פורום הריון ולידה (עמוד 1326)

חיברה אותו משהי מכאן (לא בטוחה שהיא בפורום הזה הספציפי לכן אני לא אתייג אותה, לא בטוחה שהיא רוצה להחשף פה בניק)

הנה קישור:

רפרפתי עכשיו, מהמם

באיזה שלב את בהריון?

אוי לא.. יש לי יום ממש קשוח מחר בעבודה..

הכי הרבה, טוב שלקחת עכשיו... מקווה שבאמת הבחילות מאחורייך

ולמחר חזר ביתר שאת.

ממליצה להוריד בימים שאת בבית/חופש/סופש..

דווקא לפעמים כשאני עסוקה מחוץ לבית וחייבת להיות מול אנשים אז זה כאילו יותר קל..
אבל מפחדת... לא רוצה למצוא את עצמי באמצע שיעור רצה להקיא...

כך שהיא משפיעה לטווח ארוך.

יכול להיות שאת באמת יכולה להסתדר כבר בלעדיה, אבל יכול להיות גם שלא.
את יכולה להתחיל להוריד במינון, לדלג מידי פעם על כדור.

יכולה לשבת לידו שעות... לפעמים אני כבר רוצה לישון והוא עוד ערני...

מה איתך ואיתה עכשיו?

אני מבינה שזו התנהגות חריגה, נכון? השבוע הזה הוא שבוע משוגע מבחינת שינה להמון ילדים.. הם פורקים את ההסתגלות ככה. גם אם הם הולכים לגן בשמחה, עדיין יש המון רגשות שצריך לעבד ולפרוק.

במקרים כאלה הרבה פעמים אני משנה אסטרטגיה.. אז אם היא עוד ערה חס וחלילה ,אולי כדאי לצאת לטיול בעגלה, או להוציא אותה לשחק בסלון חצי שעה ואז לנסות שוב.
(השבוע הבן שלי התעורר בצרחות ולא נרגע.. גם כשלקחנו אותו לסלון ולא משנה מה עשינו. בסוף לקחתי אותו למיטה שלנו, למרות שיש כלל שאסור לבוא למיטה של אבא ואמא לפני שאבא ואמא הלכו לישון . הילד נרגע ונרדם מיד..)

לא יודעת אם זה מעודד, אבל מזדהה לגמרי...
מתיש מאד:-/

שישן ואולי יהיו תובנות וטיפים.
הרבה פעמים זה קשור לשעות השינה, לעייפות יתר ואז כדאי להשכיב מוקדם יותר או שלא עייפים בגלל שנת צהריים ארוכה או מאוחרת ואז לקצר אותה/ להשכיב ללילה מאוחר יותר

ישן שם צהרים מ1 עד 2 וחצי בערך
ממש בערך כי אין לי באמת מושג. לפעמים משכיבים לפני, לפעמים קם אחרי או לפני...

בלילה נכנס למיטה ב7 - 7 וחצי. לפעמים נרדם רק ב8 ואפילו 9. מתעורר ב7-7 וחצי בערך.
זה יותר מידי שעות שינה?

לפעמים לוקחת אותו לישון בבית ואז יכול לישון עד 3 ואפילו 4. כואב לי הלב להעיר והאמת שגם נוח לי שהוא ישן ואני גם יכולה לנוח... כשניסיתי במקרים כאלו לאחר את ארוחת הערב ושעת השינה, ראיתי שב7 וחצי הוא כבר מתחיל להתחרפן. אז השארתי כרגיל.
יכול להיות שזה יותר מידי שעות שינה ובכל זאת כדאי לנסות לאחר?

השינה כבר בגיל כזה.
אצלי, אצל הגדול כבר בגיל שנתיים-שנתיים וחצי זה בוודאות ממש שיבש והיה נרדם רק מאוחר מאוד בימים שהיה ישן שנ"צ במעון. ואצל הקטנה היתה יכולה להרדם בלי בעיה ב 19:30 גם אחרי שנ"צ במעון גם בגיל שלוש.

( אגב מנסיוני, השנ"צ במעון הוא לפחות מ 12:30, אם לא מ 12:00. לפחות... זאת אומרת שהם ישנים שעתיים-שעתיים וחצי ולפעמים גם יותר... )

והוא גם שוכב שעות במיטה בשקט עד שאני מרחמת עליו וקוראת לו לאכול איתנו ארוחת ערב🤭
לדעתי זה בגלל השנ"צ שהם כבר פחות ופחות זקוקים לו, אז אומנם הם כן נראים כבר עייפים אבל בגלל השנ"צ הם לא מצליחים להרדם. (לי זה קורה הרבה שאני מאוד מאוד עייפה אבל בגלל שישנתי איזה שעה לקראת ערב, משהו התבלבל ואז אני לא מצליחה להרדם).
אצלנו לצערי אין פיתרון כי הוא במעון, אבל התחלתי פשוט להשכיב אותו מלכתחילה יותר מאוחר..

מתחיל לבכות ולעשות שטויות... אז מנסה לא לאחר מידי כדי שלא יהיה קשה לארגן אותו.

אולי בכל זאת ננסה לאחר? אחשוב עם בעלי.
תודה

קוראים ספר על הספה, נחים לידנו עם המוצץ או משחקים בשקט במשחק רגוע.. כל זה כשהוא כבר מוכן לשינה. לפעמים מיוזמתו מבקש מתי שהוא לישון..

