה עם סבתא שלי. בגלל שאת סבתא שלי אני מאד אוהבת אני יותר נפגעת מכאלה מקרים איתה, אז "למדתי" על הזיקנה עם זקנים שאני פחות מחוברת אליהם רגשית, וכשזה קורה עם סבתא אני נזכרת שזו לא היא אלא הזיקנה - הרי גם השכנה התנהגה ככה)
anonimit 123אני בשבוע 25+6 להריון, ברוך ה' הריון תקין.
אני עליתי עד עכשיו בין 10-13 ק''ג ( אני פשוט לא יודעת בדיוק כמה שקלתי לפני).
אני אוכלת מסודר ובריא, ברור שלפעמים אני אוכלת גם פחות בריא אבל זה לא בתדירות גבוהה.. אני כן אוכלת לפעמים עוגיות או מאכלים כמו פיצה/פסטה/ בורקסים אבל זה בתדירות נמוכה..
זה הריון ראשון ואני לא יודעת כמה הגוף שלי עולה.. אבל זה מרגיש לי הרבה ואני מבואסת מזה ולא יודעת מה לעשות..
וזה גם עוד יותר מבאס שכל הסביבה שלי עלתה ממש קצת בהריון ואני מלא.. חמותי עלתה 9 קילו ,אמא שלי 8, ואחותי גם.
כמו שכתבו לך, זה תלוי במשקל ההתחלתי שלך. ככל ששקלת פחות, כך את אמורה להעלות יותר.
מכירה כאלה שעד השלב שלך עולות בקושי 3 קילו, אבל משקל התחלתי של 70 קג...
אני התחלתי הריון ראשון במשקל 55, והגעתי ל69 (עלייה של 14 קג) ותוך חצי שנה הכל ירד.
והריון שני התחלתי במשקל 52 וכרגע (שבוע 37) אני שוקלת 67 (עליה של 15 קג).
ועוד דבר, בהריון הנוכחי עליתי במשך 6.5 חודשים 15 קג, ובחודשיים האחרונים לא עליתי אפילו גרם.
כבר אין לי מקום להכניס את האוכל מה שבולם את העליה במשקל כנראה.
נראה שאני משמינה בבטן, אבל מרזה בשאר הגוף.
ואגב, לעלות 10-13 קג נשמע לי לא הרבה בכלל. לגמרי בסטנדרט. לעלות 8-9 קג נשמע לי נמוך ממש.
אני לא מאלה שנשקלות הרבה אני יודעת ששקלתי בין 55-60 וכרגע אני שוקלת 70, ויש לו עוד שלושה חודשים.
ותודה לכולן על התגובות, זה מרגיע ונותן הרגשה שאני בסדר ולא איזה שמנה שלא שולטת בעצמה..
אני באמת מרגישה שמנה ומתבאסת מזה.. בעלי אומר לי שאני בכלל לא שמנה ואני בהריון והכל בסדר אבל עדיין זה קשה להרגיש שאני לא בסדר ואני שמנה.. תמיד היו לי בעיות של הדימוי עצמי שלי ובהריון זה עוד יותר קשה לאהוב את הגוף שלך..