הייתי מנסה אולי יום יומיים להכניס למיטה יותר מוקדם.
עוד כיוון מחשבה - איך הוא אוכל ארוחת ערב? אוכל טוב? לפעמים זה גורם לקושי להירדם.

בגלל שהוא שוכב רגוע זה מבלבל אותי..

ומה את מתכוונת בארוחת הערב? שאולי הוא קם באמצע הלילה מרעב ופשוט לא יודע להגיד את זה?
הוא אוכל די טוב בד"כ. כלומר נותנת לו אוכל עד שהוא מפסיק לבקש ואני מבינה שהוא שבע..

השינה... לא יודעת אם יכול להיות או שאני סתם ממציאה...
אבל היות שכתבת שהוא ישן במעון,
אז יותר נראה לי הגיוני שהוא עדיין לא מספיק עייף.


לגבי ארוחת ערב,
כן, זה הכיוון שניסיתי להציע,
אולי הוא מפסיק לאכול אבל לא אכל מספיק משביע? לפעמים הם עוצרים מרוב עייפות למשל. אבל זה סתם כיוון לבדוק... אם הוא אוכל טוב אז לא.

מה שראיתי גם אצלי וגם אצל הילדים, עיקום רגל פשוט הוא כואב מאוד מאוד, אבל עובר אחרי 24 שעות בערך.
כדאי גם להניח את הרגל בתוך מים.

פעם אחת הלכנו לרופא, זה היה תינוק שעיקם את הרגל, והוא מישש חיצונית לוודא שאין שבר ושלח אותנו לנוח בבית.

בסבירות גבוהה זה רק נקע אבל כן יש סיכוי לשבר

סביר שזה נקע אבל עדיין לדעתי עדיף שלא לפספס אם יש שבר

אצלינו פתוח עד 10 ומתקתקים שם עניינים
הייתי הולכת היום

או שהיא לא יכולה בכלל?
אם היא מצליחה לעמוד אבל זה פשוט כואב אז כן הייתי מחכה עם זה למחר

הוא גם החליק על הצד ואז התנפח לו. ולא יכל לדרוך על הצד ההוא הלכנו לצילום בערב והרופא התלבט אמר שנראה לו שבר אבל לא בטוח כי בצילום רואים שהרגל גדלה אז קשה להגיד ובמקום ששבר אין כל כך מה לעשות. רק מנוחה. שמו לו תחבושת וזה עבר כמה ימים אחרי. אז אולי לא שבר בכלל
אבל תלכו מחר בנחת כי גם ככה אין מה לעשות אם זה באמת שבר.. אבל חשוב שרופא יראה.
וזה יעבור מהר בעזרת ה' כמו לבן שלי.

אם זה הריון זו בדיקת בטא- בדיקת דם
(אם אני מבינה נכון, את אמורה להיות כרגע בערך הביוץ. המחזור היה בזמן הרגיל שציפית לו?)

כן ובימים הרגילים שלו בדיוק כמו שתמיד הוא מופיע

נשמע לי כמו דם ביוץ..
עשית משהו מאומץ במיוחד היום?

את האמת שאני בבית כמה ימים אז חוץ מטיול עם הכלב ולהכין אוכל בבית חוץ מזה כלום . ועברו יותר משבעה ימים בוודאות אני פשוט לא זוכרת בדיוק כמה אבל יותר משבעה ימים

מתי המחזורים שלך, מה המרחק ביניהם, וקצת לנסות להבין באיזה שלב בחודש קורה כל דבר.

בגדול - ביחד עם קבלת המחזור הביצית מחילה להתפתח והיא מבייצת (יוצאת מהשחלה לכיוון הרחם) בממוצע בין היום ה12 ל14 למחזור). הימים הפוריים הם שלושה או ארבעה ימים לפני הביוץ ועוד יום אחריו. (הביצית חיה יום, אבל הזרע יכול להתקיים בגוף של האישה כמה ימים קודם ולחכות לביצית..) אם הביצית הופרתה - שבוע אחרי הביוץ היא משתרשת ברחם ורק אחר כך מתחילה להפריש את ההורמונים שבודקים בבדיקת הריון. וזה יוצא אם ככה שרק יותר משלושה שבועות אחרי המחזור אפשר בכלל לבדוק אם הרמות של הורמון הבטא בדם מספיק גבוהות להריון. אם היא לא הופרתה/ לא השתרשה שבועיים אחרי הביוץ אמור להגיע מחזור.

הימים קצת שונים אצל כל אחת, יש מי שכל התהליך של הביוץ מתחיל אצלה רק אחרי שנגמר הדימום, ואז זה דוחה הכל והמחזורים שלה ארוכים יותר. לכן הכי כדאי לנסות לזהות ביוץ.

זה כל כך *כל כך* מוקדם לדעת. ממש. את סביב הביוץ כרגע כנראה. עוד אפילו ביצית מופרית לא יכלה להספיק להשתרש ברחם.
יש הפרשות כאלה סביב ביוץ לפעמים, סביב שינויים במזג אוויר, תזונה או מתח.
אני יודעת שזה נאחס לשמוע אבל חכי לאיחור. בע"ה בשורות טובות מהרה!

תודה לכן בנות לכל מי שענתה ועזרה לי בעזרת ה' בשורות טובות לכולן

אם זה רק טיפה פחות, נשמע שאת עדיין סובלת
מאוד מבינה אותך, השבועות האלה של ההתחלה שצריך לחכות לשקיפות ועוד לא מרגישים תנועות הם מאוד קשים ואין דרך לדעת מה קורה

אבל בעקרון זה הגיוני הקלה בבחילות בזמן הזה..

אני בירכתי הגומל בשלב הזה כי הרגשתי שהבחילות נרגעות. והנה, ברוך השם, חזרתי להקיא עד שבוע 16 ברצף

3-4 ימים אחכ כבר רגישות לריחות ובחילות קטנות , חוסר תאבון
וכל זה עוד לפני האיחור או ממש באיחור

אז כן
אפשרי ❤️

אין לי תיאבון לכלום

אני בבדיקה הביתית פתאום נפל לי אסימון למה הייתי עייפה בצורה לא נורמלית שבוע פלוס לפני כן

אבל- לפעמים יש תופעות כאלה ואין הריון... אולי זה אומר שהיה משהו שלא צלח אולי סתם מסיבות אחרות אז לא להתבסס על זה כסימן אמין

בשורות טובות

אבל בחילות כאלה רציניות ורגישות לריחות לא.. אהה וגם המחזור לא הגיע.. קיצור. מחר בבוקר אעשה בדיקה בע"ה

לפי זה שהייתי סמרטוט.
לגבי הריחות לא חושבת שכ"כ מוקדם אבל ממש די מיד. בעעעע. תרגישי טובבב

חיבוק על הסמרטוטיות והתחושות הלא נעימות!

את עצם האף בבדיקה.
שזה אומר שאם רואים אז זה מוריד את הסיכון שזה עובר דאון.


שקיפות עורפית | גין-אס שרותי רפואה

עוד מישי?

לק"י

זה טוב.

יש טווח מסוים? כלומר מה הטווח תקין?

 

ותודה שענית!!! 3> 3> 3>

 

אאל"ט הוא אמר לה שהשקיפות היא 1.15 או משו באיזור 

היא שיש סיכון נמוך לתסמונת דאון והפרעות כרומוזומליות.
סיכון גבוה זה כשיוצא סיכון של 1:380 או פחות.
ואם תעשי גם את הבדיקת דם- הסקר הביוכימי, תקבלי תשובה יותר מדויקת.

אמרה תשובה עוד 10 ימים, באמת כל כך הרבה זמן?

מהניסיון שלי זה לפחות שבוע...

יחס לשקיפות+גיל ביום הלידה

או לשורה הראשונה של ה1:1351??

ובהתאם לכך, הבדיקת דם תשנה את התשובה הראשונה (1351) או השניה (8444) ?

לק"י

הראשונה זה הסיכון לכל הנשים בגיל הזה.

תשנה את התוצאה השניה, הראשונה זה הסיכון לפי הגיל וזה לא משתנה כל עוד הגיל שלך לא משתנה...
השניה זה שקלול של הסיכון לפי הגיל והבדיקה ולזה יוסיפו גם את הסיכון לפי בדיקת הדם וככה תקבלי תוצאה סופית. לרוב אם התוצאה תקינה לפי הבדיקה הבדיקת דם לא תשנה באופן דרמטי אבל כן יכול לצאת סיכון יותר גבוה ממה שיצא בינתיים, אי אפשר לדעת.

הבדיקת דם יכולה לשנות בהרבה את התוצאה? או שאפשר כבר להיות רגועים??? יחסית...

לק"י

אבל אני לא מבינה בזה.

ולשינוי של התוצאה של השקיפות ע"י הבדיקת דם בנפרד.

 

ותודה שאת עונה תמיד!!!

לק"י

אבל לגבי הצ'יסטה- אם זכור לי נכון ממה שבנות פה כותבות, בדרך כלל מה שעושים זה לנוח.

והרופא אמר שהציסטה ענקית 

מלחיץץץ

ציסטה והמטומה אלה שני דברים שונים, כנראה מדובר בציסטה אם את אומרת שידוע כבר שיש לך עוד מהעבר. תתייעצי עם הרופא נשים שלך, האם יש שינוי משמעותי לעומת הגודל בעבר? במידה ולא צריך רק לעקוב אחרי זה.

ולכן הכאב ולכן עליית החום. את צריכה להיבדק ויש סיכוי שתקבלי אנטיביוטיקה
רפואה שלמה אמן

אפשר לקחת אדוויל ונראלי גם נורופון שהם אנטי דלקתיים..
לנסות להניק בתנוחות שונות כדי לשחרר את זה ואם לא משתפר אז ללכת לרופא לקבל אנטיביוטיקה..

דברים טבעיים יותר, לנסות לעסות בעדינות במקלחת (לא יותר מידי שלא יגביר את החלב), אפשר להניח עלי כרוב לזמן קצר, קומפרסים. .

היה לי פעם.
הלכתי לרופא נשים במוקד.
הוא אמר לי לעשות עיסויים לשחרר את החלב,
ואם לא עובר לחזור לרופא שיתן אנטיביוטיקה.
(הגעתי אליו אחרי שכבר היה שיפור לבד).
בסוף זה עבר בלי אנטיביוטיקה.

לנסות לזהות את המקום הסתום,
ולהניק בתנוחה מוזרה, כשהסנטר של התינוק לכיוון הסתום,
או אפשר גם להניק כשאת על 6 (התינוק שוכב על המיטה על הגב, ואת מעליו). זה מאוד לא נוח, אבל עוזר לשחרור.

אם זו נקודה שמרגישים אותה, אפשר להניח עליה צמר גפן טבול באלכוהול כלשהו (ערק או אלכוהול רפואי). זה משחרר את החלב. כדאי למרוח משהו חוצץ בין הצמר גפן לבין העור, כמו קרם או מרגרינה או וזלין, אחרת המגע של האלכוהול קצת שורף.

אם יש נקודה לבנה על הפטמה, אפשר בעדינות עם מחט מלובנת לפתוח אותה דרך הצד,
ו/או לשפשף את קצה הפטמה עד שהסתימה תיפתח.
אם אכן זו סתימה, את תראי ותרגישי את השחרור

אני בדיוק מתלבטת על זה...

לדעתי אם אין חום ומרגיש לך שהשתפר - כנראה באמת השתפר.
אבל אם עדיין יש חום, זה כבר רציני מדי.

מנסיון...

 

לשיכוך הכאב קחי אדוויל כי הוא אנטי דלקתי להפחית את הכאב ואז קל יותר להתעסק עם האיזור-

לעשות מקלחת מים חמים ולעסות את המקום כמה שיותר כדי לנסות לפתוח. (עלי כרוב לא מתאימים כי המטרה כאן היא לא לייבש את החלב אלא להפך יש נקודה שהתייבשה וחוסמת את המעבר)

אם את רואה נקודה לבנה על הפטמה - די סימן שזה יבלת חלב שנובעת מסתימה,  אומרים לנסות עם מגבת רטובה בעיסויים להסיר אותה. (חפשי באינטרנט)

אפשר גם ללכת לרופא/ה או יועצת הנקה אפילו שיוציאו לך את הנקודה הלבנה עם מחט רפואי.

 

אם יש לך חום והוא לא עובר זה דלקת אז במקביל ללכת לרופא שיתן מרשם לאנטיביוטיקה שלא תגיעי ח"ו למצב יותר גרוע.

 

שזה סתימה.
אבל חום זה דלקת, וצריך אנטיביוטיקה בהקדם כי זה בטח ממש כואב... האיזור עם כתמים אדומים ונפוח קצת?

כותבת מנסיון אישי בלבד.

 

(ובלי להלחיץ, אפשר גם להגיע גם לניתוח מסתימת צינורית... בתור משהי שסבלה מסתימות חוזרות ונשנות, בגלל הפחד שיהיה לי שוב דלקת היתי מטפלת בזה מאד מהר כולל להשאר ערה כל הלילה כדי לא להגיע למצבים האלה, וגם שהיתה לי דלקת במקביל לאנטיביוטיקה היתי חייבת לפתוח את הסתימה)

 

מוסיפה - כמובן שאם יש חום ואדום זה כנראה דלקת וכמובן שוצריך לטפל באנטיוביטיקה כדי שלא יחמיר...

אבל אז זה היה מלווה בחום, צמרמורות, חולשה, אדום... ממש מחלה.
סתימות רגילות היו לי מלא ובלי חום ותחושה כללית.. לכן שאלתי

גם אם יש דלקת - עדין יש  מצב שיש גם סתימה שצריך לדעת איך לטפל בה

אנטיביוטיקה לא פותחת את הסתימה...

את צודקת, כדי לטפל בסתימה אני הנקתי בתנוחת פוטבול.

אז כנראה שזה כן כדאי... אם היה מקשה עליהם הן לא היו אומרות שתבואי.... לא פשוט לעזוב ילד ככה

כן זה כ"כ קשה!

את לא רוצה שהוא יהיה מבולבל.
או יתחיל להתנהג ככה באופן קבוע. כי זה מביא את אמא.

אבל הוא עקשן והוא בטח יבכה המוןןן

מתי הוא מסיים?
אולי לאסוף אותו מוקדם יותר?
תסמכי עליו שהוא יכול להתמודד.

תודה!!

לי אישית כל בוקר כזה הרס את כל היום.

תודה על המילים שלך! 

 

 

ועכשיו התקשרתי ואמרו שהוא נרגע, נכנס לגן ומתפלל עם כולם.

ב"ה!!

ותעריכי את זה שהם עונים לך ומרגיעים אותך.
זה נשמע שיש לו צוות תומך.

טוב שאת אומרת לי

אגב, לי אמרו כמה פעמים לא למרוח את הפרידה.
לפעמים זה יותר קשה להם.

ממני שגם עזבה הבוקר ילד בוכה😥

וחיבוק! זה נורא

אני כן הייתי חוזרת או לוקחת מוקדם.. לא מאמינה שילדים לומדים מזה לבכות כדי שיבואו לקחת אותם אלא להפך- שכשקשה לי מאד אמא באה ועוזרת לי ואני יכול לסמוך עליה. נשמע שמצאתם דרך טוב להיפרד בבוקר של להשאר קצת עד שהילד מרגיש בטוח, אולי כדאי לך לשתף יותר את בעלך איך את עושה את זה והוא ינסה גם?

ןזה הסיכום שלנו עכישו עם המעון שכשקשה לו אנחנו באים לקחת אותו כרגע עד שהוא יצליח להיות שם יום שלם ואין בי טיפת פחד שרק בגלל זה הוא יתחיל לבכות במעון.. דרך אגב אומרים שרק לקראת גיל 7 המח מספיק מפותח כדי לעשות מניפוצליות בכוונה

וזה לא בכי של יום שלם. זה בכי לכמה זמן בתחילת היום.

אם הוא בוכה כל היום זה כבר שאלה אחרת.

אצלנו הילדה בת השנתיים ואחים שלה שגדולים יותר לגמרי יודעים לעשות מניפולציות של בכי..
רואים עליהם לגמרי..

מצביעה על משהו, אני אומרת לה לא, היא בוכה, נעצרת, בודקת אם בכל זאת השתכנעתי, ממשיכה שוב לבכות, מנסה להצביע שוב על מה שהיא רוצה..

שובבה קטנה

כי היא ממש רוצה את זה ואת לא מסכימה וזאת הדרך שלה להביע את הרגשות שלה

ויש לה לפעמים ממש בכי ששומעים שהוא לא אמיתי.
במיוחד שהיא עוצרת אותו באמצע, בודקת את התובה ואז ממשיכה אותו.

ואם זה בכי שהיא מביעה את הרגשות שלה? יעזור לה שהאמא תלך לקראתה?
אותו הדבר לגבי בכי בגן. יכול להיות שהיה יותר נכום למנוע מראש את כל ההצגה ולהישאר עם הילד יותר או להכין אותו לקראת הפרידה ולא סתם ללכת (אני לא יודעת מה הייתה הסיטואציה אבל ככה מצטייר).
בכל מקרה אם יצרו תקדים שהבכי מביא את האמא זה ממש לא נותן לילד את למצוא את הדרך שלו להתגבר.

אני חושבת שאם זו לא התנהגות אופיינית לילד אז כנראה זה שווה התייחסות מעבר לנורמה כמו להגיע לגן אבל בתחילת שנה שיש את ימי ההתאקלמות הבכי הוא ממש נורמלי.

ע"ע פרפר נחמד בפרק של בץ הולך לגן. בקיצור תנו אמון בילדים שלכן. הם חזקים ומסוגלים אם רק ניתן להם את ההזדמנות לגדול.

לא נורא בסוף הוא יתרגל ויהנה עם הילדים
ילדים אוהבים חבגה אל תדאגי
בסוף הוא יבכה בבית שמתגכע לגן

החכמתי גם מהדיון שהתפתח פה.

מתפללת שמחר יהיה לכולנו יותר קל

לק"י

ומספיק ששינה מיקום ולא מרגישים אותו.
זה מה שהסבירה לי הרופאה.

אבל אולי בגלל שאת תמיד מרגישה ועכשיו לא, אולי כן כדאי להתייעץ עם המוקד. לא בטוח שזה נצרך.

אפילו שאין מעקב תנועות בשבוע כזה
אם את מרגישה אותו כבר הרבה זמן כל יום, אותי זה היה מדאיג

תודה לכן! נראה לי שאחכה עד הלילה לבדוק אם הוא יתחיל לזוז כהרגלו כשאמא שלו רוצה לישון.. ואם חלילה לא - אלך להבדק מחר. גם ככה המיון של מרכז בריאות האישה סגור כרגע, ואין לי כוחות לחכות במיון של בי"ח ועוד בלי הפניה...

אפשר גם לנסות לנער אותו קצת לשנות תנוחות

ואוצר יקר שיהיה שווה הכל

באמת מזל שהם שווים הכל..
לא יודעת איך עושים את זה שוב, אבל עובדה..

עוד קצת וזה בא... מחזיקה לך אצבעות.
בא לי גם ללדת כבר.. אפשר?

איזה שבוע את?

לא באמת רוצה ללדת.. רק רוצה שהזמן יעבור

זה מאחורייך!!
בעז"ה שיהיה בקלות ובבריאות!!

אמן תודה!!
מה איתך? איך מרגישה?
כתבתי לך בפרטי גם..

סופסוף הילדים במסגרות ויש לי קצת שקט🤗
אבל זה קשוח הקאות!
מקווה שתרגישי טוב במהרה😘😘
ושהאוצר הקטן יצא בקלות ובבריאות ובקרוב

גם לך😘

ובין הקאה להקאה תאכלי דברים טעימים😘

וואי זה מזכיר לי שגיסתי יש לה חברה שלא עושה זירוז והיא הגיע ל43🙈😅
הרופאים רצו להרוג אותה

תעשי הליכות קצת אולי אם מתאפשר עם הילדה, או רפלקסולוגיה/ שיאצו

אני עשיתי ב38.5 רפלקסולוגיה יומיים אחר כך התחילו צירים וילדתי ב39.1..
זה גם מרגיע בכללי ואולי יעזור עם ההקאות או ההרגשה

לא עוזר

מבינה לליבך.
ברגע שתצא השליה- החיים יחזרו לקדמותם בעז"ה!

מתיש!

לא מצליחה לדמיין אפילו איך עם כל הבטן אפשר לרוץ להקיא...

יאללה, שיגמר בשלום ותחזרי לעצמך מהר!

ומאחלת לך שתחזיקי את הבייבי בידיים תרגישי שהכל היה שווה..! 

אמן!!
תודה אהובה❤

עוד קצת, "עוד מעט.. ילד רץ אלייך, מחבק אותך.. "
❤️❤️❤️

את גיבורת על חלל!
איזו מסירות נפש
שתגיע כבר הלידה, מתפללת איתך!

ידיים מלאות בקרוב!

עברנו ניתוח שקדים עם שני ילדים עם אחד שזה היתה כריתה מלאה היתה החלמה קשה נורא הוא גם היה בן 4 ומשהו..
ועם השני עברנונכריתה חלקית והיה קטן יותר והיתה החלמה הרבה יותר פשוטה

לא כורתים שם כלום, רק מכניסים כפתור שיעזור לשחרר נוזלים מהאוזן ולשמור על נתיב אויר כך שיש פחות דימומים וכד

יותר מלחיץ,אבל הד"ר הזהירה יותר על האוזניים, היה נשמע שזה יותר רציני מהשקד השלישי (הניתוח היה שקד שלישי וכפתורים ביחד)
צריך לשים טיפות אנטיביוטיות באוזניים וכו' (

הבנתי שזה עושה פלאים וממש משנה לטובה דיבור ואפילו הליכה

תבררי איזה סוג הרדמה עושים
אני ממליצה בחום ללכת לפרטי. אם יש לך ביטוח משלים זה כמה מאות שקלים.
זה ניתוח ממש פשוט

וגם ממליצה ללכת בפרטי. תנסי להתייעץ באיזור שלכם איזה רופא טוב יש

אני ממליצה כמה שיותר לנסות דברים אחרים לפני שהולכים לניתוח כפתורים (אף שהוא נחשב לניתוח קל).
הוא מדבר או שיש לו עיכוב בשפה ובהבנה?
אנחנו עכשיו שוב בסאגה הזו עם בת השלוש וחצי, והרופאה אמרה שכל עוד אין עיכוב בדיבור ובהבנה בעקבות הנוזלים באוזניים - לא צריך לעשות ניתוח כפתורים.
בהצלחה בכל אופן!

בכללי הוא מדבר תקין אבל יש לו קצת שיבושים. בעיקר קשה שהוא כל כך לא שומע.

לא משתפר עדיף לעשות וזהו זה ממש פוגע לטווח הארוך

מה לעשות...

חברה שלי חיכתה עם הניתוח הרבה זמן כי חששה, בינתיים הילד התחיל ללכת לגן שפתי, והתקדם באופן איטי. אחרי הניתוח אז פתאום הייתה ממש קפיצה בכל התפקוד שלו, הבין הכל, הדיבור שלו נהיה מובן, התקדם מבחינת השפה שלו. היא ממש הצטערה שלא עשתה יותר מוקדם. אז ברוך ה' שיש פיתרון פשוט שיכול לעזור!

הפשוט היה מעולה ...הרדמה מלאה ההתאוששות הייתה קלה והמנתח נדיר

מנהל מחלקת אאג בשניידר ניתח פרטי במדיקל הרצליה

אם כרגע בקיץ הוא עם נוזלים וירידה בשמיעה כנראה שבחורף זה אפילו חמור יותר. זה משפיע מאוד על כל תחומי השפה, על התפתחות ולמידה אקראית, על התחום החברתי. לרוב זה ניתוח קל ויעיל. צריך להיזהר עם מים אח''כ ולשים אטמים.

כפתורים ושקד שלישי.
בדקתי מראש איזה מנתחים הקופ"ח מציעה, וחיפשתי המלצות/דיס ברשת.
המנתחת היתה נפלאה! זמינה לכל שאלה בוואטצ'אפ ובמייל, ממש נהדרת ומקצועית (ד"ר אביגיל ארד)

ההתאוששות אצלנו לקחה קצת זמן, אבל ברגע שנתנו לה פרמין היא הצליחה לאכול והשתחררנו.

גם אצלנו ממש הרגישו שינוי בשמיעה, וגם הילדה דיווחה על זה (אמרה לנו "אני שומעת מה אנשים מדברים"). בדיקת השמיעה האחרונה יצאה תקין. אני אישית מצטערת שלא עשינו קודם (עשינו בגיל 3).

שמעתי מחברה שאכן רופאה אלטרנטיבית יכולה לעזור, אבל אני עובדת עם קלינאיות תקשורת והבנתי שגיל 3 זה קו שבר- את מה שלא לומדים עד אז קשה להשלים- אז מבחינתי הרפואה האלטרנטיבית כבר לא היתה אופציה (בגלל הגיל. וגם ככה כל הסיפור נדחה שוב ושוב בגלל בידודים)

איזה קורע לב מה שהיא אמרה...

כן, זהו, הוא בן 3 עוד שנייה.

אבל אולי בעוד מקומות?

לבת הגדולה שלי זה התחיל בסביבות גיל ארבע, אחרי שכבר רכשה את הדיבור. יכול להיות שבדיעבד הניתוחים שעברה היו מיותרים...
אני עצמי גם עברתי ניתוח כפתורים בגיל שלוש, אבל הייתי עם עיכוב שפתי די חמור (המליצו להורים שלי לרשום אותי לגן שפה...) אז זה היה סוג של פיקוח נפש.
(וההורים שלי גם מספרים שכשהשתחררנו מבית החולים, שהיה במרכז העיר, שאלתי אותם פתאום: "מה זה כל הרעש הזה?" עד אז פשוט לא שמעתי את הרעש של המכוניות...)

ילד שיכול לשמוע יותר טוב אז יותר קל לו להתרכז במפגש, ללמוד את כל מה שלומדים בגן- ההכנה לקריאה וחשבון בכיתה א', הוא פחות צריך להתאמץ כל הזמן, אז זה גם יעזור לו להיות יותר רגוע.

*את* היית עם עיכוב שפתי חמור? את?

אבל אמא שלי כל הזמן האמינה שזה לא עיכוב אמיתי... ולכן לא רשמה אותי לגן שפה. הייתי הבכורה שלה, וזה היה יפה שהיה לה ביטחון עצמי כזה...
(עיכוב מוטורי דווקא באמת היה לי - וזה עד היום משפיע עליי סתם, פשוט לא אוהבת ספורט ופעילות גופנית...)

ולי יש חגורת כתפיים חלשה עד היום, כי אמא שלי רשמה אותי לחוג ספורט לחזק את חגורת הכתפיים ואחרי כמה פעמים נמאס לי מהסבל הזה 😏
איך זה משפיע עלי? קשה לי לשטוף כלים, לסחוב קניות ובעיקר להחזיק את הילדים שלי הרבה זמן. אבל באמת שזה לא משהו שמשפיע עלי באופן יומיומי, ב"ה

אני רואה שאנחנו "סובלות" מאותו דבר... מזל שאמא לי לא רשמה אותי לחוג ספורט
והעיקר שאנחנו מתפקדות פחות או יותר בסדר!

על הבטן למספיק זמן... שבסוף גם הם יהיו עם חגורת כתפיים חלשה

מזל שלילדים שלי יש שני סוגי תורשה - חלק ירשו את העיכוב ההתפתחותי שלי (ושל הרבה מהאחים שלי) וחלק ירשו את הצד של בעלי, הזריזים בהתפתחות המוטורית (וגם השכלית )...

דרך הקופה

(מאוחדת, משגב לדך)

הרופא שלנו אמר שאין צורך ברפטי כי זה ניתוח ממש פשוט ונפוץ

אז הלכנו על מנתחת שהוא המליץ

(למרות שדרך הביטוח משלים של הקופה היה אפשר לעשות פרטי).

 

עשינו בגיל שנתיים וחודשיים בעקבות דלקות אוזניים חוזרות,

חששתי מאוד,

בפועל תוך שעתיים שלוש כבר היינו בחוץ עם ילדה שמשחקת בגן שעשועים כאילו לא עברה הרדמה מלאה לפני רגע.

שיפר משמעותית את מצב הנוזלים ודלקות האוזניים,

ולדעת בעלי היתה גם קפיצה בדיבור (אבל לא היה לה עיכוב אז בעיני זה לא היה כל כך ברור).

אחרי הניתוח - צריך אטמי אוזניים במקלחת/בריכה וכדומה, ולבוא לביקורת כל כמה זמן.

 

כפתורים ושקד שלישי, לילד בן 3 ורבע (עיכוב רציני בדיבור) הייתי ממש לחוצה לפני אז מבינה אותך לגמרי. (וגם התייעצתי פה והרגיעו אותי...)
בפועל זה ניתוח יחסית פשוט.אמרו לנו להשאיר אותו בבית יום אחרי הניתוח-הוא קם כמו חדש מלא אנרגיה

הבת שלי עברה וגם סביבות הגיל הזה וזה עשה פלאים..
מלא לדבר היא לא מפסיקה ב"ה ומספרת הכל הכל..
כמובן שהיו ביקורות ובדיקות שמיעה אח"כ..
אבל ממליצה בחום

בס״ד

חיכיתי לראות מה קורה בסוף.... זה ממש ענק!

קורעעעעע

יואו הרגת אותי מצחוק

עשית לי את היום תקשיבי

בס״ד

ממני, שגם אנחנו בעיצומם של תהליכים דומים (למרות שב״ה לא היו לנו חובות). זה לא קל בכלל אבל בע״ה זה ישתלם.

של תהליכים
תודה למי ששלחה לי את הקישור לאפלקציית רייזאפ. ממש סידר לי את הראש ותכף מסתיים אוגוסט שבזכות האפלקציה מסיימים את החודש בפלוס ולא במינוס וגם הוזלנו עלויות בהרבה דברים
אז תודה לך!

תחפשי מישהי בשם lironim
יש לה שת"פ איתם
וקישור שמקנה חודשיים חינם

פשוט נכנסים לקישור ומצטרפים
אגב- יש אפליקציות נוספות לניהול כלכלי על אטתו רעיון של רייזאפ

@חגהבגה היה משהו על זה בסרטונים שלך, לא? למי שיש פייסבוק ממליצה להיכנס לקבוצה של רייזאפ, נותנים שם על הזמן כל מיני טיפים איך לחסוך, גם מול הבנק וכו'

חודשיים חינם

https://riseup-friends.link/cmr?icrc=O1ElAcQN

שפשוט תחפשי בחנות אפליקציה

מוצלח בעיני שהיא מפרטת את התהליך של סגירת הלוואות ובניית תקציב

בהודעות שלי

בכרטיס האישי. אבל בכללי הפורום מחורפן.

רוצים להתחיל לחסוך להון עצמי ואשמח לשמוע מכן!!

אנחנו גרים ביישוב גדול אבל בקראוון. נהנים מכל השרותים, לא צריכים רכב ומשלמים 1500 שח שכירות. השאר לחסכון

כי זה בדרך כלל חיסכון משמעותי מאוד.

 

אנחנו גרנו בשנתיים הראשונות אחרי החתונה ביחידת דיור של 35 מ"ר, בהמשך עברנו ליחידת דיור טיפה יותר גדולה, ואנחנו נימצאים בה עד עכשיו עם שני ילדים, וברוך ה משלמים מחיר זול ומצליחים לחסוך.

 

 

היא מוגזמת, ברור שלא תקחו כל עצה שלה אבל תסננו מה יכול להועיל לכם

לרצות לצמצם צריכה, להגיע לפחות תלותיות בכסף.

לבצע מעקב שוטף אחר ההוצאות (לפחות פעם בשבוע) ולוודא שהן נמוכות מההכנסות.

לקנות ברשת ופחות בחנויות פיזיות:
1. ברשת קל להשוות מחירים
2. אפשר להתלבט ולשקול כדאיות הקניה בלי תלות בזמן
3. לא מבזבז כוחות וזמן, שבסוף שווים כסף.
4. המבחר גדול בהרבה מחנות ספציפית שהולכים אליה ואפשר לקנות מוצר מדויק לצרכים ולתקציב.

להשתמש בדברים ברי קיימא ופחות בחד פעמי.

בדברים שמתכלים, להעדיף מוצרים שמתכלים לאט יותר או חסכוניים יותר.

לשמור על ריהוט/ חפצים/ בגדים שלא ישברו/ יאבדו/ יהרסו
ובקניה שלהם, להסתכל שישמש לטווח ארוך כמה שניתן.

להשתמש במוצרי חשמל חסכניים

להשתמש באוטו שחסכוני בדלק.

טיפים לחסכון.

1. מעקב של הכנסות וחלוקת תקציב (לאן הכסף הולך: חסכון/ הוצאות שוטפות/ קופה להתפתחות אישית/ בילויים/תרומות. אני חושבת שלא פחות חשוב ממעקב אחרי הוצאות. ככה מקבלים תמונה כשהכסף רק נכנס, כי אחרי שהכסף כבר יצא אין הרבה מה לעשות עם זה.

2.מי שעצמאית יודעת שידע זה כסף, במיוחד בנוגע למיסים. אני בעצמי רק לומדת. (לדוגמא לשמור קבלות כדי להזדכות במע"מ, אפילו אם תורמים למוסד מוכר המע"מ מחזיר חלק מהסכום.)

3.מחברת רצונות.
פטנט! לא לרוץ לקנות. קודם לרשום את כל הרצונות שלך בפנקס או בסמרטפון. כי בינינו, לפעמים אנחנו רוצות דברים שלא באמת צריכות. ככה מצד אחד לא מבטלים את הרצונות ומצד שני לומדים לדחות סיפוקים. ורצונות מתמלאים בקצב שלהם בלי לחץ לקנות.

4. מלתחה בסיסית.
פעם כבר כתבתי על זה, בעקרון זה קניית בגדים "נצחיים" באיכות טובה שמשתלבים טוב ואז לא נתקעים עם ה"אין לי מה ללבוש". אם רוצות אפרט על זה יותר. (למרות שהרצון לשמלה חדשה אצלי אף פעם לא נעלם).

5. חסכון במוצרי צריכה.
לחשוב על מה אפשר לוותר/ להכין לבד.
סתם כותבת לכן כמה דברים שאני לא קונה בכלל או קונה לעתים רחוקות: חד פעמי, מרכך כביסה (לא משתמשת), דאודורנט (מכינה לבד), קרם פנים, סבון פנים, חומרי ניקיון שונים (מחזיקה רק פיירי, אקונומיקה וחומץ ) קרקרים/עוגיות/עוגות/גרנולה שמכינה לבד.
צמצום בצריכת בשר (גם ככה לא שכזה בריא לצרוך הרבה)

6. לא לאגור דברים, להפטר מחפצים מיותרים, לא לקנות כמויות גדולות של דברים ובכלל סדר וארגון בעיני חוסך המון כסף וזמן.
יודעת שיש בנות שעניין של הסיילים ממש חוסך להן. אבל אני  לא קונה דברים לשנה הבאה בסיילים מהסיבה הזאת שיותר ממה שזה חוסך לי זה תופס לי מקום/לא תמיד צודקים במידה כשהילדים גדלים/ לפעמים מה שכבר יש מספיק/ לפעמים מקבלים דברים במתנה או מוצאים דברים למסירה.

7. חיים לפי רמת ההכנסות.

זהו, בינתיים, זה מה שחשבתי והלוואי ואזכה לקיים

הרבה מההוצאות שלי זה בגדים ומטפחות

תעברי על הארון, תסנני, תשאירי רק מה שאת אוהבת.
תשקיעי קצת מחשבה תעשי רשימה של דברים בסיסיים שחסרים לך שלדעתך ישתלבו עם כל השאר.
ובקניה הבאה תהיי יותר מחושבת ותקני רק את מה שאת באמת צריכה.
כי הכי מעצבן זה להוציא הרבה על בגדים אבל כשאין בינהם התאמה ואז אחרי כמה סמן שוב אין מה ללבוש.
האמת מטפחות תמיד כיף לגוון ואני מרשה לעצמי יותר להתפרע.

חוסך את הקניות של הפדים. ואת הזבל.
עלה פה בפורום כמה פעמים ויש בנות שמתחברות. (אני בינהן)